והי' ערש"י ובפ' ואתחנן (ו' כ'), כבר כ' לעיל רמ"א יו"ד בשם ריב"ש דאין לפדות על ידי שליח ועפ"ת וגרש כרמל הרבה מזה, ויען שה' בעצמו הרג הבכור יש לקיים המצוה רק בעצמו, והעברתי כל פט"ר וכל פט"ח "תפדה" בשה, משמע בעצמו, ועי' תו"מ דזה שאלת התם "מה זאת" למה נשתנה מכל מצות דל"מ שליח כאן, ואמרת אלי' בחזק יד כו' ויהרג "ה'" כל בכור, הוא ולא שליח, ע"כ "אני זובח לה'" אני בעצמי וכל בכור בני "אפדה", ויש מסורה פדה תפדה (קרח י"ח ט"ו), ואח לא פדה יפדה (תהלים מ"ט ח') ע"ש בבעה"ט, ורמז מזה דאין פודין על ידי שליח פדה תפדה בעצמך, ופי' המסורה אח לא פדה יפדה, דל"מ שליחות:
וביו"ד שכ"א ס"א בפט"ח מצוה לפדות מיד דשהויי מצות לא משהינן, ובתו"ת הק' יהי' צריך להמתין ח' ימים, כמו בבכור אדם ל' יום, ופוסקים לא העירו מזה ע"ש, ועתו"ס ב"ק י"א: ד"ה בכור, וכבר הקשה כן במנ"ח מ' כ"ב, ועי' ברי"ט אלגזי פ"א אות י"ד אריכות:
מחר עכל"י שלמחרת הנתינה שואל טעם ובשעת הנתינה אינו שואל אז, ודאי בתום לבבו שואל שאם היה מלעיג היה שואל תיכף ולא היה נותן, ודבריו מתוקים כדבש, ובס' עצי עדן בקונטרס עץ הדעת כתב דזה כוונת הגמ' שבת פ"ח. בשעה שאמרו נעשה ונשמע מה"ש קשרו ב' כתרים ובמעשה עגל נטלו מהם, וק' הא גמירי משמיא מיהבי יהבי משקל לא שקלי (תענית כ"ה.) ורק הענין דעטרות כמ"ש הכל"י דהי' נעשה מקודם מבלי נשמע טעם, ואח"כ אחר עשיה נשמע הטעם, והבנת הלב ושכל, וכל אחד מעלה בפני עצמו, והמעלות נקראו בשם עטרת ואח"כ נטלו מהם ע"ש, וע"נ ואתחנן, ויפה מראה על ירושלמי פ' ע"פ, וקו"ד חוב' י' סי' ז' אריכות בזה: