מכאן אמרו חכמים לעולם יהא אדם דעתו מעורבת עם הבריות. יש לדקדק דהול"ל מכאן אמרו חכמים יהא אדם מעורב עם הבריות ואמאי אמרו דעתו מעורבת. ויראה דהשמיענו שמה שעושה לא יהיה לפנים מפני הרואים ולבו לא כן יחשוב. רק עיקר הדבר דמה שעושה יהיה בכל לב ובכל נפש ולבו שוין ודעתו לעשות נחת רוח לבני אדם וכל מעשיו יהיה לשם שמים באמת ובתמים ולזה אמרו דעתו מעורבת כי דעתו ולבו ומעשיו שוו בשעוריהם:
רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרי ליה הכי רבא דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם. צריך להבין אמאי נכתב בתלמוד הקדוש מילי דאמהתא דבי קיסר ואני הדל כתבתי בפתח עינים דמן השמים שמו דברים אלו בפיהם והגם שהם לא כיונו רק פשטי הדברים מ"מ איכא בינייהו מילי שפירי ואמטול הכין עיפינהו וסדרינהו בתלמוד הקדוש ואפשר לומר עוד דרך רמז דאיכא בהני מילי ובודאי הם לא ידעו אלא פשט הפשט. והוא דהגדול בישראל אשר פעולתו אמת וצדק זוכה ליחד אמת וצדק שהם ת"ת ומלכות. וזה רמז רבא דעמיה מדברנא דאומתיה באמת וצדק אז זוכה ליחד מ' עם היסוד ואנו אומרים לשכינה בוצינא דנהורא שהיא מ' בריך מתייך לשלם שהוא היסוד כלומר ברוך יהא מי שהביאך אצל היסוד ויהיה יחוד ע"י הגדול המנהיג ישראל בצד"ק ומשפ"ט:
אמרו עליו על רבי יהודה בר אלעאי שהיה נוטל בד של הדס וכו'. אפשר דלרוב קדושתו היה מכוין למעלה ליחד הדודים כי ב"ד גימטריא ו' רמז לקב"ה הד"ס רמז למ' שנקראת הדסה ומרקד לפני הכלה העליונה והיה אומר כלה שהיא מ' נאה נשפעת מן' שערי בינה ומתחברת עם ו' קב"ה וזה רמז נא"ה. וחסודה שממשיך לה חסדים. וכיון דכל נשי ישראל הן אחוזות במ' היה עושה לפני הכלה התחתונה ומחשבתו ודיבורו ומעשהו מכוין למעלה ומשם יושפע שפע לכלה זו וא"ש ההי"ב:
וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב וז"ל הא דלא קאמרי א"ר יהודה בר אלעאי קא מכסיף לן שהיה מפורסם בחסידות וכו' ע"ש ואין צורך לזה ומה גם שיש בזה מיעוט כבוד לרב שמואל בר יצחק שלא היה מפורסם בחסידות. אמנם האמת נראה דמין הרקוד שהיה עושה ר"ש בר יצחק בג' בדים נוטל א' וכו' היה זלזול לעיני ההמון מה שאין כן רבי יהודה בר אלעאי שהיה כדרך שעושים בישוב ונחת ומשום הכי דוקא אר"ש בר יצחק אמרו וזה פשוט. והרב חוות יאיר בתשובותיו סימן ר"ה אגב שטפיה כתב דר"י בר אלעאי מרקד אתלת ואמרו עליו קא מכסיף לן סבא ע"ש:
אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מותר להסתכל בפני הכלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה. לכאורה יפלא למען דעת איך התיר ר' יונתן התר זה והא אמרו כל המסתכל באצבע קטנה של אשה וכו'. ועוד יש להרגיש על הש"ס דקאמר ולית הלכתא כוותיה דמשמע דיש סברא והאיכא צדדין לקיימה אך ברוח מבינתם הכריעו חכמי הש"ס דלית הלכתא כוותיה והו"ל לש"ס לומר כלשון שיובן דאין מקום לדבריו כלל:
וחזה הוית להרב עיון יעקב ז"ל שכתב וז"ל נראה דס"ל כי הא דאמר בעירובין דף ל"ב מוטב דלעבד חבר אסורא זוטא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך ואפ"ה לית הלכתא כוותיה דאפשר לחבבה בלא הסתכלות כי ההסתכלות איסור רב כמ"ש ביומא דף ע"ד טוב מראה עינים באשה יותר מגוף המעשה עכ"ל ולא ריוה הרב צמאונינו דהכא ליכא ע"ה דעביד איסורא רבה והיכי שרי שום איסור. וסוף דבריו אינם מיושבים דאמר דאפשר לחבבה בלא הסתכלות ומשמע דאי לאו הכי שרי וסיים דהוא איסור רב וא"כ לא שרי אף דאי אפשר בלאו הכי ואין להאריך ועמ"ש בשיטה מקובצת ודוק: והיה אפשר לומר דרבי יונתן לאו בשופטני עסיק ולא מיירי אלא במי שיודע בעצמו שלא יבא להרהור אז שרי כדי לחבבה אבל אם אפשר שיבא לידי הרהור ודאי אסור. ואפ"ה לית הלכתא כותיה דמזה יבא להסתכל גם מי שיבא לידי הרהור וחוטא:
ולית הלכתא כוותיה. כתוב בקצור פסקי הרא"ש אסור להסתכל בפני הכלה ואפילו ביום ראשון עכ"ל ולאו דוקא דאסור אפילו בשעה ראשונה וכמ"ש הרא"ש בפסקיו וכ"כ הטור עצמו (שהוא חיבר קצור פסקי הרא"ש) באה"ע סימן ס"ה וכ"כ באגודה אסור להסתכל בכלה ע"ש וכן פסק מרן בש"ע: