ויחד ערש"י וסנהד' צ"ד. רב אמר שהעביר חרב חדה, ושמואל שנעשה בשרו חדודים אמר רב היינו כו', והק' מהרש"א איך רב מביא ראי' לשמואל שנעשה כו', וע"כ דמשה הי' בטוח בו שהוא נעלה על כל הגרים ולא יצטער ובעיון יעקב שם כ' דרב ושמואל לא פליגי ומר אמר חדא, ומא"ח, דהעביר ח"ח לחוד ליכא למימר דלכתוב וימל יתרו, וחדודין לבד לי"ל דא"כ מה ב' על כל הטובה, הול"ל אשר עשה ה' למצרים א"ו דשניהם אמת, וא"ש לגי' שלפנינו דאמר רב גיורא כו', דיתרו מל עצמו אפ"ה נעשה חידודין, והא דאמר עד י' דרי משום דשוב אין זכרון עוד לראשונים, כמ"ש באבות פ"ה מ"ב י' דורות מאדם עד נח. ובס' ישועות מלכו כ' דג' שמות נרדפים שמחה ששון וחדוה, שמחה הוא ששמח בדבר שלא הי' לו מעולם, ששון שהי' לו ונאבד ממנו והשיג בחזרה, וז"ש תהל' (קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב. זה מילה בשבת ק"ל., דאי' באדר"נ דאדה"ר נברא מהול ורק לאחר החטא נמשכה ערלתו, ושמחת המילה שמקבלין חזרה מה שנטלה מאדה"ר, וז"ש אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, דבחתן שמחזר אחר אבידתו ומצא אותה הוא ששון ולהכלה הוא שמחה, וחדוה מה שמחזק א"ע לשמוח אף שנמצא במצב רע, והכא כ' ויחד ג"כ דהי' ע"י התחזקות להשקיט רגשות לבו הדורשים צער, וזה ע"כ שהצטער על אבידת מצרים והוא התחזק על זה: ובפני"פ הק' איך מל עצמו במדבר הא לא מנשבת רוח צפונית כיבמות ע"ב. ובחדו"י מ"ת ל' תי', דהמזרחי הק' על מ"ר אמול ואצא סכנה הא בב"נ ל"ש וחי בהם בסנהד' ע"ד:, ותי' בנח"י דל"ה רשאי לסכן בנו, לפי"ז ביתרו לסכן עצמו רשאי, ובמילה הי' מחויב אף כשהי' ב"נ דהי' ממדין שהם בני קטורה, וקודמו בבנין אריאל, וע"ע בקול יהודה סנהד' צ"ד ולק"ש, ותורת משה, ויע"ד ח"א דרוש ט"ז, ולעיל שמות (ד' כ"ד), וע"ע בבעה"ת וצ"ע דברי':
רש"י עד י' דורות ע' רש"י בכורות י"ז. דלשון עשרה דרי רגיל הש"ס לומר בכ"מ אף דמשמע לעולם, וע' קידושין ע"ה., ואה"ע ד' סכ"ב, וע' בעה"ת ורב"ח דיתרו הי' דור י' למצרים בנו של חם, והק' בב"ש סנהד' צ"ד דשם פרש"י משל בנ"א הוא ויתרו ל"ה דור י', והנכון כחזקוני דאסמכי' אקרא גם דור עשירי כו', משמע שהדרך לומר דור י' שכבר נשתכח שם המשפחה, ובס' יד אבישלום כ' דבסוטה י"א. וסנהד' ק"ו. ג' הי' באותו עצה בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידן ביסורים, ויתרו שברח זכה שבני' ישבו בלשכת הגזית, ובאותו זמן שברח נתגייר ופירוש מע"ז דמשום זה גרשו הרועים בנותי' מפני הנידוי, ובסנהד' ס"ט: דורות ראשונים מולידים לח' שנים, הרי דור ח' שנים, ומשה הי' בן פ', נמצא י' דורות מגזרת בן הילוד עד שבא יתרו למדבר:
וראיתי דבר נחמד בזה דמה אולמי' בריחה משתיקה, דאיוב נדון ביסורים ויתרו הי' לו שכר, וגם קשה על יתרו שברח ולא יעץ לטובה, וי"ל דבסנהדרין י"ז. בכולם מחייבין הוא זכאי, לפי זה מה שנקטו ג' היו, מנינא אתא לאשמעינן סדר גדולתם לחוות דעתם זאח"ז, ולכך תחילה נצטרף יתרו עמהם כיון שהיה האחרון לעצה ויוכל לזכות את ישראל ממ"נ אי יגיד א' לזכות יגיד גם הוא לזכות, ואם יאמרו שניהם לחובה יגיד גם הוא לחובה וממילא יהי' כולה חייב זכאי, ואיוב אחר שראה כי בלעם יעץ לרעה היה ירא להגיד דעתו קודם שיגיד יתרו, ורצה לחוות דעתו באחרונה כדי להכריע לחובה, וזה היה כוונת שתיקתו, אבל לברוח לא רצה רק להמתין לאחרונה, ויתרו הוכרח משום זה לברוח, ומשפטי ה' צדקו לכאו"א כראוי לו:
ובפרד"י תולדות קע"ב. הבאתי מהרש"ל דתפלת צדיק בן צדיק טוב יותר דזכות אבותיו מסייעתו, ועי' יש"ש פ"ק דחולין סי' מ"ח, ואו"ח נ"ג בט"ז ומג"א דמי ראוי לש"צ יותר צדיק או מיוחס, וענובי"ק יו"ד סי' ס"ט במשודך ואחר כך נודע שמצד השני יש פסול במשפחה אי יוכל לחזור ועד כמה דורות, והביא משבת קמ"ו. לא פסקה זוהמא עד ג' דורות, אברהם אבינו יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, הרי שזוהמת תרח גרמה לזרע יצחק ע"ש, ודבריו תמוהים דמה ענין זה לתרח שהוליד את אברהם בגיותו ומשך הזוהמא לזרע יצחק, אבל בפוקר אח"כ ובשעת שנולדה היה ישראל כשר ל"ש זוהמא, וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי אה"ע כ"ג, וע"ע באבני נזר או"ח סי' ל', ובמנחת פתים אה"ע ב' דהקפדה ביוחסין עד ג' דורות, וראי' מרשב"ם ב"ב ק". וברא כרעא דאבוהא (עירובין ק'.), ובני בנים כבנים (יבמות ס"ב.), וכן במדה טובה עד ג' דורות תורה מחזרת על אכסניא שלה (ב"מ פ"ה.), ובנפ"ח או"ח נ"ג הביא הא דגיטין פ"ח. חנוכת אבות בגיטין עד ג' דורות ות"ק סבר עד י', וביבמות ע"ח: ממזרת אחר י' דורות מותרת (ושמעתי בשם הגר"א משום דאב ואם שותפים אם כן בבן יש רק החצי מאב, ובדור ב' רביעית, ובג' שמינית, ובד' א' מט"ז, ובה' א' מל"ב, ו' א' מס"ד, ז' א' מקכ"ח, ח' א' מרנ"ו, ט' א' מתקי"ב, אם כן בדור י' יש מכחו רק א' מאלף וכ"ד חלקים, ובטל דשיעור בריה א' מתתק"ס, בירושלמי תרומות פ"י ה"ה, ועיו"ד ק') וז"פ גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפי', וכ"ה בקידושין ע"ה. גר עד י' דורות מותר בממזרת, ובברכות כ"ז: יחסו לראב"ע שהיה י' לעזרא, ועי' מנחות נ"ז., ובאבות פ"ה מ"ב י' דורות מאדם עד נח, ובסוף רות מפורט יחוסו של דוד י' דורות, ועי' רש"י מגילה י"ג. מרדכי י' לשאול, וברד"ק ישעי' ו' י"ג) ובעה"ת כאן, אך יש בירושלמי סוף הוריות אל תאמן בעבד עד ט"ז דור, וערש"י דהי"א (ב' ל"ה), ושמו"ר פט"ו ט"ו דור מאברהם עד שלמה, וט"ו מרחבעם עד צדקי', ובילקוט רות רמז תר"א אל תאמן בעבד עד כ"ד דורות, ובס' מגילת ספר רות (ב' י"ז) הביא דמן הלחם סתירה לטענת המינים על מילה שלדעתם הוא תיקון למעשה ה', אבל מלחם נראה כי כן נוסדה הבריאה שגם מעשה שמים צריך תיקון, כי תבואה בלי טחינה ואפיה מעשה ידי אדם אינה ראויה כלל, ומשום זה צריך בברית מילה סעודת פת להורות כי לחם ומילה דומין כי בשניהם מתקנים הבריאה, וכן בביאת מלאכים לא"א בדמות ערביים, וחשש שמא ישחקו עליו על המילה הקדים ואקחה פת לחם, וכן ביתרו שמל עצמו כ' בפי"ב ויבא כו' לאכול לחם: