א. וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער. אמרו בגמרא מאן נינהו גחזי וג' בניו ופירש הרב מהר"י דממ"ש פתח השער משמע שהיו עוסקים בתורה כפי' שער בכמה מקומות והיינו דבעי מאן נינהו דתיקון המצורע הוא לעסוק בתורה ואלו שהיו עוסקים בתורה אמאי נשארו מצורעים ומשני דאינהו גחזי ובניו דקללם אלישע דיהיו מצורעים כל ימיהם זהו תורף דבריו בקצור והגם שיש להשיב על דבריו מ"מ יש לצדד לקיימם ואכמ"ל.
ב. ואדני השמיע את מחנה ארם וגו'. הנה רז"ל אמרו דכי כתיב וה' בשם הויה דרשו הוא ובית דינו כידוע ואפשר דכי כתיב ואדני ויו בשם אדני הוא רחום בדין דהויו מודיע דמדה אחרת נתחברה וכי כתיב שם הויה שהוא מדת רחמים הוי"ו רמז לבית דינו כ"י. וכי כתיב אדני שהוא מדה"ד הויה רמז למדת רחמים והוא רחום בדין והכא כתיב ואדני השמיע שהוא רחום בדין לעשות נס לישראל ולחיותם ברעב.
ג. ואת סוסיהם ואת חמוריהם וגו'. כי כל כך חרדה נפלה עליהם שלא עצרו כח להזמין הסוס והחמור לרכוב וסברו שלא היה זמן ראוי לזה וינוסו אל נפשם ועוד יש טעמים אחרים הנה הנם במפרשים.
ד. היום הזה יום בשורה הוא. הגם שהיה לילה כיום יאיר מהנס המופלא הזה בעת צרה גדולה מחרפת רעב שיושבים ישראל. והמפרשים פירשו שכונתם דאם יהיו עוסקים בהטמנת כסף וזהב עוד עד אור הבקר ודאי אח"כ לא יבצר שלא יוודע הדבר וז"ש יום בשורה וירגישו שלא רצו להגיד כדי לטמון זהב וכסף ויבקשו אחריהם ומצאה עון. אבל בלכתם בעת ההיא בלילה לא ירגישו בהם.
ה. כאשר דבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו וגו'. יש מי שפירש כי הנה המלך היה רוצה להרוג לאלישע ח"ו וכשהלך המלך אצלו אמר אלישע סאתים שעורים בשקל וכו' והמלך האמין ונח רוגזיה וחרה לו לשליש וענה עזות ה' עושה ארובות בשמים וכו' וכונתו לעורר מדנים על לבא חמ"ת המלך לזלזל בנביא וע"כ קללו אלישע ובזה מדוקדקים הפסוקים האלו ומיושבים ודוק הטב.