יובל יש בו רמז לתבל כולו כמו שאיפה של אד"הר יש בו תב"ל בצים כשהיה אד"הר מסוף העולם ועד סופו מלא תב"ל קומתו לכן יש בחלתו כמנין תב"ל בצים כי איפה יש בו ג' סאין סי' (דניאל ד) גוד"ו אילנא (דברים כ) כי האדם עץ השדה ג' סאין ו' קבין ד' לוגין ו' בצים הרי תב"ל בצים וכן מתיבת יוב"ל י"ב פעמים ל"ו הרי תב"ל וכן היה מזבח הזהב שהיה מקשר עליו כל עולמות לכן הקטירו בו קטורת לשון קשרי המרכבה היה ג"כ אמה ארכו ואמה רחבו ואמתים קומתו הרי כל אמה ו' טפחים אמה על אמה הוא ל"ו טפחים שני אמות קומה הוא י"ב טפחים הרי י"ב פעמים ל"ו מנין תבל. (שמות ג) וירא אליו י"י בלב"ת אש שהיא סוד גבור"ה ארי"ה תרין סטרין נרמז ג"כ במספר יוב"ל (ירמיה יז) ועל יובל ישלח שרשיו (רמב"ם פ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה י"ט) וכן אבנט של כה"ג היה ל"ב אמה ומצנפת היה י"ו אמה הרי יוב"ל וי"ו בני אדם קורין בכל שבוע בתורה וכל אחד מברך ברכה מלפניה ולאחריה:
מה ענין שמיטה אצל הר סיני וקשה למה בהאי מצוה עשה בנין אב על כל המצוה אף שבכל י"ג מדות כל דבר שהיה בכלל וכו' צריך ליתן טעם למה לקח מצות שמיטה מכלל כל המצות ללמוד עליה על ארבעה אופנים. פנים מפנים שונות ע"ד הפשט ענין שמיטה וענין קבלת התורה על הר סיני דא לדא נקשן וטעם אחד להם כשם שלא יוכלו ישראל לקבל התורה עד שהוצרכו לעלות מן מ"ט שערי טומאה ורזא דא (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים חמשים מול חמשים חמשים שערים בקדושה טהור וחמשים שערים בטומאה. והנה במצרים היו ישראל שקועין במ"ט קליפין ואלו היו עוד רגע ביניהם היו נכנסין בשער נ' ולא יוכלו לעלות משם כי היו נכנסין בכור הברזל נ' של נחש הקדמוני ז"ש (שמות יב) ולא יכלו להתמהמה לכן הוצרכו אח"כ לטהר ולזכך בנ' יום מפסח עד עצרת להוציא אותם מן שערי טומאה ולבא בשערי טהרה שט"ן נוטריקון ש"ערי ט"ומאה נ"ון ז"ש (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון את אלקים על ההר הזה בנ' רבתי שהוא נ' של נחש כי אז פסקה זוהמת הנחש בעמדם על הר סיני לכן הוצרכו לספור כאשה נדה שסופרו ימי נקיים שבעה ימים להוציא מן ז' היכלי הטומאה ובכאן שהוצרכו ז"פ ז' להוציא מן מ"ט שערי קליפה שסודו מוא"ב ודוד בא ממואב לזכך (תהלים יב) אמרות י"ו אמרות טהורות מזוקק שבעתים ולקח בת זוגו בת שבע ולכן היתה הספירה מ"ט יום כי בעו"ה אין לנו השגות יותר רק במ"ט שערים העליונים ולכן מיושב ג"כ קושיות הרא"ש בפסחים מדוע אין אנו סופרים רק מ"ט יום הלא כתיב עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשי' יום אבל הענין בעו"הז שבעה שבועות תספר לך בלשון יחיד דייקא כי אחד מאלף יודע סוד מ"ט יום שהן הן שבע שבועות אבל לע"ל שהוא ממחרת השבת בזמן הגאולה ששער הפנימי (יחזקאל מו) יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח לע"ל על אותו שער נ' א' (איוב כח) נתיב לא ידעו עיט ולכן אמר בלשון רבים (ירמיה לא)כי כלם ידעו אותי למקטנם עד גדולם וכן בענין השמיטה ויובל ז"ש במשוך היובל המה יעלו בהר ר"ל כמו שמשך היובל הוא ו' שנים ואח"כ שמיטה ז' שמיטות ואח"כ יובל הגדול כן מש"ך אותו זמן ג"כ יעלו בהר סיני שמנו תחלה יומי ושבועי כדאמר אביי (מנחות דף סו) מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע (שם דף ס"ה ע"ב בתד"ה וספרתם) כן ראש ב"ד מנה כל שנה ושנה בתחלה היובל ובתשלום ז' שנים בירך שנה ז' שמיטה א' ביובל אחר כך אמר שנה זו ח' שנים שהם שמיטה א' ושנה א' ביובל לכן אמר וספרת לך בלשון יחיד ובספירה של כל השנים א' וספרתם לכם לפי שספירת העומר מצוה על כל אחד מישראל לכן נמסרהבלשון רבים על כל יחיד ויחיד אבל מצות ספירות שמיטין ויובלין על ראש ב"ד מוטל לכן אמר בלשון יחיד. ובזה מתורץ פסוק וספרת לך שבע שבתות שנים מצוה למימני שבוע ואח"כ והיו לך ימי שבתות שנים תשע וארבעים שנה מצוה למימני שנים ואמר ימי להודיע ג"כ הדין בהר סיני שגם שם מצוה למימני יומי ושבוע גם נתן טעם למה לא יספור רק שבע שבתות שנים שבע פעמים הלא כתיב תספרו חמשים יום לז"א שאינו יכול לעשות כן כי טעם הספירה בדבר שיש בנו הויה בו והבנה ובעו"הז אין בנו הבנה והויה בחמשים שערים רק במ"ט ז"ש והי' לך שהם שלך בהווייתן רק שבע שבתות שנים שהם תשע וארבעים שנה ולא יותר. וברזא דחכמתא לפי שאין בנו השגה יותר רק בז' ספירות הבנין מן חסד כל אחד כלולה מז' כי שלשה הראשונות של כל א' וא' הם נעלמים ולע"ל יחדש הקב"ה רוח בינ"ה וישיגו בשער נ' שהוא כינור של דוד בשבעה נימין לימות המשיח בעשרה (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נ"פלאות מתורתך לכן אמר ענין השמיטה בהר סיני כי טעם א' לשניהם. בדרך הדרש מדרש ר"א בן הקפר (שיר ה) שוקיו עמודי שש בילקוט מה כתיב למעלה ושבתה הארץ שבת לי"י ואח"כ וספרת לך אמר הקב"ה אם לא שמרתם שמיטין ויובלות סוף שתמכור עצמיכם מטלטלין וכו' וקשה וכי מאחר שלא שמרו שמיטין קרקע וגרמו חובין שמכר קרקע א"כ מאי לא חזר בו שסופו מוכר עצמו הלא כבר אין לו שום שדה שיוכל לקיים מצות שמיטת קרקע וכאן בשמיטת קרקע מדבר לא בשמיטת כספים. אבל הענין איתא במדרש בשעת כניסה ישראל לארץ אמרה תורה לפני הקב"ה זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ותורה מאי תהא עליה והשיב הקב"ה. הרי נתתי שבת שילמדו בתורה וכן הוא ענין שמיטה שנתן הקב"ה שנה תמימה שיהיו ישראל בטילין כל השנה ממלאכה ויעסקו בתורה הנה ענין ביטול שמיטה הוא ביטול תורה זה כוונת התנא גלות בא לעולם על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ועל שמיטת הארץ והוא ע"ד ששנינו (נדרים פא) שויתר הקב"ה על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ועל מיאוסה של תורה לא ויתר לכן התחיל הקב"ה פרשת שמיטה ויובלות בהר סיני כי עבור התורה שניתנה בהר סיני הוצרך הקב"ה ליתן לנו זו המצוה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ונמצא זה ירוץ לכרמו וזה לשדהו והר סיני שהוא התורה מה תהא עליה לכן זאת עשו וחיו שש שנים תזרע שדך ולא תתעסק במצות עשה של תורה שש שנים תזמור כרמיך ולא תתעסק בפיקודין ולא תעשה כי תרוץ לכרמך ולשדך ואספת את תבואתה כי גם כרם נקרא תבואה כמ"ש תבואות הכרם ותתעסק בהבאת יין ותבואה לבית ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ הטעם שיהיה כל השנה כולה כדין שבת בראשית לי"י שהיא לשם י"י זה כוונת רש"י שבת לי"י לשם י"י כשם שנאמר בשבת בראשית השבת יהיה כל השנה כלו לשם י"י שנתעסקו בתורה שהוא כולה שמותיו של הקב"ה ז"ש לשם י"י שיתעסקו בתורה ושנה זו הוא כדוגמא של שבת בראשית שאמר שבת להקב"ה רבש"ע לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג והשיב הקב"ה בני יהיו בן זוגך שכל ימי החול מתעסקין בדברי הגוף כמ"ש (שמות לה) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תהיה לכם דייקא לעצמיכם לתקן הנשמה שהוא קודש וא"כ שנה זו שלימה הוא בעצמה בענין תאמר בשבת בראשית שתתעסק בהורה שדך לא תזרע ותתעסק בפיקודין דעשה כרמיך לא תזמור ותתעסק בפיקודין דלא תעשה את ספיח קצירך לא תקצור ותתעסק בנגלה של תורה שנדמת ללחם סתם את ענבי נזירך לא תבצור ותתעסק בנסתר של תורה שנדמת ענבים (שיר ב) הביאני אל בית היי"ן סו"ד נכנס יי"ן יצא סו"ד או אמר ד' לשונות אלו לקביל ד' לקבל האמ"תי ממי שאמרו ד' חלקי התורה שהאב מחויב ללמוד לבנו כדאמר (בקדושין פ"ק דף ל) משנת כל המצוה עד היכן חייב אדם ללמד בנו תורה כזבולון בן דן ומבואר בתיבת האמ"ת שלא תהא (ישעי' נט) האמ"ת נעדרת ה"לכות א"גדות מ"שנה ת"ורה או על ד' לבושים של תורה שסימנם פרד"ס פ"שט ר"מז ד"רוש ס"וד הנה ד' דברים אלו לא תעשה שנה שלימה ושבת שבתון יהיה לארץ לכן והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שיתעסקו בתורה (משלי ט) לכו לחמו בלחמי או יאמר ע"ד ששת ימים תעשה מלאכה מעצמה כשתשמרו את השבת כההיא עובדא דחסיד (שבת ק) שנעשה לו נס ועלה צלף וממנה פרנסת ביתו ז"ש שש שנים תזרע ותזמור ותזכה לאסוף את תבואתה הכל מטעם שתשמור את שנה השביעית והוא ע"פ מדרש ר"א בן הקפר אם לא שמרתם שמיטין ויובלות סוף שתשמור מטלטלין ובית ושדה ז"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ר"ל זכות שיהיה שבת לארץ שמיטה זה יתן לכם לאכול לשבעה כל השש שנים ז"ש רש"י שבת לי"י לשם י"י ר"ל מאחר שאתה שובת יום זה לשם י"י כדרך שאמרו בשב' בראשי' שאותו זכות יעלה לרצון ליתן לכם לאכלה כל שש שנים הנותרים לך לעבדך וגו' ז"ש ר"א בן הקפר אם לא שמרת שמיטה ויובלות שבזכות זה (משלי י) ברכה י"י היא תעשיר אזי חוזר ומפרש כל סדר הפרשיות שסופו להיות עני כי ידיעת ההפכים אחד יכולה היא שבת שבזכותה תרחם להיות עושה כן ההיפך וא"כ חזר בו קאי על שמירת השבת של יובל ושמיטה גם על שמיטת שבת בראשית וע"ז קאמר לא חזר בו אחר שמכר כל שדותיו ואינו מקיים שבת בראשית כדרך שסיים הפרשה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו דהיינו שלא יחלל קדושת שבת קודש הרי שלא בשמיטה לבד דברה התורה רק שבת לי"י לשם י"י כדרך האמור בשבת בראשית וזה אפשר ג"כ ענין הר סיני אצל שמיטה כי ענין השמיטה הוא בענין שבת בראשית וכבר ארז"לשבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו ששקול שבת נגד כל התורה וא"כ מאחר שבא התורה ללמדינו דין שמיטה ויובל שהם שבת לי"י כשם שנאמר במעשה בראשית הוצרך להודיענו הר סיני ששם נאמרו כל המצות לומר לך ששקולה שבת נגד כל תרי"ג מצות וז' מדרבנן אותיות שנאמרו בעשרת הדברות שהם תר"ך אותיות תזמו"ר כרמי"ך ואספ"ת ס"ת תר"ך שהוא כלל תר"ך מצות של תורה ש"ש שני"ם תזר"ע ס"ת שמ"ע שהוא ק"ש לומר לך שבאלו שש שנים תוכל לקיים תורה ותפלה הוא סוד לבת א"ש אשר הראה הקדוש ברוך הוא למשה בתוך הסנה כשישראל בגלות אינם יכולים לקיים תורה, ותפלה א"ש א"נכי ש"מע כלל תורה ותפלה זה רמז זכות בזו הפרשה שמזה הטעם שאינם יכולין לקיים תורה ותפלה לכן תעשו שמיטין ויובלות. ע"פ דרכי הראשון שענין השמיטה על ביטול תורה א"כ שפיר קאמר ר"א בן הקפר לא חזר בו אף שמכר שדות כי ענין השמיטה הוא ביטול תורה והמבטל התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וחוזר ומפרש סדר הפרשיות שהם כלן באו עבור ביטול תורה וע"ז פסוק וספרת לך ר"ל כל מה שאדם סופר בשש שנים אין לו מאומה מאותו המנין (ישעיה לג) איה סופר איה שוקל (תהלים לט) יצבור ולא ידע מי אוספם אבל שנת שמיטה עוסק בתורה (ישעיה נח) כבוד י"י יאספך וספרת ל"ך דייקא ולא לאחרים וכמ"ש והיתה לכם שבת הארץ לכם דייקא לעצמיכם לאכלה ולא לעזוב לאחרים חילם והי"ו לך שנעשה הוי"ה וקיום כהוייתן יהי לע"ל וכל יום קונה הויה חדשה כמ"ש ביעקב (בראשית מז) ויקרבו ימי ישראל שהימים קנו הויה ויהיו ימי חיי שנה יומין דבר נש אתבריאו: ע"ד השכל ענין השמיטה ויובל ידוע שהקב"ה מנהיג עולמו במ"הד ובמדת החסד (תהלים לג) בדב"ר י"י שמים נעשו ב"מדת ד"ין ב"מדת ר"חמים לכן מתנהג העולם בעשירים ובעניים עני מסיטרא דדינא עשיר מסיטרא דחסד וכל מה שאדם עושה למטה מתעורר ג"כ למעלה שמדת החסד משפעת למד"הד(שם קיז) וגבר עלינו חסדו ז"ש כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים והנה רצה הקב"ה שהעושר לא ישכח את העני כמ"ש (קהלת ז) ביום טובה היה בטוב וביום רעה שהוא העני ראה שגם לו תתן משלך כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים ברא עניים ברא עשירים ז"ש וידבר י"י אל משה בהר סיני כשרצה הקב"ה להודיע דין שמיטה התחיל בענין הר סיני שמשם ניתנה התורה לאוכלי המן ולא היו מתעסקין בצרכי אכילה והיה יד כלם שוה בה עניים ועשירים שנפל לכל אחד עומר לגלגולת לכן צוה הקב"ה מצות ספירת עומר מפסח ועד עצרת שיזכור כל אחד מישראל שלא יוכלו ישראל לקבל התורה רק אוכלי המן שנפל לכל א' עומר לגלגולת לכן אמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם שש שנים תזרע שדך ותזמור כרמך ולא תתן לעניים כלום רק תאסף את תבואתה ותעשה אוצר לתבואה ולא תתן לעניים כלום לכן אני מצוה אותך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שיהיה שבת לי"י לשם י"י שכלם עשירים ועניים יהיו עיניהם תלויות לאביהן שבשמים שהוא יתן להם פרנסתם שש שנים. לא תזרע וגו' והיתה שבת הארץ לכם לאכלה דייקא שיהיו יד עניים ועשירים כלם שוה. לך ולעבדך וגו' כמ"ש במשפטים (שמות כג) ואכלו אביוני עמך והוא ע"ד משרז"ל (באבות) אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכי באותו שנה רואה העושר צער של עני שאין לו לא זריעה ולא קצירה כל השנה כולה ז"ש וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' שגם העושר יבא למדה זו ז"ש וצויתי את ברכתי לכם ועשת התבואה לשלש שנים ר"ל שכל הברכה שבא באסמיך הוא עבור התבואה שעשת לשלש השנים דהיינו כל שנה שלישית לשמיטה שהוא שנת המעשר עני באותו זכות תאכל ותאסף שנתת לכל שש שנים מן השמיטה עבור מעשר לעני. והנה ע"ז אמר ר"א בן הקפר אם לא שמרתם שמיטות ויובלות שהוא על ענין הצדקה שיאכלו אביוני עמך סוף שתעני ותמכור מטלטלין ואחר כך קרקעות אם לא יחזור לרחם על עני וסוף למכור ביתו ועצמו אם לא ירחם על העני ז"ש וכי ימוך אחיך הטעם שנעשה עני ומך הוא עמך לפי שלא גמל חסד עמך כשהיית אתה עני כי המדרש דורש (משלי כב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם י"י שהקב"ה הופך מנהגן שיעשה עני עשיר ועשיר עני וא"כ עתה מדבר הכתוב בזה שנתעשר וחבירו נעשה עני ומטה ידו הטעם שלא גמל חסד עמך כשהיית אתה עני לכן אתה לא תעשה כאשר עשה הוא והחזקת בו וחי עמך לעת הזאת ולא תאמר הלא די לי שאתן לו מעותי בריבית מה שלא עשה הוא עמי לז"א לא תקח מאתו וגו' כשם שעשה הוא ויראת מאלקיך שיהפך עוד הגלגול בעולם. את כספך לא תתן לו בנשך ר"ל כשתקח ממנו נשך אזי כספך מה שהוא עתה שלך תתן לו כי יחזרו הנכסים ממך אליו וילך המעות לטמיון. ולפ"ז זכות השמיטה שיהיה עשיר ז"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ר"ל שנת השמיטה נותנת לכם לאכלה על כל ו' שנים ויהיה פי' הפסוק ו' שנים תבצור ותזרע כרמיך ואספת בזכות שנה שביעית שיהי' שבת לי"ו ויהיה לעניים לאכול אותו זכות יהיה לכם לאכלה כל שאר השנים:
נקראת השמיטה שבת לי"י רזא עלאה הוא כמו שבשבת עלתה השכינה למעלה עושה אותה פרצוף ומעלה אותו מבריאה מקום שירדה מפני הקטרוג שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך כן הוא סוד שמיטה אבל ההפרש שיש בין שמיטה לשבת הוא ההפרש שבין יעקב למשה כי משה זכה לבינה בסוד ס' ויעקב זכה בסוד מ' של אפריון אפרסמון כי מ' כד רביעא על בנין וז"ש מלוי יוד שרומז בחכמה נשאר ו' ד'. ו"פ י' ס'. ד' פ"י מ'. ו"פ י' כשהבינה בחבור דחכמה היא בסודז' הקרובה לי' הרי ס' וכשהיא רביעא על בנין היא בסוד מ' ז"ש מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדין עיין בכנפי יונה חלק ג' סי' ה' וזה סוד כל המצות שאנו עושין הכל הוא לעבור השכינה מנקודה לעשות פרצוף ז"ס (בראשית ב) לעבדה ולשמרה במ"ע ולשמור כל מ"ע ול"ת התלוין בארץ כי היא אז למעלה מן תרין כרובים דאינון שד"ך בגימטריא מיטטרו"ן כרמ"ך בגי' סנדלפו"ן וגם אינון מ' וס' שבלוחות. ע"ד הקבלה סוד שמיטה עמוק הוא למן היום שברא אלקים האדם על הארץ הוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה והוה ידע שמא מפרש גליפא דאית לי' י"ב צירופים דבהון י"ב שעות ביום ובכל שעה מ"ה אלקים הוא שם של מ"ה וזה סוד ת"תרף י"ב פעמי' מ"ה ביום וכן בלילה הרי ת"תרף ובכל שעה צירוף אחד וכן ככל י"ב חדשים צירוף א' לחודש ז"ס (תהלים מט) אדם ביק"ר בל ילין שלא לן כבודו עמו שהיה מבין ומבחין בצירופי י"ב הויות בגי' ביק"ר והיה העולם הולך ומתמוטט עד שבדור המבול חזרו י"ב הויות אורות שלהם לנרתיקן ז"ס (תהלים כט) י"י למבול יש"ב חשבון י"ב צירופים הוא שי"ב ולא ירדו למטה עד מתן תורה ז"ש (שם) י"י עוז לעמו יתן אז משה עלה (שם סח) עלית למרום שבית שב"י לקחת מתנות באדם של אד"הר וקבל לח"ת בגימטריא י"ב צירופי"ם (שמות לב) מז"ה ומז"ה הם כתובים על י"ב צירופי הוי"ה וי"ב צירופי אהיה (שם ג) ז"ה שמי וז"ה זכרי גם את ז"ה לעומת ז"ה ותקן (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם שנברא בי"ג גבולי אלכסון יעקב במראה הסולם אמר (שם כח) אין ז"ה כי אם בית אלקים על י"ב צירופי אהי"ה וז"ה שער השמים על י"ב צירופי ההוי"ה אכן יש י"י במקום הזה ויקח מאבני המקום י"ב וישם מראשותיו ונעשו כל י"ב אבנים אבן א' (שם מט) משם רועה אבן ישראל ש"ם בגי' כ"ח שי"ב וכה"א וילן ש"ם והנה כמו שבשעת מעמד הר סיני זכו ישראל לי"ב צירופים כן בענין שמיטה זכו להשגת עיונות שהוא סוד שם של י"י והנה בשש שנים יש בכל שנה נ"ב שבתות שבהן אינו שובת השדה והכרם במלאכה כי יש בכל שנה ב' סיטרין קיץ וחורף בכל א' יש כ"ו שבתות (במדבר ט) על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו דהיינו מנין שם י"י שעל פיו יצאו גם בחורף מנין שם י"י שעל פיו יבואו כמו שיש ב' זמנים אלו ימים בכל אחד מנין יעק"ב קפ"ב ימים בקיץ קפ"ב ימים בחורף וזה סוד גדול ימים כענין יעק"ב ושבתות כמנין י"י ויעקב הלך לדרכו ויפגעו ב"ו ממש ב' מלאכים כי ב"פ מלא"ך בכל רבע שנה כי בכל תקופה ממונה מלאך א' ונקרא מלא"ך על שהוא כלול מתרין שמהן אדנ"י הוי"ה שבכל תקופה מושל מלאך א' בשמו ית' שהוא כלול מתרין שמהן אלו והנה יש בשנה ד' תקופות ד' מלאכים הממונה על השנה וכן השט"ן עולה ד"פ מלא"ך כי גם הוא כלול מרתיכא דילי' ז"ש עשו (בראשית לז) הכי קרא שמו יעק"ב ויעקבני זה פעמי"ם ר"ל כל ב"פ יעק"ב הוא עומד לקבל השט"ן שהוא ב"פ יעקב בגימטריא וכן יעק"ב עומד לקבל סמא"ל אדו"ם ז"ש ויעקבני ז"ה ר"ל שם של יעקב פעמיים דהיינו למעלה ולמטה הוא עומד לקבליה. והנה שמיט"ה בגי' ד"פ מלא"ך ד"פ אדנ"י הוי"ה ז"ש ושבתה הארץ שבת לי"י לשם י"י כי יש בהן ימים מנין שם י"י הויה ואדני כלול מרתיכא שלימתא ד"פ ז"ש (שם כח) ויצ"א יעק"ב מבא"ר שב"ע סוד שמיט"ה שנת שבע ס"ת ארב"ע שראה ארבע מלאכי' הממונים על אותו השנה והנה מלאכי אלקים עולים תרין יורדים תרין הרי ארבע בו על שמא דיעקב שגם שמו של יעקב עומד ע"ז ז"ש (שם) והנה י"י נצב עליו אכן י"ש י"י במקום י"ובל ש"מיטה והוא שם של י"י ואנכי לא ידעתי על עצמו קאמר שהוא יכלול גם כן מרכבה זו והנה ו' שנים כל שנה נ"ב שבתות הרי בו' שנים מנין שי"ב ימים ורזא ה"חדש הזה לכם שי"ב הוא סוד י"ב הויות מנין ז"ה והנה יעקב כלל ז' הויות בסוד ויצא יעקב מבאר שב"ע ז"פ הוי"ה בגי' יעק"ב ויחלום והנה ס"לם כלול ה' הויות מנין ק"ל הרי ק"ל קפ"ב הרי שי"ב ז"ש (שם) אין ז"ה כי אם בית אלקים שמיט"ה יוב"ל בגי' בי"ת כמ"ש לפניו (שם) אכן י"ש י"י במקום הזה י"ובל ש"מיטה ז' הויות ה' הויות שניהם יחד שי"ב לכן צוה הקב"ה שבשנה השביעית ושבתה הארץ שבת לשם י"י שיהיה השדה שובת אלו שי"ב ימים שהם לשם י"י י"ב הויות שגדלה וצמחה כל ו' שנים תזרע כרמך ותבצור כרמך ותעשה מלאכה ובשנה השביעית שבת שבתון לשם י"י בשביל אלו שבי' ימים חושבן שם י' ואחר כך בז' שמיטות גובלין ספיחין הרי ז"פ נ"ב שי"ב ימים של חול נ"ב שבתות בהם שנה שלימה עושים וכל הגדול שביתות הארץ גם מן הספיחין שהיו גדילים באלו הז' שנים ז"ש את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור וספרת לך שבע שבתות שנים ר"ל אחר שעשית שמיטה עבור ז' שבתות שנים דהיינו השבתות שהם בתוך ז' שנים אלו שהם ז' שנים וצריך אתה להשיב ז' פעמים השבתות שהיו בתוך אותן ז' שנים והיו לך ימי ר"ל שצריך אתה לעשות שמיטה בכל ז' שנים לחשוב הימים של שבתות השנים שהיו בתוך תשע וארבעים שנה שהוא ז' השמטות שבתוך היובל לכן והעברתם שופר תרועה וקדשתם את שנת החמשים כל זה עבור ימים של השבתות שהיו בתוך מ"ט שנה כי שנת היובל לא צריך לתשלומין כלל נ"ב ימים כי אין גדילין בי רק ספיחי ספיחין אבל בשמיטה גדילין ספיחין לכן הוצרך אח"כ לברר וללבן אותן ניצוצות שהם גדילין בתוך שני השמיטה אבל כל ז' שנים היו צריכין שנה שלימה כי דיו לשבת להפקיע את עצמן שהרי הוכרחו אח"כ לתשלומין:
לכן פתח פרשה זו בהר סיני כמו שבהר סיני עלה משה וקבל ושבה שב"י שהם סוד י"ב צירופי הויה כן בכאן ציוה הקב"ה לעשות שבת לשם י"י וללמוד סוד שי"ב אורות ז"ש שכינה במער"ב חשבון י"ב הויות וכשחטאו ישראל אתמר בהו וישב ממנו שב"י שבי כולהו איתניהו בי' וכן פי' בכנפייונה מ"ש כשעלה השחר ברקא"י על זה הסוד אמרו לעורר אורות י"ב ההויות שהוא בחשבון זה עם הכולל ז"ש שש שנים תזרע שדך לקבל ו' צירופים ו' שנים תזמור כרמך לקבל ו' צירופים ולא תתעסק בהשש מלאכי אלקים שעולים ולא בו' שיורדים שהם ו' מול ו' ולכן ש"ש שני"ם הזר"ע ס"ת שמ"ע ו' תיבין ביחודא קדמאה שמע ישראל ו' תיבין ביחודא תניינא שהוא ברוך שם כבוד לכן בשביל זה בשנה השביעית יהיה שבת לי"י ותתעסקו בי"ב צירופי הויות אלו שדך לא תזרע ותתעסק בו' נגלים כרמך לא תזמור ותתעסק בו' שמות נעלמים כי כן כתב הפרדס ו' שמות ההויה הם נגלים ו' שמות האחרים הם נסתרים הנגלים נדמו לשדה שהיא פתוחה על שדה הארץ יושב והנסתרים נדמו לכרם שהם ענבים המשומרים מששת ימי בראשית בסוד בר"א שי"ת אלקים את השמים ואת הארץ כי בו' צרופים נסתרים נבראו העליונים ובו' צירופים אחרים נגלים נבראו תחתונים בראשי"ת תמן שי"ב שהן כלל י"ב אורות וז"ס סמיכות פרשה זו למעלה בסוד לחם הפנים (יחזקאל מא) זה השלחן אשר לפני י"י ר"ל שם של י"י יש בו י"ב צירופים בסוד ז"ה שתים המערכות שיש בכל צד לקבל זה פתח ר"א בן הקפר בפרשה שוקיו עמודי שש כי הפרשה התחלתה על סוד שם י"י ו' שנים תזרע (שיר ה) ממולאי' בתרשי"ש תרי שש ו' שנים תזמור (שם) מיוסדים על אדני פז סיום הפרשה הוא א"ני הוי"ה בגי' פ"ז. ז"ש וספרת לך כי כל החשבונו' שאדם חשב הם אינם כלום אבל (מלאכי ג) ליראי י"י ולחושבי שמו זה שאדם סופר לו לאדם עצמו כי כן כתוב בזוהר (קהלת ט) כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול מי שיודע חשבון של שם י"י כי חש"בון בגי' ש"ם הוי"ה (תהלים קיח) ברוך הבא בש"ם י"י הוא חשבון האמיתי ז"ש וספרת ל"ך זה המספר וחושבן היא לך לבדך ואין לזרים אתך. עפ"י הסוד ענין הר סיני לשמיטה כשעמדו ישראל על הר סיני זכו לנשמתא קדישא דאתא מבינה ה' ראשונה של שם "ה"ר ס'י'נ'י נוטריקון ה' ראשונה סו"ד י"ציאת נ"שמות י"שראל לדעתי ז"ס (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרי"ם שהם ב' כרובים ברקיע מטטרו"ן וסנדלפו"ן ב' שרים הממונים על ב' עולמות יצירה ועשייה והן הן מ"ס שבלוחות שהיו עומדין בנס בגי' יב"ק שהוא סוד אדנ"י הוי"ה אהי"ה נפ"ש רו"ח נשמ"ה ועתה זכו לכורסיא ז"ש על כנפי נשרים הן הן (שם יד) שש מאות רכב בחור שלקח שר של אדום לקבל אלו שחשבונם גם כן ח"ר (שיר ב) קול הת"ר נשמע בארצנו נשרי"ם נוטריקון נ"שמות ש"שים ר"בוא י"צאו מ"שם קרי בי' נ' שערים כי ביום נ' זכו לקבל נ' שערים בסוד (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים לכן היו אז כל נשמות מסוף העולם אשר ישנו ואשר איננו והנה מצינו בתיקונים שעמא קדישא מקבלין תוס' נשמה יתירה בשבת ות"ח כל ימי השבוע הם כמו שאר העם בשבת עיין לעיל פ' ויקהל רזא דא לכן נקראו ת"ח בר"מ שבתות ויום טוב זה לדעתי מאמר ר' ינאי בגמרא פרק האשה רבה שבכל מעלי שבתא ע"ש בדף צ' ה"ר סי"ני ה' ר"אשונה סו"פרים י"שראל נ' י"ום כי אי" בתיקוני' בינה נקראת עמר לגלגולת תמן גולגלת' דריש' תמן י"ש עלמין כמ"ש יעקב על באר שבע דלעילא (בראשית כח) אכן יש י"י במקום הזה כי (איוב כח) והחכמה מאין תמצא שנברא העולם יש מאין ואי' זה מקום בינה נמצא תמן י"ש עלמין (תהלים נ) ושם דרך אראנו ביש"ע אלקים נוטריקון י"ש ע"למות ושכינתא תתאה נקראת ספירת עומר דבה סופרים שבע"ה שבעה עד שמגיעים לה' ראשונה שהוא נון יום ממש ז"ש וספרת לך בלשון יחיד ליחידי סגולה העומדים בסוד י' שזוכין בכל שמיטה לדרגא חדא וז' היכלין אינון ז' וז' מוצקת לכ"א כלולה מז' ובכל שמיטה ושמיטה זוכה לדרגא חדא ובכל שמיטה ושמיטה לנשמה יתירה ז' שבתות שנים והיו לך לאינון דילפין רזא דאורייתא ימי ז' שבתות שנים ר"ל מה שאחרים זוכין לחשוב ימי השבתות אתה זוכה בימי החול שהם תשע וארבעים שנה כי אתה זוכה בחול מה שאחרים זוכין בק"דש. ז"ס ה"ר סינ"י ה' ר אשונה ס"וד י"ציאת. נ"שמות י"שראל ו' שנים תזרע שדך על זריעת הגוף הנמשל לשדה (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי זה הגוף (שם) ועל כרם חסר לב זה הנשמה (שם) והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים. שש שנים תזמור כרמך על הנשמה ואספת את תבואתה שהיא תבואת ה' אחרונה כמ"ש (ישעיה ו) זרע קודש מצבתה אבל בשנה הז' שנת הנשמה יתירה. את ספיח קצירך סוד הספיחין הם סוד הנשמות הישינות בזמן שהיה ב"המ קיים היו נשמות חדשות ואחר החורבן הם אינם רק ספיחין מכ"ע הם לא שמרו השמיטה ולא אכלו רק חדש לכן אינן זוכין לנשמה ישינה ואין להם נשמה חדשה ז"ש בשמיטה את ספיח קצירך לא תקצור כי הכל יהיה חדשה א"ת ס"פיח ק"צירך ר"ת קס"א בסוד (תהלים קלט) אם אס"ק שמים הנרמז בברכה ראשונה קונה הכל על שם קס"א באימא וס"ת חת"ך חיים לכל חי שהוא ב"פ רו"ח כי שני רוחות יש לאדם וז"ש בזוהר חדש פ' בהר פתח ר"א (משלי ח) להנחיל אהבי י"ש ע"ש ברזא דחכמתא ידוע שבששת ימי החול הקב"ה מנהיג עולמו במט"ט וסנדלפון תרי נערים (ישעיה ג) ונתתי נערים שריהם לכן תעלולים ימשלו בם כי ההנהגה על ידיהם והם נקראים בגדי חול עלייהו אתמר (שמות ב) ויטמנהו בחו"ל שמושל בו המצרי שהיה נחש ומשיריתו והרגו משה במטה שבידו שהיה מטטרון הן הן מ' ס' שבלוחות והנה בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו אבל בימי החול על ידי עולם היצירה ובשבת בריאה וכן בענין השמיטה לכן אמר בהר סיני כידוע שאז נתעלו העולמות וזכו ישראל להיות על כנפי נשרים וזכו לבריאה דאימא עילאה מקננא בכורסיא ז"ס ה"ר סינ"י ה' ראשונה ס"וד י"ציאת נ"שמות י"שראל ז"ש ו' שנים תזרע שדך ומסיטראדמטטרון שנקרא השד"ה חושבן מטטרו"ן ש"דך בגי' מיטטרו"ן בי' כי בהסתלק הסלע מן מטטרו"ן נשתייר יבישה כדאי' בתיקונים והנה כל ו' שנים אף שבימי שבתות ויום טוב ע"בד אברה"ם שהוא בגימטריא מיטטרו"ן (בראשית כד) כל טוב אדוניו בידו דהיינו אות י' (שם) ויקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו עכ"פ אינו עולה יותר ז"ש שד"ך לא תזרע בשש שנים והוא סוד רוח והן הן סוד ו' ברכאין אמצעים ו' ברכאין אחרנין דצלותא אמצעיות דצלותא כעבד המבקש פרס מרבו שש שנים תזמור כרמ"ך בגי' סנדלפו"ן שהוא סוד נפש אבל בשנ' השביעי' שב' שבתון לי"י וזוכה לשני מעלות אחרות והם סוד נשמה ונשמה לנשמה עד בא היובל הגדול שהוא סוד יום הכיפורים שאז זוכה לקוצו של יוד פרצוף אריך סוד יחידה לכן אז בשנת היובל הזאת ישובו איש אל משפחתו ואל אחוזתו ברזא דגלגולא או אמר ענין הפרשה על ענין הבטחון שלא ישכח אדם את האל ית' ז"ש כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן באמת אני הוא הנותן לכן ושבתה הארץ שבת שתהיו יודעין כי י"י הוא הנותן לכם כח וממני הכל כי ו' שניה תזרע שדך דתהיה חשוב שהוא שלך ועל ענין הבטחון הזהיר בפרשת כי ימוך אחיך:
וישבתם לבטח בארצכם. בזוהר שיר השירים אותיות חט צא היו בשבטים עד שבא עכן ומעל בחרם חטא ישראל אע"פ שגם בעגל אמר משה (שמות לב) אנא חטא העם הזה על ערב רב קאמר אבל ישראל לא כתיב אח"כ בימי שלמה נתהפכו אתוון וישבו ב'טח אח"כ טח מראות עיניהם ענין תרין אתוון:
כי תמכרו ממכר לעמיתך. זש"ה (עמוס ז) ראיתי את י"י נצב על חומת אנך על שורא דאוניתא מ"ש במראה זו יותר מה אתה רואה עמוס יותר מבשני מראות ראשונות הראשונה שראה (שם) יוצר גובי. ושנייה שראה (שם) י"י קרא לריב באש לא שאל אותו מה אתה רואה ועוד למה במראה ראשונה א' סלח נא מי יקום יעקב ובמראה שניה אמר חדל נא. ועוד במראה ראשונה אמר י"י אלקים (מיל"ה ר"ת מ"ה י"תרון ל"בעל ה"לשון ע"ד ברית הלשון וברית המעור חד הוא) ד"פ אנ"ך לקבל ד' ב"ד דלעילא א' כלול מע' הרי פ"ר דינין (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפ"רד פ"ר דינים או שהקדוש ב"ה נצב על חומת אנך כי על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אנ"ך א"ורייתא נ"ביאים כ"תובים כי כל ד' גליות עבור א'נ'ך שהיא ג' חלקי התורה וכן אמרה אסתר (אסתר ד) ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת של תורה שבשביל זה כאשר אבדתי בבית ראשון אבדתי בבית שני. ד"פ אנ"ך רמז על ד' גליות כלם נענשו על אנ"ך שבטלו ז"ש (עמוס ז) לא אוסיף עוד עבור לו כי מצינו שויתר הקב"ה ג"פ ועל מיאוסה של תורה לא ויתר ונשמו במות ישחק ד"פ ישחק במסורה ארבע גליות (שם) מ"ה א"תה ר"ואה ע"מוס ר"ת ארבע יסודות הן הן ד' גליות מ"ים א"ש ר"וח ע"פר על כל נעלם אם טוב א"ם ר"ע ובכאן רמז ד' גלגולים שהן הן מד' יסודין אלו ד' אתוון קדישין אתברירו בימי גליות וכה"א (תהלים קמז) מעודד ענוים י"י שהם ארבע אותיות קדושות מ"שפיל ר"שעים ע"די א"רץ. כי תמכרו על ענין התורה כד"א (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תונו איש את עמיתו על הנשמה קאמר על פי הגמרא ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה גזל עבודה זרה סימן (שיר ו) אל גנת אג"ז ירדתי (ויקרא כו) א"ף ג"ם ז"את ז"ש ויראת מאלקיך כי שוה חטא של אונאה לע"ז לכן נאמר בו ויראת מאלקיך. ולא תונו אי"ש א"ת עמית"ו וירא"ת ס"ת שתו"ת כאן נרמז שתות של אונאה כי י"ב אלף עולמות הן (שיר ח) ומאתים לנוטרים את פריו: