האומר התקבל בירושלמי תני התקבל אחר הניזקין ואחריו מי שאחזו וכן נראה ברב אלפסי ז"ל שכתב בסוף פירקין דהתקבל דתנן בפירקין דלקמן אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו' והיא משנה ב' כפ' מי שאחזו כתב עלה דההיא מתני' כבר כתבינן לה בפרקא דמקמי האי וכתבו תוס' ז"ל דכן נראה לר"ת דהניזקין בתר השולח משום דאיירי במילי דהוו מפני תקון העולם והשתא הדר למילתיה דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי נמי באומר כתבו ואיידי דתנן במי שאחזו מגורשת ואינה מגורשת תנא בתריה הזורק דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בסוף פירקין על דברי ספר התרומה ז"ל וז"ל ואפשר דכיון דרב אשי בהיא בתרא אוקמה למתני' דפ' מי שאחזו כר' יוסי ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ובחדא מסכת יש סדר ופירקין דהתקבל ודאי מקמא פירקא דמי שאחזו הוא שכן הוא סדרן של פרקים הניזקין בתר השולח דתקון העולם הוא דקמפרש ואזיל וכל עצמו לא נשנה במסכת זו אלא מפני כך ואח"כ חוזר לענין ראשון של שליחות ותני התקבל ואיידי דתני בפ' התקבל אמר לשנים כתבו ותנא נמי מי שהיה מושלך בבור ואמר כתבו תנא נמי מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי שסמכו ענין לו ואיידי דתנא התם זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורש' תנא הזורק דתנן בי' ספק קרו' לו ספק קריו' לה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל אבל הרא"ש ז"ל משמע דגריס מי שאחזו קודם התקבל כאשר הוא שם בפסקיו מסודר ועוד שבסוף פירקין דהתקבל כתב על ההיא משנה דפ' מי שאחזו דתנן בפירקין דלעיל אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו'. וכן נראה גרסת רש"י ז"ל עיין במ"ש בשמו ז"ל שם בפ' מי שאחזו סי' ב:
אם רצה לחזור יחזוד דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו ומיהו כי מטי גיטא לידה מיגרשה ואפילו דבטל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך קאמר ופי' רש"י ז"ל ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתני' בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה ע"כ וגרסי' בירושלמי בכל אתר את אמר התקבל כזכה [כו' עי' בתוי"ט] ואיתה להאי בבא בירושלמי פ' הפאה נתנת. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשם כל הספרים שראה אם רצה להחזיר יחזיר אם רצה להחזיר לא יחזיר וכו':
האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה לחזור כלומר ואם אמרה לו מתחילה האשה התקבל ונתנו לה באחת משתי לשונות הללו רצה לחזור לא יחזור ואי גרסי' הילך אתיא מתני' אפילו כר' נתן דפליג בברייתא ארבי באם אמר הולך אם רצה להחזיר יחזיר אבל בהילך גם הוא סובר דאם רצה להחזיר לא יחזיר דהילך כזכי דמי וכתב הר"ן ז"ל אם רצה לחזור לא יחזיר ומיהו דוקא בשא"ל הבעל התקבל גט זה לאשתי או בא"ל הולך דמפורש בגמרא דבהכי סגי דמשמע הכי אבל א"ל הילך גט זה לאשתי רצה לחזור לא יחזיר לפי דעת הרי"ף ז"ל שהוא פוסק דהולך לאו כזכי דמי ע"כ. וביד פ' ששי דהל' גירושין סי' י'. לפיכך כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות בידה אלא שליח שלי תהא להוליכו בידה אם רצה לחזור כל זמן שלא הגיע לידה יחזור שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע גט לידה רש"י ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל ואין הלשון נוח בכך לפיכך נ"ל דה"פ דסד"א דכי תנן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאיתתא לא ניחא לה לאו כל כמינה לזכות לה גיטא על ידי אחר דחוב הוא לה אבל כשעשאתו היא שליח לקבלה סד"א שאע"פ שאמר הבעל לשליח שאין רצונו שיקבלנו מחמת שליחותה אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דליסגי ונימא דאם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל דאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו להי כלומר בשליחותה אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן לה למ"ד הולך כזכה א"נ דאמר לו הילך דלכ"ע הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקמי' לה בגמרא אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגליא דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצה לחזור יחזור היינו אפילו היכא דגליא דעתה וניחא לה וכטעמא דאמרינן בירושלמי הגע לעצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"כ:
אלא הולך ותן לה משמע בגמרא דאיכא מאן דתני הילך ותן לה:
אף האומרת טול לי גיטי לשון קבלה הוא וכן נמי טול לי ושא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובטור אבן העזר סי' ק"מ וכוליה פירקין התם בסי' קמ"א: