(שמות יד,א-ב) ["וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם."] "וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר "לֵאמֹר", "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר "לֵאמֹר", "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם", הֲרֵי זֶה לְשָׁעָה. רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר "לֵאמֹר", "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת". מַה חִירוֹת הַלָּלוּ? לֹא הָיוּ מְשֻׁפָּעוֹת, אֶלָּא גְּדוּרִיּוֹת,*גְּדוּרִי: בידיים ריקות. לֹא הָיוּ תְּרוּטוֹת,*תָּרוּט: ישר. אֶלָּא מֻקָּפוֹת,*מֻקָּף: מעוגל. לֹא הָיוּ עֲגֻלּוֹת, אֶלָּא מְרֻבָּעוֹת, לֹא הָיוּ מַעֲשֵׂה אָדָם, אֶלָּא מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם. וְעֵינַיִם לֹא לָהֶן מְפֻתָּחוֹת, וּכְמִין זָכָר וּנְקֵבָה הָיוּ. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַחִירֹת מִצַּד זֶה, וּמִגְדֹּל מִצַּד זֶה, וְהַיָּם לִפְנֵיהֶם, וּמִצְרִיִּין מֵאֲחוֹרֵיהֶם. (Exodus 14:1-2) "And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the children of Israel that they return and encamp": R. Shimon b. Yochai says: Wherever it is written "saying and tell them," it (i.e., the command that follows) is for all generations, and wherever it is not written, (as in this instance) it is for that time alone. Rebbi says: Even where it is not written, it is for all generations, except for three instances, here, (Ibid. 25:1), and (Numbers 17:17). "that they return and encamp before Pi Hachiroth": What were these "chiroth"? (Two rocks, which were) not slanting, but straight; not open (between them), but surrounded (by stones, not affording passage between them); not round, but square; not man-made, but Heaven-made; with (the figure of) open eyes; one (in the figure of) a male, and (the other in the figure of) a female. These are the words of R. Eliezer. R. Yehoshua says: Hachiroth on one side, Migdol on the other side; the sea before them and Egypt behind them.
דָּבָר אַחֵר: "פִּי הַחִירֹת", אֵין חִירוֹת אֶלָּא מְקוֹם חֵרוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּין, מְקוֹם אִטְלִיס, מְקוֹם בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵן.*אִטְלִיס. חנויות, דוכנים. מן katálusis: חאן, מקום חניה לנוסעים. לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת "פִּתֹם", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א,יא) "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס." חָזְרוּ לִקְרוֹת אוֹתָהּ "פִּי הַחִירֹת", שֶׁמְּאַחֶרֶת אֶת עוֹבְדֶיהָ. Variantly: "Chiroth" connotes the place of their (Israel's) freedom ("cheruthan"), a choice place for them (the Egyptians), the place of their idolatry. In the past it was called Pithom, viz. (Exodus 1:11) "And it (Israel) built treasure cities for Pharaoh, Pithom and Ramses." They (the Egyptians) stopped (calling it Pithom) and called it Pi Chachiroth because it disappointed ("me'achereth" [lit., "delayed"]) its worshippers (by not stopping Israel from escaping).
נָסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת, וּמִסֻּכּוֹת לְאֵתָם, וּמֵאֵתָם לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת. נָסְעוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּבַשַּׁבָּת, וּבְאֶחָד וּבַשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁהוּא רְבִיעִי לִנְסִיעָתָן. הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנִין אֶת כְּלֵיהֶם, וּמַצִּיעִין אֶת בְּהֶמְתָּן לָצֵאת. אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין:*אַקְטוֹרִין. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. הִגִּיעָה פְּרוֹתֶסְמִיָה שֶׁלָּכֶן לַחְזֹר לְמִצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,יח)*פְּרוֹתֶסְמִיָה. prothesmía [hēméra]: יום שנקבע מראש. "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַיי אֱלֹהֵינוּ". אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: וּכְשֶׁיָּצָאנוּ, בִּרְשׁוּת פַּרְעֹה יָצָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ג) "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה". אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין: רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, סוֹפְכֶם לְקַיֵּם דִּבְרֵי מַלְכוּת! עָמְדוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, הִכּוּ מֵהֶם, פָּצְעוּ מֵהֶם, הָרְגוּ מֵהֶם. הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: חִזְרוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם! כֵּיוָן שֶׁתָּקְעָה קֶרֶן לַחְזֹר, הִתְחִילוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְתַלְּשִׁין שְׂעָרָן וּמְקָרְעִין כְּסוּתן, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: מִפִּי הַקֹדֶשׁ נֶאֱמַר לִי שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ב) "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת". And the children of Israel journeyed from Ramses to Succoth, and from Succoth to Eitam, and from Eitam to Pi Hachiroth. On the fifth day (of the week) they journeyed from Egypt, and they came to Ramses. On the sixth day and on the Sabbath they rested there, and on the first day of the week, the fourth day of their journeying, Israel began to prepare their vessels and preparing their beasts to leave, at which their (Egyptian) emissaries said to them: Your time has arrived to return to Egypt (viz. [5:3] "Let us go a three days' distance, etc."), whereupon Israel said to them: When we left, was it by leave of Pharaoh? (viz. Numbers 33:3) "On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand") — to which the emissaries retorted: Whether you like it or not, you must fulfill the royal decree! At this, Israel rose up against them. Some they killed, some they wounded, some fled and reported to Pharaoh. At this, Moses said to them: Turn back, so that Pharaoh not say that you are fleeing. When he blew the shofar for return the faint-hearted among them began to tear their hair and rend their garments — until Moses said to them: The L–rd has said to me that you are free. Thus, "Let them return and encamp before Pi Hachiroth."
"בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם". שָׁם הָיְתָה גְּדֻלָּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שָׁם הָיְתָה תִפְאַרְתָּם, שָׁם הָיְתָה מַיוּמָס שֶׁלָּהֵם,*maioumâs: חג יווני-רומי שחגגו על שפת הים. שָׁם כָּנַס יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מז,יד) "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה." "between Migdol and the sea": There, was their greatness ("gedulathan," as in "Migdol"). There, was their glory and their splendor. There, Joseph had gathered their silver and their gold, viz. (Genesis 47:14) "And Joseph collected, etc."
"לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן". בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת,*הַיִּרְאוֹת: האלילים. בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (איוב יב,כג) "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם."*מַשְׂגִּיא: מרומם. "נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם." בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִים. "before Ba'al Tzefon": Only Ba'al Tzefon remained of all their idolatries. "Over against it shall you encamp by the sea": to deceive the Egyptians into believing that it had rescued itself, viz. (Iyyov 12:23) "He deceives (homiletically, "mashgi") the nations to destroy them."
(שמות יד,ג) "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר!" אֵין "נְבֻכִים" אֶלָּא מְטֹרָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל א,יח) "מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר". דָּבָר אַחֵר: "נְבֻכִים", אֵין נְבוּכִין אֶלָּא מְעֻרְבָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ג,טו) "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה." דָּבָר אַחֵר: "וְאָמַר פַּרְעֹה", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, מֹשֶׁה הִטְעָן, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן מוֹלִיכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ג) "נְבֻכִים", וְאֵין נְבוּכִים אֶלָּא מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מט) "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, הַר נְבוֹ". דָּבָר אַחֵר: "וְאָמַר פַּרְעֹה", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,א) "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ". דָּבָר אַחֵר: "וְאָמַר פַּרְעֹה", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִנְפֹּל בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,כט) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם". (Exodus 14:3) "And Pharaoh will say about the children of Israel: They are nevuchim in the land": "nevuchim" is "confounded," as in (Joel 1:18) "How the beasts groan! The herds of cattle navochu!" Variantly: "nevuchim" — "bewildered," as in (Esther 3:15) "And the king and Haman sat down to feast, and the city of Shushan navochah." Variantly: "And Pharaoh said": He said and he did not know what he was saying. (i.e., unbeknownst to him he was prophesying. On the surface) he was saying that Moses was leading them without knowing where — but "nevuchim" (prophetically) intimates Moses, viz. (Devarim 32:49) "Ascend the Mount Avarim, Mount Nevo, (short for 'nevuchim')." Variantly: "And Pharaoh said," without knowing what he was saying, viz.: Israel are destined to cry ("livkoth" as in "nevochim") in the desert, viz. (Numbers 14:1) "And the entire congregation lifted their voices and the people cried (vayivku)" Israel are destined to fall in the desert, viz. (Ibid. 29) "In this desert shall your carcasses fall."
"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר." כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם סוֹעֵר וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַמִּדְבָּר. זִמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחוֹת אוֹתָן לַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר." וְאֵין סְגִירָה אֶלָּא חָיָה רָעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ו,כג)** אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְסָגַר פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא פָּגְעוּ בִי. "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי". (Exodus, Ibid.) "The desert has closed upon them": When Israel saw the sea raging, they turned their faces to the desert (to escape), and the Holy One Blessed be He confronted them with wild beasts, which did not let them pass, viz.: "He has closed 'sagar' the desert upon them," "sagar" alluding to wild beasts, as in (Daniel 6:23) "My G–d sent His messenger and closed the lions' mouth and they did not wound me."
(שמות יד,ד) ["וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי, וַיַּעֲשׂוּ כֵן."] "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף אִם לֹא לִרְדֹּף. "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ". פַּרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת: כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (בראשית ז,כג) "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם". כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (דברים יג,טז) "הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהוּא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב." כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (במדבר ה,כו) "וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ",*צָבְתָה: התנפחה. מֵאֵבֶר שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ", פַֹרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹבָה מְרֻבָּה. (Exodus 14:4) "And I shall strengthen Pharaoh's heart": for it was divided, whether to pursue or not to pursue. "and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and all of his host": Pharaoh initiated the transgression, viz. (Exodus 1:22) "Every son that is born, into the Nile shall you throw him." Since he initiated the transgression, first he and then all of his host were drowned. Similarly, (Genesis 7:23) "And He blotted out every being … from man until beast, etc." The initiator was punished first. Similarly, (Ibid. 19:11) "And the men at the entrance of the house, etc." The initiators were punished first. Here, too, "and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh, etc." The initiator was punished first. Now does this not follow a fortiori? If in the (L–rd's) measure of punishment, the lesser, the initiator of the transgression is punished first, then in his measure of reward, the greater, how much more so (is the converse true)!
דָּבָר אַחֵר: "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם נִפְרָע מִן הַמִּצְרִים, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סו,יט) "וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם, תַּרְשִׁישׁ, פּוּל וְלוּד, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת". וְאוֹמֵר: (ישעיה מה,יד) "כֹּה אָמַר יי: יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים, אַנְשֵׁי מִדָּה,*סְבָאִים: עם מבני כוש גבוהי קומה, השוכנים באתיופיה או בדרום ערב. עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ, אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ, בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ, אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים." וְאַחֲרָיו מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה מה, טו) "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ." וְאוֹמֵר: (יחזקאל לח,כב) "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם, וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ,*אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ: ברד. אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו, וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ." וְאַחַר כָּךְ: (יחזקאל לח,כג) "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יי." וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ג) "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן." וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ד) "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת, מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה." מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים עו,ב) "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ." "and I will be honored through Pharaoh": Scripture here apprises us that when the L–rd exacts punishment of the nations, His name is aggrandized in the world, as it is written (Isaiah 66:19) "And I will put a sign upon them (the nations), and I will send some of them as survivors to the nations — Tarshish, Pul, Lud, the Archers, Toval and Yavan … and they will declare My glory among the nations," and (Ibid. 45:14-15) "Thus said the L–rd: The toil of Egypt and the men of Cush and the Sabeans, men of stature, will pass to you and will become yours. They will follow after you and pass in chains. They will prostrate themselves before you. They will pray before you — Only with you is G–d, and there is none other except for G–d." What follows? "You are a G–d who conceals Himself. The G–d of Israel is the Savior." And it is written (Ezekiel 38:22) "And I will punish him (Gog) with pestilence and with blood, torrential rain and hailstones, fire and sulphur, etc.", followed by (23) "And I will be exalted and I will be sanctified, and I will make Myself known before the eyes of many nations, and they will know that I am the L–rd." And it is written (Psalms 76:3) "And His tabernacle will be in Jerusalem, and His dwelling in Zion, etc." And (Ibid. 4) "There He broke the flying bows, shield, sword, and battle, Selah." (Ibid. 2) "G–d is known in Judah. His name is great in Israel."
"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי". לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֶת יי, אֲבָל כָּן "וְיָדְעוּ מִצְרָיִם כִּי אֲנִי יי". This is the intent of (Exodus 14:4) "And Egypt will know that I am the L–rd." In the past, they did not know, but now they will know!
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'הֵיאָךְ אָנוּ חוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵינוּ?' שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר לֵב טַף וְנָשִׁים שֶׁעִמָּם. דָּבָר אַחֵר: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן." אָמְרוּ, רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, אֵין לָנוּ אֶלָּא דִבְרֵי בֶן עַמְרָם! "And they did so": We are hereby apprised of the wisdom of Israel. They did not say: How can we turn back (against our pursuers), so as not to dispirit the women and children among them. Variantly: "And they did so": They said: Whether we like it or not, we must do only as the son of Amram says.
(שמות יד,ה) ["וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?"] "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם". מִי הִגִּיד לוֹ? הָאַקְטוֹרִין שֶׁלּוֹ.*אַקְטוֹר. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּיָדוֹכָיוֹת הָיוּ לוֹ.*דְּיָדוֹכָיוֹת. diádokhos: מחליף, משמר עולה אחרי הקודם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עֲמָלֵק הַגִּיד לוֹ. (Exodus 14:5) "And it was told to the king of Egypt": Who told him? His emissaries (that he had sent with them.) Some say: He had watchtowers. Others say: Amalek told him.
"כִּי בָרַח הָעָם". וְכִי בּוֹרְחִים הָיוּ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (במדבר לג,ג) "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר "כִּי בָרַח הָעָם"? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁהִכּוּ אֶת הָאַקְטוֹרִין, הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה, אָמְרוּ לוֹ: הִכּוּ מִמֶּנּוּ, פָּצְעוּ מִמֶּנּוּ, הָרְגוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא מִחָה אָדָם בְּיָדָם! אֵין לָהֶם לֹא מוֹשֵׁל וְלֹא שָׂר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ל,כז) "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ." "that the people had fled": Now had they fled? Is it not written (Numbers 33:3) "On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand"? — Because they had beaten his emissaries, they went and said to Pharaoh: Look, Israel beat us. They killed some of us and wounded others, and no one stopped them. They have no ruler and no officer, viz. (Mishlei 30:27) "The locusts have no king, and they all go out in a single swarm" (as their sprit moves them).
"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?" לְשֶׁעָבַר: (שמות י,ז) "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ?" וְעַכְשָׁו: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?" אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ! אוֹ אִלּוּ לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ, וְלֹא נִטַּל מָמוֹנֵנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ! In the past, Pharaoh's servants said to him (Exodus 10:7) "How long will this one be a stumbling block to us?" and now (Ibid. 14:5) "What is this that we did in sending Israel away from serving us?" They said to him: If we were smitten and we had not sent him away, that would have been enough for us. Or if we were smitten and had sent him away and he had not taken our wealth from us, that would have been enough for us. But we have been smitten, and we have sent him away, and he has taken our wealth from us!
מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָּג מִן הַשּׁוּק! יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָּג מַבְאִישׁ.*מַבְאִישׁ: מסריח. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה שֶׁתֹּאכַל אֶת הַדָּג, אוֹ שֶׁתִּלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ שֶׁתִּתֵּן מֵאָה מָנֶה! אָמַר: הֲרֵינִי אוֹכֵל. הִתְחִיל לֹאכַל, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן. נִמְצָא אוֹכֵל אֶת הַדָּג, וְלוֹקֶה, וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נֶעֱשָׂה לְמִצְרַיִם: לָקוּ, וְשִׁלְּחוּ, וְנִטַּל מָמוֹנָם. An analogy: A man sent to his servant: Go and bring me a fish from the marketplace. He goes and buys him a rotten fish, at which the master says to him: Either eat the fish, or receive a hundred lashes, or pay me a hundred maneh. The servant: I'll eat it. He begins eating, but does not finish before saying: I'll take the lashes. He receives sixty lashes, and does not finish before saying: I'll pay the hundred maneh. In the end, he has eaten the fish, received the lashes, and paid the hundred maneh! Thus, with Egypt: They were smitten, and they sent Israel away, and their wealth was taken!
דָּבָר אַחֵר: (שמות יד,ה) "וַיֵּהָפֵךְ", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בָּטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "מֵעָבְדֵנוּ". Variantly: "And the heart of Pharaoh was reversed": Scripture hereby apprises us that when Israel left Egypt, its kingdom came to an end, as it is written (Ezekiel 32:19) "Whom have you (Egypt) surpassed in beauty? Descend and be laid to rest with the uncircumcised!"
דָּבָר אַחֵר: "מֵעָבְדֵנוּ." אָמְרוּ, עַכְשָׁו יְהוּ כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מַקִּישׁוֹת עָלֵינוּ וְאוֹמְרִים: וּמָה, אִם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִרְשׁוּתָם, הִנִּיחוּם וְהָלְכוּ לָהֶם! עַכְשָׁו, הֵיאָךְ שׁוֹלְחִים לַאֲרַם נַהֲרָיִם וְלַאֲרַם צוֹבָא פְּקִידִים וְשָׂרֵי מִסִּים לְהָבִיא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לְכָךְ, "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה". לְלַמְּדָךְ שֶׁהָיָה פַרְעֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהָיוּ לוֹ שִׁלְטוֹנִין עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (תהלים קה,כ-כא) "שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ." וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. Now the nations will clang to us like a bell, saying: Now if these (Jews), who were under their thumb, they let go and they left, why should we send to Aram Naharayim and to Aram Tzovah to pay tribute to them and to provide slaves for them? Thus, "And the heart of Pharaoh was reversed": to apprise us that Pharaoh ruled from one end of the world to the other, and had sultans from one end of the world to the other — all because of the honor of Israel (who was subject to him). Of him it is written (Psalms 105:20-21) "He sent a king (Pharaoh) who released him (Joseph); a ruler of peoples, who freed him. He appointed him master of his palace, and ruler of all his wealth." And thus do you find that every nation that ruled over Israel, ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel.
בְּמַלְכֵי אַשּׁוּר, מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה י,יד) "וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי, וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף." What is written of the kings of Ashur? (Isaiah 10:14) "and my hand found, as a nest, the wealth of peoples. As one gathers abandoned eggs, I gathered all the earth. No one flapped a wing or opened a mouth to peep."
בְּמַלְכֵי בָבֶל, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כז,י) "וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל". What is written of the kingdom of Bavel? (Jeremiah 27:8) "The nation or kingdom that does not serve him, that does not put its neck under the yoke of the king of Bavel, etc."
בְּמַלְכֵי מָדַי, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ו,כו) "בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא, שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא!"*אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ כָּתַב: לְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בְּכָל הָאָרֶץ, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה!. What is written of the kingdom of Madai? (Daniel 6:26) "Then King Darius wrote to all peoples, nations and languages that inhabit the earth, etc."
בְּמַלְכֵי יָוָן, מַה הוּא אוֹמֵר? (דניאל ז,ב-ו) "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא, וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא. קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּהּ, וּנְטִילַת מִן אַרְעָא, וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה, דָּמְיָה לְדֹב, וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ, וְכֵן אָמְרִין לַהּ: קוּמִי, אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא! בָּאתַר דְּנָה, חָזֵה הֲוֵית, וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ, וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ."*רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנִי עִם הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל. וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹלוֹת מִן הַיָּם, שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה כְאַרְיֵה, וּכנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ. רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הֻעַמְדָה, וְלֵב אָדָם נִתַּן לָהּ. וְהִנֵּה חַיָּה אֲחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הֻעַמְדָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכָךְ אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר הַרְבֵּה. אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהִנֵּה אֲחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ כְּנָפַיִם אַרְבַּע שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּ, וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּה, וְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ. What is written of the kingdom of Greece? (Ibid. 7:6) "After that, as I looked on, there was another one like a leopard, and it had on its back four wings like those of a bird; the beast had four heads, and dominion was given to it."
בְּמַלְכוּת רְבִיעִית, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ז,כג) "כֵּן אֲמַר: חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה, תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא, וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ."*כָּךְ אָמַר: הַחַיָּה הָרְבִיעִית, מַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּהְיֶה שׁוֹנָה מִכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְתֹאכַל כָּל הָאָרֶץ וּתְדוּשֶׁנָּה וְתִשְׁחְקָהּ. הָא לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל, שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר: "וַיֵּהָפֵךְ", אָמְרוּ, לֹא בִשְׁבִילָן הָיְתָה הַטּוֹבָה בָּאָה עָלֵינוּ? What is written of the fourth kingdom (Aram)? (Ibid. 23) "This is what he said: The fourth beast: There will be a fourth kingdom upon the earth which will be different from all the kingdoms; it will devour the whole earth, tread it down and crush it." We thus learn that every nation that had dominion over Israel ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel. Variantly (Exodus 14:5) "And the heart of Pharaoh and of his servants was reversed against the people. And they said: What is this that we did in sending Israel away from serving us?" They said to him: Would we not have gained much good from them?
רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפַל לוֹ בֵּית כּוֹר בִּירוּשָׁה, וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. הָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וּפָתַח בָּהּ מַעְיָנוֹת, וְנָטַע בָּהּ גַנּוֹת וּפַרְדְּסִים. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׂה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ! עֲלֵיהֶם פֵּרַשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ד,יג) "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים." R. Yossi Haglili says: An analogy: A man inherits a beth kor (of land) and sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and opens springs in it and plants in it gardens and orchards — whereupon the seller begins "choking" (at what he did)! Thus, with Egypt. They sent without realizing what they were sending. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 4:13) "Your 'sendings' are an orchard of pomegranates!"
דָּבָר אַחֵר: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ?" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפְלָה לוֹ פְּלָטוֹרִין בִּמְדִינַת הַיָּם בִּירוּשָׁה,*פְּלָטוֹרִין. praetorium: ארמון. וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וַחֲפָרָהּ, וּמָצָא בָהּ תֵיסַוְרָיוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב*תֵיסַוְרָיוֹת. thēsaurós: מטמון, אוצר. וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׁה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?" Variantly: R. Shimon b. Yochai says: An analogy: A man inherits a country-seat across the seas and he sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and digs in it and finds in it treasures of silver and of gold and precious stones and pearls — whereupon the seller begins "choking." Thus with Egypt. They sent without realizing what they were sending, viz.: "What is this that we did, etc."
(שמות יד,ו) ["וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ."] "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ". הוּא בְּיָדוֹ אֲסָרוֹ. דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת עוֹמְדִים, וַאֲחֵרִים מַצִּיעִין לָהֶם,*מַצִּיעִין: פורשים שמיכה כאוכף על הסוס. אֲבָל כָּן הוּא בְיָדוֹ אֲסָרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְדוֹלֵי מַלְכוּת שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַצִּיעַ לְעַצְמוֹ, עָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהִצִּיעַ לְעַצְמוֹ. (Exodus 14:6) "And he harnessed his chariot": He himself. It is the way of kings to stand while other equip their chariot and harness it, but here the wicked Pharaoh himself harnessed and equipped it. And when the Egyptian nobles saw this, all of them arose and did the same.
אַרְבָּעָה אָסְרוּ בְשִׂמְחָה. אַבְרָהָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים." יוֹסֵף אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,כט) "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו עוֹד." בִּלְעָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כב,כא) "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב." פַּרְעֹה אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ". תָּבֹא חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לַעֲשׁוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ בִּלְעָם לֵילֵךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל! תָּבֹא אֲסָרָה שֶׁאָסַר יוֹסֵף לַעֲלוֹת לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו, וְתַעֲמֹד עַל אֲסָרָה שֶׁאָסַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! דָּבָר אַחֵר: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: תָּבֹא חֶרֶב יָד וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד! תָּבֹא חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה פַּרְעֹה לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,ט) "אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי." Four "harnessed" with joy: Abraham — (Genesis 22:3) "And Abraham rose early in the morning (for the binding of Isaac), and he saddled his ass." Now did he not have many servants? — (He did so) for the honor of the L–rd. Joseph — (Ibid. 46:29) "and Joseph (himself) harnessed his chariot." Did he not have many servants? — (He did so) in honor of his father. Bilam — (Numbers 22:21) "And Bilam arose in the morning and (himself) saddled his ass" (to go with the emissaries of Balak.) Pharaoh — here. Let the "saddling" of Abraham come, who went to do the will of the L–rd and oppose the "saddling" of Bilam, who went to curse Israel. Let the "harnessing" of Joseph come and oppose the "harnessing" of the wicked Pharaoh, who went to pursue Israel. Variantly: R. Shimon b. Yochai says: Let the hand-sword of Abraham come — (Genesis 22:10) "And he took the knife to slaughter his son" — and oppose the hand-sword wielded by the wicked Pharaoh in pursuing Israel — (Exodus 15:9) "I shall draw forth my sword; my hand will impoverish them."
"וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ", לְקָחָן עִמּוֹ בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת מְנַהֲגִין בַּסּוֹף, וְחַיְלוֹתֵיהֶם מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי אֲקַדֵּם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,י) "וּפַרְעֹה הִקְרִיב". דֶּרֶךְ מְלָכִים, כָּל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ; אֲנִי אֶשְׁוֶה לָכֶם בַּבִּזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) "אֲחַלֵּק שָׁלָל". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם אוֹצְרוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּמְחַלֵּק לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ו) "וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ", לְקָחָם עִמּוֹ בִדְבָרִים. (Ibid. 14:6) "and he took his people with him": He "took" them with words, saying to them. It is the way of kings to be leaders from the rear and to have their armies preceding them, but I will precede you, viz. (Ibid. 10) "And Pharaoh pressed ahead" (of the others.) It is the way of kings that all the people take the spoils and place them before him and he takes first choice, but I will share equally with you, viz. (15:9) "I shall divide the spoils" (with you.) And, what is more, I will open for you treasure troves of silver and of gold and of precious stones and pearls and I will give (them) to you. Thus, "and he 'took' his people with him" — with words.
(שמות יד,ז) "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ." מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? אִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלַּמִצְרִים הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ו) "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּפַרְעֹה הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ג) "הִנֵּה יַד יי הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות י,כו) "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה"! מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ט,כ) "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים." הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵם הָיוּ תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הַיָפֶה שֶׁבַּגּוֹיִם, הֲרֹג! וְהַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁין, רָצוֹץ אֶת רֹאשׁוֹ!*רָצוֹץ: נַפֵּץ!. (Exodus 14:7) "And he took six hundred choice chariots": Whence came the horses required for the chariots? If you would say, from Egypt, is it not written (re the plague of pestilence, Ibid. 9:6) "and all the cattle of Egypt died"? And if you would say, from Pharaoh, is it not written (Ibid. 3) "Behold, the hand of the L–rd is in your cattle in the field, in the horses, etc."? And if you say, from Israel, is it not written (Ibid. 10:26) "And our cattle, too, will go with us; not a hoof will remain"? Whence, then, did they come? From those (of his servants) who feared the word of the L–rd (viz. 9:20) and drove his horses from the field into the houses. We find, then, that the cattle driven off by those who feared the word of the L–rd proved to be an impediment to Israel — whence R. Shimon says: "the best of the gentiles — kill! The best of the serpents — crush its head!"
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: בֹּא וּרְאֵה עָשְׁרָהּ וְגָדְלָהּ שֶׁלְּמַלְכוּת חַיֶּבֶת זוֹ! שֶׁאֵין לָהּ נוּמֵירוֹן אַחַת בְּטֵלָה,*נוּמֵירוֹן. numerus: חטיבה צבאית. שֶׁכֻּלָּן רָצוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּכְנֶגְדָּן, שֶׁלְּמִצְרָיִם כֻּלָּן עוֹמְדוֹת בְּטֵלוֹת. R. Shimon b. Gamliel says: Come and see the wealth and grandeur of this guilty kingdom (i.e., Rome). Not one of their legions is idle, but all are active (in conquest) day and night — and, in contrast, (now that its Jews have left), those of Egypt, all of which are idle.
"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ", אֵין שָׁלִישִׁים אֶלָּא גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כג,כג) "שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם." דָּבָר אַחֵר: "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ", שֶׁהָיוּ מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן.*מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן: מצויידים בנשק פי שלושה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: זֶה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעַל הַמֶּרְכָּבָה. לְשֶׁעָבַר, לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנַיִם, וּפַרְעֹה הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, בִּשְׁבִיל לְמַהֵר לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אַנְטוֹנִינוּס הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. (Exodus 14:7) "and shalishim upon all of them": "shalishim" are warriors, as in (Ezekiel 23:23) "shalishim and notables — all riders of horses." Variantly: "and shalishim upon all of them": They were "triple ("meshulashim") -armed. R. Shimon b. Gamliel says: This refers to the third (man in the chariot). In the past there were only two charioteers. Pharaoh added a third to pursue Israel the more swiftly. Rebbi says: There were three and Solomon added a fourth.
דָּבָר אַחֵר: "וְשָׁלִשִׁם", שְׁלֹשָׁה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשִׁים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּמְנַיִן הָיָה פַרְעֹה יוֹדֵעַ כַּמָּה מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה? אֶלָּא הוֹצִיא טוֹמוֹסִין שֶׁלָּהֶן,*טוֹמוֹסִין. רישומי מִפְקָד. tómos: חתיכה, כרך של ספר. וּלְפִי הַטּוֹמוֹסִין, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים.*חֲיָלִים: גדודי צבא. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר דָּרַשׁ רַבִּי יִרְמְיָה: (דברי הימים ב יד,י) "וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי, בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת". וּלְפִי מֶרְכָּבוֹת, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים. דָּבָר אַחֵר: "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ", עַל מְנָת לְכַלּוֹת. לְשֶׁעָבַר, (שמות א,כב) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד", אֲבָל כָּן, "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ", עַל מְנָת לְכַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) "אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי". Variantly: "and shalishim": Three (Egyptians) against every one (Israelite). Others say: three hundred against one. And how did Pharaoh know how many Israelites died in the three days of darkness and how many left Egypt? He took out their registries and apportioned warriors accordingly. Similarly, R. Yirmiyah expounded (II Chronicles 14:8) "And Zerach the Cushite went out against them with an army of a thousand thousands and three hundred chariots." How did he know how many there were of them? According to the number of (their) chariots, he apportioned warriors. Variantly: "and shalishim 'upon all of them'": ('al kulo') in order to destroy them. In the past (he commanded [Exodus 1:22]) "Every son that is born, into the Nile shall you throw him," but here, "and "shalishim 'al kulo'" ("in order to destroy" [all of them]), viz. (Ibid. 15:9) "I shall draw forth my sword; my hand shall impoverish (i.e., eradicate) them."
(שמות יד,ח) ["וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה."] "וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף, אִם לֹא לִרְדֹּף. (Exodus 14:8) "and the L–rd strengthened the heart of Pharaoh": His heart was divided between pursuing or not pursuing.
"וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה אֻמָּה אַחֶרֶת, לֹא הָיָה פַרְעֹה רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ. "and he pursued the children of Israel": to apprise us of the eminence of Israel. If it were another people, he would not pursue them.
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה." מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְנָאֲצִים וּמְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים,*מְנָאֲצִים: מקללים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל מְרוֹמְמִים וּמְשַׁבְּחִים, וְנוֹתְנִים שִׁיר וָשֶׁבַח, וּגְדֻלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמט,ו) "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם", בִּמְקוֹם "חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם." (תהלים נז,ו) "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים!" (ישעיה כה,ד) "יי אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ! כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן." דָּבָר אַחֵר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה", בְּרֵישׁ גְּלֵי.*בְּרֵישׁ גְּלֵי: בראש גלוי, בפומבי. דָּבָר אַחֵר: "בְּיָד רָמָה", שֶׁהָיְתָה יָדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל רָמָה עַל מִצְרָיִם. "and the children of Israel went out with a high hand": Scripture hereby apprises us that when the Egyptians were pursuing Israel, they vilified and execrated and cursed, while Israel exalted, praised, and sang a song of glorification to the L–rd of the war, as it is written (Psalms 149:6) "the exalting of G–d in their throats and a two-edged sword in their hands," and (Ibid. 57:6) "Exalted over the heavens is G–d, etc.", and (Isaiah 25:1) "O L–rd, You are my G–d. I will exalt you. I will praise Your name. For You wrought wondrously. Counsel from afar, enduring faith."