פ[י]נחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל (כה, יא). ונקדים לפרש מה דאיתא בתיקוני זוהר (ת"ז ת' ה' יט.) בראשית ב' ראשית, דהנה שמעתי אומרים בשם הרב הגאון וכו' מוה' שמעון זצלה"ה שפירש מה שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, והול"ל אשר קדשנו במצוה. ופירש הוא ז"ל, כי לכל דבר שבקדושה או עשית המצוה צריך להצטרף לזה יראתו ואהבתו ית"ש, וזולת זה לא פרחית לעילא (ת"ז ת' י' כה:) וזה אשר קדשנו במצותיו, תרין, רומז ליראה ואהבה שצריך להצטרף.
אבל צריך האדם לבלתי יתפשט היראה או האהבה יותר מדאי, כי הקצה מהיראה נסתעף כעס, כי הוא ענף היראה. וכמו כן שמעתי אומרים בשם צדיק אחד שפירש יראה וכעס (תהלים קיב, י), דהיינו שיש לו יראה ומתפשט יותר מדאי, וכעס - מזה בא לו הכעס. ובזה פירשנו הפסוק (דברים א, כא) אל תירא ואל תחת, דהיינו שלא יהיה לך יראה שתבוא על ידה שתהיה בתחתית ולא תהיה מעולה ומנושא על ידה.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (ע' שמות כט לח, ע' במדבר כח ג) כבשים בני שנה, על פי דברינו הנ"ל שצריך האדם לבלתי התפשט היראה עד הקצה שיוכל לבא מזה לידו כעס ח"ו, והוא עון גדול כאשר הפליגו חז"ל בעונשו, וזה כבשים בני שנה, כבשים הוא לשון כובש כעסו, וכאשר הוא עושה כן משיג מזה מחילת עונות ונעשה כבן שנה שלא טעם טעם חטא, וזה בני שנה. שנים ליום עולה תמיד, פירוש שהיראה ואהבה יהי' שניהם מאירים תמיד, דהיינו לבלתי יתפשט אותם יותר מדאי רק לצורך העבדות, וזה שנים ליום לשון בהירות, עולה תמיד - שיהיו מעולים ומנושאים בשיעור קומת הקדושה. וזה בראשית ב' ראשית (ת"ז ת' ה' יט.), רומז ליראה ואהבה שיהיו מקושרים בשיעור קומת הקדושה.
וגם ב' ראשית רומז לתרין משיחין, וכאשר דרשו חז"ל (בר"ר ב, ד) ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א, ב) זהו רוח של משיח. ותשובה נק' גם כן ראשית (ע' פסחים נד.), ותרין ראשית רומז לתשובה מאהבה ותשובה מיראה, וברוכים הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים (ע' בר"ר עג, ג), כי ע"י שעושים תשובה עילאה עי"ז ממשיכים מחילה סליחה וכפרה לכל הדור, ומזדונות נעשה זכיות.
ובמשנת חסידים (מס' התשובה פ"ד סי' ח) איתא שגם ע"י תשובה מיראה נעשה זדונות כזכיות, וכדי שלא יוקשה עליו הגמרא (יומא פו:) כאן השב מאהבה כאן השב מיראה, פירשתי אני הגמרא לפי דעתי, כאן השב מאהבה - פירוש שחוזר ושב מדבר אהבה שעשה עד עתה, יוכל התשובה להיות מיראה, וכאן השב מיראה - פירוש שחוזר מדבר יראה שעשה עד הנה, וכשחוזר מדבר היראה צריך התשובה להיות מאהבה. וכבר הארכתי בענין זה במקום אחר יעו"ש.
וכשעולה ברצונו של האדם להתחיל בעבודת השי"ת צריך להמשיך שיעבוד אותו מתוך הרחבה, כאשר הבאתי כבר דברי קדשו של כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין שפירש הגמרא (פסחים ח.) הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, יעו"ש. וכאשר שמעתי אומרים בשם מרנא ורבנא מוה' זושא זצללה"ה שפירש הפסוק (דברים ח, יב-יד) פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, פי' ע"י שיהיה לך הרחבת הלב וכל טוב ע"י תמצא אלהותו ית"ש בכ"ד, ושכחת הוא לשון משכח שכיח (ב"מ לח.), עכ"ד.
וז"פ פ[י]נחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי מעל בני ישראל, פירוש שהפך מדת הדין למדת הרחמים והמשיך כל השפעות קדושות והתשובה ויראה ואהבה שיהיה הכל מתוך הרחבה, וזה פ[י]נחס לשון פני חס, דהיינו שהמשיך הכל מאור פני מלך חיים, וח"ס בגימטריא חיים, ובחיים נכלל הכל.
בקנאו את קנאתי בתוכם, כי השי"ת ב"ה דרכו להיטיב, וראה שאדם התחתון יתחרט על מעשיו ויצעק אה"י טוב מעתה, האציל הקב"ה מספיר גזרתו שם הק' שנקרא בו אהי"ה, כלומר אהיה לך לאלהים, ואהי"ה במילוי ההי"ן בגימטריא קנ"א, וזה בקנאו את קנאתי בתוכם - פירוש ע"י התשובה שלך בשורש אהי"ה שבגימטריא קנ"א, את קנאתי - האצלתי אנכי המדת אהי"ה, וזה את קנאתי, ולא כליתי את בני ישראל - כי ע"י התשובה נתהוו העולמות.
וזה ג"כ פ"ה (במדבר כז, כ) ונתתי מהודך עליו, הוד נק' תשובה, שמודה ועוזב, כאשר שמעתי בשם כאדמו"ר מרנא ורבנא מוהר"א זצלה"ה שפירש הודו לה' כי טוב (תהלים קו, א), פירוש שטוב מאוד להודות לפניו ית"ש, כי לעולם חסדו - ועי"ז מביא חסדים לעולם, עכ"ד, וגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה (ע' יומא פו:), וזה ונתתי מהודך עליו - מבחינת הוד יותן עליו, ר"ל על משיח צדקינו, לעטרו בעטרין קידושין. למען ישמעו כל עדת בני ישראל - שיהיה אסיפה וקיבוץ גליות במהרה בימינו, וישמע הוא לשון אסיפה לשון וישמע שאול (שמ"א טו, ד):
פנחס בן אלעזר וכו' (כה, יא). דהנה איזה חסיד המתחסד עם קונו (זח"ג רכב:), כי השי"ת המציא כל העולמים לא לצרכו ח"ו, ולא היה חסר לשום דבר ח"ו, רק האציל כביכול תענוג ונחת רוח לעצמו מעבדות הצדיקים, להיטיב לברואיו, כמו המלך אשר כלום חסר ממנו ואעפ"כ בהיותו עלי דרך מהנמנע להיות לו כ"ד כמו בביתו, והעבד הנאמן לו לא ייעף ולא ייגע ורץ להיכל המלך אשר בביתו ומשם הביא לו הכל, ומזה יש להמלך תענוג. ובאיזה אופן יכולים לבוא להיכל המלך בלי עיכוב משומרי הפתח, העצה היעוצה הוא ע"י מדת האין וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת, ר"ל כי התולעת לבחינת קטנותו יוכל לבוא לכל מקום מבלי מוחה, וע"י מה יכולין לבוא למדת אין ע"י התשובה.
והנה פינחס בגימטריא ח' הויות, ובחינת בינה הוא מדה השמינית מתתא לעילא. בן אלעזר, לשון אלהי אבי בעזרי (שמות יח, ד), והוא בחינת משה שאמר אלהי אבי בעזרי, והוא היה בחינת הוד (ע"ח של"ב פ"ו) שהוא ג"כ שמיני מעילא לתתא, אתפשטות עם הוד, ומשה עשה מדוה הוד. בן אהרן הכהן, שיהיה מדת התשובה כנ"ל ע"י מדתו של אהרן איש החסד (זח"ג רפב.) ובנחת ובהרחבה וכל טוב. השיב את חמתי מעל בני ישראל, ר"ל הצדיק הזה הוא משיב חימה מעל בני ישראל. בקנאו את קנאתי, הוא בחינת אהי"ה בההי"ן שעולה קנ"א, סוד המקנא שע"י מדת התשובה בחינת אהי"ה עי"ז ממתיק כל הדינים, ולא כליתי את בני ישראל.
לכן אמור, כ"ן בגימטריא עי"ן, כי יש בחינת עיני ה' (זכריה ד, י) ויש בחינת הנה עין ה' אל יראיו (תהלים לג, יח), והוא למעלה מאוד אשר אין שם בחינת שמאל (זח"ג קל.), וכתיב (תהלים קמז, כ) לא עשה כן לכל גוי, שהם לא יכולים לקבל מעינא פקיחא ועינא טבא, וז"פ לכן אמור - ר"ל שתמשיך מעינא פקיחא ועינא טבא.
עוד לכן אמור, שהיה לכתוב אמור לו. אלא כי הצדיק על ידו בא כל השפעות טובות לישראל, והנה הגם שאין ביכלתו להגיד לכל איש הישראלי, רק כיון שמדבר בינו לבין קונו מיד הקב"ה שולח הישועה לישראל, והנה פ[י]נחס כשעשה מעשה הגדולה והיקרה הזו התחילו רבים לומר שעשה שלא כהוגן (סנהדרין פב:), ועי"ז בא רפיון גם ללבו, ע"כ אמר הקב"ה למשה הצדיק שבדור אמור הנני נותן לו כנ"ל, ר"ל כיון שאתה תגיד כן בפיך מיד יתחזק לבו, וגם לכן הוא מלשון כן ובסיס, ר"ל למען יתחזק ויתיסד אמור הנני נותן לו את בריתי שלום:
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (כה, יב). ונקדים לפרש הפסוק (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, כי יריאיו נק' זו"נ, דהיינו להמשיך מעינא פקיחא לבחי' יראיו, וזהו סוד ה', כי סוד בגימטריא עי"ן, רומז לעינא פקיחא. ובריתו, דהיינו להמשיך מוחין קדושין לכל שיעור קומה, ויתוקן שיעור קומה עליונה, ועל ידי זה נשפל ונשבר הס"א, וזה להודיעם כמו (שופטים ח, טז) ויֹדע בהם אנשי סוכות.
והנה שמעתי אומרים בשם הרב מנעשכוז (ובקצת כתבים איתא בשם הרב ממעזעבוש) פ"ה ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד (דה"א כט, י), דהיינו הצדיקים עושים לעצמם למדת שיהיו תמיד דביקים ומקושרים למעלה בעולמות העליונים, גם הדיבורים שנדמה להמון עם שהם דברים פשוטים יש בהם יחודים וצירופי שמות הק', וזפ"ה ויברך דוד את ה', דהיינו שדוד המלך ע"ה היה תמיד דבוק ומקושר בעולמות העליונים, והיה נעשה בריכה וצינור להמשיך שפע ממקור עליון לעולמים התחתונים, אבל לעיני כל הקהל ויאמר דוד - שנדמה להמון עם שאמר דוד רק דבר פשוט, עכ"ד.
וזפ"ה לכן אמור, שהאמירה שלך יהיה לכן - לבחינת סוד ה', רומז לחכמה, הגם שאתה מדבר עם בני אדם תראה לעשות לעצמך שבילין ומדריגות שתהיה דבוק ומקושר למעלה להמשיך שפע מסוד ה'. הנני נותן לו את בריתי שלום, אם תעשה כן ויהיה לך רצון טוב לזה אני אקיים דיבורך ואשפיע שפע ממוחין קדושין עד מדריגה התחתונה ויתוקן כל שיעור קומה עליונה ויהי' לכם כל הברכות והשפעות טובות, וזהו שלום, כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצין פ"ג מי"ב):
עוד נ"ל, דהנה כאדמו"ר מרנא ורבנא מוה' דו"ב זצללה"ה פ"ה וכל בניך לימודי ה' (ישעיה נד, יג), כי הקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מו"ק טז:), והקב"ה עושה רצונם, וז"פ וכל בניך, הם הצדיקים, לימודי ה' - לומדים להשי"ת כביכול כך עשה כרצונינו, עד כאן דבריו הקדושים, הגם שהכל טובות מאתו ית"ש אבל הצדיקים מבקשים מאתו ית"ש שיעשה עמנו טובות כרצונינו. ובזה פירשנו הפסוק (תהלים לג, כב) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, דהיינו שתתן לנו טובות וחסדים כאשר אנחנו רוצים, ודבר זה הוא תענוג ונחת רוח לפניו ית"ש. וז"פ לכן, והלמ"ד הוא מנוקד קמץ, הוא כאלו נכתב תרין מלות לא כן, דהיינו שתאמר לפעמים לא כן, שאין הדבר כן רק עשה עמנו כרצונינו, ודבר זה הוא תענוג לפניו ית"ש. והבטיחנו השי"ת הנני נותן לו את בריתי שלום, פי' אתן לכם הברית והחסד שלי וכל הברכות וישועות ושלום מעתה ועד עולם אמן:
בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים (כו, כח). נ"ל כי האדם צריך להוסיף בכל יום בעבודת הבורא ולהתגבר על יצרו, ועיקר בהתלהבות הן בהתורה או בתפלה או בעשית המצות, כי היצר הרע משתוקק תמיד להקיר לבות בני אדם ח"ו, ובא אצל אדם בשני בחינות, דהיינו כשאדם עומד בתפילה או בעשית איזה מצוה בא היצר הרע להוכיח אותו איך שגרוע מאוד ואיך אתה רוצה לקרב להשי"ת עד שכמעט שאדם מיאש עצמו מהסתפח וכו', ובעת הזאת אין לשמוע לו, וצריך האדם לשכוח בעת ההוא מה שעשה מהעונות ויתפלל בשמחה, וזה הבטיח לנו הקב"ה (ישעיה מט, טו) גם אלה תשכחנה, דהיינו העונות, כמו שכתוב (שמות לב, ד) אלה אלהיך, תשכחנה, בעת ההיא שצריך לעבוד השי"ת בשמחה. ובחינה ב', כשאדם צ"ל בהכנעה כנגד מי שגדול ממנו כדי לקבל ממנו דברי תורה ומוסר, דרך היצר הרע להגביה ולהנשא לאדם ומודיע לו כמה מעלות טובות שיש לו, ועי"ז אדם ניצוד ח"ו ברשתו, ובעת הזאת צ"ל בהכנעה גדולה, וצריך להשגיח בעיני השכל שלא יהיה נלכד ח"ו בעצת היצר הרע.
וז"פ בני יוסף למשפחותם, דהיינו שמוסיף והולך בכל יום, צריך להסתכל בשני בחי' הנ"ל, מנשה לשון שכחה כמו שכתוב (בראשית מא, נא) כי נשני אלהים וכו', ובחינה ב' אפרים לשון אפר ים, דהיינו הכנעה, כמו שאמר אברהם אבינו ע"ה (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר, וצריך האדם לזכור בשני בחינות הנ"ל תמיד להינצל מיצר הרע:
ושם בת אשר שרח (כו, מו). ונקדים הפסוק (ע' שמות כו, יב) וסרח העודף ביריעות המשכן תסרח על אחורי המשכן, כי מה"א ראשונה יש פסיעה לבר, נרמז בזה כי היא רומז לה"א עילאה בחינת בינה, ופסיעה לבר רומז לבחינת ו"ה שנאצלו מבחינת בינה, כאשר פירשנו הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע יע"ש. ואיתא בליקוטי ש"ס מהאר"י זלה"ה (ליקוטים מע"ח) שגם בה"א אחרונה של שם צריך ג"כ להיות פסיעה לבר, שרומז למט"ט, שבימות החול הנהגת השפע הוא על ידו (ע' זח"ג רטו., ת"ז הקדמה יד:). וז"פ וסרח העודף - רומז לפסיעה לבר, כי הבחינות אלו נאצלו מבחינת ה"א עילאה שרומז לבינה. תסרח על אחורי המשכן, כי המשכן רומז לשכינה כי שכינה במערב (ב"ב כה.) פירוש שהמשכת השפע יהיה בד"ז שיושפע מה"א עילאה לה"א תתאה ועוד לאחורי המשכן, לבחי' מט"ט שנקרא עבדו זקן ביתו.
ודרך המשכת השפע הוא שנמשך ממקורו שרומז לקוצו של יו"ד עד היו"ד שרומז לאבא שם של ע"ב, ואח"כ לה"א עילאה שם של ס"ג, ואח"כ לוא"ו שם של מ"ה, ואח"כ לה"א תתאה שם של ב"ן בחינת אדנ"י, ובמלואו בגימטריא תרע"א, וכל השמות הנ"ל בגימטריא תוצאות, ומהם נמשך תוצאות חיים לישראל, ועי"ז זכתה הצדקת שרח לאריכת ימים ע"י ששמשה את הצדיק יעקב אבינו ע"ה שהוא סוד אילני דחיי ואיתדבקת רוחא ברוחא, עי"ז זכתה לחיים ארוכים.
וז"פ ושם בת אשר, כי בת אשר בגימטריא תוצאות, פירוש השמות הקדושים הנ"ל שהם בת אשר שבגימטריא תוצאות, שרח - יהיה נמשך בסוד תסרח על אחורי המשכן שזכרנו לעיל. גם שרח הוא לשון שר חית, שהוא סוד אילני דחיי, כי מלך הדר מלך השמיני שלא נזכר בו מיתה שהוא סוד אילני דחיי, ממנו נמשך תוצאות חיים לעולם, ודו"ק:
ושם בת אשר שרח (כו, מו). בהקדם מאמר חז"ל (ע' ברכות כ.) מ"מ הראשונים התפללו ונענו מפני שהתפללו בשם, דהנה כל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה (זח"ב פז.), כל תיבה ומילה גם שאינו משמותיו הנמחקים אעפ"כ הוא שמות הקדושים, וצריך האדם באמרו בתפלתו שום תיבה להיות נרתע ומזדעזע כאלו הזכיר שם אחד משמותיו. וז"פ (תהלים קיח, כו) ברוך הבא בשם ה', ר"ל מי שאומר תיבת ברוך לשמו ית"ש ובקדושת השם, ופי' גם אם מלת ברוך בא בשם ה' ובקדושתו כאלו הזכיר שם הקדוש ממש, אזי ברכנוכם מבית ה' - אותו האיש מתברך מה'.
והנה כל אדם הרוצה לעבוד השי"ת צריך לעשות לעצמו יסוד מוסד לעבודתו למען יתחזק עבודתו, כמו יסוד הבנין המחזקת הבנין ובלי יסוד הוא מתרופף ח"ו, ויש עובדי השם אשר יסודתם שמחזקת עבודתם הוא אהבת ישראל, ויש מהם הוא בעסק התורה הקדושה, ויש אשר הם דביקים במדת ענוה ואין, כי הגם שכל עובדי השם צריכים להתחזק בכל התורה אעפ"כ יש בני אדם שצריכים התאמצות יותר במצוה זו מבזולתה לפי נשמתם ומה שצריכין לתקן באותו גלגול, כדאיתא (שבת קיח:) אבוך במאי הוי זהיר טפי, כי זה נקרא אצלו בחינת יסוד.
והנה שם בגימטריא הוי"ה שד"י (פע"ח ש' הנהגת הלימוד פ"א), והנה שם שד"י הוא מדת יסוד (זח"ג רפג.) - כאשר התחיל הקב"ה לברוא העולם הי' התפשטות מבלי גבול וערך עד אשר אמר לעולמי די כמאז"ל (ע' חגיגה יב.), ואז היה קיום וחיזוק העולם בגבול. וז"פ מפני שהיו מתפללים בשם, ר"ל שהמשיכו מדת הוי"ה לבחינת עבודתם מה שהוא אצלם בחינת יסוד כנ"ל.
וז"פ ושם, ר"ל שצריכים להמשיך מדת הוי"ה ית"ש לבחינת יסוד. בת, הוא נקרא מדת מלכות (זח"ג יא:), מפני שצריכים להמשיך הקדושה גם למדת מלכות. אשר, היא נקרא בחינת בינה (ת"ז ת' ל' עד ע"א) הוא התשובה (זח"ג קכב ע"א) על שם אהיה "אשר" אהיה (שמות ג, יד) - ר"ל ע"י התשובה שהוא למעלה מהזמן, ומדה השמינית מתתא לעילא, והוא מלך השמיני הדר (ע' טעמי המצות פ' תזריע), מלשון הדרי בי (ביצה כד:, עירובין נב.) ומלשון הדר על שם שפרו מעשיכם (שחרית דר"ה תפילה לש"ץ בקול), ע"י מדת התשובה יכולין להמשיך הוי"ה למדת יסוד ולמלכות כנ"ל. שר"ח, ר"ל שר חית, ר"ל מי שממשיך כן הוא נעשה שר של חית, כי מלך השמיני נקרא הדר, וביד הצדיק הזה להמשיך אור התשובה ללבות בני אדם, ובחינת תשובה הוא שמינית מתתא לעילא, והוא למעלה מהזמן, ומשם יוכל להמתיק כל הדינין ולהמשיך השפעות קדושות וכל טוב לישראל אמן כן יהי רצון, ודו"ק:
אך בגורל תחלק את הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו (כו, נה). דהנה כתיב (דברים לב, ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, דהנה השי"ת ב"ה כביכול הפיל גורל עם השבעים שרים של מעלה, ונפל בגורלו ית"ש ישראל, וזה כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (שם, ט), דהיינו שאנחנו ב"י הם חלק בגורלו ית"ש. והנה השי"ת ב"ה אמר למשה רבינו ע"ה בסנה (שמות ג, יד) אהי"ה אשר אהי"ה, ולמה לא נגלה בשם הוי"ה ב"ה, רק רמז לו דהיינו כשאדם רוצה להעלות עצמו מעומק הקליפות עיקר ההעלאה הוא ע"י תשובה כלומר אהיה טוב מעתה, ואז אומר לו השי"ת אהיה לך לאלהים, וזה אהיה אשר אהיה, ואח"כ כשמעלה עצמו בתשובה נמשך עליו הוי"ה ב"ה, ואח"כ צריך שוב להיות בתשובה ולהיות בבחינת אהי"ה, כי צריך להיות תמיד בהכנעה ובתשובה, ואהי"ה הוי"ה אהי"ה בגימטריא חיים, כי האדם ההולך בד"ז הוא חיים לו ולכל בשרו מרפא. וכשאדם מעלה עצמו בתשובה היא מפריד הרע מטוב ונתעלה הטוב והרע נופל.
וזפ"ה אך בגורל תחלק את הארץ, דהיינו הישראל שהם חלק וגורל מהקב"ה יהי' תמיד בתשובה, וזה אך בגורל, כי אך בגימטריא אהי"ה, שורש התשובה. תחלק את הארץ - ועי"ז יהיה נפרד הרע מטוב ויתעלה הטוב, וזהו תחלק, שיהיה נפרד הרע מטוב. וגם עי"ז נזכה שיתגלה לנו משיח צדקינו במהרה, כי חלק בגימטריא מנחם, ואיתא (סנהדרין צח:) מנחם שמו. לשמות מטות אבותם ינחלו, וגם עי"ז נזכה להמשיך שמות הק' לזה העולם ולהבריח כל הקליפות והמסכים ולא יהיה שום מציאות אחרת בעולם רק קדושתו ית"ש ינחלו ונזכה לחזור לאדמתינו ולנחול ארצינו ארץ הקדושה במהרה בימינו אמן:
ויקרב משה את משפטן לפני ה' (כז, ה). בהקדם הפסוק (שמות יח, כב) ושפטו את העם בכל עת, כי המלאכים הקדושים הממונים על דבר שצוה הבורא פועלים זאת ולא פעולה אחרת אשר אינם ממונים עליהם, אבל הצדיק שבדור צריך שיהי' כל הנהגות העולם לפי העתים והזמנים שיהי' על ידו, פעמים שהעולם צריך לזה ממשיך להם, ופעמים שהוא ממשיך דבר והפיכו, דהיינו עושר לישראל ודלות ורישות להשונאים, והכל הוא בנושא אחד פירוש ע"י הצדיק שהוא הנושא הכלי, וזה ושפטו את העם - שיושפטו את העם ויושפעו להם כל השפעות בכל עת הכל לפי העת והזמן שבהצורך. והצדיק שעבודתו הוא בד"ז הוא נקרא בחינת משה, וזפ"ה ויקרב משה את משפטן, כנ"ל בפירוש ושפטו את העם בכל עת. לפני ה' - מחמת שהוא תמיד לפני ה' עי"ז כח אלהותו ית"ש בקרבו ויוכל לפעול הכל הנ"ל:
וביום השבת שני כבשים בני שנה וכו' (כח, ט). דהנה אנו אומרים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו, ולכאורה יפלא מ"מ בשופר דוקא, הלא יוכל להיות לקרוא בקול, כמו שמשה רבינו ע"ה במצרים היה נשמע קולו על כל ארץ מצרים ארבע מאות פרסה (ע' תנחומא בא, ט). אבל נ"ל כי השופר הוא דבר גולמי מצד עצמותו רק איזה תנועה שאדם תוקע בתוכו זה הקול יוצא ממנו, כמו כן הדרא בתראה מצד עצמותם אין להם שום כח ליתן התעוררות למעלה עד שהשי"ת ברוב רחמיו ירחם עלינו וישפיע לנו אור משופר גדול, רומז לתשובה עילאה (זח"ג ו:), ואית שופר גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג), שופר קטן הוא תשובה תתאה, להיות מודה ועוזב ולקבל על עצמו שלא יעשה עוד מעשה תעתועים, ושופר גדול הוא תשובה עילאה, היינו להמשיך שפע וחיים לכל העולמות ולהעלות כל הניצוצות למעלה ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים העליונים.
ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד:) בהדא יפקון מן גלותא, וגם הרב האלהי מוהרח"ו זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג.) אין לך עסק בנסתרות, זה קאי על דורות ראשונים, אבל בדרא בתראה אדרבה נחת רוח לפניו ית"ש לעסוק בסתרי תורה. ועסק בנסתרות הוא תיקון גדול לברית, וז"פ (תהלים כה, יד) סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם, כי כבר פירשנו הפסוק (ע' תהלים לג, יח) עיני ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו, כי יריאיו רומז לזו"נ, דהיינו להמשיך מעינא פקיחא לבחי' יריאיו, ואח"כ למיחלים לחסדו - להצדיקים המתפללים ומצפים לחסדו, וז"פ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, כי עיקר התיקון של דרא בתראה הוא תיקון הברית, ותיקונו צריך להיות נמשך מסוד ה', כי זרע האב נמשך מהמוח, וז"פ סוד ה' ליראיו - דהיינו שמי שממשיך מסוד ה' בגימטריא עין, מעין ה' אל יראיו וכנ"ל, עי"ז נתקן פגם הברית, וזה ובריתו להודיעם.
והנה מה שזכרנו בלתי אפשר להשיג כי אם ע"י הכנעה, להיות מוכנע ושפל בפני כל אדם ועי"ז יוכל להשיג בחי' מ"ה החדש, וביום השבת יפתח (יחזקאל מו, א), שהשערים המה פתוחות ויוכל האדם להשיג כל מה שזכרנו.
וזפ"ה וביום השבת שני כבשים, ב' כבשים רומז לתשובה עילאה ותשובה תתאה, ולזה רומז על שני כבשים, כי התשובה הוא ע"י הכנעה, וכבוש הוא מוכנע בבהמות, וגם כבשים הוא לשון בהדי כבשי דרחמנא (ברכות י.) רומז לאין, דהיינו שביום השבת יוכל האדם להשיג תשובה עילאה ותשובה תתאה. בני שנה, וגם יוכל להשיג הבחי' שהוא נקי מן החטא, וזהו בני שנה, כמו שאיתא (יומא כב: עה"פ שמ"א יג א) בן שנה שאול במלכו, שלא טעם טעם חטא.
ושני עשרונים, רומז למלכות קדושא, וזה שני כי דוד לעילא ודוד לתתא, דהיינו שיהיה עליה למלכות קדושא. סולת מנחה בלולה בשמן, וסולת הוא חטים רומז לחכמה, ומנחה רומז ליראה בחינת יצחק, בלולה בשמן, שיהיה נבלל בחכמה, שלא יתפשטו הגבורות, ושמן רומז לחכמה שהיא בחשאי (זח"ג לט.), ונסכו הוא אותיות נס כ"ו - דהיינו שיתפעל לנו נסים ונפלאות ע"י הוי"ה ב"ה בגימטריא כ"ו:
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכו (כח, י). נ"ל כי סוד עולת התמיד הי' בזמן המקדש להבריח הקליפות בעשן המערכה, ויש קליפה שנקרא תולע, והנה ע"י שם א' ממ"ב שבגימטריא תולע העלה עשן להבריח הקליפה שבגימטריא תולע, וזה עולת תמיד, ועולת הוא אותיות תולע. ועתה שאין לנו בית המקדש התיקון הוא התפילה, ובמקום הקרבן הוא (במ"ר יח כא, זח"ב כ:), ולזה יסדו לנו הקדמונים להיות בהכנעה קודם התפילה דהיינו תולעת יעקב אין כוחו אלא בפיו רומז לתפילה (תנחומא בשלח ט), ובזה יש השפלה והכנעה לקליפה הנ"ל. ומי שהוא בהכנעה כל ימות החול הרי הוא בשבת עוד יותר, רק בשבת הוא במתוקות ועריבות גדול, וזפ"ה עולת שבת בשבתו הוא על עולת התמיד, דהיינו שיש השפלה והברחה להקליפה שנקרא תולע בשבת עוד יותר מעולת התמיד - רומז לימי החול שהתפילה הוא במקום תמיד, ובשבת נתפעל הדבר הזה עוד יותר:
ובחודש השביעי באחד לחודש וכו' (כט, א). נ"ל כי איתא (ע' ויק"ר כט, יא) שהקב"ה אוהב את השביעית, ושביעית נקרא בחינת מלכות (קדושא) [קדישא] שהוא מדריגה זיי"ן, והנה האדם הרוצה ליכנס בעבודתו ית"ש צריך להאיר ולתקן הזיי"ן מדות מלמעלה למטה, והם שבראשונה צריך לקבוע בלבו אהבתו ית"ש ואהבת התורה הקדושה והמצות ודומיהן, ולאהוב את אשר הקב"ה אוהב. ואח"כ לירא מפניו, ויראת ה' יהיה על פניו תמיד. והב' מדות אלו כוללים מדות ת"ת, כי כשיש בו מדות הנ"ל מתנדב לבו לפאר ולרומם ולשבח את שמו הגדול הנכבד והנורא. ואח"כ מידת נצח, לנצח את היצר הרע בלתי שומע אליו. ואח"כ שאר מדות, ואח"כ הוא בא לבחי' דביקות הבורא ב"ה ולדבקה בו, וזה היא בחינת יסוד. ובחי' השביעית ממילא נתקן, שהוא הכלי קיבול, כי לית לה מגרמיה כלום כי אם מה שנשפע לה מלמעלה בסוד כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז, ע' זח"ב מג.), והוא בחינת מלכות (זח"א קפא.), ובאדם הוא בחינת דיבור (ת"ז הקדמה יז.), כי כשתיקון המדות הנ"ל ממילא נתקן דיבורו ויגזור אומר ויקם, כדוגמא דלעילא שבחינת מלכות נתקן והנהגת המלכות הוא רק בדיבור כדאיתא בגמרא (ע' פסחים נז:) אמר מלכא וכו'.
והעבודה והתיקון הזאת הוא בעולם בשנה ובנפש, בנפש כבר זכרנו שהוא בנפש פרטי להאיר מדותיו לעבודת השי"ת ב"ה הנ"ל. ובעולם, הוא שיוגרם ע"י מעשיו הנעימים והזכים לפתוח מקור השפע ולהמשיך דרך כל המדריגות עד המדריגה שביעית שהוא בחינת מלכות שנק' דלית לה מגרמ(י)ה כלום, והשי"ת השאיר בחינת מלכות שהתיקון שלה יהיה ע"י מעשה התחתונים, ויוגרם ע"י מעשיו הנעימים והזכים שיאירו כל הדרגין קדושין עם השפע הנשפע להם ממקורו עד סופו דכל דרגין. ובשנה, הוא לחדשים, וחודש תשרי הוא חודש השביעי רומז לבחינת מלכות, והחודש הזה הוא הכולל של כל השנה כולה, ומהצורך להמשיך שיתברך החודש הזה בברכאין קדושין וממילא יהיה כל השנה כולה שנה טובה ומבורכת, כי המלכות היא המחלקת מזון וטרף (ע' זח"א כ:).
וזפ"ה ובחודש השביעי, שהוא בחינת מלכות, וצריך האדם השלם להמשיך שהנהגת המלכות יהיה ע"י מדת החסד והרחמים, וזה ובחודש השביעי - פירוש שבחינת מלכות יהיה הנהגתו ע"י באחד לחודש, שרומז לחסד, כי אברהם אבינו ע"ה היה שורש החסידים והיה נקרא אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד). מקרא קודש יהיה לכם, כי כשאדם עובד לה' באמת אזי נתאסף אליו לסייעו לעבודתו כל המלאכים הקדושים וכל הנשמות קדושות כולם מתכנסים לעזרו, וזה מקרא קודש יהיה לכם, מקרא הוא לשון אסיפה וכניסה וחיבור. כל מלאכת עבודה לא תעשו, כי כשתתקנו מעשיכם לא תצטרכו לעשות אותן ל"ט מלאכות ומלאכתיכם יהיה נעשית ע"י אחרים.
יום תרועה יהיה לכם, ועוד תזכו כשתעשו כנ"ל תזכו לגאולה ויתגלה לנו במהרה משיח צדקינו, וזה יום תרועה יהיה לכם, ותרועה רומז לאורו של משיח יע"ש הכתוב (במדבר כג, כא) ותרועת מלך בו. עוד יום תרועה יהיה לכם, תרועה לשון שבירה, שתשברו שונאיכם ויופלו שונאיכם לפניכם ולא יוכלו קום.
עוד יום תרועה יהיה לכם, על פי מה דאיתא בתיקוני זוהר (ע' ת' כא מז:) תרועה דא הוא תורה כי שבעין אנפין לאורייתא וזה תרועה תורה עי"ן, וז"פ יום תרועה יהיה לכם, פירוש האור של התוה"ק יהיה לכם לקיום נצחיו, ולא יוכלו להפר שום דבר ושום נקודה מהתורה הקדושה, והם יתבטלו והתורה הקדושה תעמוד לעד.
וזפ"ה (במדבר כז, כ) ונתת[ה] מהודך עליו, כי בחינת הוד רומז ג"כ לתשובה, כי בינה עד הוד איתפשטת (זח"ג רכג:), והיא סוד השופר, שמשפר מעשיו ומתקנם ומאירם להשי"ת ע"י תשובה, ועי"ז זדונותיו נעשים זכיות, ונעשה מדוה הוד, ומגלות נעשה גאולה גואל, וז"פ ונתת[ה] מהודך - פירוש ע"י התשובה שלך ועשית מזדונות זכיות, נעשה מזה עטרה לראשו ית"ש, וזה ונתת[ה] מהודך עליו.
עוד ונתת[ה] מהודך עליו, כי האדם הוא דוגמא דלעילא וכל מה שעושה באמת לשמו ית' נעשית דוגמתו למעלה, וע"י שאדם עושה ממטה תשובה באמת, כביכול ג"כ עושה תשובה ועושה מדוה הוד, וז"פ ונתת מהודך - ע"י התשובה (התשובה) שלך תגרום שכביכול יעשה ג"כ תשובה וישלח לנו פדות ורוחה, וזה עליו: