א. ועמי תלואים למשובתי וגו'. אפשר לפרש בסברא דיש דתשובה לא מהני לע"ז ג"ע ש"ד ומפרשים שובה ישראל עד ה' אלהיך ולא עד בכלל כלומר שאם הוא ע"ז והדומות לה ג"ע ש"ד לא מהני תשובה ויש סברא דלכל מהני תשובה והיינו עד ועד בכלל. והשתא הנביאים היו או' שישובו אפילו שעע"ז והם היו מסופקים דאפש' דלע"ז לא מהני תשובה ועדיין היו מחזיקים ברשעתם וז"ש ועמי תלואים למשובתי שהם מסופקים לשוב שאני לא אקבלם. ואל על יקראוהו יחד על כל מה שאמרו הנביאים ביחד בכל זאת לא ירומם לא רצו לשוב ולרומם לה' כמו שפירש רד"ק לדרכו. ועכ"ז גברו רחמיו יתברך ואמר איך אתנך אפרים וכו' א"נ אפשר ועמי תלואים למשובתי דיש להם ס' אי קרינן לא יוכל בעלה הראשון ואל על וכו' כמ"ש בסמוך. לז"א כי אל אנכי כמ"ש בספרי דזה לא נאמר לצד עילאה. ועוד ולא איש הע"ז והו"ל כנשאת לחרש דאינם קדושין כמ"ש בש"ע א"ה סי' מ"ד וא"כ יוכל בעלה הא' לקחתה כי לא נתקדשה לאחר ודוק.
ב. לא אעשה חרון אפי וגו'. פירש הרב באר יצחק אשכנזי דאמרינן במכו' קללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת וא"כ הקללות והתוכחו' שאמר הקב"ה לישראל אפילו יקיימו המצות צריך שיקויימו כל הקללות דלא גרע מקללת חכם. והתירוץ לזה דהקב"ה אומר ברכה וקללה בדיבור אחד וא"כ אין הקללה לבדה ואפילו אם הנביאים בשם ה' מקללים רוח ה' דיבר שם והיינו כאשר פי ה' דיבר וז"ש לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים וכי תימא אפילו בחכם קללה על תנאי היא מתקיימת וק"ו דברי ה' לז"א כי אל אנכי ולא איש וכ"י הוא אומר ברכה וקללה בבת א'. וכי תימא אנן מה נעלה לנביאים לז"א בקרבך קדוש אני משרה שכינתי בקרבך ממש כלומר בתוך הנביאים עצמן. ולא אבא בעיר שהנביא שם. רק בקרבו ממש.
ג. ואתה באלהיך תשוב וגו'. אפשר דהכונה ואתה באלהיך היודע חדרי לב והוא ידע יצרנו תשוב כי הוא יתברך יודע כי בשר אנחנו ותוקף היצר גרם. חסד ומשפט שמור כי יקיים הדינין ויעשה לפנים משורת הדין לגמול חסד וקוה אל אלהיך תמיד שיטה אליך חסד על פי מדותיך וכבר אמרו רז"ל דבשכר הקיווי אנו נגאלים.