ובעזר אשר ביתו נהלך ברגש, נתחיל סדר ויגש:
ויג"ש אלי"ו יהוד"ה, בגימט' כב"א ללח"ם ע"ם יוס"ף ובגימט' כנכנ"ס לפייס"ו כי נגש לפיוס ולמלחמה:
ואל יחר אפך בעבדך, שאין פה להשיב למי שנמצאת גנבה בידו:
כי כמוך כפרעה, פירש"י מה פרעה גוזר וכו', וא"ת בשלמא גוזר ואינו מקיים, שכתוב בנימוסיו עבד לא ימלוך על מצרים ולא ילבש תכשיטי מלכות, ועבד פוטיפר מבית האסורים המליכו והלבישו בגדי שש, אבל היכן הבטיח ולא עשה, וביוסף יקשה איפכא, דבשלמא מבטיח ואינו עושה כענין ואשימה עיני עליו אבל גוזר ואינו מקיים מהיכן, הר"ר יעקב:
ואחיו מת, פירש"י מפני היראה הי' מוציא שקר מפיו שאם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אלי, וקשה הלא כבר נשמרו מזה במאמר והא' איננו דמשמע לא ידענו היכן הוא, וא"כ יותר היו בטוחים מעלילה זאת כשהי' אומר האמת, ג"ן:
(ועוד אין החי מכחיש את החי, הלא בשקר זה יהיו נתפסים יותר, כי יוסף ידע שלא אמרו כבר ואחיו מת רק ואיננו, ועוד שהתנצלו כבר במה שאמרו שמבקשים אותו, וי"ל דלעיל אחר התווכחם לומר אבל אשמים וגו' ויען ראובן וגו' אל תחטאו וגו' כתיב ויסוב מעליהם ויבך וישב אליהם וידבר אליהם וגו' ולא נזכר שם שום דיבור או ענין כלל שבא ממנו אליהם אז עד שיפול עליו וידבר אליהם ובפרט לשון דיבור קשות, אלא שבראותו הם מצירים ומתוכחים על מכרם אותו נתכוין לייראם ולהבהילם עוד ביותר ושאל בגערה ובהלה לומר אנה אי' ואיפה הוא אשר הייתם מתנצלים בו שנכנסתם בי' שערים לבקשו, כדי שייצר להם עוד וידאגו כאשר דאגו באמת שיצוה להם להביאו גם הוא עכ"פ ואז השיבו שמת ובאותו הפרק הוציאו השקר הזה מפיהם לא עתה בירידתם השני', ולזה כוון רש"י ז"ל לדקדק ולכתוב הי' מוציא שקר וכו' מלת הי' ייתור גמור הוא, הוציא שקר מבע"ל, אלא כדי להבין שמועתו על העבר בזמן הראשון, וזהו לעיל וידבר אליהם שדיבר אליהם קשות הזה, וקיצר בו הכתוב שם אסמכתא דהכא, והנה כאן כשחזר יהודה על כל הדברים תפס גם יחד תשובת יש לנו אב זקן ותשובת ואחיו מת שבאו מחולפים ומחולקים מרוחקים הרבה משום אהבת הקיצור, ועל נכון הוצרך אדרבא לחזור עתה ולתפוס לשון תשובה אחרונה של כבר בזמן הראשון שהוא ואחיו מת ולא ואחיו איננו, דוק בהמשך הכתובים ודקדוקיהם ולשונותיהם ותמצא נחת):
ותימה למה צדיק כיוסף הניח אביו כ"כ בצער ולא הודיעו כבר זה ימים כל אמתת הדבר, ותירץ רבינו שמשון שאלו עשה כן כבר היו האחים בורחים אנה ואנה מפני הבושה והי' אולי איזה צרה גדולה מזו מסתבבת אליהם מתוך כך ונתכוין לטובה להמשיכן שמה אחת אחת ולקחן בדברים מעט מעט, הר"ר יעקב:
ואשימה עיני עליו, פירש"י וכי זו הוא שימת עין שאמרת וכו', וקשה היכן מצינו שאמר יוסף כן, ועוד מה טען יהודה בזה עליו שאף אם הי' יוסף מבטיח כן אדעתא דיגנוב ויפטר לא הבטיחו (ול"נ לתרץ ב' הקושיות כא' דלעיל אמר יוסף שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ויביא מבע"ל כמו שכתוב אחרי כן ואת אחיכם הקטן תביאו מאי ויקח אלא לחזור וליקחנו ממצרים בלא פגע אחרי הביאו שמה קאמר, וע"כ שלא יהי' נתפס בשום עון או טענה בעולם להישאר שם קאמר, מדקאמר אח"כ מיותר ויאמנו דבריכם שהרי כבר אמר בראשונה ויבחנו דבריכם וגו' וגם במקום הזה כתיב ולא תמותו דמשמע שיאמנו בזה דבריהם, אלא שפירושו ויאמנו כל דבריכם העתידים אף מה שתטענו ותאמרו לעולם נגד כל טענת מתנגדים שבעולם, תהיו אתם תמיד כדבריכם נגד כל שכנגדכם [ועי"כ ולא תמותו] בבחינה זו א"כ בודאי היא היא השמת עין שהבטיח אפי' אף אם יפעול און לא יוזק ויקחוהו עמם לשלום:
אדוני לא "יוכל "הנער וגו', ר"ת אלי"ה, רמז כי מבנימין יצא, (וזה שלא כדעת מ"ד פנחס הוא אליהו או שאמו מבנימין:
ויקרא הוציאו כל איש מעלי, מפני שגם הוא הי' בכלל החרם ושבועה שלא לגלות שמכרוהו ובזה ג"כ מתיישב מה שלא שלח והודיע לאביו ולכן כתיב ולא עמד איש אתו וגו', ד"א שאם ישמעו מצריים שאחיו מכרוהו יאמרו אין אמונה באומה זו ואין זה כדאי למלוך ולמשול:
העוד אבי חי, וקשה הרי כבר בטרם התוודע להם שאל השלום לאביכם וגו', וי"ל דתחלה שאל על חיותו ממש שהי"ל מקום שם לשאול על כך ככתוב אשר אמרתם, וכאן שאל על בריאותו מה שלא הי"ל כבר פתחון פה לשאול עליו:
כ"י פ"י המדב"ר אליכ"ם, בגימט' בעגל"ה ערופ"ה:
לאיש חליפות שמלות, מפני שקרעו בגדיהם וזהו לשון חליפות שמלות, שמלה חליפי שמלה:
ולבנימין חמש חליפות, אחת כנזכר וא' ליתרון מפני שהוא בן אמו, וא' על בושתו, שתפסו כגנב, וא' שרצה לחייבו כפל, וא' על שהשיבו שלא כדין, ג"ן:
עשרה חמורים, ולבנימין לא רצה להטריח להוליך לפניו חמור נושא משא, ד"א את בנימין לא שלח עמהם ולכך נענש עליו יהודה:
אל תרגזו, פי' אל תפחדו, כמו רגזו ועל תחטאו כלומר כיון שאתם אחים למשנה למלך אין לכם לירא בפני מי:
ויפג לבו, נוקפו על שיצא מא"י למצרים:
וירא את העגלות, לסימן שנפרד ממנו בפ' עגלה ערופה, כי הי' מלוהו באמרו לו פ' עגלה ערופה שעתידה להכתב ולכתוב בה ידינו לא שפכו וגו', וכפי' רש"י שם, כלומר שרמז לאביו בזה לולי שפטרתני בלויה היו אחי הורגים אותי, ואל תתמה איך יבין יעקב זכר עגלה ערופה מהעגלות, דבאמת עגלות היו מושכין בהעגלות, דאל"כ מאי דכתיב ע"פ פרעה, וכי לעגלות הי' צריך ליטול רשות, דבשלמא לעגלים מפני שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו', אורלייניש:
א"נ אין עגלה יוצאה ממצרים אם לא חקוק עלי' שם ע"ז שלהם ולזה הוצרך נטילת רשות שישלחם בלי זה ובזה הי' מכירם יעקב שהם מיוסף ולא שבא להזכירו עגלה ערופה כלל ד"א שפירש ממנו בדיני עגלות המשכן בהזורק:
ויוסף ישית ידו על עיניך, פי' שתמות בחייו והוא יסגיר עיניך כענין מעצמין את עיני המת ובשורה טובה הוא לאדם שאל יקבור את בניו בחייו:
ושאול בן הכנענית פירש"י בן דינה שנבעלה לכנעני וקשה איך לקח שמעון אחותו דינה, וי"ל שעיקר הריונה הי' בבטן רחל:
וסרח אחותם, וקשה למה לא אמר וסרח בתו לייחסה אחר אשר כמו שאמר ואת דינה בתו, וי"מ שלא היתה בת אשר כ"א חורגתו בת אשתו, ואחותם ר"ל מן האם והוא שתרגם בפרשת פנחס על ושם בת אשר סרח, ושם ברתא דאתת אשר סרח:
ובני דן חושים, אע"פ שאינו אלא א' דרך המקרא לומר כן כדכתיב ובני פלוא אליאב, וכן כתיב כל בניו וכל בנותיו אע"פ שלא הי"ל אלא בת אחת היא דינה, ג"ן:
והאנשים רועי צאן וגו', משמע שעי"כ ירחיקם ויושיבם בארץ גושן כדכתיב כי תועבת מצרים כל רועי צאן, והקשה מוהר"ר אברהם הרי כתיב ואם ידעת ויש בם אנשי חיל, פירש"י בקיאים לרעות צאן, הרי שהי' משתוקק לרועי צאן, וי"ל כך אמר יוסף, אני אומר לו והאנשים רועי צאן, והוא יסבור שהם עובדים לצאן כמוהו, ואח"כ כשישאל לקרב אתכם עי"כ וישמע שאינו כן ירחיקכם בשביל כך, וכן עשה, לוי:
והג"ן מפרש דאדרבא שחשיבות הוא בעיניהם רועי צאן מפני תועבת וגו', ולחשיבותם יושיבם במבחר הארץ ארץ גושן, שאין סברא שירצה יוסף לבזותם בעיניו, וזהו עצמו ג"כ פי' כי תועבת מצרים וגו':
כמה ימי שני חייך, שאלו על כך מפני שפרעה בבחרותו הי' מתגדל בבית אבימלך כדרך המלכים לשלוח בניהם אלו לאלו ליגדל בדרך ארץ ומוסר וחכמה ושם ראה את יצחק וסבר שזהו ותמה עליו שעדיין הוא חי ושאלו כמה ימי וגו', מהר"ר משה:
ד"א שיעקב ביקש רשות לחזור לא"י אחר שיכלו שני הרעב וא"ל וכי אתה סבור לחיות עוד כ"כ, כמה ימי וגו', והשיבו לא השיגו וגו', ר"י חסיד:
רק אדמת הכהנים וגו', פי' השרים הממונים כמו ובני דוד כהנים היו ומכיון שהי' יוסף נשוי בת הא' מהם ראה לפטרם כולם בשבילו, מצאתי, ד"א כומרי ע"ז היו ופטרם מפני שפטרוהו ג"כ, שאשת פוטיפר הביאתו לפניהם לדונו למיתה ופסקו לה שיבדקו בגדיו אם נקרעו מלפניו בודאי הדין עמה שמיהר לשכב עמה ואם נקרעו מאחוריו בודאי הדין עמו שתפסתו היא וקרעתן, ויבוקש הדבר וימצא ופטרוהו, וי"מ שפטרוהו כההוא דהנזקין שהטילה היא לובן ביצה על סדינה והחכימו לבדוק באור ופטרוהו, מרבי, והקשה ר"י אורליינ"ש שהרי כתיב כי חוק לכהנים וגו', דמשמע מקודם ולא שפטרן יוסף, וי"ל דה"פ אדמת הכהנים לא קנה כי חוק תקן ועשה הוא לכהנים וגו', שהשתדל הדבר אצל פרעה:
רק אדמת הכהנים, פי' רי"ח דנכתב זה ללמוד שלא יהיו בני ישראל צרי עין מליתן תרומות ומעשרות וכל המתנות:
ארבע הידת, חסר וי"ו כתיב כאלו אמר ח"י ד"ת פי' כדת של תורה שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות וכו':