ובעזר אלהי לצור מחס, נתחיל סדר פינחס:
פינח"ס בגימט' ד"פ אליה"ו בשביל שאליהו עושה שליחות בד' טיסות כדאיתא בברכות, ואליהו הוא פינחס:
פינח"ס בגימט' נחמ"ו נחמ"ו לומר שיבא לנחם ולבשר לישראל כדכתיב מה נאוו על ההרים וגו' וכתיב הנה אנכי שולח וגו' (פינח"ס בגימט' יצח"ק כי אחז במדה"ד היא מדתו של יצחק ועשה פלילות עם קונו ועשה דין ברשעים, ולכן בא פינחס מלא שלזה הטעם ניתנה לו היו"ד, ואולי הוא בעצמו הרמז בוי"ו דשלום קטיעה שבזה נדמית כיו"ד לומר הנני נותן לו וגו', שאני נותן לו אות יו"ד לכוין מספרו למספר יצחק מצד מדתו שאחז לעשות דין ברשעים אשר זהו בעצמו השלום כשנעשה בם דין, וגם ע"ד יש דין למטה אין דין למעלה):
השיב את חמתי ואין לישראל לשנאתו על שהרג את זמרי כי טובה גדולה עשה עמהם:
ולא כליתי את וגו' והרי פעולתו הטובה הזאת שעשה עמהם עשאה פרי ויצאת לפעל. וא"כ אף אם ישנאוהו על כך אין בכך כלום:
הנני נותן לו וגו' שלא יירא גם מקרובי זמרי הנשיא וקרובי כזבי בת מלך:
בקנאו את קנאתי וגו', כפול הוא להורות שהוא הוא שקינא גם בימי אחאב כדאיתא במדרש וכן מטעם זה גם שם כתוב כפל קנא קנאתי לה' צבאות וגו' והרי מעשה דהכא קדם, הוא דבר הש"י שגלוי הי' לפניו שיקנא גם לעתיד, וכפל הלשון על כך, ושם במעשה המאוחר הוא מדברי אליהו עצמו שאמר הכפל בלשון עבר, קנאתי על שכבר קינא גם כאן:
את בריתי שלום, ו' זעירא בשביל שעד כאן לא נתכהן פנחס לענין זרעו כמאמר חז"ל לכן כתיב כמו יו"ד, שעי"כ התיבה הוא כמו שלים כלומר שעתה השלימה לו כהונתו:
ד"א כי י' דורות מפנחס עד שנסתלק אביתר הכהן אשר אז היתה הכהונה לזרעו של פנחס, ד"א נגד י' קנאות שבפרשת סוטה וגם הוא קנא, וכזבי היתה כמו סוטה, (ד"א בשביל שגם כאן בימי אחאב היתה קנאתו על הברית לשמרו בתקונו בקדושה וטהרה, כדאיתא במדרש שכשנחלקה המלכות לשתי מלכיות מנע אפרים ברית המילה מישראל, וכן כאן קנא על ששיקץ וטימא זמרי את הברית והחזירו לקלקולו כי ידענו שעי"כ הערלה נמשכת, והנה הוי"ו שהוא רמז והוראה על כלי המשגל כלי החבור במה שהיא היא אות החיבור וככל אשר זכרנו לעיל בענין ו' של יעקוב מלא, לכן נקטעת במקום הזה והועמדה על יו"ד לומר שקנאתו היתה על סילוק הערלה וקטיעת כלי המשגל המצווה מאתו ית' להחליש כח התאווני מלהכשל בעריות, ושצריך להעמיד הכלי הזה על יו"ד הקדושה שהיא היא רמז הברית, והנה ע"י בימי אחאב ע"י אפרים עברו בזה וכן כאן זמרי, ולכן לר"נ דאמר בקדושין פ' האומר ו' דשלום קטיעא הוא להורות שבעל מום פסול לעבודה כלומר כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, אל יקשה לך אליבי' א"כ לא לכתוב ו' כלל, דודאי צריכה לכתוב להכי להורות ענין הקטיעא וכנזכר, ובודאי זהו הבעל מום העקרי המשקץ הברית. והוא ג"כ הטעם שבכל המקרא בא פינחס מלא ביו"ד בר מן חד דהיינו חפני ופנחס כהנים לה' (שמואל א' ג'), שהוא נמסר למערבאי חסר ולמדינחאי מלא אשר לדעתי הטעם כמו שיבואר, דהיינו, איתא בפ' במה בהמה א"ר, פנחס לא חטא וכו', ומסיק דאעפ"כ ובני עלי בני בליעל כיון שהי"ל לפינחס למחות לחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא גם הוא, הנה לטעם זה פנחס חסר למערבאי, לומר שחסרון הוא לו לפנחס הזה, ומה חסרונו, היו"ד, שהוא מלשון יד, כדאיתא באותיות דר' עקיבא, כלומר שמצד היד הי' חסר, שהי' בידו למחות ולא מיחה, ולמדינחאי מלא מהאי טעמא גופי' שהרי הי"ל יד למחות, ולפ"ז ל"פ מערבאי ומדינחאי, או אולי מערבאי לא ס"ל כתלמודא דידן וסברי דודאי פנחס ג"כ חטא לכן צ"ל חסר, ואולי מדינחאי הן הן בעלי תלמוד בבלי דאי"ל שלא חטא כנזכר לכן צ"ל מלא, או אולי בדרב ור' יונתן גופי' פליגי, דר' יונתן פליג התם אדרב ואית לי' דתרווייהו לא חטאו, דמקיש חפני לפנחס, הנה זו סברת מדינחאי שא"כ אין מקום כלל להיות פנחס חסר, ומערבאי סברי כרב דחפני הוא חטא ופנחס לא מיחה בידו כנזכר לכן צ"ל חסר):
הנני נותן לו את בריתי שלום תרגום יונתן ואעבדיני' מלאך קיים (והענין שלדעתו זהו שכתוב שלום ע"ד עושה שלום במרומיו):
נשיא בית אב וגו', וקשה דבפ' אלו הן הנשרפין אמרו ה' שמות הי' לו ומני בינייהו שלומיאל בן צורישדי א"כ הי' נשיא שבט ונשיא בית אב אינו נשיא שבט:
שלומיא"ל בגימטרי' ד"א זמר"י ב"ן סלו"א:
לשמעני, חסר ו' שמכיון שנפל מהם הנשיא לא העמידו עוד מלך ושופט כדאיתא במדרש תדשא (ויתכן לזה חסרון אות ו' שהוא כמין חוטרא, רמז לשחסרו שבט המלכות שבט מוסר):
ויהי אחרי המגפה וגו', פי' אחר שכלו מתי מדבר שצוה למנותן לידע הנשארים שילחמו בכנענים:
ובני פלוא אליאב, ובן מבע"ל ומיהו מצינו כן בכמה מקומות כמו ובני דן חושים ובני איתן עזריה שדרך האדם לומר על בנו בני:
משפחת השופמי, ע"ש דדרשינן יש פה, שלא גילה מכירת יוסף, לכן חיסר כאן פ"א שלא כתוב השפופמי ובדברי הימים קראו שפיפון, ע"ש נחש עלי דרך דאמרינן שמת בעטיו של נחש, הר"ר אליעזר:
ושם בת אשר סרח, כיון שהיתה מיוצאי מצרים מנאה כאן אבל קשה למה נקט לשון ושם ובת אשר מבע"ל, ועוד דתרגום מפרש ושום ברת אתת אשר סרח (פי' דהי' להם כך בתרגום כגירסת הרמב"ן) דמשמע שהיתה חורגתו ולא בתו, ואולי לפי שהוא גידלה אצלו נקראת על שמו, וזהו שאמר ושם בת אשר, כלומר אינה בתו באמת רק שנקראת בשם בת אשר, ועי"ל לפי שהיתה ידועה בשם טוב לחסידות ומעשים טובים, לכן אמר ושם, אבל לפי התרגום הי' קשה, גם אם לא היתה בתו למה לא הזכיר בת מי היא, (וי"ל דאף לפי התרגום ניחא לי' להזכירה על שם אשר משום שהיא ואשר הביאו ליעקב מתחלה את הבשורה כי עוד בנו יוסף חי, ע' בתרגום ירושלמי פ' ויחי בפ' מאשר שמנה לחמו ובתרגום יונתן בפ' שבכאן, ותמצא, ואולי הוא הי' ממהר ממצרים בהתוודע יוסף אליהם והביא הבשורה שמה לארץ כנען ובבואו מיהרה היא מביתו וקדמתה אותו להביא הבשורה אל יעקב עצמו כדי להשוות שני התרגומין האלה, ולכן אמר ושם, וניחא לי' נמי לקרא לייחסה על שמו מעל שם אביה):
אך בגורל תחלק הארץ, זהו לענין השבטים שהיו חולקים בשוה ביניהם אבל לבתי אבות ולגברים שבכל שבט עליהם כתיב לרב תרבה נחלתו וגו', שמי שי"ל הרבה בנים יטול יותר, ובזה מתיישבים הפסוקים שאינם סותרים אהדדי:
אשר ילדה אותה ללוי, זהו מקרא קצר שר"ל יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה אשתו ללוי, אבל קשה אותה ל"ל, וי"מ דאיתא במדרש כי אשתו של לוי אותה שמה, מרבי, ג"ן:
(והמופת לזה שבכל הספרים המדוייקים לא נמצא מפיק ה"א במלת אות"ה, גם טעם תביר שתחת אותה להכרית המלה ממלת לוי מוכיח כן):
כי בחטאו מת ובנים לא הי"ל פי' חטאו גרם לו דובנים זכרים לא הי"ל:
את קרבני לחמ"י, אותיות מלח"י שהמלח מקיים הקרבן כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ולכן נוהגין לטבול פת ברכת מוציא במלח כי השלחן איתקש למזבח שגם הוא מכפר:
ושעיר עזים אחד לחטאת לה', מפני ששעיר ר"ח הוא השעיר הנזכר ראשון כתיב בו לה' שיהא לשם שמים, והוא הוראה לכולם, ולרבותינו דרך אחר בזה ידוע, ואמרם הביאו עלי כפרה וכו', פירושו שבזה תתנחם הלבנה על שמיעטתיה שמה שקבעתי ר"ח לכפרה על אסכרה שלא תפול, שהרי ברביעי הי' נופל בתינוקות כדאמרינן וברביעי היו מתענין וכו', וגם המאורות נתלו ברביעי שהרי ר"ח הראשון הי' ברביעי, וכן לדעת מ"ד ששעיר ר"ח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו קבע בזה בר"ח ג"כ לנחם את הלבנה זהו הביאו עלי וכו', מרבי:
בכל השעירים כתיב לחטאת חוץ מבשל עצרת דכתיב בו שעיר עזים א' לכפר עליכם, מפני שאמר הקב"ה אם קבלתם עליכם עול מלכות שמים ועול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם, זהו לכפר עליכם:
בכולם כתיב והקרבתם עולה וגו', חוץ מבראש השנה דכתיב ועשיתם עולה, מפני שאמר הקב"ה אם תצאו זכאין בדין ביום ר"ה הוי כאלו בראתי ועשיתי אתכם ברי' חדשה:
פרים בני בקר שלשה עשר, הרי הפרים הם ע' כנגד האומות כנודע והכבשים נכפלו באחרונה על הפרים, שביום השביעי הם ז' פרים וי"ד כבשים, כי הכבשים הם נגד ישראל, הנך נתמעטים והני עולים ומתכפלים וה' בירך את אחריתם למשנה, וק"ל: