(לבר' י"ב, א').
זש"ה ולא אחד עשה ושאר רוח וגו' (מלאכי ב', ט"ו). א"ר שמעון בן לקיש ולא אחד עשה, זה אברהם שהיה יחידי בעולם במעשיו, והפרישו הב"ה מע"ז, שנ' כי אחד קראתיו (יש' נ"א, ב'). ושאר רוח לו, בנים ובני בנים שנתן לו הב"ה, שנ' ואברכהו וארבהו (שם). מאי כי אחד קראתיו, אמר הב"ה: אני יחידי בעולמי ואתה יחידי בעולמך, וטוב לו ליחיד להלוך עם היחיד, אלא צא מחרן שלא תהא כאנשי חרן. מלמד שאנשי חרן רעים וחטאים גדולים היו, וקבצם אברהם כמה פעמים ויסרם, והיה אומר להם: לא שמעתם מה עלתה לדור המבול שהיה לפניכם, שלא היה להם לב להבין והיו מקשין ערפם וממרים דברו, ואלמלא לא אמר הב"ה שאינו מביא מבול בשבועה, כדי הייתם להביא מבול עליכם. וכשראה הב"ה שלא קבלו ממנו, אמר: אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו. מיד אמר לו: צא מהם שלא תהא דומה להם, שנ' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וגו'. א"ר שמעון אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו. א"ל הב"ה: אתה מדקדק במצות ואתה יושב בין עובדי עבודה זרה, צא מביניהם, שנ' לך לך מארצך. את מוצא שתרח אבי אברהם היה עושה צלמים ועובד אותם. א"ל הב"ה: קום לך מארצך וממולדתך. מהו לך לך, מאה, א"ל הב"ה: בן מאה תוליד בן כשר. ור' לוי אמר לך לך, נסיון ראשון ונסיון אחרון, כשם שהיה בנסיון הראשון כך היה בנסיון האחרון, בנסיון ראשון נאמר לו: לך לך מארצך, ובנסיון אחרון נאמר לו: לך לך אל ארץ המוריה (בר' כ"ב, ב'). ילמדנו.
אל הארץ אשר אראך, לא אמר לו למקום פלוני, נסיון בתוך נסיון, יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזה מקום הולך. ילמדנו.