כשתצא השדה לכהנים ביובל וכו'. הנה דברי רבינו הללו הם גמרא ערוכה בפ"ח דערכין (דף כ"ח) שדה היוצא לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל איבעיא להו פגע בו בשבת מאי אמר רב חייא בר אמי משמיה דחולפנא נותנה למשמר היוצא ע"כ. וראיתי לרש"י שכתב פגע בו יובל בשבת דמשמרות מתחלפות וחל יוה"כ בו ביום לאיזו יתן ע"כ. והנה מה שתלה הדבר ביוה"כ הוא משום דס"ל דלית הלכתא כר' ישמעאל דאמר מראש השנה הוא דחייל יובל אלא כרבנן דפליגי עליה וס"ל דמיום הכפורים חייל יובל וכדכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר א"כ אף שנאמר דרש"י נמי ס"ל דהלכתא כר' ישמעאל מ"מ כיון שהנראה מסוגיא הוא דסתמא דתלמודא הוה ס"ל דיובל מתחיל מיום הכפורים שהרי הקשו על הברייתא דקתני אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד דיובל בתחלתו ביוה"כ הוא משום הכי פירש רש"י לבעיא דפגע בו יובל כפי הס"ד אבל לעולם דלפי המסקנא דר' ישמעאל אית ליה דיובל מראש השנה מתחיל הכל תלוי במשמר שפגע בו ר"ה של יובל. וראיתי להרב בעל לח"מ שאחר שהביא כל הסוגיא ודברי רש"י כתב משמע מסוגיא זו דלמ"ד מר"ה חל יובל ומאותה שעה משמט קרקעות וכו' (עיין בלח"מ בד"ה כשתצא). והנה הנראה מדבריו הוא דס"ל דמ"ש רבינו בפ"י מה' שמיטה דין י"ד מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן ע"כ, שכל זה הוא אליבא דמאן דפליג עליה דר' ישמעאל וס"ל דיובל מר"ה חייל אלא שאעפ"כ מר"ה לא היו העבדים משתעבדים לאדוניהם אבל לר' ישמעאל מר"ה היו העבדים נפטרין לבתיהן והשדות חוזרות לבעליהן וכפי הנחה זו הקשה מה שהקשה ונדחק במ"ש רבינו דיובל משמט בתחלתו דלאו דוקא אלא לאפוקי שביעית שאינו משמט כי אם בסופו אבל לעולם דיובל לא חייל כי אם מיוה"כ. ואחרי בקשת המחילה הראויה איננו כאשר חשב אלא דרבינו פסק כר' ישמעאל דיובל מתחיל מר"ה ולר' ישמעאל אף דיובל חייל מר"ה אין העבדים נפטרים לבתיהן ולא השדות חוזרות לבעליהן עד שיגיע יוה"כ ודבר זה הוא מבואר בפ"ק דר"ה (דף ה') שהקשו עלה דמתני' דקתני באחד בתשרי ר"ה ליובלות יובלות באחד בתשרי הוא יובלות בעשרה הוא ותירצו הא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת"ל לפי שנאמר ביוה"כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה"כ ואילך ת"ל וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא מר"ה עד יוה"כ לא היו נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ע"כ. הרי לך הדבר מבואר כמו שכתבנו דלר' ישמעאל אף שהיובל חייל מר"ה דהא מתני' דבאחד בתשרי מוקמינן כר' ישמעאל וכן ברייתא דקתני שביעית ויובל משמטין כאחד מוקמינן לה בערכין כר' ישמעאל ואפ"ה אית ליה דלא היו העבדים נפטרין לבתיהן ולא השדות חוזרות לבעליהן עד שיתקעו בשופר ביוה"כ משום דגזירת הכתוב היא דכתיב תעבירו שופר והדר וקראתם דרור וכמו שפירש רש"י בר"ה ולרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל ס"ל דיובל לא חייל עד יוה"כ ועד יוה"כ היו האדונים משתעבדים בעבדיהם וכמו שמתבאר מאותה סוגיא דר"ה שכתבנו שהקשו ורבנן שנים אתה מקדש וכו'. והשתא מתיישבים שפיר כל דברי רבינו דאיהו פסק כרבי ישמעאל משום דסתמא דמתני' דר"ה דקתני באחד בתשרי ר"ה ליובלות אתיא כר' ישמעאל וכן הברייתא שהביאו בערכין דקתני שהשמטה והיובל משמטין כאחד אתיא כר' ישמעאל וכדאוקמוה התם ומ"ש דהיובל משמט בתחלתו הוא כפשוטו דהיינו מר"ה וכדקאמר ר' ישמעאל ואפ"ה לא היו עבדים נפטרין לבתיהן עד יוה"כ משום דכתיב תעבירו שופר והדר וקראתם דרור וכן מה שפסק גבי שדה תנתן למשמר דהיינו למשמר שפגע בו ר"ה של יובל הוא משום דפסק כר' ישמעאל דיובל חייל מר"ה ואע"ג דלא היו העבדים נפטרים ולא השדות חוזרות אלא ביוה"כ שאני התם דקרא אמר תעבירו שופר וגו' וקראתם דרור וגו' ושבתם איש אל אחוזתו הרי דתלה הכתוב דרור העבדים וחזרת השדות לבעליהן בשופר אבל הכא גבי מקדיש שדהו דרחמנא אמר והיה השדה בצאתו ביובל לכהן תהיה אחוזתו הרי דהכתוב לא תלאו כי אם ביובל וכיון דיובל חייל מר"ה מש"ה המשמר שחל בו ר"ה של יובל זכה בשדה. הן אמת שאם לא היו דברי רבינו הללו היה אפשר דאף לר' ישמעאל הכל תלוי במשמר שפגע בו יוה"כ של יובל דכיון שאין השדות חוזרות לבעלים כי אם ביוה"כ והכתוב עשה לכהנים גבי מקדיש שדהו הבעלים ויזכו הם בשדה וא"כ בזמן שהבעלים זוכים בשדה דהיינו ביוה"כ גם הכהנים זוכין בשדה דהיינו ביוה"כ והוו אתו שפיר דברי רש"י שתלה הדבר במשמר של יוה"כ דיובל דס"ל דלכ"ע הדבר תלוי במשמר שחל בו יוה"כ של יובל שאז השדות חוזרות לבעליהן אך מאחר שרבינו כתב בפירוש שהדבר תלוי במשמר שחל בו ר"ה של יובל אף אנו נאמר דרש"י ג"כ ס"ל הכי דלר' ישמעאל הדבר תלוי במשמר שחל בו ראש השנה של יובל וכסברת רבינו ולא נרבה מחלוקת ומה שפירש רש"י דחל יום הכפורים של יובל בשבת הוא אליבא דרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל ומאי דנקט למילתיה אליבא דרבנן הוא מהטעמים שכתבנו לעיל והסמ"ג כתב כדברי רבינו יע"ש. וראיתי להרא"ם בפרשת בחקותי ד"ה קדש שכתב שמתחלקת לכהנים שבאותו משמר שיוה"כ של יובל פוגע בו ע"כ. ולא ידעתי מי הכניסו לרב לומר שהדבר תלוי ביוה"כ הפך מ"ש רבינו ואף שרש"י כתב כן בפירוש ההלכה כבר כתבנו לעיל דאף רש"י לא אמרה כי אם אליבא דרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל אבל אליבא דר' ישמעאל הדבר תלוי בר"ה וכסברת רבינו. וכי תימא דהרב ס"ל דמדתלה רש"י הדבר ביוה"כ אלמא דס"ל דהלכתא כרבנן ומש"ה תלה הדבר ביוה"כ וכמו שצדדנו צד זה לעיל, זה אינו שהרי מדברי רש"י בפ' בהר סיני מוכח דס"ל כר' ישמעאל שהרי כתב וקדשתם בכניסתה מקדשים אותה בב"ד כו' ומדכתב בכניסתה משמע דהיינו מאחד בתשרי וזהו אליבא דר' ישמעאל דאית ליה דמאחד בתשרי היו מקדשין וכן כתב שם הרא"ם שדברי רש"י הללו הם כר' ישמעאל ועוד כתב רש"י שם יובל היא שנת החמשים שנה מה ת"ל לפי שנאמר וקדשתם כו' והרואה סוגיית הגמרא בראש השנה יראה איך דברים אלו אינם כי אם אליבא דר' ישמעאל דאית ליה דאף דכתיב בעשור לחדש תעבירו מ"מ השנה מתקדשת מתחלתה מש"ה איצטריך קרא למעט דלא נימא שתהא מושכת והולכת עד יום הכפורים משנת נ"א אבל לרבנן לא איצטריך קרא לזה וא"כ כיון שהוכחנו מדברי רש"י הללו דאית ליה דהלכתא כר' ישמעאל א"כ ע"כ לומר דמה שתלה רש"י הדבר ביוה"כ הוא משום דסתמא דתלמודא הוה ס"ל דלכ"ע היובל אינו מתחיל כי אם מיוה"כ וכמו שכתבנו לעיל אבל לעולם דלפי האמת דקי"ל כרבי ישמעאל הדבר תלוי בראש השנה וכדעת רבינו ולפי זה יש לתמוה על רבינו שתלה הדבר ביוה"כ. והנראה אצלי הוא דס"ל להרא"ם החלוקה האחרת שכתבנו דאף לר' ישמעאל הכל תלוי במשמר שפגע בו יוה"כ של יובל כיון שאין השדות חוזרות לבעליהן כי אם ביוה"כ והכתוב עשה לכהנים במקדיש שדהו כבעלים ובזמן שהבעלים זוכים בשדה דהיינו ביוה"כ באותו זמן ג"כ זוכים הכהנים והכריחו לזה מדתלה רש"י הדבר במשמר שפגע בו יוה"כ של יובל וכבר כתבנו שאין מכאן הכרח לדבר זה ומה גם לאפושי פלוגתא בין רבינו ורש"י. ודע דבגמרא עלה דההיא דאיבעיא להו פגע בו בשבת מאי אמרינן אמר רב נחמן בר יצחק תניא נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטים כאחד כו' ופי' רש"י תניא נמי הכי דבתר התחלה אזלינן ע"כ. ויש לדקדק דמה ראיה הביא מברייתא זו דאית להו דיובל מתחיל מר"ה מקרא דוקדשתם למה שנסתפקו היכא דחל יובל בשבת אם יזכה המשמר הנכנס ונראה דכוונת הסוגיא היא דהא ברייתא זו דקאמרה דיובל ושביעית משמטים כאחד ר' ישמעאל היא וכדאוקמוה בגמרא ור' ישמעאל אף דאית ליה דיובל מתחיל מר"ה מ"מ אית ליה דאינה נגמרת ההשמטה עד יוה"כ וכמו שכתבנו לעיל ועל זה הוקשה לו לרב נחמן דהיכי קתני דשביעית ויובל משמטין כאחד והלא שביעית בין השמשות של ערב שנת היובל משמטת המלוה אבל היובל אינו משמט לגמרי העבדים והקרקעות עד יוה"כ אלא ודאי דטעמא דברייתא הוא דכיון דמתחיל מר"ה שפיר קרינן ביה משמטין כאחד משום דבתר התחלה אזלינן והיובל מתחיל מר"ה והכא נמי בבעיין היכא דחל יובל בשבת דמשמר אחד מתחיל לעבוד ומשמר אחד גומר עבודת היום אזלינן בתר התחלה וזוכה משמר היוצא שברשותו התחיל היובל אמש ואע"ג דברייתא זו אתיא כר' ישמעאל מ"מ שמעינן מיניה דלרבנן אף שאין היובל מתחיל כי אם מיוה"כ מ"מ כיון שהיובל מתחיל מליל יוה"כ זכה המשמר היוצא אם חל יוה"כ של יובל בשבת משום דברשותו התחיל היובל דבתר התחלה אזלינן דהא בהאי מלתא דתני בברייתא דבתר התחלה אזלינן לא נחלק בו אדם ומה שנחלקו רבנן הוא משום דס"ל דאפי' התחלה ליכא מר"ה ואינו מתחיל היובל כי אם מיוה"כ ומכאן מודעה רבא למה שכתבנו דלר' ישמעאל זוכה המשמר שחל בו ר"ה של יובל דהא לדידיה בתר התחלה אזלינן וכי היכי דלמדנו מדבריו דזוכה משמר היוצא משום דברשותו התחיל היובל הכי נמי יש ללמוד מדבריו דזוכה המשמר שחל בו ר"ה של יובל משום דברשותו התחיל היובל. ודע שכפי מה שעלה בדעת הרב בעל לחם משנה דלר' ישמעאל דאמר דמר"ה חייל יובל היינו דמאותה שעה חוזרות השדות לבעליהן ועבדים נפטרו לבתיהן לא יכולתי ליישב סייעתא זו שמביא רנב"י מברייתא זו לומר שנותן למשמר היוצא. עוד אפשר לפרש דברים כפשטן דצדדי הבעיא היא היכא דפגע היובל בשבת אם נאמר דנהי דיובל אינו כשמיטה דמשמט בסופו מ"מ אינו משמט אלא בסוף אותו היום ועל זה הביא ראיה דמיד שהתחיל ר"ה חל היובל וה"ה למ"ד דביוה"כ תלוי היובל דמיד בין השמשות של יום הכפורים חל היובל ומש"ה נותן למשמר היוצא דברשותו חל היובל. ומ"מ אני מתקשה בדעת הרא"ם שכתבנו לעיל דס"ל דלדעת רש"י אף דלר' ישמעאל אין הדבר תלוי כי אם במשמר שחל יוה"כ של יובל דלא ימנע אי אזלינן בתר התחלת היובל מאיזה זמן שהתחיל א"כ מר"ה חייל יובל וינתן למשמר שפגע בו ר"ה של יובל ואם טעמו הוא משום דכיון דעדיין הדבר תלוי עד יוה"כ מש"ה אינו נותן כי אם למשמר שפגע בו יוה"כ של יובל היכי קאמר רש"י דינתן למשמר היוצא משום דברשותו התחיל היובל אמש דנהי שהתחיל אמש מ"מ אינו נגמר עד שיתקעו בשופר בעצומו של יום דודאי לא היו תוקעים בלילה כי אם ביום דומיא דתקיעת ראש השנה וכך הוא לר' ישמעאל ליל יוה"כ כמו ר"ה דבכולה היובל חל בהם אבל לא נגמר עד שיבא היום ויתקעו בשופר אבל לפי מה שכתבנו ניחא דלכ"ע אזלינן בתר התחלת הדבר ולר' ישמעאל זוכה בו המשמר שחל בר"ה של יובל משום דמר"ה התחיל היובל ואם חל בשבת זוכה משמר היוצא משום דבין השמשות של ר"ה התחיל היובל וברשות משמר היוצא התחיל היובל ומה שאינו נותן למשמר שחל בו ר"ה הוא משום דלרבנן אינו מתחיל היובל מר"ה כי אם מיוה"כ וכמו שכתבנו. וקושיא זו שהקשינו להרא"ם שייכא ג"כ להרב לח"מ דסבר דלמ"ד דהיובל מתחיל מר"ה ונגמר ביוה"כ שינתן למשמר של יוה"כ דא"כ היכא דחל בשבת אמאי קאמר דינתן למשמר היוצא משום דמאמש התחיל היובל דנהי דהתחיל מ"מ הרי עדיין לא נגמר עד שיתקעו ביוה"כ. ודע שראיתי בירוש' בסוף מס' סוכה והובא ג"כ שם בפ"ד דתעניות הלכה ב' המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו ע"כ. ולא ידעתי כוונת הדברים וגם לא ראיתי לרבינו שהביא זה הירושלמי: