קדושים תהיו במדרש רבה קדושים יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי גדול מקדושתכם ואנו למדין מפרשתו של פרעה הרשע ע"ש קדושים היו מיבעי ליה ת' יתירה בא לרמוז על ד"פ קדוש שאומרים ישראל בכל יום ג' בבוקר ואחד במנחה לקבל ד' דגלים ובכל דגל ג' שבטים כן בכל פעם ג"פ קדוש ז"ש (תהלים מו) ה' צבאות אימתי נקרא צבאות מלא כל הארן כבודו כי ה' צבאות עמנו ר"ל בשביל ישראל נקרא צבאות ז"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל שהקדושה היא כנגד י"ב שבטי ישראל ועז"א קדושים תהיו בת' שהקדושה תבא להם לישראל כי קדוש אני ר"ל בשביל קדוש אני ה' אלהיכם שאתם אומרים בכל יום לכן א' פרשה זו בקהל אל כל עדת בני ישראל שהם (שיר ו) איומה כנדגלות (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל כשם שישראל הוא מחלק לד' פעמים קה"ל וקהל כלול מג' פעמים אד"ם ז"ש (שם סח) במקהלות ברכו אלהים וחוזר ומפרש ה' ממקור ישראל ר"ל בשם של ישראל תמן ד"פ קהל וא' שבתיבת ישראל הנוספת על מספר רובע ישראל היא שם של הוי"ה שהוא צורת א' גם אמר (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל על סוד תפילין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בזוהר חיי שרה בתוכם מ' סתומה תפילין מרובעת הלכה למשה מסיני ויש ד' בתים לקבל ד' דגלים י"ב תפירות י"ב שבטים לכל רוח ג' תפירות ג' שבטים לכל דגל ש' מימין ש' של ג' ראשים לקבל ג' אבות ז"ס גפן הם תפילין (בראשית מ) ג' ש' ריגים (חולין צב) על ג' אבות והיא כפורחת ד' אמהות והבשילו אשכלותיה י"ב שבטים ויש בתפילין ת"ג תיבות כמנין אבות כי שם של שדי מורה על ג' אבות ש' על יעקב ר' יצחק יו"ד אברהם כשתצרף ת"ג תיבות בד' בתים בז' ראשים של שינין י"ב תפירות הרי הם כ"ג לקבל ד' יסודות וז' כוכבי לכח וי"ב מזלות וכן כ"ג סנהדרי קטנה (שיר ד) כחוט השני שפתותיך כמנין חוט (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך שבזה זכו ישראל מחוט של חסד של אברהם לילה לאו זמןתפילין כי חוט של חסד הוא ביום ז"ש (תהלים מב) יומם יצוה ה' חסדו במ' סתומה על תפילין מרובעת שזמנם ביום (שם) ובלילה שירה עמי שאין צריך לחלוץ הלכה ואין מורין כן אבל ביום כתיב יצוה שם מצוה להניח וכשתצרף כ"ג עם ת"ג הרי תו"ך ז"ש (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל תו"ך דייקא ז"ש ושכנתי בתוכ"ם קאי על תפילין שהם סוד תו"ך (דברים לג) והם תכ"ו לרגליך גם בד' פרשיות זוכין לארבע מאות עלמין דכסיפין לכן אמר תהיו בת' יתירה ובהם מכניעין ת' בתי דינין דחציפין והעולם עומד על סנפיר א' של לויתן שהוא סוד ת' וכן ג"כ קומה של אד"הר שהעמידו על ק' אמה כי יש באמה אחת של הקב"ה ד' עולמות נמצא בק' אמה של הקב"ה יש ת' עלמין דכסיפין וז"ס כ"ף קטנה של (בראשית כג) לספוד לשרה ולבכותה שבכה אברהם על קומת אד"הר שהיא כ"ף (תהלים קלט) ותשת עלי כפכה ולכן קנה אברהם באותו פרק מן עפרן שהוא רע עין (בראשית כג) בארבע מאות שקל כסף שהוא ת' עלמין דכסיפין וכן קדושים תהי' בת' שיתקנו קומת אדם הראשון קדושים ב"פ קדו"ש בגי' כ"ף בפ' רבתי של אי"ק שצריך להיות קדוש בגוף וקדוש בנפש:
לא תקיפו פאת ראשיכם. איתא בסודי רזא כל שיש לו בלוריות וכל שמגלח זקנו ולובש בגדי גוים אסור לקרותו לס"ת שנאמר (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו' ועם מנאפים חלקך אעפ"י שאינו נואף. ר' לוי אמר פ' זו י' דברות כלולים בה וצריך ליתן טעם ששמעו ישראל הדברים שתים שהן ארבע לוחות ראשונות ושניות בפירוש וב"פ בדרך רמז בכאן ובפ' קריאת שמע וזה כוונות מ"ד שהדברות היו כתובים ארבעים רמז על ד' מקומות אלו במדרש מפרש מה שנאמרו דברות בלשון רבים הוא לשבח ולגנאי עיין שם והנה הוצרך הקב"ה לתקן ולשנות ענין י' דברות מתחלה בדברות ראשונות (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים (שם) ותגיד לבני ישראל אלו האנשים כמ"ם (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה מתחלה לנשים שנקראים זאת והם שמעו הדברות קודם ששמעו אותן ישראל מטעם אי' במדרש לפי שבהר סיני פסק חטא חוה וחוה חטאה מתחלה באכילת עץ הדעת והביאה מיתה לעולם אח"כ (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים בשעת מ"ת הוצרך הקב"ה לבא מתחלה לתקן חטא חוה והנה בעגל חטאו האנשים ולא הנשים לכן בכאן כשחזר ופירש הדברות אמר דברו אל כל בני ישראל דיבור קשה כנגד האנשים תחלה ואמרת אליהם אמירה רכה לנשים אח"כ לפי שמתחלה אמרו שאמרו האומות לכבוד עצמו הוא דורש לכן בכאן פתח איש אמו ואביו תיראו לפי שאמר שם (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו אמר בכאן את שבתותי תשמרו שם אמר לא תנאף לזכר בכאן אמר הנואף והנואפת שם אמר לא תרצח ליחיד אבל שניהם שהמיתו איש אחד הא' שהם פטורין שזה היה טעותן (סנהדרין פד) בהריגת חור הרגו אותו רבים וחשבו שההלכה כרבנן דר' יהודה בן בתירה לכן אמר בכאן לא תעמוד על דם רעיך להודיע הדין שאף י' שהרגו לאיש אחר מאחר שהי' לכל אחד ידיעה שהרגו אותו ז"ש לא תעמוד על דם רעיך מי שהוא עומד שם ומקרב מיתתו. שם אמר לא תשא את שם ה' אלהיך ובכאן בא להוסיף לא תשבעו וחללת שבשביל יחיד שמחלל בשבועה חייבים רבים. אמר איש אמו ואביו תיראו אצל יראה הקדים אם לאב בסוד עבדו את ה' מאן אתר מיראה (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' לפי שהשכינה נקראת יראה לכן מקדים אם קודם לאב אבל גבי כיבוד שהוא סוד אהבה הקדים אב לאם שכן אב הוא אהבה הוא בסוד החסד גם רמז במלת תיראו שהוא לשון רבים ואמר שכתובים ג"כ בלשון רבים ובדברות אמר זכור את יום השבת שהוא לשון יחיד הוא בסוד (בקדושין) עבד עברי עובד את הבן ואין צריך לעבוד את הבת אבל עבד כנעני שהוא בסוד העשייה דתמן מטרנות' מקננא צריך לעבוד בן ובת וכן בכל מקום כשמזכירין השכינה צריך ג"כ להודיע שרשות בעלה עליה והיא סוד תפלת ערבית רשות. לכן בכאן שהוא מזכיר האם תחלה שהיא השכינה אמר תיראו חוזר ומפרש את שבתותי מדת יום ומדת לילה תשמרו שמור לנוקבא:
ג' קדושות לקבל ג' עלמין בזוהר פ' שלח לך ר"מ תלמידי ר"י מווענגרווא דרש בזו הפר' מסורה של ג' גבורתך (דברים ג) אשר מי אל יעשה כמעשיך וכגבורתך (ישעיה סג) איה קנאתך וגבורתך (תהלים קמה) דור לדור ישבח מעשיך וגבורתך יגידו אין בין מים תחתונים לעליונים רק כמלא נימא לבד מים עליונים זה סוד ש' תלת ראשין וכן למטה תלת עלמין הן ש' תלת ראשין ז"ש ר"ע לתלמידיו (חגיגה טז) כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים סוד שיש הוא שין מזה הצד בעליונים ש' של זה הצד בתחתונים ומלא נימא באמצע סוד י' כדאיתא בזוהר חדש סוד ידוד בשערי שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה הוא סוד ו' ומ"ש ר"ע אל תאמרו מים מים כי הכל א' דא לקבל דא ובזה חטאו אהרן ומרים שא' (במדבר יב) גם בנו דבר י"י ולא הרגישו שהקב"ה נסתר מזה העולם והוא נגלה עמנו בכל שעה לכן באה הקדושה עליהם פתאום להודיע שההשגחה תמיד עמנו. ז"ש בגמרא (חולין פט) בשכר שאמר אברהם (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות תפילין ותכלת מקשה בגמרא בשלמא תפילין ניחא (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עציך אר"א אלו תפילין שבראש אלא ציצית מ"ט תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד הענין כי אברהם חבר העולמות יחד באמרו (בראשית יד) קונה שמים וארץ. לכןזכו בניו לתפילין סוד ב' שינין לברר על אלו העולמות העליונים ותחתונים ובתים באמצע על סוד הרקיע המפריש בין מים התחתונים לעליונים ד' בתים לקבל ד' רוחות אלא ציצית מ"ט מה שכר היה זה על שחבר עליונים ותחתונים והשיב שגם תכלת דומה לים הרי מים תחתונים וים לרקיע הרי מסך מבדיל ביניהם מטטרון כמ"ש בתיקונים שהוא רקיע על ראש חיות (שם א) ויהי מבדיל בין מים למים אחר כך כסא הכבוד הרי מים העליונים ובין אלו המים לתחתונים אינו רק רקיע וא"כ שפיר נראה בציצית שהקב"ה קשר ב' עולמות ביחד (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום י"י וכמו שלשם ד' בתים רתיכין קדישין כן בציצית ארבע כנפות והם סוד ג' עולמות ציצית עולם היצירה תפילין של יד בריאה תפילין של ראש אצילות ז"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש ג' קדושות אלו לקבל תפילין אמר קדושים תהי' ב' קדושות ועוד קדושה שלישית לקבל ציצית סוד קדושה מה' מוצאות הפה היא באה ק' מגי"כק ד' מדטלנת זו מן בומף ש' מן זשסרץ ה' מן אח"עה ז"ש בלשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתקדש ר"ל כמו שבקרב יש ריאה המנפחת על הלב ה' אונות יש לריאה כן לשון הוא קולמס הלב הוא מתרומם בה' מוצאות זה לעומת זה לקבליהון אמר דוד ה' (שם קד) ברכי נפשי ויש מחלוקת בגמרא הני ה' ברכי נפשי לקבל מי אחד אומר לקבל ה' עולמות שדר בו דוד ואמר שירה וחד אמר נגד ה' דברים שהנשמה דומה להקב"ה
תלמידי ר' מאיר כן דרש ה"פ אני י"י אלקיכם בזו הפרשה ה' עולמות לקבל ה' שמות נפש רוח נשמה חיה יחידה שהם ה' פרצופים נפש מה' אחרונה של שם רוח מו' של שם נשמה ה' ראשונה של שם חיה מי' יחידה מקוצו של יוד שהוא סוד אריך אבא אימא זעיר נוקבא נפש ממלכות רוח מת"ת נשמה מבינה חיה (קהלת ז) מחכמה תחיה את בעליה יחידה מאריך אד"הר קודם חטאו זכה ליחידה (בראשית ג) הן האדם היה כאחד בעדן גן אלהים זוכה ליחידה כל ימי החול זוכה אדם לנפש בי"ט זוכה לרוח בשבת לנשמה ביום הכפורים נשמה לנשמה י' בחודש שבת שבתון בשבת יומא דנשמתא נמצא יו"הכ שבת שבתון לקדו"ש י"י מכובד זוכה לקודש שהיא החכמה וביום המיתה זוכה ליחידה וכנגדן שר דוד שירה במעי אמו נגד נפש ז"ש ברכי נפשי את י"י וכל קרבי דייקא כשהיה בקרב וכה"א (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר והנפש כשבא לאויר העולם וראה כוכבים ומזלות (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (שם לב) עד יערה עלינו רו"ח ממרום דייקא יונק משדי אמו א' שירה על שנתן דדים במקום בינה (איוב לב) ונשמת שדי תבינם מלשון שדיים יונקים משם זכה לנשמה וכה"א (ישעי' כח) את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב ר"ל מי הוא סוד הנשמה דאתיא מבינה (שם נג) זרוע י"י על מי נגלתה משם זוכה לרעה וגמולי מחלב ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה על שזכה לחכמה נשמה לנשמה כי לא אמר שירה עד שאמר ק"ג מזמורים שהם סוד (משלי ח) להנחיל אוהבי י"ש שנחלק על ג' מחנות כל מחנ"ה בגימטריא ק"ג במדרש ההיא רביא בזוהר פ' תרומה על פסוק (שם ו) כי נר מצוה ותורה או"ר כלול מב' קווין חסד ורחמים כל אחד כלול מק"ג ג"פ ק"ג רק שחסד ורחמים א' גוברים יותר מב"פ ק"ג הרי ר"ז משם מפלתן של רשעים כמ"ש (דברים כה) פן יוסף להכותו על אלה מכה רב"ה שיש מנין רב"ה לאווין בתורה שלוקין עליהם וסי' ילקו זר"ים כמ"ש הרמב"ם (ישעיה י) והיה א"ור ישראל של מצות לא"ש שבוער כתנור האש וכה"א (מלאכי ג) כי הנה היום בא בע"ר כתנור שיש ג"כ מצות שנוהגים בכל מקום כמנין (שיר ה) אני ישנה בגלות ולבי ע"ר כמ"ש בעל ספר החינוך הנה מפלתן של רשעים חיה שנופלת ברקיע (ישעיה כד) יפקוד י"י על צבא המרום וזורק חיה שלהם היא הכח שלהם ואמר שירה כמ"ש (ויקרא יא) זאת החיה אשר תאכלו על חיה קדישא של ישראל נפש חיה למינה ד' חיות הם ד' מלכיות וראה יום המיתה ליחידה כי אז (משלי לא) צופיה הליכות ביתה (שם) עוז והדר לבושה הוא לבוש של אדם הראשון קודם שחטא (תהלים סח) א"לקים מ"ושיב י"חידים ב"יתה על הסוד הנשמות שבונה אותם הקב"ה בגוף שנקרא בית סוד גלגול הוא סוד גלות מצרים שהיה כור הברזל ונרמזו ד' גלגולים בד' אתוון קדמאין שהן הן ד' גליות לישראל כן ג"כ ד' גלגולים לנשמה א"דום מ"די י"ון ב"בל. המהלך בדרך יחידי ר"ל שהולך מדרגא לדרגא עד שישוב למדריגת יחידה ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו שגם על חלק הנפש לא עביד מידי ומתחייב בי' ובפסוק זה מבואר קושית הזוהר (בתיקוני' תיקון מ') א"ר חזקיה אי תימא דבר עלמא יקימון ואתערון מעפרא אינון גופין דאתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מינייהו א"ר יוסי אינון גופין דלא זכין ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא ה"נ בההיא זימנא וגופא בתראה יקום ההיא דאתנטע ואצלח ונטע שרשוי כדקא יאות על ההוא גופא בתראה אתמר (שם א) והיה כעץ שתול על פלגי מים דעביד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות. הנה בזה הפסוק מרומזין תלת זימנין אשר פריו יתן בעתו גלגולא קדמאה (שם) ועליהו לא יבול תנינא וכל אשר יעשה יצליח תליתאה ועל ההוא גופא קדמאה כתיב (ירמיה יז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב דא תחיית המתים ואתנהיר ההיא נהורא דחוה בקדמיתא ואתגניז לצדיקים (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב מדין נתגבר טוב בעלמא ואתעבר רע מעלמא כדין אינון גופין ליהוי כלא הוו דזמין קב"ה לארקא על אינון גופין רוחין אי זכו בהו יקומין לא זכו ידו קטמא תחות רגליא דצדיקיא ונרמזין ארבע גלגולין בד' תיבין (תהלים א) א"שר פ"ריו י"תן ב"עתו ר"ת ד' גליות א"דום פ"רסמ"די י"ון ב"בל (בראשית טו) ודור רביעי ישובו הנה ז"ש אלקים מושיב יחידים ביתה הרבה בני אדם לא להוי מנהון רק בית אחד כי גופין ראשונים יתעברו כלא היו וקצת גופין יוציא (ירמיה טו) יקר מזולל ונותן בהם רוחם להולכי' בה ז"ש (תהלים סח) מוציא אסירים קצת גופות בכושרות אם זכו ואם לא זכו (שם) אף סוררים שכנו צחיחה על צחיח סלע יבואו לנתחיה. או על סוד שהקב"ה עושה כנפים לצדיקים כי בנשמה אחד יש בה כמה ניצוצות ז"ס איפה של אד"הר זה תלוי ברגלו זה הלוי בידו כן כמה וכמה צדיקים שתולין בגוף בנשמה א' ז"ס יחידים הרבה בני אדם תולין בבית א' ז"ש (ישעי' מ) לכלם בשם יקרא שכלן נקראו בשם ונתלין על שורש א' וכה"א (תהלים קיח) ברוך הבא בשם י"י בלשון יחיד על נשמה א' ותולין בה כמה ניצוצות שיש בהם ממש ז"ש (שם) ברכנוכם בלשון רבים וכה"א (שיר ו) דודי ירד לגנו בלשון יחיד וכו' או עפ"י הקדמה אמיתות שהמלאכים נתלבשו בישראל בשעה שהיו במצרים והיו בגלות עמהם כמ"ש (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל צבאותי דייקא ובשעה ששעבדו אותם גם המלאכים הרגישו בצער ז"ש (תהלים סח) אלקים מושיב יחידים אלו המלאכים כמ"ש בתיקונים (בראשית ג) הן האדם הי' כאחד אלו המלאכים אחד קדוש ביתה ואותם המלאכים מוציא אסירים בכושרות שאז יצאו גם כן המלאכים מן הגלות גם בשעת יציאת נשמה מן הגוף הוא בבכי ושירות כי התחתונים בוכים והעליונים משוררים על הצדיק ועל הרשע למפרע (משלי יא) באבוד רשעים רינה והנשמות של מתים הנקברים אצלו בוכים ארץ רעשה שאול מתחת רגזה ענין ירידת נשמה לזה העולם לתקן גוף של מעלה לכן אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ז"ש אלקים מושיב יחידים בזה העולם כדי לגאול כל הנשמות ההולכים ערטילאין ז"ש מוציא אסירים בכושרות גם להיפך יציאת נשמות מן העולם כדמיון יציאת מצרים להעלות ניצוצות הנידחות בסוד (בראשית מב) וירא יעקב כי יש שבר מאנין תבירין במצרים (שם) רדו שמה להעלותם וכן היה שגם ערב רב עלה עמהם כן הצדיק (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל ניצוצות עמו ז"ש אלקים מושיב יחידים ביתה שהוא בית אלקים דלעילא אז מוציא אסירים בכושרות נקרא יחידים ליחידי סגולה כמו כה"ג שבמות כה"ג הולך ההורג נפש בשגגה לעירו כי אז מעלה כל מארי דדינא עמו כל הנשמות הן בשכינה שנקראת תיבת נח כלולה תחתים שנים שלישים נפש רוח נשמה ז"ש מושיב יחידים ביתה דייקא על מלכות:
דברו אל כל עדת בני ישראל קדושים תהי' כתב אמ"ו ז"ל בפ' ברכת המזון שלו ט"ו תיבות בזה הפסוק ע"ש בפירושו שהביא כמה וכמה ענינים מן ט"ו לפי דעתי שבא לגדור ערוה שם תמצא קדוש' שם י"ה הוא בין איש ואשה ולפי שהמשכן היה זווג לכן י"ה דברים יש שם עם בני שוהם וכן (ישעיה כו) ביה י"י צור עולמים וכן קרבנות. סוד שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קודש הילולים לי"י ידוע שג' קליפות הם. (יחזקאל א) ענן גדול ורוח סערה ואש מתלקחת הם לעולם בטומאתן והטיקלא שהיא קליפת נגה פעמים נכללת כולה בקדושה ופעמים כולה בטומאה פעמים חציה או רובה או מיעוטה בע"ש מן שש ומחצה או ט' וחצי זמן מנחה קטנה צריך להכין קליפת נגה להעלותה בקדושה בקריאת שמו"ת להוציא יקר מזולל שהם י"ס אשר באימא זול"ל בגימטריא ע"ג שהיא אימא י' אתוון דיליה עם שם של ס"ג שהוא באימא לקבל זה חנ"ה ופנינה ח' על בינה ח' לספירות נ' שערים מתפשטין מינה ה' עד הוד מתפשטא ה' עילאה של שם ופנינה לקבל קליפת נגה שהיא לקבל אימא עיין לקמן פרשת בהעלותך ובמדה זו בחוץ נאחד עוג ובתוספת ו' נקרא ה"פליט בגימטריא קד"ל לקבל ערפו של משה ולא שלט משה בו רק בסיוע אבהן מן חסדים של אבא ששמש את אברהם וכן סיחו"ן בגי' קד"ל לקבל ערפו של אהרן ושניהם ניצולו במבול בזכותו של משה והנה קליפה זו נקראת זוללה זוללה מן ה' והיא זוללה כפועל כטעם (משלי ל) אכלה ומחתה פיה (שם) ושפחה כי תירש ועל קליפה זו נאמר בזוהר נחש דפרח באוירא שרי בחבורא וסיים בפירודא הנחש הזה הוא הטיקלא קליפת נגה כי כשהיא רוצה לעלות שאר הקליפות מתחברות עמה ובזמן שג' קליפות מבקשין להדביק בטיקלא להיכלל גם הם בקדושה נפקא שלהוביתא מעולם היצירה בסוד ס' פולסי דנורא והן נופלות לנוקבא דתהומא רבה כדכתיב שברת ראשי תנינים על המים וברחיצת במים חמים בע"ש היא עזר להביא שלהוביתא דאשא לרחוץ קליפת נגה מן הקליפות הקשות אז יאמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון (שם) אם רחץ י"י את צואת וגו' אל תקרי אם אלא אם לכן בשנה רביעית קודש הילולים לי"י כי נכנסת בקדושה וכן אתמר עליה (תהלים קלז) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע ניצוצות טהורות שבו יבואו לקדושה:
לא תקיפו פאת ראשיכם. י' היא הראש פאת הראש היא פרצוף ארוך קוצו של י' שאין לנו השגה בו ואין לו הקפה כלל לא תגנובו פוגם בה' כן משלם הגנב תשלומי כפל לפי שתשלומי כפל ה' אחרונה ה' כפולה סוד מערת המכפילה לא תכחשו בו' של שם (ירמיה ה) כחשו בי"י ויאמרו לא הוא וכחש בעמיתו עם שאתו בתורה ובמצות והיא ו' של שם שממנו התורה והמצות לא תשקרו בה' של שם ל"א תשבע"ו בשמ"י לשק"ר בי' של שם ס"ת א'ו'י'ר על קוצו של י' שהיא סוד אויר קדמון ז"ש וחללת שם אלקיך אני י"י כי שם של י"י אע"פ שהוא ד' אותיות נחלק לה' פרצופין ז"ס תשלומי ד' וה' מי שנשתרש בחטא גם יש בסוד זה לא תשבעו בשמי לשקר פוגם בשכינה שעיקרה מן אויר עליון החכמה העליונה בסוד אבא יסד ברתא (משלי ג) י"י בחכמה יסד ארץ זה סוד אוירא דא"י מחכים שכינה נקראת חכמה:
איש אמו ואביו תיראו. דא גופא ואת שבתותי תשמורו דא נשמתא אני י"י כי ג' שותפין אב ואם על הגוף הקב"ה נותן נשמה לעם עליה. אל תפנו אל אלילים בהרהורא בישא של זכר עושה פסל ובהרהורא דנקיבה עושה מסכה ז"ש אלקי מסכה לא תעשו לכם פסל ומסכה דכר ונוקבא. מאן דנפק מרשות הרבים לרשות היחיד או להיפך כאלו עריב שמא דקב"ה בע"ז ז"ס סמיכות שבתותי השמרו שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים שהוא י"ו אמה על י"ו אמה סוד חרב של מלאך המות י"ו פיות ז"ש אל תפנו אל האלילים שהם רשות הרבים אלקי מסכה לא תעשו לכם שלא יהיה האדם בעצמו ע"ז אל זר בלבו של אדם. למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. הקושיא מפורסמת שאין שואלין ענין סמיכות הפרשיות רק כשהוא שלא כסדר וכאן מה הי' חסר שמקשה למה נסמכה הלא אין מוקדם ומאוחר בתורה אבל הוקשה לבעל המדרש מה ענין קדושה אצל ערוה ומי שאינו משמר עריות קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי הלא הוא רשע גמור והתירוץ כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה לא אמר כ"מ שאתה מוצא ערוה גופא רק גדר ערוה שהם השניות והיא נלמד ממקרא שלפני זה כדברי רב אשי ביבמות רמז לשניות מן התורה (ויקרא יח) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת ז"ש ושמרתם את משמרתי לבלתי שלא יפגע בערוה גופא. נמצא אחר העיון תמצא במקום זה שהאתמר קדושה שם במקום שגדר ערוה ר"ל שניות לעריות ז"ש פר' זו נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי תורה תלוין בה שלא יעמוד נגדו ערוה שהיא השנייה והיא משל של רב אשי ביבמות פ"ק אז יפגעו בערוה גופא ז"ש רוב גופי תורה תלוין בה:
מ"פני ש"יבה ת"קום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך. רזא עלאה מבואר בהאי קרא דרש האר"י ז"ל ר"ת תש"ם אורות יש בפנים דאריך שהוא סוד (ישעיה יא) ש"ע ש"ע יונק על חור פתן מבואר בכנפי יונה הסוד הקנאה ע"ש והדרת פני קן זעיר ויראת מאלקיך כנגד המלכות שלם מקום היראה פשוטו של מקרא. וע"ד הרמז ר"ת שמות (משלי יד) יש דרך ישר לפני איש וס"ת מיתה ואחריתה דרכי מות ויש לדרוש אל תקרי שמות אלא שמות ותרווייהו קשוט:
ובזוהר דרש מפני שיבה ר"ל קודם שיבואו ימי הזקנה תקום שיעשה תשובה בימי בחרותו ועל זה פי' הקרא והדרת פני זקן ע"ד מ"ש (בסוכה כג) אשרי ילדותינו שלא ביישו זקנותינו כשפרקו נאה אז הוא מהדר פני זקנים וע"ז פרקא דיומא שינה של שחרית ימי נערות ויין של צהרים ומי בחרות ושיחת הילדים ימי עמידה וישיבת ע"ה ימי זקנה שאינו יכול עוד ללמוד ויושב כל היום בשוק. (בירושלמי) אר"ע זה כלל גדול בתורה ואהבת לרעיך כמוך (נדרים פט) בן עזאי אומר זה ספר תולדות האדם זה כלל גדול מזה לפי שראה ר"ע (במדרש בראשית כד) מחצבו ומחצב תלמידיו כ"ד אלף לקבל כ"ד פ' שיטים דאתמר במלאכת המשכן שנענשו כ"ד אלפים משבט שמעון בשיטים על כ"ד אלפים גרים שקבלו עליהם אות ברית והרג אותם שמעון בשכם והם נטו שכם (צפניה ג) לעבדו לאל אחד ולכן לא נהגו כבוד זה לזה כיון שראה מחצבים על כן אר"ע זה כלל גדול בתורה ואהבת לרעיך כמוך שינהגו כבוד זה לזה ונענשו פעם שלישית בין פסח לעצרת. ולפי שר"ע הוא כלל של תורה שבעל פה לכן כששכח משה רבינו ע"ה ווים לעמודים לא יכול לזכור עד שבאה אליו נשמתו של ר"ע בסוד היודע פסוק (שמות לח) ואת האלף לכן אר"ע כלל של תורה על רגל א' כי ע"י נתייסדה תורה שבעל פה. וכמו שספר יצירה נתייסד ע"י אברהם אבינו ואחריו בא ר"ע וסידר אותו על מתכונתו כי אברהם דא איש חסד תורה שבכתב שהרי לא יכול משה לקבל תורה שבכתב עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פנים של אברהם (משלי לא) תורת חסד על לשונו כן לא יוכל משה לייסד ווים לעמודים עד שבאה אליו נשמתו של ר' עקיבא והוא מסוה משה בגי' ר"ע סוד תורה שבעל פה והוא בגי' חנו"ך מטטרו"ן עם הכולל והיא בגי' מלאכ"י רחמי"ם כי נתהפך המטה לפי זכות הדור מטה כלפי זכות לפעמים המטה לנחש כלפי חובה עיין לקמן פ' בלק ופ' פנחס ז"ש (תהלים צד) אם אמרתי מט"ה רגל"י על כל התורה שעומדת על רגל א' לא אמר ואהבת את רעיך אלא לרעיך ע"ד יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך ר"ל מה שיש לרעיך דהיינו ממון שלו יהיו אהוב בעיניך כשלך כמו שהדברו' פותחין אנכי ומסיימין לרעיך כי בשנים אלו תלוי הדבר (שמות כ) אנכי י"י אלקיך זה בין אדם למקום וכל אשר לרעיך בינו לחבירו לכן פסוק זה כלל גדול בתורה כי כבר ידוע שבי' דברות נכללין כל התורה שיש בי' דברות כת"ר תיבות נגד הרי"ג מצות מן התורה וז' מדרבנן ובשנים אלו נכללין בין אדם לחבירו ובין אדם למקום:
לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל וגו'. האי קרא אית לשאלי' בי' וכי במשפט גרידא לא תעשו עולוהלא תועבת י"י כל עושה עול גם (איוב יא) אל תשכן באהליך עולה כי הקדוש ב"ה (דברים לב) אל אמונה ואין עול כל מיני עולה בעולם אין לפניו ולמה אמר דוקא במשפט לא יעשו עול בשלמא באידך קרא שאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל במשורה לא קשיא מידי ברזא דחכמתא על ארבעה אתוון קדישין וא' שלא יפגום בכל אות ואות משמא קדישא לקבל י' אמר משפט לקבל ה' עלאה אמר מדה דמתמן ז"פ ז' ז' שבועות תסבור לך מנין מד"ה לקבל ו' קו המשקל לקבל ה' אחרונ' א' במשורה וכן בן זומא א' ד' אותיות השם איזהו חכם לקבל י' איזה גבור לקבל ה' (איוב כו) ורעם גבורותיו מ"י יתבונן מתמן מהערין דינין כמ"ש בתפלה בברכת לאל ברוך פועל גרורות לקבל בינה עושה חדשותלקבל חסד (איכה ג) חדשים לבקרים שבענו בבוקר חסדיך בעל מלחמות לקבל גבורה זורע צדקות לקבל ת"ת מצמיח ישועות לקבל נצח כי ישועה מחסד קא אתיא (תהלים צח) הושיעה לו ימינו וכן ה"א (שם יז) מושיע חוסים ממתקוממים בימינך בורא רפואות לקבל הוד דמתמן קא אתיא רפוא' (מלאכי ג) מרפא בכנפיה דאתמר גבי יעקב (בראשית לב) ויזרח לו השמש שהיה צריך לרפואה שהיה צולע על ירכו שהוא ירך יעקב (שמות טו) נורא תהלות לקבל יסוד כי הוא אחיד בשמיא וארעא וכמו שה' עילאה נקראת תהלה כמ"ש (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקך כן ה' תתאה נקראת תהלה לדוד ויסוד הוא נורא מסטרא דת"ת (בראשית כח) מה נורא המקום הזה גוף וברית חשבינן חד לכן הוא נורא תהלות והוא רקיע קרח הנורא (איוב לח) מבטן מ"י יצא הק"רח אדון הנפלאות הוא אדון כל הארץ מלכות לכן בזוהר גריס מקודם כי הוא לבדו על אין סוף ברוך הוא וב"ש המלך הגדול המרומם לבדו מ"אז מרום וקדוש לקבל כתר חכמה ואח"כ פועל גבורות על בינה הרי י' ספירן כסדרן. זכינו לדין כי תנא בן זומא אמר איזה גבור לקבל ה' ראשונה בינה איזהו עשיר לקבל ו' כי העשיר עליה אתמר (שמות ל) העשיר לא ירבה וגו' ממחצית השקל כדאיתא בר"מ איזהו מכובד לקבל ה' אחרונה (תהלים כד) כי הוא מלך הכבוד (שם קמט) יעלזו חסידים בכ"בוד שהשכינה למעלה על ראשיהם ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וישראל בשעת עגל (שם קו) וימירו את כבודם דייקא הן הן ארבע אותיות השם שאמר הנביא (ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו דייקא שלא יפגום בי' וגבור בה' ועשיר בו' (שם) כי אם בז"את יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי רצה לומר א"א לעלות הרמתה לג' מעלות עליונים דרך ז"א כמ"ש באהרן כי אם בז"את יבא אהרן אל הקודש מן ה' אחרונה עד קודש י' חכמה וכן במקרא הזה קחשיב ארבע אותיות השם אך בפסוק ראשון קשה. ע"ד הפשט בא להודיענו ע"ד עובדא דמארי בר איסק פ' המפקיד דא"ל רב חסדא הכי דיינינא לך ולכל אלמי חברך הרי שצריך הדיין לדון דין אמת לאמיתו וכתבו התוספ' לאפוקי דין מרומה וקשה קושיית הב"י בתבת אמת לחוד הוי סגי אבל בא להודיע שצריך לדקדק בכל דין בפני עצמו ד"מ בכלל ד"מ זה כלל גדול בדין המע"ה וכשיבא לפניך מארי בר איסק ואתה תפסוק כדין המע"ה הרי עשית משפט אבל המשפט הזה עול הוא כי (ד"ה ב יט) ועמכם בדבר משפט ר"ל על כלל המשפטים אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"ז נאמר לא תעשו עול במשפט ממש שהרי זה המשפט כתוב (תהלים קמט) הדר הוא לכל חסידיו ולא לאלם ובעל דין קשה ועז"א ר"י לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה וכו' ז"ש לא תשא לענין זה פני נדיב רק לעיין בכל דין ודין שלא לעשות עול עם דין הכתוב רק בצדק תשפוט עמיתך ר"ל עם שאתה שם בדין ועמכם בדבר משפט של כל דין ודין תשפוט עמיתך וכה"א ושפטתם צדק. ז"ש בגמרא לא חרבה ירושלים רק שהעמידו דבריהם על דין תורה ע"ד הגמרא פ' הגוזל בתרא כך דינינו כך דיניהם שלפעמים ידין הדיין מצד סברא ז"ש דבריהם ואחר כך כשלא היה להם דין מסברא העמידו על דין תורה ואמרו כך דינינו כך דיניהם יש להקשות למה מייסר הנביא לירבעם (מלכים א יד) ואותי השלכת אחרי גוך ודרז"ל לאחר שנתגאה זה קבל עליו מ"ש הלא קים ליה בדרבה מיניה חטא והחטיא בע"ז אבל יש ליישב ענין זה עפ"י הזוהר פ' פקודי ע"פ לא תאכלו על הדם לא תנחשו מה ענין זה לזה אלא מי שאוכל קודם שיתפלל גורם לסיטרא אחרא להגביר הנחש וזה עשה ירבעם גסות הרוח שלו טורדתו מן העולם כי זה גורם: