ובעזר ציוה לעשות כיור וכן, נתחיל פקודי המשכן:
אלה פקודי המשכן מכאן שראוי לאדם להוציא עצמו מן החשד אף במקום שאינו נחשד כמשה שנתן חשבון צודק מכל וכן גבי יהוידע, מהר"ר משה:
ובצלאל בן אורי וגו' ואתו אהליאב וגו', הכניס הכתוב ד"ז לכאן לומר שהם היו לו עדים נאמנים לכל חשבונותיו, כי את כל אשר צוה ה' בא לידם למלאכה, מהר"ר משה:
כל הזהב העשוי למלאכה ותימה למה לא קחשיב בפרטיות כל הנעשה מזהב כאשר נהג אח"כ בכסף ונחושת שמנה המלאכות אשר הוצרך להם כ"כ, וע"ק דבחשבון הנחושת לא מנה קרסי הנחושת וגם המקבות וצ"ע בפ' תרומה מכל כלי המשכן, מהר"ר יעקב:
(וי"ל דבחשבון הזהב כבר הודיענו הכתוב שעלה חשבונו מכוון, והוא דכתיב כל הזהב העשוי למלאכה וגו' ויהי זהב התנופה וגו', הרי זה כפל מפורסם דסגי למימר ויהי זהב התנופה וגו' כמו לקמן וכסף פקודי העדה וגו' ונחושת התנופה וגו', ועוד דנשתנה סדר הכתוב הזה מאד לבלתי הבין, והכי איבעי' לי' למימר, ויהי זהב התנופה כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש תשע ועשרים וגו', אלא דהכי פירושו דקרא כל הזהב העשוי למלאכה אשר עשו בכל מלאכת הקודש הוא עלה במכוון ומצומצם בחשבונו לגמרי ולא חסר כלום ויהי בין הכל כו"כ, וליותר הביאור בא טעם מפסיק בויהי להסיבו אדלעיל לומר כל הזהב העשוי למלאכה נעשה בו חשבון, ויהי, כלומר ונמצא נכון בהויתו, משא"כ בכסף שלא נתכוון החשבון מתחלה כי שכח משה להכניס תוך החשבון את כסף ווי העמודים עד שהרים את עיניו כדאי' במדרש ושלכן בא ואת האלף בטעם אזלא גרש בהרמת קול שהרים משה קולו וצווח כנז' לכן הוצרך לכתבו בפרטות חשבונו כי מתחלה לא ידע לחשוב רק כסף האדנים וכמעט שנתפס בחשבונו ואחר כך נזכר וחשב גם את האלף וגו' שעשאן ווים וגו', ואולי גם בנחושת אירע לו כיו"ב שלכן פורט והולך ששכח מעיקרא ווי נחשת או כיו"ב ועם כ"ז לא הוצרך הכתוב לכתבו אח"כ להורות שנזכר כי מובן מעצמו הוא כאשר כבר החכימו בזאת בכסף התנופה, או נוכל לומר שהחשבון ומשקל הנחושת שמנה הכתוב כולו בא בכל הנזכר בפסוק והשאר שלא נזכר כגון קרסי נחושת והמקבות הם באו מנחושת זולת שמנה הכתוב מאיזה העדפה, שמפני זה עצמו יפרוט בו הכתוב בפרוטרוט ההוא כמו בשל כסף, וזה נכון):
וכסף פקודי העדה וגו', קשה אמאי לא קאמר וכסף התנופה כמו בזהב ונחושת, ויש לומר דבאמת הרבה והרבה הונף והורם יותר מאשר קחשיב ואי אפשר לצמצם, גם כבר כתיב והותר, גם אי אפשר שלא התנדבו גם כן פחות מבן כ' ויתרים מבן ס' שלא היו במנין שהרי כתיב כל מרים זהב וכסף ונחשת, אלא שמחצית השקל של ת"ר אלף וג' אלפים וחמש מאות וחמשים העוברים על הפקודים הם עלו במכוון למלאכת האדנים ולווי העמודים, וזה שיאמר הכתוב וכסף פקודי העדה וגו', ר"ל שכסף מחצית השקל לפקודי ונמני העדה העולים כו"כ, זה שנעשה לאדנים ולווין דוקא, ורמז בזה כאלו אמר אבל מה שהותירו העוברים על הפקודים ומה שנתנו הבלתי עוברים שאינם מפקודי העדה זה ניתן לאוצר לבדק הבית ולקרבנות קיץ המזבח וכיוצא, וכן בודאי זהב ונחושת הותירו ג"כ, רק שהכתוב לא מצא לתלות את סך הנזכר בפסוק באיזה חשבון ומלאכה לשירמוז ג"כ לומר שזה הסך הנזכר בא לחשבון אותה מלאכה לדייק לומר אבל הנותר בא לאוצר, לכן אמר בהם סתם זהב התנופה כו"כ, כלומר כל שהונף בין הכל כך וכך הוא ונמצא חשבונו מכוון מהנעשה למלאכה ומהניתן לאוצר שלא יצא כולו למלאכה כנחשת, ג"ן:
ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש, כבר כתבנו בפ' תצוה כי של כהן הדיוט קרוי מגבעת ושל כהן גדול קרוי מצנפת, ואל יקשה לך ע"ז דביומא מצינו גבי פייס שקורא לשל הדיוט ג"כ מצנפת דאמר נוטל מצנפת של א' מהם, דלשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד ולכהן גדול נשאר מקום שני תפילין בין המצנפת ובין הציץ שהציץ הי' עולה למעלה לראש קצת כשיעור תפילין אחת ונשאר מקום אחד להניח תפילין אבל לכהן הדיוט הי' המגבעת עמוק ויורד למטה הרבה ותופס מקום של תפילין אחד (וזה שנקרא פארי מגבעות בעבור שתופס מקום א' של תפילין הנקראים פאר) ולא נשאר פנוי כ"א מקום א' לתפילין למטה והמגבעת שלו הי' קשור תחת הגרון כדכתיב וחבשת להם מגבעות ובמצנפת לא נשאר כן, מהר"ר משה:
כאשר צוה ה' את משה הזכיר שם משה כ"כ מפני שאמר משה מחני נא מספרך וגו' וא"ל הקב"ה חייך שאני מרבה לכתוב שמך בספרי, וע"ד המדרש במשל למלך שצוה לעבד לבנות לו פלטין וכן עשה וכתב העבד שמו של מלך על כל דבר ודבר וכו' לכן כשקרא גם המלך מיד לעבדו להכניסו לפלטין גם הוא הרבה לכתוב שמו, מר' אשר הלוי דודי:
וכבוד ה' מלא את המשכן כאלו אמר המשכן מלא את כבוד ה' שצמצם שכינתו לתוכו והמשכן מחזיקו, והכתוב הפוך לומר כאלו המשכן כנוס תוך כבודו ית', ג"ן:
(ולומר שאין העולם מקומו אלא הוא מקומו לעולמו ושכל מקום לא יכיל וכו', כי כבר ידענו שהמשכן הוא דמיון כלל העולמות, ורמז שהשמים ושמי השמים וכל העולמות לא יכילוהו, וק"ל):
ולא יכול משה לבא, פירש"י נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו, וקשה היאך א"כ נדבר עמו, הרי כל ימי החנייה הי' הענן עליו, ועוד א"כ כ"ש שאהרן ובניו לא יכלו לבא, וא"כ איך יכלו להקטיר ולהדליק ולסדר לחם הפנים, וי"ל שזה הי' ענן אחר, ושל ימי החנייה יכלו כולם לבא בתוכו, וכן צ"ל לקמן בבהעלותך, ומהר"ר אליעזר מגרמיזא תירץ דשעה אחת הי' הענן עליו ואח"כ נסתלק ונכנסין ומתקנין כל הצריך: