מתני' בור ברה"ר וחולייתו גבוהה עשרה חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. במאי עסקי' אילימא בסמוכה. הבור לכותל בתוך ד"ט. למה לי חוליא עשרה. בור גופיה רה"י דעמוקה עשרה טפחים והרי אין הפסק רה"ר בינתים. אמר רב הונא הכא במופלגת מן הכותל ארבעה טפחים עסקי'. וטעמא דאיכא חוליא עשרה. דלא מטי דלי לרה"ר הא ליכא חוליא עשרה קא מטלטל מרה"י לרה"י דרך רשות הרבים ור' יוחנן אמר אפילו תימא בסמוכה והא קמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה. ומתני' לאו כדסלקא דעתיה דתהוי חוליא עשרה לבד מבור אלא ה"ק בור ברה"ר וחוליותיו סביביו וסך הכל גבוה עשרה מקרקעית הבור רה"י היא וממלאין הימנה בשבת דרך חלון. והלכתא כי שנויא דרב הונא דבור ברה"ר מופלגת מן הכותל ד"ט אין ממלאין הימנה בשבת דרך חלון אא"כ היתה חוליתה גבוהה י"ט ור' יוחנן לא פליג אהלכתיה דרב הונא:
מתני' אשפה בר"ה גבוה עשרה טפחים חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת ולא חיישינן שמא תנטל אשפה. ותעמוד על פחות מעשרה ואתי למשרי לה (למים) [נמי] כדמעיקרא. ולא חיישינן שמא תנטל והאמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה במבוי אחד. שראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד כתום ושני צדדיו אחרים גידודים גבוהים עשרה שצד אחד היתה אשפה וצד שני ים ובתים וחצירות פתוחים לתוכו. ובא מעשה לפני ר' ולא אמר בו לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בו דהא קיימי מחיצות היתר לא אמר בו שמא תנטל אשפה ויעלה הים שרטון. שמעלה טיט לשפתו ומתייבש ונעשה קרקע עולם. לא קשיא ההיא דר' באשפה דיחיד ומתני' באשפה דרבים ׃