והכית עי' לב אריה חולין ו': בגמ' גדולים צדיקים במיתתן פרש"י דבאלישע כ' ויגע, ובחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו, דבחיים הוצרך נס בטבע להחם בשר הולד לקרב קצת אל הטבע, ולאח"מ הי' זכותו גדול בנגיעה בעלמא, וזה הטעם שעבר משה והכה הסלע בפ' חקת, שבלא"ה קשה במה שה' צוה לדבר לסלע ולא צוה כן בפ' בשלח, וי"ל שארז"ל באר בזכות מרים וכשמתה נסתלק' וחזר' בזכות משה, ומרים ל"ה זכותה גדול' כ"כ כמשה, ול"ה בכח דבור בעלמא והוצרך לפעולה גשמית להכות בצור לקרב קצת אל הטבע, כמ"ש רד"ק מ"א (י"ז כ"א) באלישע, אבל אח"כ כשחזר' בזכות משה, היה יכול לפעול אף בדבור, אבל משה רבינו שהיה עניו לא רצה לדבר ולהראות שזכותו גדול' ממרים ולזה הכה, והיה רע בעיני ה' דהיה יכול לבוא לקידוש השם, והיה צריך לפנות מענווה שלו ע"ש, עי"ל דביציאת מצרים היו הרבה נסים ולא הוצרך לחזק אמונה, למעט בניסא עדיף ודי בהכאה, אבל במדבר שדור הישן פוחתים וקם דור חדש שלא ראו נסים כ"כ היו צריכים לחיזוק אמונה ורצה ה' שידבר לסלע ולכן נענש: