ועוד ה"ג אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזירה שמא ירתיח וכו' ופירושה ברור בפירושי רבינו שלמה ז"ל והרב אלפסי ז"ל החליף שטה זו בהלכותיו:
אמר הכותב דבר זה נשאל לרבינו הגדול ז"ל עליו והשיב לשואל זה שתמצא בשאר ספרים אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשכה גזרה שמא ירתיח אל תסמוך עליו שהוא שבוש גדול לפי שדבר שאינו מוסיף אינו מרתיח וא"כ איך נגזור עליו אלו דבריו ובודאי קשה הוא לחוש שאם ימצא אדם קדרה מצוננת ידליק את האור לכתחלה וירתיחנה כמו שמפרשים שלא נחשדו ישראל על כך על השבתות ואין כאן סרך כדי שיטעו בדבר והגירסא של רבינו ז"ל נמי ראיתי שפירשוה בפנים הרבה ומה שדעתי נוטה לו הוא הפי' שמצינו לו ידים מוכיחות בירושלמי וכך ראיתי שם בפ' במה טומנין כלשון הזה לפי שהדברים הללו רותחין ומרותחין והוא נוטלן והם תשין לתוך ידו והוא מחזירן והם מוסיפין רתיחות לפיכך אסור לטמון בהם ע"כ וזהו נמי שמא ירתיח דבגמ' דילן והוא מל' חבית מרותחת דע"ז [ס:] ובמשורה [שלא] (שמא) ירתיח דב"מ [סא:] ופירושו שמא יצטרך לגלות קדרתו ולהרתיחה ולכשתנוח הוא חוזר וטומן בהם בשבת ואקשי' א"ה בין השמשות דמתני' נמי נגזר מתוך שהוא מסלק קדרתו מעל גבי כירה עם חשכה כשהיא רותחת ומטמין שמא יצטרך לגלותה וחוזר ומטמין בשבת ופריק סתם קדרות בין השמשות רותחית הן ואין אדם מטמינן אא"כ הוא מקדים בהם לסלקם עם השמש ולשעה קלה הן נינוחות וכשהוא מטמינן אינו מוסיף ושוב אינן מרתיחות וקרוב לזה מצינו לתלמידי רבינו ז"ל בחבוריהם: