שלח לך אנשים (יג, ב). נ"ל דהנה אנו רואים שהטבע של האדם נמשך שימלא חפצו, אבל צריך לשער בעצמו, הלא השי"ת ב"ה דרכו להיטיב לכל הנבראים, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' (פסחים קיב.), ובודאי שיער בשכלו הפשוט כביכול שהד"ם יזיק לו ח"ו להאדם ובשביל זה מונע החפץ מהאדם. והנה עיקר הדרך להעבדות השי"ת הוא במדת אין, כאשר הורגלנו לדבר תמיד מזה, הגם שהד"ז הוא קשה קצת בעיני האדם להחזיק עצמו לאפס ואין, אבל צריך להאמין שזה רצון האל ית"ש, ודרכו להיטיב תמיד ולמלאות כל התענוגים לבני אדם רק מחמת מיעוט הירח שנאמר לה לכי ומע(י)טי את עצמך (חולין ס:) עיקר הדרך לעבודתו ית"ש במדת קטנות, כי ישראל מונין ללבנה (סוכה כט.) וכמו שמצינו דוד הקטן שמואל הקטן (חולין שם), וצריך האדם ללכת בדרכי האבות הקדושים, באברהם אבינו ע"ה מצינו שאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר, ויעקב אבינו ע"ה אמר (בראשית לב, י) קטונתי מכל החסדים. ובזה נראה לפרש (בראשית יח, ב) והנה שלשה אנשים נצבים עליו, ויהיה תיבת אנשים כמו תרין מלות מֻרכבות ש"ם אי"ן, כי בזה שאדם הולך במדת אין אזי מעורר דוגמתו למעלה ומצא מין את מינו וניע[ו]ר, ויוכל להמשיך שפע מבחינת אין, וז"ש דוד המלך ע"ה (תהלים קכא, א) מאין יבוא עזרי, וזפ"ה והנה שלשה אנשים ר"ל שם אין, כי התלת רישין (קדושין) [קדישין] כולם מכונים בשם אין, נצבים עליו - על הצדיק הזה שהולך במדת אין, וירא וירץ לקראתם - כי אור התשובה דופקת תמיד על לב בני ישראל, רק הרשעים דוחים את התשובה, אבל מי שהולך בדרך הישר הוא מהדר ומחזר תמיד אחר התשובה, וז"פ הזוהר (זח"א ב.) אימא אוזיפת מנהא לברתא, ולמה הוא בדרך שאלה ולא במתנה, והטעם הנכון הוא דאיתא בגמרא (קדושין מז:) שאלה הדרא בעיניה, דהיינו שאור התשובה דופק(ו)ת על לב בני ישראל ועי"ז הם מעוררים בעצמם לעשות תשובה, וזה נקרא אור החוזר, ולזה הוא בדרך שאלה כדי להדרה בעיניה. וז"פ וירא וירץ לקראתם - דהיינו שצריך האדם לרוץ אחר התשובה ולקבל אותו השפע שהולכות תמיד מאתו ית"ש.
והנה שמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה פירוש על פסוק קטונתי מכל החסדים (בראשית לב, י), דהיינו שהקטנות של האדם יהיה על ידי החסדים ומרוב כל, עכ"ד. וז"פ הגמרא (ב"ב מב.) מאן דיזיף בצינעא יזיף, כדברינו הנ"ל שאור התשובה הולכת תמיד מאתו ית"ש לבני ישראל בדרך שאלה, ועי"ז האדם מעורר עצמו בתשובה, אבל צריך האדם להמשיך שיהיה דרך ימין, וזה מאן דיזיף - כי אימא אוזיפת, בצינעא רומז לחכמה שהוא ימין (זח"ג רכז:) כי שמן הוא בחשאי (זח"ג לט.) וסייג לחכמה שתיקה (אבות פ"ג מי"ג), דהיינו שיהיה דרך ימין רומז לבינה שבחכמה.
וזפ"ה שלח לך אנשים, שלח הוא לשון המשכה, דהיינו שאתה רשאי להמשיך השפעה, וזה לך, להנאתך ולטובתך, כמו שפירש רש"י בפ' לך (בראשית יב, א), אבל אנשים - אבל תזכור תמיד במדת אין, וזה אנשים שם אין וכנ"ל. גם שלח בגימטריא י"ג הויות קדושות של מזלא קדישא (פע"ח ש' הפורים פ"ו), כי הפנימיות של כל העולמים הוא הוי"ה ב"ה, דהיינו ע"י שיהיה לכם בחי' אנשים ר"ל שם אין וכנ"ל, תוכלו להמשיך השפעה מי"ג מדות של רחמים.
וזה ג"כ ויתורו, דהיינו שיהיה לכם מותרות בבני חיי ומזוני, אבל בארץ כנען - שתהיו בבחינת אין, וארץ הוא לשון רצון - דהיינו שתהדרו אחר מדת אין, ועי"ז אשר אני נותן לבני ישראל - דהיינו ע"י שתתחזקו עצמיכם במדת אין אזי אתן לכם הכח שלי כביכול:
שלח לך אנשים (יג, ב). בהקדם מאמר חז"ל (זח"ג קלד.) הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה בהיכל, ופסוק (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה', דהנה ידוע (פע"ח ש' חזרת העמידה פ"ז) שיש י"ג תיקוני דיקנא וגם ט' תיקונים ושש דרגין לכסא (ע' ת"י מל"א י, יט), ומשה רבינו ע"ה כשרצה להמשיך מחילה וכפרה לישראל על מעשה העגל המשיך מי"ג תד"ק ומשם המשיך לט' תיקונים ולשית דרגין שכולם בגימטריא כ"ח, וז"פ ועתה, אין ועתה אלא תשובה (בר"ר כא, ו), גם היא בחינת יראה כמו שכתוב (דברים י, יב) ועתה ישראל וכו' כי אם ליראה, ור"ל ע"י כח התשובה והיראה שבלב הצדיק עי"ז יגדל כח דרגין קדושין, וממשיך ע"י מחילה וסליחה וכפרה ורב טוב לישראל.
וז"פ מ"ש רז"ל הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל, כי הי"ג תד"ק נקרא מזלא, וספר תורה הוא הנקרא זעיר (זח"ב קנט.) שיש לו ט' תיקונים, והיכל הוא אדנ"י כמספרו (ת"ז ת' יח לג:), יש לו שית דרגין, וס"ת והיכל דהיינו הט' תיקונים והשִי"ת דרגין כולם תלוים בי"ג ת"ד הנק' מזלא (ע"ח שט"ז פ"ו).
וזפ"ה שלח לך אנשים, כי שלח בגימטריא י"ג הויות. לך, הוא כפירש"י לדעתך אם תרצה שלח, היינו שתלוי בדעת הצדיק וברצונו בכח עבודתו להמשיך הי"ג תד"ק.
אנשים, הוא תרין מלות מרכבות י"ש מאי"ן, כי ידוע שאין הוא בכתר (זח"ג רנו:) יש לו תר"ך אורות (פרדס ש"ח פ"ג), וזפ"ה (ישעיה יא, י) והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, כי תר"ך אורות נחלקים בתרין רעין דלא מתפרשין ועולה לכל אחד ש"י עולמות (לקוטי תורה חבקוק ג), וז"פ שורש ישי, כי שורש הוא מדת יסוד, וישי הוא גימטריא תר"ך, כי השי"ן עולה לחשבון כפליים ליו"ד הראשונה ולשניה כמשפט האותיות הדגושות, אשר עומד לנס עמים - כי משם ממשיכין נסים ונפלאות טובות לישראל, וז"פ אנשים אותיות יש מאין, כי האין הוא תר"ך אורות נחלקים לב"פ ש"י לתרד"מ.
ויתורו את ארץ כנען, ויתורו הוא מלשון (דברים ל, ט) והותירך ה' לטובה, ר"ל שיהיה יכולת ביד הצדיק להמשיך טובות וישועות לכל ישראל די והותר, ושיהא לטובה - ר"ל שהגם שיהיה לכל אחד מותר מכל הצטרכותו אעפ"כ יהיה לו לטובה, שלא יגבה לבו עי"ז ולא יהי' שום מניעה המבטלת עבודתו חלילה.
ובזה יובן מאמר חז"ל (מו"ק כח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ואיתא בזוה"ק כי אין הוא מזל לישראל. ולכאורה יפלא אם לא תלוי בזכותא מדוע יחסר ח"ו לשום אחד מישראל איזה דבר. רק האמת הוא כי בשביל זה חסר לאדם לפעמים למען לא יגבה לבו אם יהיה לו כל הצטרכותו ולא יחסר שום דבר, או יתגבר בו איזה מדה אחרת לא טובה ח"ו, וזה ג"כ הוא מחסדי ה' לטובת האדם. וז"פ ויתורו, ר"ל הגם שיהיה להם נותר מכל הצטרכותם, ואעפ"כ את ארץ כנען - יהיו נכנעים תמיד, אשר אני נותן לבני ישראל - ר"ל כ"ז אתן ואשפיע לישראל:
או יאמר שלח לך אנשים, בהקדם מאמר חז"ל (שבת פכ"א מ"א) נוטל אדם את בנו ואבן בידו כלכלה ואבן בתוכה, ופסוק (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך, כי הנה ידוע שיצר הרע נקרא אבן (סוכה נב.), ועמוס על האדם לסקלו ולשורשו מלבו בלתי השאיר לו שריד, אולם קשה מאוד על האדם לתור עצה נגד מלך זקן וכסיל להסירו מכל וכל, וזאת יעשה הקב"ה בכבודו ובעצמו כמו שכתוב (יחזקאל לו, כו) והסירותי את לב האבן מבשרכם, כי הוא מלך מוחל וסולח ומרחם על בניו האמנם שאינם טובים חלילה.
וז"פ מאמר חז"ל נוטל אדם את בנו, ר"ל מטפל עם בנו - האומנם ואבן בידו, הוא היצר הרע שלא העבירו מלבו, כלכלה הוא פרנסה, ואבן בתוכה - האומנם היצר הרע תקוע(') בלבו עודני עכ"ז נותן להם פרנסה טובה והרחבה.
וז"פ ויאמר ה' סלחתי כדבריך, כי משה אמר להקב"ה שיסלח לישראל בעבור שלא יאמרו מצרים וכו' ומבלתי יכולת כו' (במדבר יד, יג-טז), טען כדין וכהלכה כי יאמרו מצרים ומבלתי יכולת כו', כי לא יוכל להיות כי הוא בעבור חטא ישראל, הלא אנו פוסקים כר"ע (ע' קדושין לו.) שבין כך ובין כך קראם בנים, והאמנם שישראל אינם טובים ח"ו מכל מקום מן הדין שלא תסיר חסדי ורחמי ה' מהם, כי בין כך ובין כך קראם בנים, ומדוע עזבם ה' על כרחך, שמבלתי יכולת וכו'. לזה השיב השי"ת לו סלחתי כדבריך, ר"ל לפי טענתך אסלח להם, כי יאמרו מצרים כו'.
וזפ"ה שלח לך, מלשון המשכה. אנשים, הוא תרין מלות מרכבות י"ש מאי"ן, ר"ל תמשיך משם טובות וישועות וכל טוב סלה לישראל, מאין, האומנם שאינם טובים ח"ו משם ירחמו עליהם. ויתורו את ארץ כנען, כמו שאמרנו לעיל. אשר אני נותן לבני ישראל, כי צדיק מושל ביראת אלהים (שמ"ב כג, ג), הקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מו"ק טז:), הצדיק גוזר והקב"ה מקיים (ע' תענית כג.), וזה אשר אני נותן לבני ישראל - כ"ז מסרתי לצדיקים שהמה ישפיעו טובות וישועות לבני ישראל ואני אקיים:
או יאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר יד, כ). בשם כאדומו"ר מוהרי"י זצלה"ה מלובלין פי' כדבריך - שכל מי שיצעק אל ה' בעבור חילול כבוד השי"ת כאשר אמר משה רבינו ע"ה (שם יג) ושמעו מצרים וגומר, יפעול ג"כ כמוך מחילה וסליחה וכל טוב סלה.
וי"ל עוד, דהנה משה רבינו ע"ה אמר במעשה העגל (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ולכאורה יפלא מדוע יגדל משה החטא כל כך, וכי דילטורין הוא ח"ו על ישראל. אלא דאיתא במשנת חסידים פירוש הגמרא השב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות וגו', לא שהתשובה היא מאהבה, רק ששב וחוזר מאהבה רעה שהיה לו, אף שהתשובה היא מיראה ג"כ זדונות נעשו לו כזכיות. והנה במעשה העגל שעשו הערב רב, רק שעל ידי שנתחברו לישראל גם מבני ישראל נתפס בתוכם לסיבת אהבה שהיה ביניהם, וכיון ששבו בני ישראל מאהבתם הרע להערב רב נעשה להם כזכות, ולזאת הגדיל משה רבינו ע"ה ואמר חטאה גדולה - ר"ל שהיה בלבם החטא גדול מאוד ולזאת נתרבו זכיותיהם, וז"פ סלחתי, וגם כדבריך במעשה העגל, שיהי' זכיות:
או יאמר פירוש על הגמרא (יומא פו:) השב מאהבה זדונות נעשו כזכיות, ושב מיראה זדונות נעשו כשגגות, ולכאורה בדורותינו הלואי שנשיג יחד מחמת יראת ה', ואיך נרים ראש. ואמרנו למעלה בשם ספר מ"ח הפירוש על הגמרא. ולי נראה כך הפירוש על הגמרא, כי הנה זה לשון הגמרא, ור(י)מינהו דהא אמר ר"ל זדונות נעשו כזכיות ואיך אומרת זדונות נעשו כשגגות, ופריק הגמרא כאן מאהבה כאן מיראה. ונ"ל הפירוש הוא כך, כי הנה הצדיק כשהוא במדריגה גדולה כשעובד ה' מאהבה עילאי יש לו כח יותר לפסוק טוב על בני ישראל ולהשפיע להם חסדים גדולים וכל טוב סלה, לא כן כשהוא במדריגה קטנה כשעובד מיראה. והנה ריש לקיש היה בעל תשובה כידוע (ב"מ פד. וע"ש בתוד"ה אי הדרת), וז"פ הגמרא כאן מאהבה וכאן מיראה, וקאי על ריש לקיש, כשהיה עובד ה' רק מיראה אמר זדונות נעשה כשגגות, אבל כאשר הגיע להעבדות מאהבה פסק זדונות נעשה כזכיות, הגם שהתשובה היא רק מיראה, וזה כאן מאהבה כאן וכו' - כשריש לקיש עבד ה' מאהבה, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים (ע' תענית כג.) וכך הלכה, הגם ששב מיראה זדונות נעשו כזכיות:
ויעלו ויתורו את הארץ וכו' (יג, כב). נ"ל, דהנה כבר דברנו לעיל שהאדם מחויב להיות תמיד במדת אין בלי להמצא אצלו שום נידנוד התפארות, כל זמן שלא תיקן מדותיו, אבל כאשר תיקן מדותיו וקשרם והאירם עד למעלה מהזמן יכול להתפאר בעצמו בשביל כבוד הבורא ב"ה, וכמו שמצינו (זח"א רכה.) שאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא. וזפ"ה ויעלו, דהיינו ע"י שתעלו עצמיכם במידות שלכם עד שורש התשובה. ויתורו את הארץ, והיה לכם מותרות ולא יזיק לכם כלום. ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת, כי עיקר הוא בהתלהבות, כי לחם עצלות לא תאכל (משלי לא, כז), וזה ממדבר צין - שתפנו עצמיכם מהעצלות, וזה צין לשון צינה, עד רחוב - רק שתעל[ו] עצמיכם עד שורש התשובה שנק' רחובות הנהר, לבוא חמת - ומשם להמשיך חמימות שיהיה לבו בוער תמיד לעבודתו ית"ש, ונק' שלהובתא דרחימתא (ע' זח"ג פד.):
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (יג, כה). נ"ל כי שורש התשובה הוא מצפון, וצ"ל התשובה ממצפון הלב, ופני השור משמאל (יחזקאל א, י), ותרגום של שור הוא תור, וזפ"ה וישובו מתור הארץ - דהיינו ע"י שהתשובה שלכם יהיה תשובה עילאה, מבחינת בינה, תוכלו להמשיך קו היושר (פע"ח ש' ר"ה פ"ב) לזה העולם, וזה מרומז בתיבת מקץ ארבעים יום - דהיינו מקץ ממקום השורש, דרך ארבעים יום רומז לד' בחינות דע"ת ת"ת יסוד מלכות, וכל אחד כלול מעשר, וזה נקרא ארבעים יום. וזה סוד קרבן התמיד, כי הכהן שהקריב קרבנות תיקן כל המדות והמשיך קו היושר מדעת עליון עד מדריגה תתתונה, וזה ר"ת תמיד - ד"עת ת"ת י"ס מ"ל. וז"פ הגמרא ישראל מקוה טהרה הם, לכאורה יפלא. ולדברינו יובן, כי אותיות מקוה הם קו מ"ה, דהיינו שהשפע הולכות מקו היושר, מדעת עליון עד ת"ת בחינת מ"ה (ת"ז ת' ע' קכא., זח"ג רכז.), ואח"כ למדריגה תחתונה, וזה מקוה, וזה נקרא ת"ת ישראל בחינת אדם, וז"פ ישראל מקוה טהרה הם, ודו"ק:
ועתה יגדל נא כח ה' וכו' (יד, יז). ובראשונה נדקדק למה בחטא העגל אמר משה רבינו ע"ה י"ג מדות של רחמים (שמות לד, ו-ז), ובחטא מרגלים אמר ט' מדות (במדבר יד, יח), ונ"ל דכתיב (בראשית מח, כ) בך יברך ישראל וכו', כי המשכת שפע לישראל צ"ל ממקום גבוה מי"ג תיקונא דיקנא (קדושא) [קדישא], עד ט' תיקונא, וזה מספר ב"ך, והנה יש עוד בחינה שנקרא שית דרגין לכסא (ע' ת"י מל"א י, יט), בין כולם מספר כ"ח.
ונבאר ג"כ הפסוק (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי, כי המתקת הדינים צ"ל להכניס הגבורות בתוך החסדים ולהעלות אותם, וז"פ גדלו לה' אתי - אתי הוא לשון גבורות כמו וכתתו חרבותם לאיתים וכו' (ישעיה ב, ד), דהיינו שתגדלו ותשלבו הוי"ה ב"ה בתוך הגבורות ועי"ז יומתקו הדינים, ונרוממה שמו יחדיו - ע"י שיומתקו הדינים אז כולם יודו לה'.
וזפ"ה ועתה יגדל נא כח ה', ואיתא (בר"ר כא, ו) אין ועתה אלא תשובה, דהיינו ע"י התשובה נוכל לעורר ולהמשיך ולשלב הי"ג תיקונין לט' תיקונין ואח"כ לשית דרגין קדושין שמספרם כ"ח. אבל משה רבינו ע"ה התירא מאוד לעורר דבר גדול כזה מחמת שהיה קטן בעיניו, לזה אמר כאשר דברת לאמר - יהיה חשוב לפניך כוונתי ודיבורי כאלו כביכול דברת בעצמך.
ולזה ניחא שמשה רבינו ע"ה אמר בחטא העגל י"ג מדות, כי שם חטאם היה באנכי דיציאת מצרים (ת"ז ת' כא נ.), ולזה הוצרך להמשיך עליהם מי"ג תיקונים, אבל חטא המרגלים היה רק לשון הרע על ארץ הק', ולזה לא הוצרך להמשיך כי אם ט' תיקונים לשית דרגין קדישין, ודו"ק:
ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר (יג, יז). כי הנה בניו של אדם נק' כוחו ואונו כמו שאמר יעקב לראובן ראשית כחי (ע' בראשית מט, ג), וז"פ ועתה יגדל נא, אין ועתה אלא תשובה (בר"ר כא, ו), ר"ל בזכות התשובה יגדלו ישראל שהמה בנים של ה', וזה כח ה'. כאשר דברת לאמר, כי אמרו חז"ל (ר"ה לב.) בראשית נמי מאמר הוא, ולכאורה יפלא מדוע לא נאמר מאמר ושינה הכתוב לכתוב בראשית במקום מאמר. אולם כבר דרשו חז"ל (אותיות דר"ע אות ב) בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, ובשבילם נברא העולם, וזאת לא היינו יודעים אם היה כתיב ויאמר, ולזה הוצרך לכתוב בראשית במקום מאמר למען דעת שבשביל ישראל נברא העולם, וז"פ כאשר דברת לאמר, כי ראו שגדלו ישראל כי בשבילם נברא העולם, וכאשר נשמע מדלא כתיב מאמר, וזה כאשר דברת לאמר - מדלא כתיב מאמר וכתיב בראשית במקומו:
ואולם חי אני נאום ה' (יד, כא). בהקדם פירוש הפסוק (שמ"ב כג, כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים, ידוע קושי(ו)ת הגמרא אטו כולי עלמא כו' (ברכות יח:), והנה יש אנשים העובדים ה' בבחי' יראה לפעמים נתפס בכעס ומרה שחורה רחמנא ליצלן, ויש כת העובדים ה' הסובלים יותר מדאי והם כעסנים בלי חיות, ובאמת צריך האדם לילך במדת אמצעי - בהתלהבות לעבודתו ית"ש, ולמשול ברוחו לסבול כל העולם, כמו חוט השדרה שבו ח"י חוליות והוא אמצעי בגוף ומושך החיות מהמוח עד סוף הגוף. וזה בן איש חי, שהיה עובד ה' בבחינת ח"י ר"ל בקו אמצעי, רב פעלים - שהרבה לפעול פעולות ותיקונים בעולמות עליונים, מקבצאל - שע"י פעולת איש צדיק כזה ימהר קיבוץ גליות.
וז"פ ואולם שהוא בגימטריא מזלא, ר"ל מבחינת אין תרד השפעות כל הטובות, חי אני - ר"ל ע"י הצדיק העובד ה' בבחינת ח"י, וימלא כבוד ה' את כל הארץ - ר"ל שיפעול כבוד, התרוממות כבוד ה' ית' בכל העולם:
והיה באכלכם מלחם הארץ וכו' (טו, יט). דאיתא בסה"ק (ע"ח ש"ח פ"ו, פע"ח ש' קריאת ס"ת פ"א) דכ"ב אתוון נק' כלים דאו"א, ובהיות שבירת הכלים האותיות שעטנ"ז ג"ץ נפלו למטה, ותיקונם הוא התגין כדי לקשרם למעלה בבינה, שסוד התגין הוא בבינה (ע"ח ש"ה פ"ד), ולזה היה הכהן גדול מלובש בשעת עבודה בבגדי שעטנז, כי הכהן גדול היה צריך להיות בעת הזאת בכח מחשבתו הקדושה למעלה מהזמן, והעלה האותיות שעטנ"ז למקום תיקונם, ולזה היה במקדש צ"ג כלי שרת (ע' תמיד פ"ג מ"ד) לכוונה זו כדי להעלות האותיות ג"ץ. ואותיות בד"ק חי"ה לא הי' שבירתם כל כך כמו אותיות שעטנ"ז ג"ץ, ותיקונם קל ואינם מתויגים כי אם בתג אחד. ואותיות אוכ"ל מספר"ת לא הי' בהם שום שבירה, כי או"א נק' תרד"מ לעלמין וזה סוד אכלו רעים (זח"ג ד.), ולזה נק' אוכ"ל מספר"ת לשון ספיר, ששם לא שולט שום רע כלל רק מתעדנים בנועם עליון.
והנה ע"י העבדות של האדם, וכמו כן באכילתו בהיתר בלי שום נידנוד איסור ח"ו, הוא מברר רע מטוב, ונק' עולם הברורים, ניתקנים האותיות הצריכים תיקון. וזפ"ה והיה באכלכם מלחם הארץ - דהיינו ע"י אכילתכם לחם הארץ יתגלה הוי"ה ב"ה ויתקנו האותיות, תרימו תרומה לה' - דהיינו ע"י שיתגלה הוי"ה ב"ה תזכו להרים מה שהוא לה' לבד, לא כן הרשעים ידמו, מה לה' מניחים ומה שהוא נגד רצונו עושים, אבל כשיתגלה הוי"ה ב"ה אז נעשה רק מה שהוא רצונו ית"ש, ודו"ק:
עוד נ"ל דהנה הצדיק ע"י אכילתו יוכל לפעול להמשיך שפע ממזל עליון, וזה סוד מהאוכל יצא מאכל (שופטים יד יד), וזפ"ה והיה באכלכם מלחם הארץ, אם יהיה כוונת אכילתם מלחם הארץ להמשיך שפע ממזלא (קדושא) [קדישא] בגימטריא לחם לבחינת ארץ, תרימו תרומה לה' כנ"ל, ודו"ק:
עוד נ"ל והיה באכלכם מלחם הארץ, נ"ל על פי שפי' הגמרא (ע"ז יא.) אלו אנטינונוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת וכו', ולכאורה יפלא מה רביתהו. ופי' שזה היה לסימן שלא נתגשמו באכליהם, והי' להם לזכרון לקשר הכל למעלה, וצנון מחתך המאכל (ע"ז שם), וכאשר נחתך תיבות מאכל נעשית אם כל, דהיינו שהעלו הכל למעלה עד בחינת אם כל חי, וחזרת מהפך המאכל (ע"ז שם), הוא אותיות מלאך, כי ע"י שהאדם מקדש עצמו באכילה ושתיה ודומיהן נברא מזה מלאך הקדוש שמשמרו, ובזה מבואר שפיר הגמרא. וזפ"ה והיה באכלכם מלחם הארץ, דהיינו הגם שתאכלו מלחם הארץ אעפ"כ תרימו תרומה לה' - תראו שלא תתגשמו עי"ז, רק להעלות הכל למעלה:
מראשית עריסותיכם תתנו תרומה לה' לדורותיכם (טו, כא). נ"ל כי האדם כשניעור משנתו עודהו שוכב על מטתו צריך להרגיל עצמו שיזדעזע מפניו ית"ש ולהתלבש עצמו ביראתו ית"ש ולמסור כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אליו ית"ש שינהיגם לעבודתו ית"ש, וז"פ מראשית עריסותיכם, לשון מטה כמו רבדתי ערסי (משלי ז, טז), תתנו תרומה לה' - תקדשו עצמיכם תיכף לה', ועי"ז יהיה כל היום בקדושה:
עוד נ"ל מראשית עריסותיכם, שהפסוק מרמז לנו כאן שצריך האדם לקדש ולטהר עצמו מאוד בשעת הזיווג, וזה מראשית עריסותיכם, שרומז ליחוד, תתנו תרומה לה' - בזה תתנו ג"כ תרומה לה' - שיהיה הכל בהתרוממות הקדושה:
עוד נ"ל מראשית עריסותיכם, כי לעתיד כשיתוקן הכל יהיה היצר הרע נקרא לבן לשון לבנונית, שיתלבן, ועתה נקרא בלעם, והטוב שלו הוא לשון צפון ומכוסה, וע"י שהאדם אינו שומע אליו בזה מעלה אותו ועושה ממנו יצר טוב, וז"פ מראשית עריסותיכם, לשון ארס באותיות מחולפות, וארס רומז ליצר הרע, ונקרא ראשית שבא לאדם קודם שבא אליו היצר טוב (זח"א קעט:), מזה תתנו ג"כ תרומה לה', כי על ידו תוכלו ג"כ לעבוד ה' - כי האדם צריך לחשוב בלבו הלא כוונת היצר הרע בזה שמפתה אותי הוא לעשות רצון קונו, ואנכי ג"כ אעשה רצונו ית"ש ולא אשמע אליו, ובזה יוכל לעבוד השי"ת עם היצר הרע, והשי"ת יזכנו לעבוד בכל לב בנחת: