כבר ידעת שאין מקריבין אחר תמיד של בין הערבים וכמו שדרשו פסחים נ"ט ב' עליה השלם כל הקרבנות כלם ודבר זה אינו אלא למצוה אבל לעכובא לא וכל שהקריב מ"מ נתכפר לו ובלבד שיקריב ביום וכמו שאמרו מוספין כל היום נתכפר לו בין השמשות פטור ודוקא בחטאת שאי אפשר להביאו על תנאי שאין חטאת באה נדבה אבל עולה ושלמים מביא אחרת למחר ומתנה שאם אתמול נתכפר ביום יהו אלו של עכשו נדבה ואם בלילה יהו אלו חובה ושמא תאמר אף בחטאת יביא ויתנה שאם ביום נתכפר יהו אלו שלמי נדבה הרי מ"מ נמצא ממעט באכילת קדשים שאין חטאת נאכלת אלא ליום ולילה ונשרף בשני הואיל וספק חטאת הוא יהא טעון שריפה בשני ושמא שלמים הם ונמצא ממעט באכילתם ושורף קדשים שלא מן הדין ועוד שהרי זה למטה מן הסקרא וזה למעלה מן הסקרא:
המשנה השלישית והכונה לבאר בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר הורו בית דין לעקור את כל הגוף ר"ל גוף המצוה כולה והוא שאמרו אין נדה בתורה כלל או אין שבת בתורה או אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין והעושין חייבין בקרבן יחיד שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף אבל אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת חייבים כיצד הרי שאמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבים בקרבן צבור והעושים פטורים:
זהו ביאור המשנה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ אתה מבארה בצד אחר והוא שביארו בגמ' שלא סוף דבר אם אמרו אין נדה בתורה כלל אין שבת בתורה כלל אין ע"ז בתורה כלל שאין הוראתם הוראה אלא אף אם אמרו יש נדה בתורה אלא שהבא על השומרת פטור יש שבת בתורה אלא שהמוציא מרשות לרשות פטור יש ע"ז בתורה אלא שהמשתחוה פטור אין הוראתם כלום שאין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדבר שאין הצדוקים מודים בו והם הדברים שאינן מפורשין בתורה כל כך והרי השומרת פשוט בתורה שנאמר וספרה לה מלמד שסופרת יום כנגד יום וכן המוציא בשבת פשוט הוא בתורה אל יצא איש ממקומו ויש גורסין אל תוציאו משא מבתיכם ואע"פ שהם דברי קבלה שאף הם מודים בנבואה וכן נראה שאם מן התורה עצמה הרי בפרק הזורק הוציאוהו מויעבירו קול במחנה משה היכא הוה קאי במחנה לויה וקאמר להו לישראל לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים וזו אין הצדוקים מודים בה אלא שמן הנביאים הוא אומר כן וכן המשתחוה פשוט הוא בתורה לא תשתחוה לאל אחר א"כ בכל אלו אין הוראתם הוראה אלא שכך הוא ביאור הדברים שומרת יום כנגד יום הבא עליה חייב אלא דוקא שראתה ביום שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותרת או שהתירו העראה שלא כדרכה שגמר ביאה בשלא כדרכה הרי משכבי אשה כתוב והעראה בכדרכה הרי את מקורה הערה כתוב אלא שהתירו העראה בשלא כדרכה או שהתירו בפרסה נדה בשעת תשמיש לפרוש מיד ולא לחוש להמתנה מועטת הידועה במקומה וכן כל כיוצא בזה וכן שאמרו המוציא מרשות לרשות חייב אבל זריקה והושטת יד מבפנים לחוץ או מחוץ לפנים וחפץ בידו מותר ויש אומרין כן לפי סוגיא זו אף בשהתירו את ההכנסה ולא יראה לי כן שהכנסה עצמה הוצאה היא כמו שהתבאר במקומו בכל עקירת חפץ ממקומו אלא דוקא בזרק והושיט וכן שהורו באיזו מלאכה שאינה מלאכה וכן כל כיוצא בזה וכן שטעו ואמרו המשתחוה לע"ז חייב ומ"מ דוקא בפשוט ידים ורגלים אבל הכריעה לבד פטור או שלא נאסרה אלא שדרכה בכך וכן כל כיוצא בזה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הם: