שבת ל"י בו, ערש"י ביצה ב': דמן לא ירד ביו"ט, ובתו"ס הביא דיש מדרשים חלוקין, ובמכילתא שבת לי"ב לרבות יו"ט, ועתו"ס עירובין ל"ח. ד"ה ואין, ופסחים קט"ז. ד"ה מה, ובחת"ס ביצה הק' הלכתא אהלכתא דקיי"ל הכנה א"כ לא ירד מן ביו"ט, ואיך אמרי' בתפלת שבת וברכת מכל הימים וקדשת מכל הזמנים, וכ"כ תו"ס פסחים, וגם קיי"ל דבעי ב' לחמים ביו"ט ש"מ דירד לחם משנה בעיו"ט, וי"ל דבכל ע"ש ועיו"ט נתכוונו ללקוט שני עומרים, דבכל יום חול ג"כ ירד בשפע הרבה יותר ממה שהי' צריכין, וחם השמש ונמס והמותר נבאש, משא"כ בע"ש ועי"ט שעשו לכבוד יום הקדש, ל"ה בו רמה בהנותר וממילא לא ירד למחרת כי ל"ה צריכים נמצא אין כאן ברכה וקדשה, אך בשבת הראשון שעדיין לא אמר להם הלכות שבת ולקטו בע"ש רק עומר א' שחשבו שמחר ירד מן, וה' ברכו שנעשה ב' עומרים, וזה הברכה הי' לקדש יום מחר שלא ירד בו מן וא"ש הכל. ובפנ"י כ' אף דירד מן ביו"ט אך אם חל יו"ט בע"ש לא ירד לחם משנה, אלא בעיו"ט ירד לצורך שבת משום איסור הכנה מיו"ט לשבת, ובעטרת פז דחה זה כיון דמעיו"ט היו להם לשבת, וכיון דהי' להם מן לאכול יום אחד הי' יכולין לאכלו ביו"ט ממן שנפל בעיו"ט, נמצא דמן שירד ביו"ט הוי כמכין מיו"ט לשבת, כיון דהי' להם לאכול ביו"ט מעי"ט, וע"ס משיב נפש בזה, ובפרדס דוד אריכות. וע"ע בס' משא מדבר ים על ב"ר פי"א: