המשנה הי"ג אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וכו' כבר ידעת שעד שלא נגנזה צלוחית שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מיאשיהו ואילך ולא היה מתחנך בהקמתו אלא בריבוי הבגדים ר"ל שהיה לובש שמונה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרובה בגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך וזמן בית שני על פני כולו ואמר שאין הפרש בין זה לזה לא באיסור טומאה אף לאב ואם ולא במצות נשואי בתולה ולא בהחזרת הרוצח במותם ולא בהבאת חביתי כהן גדול שבכל יום ולא בהבאת פר יום הכפורים משלו כללו של דבר אין בין זה לזה אלא פר הבא על המצוות ר"ל כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שכהן משוח מביא פר כמו שנאמר עליו בויקרא אם הכהן המשיח יחטא וכו' ומרובה בבגדים מביא קרבן האמור שם לאחרים בפרש' ואם נפש אחת וכו':
המשנה הי"ד אין בין כהן המשמש פי' כהן גדול שהיה עובד ביום הכפורים ואירע בו פסול היו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחוזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירו עכשו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאת קרובים ולאיסור נשואי אלמנה ושאם רוצה לעבוד עובד בשמונה בגדים ואם עבד בארבעה חלל כמו שידוע שכהן גדול שעבד בארבעה חלל וכהן הדיוט שעבד בשמונה חללו אין ביניהם הפרש אלא פר יום הכפורים שכהן המשמש מביאו משלו ולא כהן שעבר וכן עשירית האיפה שהיה כהן גדול מקריב בכל יום מנחת מחבת הנקראת חביתי כהן גדול כמו שנתפרש ענינה בפרשת צו את אהרן שכהן המשמש מביאה ולא כהן שעבר שאי אפשר באלו להביא שנים:
זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמר עליה על דעת ר' יוסי שכהן זה שעבר אינו ראוי לעולם לעבודה לא ככהן הדיוט ולא ככהן גדול לא ככהן גדול משום איבה ולא ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין וכן הביאו מעשה ביוסף בן אילוס שאירע פסול בכהן גדול ומנוהו תחתיו והורו בו כן ואעפ"כ הלכה כסתם משנה בדיעבד שאם עבד בשמונה עבודתו כשרה ומ"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה ושמא תאמר היאך אפשר לומר שאירע מעשה בכך וכל היום אתה צווח בעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי בכהן גדול שמא דוקא בבית ראשון או שמא לא קרי היה אלא צנורא של גוי ואף למי שגורס בנסים שלא אירע פסול בכהן גדול אתה מפרשה בפסול של קרי:
המשנה הט"ו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים וכו' משנה זו נאמרה על שום זמן שהיו הבמות מותרות וכבר נודע לנו ממסכת זבחים שעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ומשהוקם המשכן נאסרו הואיל והיה שם מזבח וארון עמו באו לגלגל כל שבע שכבשו ושבע שחלקו והיה הארון הולך עמם במלחמותיהם ולא היה קבוע עם המזבח בגלגל הותרו הבמות באו לשילה אחר חלוקת הארץ ועמד הארון קבוע עם המזבח נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כלומר באו לנוב אחר שחרבה שילה והגלה הארון ביד פלשתים בימי עלי הכהן ובאו לנוב והביאו שם את המשכן ואת המזבח אבל לא הארון שהרי ביד פלשתים היה וכן בזמן שהחריב שאול את נוב עיר הכהנים והביאו המשכן והמזבח לגבעון ולא היה הארון עמו שכבר היה מוגלה ביד פלשתים ואף כשחזר להם לא קבעוהו עם המשכן והמזבח לא בנוב ולא בגבעון מפני שמתייראים היו עליו והיו מעמידין אותו בערי המבצר וכן שעמד זמן בבית עובד אדום עד שהעלהו דוד לציון וכל זמן זה הואיל ולא היה הארון קבוע עם המזבח הותרו הבמות באו לירושלם ונבנה בית עולמים והוקבע הכל על מכונו וארון אצל מזבח נאסרו הבמות ולא היתה להן עוד היתר וכל אותן הזמנים שהיו הבמות מותרות היה מזבח הנחושת של משה קרוי אצלם במה גדולה מפני שהיה קבוע במקום אחד לשם כל הצבור ומ"מ לא סר שם במה מעליו כל זמן שלא היה ארון קבוע עמו ומלבד זה היה כל יחיד שירצה עושה במה לעצמו בגגו או בחצרו ומקריב עליו נדריו ונדבותיו אבל לא שום קרבן חובה והיא היתה נקראת במה קטנה ובבמה גדולה היו הצבור מקריבין קרבנותיהם אלא שנחלקו בדבר במס' זבחים קי"ז א' אם היו מקריבין שם הצבור כל קרבנותיהם אם לאו שיש מי שאומר שכל קרבנותיהם היו מקריבין בה כמו שהיו מקריבין באהל מועד שבמדבר ויש מי שאומר שם שאף צבור לא היו מקריבין שם אלא קרבנות שקבוע להם זמן כגון פסחים ותמידין ומוספין אבל קרבנות הצבור שאין להם זמן קבוע כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים שהצבור מביא לא היו מקריבין כלל לא בבמה גדולה ר"ל מזבח הנחשת שהזכרנו ולא בבמה קטנה והיא במת יחיד וזהו דעתו של רבי שמעון בזבחים ומשנה זו הולכת על שיטתו:
ומה שאמר כאן אלא פסחים פי' בגמ' כל שכעין פסחים ר"ל חובות שקבוע להם זמן [כגון תמידין ומוספין אבל קרבן שלא היה קבוע לו זמן] לא היה קרב בשעת היתר הבמות לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה והוא שאמרו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ר"ל והדומים להם והם קרבנות הקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין שמקריבין בבמה גדולה ולא בבמה קטנה שהרי לא היה קרב בקטנה שום קרבן חובה אלא דבר הנדר והנדב א"כ אין בין קטנה לגדולה אלא קרבן חובה שקבוע לו זמן הא קרבן חובה שאין לו זמן קבוע כגון חטאות ואשמות הן של צבור הן של יחיד לא היו קרבין לא בזו ולא בזו וקרבנות נדבה קרבין בשתיהן וזהו שאמרו זה הכלל כל שהוא נדר ונדב קרב בבמה ר"ל קטנה וכל שכן בגדולה וכל שאינו נדר ונדב אינו קרב בקטנה אבל בגדולה קרב אא"כ הוא מאותן שאין להם זמן קבוע:
המשנה הט"ז אין בין שילה לירושלים וכו' פי' שאף בשילה היה הארון קבוע עם המזבח ונאסרו הבמות והיו כל מיני קרבנות [קריבין] שם הן שיש להם זמן קבוע הן שאין להם זמן קבוע ואין ביניהם אלא מקום אכילת קדשים קלים ר"ל שלמים ומעשר שני שנאכלין לבעלים שבירושלם אינן נאכלין אלא בתוך חומת העיר ובשילה היו נאכלין בכל הרואה ר"ל בכל מקום שהיו רואים משם את שילה ובמסכת זבחים קי"ח ב' דרשו דרך צחות עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו והוא יוסף באשת אדוניו יזכה לאכול קדשים בכל הרואה שלו ששילה היתה בחלקו של יוסף ומ"מ קדשי קדשים בזו ובזו לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריה היתר להקריב בבמות אבל קדושת ירושלם הוקבעה לעולם שאף לאחר חורבנה לא היתה היתר בבמות עוד שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ר"ל זמן קיומה וקדשה לעתיד לבא ליאסר בבמות אף לאחר חורבנה והוא שדרשו אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם מה נחלה אין לה הפסק כמו שהתבאר במקומו אף ירושלם אין לה הפסק להתיר עוד ההקרבה בבמה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: