מודעא. שמודיע בפני שנים דעו שהמכירה זו שאני רוצה לכתוב לפלוני שלא ברצון נפשי אני עושה שהואאונס אותי ומשום זה אני מוסר מודעא זו בפניכם קודם שאעשה שטר המכר כדי דכשאוכל לתבוע לו בדין מרענא שטרי אפומייכו:
ואצ"ל כתובו. דזכות הוא לו:
הודאה. אם הודה לחבירו בפני שנים שחייב לו מנה [אין] כותבים לזה שטר עד שיצוה להם משום דחוב הוא לו דמסתמא לא ניחא ליה דלחייב בשטר משום דלא מצי למימר פרעתי ועוד שיגבה המלוה ממשעבדי ודוקא בהודאת מטלטלין אבל בהודאת קרקע כותבין אפי' בלא מצותו דמאי איכפת ליה והכי איתא בפרק זה בורר [דף כט:] וכתבו המפרשים ז"ל דלא בעינן שנים כאחד אלא [אפילו] זה אחר זה סגי והכי איתא בפ' זה בורר (דף ל:) הודאה אחר הודאה מצטרפין והכי נמי מוכח בירושלמי דסנהדרין ובמחאה נמי כיון דעדות הוא כתב הרא"ה ז"ל דכיון שמיחה בפני זה וחזר ומיחה בפני זה מחאתו מחאה ואם [מיחה] בו בפניו ובפני אחרכתב הרמב"ן ז"ל דלאו מחאההיאשיכול לומר לו מתוך שלא מחית אלא בפני אחד והייתי יכול לכפור בך לא נזהרתי בשטרי :
קיום שטרות בשלשה. מי שיש לו שטר על חבירו וחושש שמא ילכו עדים למדינת הים או ימותו וכשיבא לגבות חובו יטעון הלוה כי פרוע הוא או מזויף הוא ויצטרך לקיים שטרות בעדים המכירין חתימת העדים שבשטר ולא ימצא כיצד יעשה הולך לב"ד ומביא העדים עצמם ומעידים על חתימת ידיהם בפני ב"ד והם כותבים בתוך השטר במותב תלתא כחדא הוינא ונפק שטרא דנא קדמנא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו על חתימת ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי וחותמים בו שלשה הדיינים והוא הנקרא הנפק (ב"מ דף יז.) וכן נקרא (בכתובות דף כא:) אשרתא דדייני ולכך צריך שלשה דאי שנים מה בין ההנפק לשטר שלמעלה הימנו הכא תרי חתימי והכא תרי חתימי ודומה לב' שמעידים ששמעו מפי עדים דהא ודאי אינו כלום דעד מפי עד הוא אבל כשהם ג' הוא ב"ד ודומה לפסק דין: