וימת עי' בלקוטים מהגר"א בסוף משניות זרעים דבר נכון, והמגיד גילה להב"י שכמה נשמות יעלו בעת הספד, וז"פ וימת יוסף ובנ"י פרו וישרצו, וצדיק מוליכין דרך גהינם כדי שיקח משם נשמות וזה קשה לו, וז"פ בשבת קנ"ג. אחים בהספידא, שיעלו מעליהן, דהתם קאימנא, שאוכל לעלות במקומי בג"ע:
ובברכות נ"ה. וסוטה י"ג. מפ"מ מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות, ובסנהדרין י"ד. וצ"ב. הוי קבל וקיים ערש"י, ומהרש"א ברכות הק' דנהוג נשיאותך ברמה וזרוק מרה בתלמידים (כתו' ק"ג: וקידושין ע.) ותי' שכ' המנהיג עצמו ברבנות, ולא הנוהג היינו שלא קבלוהו הצבור ורק בע"כ וזה שררה שמקברת בעלי' (וכמ"ש בפסחים פ"ז: ויומא פ"ו:), ויוסף ודאי דלא עביד הכי ורק קרא מיותר ואתא לדרשא וכמ"ש ביבמות ס"ד. (ול"ק מפ"ב מ"ו דאבות לא הקפדן מלמד, ובמגילה כ"ח. מימי לא הקפדתי כו' וי"ל דבברכות ס"א: כבד כועס ומרה זורקת בו טפה ומניחתו ומשככת כעסו של הכבד, וז"פ זרוק מרה אם תבא כעס תשכך כעסך) אבל באמת אי' במד"ר ויחי ובתיב"ע ויגש (מ"ו כ"ט) ופדר"א פל"ט שיוסף קיצר בשנותיו מפני י' פעמים שהזכירו אביו בפניו בשם עבד, ובשו"ת זכרון יוסף בחי' דצ"ט כ' עפ"ד האלשיך ורב"ח דמשו"ה הושיב יוסף לאחיו בגושן דעביד כמהר"ם מרוטנבערג שהובא ביו"ד ר"מ ס"ז שמיום שעלה לגדולה לא קיבל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו, ואע"ג דל"ה מלך רק נשיא וכבודו מחול, הנהיג א"ע ברבנות כאב"ד וראש ישיבה דדינייכו כרב מובהק כבסי' רמ"ד ס"י, וא"ש קו' מהרש"א, ועי' אספ"ז ברכות ופרד"י ויגש דשי"ז:
ודודי הגאון ר' פנחס אלי' מייזלש ז"ל האבד"ק לוטימארסק אמר בהא דפסחים כ"ב: קידושין נ"ז. וב"ק מ"א: ר"ש העמסוני דורש כל אתין וכשהגיע לאת ה"א תירא פירש עד שבא ר"ע ודרש לרבות ת"ת, וק' למה לא דרש ר"ש כן וגם למה לא דרש בואהבת את ה' כקו' מהרש"א, ורק בהדרכת העם יש ב' דרכים, אם למשול בחזקה ולנהוג נשיאות ברמה, או לנהל בנחת, אמנם צריך להב' דרכים, כי יש ב' מיני עבדות המוטלים על רב, א' לנהל ולהוכיח במוסר, ולזה יוצרך בדברי חכמים אשר בנחת נשמעים, ב' להשגיח על עניני העיר ליסד מוסדות ולהשתדל ולהמליץ בעדם בפני המושלים לזה צריך לנהוג ברמה, כי לפעמים ירהב הנער בזקן והאטד יאמר אני אמשול כי שפתי ולשוני אתי, ורק הוא ראוי להיות מליץ ושתדלן, אז צריך הרב ליטול מקל ולהכותם בקדקדם לומר דבר א' לדור ולא ב' דברים (סנהדרין ח'.), כי כבר הורינו הנסיונות איך נפלנו לבירא עמיקתא ובשפל קרן התורה ונפרץ חומת הדת ע"י שהנחנו להני אינשי להתיצב לפני המושלים בשם כלל ישראל וע"י המוסדות שלהם, ואמנם אם הוא צדיק מושל ביראת אלקים דבריו נשמעין ויוכל לנהג עדתו ואיש לא יהין לסרב נגדו, וזה בואהבת את ה"א שפיר הי' ר"ש דורש לרבות ת"ח דהי' מבין דע"י התנהגות בנחת ימשוך העם לאהבו ולסור למשמעתו אבל ע"י שבט המושל הי' סובר ר"ש שא"א למשוך ולכן פירש, ור"ע חידש דגם בשבט מושל לזרוק מרה בתלמידים יוכל להורות לעם, ואמנם העיקר לנהג בנחת, כי באופן הב' מוכרח לאחוז במדות הגאוה שהוא דרך מסוכן, ומטעם זה נסמכו דינים למזבח (פ' יתרו למשפטים) לרמז דע"י גיאות, השכינה אומרת אין אני והוא יכולין לדור ביחד כמ"ש בסוטה ה'., והא דנהוג נשיאותך ברמה הוא רק בפרהסיא לעיני העם כדי שיקבלו דבריו, אבל בלבו צריך להיות שפל וסבלן, ועי' בקובץ דרושים חוברת א' סי' ל' וח"ב סי' ה', ופרד"י תולדות קע"ה:, וארא (ז' ב'), תצוה (כ"ח ל"ה) והשמטות לח"א דף שנ"ב:
ובכ"ס פנחס (כ"ז ט"ז) יפקוד ה' אלקי הרוחות איש על העדה וגו' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין רועה, כי הרועה אין כוונתו לטובת הצאן רק לטובת עצמו להרויח מזה, וא"כ אין רועה לצאן רק לעצמו, וביקש משה שהמנהל אשר יבא תחתיו יהיה נתון כולו להעדה, ול"ת עדת ישראל כצאן אשר אין "להם" רועה ורק רועה את עצמו. והרב כמו מנהל מסעת מסלת הברזל עליו לשמור בכל חושיו והרגשיו, ואם יסיח דעתו רגע יביא שואה ואסון, כן רב המנהל מכונת חיים רוחניים של בני עדתו ואם יקל לעצמו מעט יכול להביא משבר כללי יען כי הכל צופים אליו, ובפדר"א פמ"ח בזמן שהרועה תועה הצאן תועה אחריו, ובמד"ר דברים פ"א כל מה שהגדולים עושים הדור עושה, ובזה"ק ויקרא ד"כ. דכיון דרישי עמא אזלין בחיובא כל עמא אתמשכו אבתרייהו, ובת"ח גם שגגותיהם לזדונות ב"מ ל"ג:, ועי' מקור ברוך ד' תקצ"ג., ובבשלח (י"ז י"ב) ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, אהרן היה רודף שלום וחור הי' להיפך קנאי, ובעגל שילם בקנאתו עם חייו כחז"ל ורש"י תשא (ל"ב ה'), הב' הפכיים הללו לקח משה מזה אחד ומזה אחד, מנהיג צריך לב' מדות, יש עת שצריך לסבלנות ויש עת שצריך להראות קנאות וע"ש ביתרו (י"ט כ'):
וגם על העם מוטל החוב לכבד הרב, וראיתי בזה לפמ"ש בשבת י"ד. בתחלה הי' מצניעין אוכלין דתרומה אצל ס"ת, כיון דקחזי דאתי לידי פסידא גזרי בי' טומאה, הרב בבחי' ס"ת כמ"ש במכות כ"ב: כמה טפשאי אינשי דקיימו מס"ת ולא קמי גברא רבא דאילו בס"ת כ' מ' יכנו ורבנן בצרו חדא, בתחלה הי' הרבנים מסתפקים במיעוט ורק עוסקים בתורה, והי' מצניעין אוכלין דתרומה אצל ס"ת, כלו' פרנסתם הי' רק מתרומה דבר מיעוט, אשר גם הנותנים בעין יפה לא יתנו רק א' מארבעים מהצורך לפרנסת הרב, והי' מבינים כי די לו בקב חרובין, כיון דקחזי דקאתי לידי פסידא, כי ההמון בראותם מנת חלקם של הרבנים העטופים ברעב, רפו ידיהם מן התורה ולא יחנכו בניהם לת"ת באמרם מה יצמח ממנו רב עני ורש ועתידה תורה שתשתכח מישראל, גזרו רבנן טומאה, כי טמאה ומאוסה הדרך הזה שמשפלת כבוד התורה כי צריכים לכבד הת"ח ורב שלהם, ועפרד"י בראשית דל"ט. - ובס' אוצה"ח ח"ב דע"ו על הא דדברים (א' י"ג) הבו לכם אנשים חכמים כו' ואשמם בראשיכם, ורש"י מפרש תחלה על בראשיכם שתהי' נוהגים בו כבוד ואח"כ פי' ואשמם חסר יו"ד ללמד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם שעליהם למחות, ומרמז בזה דהחרדים באים בטענה על רבניהם, למה אין אתם נוהגים נשיאותכם ברמה, למה אין אתם מוחים בזרוע, הלא כ' (דברים א' י"ז) לא תגורו מפני איש, ומשליכים כל פרצות הדור על הדיינים, אבל שוכחים מ"ש בע"ז י"ח. מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס עליהם, וע"ע ברש"י מטות (ל"א י"ד) כל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות, ומי הוא שיש בידו למחות, זהו מי שנוהגים בו כבוד ויראה תחלה, אבל הם עושים ההיפך, בתחלה מבזים ומשפילים רבניהם ושוללים ממנו יראת כבוד, עושים מהרב מטאטא ואח"כ רוצים שהמטאטא זה יורה ויוכיח, לא, זה א"א, אין מטאטא מורה, וע"ז מרמז רש"י תחלה "בראשיכם" ואח"כ "ואשמם" אימתי אשמות הדור תלויות בראשי דייניכם, כשתעשו אותם תחלה ראשים ומכובדים אז ואשמם אבל לא זולת:
ובס' כנסת ישראל על אבות רפ"ו דשאלו לצדיק א' איך הוא מגן הדור ואז היו צרות על הדור, והשיב במשל לא' שקנה מחסה ממטר (שירם) והלך עמו ביום גשם כשהי' סגור, ובא להחנוני דרמה אותו, וא"ל דצריכים לדעת איך להחזיק אותו ובעת הגשם צריך לפחות אותו, כן הת"ת הוא מגן הדור וצריכים לדעת איך להחזיק אותו, אם אין מגדלים אותו ונותנים לו כבוד לא יגן על הדור, ועמ"ש בזה מחותני הגאבד"ק זגיערש שליט"א בס' נוה שלום פמ"ד:
Loading...
Exodus 1:6
1
Loading...