(תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון:
האופן הא' על התוספתא זוהר פרשת אמור שבר"ה נתנו רשות למקטרג לחפאה ולכסאה ולאנעלא פתחא דלעילא על כן בר"ה ישראל תוקעין בשופר כדי לפתוח הפתחים מה שהוא סוגר ועל זה אמר הכתוב אשרי העם יודעי תרועה כדי לפתות אותן הפתחים שסוגר המקטרג ועל ידי זה ה' באור פניך יהלכון דהיינו שבא השפע מלעילא ולא שיהיה מחשבת המקטרג שסוגר הפתחים כדי שלא יבא שתע מלעילא וגורם שלא יבא התפלה למעלה:
האופן הב' דאיתא עוד שם באותו התוספתא בזוהר פרשה אמור שבר"ה אתמר עלוהידיצחק (בראשי' כז) ותכהין עיניו מראות דנפיק מיניה עשו דמחשך אפיה דברייתא ולכן (שם) ויקרא את עשו בנו הגדול שיעשה לו מטעמים מעובדי דבני אנשא דעלמא ורבקה שאוהבת לי' ליעקב עבדית ליה מטעמים מה המטעמים פקידת ליה לאיתערא איהו באינון מטעמים דיליה ויעקב אתער מלתתא בצלותין ובעותין (שם) והקול קול יעקב בההוא קול דשופר וז"ש (תהלים פא) תקעו בחודש שופר והטעם כדי שלא יתכסה השטן אותן עינים שהיה מתכסה כי יעקב אתער עם השופר וע"י זה פותח העינים שהיה השטן ננער ביה ותכהין עיניו מראות שהוא מחשך עינים וזהו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה שהוא גורמת ה' באור פניך יהלכון באור דייקא ולא בחשך כמו שאמר בתוספתא שבר"ה נאמר ותכהין עיניו מראות ועל ידי שופר באור יהלכון. ע"ש בזוהר:
האופן הג' זאת לפנים בישראל כמלוך עליהם מלך היו תוקעין בשופר ואומרים (מלכים א א) יחי המלך ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כמו שכתב בתוספתא (ד"ה א כט) כי כל בשמים ובארץ וכמו שבארץ כמלוך עליהם מלך תוקעין בשופר כך בשמים בר"ה כשממליכין הקב"ה ואומרים המלך הקדוש המלך המשפט אז אנו תוקעין בשופר ומודיעין לכל כי הוא מלכינו וזש"ה (תהלים פא) כי חק לישראל כמו שחק לישראל כן המשפט לאלקי יעקב וזש"ה (ד"ה א כט) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש אנחנו מודיעים שהממלכה להקב"ה אמת שבאותו פעם מתנשא לכל לראש וז"ש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון דהיינו ע"י התקיעה אנחנו מודיעים שבאור פניך יהלכון שיש לך המלכות והממשלה (משלי כב) הלא כתבתי לך שלישים זמנים של תשובה ר"ה ויוה"כ והושענא רבה (שם) במועצות ודע"ת ת"פ שעות מן ר"ה עד הושענא רבה ומהו (שם) להודיעך קשט אמרי אמת שהוא הושענא רבה אהי"ה פ' אהי"ה הוא סוד אמ"ת סוד חותם של הושענא רבה קש"ט בגי' אבו"ת כי ג' זמנים אלו הם ג' אבות יצחק ר"ה יעקב יום כפור יום גדול ונורא הושענא רבה אברהם דור כ"א שלשום חסר י' על שלשים יום של אלול:
האופן הד' דאיתא בזוהר שבני ארץ ישראל יודעי סוד התרועה אבל בני הבבל לא יודעים סוד התרועה ומספק עושין ב' חומרת ואעפ"כ שפיר הם עושין ועל זה אמר אשרי העם הם בני א"י שהם יודעין סוד התרועה ואף בני בבל שאינן יודעין סוד התרועה ומספק עושין ב' חומרת ולפי הדין אני קורא בהן (קהלת ב) והכסיל בחשך הולך ועל כן אמר ואף עפ"כ ה' באור פניך יהלכון ולא בחשך כדאי' בזוהר כי שפיר הם עושין כי כולא איצטריך יללותא דאיהו דינא תקיפא תלת תבירין דאיהו דינא רפיא:
האופן הה' ע"ד הפסוק (תהלים מז) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר ר"ל אלקים הוא מדת הדין והתרועה הוא לקבל דין וי"י שהוא רחמים לקבל שופר קול פשוט שהות רחמים ועל זה אמר עלה אלקים בתרועה שהוא דין ה' שהוא רחמים (שם) בקול שופר ועז"א אשרי העם יודעי תרועה שהוא מדת הדין ואמר יודעי מלשון (שופטים ח) וידע בהם את אנשי סכות שהוא לשון שבירה מה הם עושין לעשות בהן רחמים דהיינו ה' באור פניך יהלכון שיהא רחמים בחג הסכות שאז (תהלים טז) שבע שמחות את פניך אל תקרי שבע אלא שבע אז נודע שרחימו דמלכא נצחו המלחמה (שם עו) ויהי בשלם סוכו ר"ל כשנשלם סוכות ביום נ' של תשובה מן ר"ח אלול עד הושענא רבה ז"ש אשרי העם יודעי ומתי יודעין שהם נצחו המלחמה לז"א י"י באור פניך שובע שמחות את פניך יהלכון בן' יתירה לא אמר יהלכו אבל רמז רמוז על נ' יום של גמר החתימה. או יאמר ל' קולות הן בתקיעות בני, א"י דידעי תקיעותא ואינון בבלאי לא ידעי וכולהו צריכין לפי ששם בן ד' הוא כ"ו וד' אותיות הרי ל' ז"ש י"י באור פניך י"י דייקא לז"א שם בן ד' (שם פט) בשמך יגילון כל היום ג"פ תוקעין מיושב ומעומד ולאחר התפלה לקבל ג' עולמות ב'י'ע והעיקר האמצעים לקבל עולם היצירה מט"ט שר הפנים וזהו באור פניך דייקא על שר הפנים ג' עולמות י'ב'ק אדנ"י הוי"ה אהי"ה הקב"ה בגימטריא הכי הוה הרי לקבל גדפין אדני אנפין הויה עיינין אהיה הרי נגד הוי"ה הוא פנים בסוד (יחזקאל א) ויראה להם וגבותם ר"מ פר' פנחס ז"ש י"י באור פניך לקבל הוי"ה שהוא פנים:
(הושע יד) שובה ישראל עד י"י אלקיך. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה פתח ביחיד ומסיים ברבי' (שם) קחו עמכ' דברי' דאית לשאליה ביה פתח בשתים י"י אלקיך ומסיים בחדא (שם) ושובי אל י"י בספרא קדמאה אמינא ביה כמה גוונין עתה עת לקצר לדרשו על כמה אופנים:
האופן הראשון אמרי' ביומא פר' בתרא (דף פה) אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ר"ל שצריך אדם לטהר עבור עבירות שבין אדם לחבירו קודם כי עבירות שבין אדם למקום יו"הכ מכפר ז"ש שובה ישראל שהתשובה מועיל עד י"י אלקיך אב לא בין אדם לחבירו ז"ש בעונך אזי צריך לרצות מתחלהאת חבירו ז"ש קחו עמכם מתחילה דברים ופיוסים לרצות ושובה לי"י שאז (שם) כל תשא עון כל עבירות הן שבינו למקום הן שבינו לחבירו.
האופן השני ע"ד שאלו לחכמה חוטא מה ענשו (משלי יג) חטאים תרדף רעה ר"ל שכל אנושי שאלו לנבואה והשיב הנפש החוטאת היא תמות לתורה יביא קרבן והקב"ה אמר יעשה תשובה ז"ש שובה ישראל עד י"י אלקיך ותעשה תשובה אבל בדרך שכל האנושי כשלת בעוניך וחטאים תרדף רעה גם קחו עמכם שני דברים שהם נבואה ותורה כי לא"הע אור נבואה לא נגה עליהם גם אור תורה ושניהם לא הסכימו רק ושובו אל י"י כי הקב"ה רוצה בתשובה ז"ש (קהלת ט) כי כבר רצה אלקים את מעשיך וברצונך תרום קרננו וכה"א (ישעי' לה) ופדויי י"י ישובון כי הקב"ה צוה לעשות תשובה ז"ש ואמרו אליו כל תשא עון (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע י"י ח"כמה נ"בואה ות"ורה סימן חנ"ות פתוחה:
האופן הג' (יומא כז) רבא רמי כתיב (משלי כח) מכסה פשעיו לא יצליח וכתיב (תהלים לב) כסוי חטאה לכאורה מקשים הלא לא קשה מידי שהקב"ה מכסה פשע של אדם ואם כוונת רבא לפרש על דרך (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע (ר"ה יז) למי נושא עון למי שעובר על פשע ז"ש אשרי שהוא נשוי פשע ומי הוא נשוי פשע כסוי חטאה מי שהוא כסוי חטאה ולפי דברי הזוהר שקאי על תשובה שהוא לוקח לעצמו כסוי חטאה כי אותו הלבוש של החוטא מתלבש בו הצדיק גם כן לא קשה מידי על רבא ובמדרש דריש נשוי בשי"ן מי שנושה חובו רצה לומר שחטאתו אשר חטא אינו עושה עוד כי מדת הקב"ה עון אינו נמחק וכשהוא חוזר ועושה אותו אזי לוקח גם העון הראשון כמ"ש (תהלים סט) תנה עון על עונם וגו' וז"ש (שם עט) אל תזכר לנו עונות ראשונים ר"ל שאינו זוכר לו שעשה עבירה זו מקודם (שם) אשרי אדם אשר לא יחשוב י"י לו עון ומתי אינו חושב הקב"ה לו עון עצמו כשאין עוד (שם) ברוחו רמיה רצה לומר שאינו עושה עבירה עוד כיוצא בה אבל אם עושה אותה עבירה אזי לוקחין גם חטא ראשון ואינו שוכח אותו ע"ד מ"ש בגמרא (ישעיה מט) התשכח אשה עולה מאחר שיש שכחה יכול שגם הר סיני תשכח (שם) ואנכי לא אשכחך ומאחר שאין שכחה יכול שגם מעשה עגל לא תשכח ז"ש (שם) וגם אלה תשכחנה וקשה פיך אפשר שלא ישכח הלא (סוטה כא) אין עבירה מכבה מצוה מאחר שלא ישכח הר סיני לא ישכח מדה רעה אבל הענין שמן העבירה עושה מלאך רע ומן מצוה עושה מלאך טוב וכשעושה אח"כ תשובה נעשה מן עבירה גם כן מלאך וכל אותן מלאכים רעים נעשים טובים וכן להיפך לכן ס' רבוא מלאכים קשרו ב' כתרים כנגד נעשה ונשמע אח"כ באו ק"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום כי אותם ס' רבוא מלאכים טובים נעשו מקטריגים גם ס' רבוא מלאכי חבלה באו הרי ק"ך רבוא כפל ועז"א מאחר שאין שכחה מן מעשה הר סיני שהיו רק ס' רבוא מלאכים שבאו באותו פעם יכול אף לא תשכח מעשה עגל ויהיו לו כפלים מלאכי חבלה וא"כ יצא שכרו בהפסדו ר"ל וגם אלה תשכחנה ר"ל אעפ"י כשאמרו (שמות לב) אלה אלקיך ישראל באו מלאכי חבלה כפלים שגם לריבוי אתא כהנה וכהנה תשכחנה שכולם יהיו סנגורים כמ"ש (יומא כא) אלו ואלו נעשו עטרה לראשו וכולם נעשו אריסין לראשו. או יאמר אשרי אדם אשר לא יחשוב י"י לו עון כי הקב"ה אומר (מיכה ד) ואשר הריעותי וכמ"ש ביומא והקב"ה מהו אומר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ אבל על כל פנים האדם לא יאמר כן שהרי ארז"ל (ברכות לב) אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שאמר (מלכים א יח) ואתה הסיבות את לבם אחורנית וקשה הלא אלמלא ג' מקראות נתמוטטו רגליהם וכו' הרי שהקב"ה מסכים בעצמו ומתחרט על דבריו ולמה חשבו לו חז"ל להטיח דברים אבל הענין ע"ד שהקב"ה אומר (ישעיה מ) כי לקחה מיד י"י כפלים בכל חטאתיה ולכן אנו אומרים לא כחטאינו עשה לנו וגו' (תהלים קל) אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד אלא שזה אומרים אנו אבל הקב"ה אמר להיפך וכן בדבר זה הקב"ה מתחרט אבל אליהו לא יפה עשה שדבר כן ז"ש אשרי אדם אשר לא יחשוב י"י לו עון הקב"ה אומר ומתחרט על היצר הרע אבל האדם עצמו לא יאמר כן וז"ש ואין ברוחו רמיה שהאדם עצמו לא יאמר כן או לא יאמר האדם מאחר שבמקום (ברכות לד) שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין א"כ לכתחילה יעשה חטא כדי שיהיה בעל תשובה לז"א אשרי אדם שהוא נשוי פשע שאין הקב"ה יחשוב לו עון עצמו נמחק ונעשה מן קטיגור סניגור אבל האדם עצמו לא יאמר מתחילה שאני אהיה בעל תשובה שזה מן כלו אחטא ואשוב וכו' ואין ברוחו רמיה הוא לא יעשה כן וז"ש (הושע יד) שובה ישראל גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד (שם) עד י"י אלקיך וא"ת א"כ מאחר שגדולה תשובה יאמר אחטא לכתחילה כדי שאעשה אח"כ תשובה ויהיה מדריגתו גדולה לז"א שאינו כן שאין התשובה מגעת רק כשהיית מתחילה שוגג ז"ש (שם) כי כשלת בעונך אותה תשובה מגעת לשה אבל כשהוא אומר אחטא ואשוב הוא מזיד גמור:
במדרש (ילקוט ח"ב נ"ב ד) תני רבי אליעזר בר יעקב עתידה ירושלים להיות רמה ועולה עד שמגעת לכסא הכבוד ואומר' לפני הקב"הצר לי המקום גשה לי ואשבה שנאמר (ישעיה מט) עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשבה ר' ירמיה רוסטיה בשם ר' לוי עדיין אין אתה יודע שבחה של ירושלים אלא ממה שכתוב (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה מכאן אתה יודע שבחה של ירושלים לפי הדרש חכמה גבורה עושר הן הן כלל ההצלחות מתחלה אמר על רוחב ההשכלה והלימוד שהוא חצובה תחת כסא הכבוד ואח"כ הוסיף ר' דוסתאי עוד שנים חומת אש על גבורה כבוד על עושר וברזא דחכמתא שתעמוד העשייה בבריאה כמו שהיתה קומת אד"ה קודם המיעוט ור' דוסתאי הוסיף בירושלים הוא מטרוניתא ואני אהי"ה רזא דאהי"ה הוא בינה אהי"ה סוד (שמות ג) אהיה אשר אהיה:
כתב בע"ז ג"ע ש"ד (תהלים יב) לשון מדברת גדולות וכלם באים מגאוה ז"ש (משלי טז) תועבת י"י כל גבה לב ר"ל כל תועבת ה' הוא בא מגבה לב גדול של קין לפי שהגיס לבו שקרבנו של הבל נתקבל ולא נתקבל שלו ג"ע יוסף הגדולה בא גם כן מן גסות רוח שלו שהיה מסלסל בשערו וגירה בו את הדוב ע"ז (שמות לב) חטא העם הזה חטאה גדולה מחמת שהרבו כסף וזהב שהשפיע להם נמצא שכלם באים מחמת גאוה לכן אמר גדול בכל אחד מאלו ולכן מצינו (סוטה ה) כל המתגאה כופר בעיקר כל המתגאה נכשל באשת איש (משלי ו) נפש יקרה תצוד ושופך דמים ממעט הדמות ז"ש גדול לפי שנתגדל קין והיה מתגאה ומתגדל נפשו נכשל בעונו (הושע יד) אמרו אליו כל תשא עון ע"ד כל העולם אתה סובל ועוני גדול מנשוא ז"ש כל מאחר שאתה נושא כל העולם לכן תשא גם העון שלי:
תקעו בחודש שופר. במדרש חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם (סוטה לח) כל אחד מישראל כרת תקע"ו בריתות בירושלמי ג' פעמים קצ"ב הטעם כל מה שאדם עושה בעו"הז צריך לעשות עבור יחוד קב"ה ושכינתיה כמ"ש (משלי ג) בכל דרכיך דע ה"ו יהיו לשם שמים לכן אמרו (שבת מ) דרדקי מימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיהו אלף בינה גמול דלים ה"ו שמו של הקב"ה ידוע שבחסד ואמת יכופר עון אבל ביראת י"י סר מרע שיעשו לשם שמים שהוא נרמז באות ה' ובאות ו' וכן נכרתו תקפ"ו בריתות על כל מצוה ומצוה שהוא בגימטריא יסו"ד מלכו"ת כי (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הי"ם נוטריקון יסוד מלכות שהוא סוד שם שמים גם מספר היכ"ל אהב"ה היכ"ל זכו"ת בגימטריא הקע"ו לכן כרתו הקע"ו בריתות לקבל תרין היכלין אלו שהראה הקב"ה ליעקב במראה סלם כשיצא יעקב מבאר שבע אינון ז' היכלין דכסיפין וכשהגיע להיכל אהבה שהוא היכל של אברהם אמר (בראשית כח) אנכי אלקי אברהם אביך ועל היכל זכות תמן ע' קתדראין יתבין ע' סנהדרין שפותחין בזכות אמר ואלקי יצחק כי ההוא יומא אתעטר יצחק ריש אבהן ז"ש יעקב (שם) מה נורא המקום הזה על היכל ה' שהוא אהבה ועל היכל זכות אמר (שם) אין זה כי אם בי"ת אלהי"ם בגימטריא היכ"ל זכו"ת וזה שער השמים על היכל רצון הן הן תלת ספרים נפתחין בר"ה נגד ג' אבות והנה התורה שאדם לומד נרמזו אלף בינה וגמילות חסדים נרמז גומל דלים ועל שניהם ה"ו שיהיה ביראת ה' רצה לומר לשם שמים:
יומא דראש השנה (איוב א) ויבואו בני אלקים דאתא מארי דדינא בירחא תקיפא שהיא ירח איתן ואז (משלי יג) ודרך בוגדים איתן (בראשית ח) ותנח החיבה בחודש השביעי בר"ה על הרי אררט טורי מלטטיא ואז (איוב א) ויבא ג"ם השטן בתוכם שם של אלהים יש בו שם ב"ן כיצד ה' אותיות של אלהים ומילוי שלו י"ג אותיות שהוא סוד (איכה ג) ויגה בני איש מילוי מילואו כזה אל"ף למ"ד פ"א למ"ד מ"ם דל"ת ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת מ"ם מ"ם זה סוד (ירמיה מא) ג"דליה ב"ן אחיק"ם והוא סוד בני אלקים כי אותיות של אלהים הם ב"ן לכן מיד אחר ר"ה מתענין צום גדליה שהיא סוד בן אחיק"ם ואותיות גדליה נרמזו כל האותיות ה' י"ג ד"ל וכן (במדבר יד) ועתה יגד"ל נא כח אדנ"י דינים של אלקים אחיק"ם נרמזו בו ששה אנשים הבאים מדין עליון מאן אינון ששה אנשים א"ף ח"ימה משחי"ת ק"צף מ"כלה משב"ר כי בפסוק (תהלים עח) והוא רחום אמר ולא ישחית דא משחית לכן נרמזו בי' הרי שכל ו' אלו שיניקתם מן בני אלקים נרמזו במילת אחיק"ם ויבא גם השט"ן בתוכם מכאן למד רמי בר חמא ביומא (דף כא) השט"ן בגימטריא שס"ד כל השנה אית ליה רשות לאשטנא לבר מיומא דכפורי וקשה והלא עיקר שמו שטן ולמה דרש גבי' השטן בה' אבל הוקשה לו ה"ל למימר ויבא גם שטן בתוכם למה אמר השטן אלא שבא לדרוש כולי יומא שתא אבל עיקר שמו שטן והה' מורה על ה' שבין יוה"כ עד סוכות שהוא ראשון לחשבון עונות אבל אית ליה רשו לאשטוני אם חוטא אדם רק שאין לישראל פנאי באלו הימים לחטוא לפי שעוסקין בסוכות ולולב (ישעיה נה) דרשו י"י בה' מצאו הן הן ה' ימים שבין יו"הכ לסוכות ה' לי"י תגמלו זאת על ה' ימים אלו כי שם י"י אקרא ויש בשם בן ד' צירוף תמי"ם הא כיצד י' פעמים הו"ה ק"ס ה' פעמים יו"ה ק"ה ו' פעמים יה"ה ק"ך ה' פעמים יה"ו הרי ק"ה צירוף ארבעתן ק"ם ק"ה ק"ך ק"ה הרי תמי"ם תהיה עם י"י ר"ל שהוא צירוף השם ז"ש (תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת י"י צרופה ר"ל צירוף של שם י"י ז"ש כי שם י"י אקרא חזר ומפ' הצור תמיםפעלו מזה הטעם (דניאל ט) שבועים שבעים נחתך על עמך וגו' לכלא פשע ולהתם חטאת (ז' יובלות שעולה בן ד' בחושבן זעיר ז"ש (הושע יד) וקח טו"ב (שם) ושובו אל י"י כי שם י"י הוא טו"ב) (שם) ואמרו אליו כ"ל ת"שא ע"ון ר"ת ע"ת"ך ע' שנה היו בבבל ת"ך שנה היה בית שני לפי שפגמו בשם של י"י שצירופו תמי"ם ז"ש (דברים יח) תמים תהיה עם י"י אלקיך תמי"ם הוא שבעים שבועים כל הימים מן חורבן בית ראשון תמי"ם והם לא היו בבנין בית שני רק מנין תהי"ה היו עם י"י א"לקיך א"ל אמונה בא"ת ב"ש ת"ך שנה. פעלו הוא ג"כ רבוע של שם בן ד' מקו"ם קפ"ו תמי"ם פעל"ו הוא מנין כל בריתות שכרהו ישראל על כל מצוה ומצוה לפי דברי רשב"י בירושלמי שאין לך כל מצוה ומצוה מישראל שלא כרתו תקע"ו בריתות שהוא מנין מלקו"ת כדי רשע"ו ז"ש כי כל דרכיו משפט מדה במדה (איוב לד) פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו והנה ק' שערים הם בתורה ועל כל שער ושער תקע"ו בריתות הרי מנין תמי"ם פעל"ו תרע"ו שם בן ד' כ"ו פעמים כ"ו האזינו שמים וארץ מעשה בראשית נתן עזרא ובית דינו סימן זו הפרשה הזי"ו לך וחלקוהו אנשי מעמד על ז' ימי השבוע ז"ש זכור ימות עולם בכל יום ויום מעין מ"ב:
(מגילה יח) משה אמר שירה זו עם ע"ח זקינים מנין הזי"ו ל"ך למה נטל משה ע"ח זקינים מנין זה למה (במדבר יא) אספה לי שבעים איש שמענו או ע"ב זקינים שמענו במתניתין ע"ח לא שמענו וכיוצא בו שארז"ל מאה יותר מבשאר מצות וי"ל על דרך הגמרא בפרק לולב מאה ועשרים זקינים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה על הסדר צריך ליתן טעם למה זה המנין של ק"ך לפי שבאו להמתיק ק"ך צירופים של אלקים והן הן סוד (שמות יט) ומשה עלה אל האלקים לכן היה בהר ק"ך יום והיה ימיו מאה ועשרים להמתיק ק"ך בתים של אלקים (שם) ויקרא אליו י"י לעשות מן אלקים י"י ז"ש משה כי שם י"י אקרא ר"ל שהוא מהפך שם של אלקים רחמים ז"ש הבו גודל לאלקינו אף שם אלקינו שהוא דין יעשה ממנו רחמים שהוא גו"דל מדת אברהם הגדול דאתמר גביה (בראשית כא) ויעש אברהם משתה גדו"ל ולכן לא רצה להיות עניים שם באותה סעודה שהם ממדת הדין והוא הגדיל לעשות חסד. והנה משה עושה הצור להיפך לעשות פעולת תמים כדלעיל רק שחת לו ישראל משחיתים השפע לכן לקחו ערב רב ק"ך קטרין בעגל ואמרו (שמות לב) עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו ק"כ בתים של אלקים לכן ירדו לק"ך קנטרין ק"ך רבוא של מלאכי חבלה ופרקו עטרות שלהם שהוא שם המפורש כי מן י"י עשו אלקים ולכן בימי שלמה שעשו בימיו שלום כל המשחיתים ויהי שלום בינו לבין חירם מלך צור שהוריד שם שד א' והורידו לז' מדורי גיהנם ונכנעו כל כוחות הדין גם היא באה מלכת שבא ונתנה מאה ועשרים כיכרים זהב לשלמה ולכן הקריבו אז (מלכים א ח) מאה ועשרים אלף צאן להמתיק ק"ך כוחות של אלקים (דברים א) כי המשפט לאלקים הוא לכן (סנהדרין) כל עיר שיש בה מאה ועשרים אנשים מעמידין בה סנהדרי קטנה ולכן הוצרכו להיות ק"ך זקינים להמתיק ק"ך ב"ד, של אלקים (ישעיה נו) כי ביתי בי"ת תפלה יקרא לכל העמים (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים ומאחר ששם אלקים בינה ק"ך בתים הוצרכו להיות ק"ך זקינים לסדר בית התפלה שהיא בית אלקים להיות רחמים כמ"ש (שם) אכן יש י"י במקום הזה (תהלים קכא) י"י שומרך י"י צלך כמו ששם אלקים עולה צל והיו ימיו כצל אשר איננו ירא לפני אלקים כן י"ב הויות הם בצירוף שם בן ד' וכל אחד כלול מי' הרי ק"ך מן שם של י"י ז"ש י"י צלך יש ג"כ צירופי צל אצל שם של י"י. והנה גם בשירה זו שהיא כלל התורה הוצרך משה ליקח ע"ח זקנים שהוא. מספר שלש הויו"ת הי"ה הו"ה ויהי"ה מצד ג' אבות הקדושים בסוד ג' שמות של ברכת כהנים מֶלֶך מָלָך יִמְלֹך שהוא סוד ה' עלין תקיפין של של שושנה לכן הרחיק ה' מן הליי' תגמלו זאת עם נבל לרמוז על סוד מנצפ"ך ה' גבורות מנין מ'לך מ"לך י"מלך בגימטריא פ"ר דינים נגד חמשה אותיות אמר ה' ענינים בפסוק הצור תמים פעלו. גבי עגל אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות לב) ועתה הניחה לי כתב בעל עשרה מאמרות שרמז על ג' הויות אלו הניח"ה בגימטריא ג' הויו"ת מנין ע"ח לכן הוצרך משה להזכיר ג' אבות (שם) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך נגד ג' הויות אלו ומשה אמר מתחילה יערוף כמטר רמז על סוד מטר שירד בימי המבול שאז נתבלבלו אותיות שלש הויות אלו ז"ס מבו"ל בגימטריא ג' פעמים הוי"ה (בראשית ז) ויסגור י"י בעדו שנתערבו ונתבלבלו צירופי האותיות ונעשה מהם מבו"ל כי מתחילה ירד גשם עלי הארץ ואחר כך היו למבול (תהלים כט) י"י למבול ישב ר"ל שם של י"י היה סוד מבול שנתבלבלו אותיות גם כן כשיצא נח מן התיבה אמר י"ג ווין שהוא סוד חשבון ג' הויות וז"ס (דברים ח) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי י"י כי סוד לח"ם הוא ג' הויות ז"ש כי שם י"י אקרא על שם של ההוי"ה לכן לקח ע"חזקינים עמו הבו גודל לאלקינו: זכור ימות עולם בינו שנות דור המבול ודור אנוש שירדו מטר עליהם אלו חזרו היה גשם נדבות ונתהפך אח"כ לרעה: הליי' תגמלו זאת כי דור תהפוכות המה שחת לו הם משחיתים את עצמן ולכן נתנו סימן לפרשה זו הזי"ו לך (שהוא חשבון חנוך שר העולם מנהיג העולם בימי גלותו והוא שם אחד מע' שמות) כי (איוב כו) פרשז עליו שדי זיו עננו הן שד"י בגימטריא מטטרו"ן שהוא חנו"ך וכשם שרמז משה כי שם י"י אקרא על שם של מ"ב ז' תיבין בפסוק ראשון לקבל ז' שמהן י"ב תיבין בפסוק שני לכן (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים שהיא י"ב לכן אמר מ"ב פסוקים בשירה כי העלה נשמתו עם שם של מ"ב וכאשר כתבו המקובלים שבכל לילה צריך להזכיר אנא בכח להעלות נשמתו למעלה וכן ביו"הכ כה"ג מזכיר שם המפורש בנעימת אחיו הכהנים שם של מ"ב כן ג"כ נרמז שם של ע"ב ועז"א כי שם י"י אקרא ולכן לקח ע"ח זקינים שהוא מספר אנ"י וה"ו כתב בזוהר ב"ם ע"ב הם אלו ב' שמות בהתחלה ובאמצעי והוא מספר (תהלים קיח) אנא ה':