ובעזר מלך אל חי עולמים, נתחיל סדר ויהי מקץ שנתים ימים:
ויהי מקץ שנתים ימים, אמר ימים פי' מסוף שנתים, לאותן ימים הנזכרים לעיל בעוד ג' ימים:
ויה"י מק"ץ שנתי"ם ימי"ם, בגימט' בק"ץ עש"ר שני"ם, כי עשר שנים היה בבית האסורים עד חלומות שר המשקים והאופים ונתוספו לו עוד שתי שנים של חושך להלאה, דזהו ג"כ שנתים ימים שבשביל ששם בטחונו בבשר ודם נתאחר עוד שתי שנים במאסר מאז הי' נגזרו קצו לצאת, (שקצו הי' נגזר לעשר שנים נגד עשר טיפין שיצאו מצפרניו כדכתיב ויפוזו זרועי ידיו, וכדאיתא בהזוהר, ואותן עשר שנים כלו בצאת האופה והמשקה) שהרי ע"כ נתפס י"ב שנה, כי בעת חלומותיו והימכרו כתיב בן י"ז שנה הי' וגו', וכתיב ויוסף בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה, הרי י"ג שנה בנתיים ושנה א' עבד עבודת אדוניו פוטיפר כדכתיב לעיל ויהי ברכת ה' וגו' בבית ובשדה, ר"ל חורף וקיץ, ולפ"ז קשה דא"כ נתפס הוא תשע שנים לפני האופה והמשקה שהרי הם לא היו במאסר כ"א שנה אחת כדכתיב ויהיו ימים במשמר וכפירש"י שם והרי אמרו במדרש שבזכות יוסף גרם חטא שר האופים והמשקים כדי שישכחו אותו מלהרע לו, והא הרבה היו יכולין להתגולל ולהתנפל עליו בט' שנים ומה תועלת יש לו בחטאם לאחר ט' שנה, ויש לומר שהם חטאו מיד אחר שניתן הוא לבית הסהר רק שהיו מדיינים עמם ונדחה מאסרם יום יום מדחי אל דחי עד שנאסרו לסוף ט' שנים לכן כתיב מקץ שנתים ימים, שמאז אותן ימים שכתוב ויהיו ימים במשמר שהיתה קץ גזירת חשכו ואופל שלו כנזכר מאז נתארך עוד שנתים, (והטעם בשתי שנים דוקא הוא מפני שחטא בב' זכירות, באמרו כי אם זכרתני וגו' והזכרתני לכן נשכח שיעור ב' זכירות במדה כנגד מדה שהם ב' שנים, כי גבול זכרון לפניו ית' על ברואיו הוא שנה שנה כדכתיב יום הזכרון, ומדי שנה בשנה זכר כל היצור לפניו בא להעבירם כבני מרון, והטעם בזה עצמו כסגולת עצם שם ולשון של שנה וגדרה, שהוא מלשון השתנות המערכה ומנהג הטבעי, שבזמן כזה סובב הגלגל, אכן בהשתנות מה מנקודה שהתחיל בה ראשונה לא כענין לשון מחזור שנקרא כן בשביל שבזמן כזה הגלגל חוזר על נקודת התחלת מהלכו לגמרי, בכן ראוי בכל עת סגולה שינוי הזמן לחזור להיזכר ולהפקד לאיכות מהות וכמות מזונותיו צרכיו וכל קורותיו שתחת גדר הזמן המשתנה, ובאים בכתב נשתוון בספר נפתח לכך כל הנהגתם עד ישוב ויבא עת פקודה לשנה האחרת, והוא הוא בעצמו טעם יוסף שזכר פעמיים לשון זכירה, כאלו אמר אם זכרתני לזכירה אחת, דהיינו אף לאחר שנה, או לפחות והזכרתני לשיעור שתי זכירות דהיינו לאחר ב' שנים, בזה ג"כ יתייישב ייתור ימים בעצמו, ושיעור הכתוב על שהי' קצו קצוב שנתים קודם כדכתיב קץ שם לחושך ומדרשם בזה ידוע, רק שנתוסף לו מהקץ הנזכר להלאה שנתים שהם גבול שני יום הזכרון במדה כנגד מדה בעון שתי זכירות שקצב הוא אשר כנגדן ג"כ כתיב כפול, ולא זכר וישכחהו, לומר שנענש בהפך של שתי זכירות, והן הן ג"כ כפול הצער בזקף גדול הרמוז בויהי מקץ, ויה"י שניהם לשון צער כסגולת לשון ויהי בכ"מ צרה גדולה והוא עצמו הטעם שסבב הוא ית' שמבית האסורים יצא למלוך דוקא בראש השנה הוא יום הזכרון):
ותבלענה השבלים, פי' רבינו בכור שור שהוא לשון כסוי כמו כבלע את הקודש כלומר שהיו מכסים את הראשונים שהרי אמרו לא חזי איניש דמעיילי פילא בקופא דמחטא שאין מראין לאדם אלא מה שאפשר להיות, ומה שהראהו הדבר בפרות שזה אוכל ומאכיל להורות על שובע ורזון, וא"ת למה לא צוה להרוג החרטומים כנבוכדנצר, וי"ל דהתם טעמא אחרינא הוה ע"פ המדרש שדורש מ"ש שם ואחרן לא איתי די יחוינה למלכא, ואהרן לא איתי, כלומר שאין עוד כהנים מגידים ע"פ אורים ותומים נמצאים פה, שזה הי' קנטור למלך על שהרג הכהנים, ואמר להם הלא אתם יעצתוני על כך וע"ז הרגם, מהר"ר אהרן:
ותפעם, פירש"י שלא כתב ותתפעם כמו בנבוכדנצר מפני שאין כאן אלא פעימה אחת וקשה למה באמת לא שכח גם פרעה גם את החלום, וי"ל דבכאן כל תכלית הדבר לא הי' אלא לשיצא יוסף ע"י כך מבית האסורים ואלו לא הי' יודע פרעה גם החלום לא הי' שר המשקים זוכר את יוסף ע"י כך, כי לא ראה כבר כזה בחכמתו שיוכל להגיד את החלום עצמו, מהר"ש מקצשטלדי"ן:
ועי"ל דפתרון נ"נ הי' לזמן רב ולא הי' דניאל ראוי להעלותו לגדולה ע"י פתרו אותו דשמא לא יבא דברו והרוצה לשקר וכו', אבל ע"י חידוש הנפלא הזה שהגיד החלום עצמו עלה לגדולה, לאפוקי ביוסף הפתרון הי' ממהר האלהים לעשותו, הספיק זה להעלותו לגדולה, מהר"ר שלמה:
(וע"ל דבדניאל הפתרון נקל גם לכל החרטומים כאמרם תמיד ופשרי' נחוי לכן הוצרך להעלים החלום שבזה יוודע מדרגת דניאל עליהם, אבל כאן לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם אפי' לפתרו לרוב עומק דקדוקיו הספיק להוודע בזה מדרגת יוסף עליהם):
פרעה קצף וגו', אין ראוי לקרות למלך בשמו אל פניו אלא שאין זה שמו בעצם דכולל הוא למלכי מצרים ע"ש מלכותן, וכן למלכי פלשתים אבימלך ולמלכי ירושלים מלכי צדק, רשב"ם:
את חטאי, לשון רבים לפי שחטא כבר על המלך ועל יוסף עתה מצד השכחה והוצרך להזכיר גם מעשיו הראשונים כי בדרך סתימה וסתר לא הי' מאמין לו שכאשר פתר יוסף כן הי' לו:
ויתן אותי במשמר וגו' אותי ואת שר האופים, תימה אותי אותי ל"ל, (וי"ל כי במה שהמשקה חטא תחלה, כאשר נזכר הוא בכל הענין קודם להאופה, גדלה אשמתו ורבה למעלה ראש יותר ויותר מאשמת האופה, באשר הוא הכיר כבוד המלך לפני העם להקל בו והי' כפרצה קוראה לגנב, וקללת רבים החוטאים לו אחריו תלוי בו, לכן אמר ויתן אותי במשמר, שעיקר הנקמה היתה ראוי' להנקם ממני לבדי וזהו אח"כ אותי ואת שר האופים, כלומר ומה שנאסר גם חברי אינו אלא אגב גררא דילי, זהו אותי ואת שאותי הי' לרבות את שר האופים שלא הי' ראוי להתנקם אלא בי, ולכן בא אתי אתי שניהם חסר וי"ו, כלומר כל חסרון שנינו בי לבדי הוא תלוי, ואמר כ"ז כדי להפליג אמתת פתרון יוסף, כלומר שמהראוי הי"ל ליפתר היפך דהיינו לי לרעה ולהאופה לטובה ואף על פי כן פתר להפך כל כך קים לי' בנפשי', ועוד שעם כל זה הלך החלום אחר פיו לטובה, וכאשר פתר וגו' כל כך עדותו נאמנה ופתרונו לא אכזב):
אותי השיב, פי' יוסף השיב אותי במה שפתר לטובה:
בחלומי וגו' בריאות בשר ויפות תאר וגו', שינה לו פרעה החלום, וגם הפך בו כאשר תראה דלעיל כתיב בריאות בשר באחרונה, וכתיב יפות מראה, לא יפות תאר, וכ"ז כדי לנסותו, וכן כל השינויים בפרות ושבלים הן בטובות הן ברעות הכל לטעם זה, ויוסף הרגיש בכל וסתרו תמיד לומר לא כך ראית אלא כך וכך וזהו שאמר יוסף ועל השנות החלום, פי' במה ששינית לי ואני השבתי לך הכל על נכון וכן במה שבא החלום פעמיים מכ"ז תדע כי נכון הדבר וגו' (ולכך טעם דרגא תביר בהשנות החלום להפסיקו מעם אל פרעה פעמיים, וק"ל למעיין בו):
עולות בקנה אחד, וברעות לא כתיב כן מפני ששנים הטובות כולן שוין לטובה, אבל שני הרעב כ"א קשה מחברתה, רי"ח:
שבע פרות הטובות שבע שנים וגו', נכתב הענין ג' פעמים ללמוד מכאן כי באמת היו נגזרים מ"ב שנים של רעב כנגד ג"פ שבע פרות רעות ושבע שבלים דקות רק שלרגלי יעקב באה הברכה שלא היו כ"א ב' שני רעבון שעברו אז וחסרו מ' שנים ואותן שילם הש"י למצרים בימי נבוכדנצר כדכתיב ביחזקאל תהיינה שממה מ' שנה וגו' כפירש"י שם:
וייטב הדבר בעיני פרעה, מפני כי כשחלם פרקו כל אבריו ובכל פתרוני החרטומים לא חזרו ועתה חזרו מיד:
ותפע"ם רוח"ו בגימט' לפ"י כ"י הופרק"ו כ"ל אברי"ו, וייט"ב הדב"ר בעינ"י פרע"ה בגימט' כ"י חזר"ו אברי"ו כול"ם פנימ"ה:
ויקרא שם יוסף וגו', פי' הר"ר בכור שור שכן דרכן [של מלכים] לשנות שמות עבדיהם וכן עשה, גם כן צפנ"ת פענ"ח בגימט' מסתרי"ם מגל"ה:
(צפנ"ת בגימט' כת"ר, לומר כי כתר מלוכה הלמה לו על כי פיענח וגילה עמוקות:
פענ"ח בגימט' הו"א מ"ן המלוכ"ה לומר שראוי לכתר גם מצד שהוא בן מלכים, ובגימט' חכ"ם מלכי"ם, שהוא היותר חכם שבמלכים, ובהיות כי בעלי המדרש ואחריהם בעל הטורים ודורשי רשימות עשו צפנח פענח לראשי תיבות ברמיזות על יוסף ראיתי גם אני לענות חלקי רק למליצה והלצה ולטיול לבחורים בוחרים בפרפראות כאלו והנני מעלה במ' מעלות כפולות ומכופלות פנים ואחור חוזר חלילה שלשים פעמים וכן להציב בם ציונים באופן יכללו כל רמזי מאורעות השייכות לזה מאז התחיל לפתור חלום, והוא זה:
צפנ"ת פענ"ח בגימט' בשלשים מונים, 'צעק 'פרעה 'נפשי 'תפעם, 'פעמיים 'ענינים 'נפלאים 'חלמתי, 'חוף 'נהר 'עמדתי 'פתאום, 'תוכו 'נראו 'פרות 'צומחות:
צאת 'פאת 'נילוס 'תעלינה, 'פינוק 'עידון 'ניכר 'חזותן, 'חלימות 'נפש 'ענה 'פניהם, 'תארם 'נבחר 'פוארה 'צורתם:
צמחי 'פרנסה 'נחלה 'תרעינה, 'פרחים 'עשבים 'נטעי 'חציר, 'חלקת 'נחל 'עוד 'פלט, 'תחתיהן 'נצמחות 'פרות 'צמוקות:
צנומי 'פנים 'נחדלי 'תואר, 'פלא 'עצם 'נפלא 'חסרונם, 'חמרמרו 'נרעבו 'עלי 'פימה, 'תאכלנה 'נפשות 'פרות 'צהובות:
צללו 'פגרי 'נהדרו 'תואר, 'פי 'עניות 'נבלעו 'חיים, 'חדל 'נודע 'עלו 'פדריהם, 'תחת 'נשארו 'פניהם 'צעירות:
ציערתני 'פעם 'נשתוון 'תרדמה, 'פרח 'עלי 'ניצוץ 'חלום 'חזיתי 'נמללים 'עולים 'פארי, 'תבואה 'נופת 'פריים 'צוף:
צנומות 'פרידות 'נעלו 'תחתיהן, 'פיהם 'עברו 'נבלעו 'חבריהן, 'חלום 'נשלם 'עד 'פה, 'תעלומי 'נימוקי 'פתרונו 'צפיתי:
צויתי 'פקדתי 'נקראו 'תכף, 'פותרים 'עוננים 'נוחשים 'חכמים, 'חרטומים 'נמצאו 'עירומים 'פרועים, 'תיפלות 'נאצות 'פתרו 'צבועים:
צער 'פני 'נוסך 'תירושי, 'פתח 'עתה 'נזכרים 'חטאי, 'חרה 'נגד 'עבדיו 'פרעה, 'תפוסים 'נתנני 'פשענו 'צדוני:
צילול 'פנינו 'נזעף 'תבהלנו 'פחד 'עת 'נחלמה 'חלום, 'חבוש 'נער 'עברי 'פץ, 'תספרו 'נא 'פלצות 'צעריכם:
צדקו 'פתרונים 'נותן 'תוך, 'פתאים 'ערמה 'נבון 'חכם, 'חזיוניו 'נעמו 'עושה 'פת, 'תלה 'נמצאת 'פתו 'צרורות:
צרופה 'פדותי 'נשנית 'תפקידי 'פעולתי 'עשות 'נאמנה 'חזרתי, 'חפצה 'נפשי 'עמדה 'פני, 'תרופה 'נמצא 'פתגם 'צויתי:
צווחתי 'פטרו 'נאסר 'תמהרו, 'פותר 'עברי 'נקרא 'חושה, 'חלומותי 'נפתרו 'עלומתם 'פירש, 'תחלופי 'נשתוני 'פי 'צפה:
צערי 'פנח 'נתן 'תנחומות, 'פיתח 'עבות 'נקשרו 'חרצובות, 'חכמתו 'נעצה 'עשות 'פקידים, 'תבואות 'נצבור 'פקדונות 'צפונות:
צוארו 'פארתי 'נלבש 'תכשיט, 'פטרון 'עשיתיו 'נמלך 'חנכתיו 'חשקה 'נפשי 'על 'פיו 'תישק 'נקרא 'פענח 'צפנת):
ויתן לו את אסנת וגו', כדי שלא יגלה עליו פוטיפר שהוא נמכר לו לעבד, מהר"ר משה:
פוט"י פר"ע כה"ן או"ן בגימט' הו"א ש"ר טבחי"ם:
יל"ד שנ"י בני"ם בטר"ם תב"א שנ"ת הרע"ב, בגימט' אסו"ר ל"ו לאד"ם לשמ"ש מטת"ו בשנ"י רעבו"ן:
בטרם תבא וגו', פירש"י מכאן שאדם אסור וכו' והקשה הר"ר אלחנן הרי לוי שימש מטתו בתוך שנתים של רעב כדכתיב ביוכבד אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ואמרינן לידתה במצרים ולא הורתה שנולדה בין החומות, ושתי שנות הרעב הרי נמשכו עד בואם למצרים, וי"ל דיוסף סבור הי' כי אביו וביתו בצער הרעב לכן נאסר לו, אבל לוי ידע שלא חסר להם מאומה, ובשביל רעב האומות אין למנוע:
(כי" יש" שבר", ס"ת יש"ר יעקב שמע שהי' המוכר תבואה ישרן ומוכר לכל אדם לפי צרכו:
והם ל"א הכירוה"ו, בגימט' והו"א בע"ל זק"ן):
והם לא הכירוהו, מפני שנשתנה שמו לצפנת פענח ולבושו לבוש מלכות ולשונו לשון מצרי וגופו לחתימת זקן:
ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וגו', מה שהעליל עליהם דוקא במרגלות, ומה שהאריך הפסוק הזה כ"כ מפני שמתחלה בקש א' מהם תבואה ודחה אותו מדחי אל דחי לומר אין לי פנאי וכיוצא, וזהו ויתנכר אליהם, ענו ואמרו כולם ממה נשתנינו מכל הבאים שאתה פוטרם בלי המשכה, ואמר לאחים האחרים מה תצעקו עמי ומה לכם להמליץ בעד זה, וזהו וידבר אתם קשות, והם ענוהו אחים אנחנו, והעליל לומר מאין באתם הלא אין דרך עשרה אחים גם יחד, ודאי אתם מרגלים וקשרתם עלינו, ענו לו וכי זר בעיניך שכולנו בני איש א' נחנו הלא גדולה מזו כי שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, ג"ן:
בזאת תבחנו וגו', וא"ת איך נשען ע"ז הלא יוכלו להביא א' מן השוק לומר זה אחינו, וי"ל שבטח שיהיו יראים מלהטעותו כי יחושו בנקל יעליל להכחישם בשינוי פרצוף או קול ולשון וכיוצא:
(וחיו" את" האלהים" אני" ירא", ס"ת אימת"ו, כלומר אימתו של הקב"ה עלי:
זאת עשו וחיו, עסקו בתורה שנאמר וזאת התורה וגו':
אליהם יוסף "ביום "השלישי, ר"ת איב"ה כלומר עדיין היתה איבה בלבו ע"ד המכירה:
ויכר ויכירם ב"פ אלא ויכר חתימת זקן, ויכירם ויבין כי כולם ימסרו עצמן על פדיונו אם היו מוצאין אותו:
ויר"א יוס"ף א"ת אחי"ו, גימט' כתבי"ו רא"ה יוס"ף כדאמרו חכמים בעשרה שערים נכנסו כ"א הוצרך לכתוב שמו, ולערב היו מביאין השוערים כתביהם ליוסף וראה אותן שנכנסו כ"א בשער בפני עצמו לכן אמר מרגלים אתם ונכנסו כן מחמת עין):
ויען ראובן וגו', בא הכתוב לבאר מה נשתנה שמעון שאותו דוקא אסר לעיניהם אלא מפני שבודאי רצה ליקח את הגדול שבאחיו רק מפני ששמע אותו מתנצל בלה"ק נגד אחיו במאמר אל תחטאו בילד לקח את הגדול אחריו:
ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם, זהו ייתור מפורסם, אחרי שכבר כתיב ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו וגו' אלא פי' שראו ברוה"ק עשרה הרוגי מלכות נתפסים תחתיהם לכפר על מכרם בכסף צדיק ע"ד שדרשו רבותינו ז"ל וצרור הכסף לקח בידו אלו צדיקים וכו' וכיו"ב הרבה וזהו המה ואביהם, ולכן כתיב וייראו וזהו שאמר צרורות מלשון צרה ג"כ, ואמר כספיהם ולא הכסף לכלול את רמז הצדיקים, וגם את מכרם בכסף צדיק, הר"ר אליעזר:
יוסף איננו וגו', כלומר הרי אתחזק ריעותא בתלת דהיינו יוסף ושמעון אינם ואת בנימין תקחו ומאז עלי היו כולנה, כלומר אין צרה שאינה עוברת עלי, וכן ה"ה חזקה לטובה:
שאול שאל לנו וגו', פי' הכפל הוא להמליץ על מה לו לשאול, וזה כי שאול לכל הבאים, שאל גם לנו דרצה לידע מספר טפול הבית מרובה או מועט, ולידע עושר כ"א כדי ליתן אוכל כפי הטף ואנשי הבית וליקח דמים לפי העושר. ולכך באמת תם הכסף בכל הארץ בשוה, וגם בזה מצא ידיו לטעון עליהם מרגלים אתם באמרו הלא דן שאין לו אלא בן א' כדכתיב ובני דן חושים הוא בא בתוככם, ובנימין שי"ל י"ב בנים נשאר בבית אין זה כ"א מרגלים אתם:
ל"ך כ"ל הימי"ם בגימט' בעול"ם הז"ה ולב"א:
מטמו"ן בגימט' מציא"ה, וקשה איך נתישבה דעתם בזה הלא הי' בגזל בידם שידעו שהם של בעל התבואה, וי"ל שבדין הרי אלו שלהם מפני שיוסף קנה מהרבה ב"א כדמפליג באלו המציאות על מתניתין דהלוקח פירות מחבירו ומצא בהם מעות וכו' בין לוקח מבעל בית ללוקח מן התגר שקונה מהרבה ב"א ונתייאשו הבעלים רק שהם מתחלה נתייראו מעלילת רשע:
(ויוצא" אליהם" את", ס"ת אמ"ת כדי לאמת דבריו ולהראות להם כי לא במרמה דיבר):
בן" אמו" ויאמר" הזה" אחיכם" ס"ת מנור"ה רמז עתיד בהמ"ק שי"ל מנורה לעמוד בחלקו:
השלום לאביכם הזקן, במדרש לאביכם זה יעקב הזקן זה יצחק וקשה ויאמרו שלום לעבדך לאבינו ואלו על יצחק לא השיבו, וי"ל מפני שכבר מת, שכשתחשוב השנים תמצא שמת עשר שנים לפני ירידתן למצרים ואין משיבין על הקלקלה:
ויתמהו האנשים, כי כולם נולדו בז' שנים והוא הבין מכל הנולד קודם קודם, רשב"ם:
וישתו וישכרו, בהיות שכורים לא נתנו לב לראות מה נעשה בשקיהם עם כי נכשלו בזה כבר ובבוקר שולחו שגם ממחרת לא הניח להם פנאי לבקש ולראות:
גביעי גביע הכסף, כלומר המיוחד כי שם הי' הכסף יותר חשוב בלתי נמצא מהזהב, דכתיב שם הא' פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, ופישון הוא נילוס וחוילה הוא מצרים, וא"כ הזהב לא נחשב למאומה עד שאין לתמוה מה שדקדק לומר הכסף, או וכי הי' שלחנו חסר כוס זהב (ואני אומר בכפל גביעי גביע, כי גביעי הוא שר"ל של זהב המיוחד לו, אשר לא ישתה בו זולתו, גביע כסף הוא שהכל שותים בו, ושניהם הושמו באמתחת בנימין, שזהו שאמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו, שירמז עליו באצבע, זה מכלל דאיכא נמי אחרינא, וכאלו אמר אלמלי לקחתם גביע הכסף לבדו החרשתי שאינו נרגש מתוך שאר הכלים אבל זה אשר ישתה וגו', ולכן לא הזכיר גם אח"כ רק וימצא הגביע בה"א הידוע על של זהב כי הי' כלא חש על של כסף וכלא נחשב לו, לכן נעשה כלא רואהו, ובזה יתיישב מאמרם בהתנצלותם, ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב, דאל"כ יקשה זהב מאן דכר שמי'):