ובעזר נותן תבואת גורן ויקב, נתחיל סדר והי' עקב:
עקב תשמעון ראשי התיבות הם "עירוב "תבשילין, שזהו עקב כי אברהם שנאמר בו עקב אשר וגו' אמרו עליו שאפי' עירוב תבשילין קיים (ולכן בא הרמז בר"ת לרמוז על אברהם שנקרא ראש אמנה), עק"ב "ת"שמעון, רמוזים אותיות שב"ת סמוכים זה לזה לומר שבת תשמעון ששקולה שבת נגד כל התורה כולה:
ד"א עקב, אלו י' דברות שיש בהם קע"ב תיבות שאם תשמעון ותקיימו אותם ושמר ה' אלהיך לך וגו' כאלו קיימת כל התורה:
ברוך תהי' מכל העמים בירושלמי אמר מכאן שכשהעכו"ם מברך צריך לענות אמן שזהו תהי' כלומר בך הדבר תלוי להחזיר ולקיים הברכה:
והסיר ה' ממך כ"ל חל"י בגימט' צ"ח אלו צ"ח קללות שבמשנה תורה (וגם חל"י לבד בצירוף המלה הוא בגימט' מ"ט אלו מ"ט קללות שבתורת כהנים שאם עקב תשמעון יסור ה' ממך את כולם):
כל חלי, אמרו בזה בהמקבל זו צנה וקשה הא אמרינן הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים כדאמר התם גופיה וא"כ איך יאמר עלי' והסיר ה', וי"ל דהאי והסיר ה' הוא שמזהירך אזהרה לשמור עצמך ממנה לומר כי עשה תעשה ויכול תוכל לה, מהרי"ץ. (וכבר תירצו גם בתוס' שם מה שתירצו, ולי אין נראה שום קושיא, דמ"ש הכל בידי שמים הוא ענין לשלוח המכה דע"ז אמרו חוץ מצנים וכו' שלא החזיק בידי עצמו לשולחה אבל בודאי ההסרה בה כשבאה על האדם שפיר הוי בידי שמים ככל אינך, ובטעם העיון יתיישב לך ע"ז סוגיא דהתם):
המסות הגדולות וגו', בפסוק זה ימצאו כל אותיות אלפ"א בית"א חוץ מהבי"ת, וכן בכל פסוקי אותיות של מצרים נעלמה בהם ב' מפני כי ב' פעמים יעשה הקב"ה כזאת דהיינו במצרים ולעתיד, כדכתיב כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור:
עד אבד הנשארים אב"ד כתיב בגימט' ז' כלומר עד שיאבד ז' עממין הנשארים והנסתרים מפניך:
כי חרם הוא כל המצוה וגו' רמז לך שהעובר על החרם כאלו עבר על כל המצות, והחרם נכנס ופועל בכל רמ"ח אבריו שהם כמנין חרם, ואם יעשה תשובה אז ברוגז רח"ם תזכור ומוחלין לו אף על החרם:
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ע"ז סמכה אסתר לגזור ג' תעניות ואח"כ ביום הג' נמסר המן בידה:
יחיה האדם שמלתך לא בלתה וגו', מכאן שהצדיקים לעתיד יעמדו בלבושיהם ולא בלים שמלותיהם וכ"ש גופן, זהו יחיה האדם, כלומר לעת התחיה לכך אייתר לכתבו שנית, מר' שלמה הנקדן:
ומהרריה תחצוב נחושת, פי' נחשת צרוף שא"צ שום תיקון מלאכה דאל"כ מה רבותיה משאר ארצות:
ושבעת וברכת את וגו', לרבות בעל הבית מכאן סמכו לקבוע לו ברכה בברכת המזון (וצ"ע דהא ילפינן לי' מואברכה מברכך לפ"מ שדרשו בו מי שנותנין לו כוס לברך ואינו מברך מקצר ימים וע' ברש"י שם):
נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים וגו', מה ענין זל"ז, דאם הנחש נושך לאדם אם יקדים הנחש למים ימות האדם, ואם האדם יקדים לבא למים ימות הנחש, וכאן הי' זה נס מופלג שכל הנשוך מצא מיד מים, מפי הר"ר מאיר, (וזהו שאמר מיד המוציא לך מים וגו' שהמציא לך את המים):
והנה עם קשה עורף הוא כלומר שהעורף הוא כאלו אין בו פרקים וחוליות רק קשה שאינם יכולין לכוף אותו לקבל עול, בכור שור:
ואתנפל לפני ה' כראשונה וגו', פי' שכמו שהתנפלתי במ' יום הראשונים על אמרו הרף ממני ואשמידם שלא ישמיד אתכם וניאות לי שלא להשמיד אבל לא מחל כדכתיב וינחם ה' וגו' ככה התנפלתי בשניים למחול לגמרי:
ואתנפל לפני ה' את ארבעים וגו', אשר התנפלתי וגו', ואתפלל וגו', פירש"י דהן הן מ' יום השניים שזכר בסמוך, באמרו ואתנפל לפני ה' כראשונה רק שכפלן כאן להזכיר סדר תפלתו, וקשה ל"ל להזכיר גם סדר תפלתו כלל, וי"ל דלחכמה גדולה עשה זה משה ע"ה כדי שאל ידמו בנפשם הלא חטאה גדולה חטאנו בדבר העגל ונמחל בתפלה בעלמא, הן יש מקום לחטוא עוד כהנה וכהנה בהיותינו בארץ ויהא נמחל הכל בתפלה, לכן סידר לפניהם תפלה זו ואמר שהתפלל שיעשה הקב"ה מפני חילול שמו הגדול שזהו אל תשחת וגו' פן יאמרו וגו', ובעבורה ניאות השי"ת וקבל תפלתו, אבל כשתחטאו עוד בארץ אח"כ אין דבר זה שייך עוד ולא ימחול לכם ותתחייבו ח"ו כלייה (והנה בא הכתוב לומר כאן את ארבעים היום וארבעים הלילה בההי"ן הידיעה משא"כ לעיל בסמוך כדי להורות בפירוש כדברי רש"י דלא אחריני נינהו רק אינהו נינהו הידועים כבר לעיל ונזכרים בסמוך, וליותר הביאור עוד אמר משה מותר אשר התנפלתי, שבזה פי' בעצמו הדבר, ואמר כונתי בואתנפל הזה השני על המ' יום עצמן אשר זכרתי כבר בסמוך בואתנפל הראשון שאמרתי שהתנפלתי בהם, ואין רצוני עתה למ' יום אחרים שלשים, רק שמפני לבאר סדר תפלתי זכור אזכרם עוד לכם עתה):
בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך פי' שמחל וצוה לפסול לוחות אחרות תחת אותן ששברתי:
פסל לך פי' אתה צריך לפסול ובשבילך הוא שלא יתרעמו עליך ישראל לומר דבר גדול הפסדתני:
ועשית לך ארון עץ וגו' הוא ארון עץ שעשה לו משה בעלייתו להר סיני ואיננו ארון זהב שעשה בצלאל במלאכת המשכן ומ"מ גם בזה היו הלוחות מונחים או גם שברי לוחות למר כדאי"ל ולמר כדאי"ל עד שנעשה ארון הזהב וזה הי' יוצא עמהם למלחמה, ועליו נאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, אבל של בצלאל הניח בו אח"כ לוחות אחרונות ולא הורגל לצאת עמם למלחמה כדכתיב בשילה אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשום וגו' מי מצילנו מיד האלהים האדירים האלה וכשהוליכהו לקו עליו, ובו אמרו כ"ז שאין ארון ושכינה במקומן אסורים ישראל בתשמיש, ובמלחמת יהושע הי' עמהם ע"פ הדיבור, והא דכתיב באוריה הארון וישראל וגו' ועבדי אדוני על פני השדה חונים וגו' ואני אבא וגו' ולשכב עם אשתי, דמשמע שהחמיר ע"ע אבל בדין הי' מותר, גם זה הי' ארון עץ שעשה משה, ובירושלמי יש פלוגתא בזה, חד סבר ב' ארונות היו וחד סבר ארון א' הי', ג"ן:
פסל לך ואח"כ ועשית לך ארון עץ, ומשה עשה בהפך כדכתי' ואעש וגו' ואפסול וגו', וקשה למה לא חשיב לי' נמי בפ' רע"ק בהדי הנך ג' שעשה משה מדעתו והסכימה דעת המקום על ידו, מהר"ר משה:
(וי"ל דהרי קחשיב בהו ששיבר את הלוחות ושמעינן בו שפיר שהסכים הקב"ה גם בזה מדכתיב כאן אשר שברת שפי' יישר כחך ששברת וסמיך לי' ואעש וגו' ונכלל א"כ גם הוא בהאי יישר כחך, ועוד אפ"ל ביותר הביאור דמדקאמר אשר שברת ושמתם בארון משמע תיכף לשבירה ישימם בארון מקודם שיפסול לוחות אחרות וזה עצמה ההסכמה על עשיית הארון קודם שאמר כן מפני שגלוי הי' לפניו יתברך שמשה יעשה בהפך וכמסתבר ומוכרח וא"כ הוי כאלו הוא ית' עצמו צוהו כך לכן לא חשיב לי' בהדי הנך הסכמות, ומה שאמר הש"י מתחלה באמת פסל לך קודם לועשית ארון עץ הוא מטעם להורות תיכף בלי המשך שקבל תפלתו ומחל כמ"ש לעיל בסמוך, לכן סמך מאמר פסל לך תכף לתפלתו, ואלו בהקדימו ועשית ארון עץ לא הי' מובן מחילה עדיין עד מאמר פסל לך המאוחר דועשית הוי כל מובנו לשברי לוחות, ובלא"ה צריך עכ"פ ליתן טעם בכל מה שציוהו השי"ת הפך ממה שהסכימה דעתו ית' למה ציוהו תחלה בהפך):
ושמתם בארון לא תוליכם עוד על ידך כדי שלא יהו מצויות לישבר אם תכעוס כאשר עשית כבר, בכור שור:
(ואין זה סותר למה שאמרו שהסכימה המקום בשבירתן דבפעם אחרת לא היתה דעתו מסכמת עוד, וזה הורה לו באמרו ושמתם בארון שלא תנוח דעתו בזה עוד לכן לא ישברם עוד):
נסעו מבארות וגו' שם מת אהרן פי' שם מת דהיינו בסוף מ' שנה ומעשה העגל הי' בתחלת מ' באופן שלא מת בעון זה שלא תאמר הלא כתיב ואתפלל גם בעד אהרן וגו' ומה הועילה תפלתו, לכן אמר שם מת:
נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת וגו' פי' הג"ן בדרך שפי' הראב"ע, ותמוה הוא מכמה טעמים וכבר השיגו הרמב"ן ז"ל ועיין עליו:
לעמוד לפני ה' לשרתו פי' כי מה שהיתה כבר העבודה לבכורים איננו נכון כי מאחר שאין העבודה בתולדות זה אחר זה שיהא הבן רגיל ובקי ממה שלמד מאביו ומאבותיו וראה מהם תמיד יבא א"כ לידי קלקול ח"ו שכשיבא בכור א' לשמש אשר אביו ואבי אביו לא היו בכורים ובני משפחתו לא הורגלו בעבודה, לא ידע משפט אלהי הארץ ויקלקל לכן בחר הקב"ה בשבט שלם מיוחד לכך ובפרט בשבט שעמדו כבר באמונתן ולא טעו בעגל שכל השבט ירגילו בכך ולכן לא נתן להם נחלה עם אחיהם שלא יתעסקו בדבר אחר ויעמדו תמיד בקדושת עבודתו ושירותו, זהו לעמוד לפני ה' וגו' ושלא תקשה א"כ ממה יתפרנסו אמר ה' הוא נחלתו במה שצוה לישראל לחרוש לזרוע ולקצור גם להם בתת להם מעשר דגן תירוש ויצהר וערים לשבת, זה כל המשך וסדר שני פסוקים אלה, קחם נא אליך לעיניך בקראך דברים אלה וינעם לך, בכור שור:
ואנכי עמדתי בהר וגו' בקבלתי לוחות אחרונות שעלה בר"ח אלול וירד בעשרה בתשרי שהוא היום שא"ל סלחתי כדברך ולכן הוקבע למחילה וסליחה וזה הי' ביום ב' שהרי פסח שלפניו שיצאו בו ממצרים הי' ביום ה' שהרי לקחו שה לבית אבות בעשור שהי' בשבת שע"כ נקרא שבת הגדול ע"ש נס הגדול שלקחו וגררו אלהיהם לעיניהם ולא אמרו להם דבר, וא"כ ע"כ גם י"ז בתמוז הי' בחמישי בשבת דט' באב וי"ז בתמוז חלים ובאים ביום שחל בו להיות פסח שלפניהם כסימן א"ת ב"ש וכו' וכרמז על מצות ומרורים, וכן ביום י"ז בתמוז ירדו לוחות ראשונות ונשתברו, הרי שבאו ביום ה', וראש השנה שלאחריו הי' ביום שבת בשלישי של פסח כסי' א"ת ב"ש ג"ר הנ"ל, וא"כ הי' יו"כ של אותה שנה ביום ב' ובו ירדו לוחות אחרונות ומכיון שירדו לוחות ביום ה' וביום ב' תיקן עזרא שבהם יהיו קורין בתורה ולא יהיו לעולם ג' ימים בלא תורה ולא תשתכח, ולטעם זה גם בתי דינין יושבין בהם, שמתוך שבני הכפרים נכנסים לכרכים לשמוע תורה באים ג"כ לדין וסימנך בצד"ק תשפו"ט, כי כוכב צדק משמש בראש יום ה' ובראש ליל ב', כדאמרינן במס' שבת כצנ"ש חל"ם, כצנ"ש ראשי ימים חל"ם ראשי לילות, בכור שור:
ועתה ישראל מ"ה ה' שואל וגו' דרשו מזה ק' ברכות, וזהו ג"כ שאמר הכתוב על מ"ה אדניה הטבעו, כלומר על ק' אדנים שבמשכן העולם עומד שכנגדן תקנו ק' ברכות בכ"י דבזה כתיב ג"כ מ"ה ואל תקרי וכו' כי האדנים היו מאה לומר שכל המקיים ק' ברכות בכ"י זוכה לבנין הבית, והנה דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה כדאמרן מ"ה ה' שואל וגו', שנוי בנביאים נאום הגבר הוקם ע"ל וכתיב בי' ונעים זמירות ישראל, שזמירות ישראל יהיו כן, ומשולש בכתובים הנה כ"י כ"ן יבורך גבר ירא ה':
כי אם ליראה וקשה וכי מלתא זוטרתא הוא ופי' הג"ן דתחלת פסוק זה מוסב וקאי אסוף פסוק שלאחריו דהיינו לטוב לך כלומר מה כל שאילתו ממך בכל המצות חקים ומשפטים הרבים והגדולים כ"א לטוב לך:
את ה' אלהיך תירא מלעבור אזהרותיו, דהיינו מצות ל"ת, אותו תעבוד, זו מצות עשה ובו תדבק שלא תפרד ממנו לעולם כי כל כאין נגדו:
ובשמו תשבע מלהזכיר שם אלהים אחרים ושתהא מושבע ועומד בשמו כלומר כל הזכרת שמו ית' יהי' בעיניך כשבועה חמורה, בכור שור:
הוא תהלתך שמא [שמה] שהוא מלך ואדון לך הוא תפארתך:
והוא אלהיך דיין ונוקם שלך:
ככוכבי השמים לרוב לאו דוקא אלא שדברה תורה בלשון הבאי כמו ערים גדולות ובצורות בשמים, רבינו בכור שור:
בעתו יורה ומלקוש דהיינו יורה בחשון ומלקוש בניסן דהיינו רביעה ראשונה ושניה, באופן שאח"כ ואספת דגנך וגו' בלי מטר:
כי אם שמור תשמרון, כפל השמירה לומר כמו שתשמור מעותיך מלאבדם כך תשמור מלאבד תורתך שקשה הוא למצא בכסף וזהב, (ד"א כי אם שמור מקצת, תשמרון את כל המצות, שמצוה גוררת מצוה, ושכר מצוה מצוה, וכן נמי לענין הלימוד שנעשה כמעין המתגבר שומע ומוסיף, ונדרש דדיה ירווך בכל עת, שבכל עת אתה מוצא טעם חדש, ד"א לענין הלימוד, אם שמור, כלומר שתלמדו ותתמידו בלימודה כי ושמרתם זו משנה, אזי תשמרון את כל המצוה וגו' לעשותה כבמדרש שהמאור שבה מחזירן למוטב, וכן אמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, א"נ כולו לענין הלימוד, אם שמור שתתמיד בלימוד, אזי תשמרון ולא ישתכח תלמודך כענין חזור חזור וכו'):