אלה תולדות נח נח איש צדיק וכו' (ו ט). ונ"ל דלכאורה תיבת חד נח מיותר. ונ"ל, ונקדים פי"ה (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מהראוי היה לכתוב ושכנתי בתוכו.
ונ"ל דהנה אנו אומרים (ברכת יוצר אור) ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואיתא בגמרא (חגיגה יב., ע' זח"א השמטות רסד.) אור של ששת ימי בראשית גנזו לצדיקים, והיכן גנזו באורייתא, ע"כ. וצריך להמשיך מאור הצפון כדי לחדש בכל יום מעשה בראשית, דאיתא (ב"ב טז:) בת היתה לו לאברהם אבינו ע"ה ובכל שמה, ובכל נק' עולם המעשה והוי"ה שלו במילואו ב"ן (לק"ת להאר"י ז"ל פ' חיי שרה), וז"פ ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית, שצריך להמשיך מאור הצפון שנקרא ובטובו, כמ"ש (ע' ישעיה ג, י) אמרו לצדיק כי טוב, ואור כי טוב (בראשית א, ד). ומי יוכל להמשיך מאור הצפון וכנ"ל, מי שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית - מי שמחבר ומקשר בחינת בכל, עולם המעשה, לבחינת יום (ע' פרדס שכ"ג ע' יום), ובזה יתוקן מעשה בראשית.
וז"פ ושכנתי בתוכם, בתוך ישראל העושים בעצמם מקום פנוי להשראות השכינה, ועבודתם תמיד להתחסד עם קונם ליחד ולקשר כל העולמים. ושמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זלה"ה שמי שרצונו רק לעבודתו ית"ש וליחד כנסת ישראל עם דודה, גם אליו יבוא שכר סרסרות. וזפ"ה אלה תולדות נח, ונח נק' הצדיק שעושה נחת רוח ליוצרו, וזהו תולדות - שמחדש מעשה בראשית כדברינו הנ"ל, נח גם אליו יבוא נחת רוח וגדולה.
איש צדיק תמים היה בדורותיו, על פי ששמעתי שכאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה פירש הפסוק (במדבר לא, נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, דהנה כתיב (ע' הושע ב, יח) ביום ההוא תקראו לי אישי ולא תקראו לי עוד בעלי, כי בחינת בעל הוא דבר שאינו בתמידות, ובחינת איש נקרא דבר התמידי. וז"פ אנשי הצבא, הצדיקים, פועלים בעבודתם אליו ית"ש שיהיה לנו בחינת איש, שנהיה דביקים בו ית"ש בתמידות.
וז"פ איש צדיק תמים, דהיינו כנ"ל שמי שעושה נחת רוח ליוצרו, פועל בעבודתו שלשה בחינות אלו, איש צדיק תמים, דהיינו שממשיך מבחינת איש עד בחינת צדיק, נקרא יסוד, ואח"כ לבחינת תמים, נקרא המעשה, בחינת יעקב יו"ד עקב (ע' ת"ז ת' סט קיב., פרדס שכ"ג ע' יעקב, ע"ח ש"ג פ"ב), הצדיק הזה שעושה כנ"ל פועל זאת בעבודתו שמיחד ומקשר כל העולמים:
אלה תולדות נח נח איש צדיק וכו' (ו, ט). ונקדים לפרש הפסוק (במדבר כד, כא) איתן מושביך ושים בסלע קנך, דהנה האדם צריך לעשות לעצמו נתיבות ומדריגות שע"י התורה הקדושה יתוקן נשמתו, כי התיקון שע"י התורה עולה על (כולנא) [כולנה], ואדם השפל ואין בעיניו וירא לגשת אל התורה צריך להיות לו סיוע ועזר מן השמים שיגבה לבו בדרכי השם, וזהו איתן מושביך, אית"ן אותיות תני"א דמסייע לך (זח"ג רלח:), דהיינו שיהיה לך עזר וסיוע - שתשים בסלע קנך, סלע נק' התורה כדאיתא ברעיא מהימנא מובא בזוהר (ע' שם, זח"ג רכט:), דהיינו שהקן והמושב שלך שתשים בהתורה יהיה לך עזר וסיוע מן השמים לזה, ועי"ז יתוקן נשמתך:
ובזה נבוא לבאר הפסוק אלה תולדות נח, ר"ת את"ן, כי הצדיק כל רצונו וחפצו שיהיה שלום ונייחא בעולם, ולזה נקרא הצדיק נח, וצריך שיהיה לו עזר וסיוע מן השמים שלא יהיה לו שום (מנועה) [מניעה], וזה נח היה צריך סעד לתמכו (רש"י בראשית ו, ט), היינו תומכי אורייתא שהם תומכים להצדיק שלא להטרידו בעניני העוה"ז. גם נוכל לומר צריך סעד לתמכו, שהצדיק צריך לסעוד להתומכים שלו שיהיו בהצלחה, שיוכלו לסמוך אותו. וזהו אלה תולדות נח, שצריך שיהיה להצדיק שנקרא נח תניא דמסייע לך, ועי"ז נתפעל רצון הצדיק שמבקש שיהא נייחא בעולם, ולזה כתיב ב' פעמים נח.
וכדי שלא יחלוקו לבות בני ישראל על הצדיק, מ"מ אליו לבד כל הגדולה והכבוד הזה ולו יתמכו, ולזה מפרש הפסוק והולך, איש צדיק תמים היה בדורותיו, שלהצדיק שמסר השי"ת בידו הנהגות עולם צריך שיהא מופרש מעניני עולם הזה, והשי"ת שולח את צדיק כזה לעולם המעשה רק בשביל ישראל, וזה איש צדיק תמים היה בדורותיו, שיש לו נשמה גדולה מדורות הראשונים, והשי"ת שלח אותו לעולם רק בשביל ישראל, ולכן אליו יאתה כל הכבוד הזה ולו נכון לסמוך:
אלה תולדות נח נח וכו' (ו, ט). נ"ל, כי הזוה"ק (זח"ב פט:) הפליג מאוד שהזיווג של האדם צריך להיות דווקא משבת לשבת. וכדי להצדיק המון עם שאינם יכולים לקיים דברי הזוהר, וא"כ לא שבקית וכו', נ"ל שכך הוא פירוש דברי הזוהר, דהנה אנו אומרים בזמירות של שבת קודש (פיוט כל מקדש) נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם, ופירושו על פי הזוהר (זח"ג קמד:) שאמר מה שבת לד' קודש אף רשב"י קודש, נמצא הצדיק מכונה בשם שבת, וז"פ נוטרי ליום השביעי - פירוש או שממתינים זיווגם עד יום השביעי, או שמיחלים ומצפים לתפילת הצדיק שעל ידו יותן להם בנים ובנות של קיימא, כי הצדיק נקרא ג"כ יום השביעי כנ"ל. זכור ושמור להקם - כי הצדיק ממשיך הכל מאילנא דחיי. נמצא לפי זה אפילו אותן שאינן מקיימין שזיווגם יהיה דווקא משבת לשבת, כשהמשכת זרעם הוא ע"י תפילת הצדיק שמכונה בשם שבת, חשוב גם כן כאילו היה זיווגם בשבת.
וזפ"ה אלה תולד[ו]ת נח, כי כבר פירשנו בפרשת בראשית (בסופה) שנח רומז לשבת על שבו שבת ונח הקב"ה כביכול ממע"ב. וזפ"ה אלה תולדות נח, שהעמדת תולד[ו]ת שלך יהיה בשבת, ומפרש הפסוק והולך - נח איש צדיק תמים, פירוש או שהמשכת זרעך יהא בשבת או שיהיה נמשך ע"י תפילת הצדיק שנקרא בשם שבת, והוא חשוב גם כן כאילו היה הזיווג שלך בשבת כנ"ל. היה בדורותיו - ויהיה הויה וקיום לדורות האלו, כי אם עושה כנ"ל אזי הם נמשכין מאילני דחיי.
את [ה]אלהים התהלך נח, הצדיק הזה ממשיך הכל ממקור הרחמים מהדיקנא קדישא, רומז על האלהים כדאיתא בסידור (ע' כוונת י"ג מדש"ר בתחנון), והתהלך הוא לשון המשכה. ויולד נח שלשה בנים, פירוש ועוד ממשיך הצדיק מוחין קדישין ובסימ[י]ן מהדיקנא קדישא, והם חב"ד שרומזים לתלת מוחין קדישין, שֵם רומז לחכמה כי שם הוא פלא, רומז על פלאות חכמה. וחם (סוד שיעור חלה א' ממ"ח) רומז לבינה, לשון כחום היום (בראשית יח, א) - כי מינה דינין מתערין (זח"א רכ:). ויפת רומז לדעת, כי הדעת הוא ממזג חו"ב, והמזיגה היא יפה, ודו"ק:
צוהר תעשה לתיבה (ו, טז). נ"ל דאיתא (ע' בר"ר עג, ג) ברוכים הצדיקים שמהפכים ממדת הדין למדת הרחמים, וכאשר נהפך נעשה ממנו אור גדול, וזפ"ה צוהר - מצרה תעשה צירוף אחר שיהיה צוהר, ויאיר לבחינת תיבה, תיבה נק' כנסת ישראל, ולזה כתיב (בראשית ז, ט) שנים שנים באו אל נח אל התיבה - בחי' דכר ונוקבא.
ואל אמה תכלינה מלמעלה, לשון אימא, שתכליל את בחינת כ"י עד אימא עילאה, ותיבת תכלנה לשון כלילת יופי. ופתח התיבה בצדה תשים, פתח התיבה נק' בחינת מלכות בית דוד, כעני העומד בפתח (זח"א רלח.). בצדה תשים, תראה לחבר בחינה זאת עד אימא עילאה, וז"פ בצדה - שיהיה בחינת פתח התיבה בצד אימא. וגם בצדה לשון צדה לדרך, להמשיך פרנסה לישראל. תשים - כשלחן ערוך עם כל טוב כמו שפירש רש"י ז"ל על פסוק (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. תחתיים שניים ושלישים תעשה, רומז על ג' בחינות עשיה יצירה בריאה, ובאדם נר"ן (ת"ז ת' לח עט.), תעשיה - תעשה זאת תמיד, ודו"ק:
ואתה קח לך מכל מאכל וכו' (ו, כא). י"ל דהול"ל אתה או קח לך לחודא. ונ"ל כי כן דרך הצדיקים שממשיכים כל השפעות מאילני דחיי עד מדריגה תחתונה, וזפ"ה ואתה - וא"ו רומז על בחינת יעקב אילני דחיי בריח התיכון (זח"א כז:, ת"ז הקדמה יג., זח"א קנז:), דהיינו להמשיך מבחינת וא"ו עד בחינת אתה, מדריגה תחתונה (זח"ב קד.). קח לך מכל מאכל - משם תוכל ליקח כל השפעות טובות וגדולים, וגם מאכל נקרא יחוד, בגימטריא הוי"ה אדנ"י (טעמי המצות פ' עקב).
ואספת אליך - שהצדיק הממשיך שפע כנ"ל צריך לצמצם שלא תלך לבר כי אם לישראל זרע קדושו, וזהו ואספת אליך - שתאסוף השפע שלא תלך לבר כי אם לישראל עם קדושו. והיה לך ולהם לאכלה - שיושפע טוב להצדיק ולכל ישראל. וז"פ ויעש נח ככל אשר ציווהו ה', שהצדיק עושה כל אשר ציווהו ה', כמו שהציווה של ית"ש יש לו קיום והעמדה לעולם, כמו כן עושה הצדיק, ולעשיותו יש קיום לנצח:
ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וכו' (ו, כא). נ"ל כי העיקר שהאדם צריך להיות שפל ואין בעיניו, כאשר דרכינו לדבר מזה תמיד, וז"פ ואתה - שאתה שפל בעיניך, וזה ואתה רומז לטפל שאינו עיקר, עי"ז תזכה להשפיע היחוד של ק"ח, רומז להוי"ה של ס"ג שהוא הפנימיות של בינה עם הוי"ה של מ"ה ת"ת (ע' ע"ח שע"ה פ"א, שע"ח פ"א), מספר שניהם ק"ח, ועי"ז יהיה אם הבנים שמחה (תהלים קיג, ט), ודו"ק:
מכל מאכל אשר יאכל (ו, כא). מאכל בגימטריא הוי"ה אדנ"י (טעמי המצות פ' עקב), רומז ליראה ואהבה, וזה מכל - כי הכולל של הכל הוא היראה ואהבה. ומשם הוי"ה שרומז לת"ת יהיה נשפע למלכות (קדושא) [קדישא] ויהיה יחוד הוי"ה אדנ"י. אשר יאכל - פירוש הגם שעדיין אינו בבחינה זו אבל הוא ראוי לזה, וזה אשר יאכל, ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה, ודו"ק.
וזה ג"כ פ"ה (ט, ז) ואתם פרו ורבו, ג"כ כנ"ל, ע"י שאתם תהיו בבחינת ואתם, רומז לטפל שאינו עיקר, תזכו שיהיה (להם) [לכם] בנים של קיימא. שרצו בארץ - ועוד תזכו שתתנו חיות בכל דבר הגשמי, וזה שרצו בארץ - שיהיה חיות אפילו בבחינת ארץ, ורבו בה - היינו שיהיה יחוד וא"ו בהי"א, ודו"ק:
בא אתה וכל ביתך אל התיבה (ז, א). ביתך רומז על נוקבא (יומא פ"א מ"א, זח"ב קכ.), דהיינו אפילו כל הצטרכות שלך המרומז לבחינת נוקבא אתה רשאי לחשוב בתיבה שבתפילה, מחמת שאותך ראיתי צדיק - כמו שפירשו המפ(ו)רשים על מאמר חז"ל (פסחים ח.:) הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. וכוונתם היה על איש צדיק שבלא זה גם כן אִוָה ליתן צדקה ושאר מעשים טובים, ולפעמים כשצריך לרחמים הוא נותן צדקה בשביל שיחיו בניו או שאר הצטרכות, ה"ז צדיק גמור, משא"כ בשאר בני אדם שאינם אוהבים בל"ז מצות צדקה רק כשרואה שצריך רחמים אז נותן צדקה:
(העתק מכת"י הרב מחחז"ל זי"ע)
סוד ביאת נח לתיבה. כמובא בזוהר (זח"ג סה:), בתר דיינקא הדר איתעברת מנייהו, זה עיבור ב' (ע"ח ש' הכללים פ"ד). וזפ"ה (שמות טו, יב) נטית ימינך - זה חסד גדול (ע' זח"א כז:), תבלעמו ארץ - ארץ עליונה מכניס בתוכה נשמות ישראל לחדשם במוחין קדישין בכנסת ישראל, כנ"ל בתר דיינקא הדר איתעברת מינייהו, וזה בכל יום ויום כדי להעלותינו מעלה אחר מעלה, אמן כן יהי רצון:
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה (ח, ו). על פי דברינו אשר פירשנו אלה תולדות נח, שהצדיק הוא הממשיך מאור הגנוז לזה העולם, ושזה העולם יהיה מיוחד ומקושר בעולמים העליונים, וזפ"ה ויהי מקץ ארבעים יום, ארבעים יום נק' מ"ם דלמרב"ה המשרה (ישעיה ט, ו וע' לק"ת ריש פ' תולדות) שהיא סתומה, רומז על אור הצפון, מקץ ארבעים יום נקרא מ"ם פתוחה. ויפתח נח - הצדיק פותח וממשיך מאור הגנוז לזה העולם. את חלון ר"ת נוצ"ר חס"ד לאלפי"ם - נחל עליון, משם ממשיך כל השפעות טובות לישראל. אשר עשה, אשר נקרא בחינת אהי"ה לשון ראש, סוד אהיה אשר אהיה (שמות ג, יד), ממשיך מבחינת אשר לבחינת עשה - לעולם המעשה. וזהו באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל, יג), להמשיך למי שהוא בחינת בנות עדיין, שצריך תיקון, צריך להמשיך עליו מבחינת אשר וכנ"ל:
ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה (ח, ו). נ"ל על פי מאמר חז"ל (ע' ברכות לד:, ע' זח"ב קו:) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד. וכבר פירשו קמאי, ועוד לאלהי מילין, דאיתא בגמרא (ע' מנחות כט:) מפני מה כרעיה דהי"א תלויה דאי בעי ליעול בהא, דאיתא בספר משנת חסידים (מס' תיקון תפילין פ"ב) על כוונת השם, שרגל שמאל של ההי"א ראשונה הוא בצורת וא"ו, רומז לת"ת ויסוד הכוללים שש קצוות שנקרא וא"ו ומשך הוא"ו, והזוהר קורא אותן תרין צדיקים, והוא רומז לאימא עילאה כידוע (זח"ג רצ:), ואיתא בזוה"ק איהו צדיק ואיהו צדקה, רומז להנ"ל.
ובשבתות ויו"ט שיש עליות עולמות, כרעיה דהי"א רוצה לעלות לידבק למעלה, והיה יכול ח"ו להסתם הפתח של בע"ת, ולזה כתיב (יחזקאל מו, א) וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח, אפילו בימים אלו שהוא עליות עולמות, אפילו הכי יפתח.
וז"פ הגמרא במקום שבעלי תשובה עומדים, דהיינו אותו מקום פנוי שבין גוף ההי"א לרגלה, שהוא פנוי לבע"ת. אין צדיקים גמורים - רומז לת"ת ויסוד, יכולים לעמוד כנ"ל, ולזה אין יכולים לעמוד כי אם היה נסתם הפתח של בע"ת ח"ו.
וז"פ הגמרא (ברכות יח:) שאמרו על בניהו בן יהוידע, תבר גזיזא דברדא. כי ע"י מעשה הטוב של התחתונים נתעורר ג"כ דוגמתו למעלה, אע"פ שבניהו היה צדיק גמור, אעפי"כ מצד ערבות היה צריך לפתוח שערי תשובה, כי ע"י מעשים מכוערים נעשה מסך ומבדיל ח"ו, ונסתם הפתח שיש למעלה בהי"א ונעשית חי"ת, וע"י מעשה הצדיקים נשברים כל המסכים המבדילים. וז"ס (פסחים פ"א מ"א) אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, [עיין למטה בליקוטים (עמ' שמח)]. וז"פ מאמר הגמרא תבר גזיזא דברדא וירד וטבל, שהיה שובר את המסך שהיה בינו למקום טבילה, ודוגמתו נתעורר למעלה, ופתח השער של בע"ת, וזה הוא סוד המקוה כידוע.
וזה ויפתח נח את חלון התיבה, כי נח היה בדור של רשעים, וע"י מעשיהם היה נעשה מסך, ונסתם אותו פתח קטן, והיה צריך לתקן תמיד דבר זה ולפתוח ולשבור כל המסכים ומבדילים, וזה חלון התיבה רומז להי"א עילאה, ודו"ק:
והנה עלה זית טרף (ח, יא). בפי' נ"ל, כי כתיב (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ודרשו חז"ל (שבת סג.) אורך ימים בימינה - הלומד תורה לשמה, ובשמאלה - הלומד תורה שלא לשמה, עושר וכבוד איכא. והנה ידוע שהשמן רומז לתורה (ברכות נז.), וזית מורה על תורה שלא לשמה, כי כמו שהזית מעורב עדיין בתוכו שמרים ואינו צלול, כ"כ התורה שלא לשמה, שלומד אבל אינו בבהירות, כי עיקר הלימוד הוא תורה לשמה.
וזפ"ה והנה על"ה זית, רומז לדפין הגמרא שאדם לומד אפילו שלא לשמה. טרף בפיה - אפילו הכי בא ג"כ לאדם פרנסה, וטרף רומז לפרנסה כמ"ש (משלי לא, טו) ותתן טרף לביתה וכנ"ל.
עוד נ"ל והנה עלה זית, רומז לתומכי אורייתא, כי כמו שהעלין סוככין ומגינים על הפרי, כ"כ התומכי אורייתא מגינים על ת"ח בהשפיעם לת"ח, וצריך שיהיה לתומכי אורייתא שפע ועושר כדי שיושפעו להת"ח. וזפ"ה והנה עלה זית, רומז לתומכי אורייתא כנ"ל, טרף בפיה - צריך להיות להם עושר וכבוד:
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר (ח, כב). ונקדים לפרש הפסוק (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה, ויבואר ג"כ כאשר פי' הפסוק (ויקרא יט, לב) מפני שיבה תקום, דהיינו כשרצונך להמשיך רחמים וחסדים מי"ג מדות שרומז לשיבה, שנק' זקן מלא רחמים. תקום - תראה להעלות שיעור קומתך למעלה. והדרת פני זקן - אז תוכל להמשיך שפע מבחינת מלך הדר, אילני דחיי, ויראת מאלהיך - ואז תזכה ליראת ה'. וזה עוד ינובון בשיבה, עוד הוא לשון ריבוי, שיתרבה המשכת השפע מי"ג מדות שרומז לשיבה (טעמי המצות פ' קדושים).
וזה עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, דהיינו שבכל ימי הארץ יהיה רבוי הדברים שיבואר למטה, זרע וקציר, דהיינו שיהיה לישראל זרע של קיימא. וקציר, שיהיה להם לישראל בנים זכרים וימולו את בניהם, וזה וקציר, וכאשר פי' הפסוק (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, דאיתא (של"ה ש' האותיות - קדושה) שקודם הזיווג יתן האדם צדקה, ופי' הטעם, כי המצוה הזו הוא כמו כל המצות שבתורה, רק מחמת עטיו של נחש שהטיל זוהמא נתגשם המצוה זו, והוא קצת מסטרא דמותא, ולכן צריך האדם ליתן צדקה בשעת הזיווג, וצדקה תציל ממות (משלי י, ב), וזה זרעו לכם לצדקה. וקצרו לפי חסד - ובאם שרצונכם שיהיה לכם בנים זכרים, תעשו עוד יותר, שתתנו צדקה לפי חסד - המתחסד עם קונו.
קור וחום, רומז ליראה ואהבה. עוד קר בגימטריא שי"ן - מצפ"ץ, הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש, דהיינו מי ששפל בעיניו והוא מבויש בעיני עצמו, שוכן בו הוי"ה ב"ה, והוי"ה ב"ה ניצפן בו, דהיינו כמו שהוא מצומצם בעיניו, כ"כ הוי"ה ב"ה במצפון לבבו. וזה א"ת ב"ש - שאתה בוש ומבויש בעיני עצמו, אז הוי"ה ב"ה הוא ג"כ במצפון, ולזה הוא בחילוף א"ת ב"ש. וזה קר שהוא קר בעיניו, ועי"ז מתלהב עצמו לעבודתו ב"ה:
את קשתי נתתי בענן וכו' (ט, יג). כי האדם צריך להיות אפס ואין ושפל בדעתו, הגם שזכה לתורה הרבה ועבדות הש"י, מ"מ צריך להיות בעיני עצמו שעדיין לא פעל ועשה כלום, וכאשר ששמעתי מכאדמו"ר מוה' יעקב יצחק זצללה"ה פירוש הפסוק (תהלים צט, ז) בעמוד ענן ידבר אליהם, הגם שזוכה לדבורו של הקב"ה והשראות השכינה עליו, צריך להיות בחינת ענן, לשון חשכות, וזה פירוש הפסוק את קשתי - דהיינו שאני נותן רחמים שלי, לשון כי קשאי (ע' חגיגה יג.) שמרומז על הדיקנא קדישא, בחינת רחמים גמורים מי"ג מדות של רחמים, ועל ידי מי, בענן - מי שהוא בחינת ענן, כנ"ל.
וזה פירוש מאמר הגמרא (כתובות סט.) ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי. דהנה יש ב' בחינות אין, אחד שמכיר שפלותו תמיד, הגם שעדיין באמת אינו שלם ולא תיקן כלום אבל מכיר שפלותו ויודע חסרונותיו, ובחינה ב' שעל ידי גדולת הבורא ב"ה בשביל זה הוא שפל בעיני עצמו, בחינה א' הוא בחינת קרקע, ובחינה ב' הוא בחינת מטלטלי, וזה ששאל אותו התנא אם אתה בחי' ענן ממקרקעי כנ"ל או בחינת ענן ממטלטלי, כי הששה קצוות העולם נק' מטלטלי כידוע (ע"ח שכ"ה פ"ו):
ויאמר ברוך ה' אלהי שם כו' (ט, כו). דהנה כתיב (תהלים קיח, כו) ברוך הבא בשם ה', על פי מה ששמעתי בשם כאדמו"ר הרב מוה' דוב בער זצללה"ה שאמר, שהעולם מזדעזעין באומרם תיבת ה', ואני מזדעזע תיכף בתיבת ברוך, וזפ"ה ברוך הבא, דהיינו שתיבת ברוך בא, בשם ה' - היינו בכוונות וביראה כמו תיבת ה', אז ברכנוכם מבית ה' בא ברכה מכנסת ישראל הנק' בית ה' (ע' ת"ז הקדמה ב.).
וז"פ מאמר הגמרא מ"מ הראשונים התפללו ונענו מפני שהתפללו בשם, דהיינו שידעו היאך להעלות דברים גשמיים לשורשם, ומפני זה נקראו ראשונים - שאין מניחים שום דבר למטה רק מעלין אותו לשורש העליון, ועי"ז נענו.
והנה תפילת האדם הוא דוגמת הקרבן (זח"ב כ:), וכמו שע"י קרבנות נתפרנסו גם הסט"א מתמצית (זח"ג קי., רכד:), כ"כ צריך האדם לכוון בתפלה להמשיך שפע לישראל, וליתן תמצית להאומות.
וזפ"ה ברוך ה' אלהי שם, דהיינו שיפתח בתפילתו מקור הוי"ה ב"ה, ותיבת ברוך הוא לשון בריכה, והמקור של הוי"ה הוא שם הקדוש אהי"ה, שצריך להמשיך לכל העולמות שיתמלאו מהוי"ה ב"ה, ואז יומתקו כל הדינין. וז"פ אלהי שם (כי אלהים רומז על דין ח"ו (זח"ב צו.)), ושם בגימטריא ספר מלשון ספיר, דהיינו שיומתקו כל הדינים וכנ"ל. ויהי כנען עבד למו - שלא יתפרנסו כי אם מהתמצית, וק"ל:
ויאמר ברוך ה' אלהי שם וכו' (ט, כו). דהנה כתיב (קהלת ז, א) טוב שם משמן הטוב, ואיתא בגמרא (יבמות טז.) אשריך רבי עקיבא שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר, וא"ל אפילו לרועי צאן. והמאמר הזה קושי ההבנה לכאורה, א' מה הודיע לו שזכה לשם. ועוד וכי לחדודי דיבר אליו שעדיין לא הגיע לרועי בקר. ומה השיב לו אפילו לרועי צאן.
ונ"ל פירוש הפסוק הנ"ל טוב שם משמן טוב, שבא שם טוב להצדיק שפועל בעבודתו וממשיך רחמים לישראל מדיקנא קדישא, וז"פ טוב שם - שיש שם טוב להצדיק, מהיכן בא לו דבר זה, משמן הטוב - בשביל שעבודתו הוא שממשיך רחמים על ישראל מדיקנא קדישא זקן אהרן.
וז"פ המאמר הנ"ל, ששיבח לרבי עקיבא שזכה לשם, והבין שעבודתו כנ"ל. אבל אמר לו שעדיין לא הגעת לרועי בקר, שעבודתך הוא רק בעולמות העליונים. וא"ל אפילו לרועי צאן, כוונתי ועבודתי להמשיך אפילו למי שהוא בחינת צאן מדריגה תחתונה.
וזפ"ה ויאמר ברוך ה' אלהי שם, ואיתא בזוהר כל דכתיב ויאמר מאן דאמר, דהיינו להמשיך מעולם הניסתר שיתברך הוי"ה ב"ה, וזהו ברוך ה' אלהי שם - שיהיה השם לאלהות שלנו, ע"י שישפיע לנו טובות וגדולות יהיה לו שם טוב כביכול בין האומות, ולא יהיה להם פתחון פה. ויהי כנען עבד למו - ועי"ז יהיה כנען משועבד לנו:
ואת רסן בין נינוה וכו' (י, יב). דהנה האדם צריך לעשות כל גופו מרכבה לשכינה, ומכש"כ שלא לעשות באחד מאיבריו נגד רצון הבורא ח"ו, וידוע (ע' לקוטי תורה פ' וישב ופ' שמות) כי בעין ימין מתקן ה' בחינות של אהבה, ובעין שמאל מתקן ה' בחינות של גבורה, וב' פעמים עין בגימ' ר"ס, וזפ"ה (שמות ג, ד) וירא ה' כי סר לראות, דהיינו שמשה רבינו ע"ה תיקן בחינות הנ"ל שמספרס ר"ס. וזפ"ה ואת רסן, דהיינו מי שמתקן בחינות הנ"ל שמספרם ר"ס, זוכה להמשיך נו"ן שמרומז על עינא פקיחא (בין נינוה ובין כלח אינו זוכר):
ואת החוי ואת הערקי וכו' (י, יז). כי היצה"ר נקרא חוי, וצריך האדם לברוח ממנו בלי לשמוע לו, וזה ואת הערקי - היינו שבורח מן יצה"ר ועושה תשובה. אז ואת הסיני, זוכה להשיג מנו"ן שערי בינה, בחינת הר סיני, כי ראיתי בסה"ק פירוש המשנה (אבות פ"א מ"א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, מפני מה נאמר אצל משה קיבל ואצל יהוש(י)ע מסרה, כי למשה לא נמסר כולה, כי לא זכה עדיין להשיג שער הנ', אבל מסרה ליהוש(י)ע כל מה שקיבל, וזה ואת הסיני - שיזכה להיות בחינת סיני, שישרה השכינה עליו: