עצים של צליית הפסח כו'. דברי מרן בזה תמוהים הם בעיני דאליבא דמאן דמחמיר מתני' דנתן לה מוקדשין באתננה ע"כ לא מיתוקמא כרבי דהא לא משייר אלא במצה ומרור ולא מיתוקמא אלא כר"י הגלילי ואילו מדברי רבינו ז"ל בפ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ט"ו נראה דמוקי למתני' דאתנן כרבי וכמ"ש מרן שם וזהו הפך מה שפסק כאן. בר מן דין הרואה יראה שדברי רבינו אין להם שום שייכות בפלוגתא דרבא ור' זירא ואם כדברי מרן לא הול"ל אלא שלא הותר למכור הפסח אלא ליקח מצה ומרור ולא חלוק דזו היא פלוגתא דרבא ור"ז. ומאי ואם לקח ממעות הפסח דנקט. ובכוונת דברי רבינו נ"ל דאדרבא פסק כמאן דמיקל והיינו דנקט הרי מעות חולין בסתם ולא חילק. ואח"כ חידש לנו דין אחר שלא נזכר בגמרא והוא דקי"ל דמותר הפסח יקרב שלמים ולא הותרו לו מעות הפסח אלא כדי ליקח בהם פסח ואע"פ שכבר היה מוקדש המעות יוצאין לחולין אבל ליתנם בדבר אחר פשיטא דלא. ומכשירי הפסח הרי הם כפסח ואם הותירו לו ממעות הפסח או שכבר נתמנה עמו בפסח במעות אחרות וזה הפריש עצים לצליית הפסח ומצה ומרור ולקח מזה שהפריש המעות לפסח למנותו עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים שצולה בהם הרי המעות חולין דומיא דפסח עצמו לפי שמכשירי הפסח הרי הם כפסח. ודין זה הוא מוכרח מן הסוגיא דכיון דקי"ל כמאן דמיקל ולא נחלקו אלא בחלוק אבל בעצים ומצה ומרור אפילו ת"ק מודה ש"מ דאפילו אליבא דת"ק דלית ליה שיורא בפסח מודה דיכול למכור הפסח כדי ליקח עצים ומצה ומרור אלמא טעמא הוי לפי שהם כפסח עצמו. וא"כ לדידן נמי גבי מעות הפסח אע"פ שלא הותר ליקח בהם אלא פסח או שלמים מ"מ עצים ומצה ומרור שרו לפי שמכשירי הפסח הם והם כפסח עצמו דבהאי דינא לא פליגי ת"ק ורבי. וכוונה זו נראה בעיני שהיא פשוטה בדברי רבינו ז"ל. וסבור הייתי לומר שט"ס נפל בדברי מרן וצ"ל ופסק כמאן דמיקל והכריח הדבר ממה שפסק שמצה ומרור הוא כפסח וע"כ הוא לפי שפסק כמאן דמיקל דאליבא דמאן דמחמיר מצה ומרור אינו כפסח אליבא דת"ק ודוחק וצ"ע. ועיין בס' קרבן חגיגה סי' ט' שכתב דמותר הפסח יכול ליתן אותם כדי לבדוק ולבער החמץ שברשותו יע"ש: