אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' (כא, א). פירש רש"י אמור ואמרת, להזהיר הגדולים על הקטנים. נ"ל בכוונת רש"י ז"ל להורות לנו, גם אם איש טינף נפשו חלילה בעבירות גדולות ח"ו, אף על פי כן בהתקשרותו אל הצדיק רוחץ ומטהר נפשו מכל חטא ואשמה, כי הצדיק מבקש ממנו ית"ש שיומחל לזה האיש ולהאיר אותו מחמת שהוא מקושר עמו והשי"ת עושה לו רצונו. וז"פ להזהיר הגדולים על הקטנים, שגדולי השכל והמוחין יאירו ויזהירו את האנשים אשר הם בקטנות:
עוד נ"ל להזהיר גדולים על הקטנים, כי לפעמים בא האדם לבחינת קטנות, אבל אינו צריך לשהות עצמו בבחינה זו אלא תיכף ומיד יעלה את עצמו לעילות כל העילות דלית לעילא מניה, וזה נק' גדלות, וז"פ להזהיר גדולים על הקטנים, על הוא לשון סמוך (ע' רש"י בראשית יד, ו), תיכף כשבא אל בחינת הקטנות יעלה את עצמו למעלה אל הגדלות:
עוד נ"ל להזהיר גדולים על הקטנים, כי החושבי מחשבות רעות על ישראל הן המה בקטנות, והצדיקים שנקראו גדולים מפירים עצתם ומקלקלים מחשבתם, כאשר פירש כאדמו"ר הקדוש מוהרי"י זצללה"ה מלובלין על פסוק (במדבר ו, כד) יברכך ה', פירוש שתתברך שתהיה תמיד עם ה', וישמרך - שתפיר עצת הקמים עליך לרעה, עד כאן דברי פי חכם חן. וז"פ ה' הפיר עצת גוים (תהלים לג, י), כשהאדם הוא עם ה' מפיר עצת גוים, הניא מחשבות עמים - הניא הוא אותיות האי"ן, ששם מתבטלים מחשבות עמים. וזה להזהיר גדולים על הקטנים - שהגדולים יפירו עצת הקטנים:
ובדברינו הנ"ל פירשתי הפסוק (ויקרא כג, יא) והניף את העומר לפני ה', והניף הוא לשון ניאוף, פירוש שאפילו מי שטינף עצמו בעבירה גדולה כזו, את העומר - כשהוא מקושר עם הצדיק נמחל לו, וזה מרומז בתיבת את העומר רומז על הצדיק, וכמאמרם ז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, ועמר מספרו ש"י, ובהתקשרותך עמו אזי תזכה שתהיה לפני ה', ובלבד שלא יוסיף חטא על פשע, וישמור עצמו להבא שלא ישוב לכסלה:
עוד נ"ל והניף את העומר, כי חכמה ובינה מספרם כמנין פי"ן, פירוש להמשיך שפע מחו"ב אל הזעיר אנפין ומשם אל ההי"א שהם בחי' ו"ה משם הוי"ה ב"ה (ת"ז ת' נו פט:), וזה והניף את העומר לפני ה' - שהוא למעלה בסוד עתיק יומין. לרצונכם - שתמשיכו השפע כרצונכם. ממחרת השבת - שהוא למעלה מן הזמן, וזה נקרא יום השמיני. יניפנו הכהן, הוא מיכאל כהנא רבא (זח"א פא.), וגבריאל (זח"ב רלא. ע' אוצר הכבוד שבת נה) מט"ט שר הפנים (זח"ב קנט., ז"ח לך לך כה:), ואליהו הנביא הוא ג"כ כהן, יניפו תפילות ישראל אל ה', ויבוא אלינו השפעות טובות וקדושות וישועות וגאולה קרובה אמן, ודו"ק:
והוא אשה בבתוליה יקח (כא, יג). ונקדים לפרש הפסוק (ירמיה לא, ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ולכאורה קשה הלא כתיב (ע' ישעיה נה, יב) ובשמחה תצאו. אלא הפירוש הוא כך, בודאי דהגאולה תהיה מתוך שמחה, רק בזכות הבכיות של ישראל מתוך צערם מה שאומות העולם רוצים להשביתם מעבודתם, הש"י יפר עצתם. וגם יש צדיקים הדבוקים בו ית"ש, ומתוך דביקותם הם מורידים לפעמים דמעות מחמת שמחה, ומתוך דמעות אלו יזכו ישראל לגאולה. וז"פ בבכי - בזכות הבכי של ישראל, יבואו - לשון ביאה וחיבה, ויהיה יחוד גמור ואמיתי.
ואיתא בגמרא (עירובין נד:) על פסוק אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה, יט) אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כשעה ראשונה, ואילה רומז לכנסת ישראל (תנדבא"ר פ"ב), כי מבשרי אחזה אלהי - כמו שעינינו רואים בחתן וכלה, שיש לכלה צער בביאה ראשונה, ובשביל זה חביבה על החתן מחמת שיודע שסובלת יסורין בשבילו, כמו כן כביכול אין ערוך אליו, הכנסת ישראל סובלת יסורין כדי לקיים מצות הבורא, ובכל פעם שנתעלה מעלה אחר מעלה בכל עליה בעולם חדש נעשית שם בחינת בתולה, ובשביל זה חביבה עליו כביכול כשעה ראשונה, ולזה נמשלו הכ"י כאילה.
וזפ"ה והוא אשה בבתוליה יקח, והוא רומז על עולם הנסתר שהוא למעלה מהזמן עולם החירות, דהיינו בשביל שיהיה אשה בבתוליה יקח, דהיינו שיהיה חביבה על בעלה כשעה ראשונה, ממשיך הצדיק שבדור אור עליון מעולם הנסתר וכנ"ל, ודו"ק:
והוא אשה בבתוליה יקח (כא, יג). נ"ל, דהנה כתיב (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא, דאנו אומרים אתה הוא על שם שהקב"ה הוא נגלה ונסתר, נגלה - כשמאיר לאדם בלבבו ומרגיש אלהותו ית"ש אז הוא בהתגלות, ולפעמים הוא בהסתר, אבל הצדיק הוא דבוק ומקושר תמיד בהשי"ת וממשיך עצמו תמיד אחר השי"ת לבלי נתון עזוב עצמו ממנו, וז"פ ועבד הלוי הוא, הלוי רומז להצדיק שהוא דבוק ומקושר אצלו ית"ש, וזה ועבד הלוי, הוא - כנ"ל שמעלה עצמו בעבדות עד עולם הנסתר שנקרא הוא, מקור נשמות ישראל.
וזפ"ה והוא אשה, אשה רומז לכנסת ישראל (זח"ב לז:), דהיינו שכנסת ישראל נתמלאת שפע מבינה שנקרא הוא (זח"ב קיד.), והכל הוא ע"י הצדיק שפועל זאת בעבדותו. בבתוליה יקח, פירוש כשמשגת שפע והארה חדשה הרי היא נקראת בתולה, כמ"ש בזוה"ק (זח"ג סה:) בתר דינקא הדר איתעברת מינייהו, ודו"ק.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (רות ב, ט) עיניך בשדה אשר יקצורון, עיניך הוא לשון מקור ומעין, דהיינו שתמשיך ממקור עליון מעינא פקיחא (זח"ג קכט:), לבחינת שדה - שדה תפוחין קדישין, אשר יקצורו[ן], נק' בעלי סוד מחצדי חקלא (זח"ג ריד:), רומז להצדיק, דהיינו שע"י הצדיק נמשך ממקור עליון להכנסת ישראל, ודו"ק:
עוד נ"ל, דהנה השי"ת ב"ה ברא את הצדיק שישפיע ע"י תנועותיו ועסקיו למעלה לעולמים העליונים, על שם ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים (זח"ג ז:), והצדיק המסתכל בעצמו באמת ורואה שעדיין הוא בבחינת מקבל הוא בוש מאוד כי הוא ראוי להיות משפיע, אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רואה כוונת האמיתי של הצדיק, אזי כביכול מקבל תענוג מזה מכוונת האמיתי של הצדיק והוא נעשה בחינת מקבל כביכול. וזפ"ה והוא אשה, דהיינו שהקב"ה נעשה בחינת אשה בחינת מקבל תענוג מכוונת האמיתי של הצדיק.
וכמו דאיתא בגמרא במסכת קידושין (ע' טוש"ע אבה"ע סי' כז) נתנה היא ואמר הוא, באדם חשוב הרי היא מקודשת, דבהאי הנאה שמקבל ממנה נעשה כמו שנתן הוא. ה"נ הגם שהצדיק צריך להיות משפיע ובאמת הוא מקבל שפע מאתו ית"ש, אבל מחמת שהצדיק חשוב מאוד בעיני השי"ת חשוב אצלו ית"ש כאילו השפיע לו הצדיק תענוג ונחת רוח:
לחם אלהיו וכו' יאכל (כא, כב). ולכאורה יש לדקדק, דברישא הול"ל יאכל, לחם אלהיו יאכל וכו'. ונ"ל דהתורה הקדושה מרמז דרך ירידת השפע, כמו המן שהיה נמשך ממקום גבוה ממזלא קדישא וירד דרך כל העולמים עד בואו לעולם הזמן היה נגוד (זח"ג רח.), כמו כן צריך הצדיק להמשיך שפע ממזל עליון דרך כל העולמים עד מדריגה תחתונה, וזפ"ה לחם אלהיו מקדשי הקדשים, ואח"כ מן הקדשים, יאכל - עד מדריגה תחתונה, ואז נקרא אכילה (טעמי המצות פ' עקב), ודו"ק:
וכהן כי יקנה נפש וכו' (כב, יא). נ"ל כי מצות הצדקה היא גדולה מאוד, והיא מצלת מן המות (משלי י, ב), והוא השער ליכנס בעבודת השי"ת ב"ה, אבל צריך שלא יתגאה במצות צדקה כדאיתא (ויק"ר לד, ח) יותר ממה שבעל הבית עושה וכו'. וז"פ וכהן כי יקנה נפש, כשירצה לקנות את נפשו ולתקן נשמתו. קנין כספו, צריך להיות ע"י מצות צדקה, כי אין אדם זוכה לעבדות כי אם באגרא שלים (זח"ב קכח:). עוד קנין כספו רומז על מדת אברהם, כי המדות של האדם מרומזים על האבות הקדושים, וצריך האדם להאיר מדותיו ושיהיו מקושרים בימין חסד אברהם (זח"ב קטו.), כמו הכהן שסובב את המזבח והתחיל בימין ומסיים בימין (יומא פ"ד מ"ה), והמזבח היה כלול מכל העולמים, וזה קנין כספו רומז על מדת אברהם כידוע (זוה"ק שם). הוא יאכל בו, ועי"ז תוכל להמשיך שפע מעולם הנסתר שנקרא הוא בסוד ועבד הלוי הוא (זח"ב קיד. עה"פ במדבר יח, כג). ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, ביתו נקרא עולם הזמן כמו שכתוב (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית (ע' ת"ז ת' ב-ג יח:), דהיינו לעולמים התחתונים גם כן שפע השייך להם:
לרצונכם תמים זכר וכו' (כב, יט). ונקדים לפרש הפסוק (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהִרו כזוהר הרקיע, דהנה כתיב (דברים לב, כט) לו חכמו ישכילו זאת, ופי' כי בחינת זאת נקרא הכנסת ישראל (זח"ג רצט.) אשר השי"ת ברוב רחמיו נתן לנו להיות עמנו בגלות המר שיהיה לנו קיום והעמדה, וצריכין אנו להמשיך לה על ידי עבדותינו מחכמה עליונה לבחינה שנקרא זאת שתתמלא בכל טוב ולהיות מלא ברכת ה'. יבינו לאחריתם, פירוש שאפילו לבחינת אחרית יומשך עליהם מבחינת בינה, שיאירו ויתעלו. ומי יוכל לפעול זאת, הצדיק ע"י שהוא בעיניו כאפס וכאין, אבל הצדיק הזה אינו משגיח על עניניו כלל מחמת שפלותו, וכוונתו רק לעלות במעלות ולהמשיך שפע לישראל, אבל עניניו אינו זוכר, וזה הורה לנו התוה"ק (בראשית ז, א) בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני, שהצדיק שהוא מתפלל בעד כל ישראל רשאי להתפלל עבורו ג"כ, וזה בא אל התיבה - רומז לתפילה, כי אותך ראיתי צדיק כנ"ל.
וזה (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים, כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז, ה) ואין מום גדול יותר מגאות, ולזה אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה התהלך לפני, פירוש שתוכל לטייל בהיכלי לפעול טובות לישראל, אבל והיה תמים - בלי מום הנ"ל. וזפ"ה לרצונכם - פירוש שתוכלו להתפלל עבור צרכיכם ג"כ, אבל תמים - כשיהי' תמימים בלי מום הנ"ל.
זכר - מעלמא דדכורא (זח"א צו.) יובל עליון (זח"ג רסו:), כי התפילה צריך לעלות עד הבינה. וכאשר פירשנו הפסוק (שמות יג, יד) והיה כי ישאלך בנך וכו' יע"ש מחר, ויש מחר שהוא לאחר זמן (מכילתא פ' בא סי' יח) כי בעולם הזמן יש ז' ימים ולאחר הזמן רומז לבינה שהוא למעלה מהזמן, גם מחר הוא אותיות רח"ם לשון פטר רחם (שמות יג, ב) ששם הוא ראשית הגילוי. בבקר ובכשבים ובעזים - רומז למוחין קדושין חב"ד, ודו"ק.
וכאשר פירשנו הפסוק (במדבר כח, ד) את הכבש האחד תעשה בבוקר, דאיתא בספרים יצר [ה]טוב בגימטריא כבש, כי היצר טוב הוא כמו כבש, והיצר הרע הוא כמו אריה, והיצר טוב נותן הקטנות וכח לאדם שיהיה בעיניו שפל ונבזה, והיצר הרע הוא להיפך (חסר סיום המאמר):
ששת ימים תֵּעָשה מלאכה וגו' (כג, ג). נראה שבא להורות לנו בתיבת תעשה, אשר לא מההכרח לעבוד בששת ימי החול, אולם השי"ת נתן בזה הבחירה לאדם, והקב"ה בוחן לבבות, בראותו מי אשר יבחר באמת בעבודתו הק' אזי מלאכתו נעשית ע"י אחרים, וממזרח וממערב ומצפון ומים יספיקו לו טרף חוקו בלי שום סיבה ממנו:
עוד נ"ל ששת ימים תעשה מלאכה, ששת ימים נקרא גופא דמלכא, תעשה מלאכה. וביום השביעי הוא המוח והראש, כי סוף מעשה במחשבה תחלה (פיוט לכה דודי), גם כי האיש אשר יסתכל במעשיו יוכל להבין על זה ומבשרי אחזה אלהי אשר כל תנועת האברים נמשכים אחרי הנהגות הראש, היינו המחשבה, ועל פיו יצאו וכו' ודו"ק:
עוד נ"ל ששת ימים תעשה מלאכה, כי בששת ימי המעשה מוכרח האדם לשקוד בעבודתו בהתעוררותו מלתתא בתורה ותפלה ובמצות מעשיות כהנחת תפילין ושארי מעשים טובים. וביום השביעי מקרא קודש - אשר גם בלי עבודת האדם אך במאמר פיהו נקרא להשפעות קדושות ממקור אין מזל לישראל (שבת קנו.) הנקרא קודש (ע' פע"ח ש' השבת פכ"ב), וי[ו]שפעו כרצונו, ומה גם אם האדם יתמיד בעבודתו גם ביום הש"ק מה נעים חלקו, אשר ימשיך ברכות והשפעות עד בלי די. וגם כי בחסד אל הרשה לעמו הקדוש להתענג ביום השבת קודש אפילו בתענוגי הזמן איש איש כרצונו, אולם החכם עיניו בראשו להתהלך במצות ה' עליו כל היום, והאיש המשכיל בדרכיו ורע בעיניו להניח מחשבתו אף רגע אחד ביום הקדוש הזה, אולם גם בהעדר התעוררות ממעשה האדם, השפעות נובעים מעצמם ברוב ברכות, וזהו כל מלאכה לא תעשו. וכל זה בהכנות מעלי שבתא אשר יצטרך כל אדם להתנחם ולשוב מדרכי התעתועים בערב ש"ק כמו בערב יום הכפורים:
והניף את העומר לפני ה' [לרצונכם] ממחרת השבת יניפנו הכהן (כג, יא). נ"ל כי השערות מרומזים על הגבורות (פע"ח ש' הברכות פ"ו), והצדיק מעלה את הגבורות ועושה מהם גבורות קדושות, וז"פ והניף את העומר לשון עמר נקי לשון שערות, והצדיק מעלה ומניף את העומר דהיינו הגבורות שיהיו לפני ה'.
לרצונכם, על פי שפירש כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה על פסוק לא תהיה משכלה ועקרה בארצך (שמות כג, כו), שתלוי ברצון הצדיק שלא יהיה משכלה ועקרה, לשון ארצוי[י] ארצי' (ע' קדושין מה:), וזהו לרצונכם - לרצון שלכם שתעלו הגבורות לפני ה' ותעשו מהם גבורות קדושות ויתרבה זרע ישראל.
ממחרת השבת יניפנו הכהן, דהיינו שתעלו עד עולם שנקרא ממחרת השבת, רומז על הבינה, כי בשבת אינו אלא ז' ימים, ואתם תעלו אותם עד למעלה מהזמן עולם החירות (זח"ב קיד.) ודו"ק:
וספרתם לכם ממחרת השבת (כג, טו). כי כתיב (איוב לב, ח) נשמת שדי תבינם, שורש נשמתן של ישראל הוא בחינת בינה, וצריך האדם להמשיך לו הארתו משם, מבחינת בינה שלו, וכאשר פירשנו (שמות יג, יד) והיה כי ישאלך בנך - דהיינו שכל השאלות ובקשות שלך יהיו מבחינת בינה שלך. אבל צריך האדם מקודם לתקן זיי"ן מדותיו שהם רומזים לז' ימי הבנין ואח"כ יוכל לבוא למדריגה השמינית שרומז לבינה, אבל אי אפשר לבוא לזה כי אם ע"י דיבוק הצדיקים, וע"י שהוא דבוק בהצדיק שבדור שהוא בחינת משה, הצדיק מעלה כל הדברים התחתונים אל שורשם, וזפ"ה וספרתם לכם ממחרת השבת, וספרתם לשון ספיר - דהיינו שתזדככו עצמיכם. ממחרת השבת, רומז לבינה כנ"ל. וע"י מי תוכלו לבוא לזה - מיום, דהיינו ע"י הצדיק שרומז ליום. הביאכם את עומר התנופה, דהיינו שהצדיק מעלה המותרות שלכם להקדושה, וזה הביאכם - שמביא אתכם למדריגה כזאת. את עומר, לשון עמר נקי (ע' דניאל ז, ט), ולשון שערות, רומז למותרות (פע"ח ש' הברכות פ"ו). התנופה, פירוש שגם המותרות שלכם יהיו בהתרוממות:
עד ממחרת השבת וכו' (כג, טז). דהנה מ"ט שערי בינה נמסרו למשה (ר"ה כא:) ומסרו ליהוש(י)ע (ע' אבות פ"א מ"א), ושער הנו"ן לא נמסר לו, ונוכל לומר שמשה רבינו ע"ה הוא השיג שער הנו"ן רק שלא נמסר לו שיוכל למסור לאחרים, כי אבותינו שהיו במצרים היו משוקעים במ"ט שערי טומאה (ז"ח יתרו לט.) ולא יכלו להתמהמה עוד יותר (חסל"א מ"ב נהר נו), ולזה לא יכלו להשיג ג"כ שער הנו"ן בהקדושה (ע' אוה"ח הק' שמות ג, ח), ולזה לא היה למשה רבינו ע"ה השגה זו שיוכל למסור שער הנו"ן. ובזה פי' הפסוק (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, כי הגאולה של מצרים היתה בבחינת שירה לשון נוקבא (ע' זח"ג רא.), שלא הי' עדיין גאולה שלימה, ולגאולה שאנו מצפים במהרה תהיה בבחינת שיר לשון דכר (שם), שיהיה גאולה שלימה עד עולם. וז"פ אז ישיר משה, שמשה רבינו ע"ה רצה בעת הזאת שיהיה גאולה שלימה, כדברינו שהוא בעצמו השיג שער הנו"ן והיה בבחינת שיר, וזה אז ישיר משה, אבל ובני ישראל את השירה הזאת, שלא יכלו להשיג עדיין שער הנו"ן והי' בבחינת שירה לשון נוקבא, ולעתיד כשנשיג אור מעלמא דחירות חירות עליון, נוכל להשיג ג"כ שער הנו"ן.
וזפ"ה עד ממחרת השבת השביעית, שרומז על עלמא דחירות חירות עליון, וכשנשיג זאת תספרו חמישים יום - נוכל להשיג שער הנו"ן, והקרבתם מנחה חדשה לה' - ואעפ"י שנשיג את כל הנ"ל אעפי"כ ידמה לנו שלא התחלנו עדיין, והקרבתם מנחה חדשה לה' - ונתחיל מחדש לעשות לה':
עוד ממחרת השבת השביעית וכו' (כג, טז). דאיתא בזוה"ק (ח"ג רכ:) רזא דחושבנא היכא, וא"ל עיניך בריכות בחשבון וכו' (שה"ש ז, ה), כי סוד הספירה הוא רומז לכנסת ישראל הי"א תתאה, וצריך הצדיק להעלותה ע"י עבודתו עד בחינת אם כל חי שיהי' כאמה בתה (ע' זח"א קעג:), דהיינו עד בחינת בינה. וזפ"ה עד ממחרת השבת השביעית, רומז לבינה שנק' ממחרת השבת, שהוא למעלה מהזמן, תספרו - דהיינו שתעלו הבחינה שנק' ספירה עד בחינת בינה וכנ"ל. חמישים יום, רומז לשער הנו"ן, דהיינו אותם שעבדותם הוא בדרך זה זוכים להשיג הארה משער הנו"ן. והקרבתם מנחה חדשה לה' - ועוד זוכה שמעלה ניצוצות (מעוביות) [מעביות] האדמה, וזה והקרבתם, שמקרב מנחה חדשה לה' היינו ניצוצות חדשות שהיו במעבה האדמה, מעלה אותם למעלה.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (ויקרא כד, ח) ביום השבת ביום השבת יערכנו [הכהן] לפני ה' תמיד, כי אית שבת לעילא שבת לתתא, שבת לתתא רומז למלכות ושבת לעילא רומז לבינה, וצריך הצדיק להעלות בחינת מלכות עד בחינת בינה ושיהי' כאמה בתה וכנ"ל, וזה ביום השבת ביום השבת, תרין שבתין, שיהיו שניהם שווין. יערכנו לפני ה' תמיד, דאיתא בזוהר הקדוש בתר שבתא סלקת פתורא קמיה קוב"ה ואומר(ו)ת אנא פתורא דפלניא, וזה יערכנו לפני ה' תמיד, שיהיה השולחן שלכם בקדושה ויהיה סילוק פתורא קמיה קב"ה:
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וכו' (כג, יז). וכבר בארנו ענין הביאו לפני שתי לחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן (ר"ה טז.), ר"ל שתעלו לימוד תורתכם שבכתב ושבע"פ, מלשון לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), ואז אברך לכם פירות האילן - ר"ל נשמותיכם האצילות מאילני דחיי. ובדרך זה יבואר ממ[ו]שבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, פירוש שתעלו ותניפו השתי תורות בביתכם ולא יצטרכו תלמידי חכמים לנוד מאתרייהו ח"ו, כי לפעמים ע"י טלטול האדם ממקום למקום גורם תיקון נפשו. גם ממ[ו]שבותיכם כו', שיהיה לכם פרנסה בבתיכם בנחת ובהרחבה. שני עשרונים, היינו תרין יודי"ן מהוי"ה ומאדנ"י שמרמזין על אהבה ויראה, ר"ל שהעלאות התורה ופרנסת ישראל הכל יהיה בהרחבה מתוך דחילו ורחימו. סלת תהיינה, ר"ל בנקודה הפנימיות, כסולת שהיא הנקודה מחטה. חמץ תאפינה, כי ידוע שהאדם בעוה"ז צריך שיהיה לו יצר הרע ולא יתכן בלעדו, רק שצריך למשול בו, והיצר הרע נקרא חמץ כידוע (זח"א רכו:), וזה חמץ תאפינה - ר"ל היצר הרע יהיה בידכם ותוכלו לגלגל אותו כאופן המרכבה. ביכורים לה', כי ביכורים נק' מחשבה ע"ש ראשית, ר"ל שיהיו מחשבותיכם זכים ובהירות בלתי לה' לבדו אמן:
עוד ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וכו' (כג, יז). נ"ל דאיתא בגמרא (קדושין פב:) ראית מימיך שועל חנוני, והן מתפרנסין כו'. כי הבהמות וחיות נבראו תיכף בשלימותם כאשר פי' הפסוק שור או כשב או עז כי יולד דהיינו תיכף כשנבראו הוא תיכף שור עם כל השלימות, ולכן אין לו מחסור, והאדם צריך לעבוד ולתקן עצמו עד מקום שנשמתו נחצבת משם, ומשם יומשך לו שפע פרנסתו. וזפ"ה ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, דהיינו שתראו לתקן עצמיכם עד שרשיכם, ומשם תביאו לעצמיכם לחם תנופה - והשפע שלכם יהיה בהתרוממות, לא כאשר הרשעים כשמשיגים שפע הם מתגאים בעושרם, רק השפע שלכם יהיה בבהירות עם אור עליון הבא מלמעלה, כאשר שמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה שכאשר באה שפע לאדם היא באה עם אור עליון מלמעלה, ואני מצאתי סעד לדבריו - כי אותיות פרנסה הם מרומזים בפסוק (תהלים ד, ז) נ'ס'ה' עלינו אור' פ'ניך ה', וזהו לחם תנופה. שתים, דאיתא בגמרא לבוש שנים אל תקרי שָנִים אלא שְנָיִם ציצית ותפילין, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, דהיינו שתשיגו שפע מלמעלה שכל העבדות שלכם יהיו נעשים בדרך יחוד. שני עשרונים רומז על תרין יודי"ן יו"ד דהוי"ה ב"ה ויו"ד דאדנ"י, יהיו מיוחדים ביחוד גמור. סולת תהיינה, דהיינו שהשפע שלכם יהיה ברורה ומנוקה מכל סיג ופסולת. חמץ תאפינה, תאפינה לשון אופן וגלגל, דהיינו שנזכה לאור עליון מלמעלה ונזכה לעשות מדין רחמים ויהיה נעשה מחמץ מצח, מצחא דרעותא:
עוד ממושבותיכם תביאו לחם תנופה (כג, יז), נ"ל כי העיקר העבדות הוא ע"י תשובה כדברינו תמיד מזה, וצריך האדם להרגיל עצמו להיות תמיד בתשובה ולא יסיח דעתו מזה, וז"פ ממושבותיכם - פירוש ע"י התשובה שלכם תעלו עצמיכם עד מקור השפע, תביאו לחם תנופה - תוכלו להשפיע שפע לישראל, והשפע תהיה מורם ומונף - שיהיה קודש, כי לפעמים ע"י השפע יוכל האדם להתגשם ח"ו, אבל ע"י תשובה תשיגו שפע קודש שיהיה מושפע ג"כ להנשמה.
וגם תנופה הוא תרין מלות מ[ו]רכבות - תנו פה (זח"ג קפח:), דהנה כתיב (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים, ודרשו חז"ל (גיטין נו:) מי כמוכה באלמים, כי בגלות הדיבור הוא ג"כ בגלות (פע"ח ש' הקדישים פ"ב), וז"ס מה דאיתא בסידור האר"י זצלה"ה (שירת הים) מ"י כמוכ"ה, ס"ת י"ה, כי כתיב אלהים תקיף ומלך עולם, אבל בגלות נסתלק י"ה מבחינת אלהים ונשאר אלם, וצריכין אנו לפעול ע"י עבדותינו להמשיך בחי' י"ה לבחינת אלם שיהיה אלהים תקיף ולא ישלטו זרים בנו, ונהפוך הוא ע"י תקפו וגבורתו של שמו הגדול, וזה תנו פה - שלא יהיה הדיבור בגלות וכנ"ל.
שתים שני עשרונים, רומז לתרין יודין יו"ד של הוי"ה ב"ה ויו"ד של אדנ"י, דהיינו שיהיה יחוד הוי"ה ואדנ"י. סלת תהיינה, זאת מרומז בכל אדם, כי בכל אדם יש בו ניצוץ הק', רק צריך שיהיה מאיר בו תמיד, וזה סולת תהיינה. חמץ תאפינה, פירוש לשרוף ולבער את היצר הרע שמרומז לחמץ (זח"א רכו:). ביכורים לה', רומז לנשמות ישראל על שם שעלו במחשבה תחלה (בר"ר א, ד), יהי' לה' - רק לו ולבדו: