ארבעים ערש"י וקידושין ל"ח., ובדורש לציון דרוש ו' הביא מכילתא וילקוט רמז רס"ב, ויהושע רמז ט"ו, רי"א נ"ד שנה אכלו מן. מ' בחיי משה וי"ד בז' שכבשו וז' שחלקו, וכ' בזי"ר הא דכ' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח היינו שאכלו עבור חמץ עם מן, וצ"ב דהא כ' וישבות המן ממחרת הפסח, וצ"ל דלא סבר שפסק המן ז' באדר רק שירד עד מחרת הפסח, והיה מן בכליהם עד סוף י"ד שנים, וא"ש דעד עתה היה יורד כל יום ול"ה צריכים לצמצם באכילת מן והיה די סיפוקם ולמה יאכלו מעבור הארץ, וגם ל"ה יכולים להשאיר דנבאש, אבל ממחרת הפסח שפסק מן והי' קיים בכליהם והיו מצמצמים באכילת מן כדי שיתקיים להם זמן ארוך, ולכן אכלו גם מעבור הארץ ע"ש, ובענין אי ירד מן ביו"ט:
ובאור חדש קידושין הק' על רא"ש סוף פסחים הא דסופרין מ"ט יום והא כ' חמישים רק כשמגיע הפסוק למנין עשירי אינו מדקדק לכתוב מנין שלם חסר א', א"כ מה הק' בגמ' למה נאמר מ' שנה והא נחסר ל' יום, ודילמא לא קפיד למנות מ' שלמות אם חסר ל' יום, וי"ל ע"פ תי"ט פ"א מ"ו מסנהד' הטעם דהי' ע' ולא אמרי' דהוי ב"ד שקיל דכ' בקרא שבעים איש ע"ש, וק' אכתי מנ"ל, ודילמא אמרי' אין ב"ד שקול ובאמת סגי בס"ט, והא דכ' שבעים דלא קפיד. לקרות ס"ט שבעים כמו שבעים נפש דיעקב דמביא הרא"ש, אע"כ דלי"ל סברא זו רק קפיד קרא לכתוב במכוון א"כ י"ל דגמ' דקידושין אתי' כר"י שם, וע' בהערות אדמו"ר מגור שליט"א:
Loading...
Exodus 16:35
1
Loading...