ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש ופי' רש"י והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים על פי דיבורו יש לדקדק בדברי הכתובים האלו מה זה לשון אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות וכי שייך בדיבורים עשי' וגם היה לו לכתוב אלה מצות אשר צוה ה' לעשות או אלה מעשים אשר צוה ה' לעשות וגם הסמיכות מה הוא שמירת שבת למלאכת המשכן ודרשו חז"ל לומ' שאין דוחה כו' כבר כתוב לעיל בפ' תשא בפ' ראה קראתי בשם בצלאל ויותר קשה כאן שכתוב לעשות אותם וכל מצות שבת הוא עיקר שלא לעשות כידוע לכל שכל אסורי שבת הם רק לאוין וגם קשה לשון רש"י ז"ל שאינו אוסף אנשים בידים רק הם נאספים על פי דיבורו קשה וכי קרא משה לכל אחד ואחד מישראל שיבוא לאסיפה זו הגם שיוכל לומר שציוה להכריז ע"י איזה אנשים היה לו לכתוב כך כמו שכתב לקמן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וכאן כתיב ויקהל משה משמע שמשה בעצמי אסף אותם וזהו קשה הבנה איך אסף אותם עפ"י דיבורו בעצמו ונראה לפרש עפ"י פשוטו כך דהנה מצאנו וראינו בכל דור ודור גם בדורות הללו כשיש צדיק בדור שמקדש עצמו ומזכך עצמו בכל אופני הקדושה ועוסק תמיד בתורה ובתפילה ובמצות ובמעש"ט לשם פעלם לה' לבדו לזה האיש נאספים בכל דור ודור אסיפת חבירים הרבה לשמוע ממנו תורת ה' ועצות טובות לעבודת הבורא ב"ה ושאר ענינים ולתפילה ג"כ מחמת שהצדיק הזה מאיר עיניהם בכמה ענינים איך לעבוד ה' באמת ובהתלהבות ומעורר אותם לתשובה שלימה וכך היה נהוג בימי התנאים ואמוראים שהיה להם ישיבות גדולות וזמן אסיפה בשבתא דריגלא לדרוש להם התורה ודרכי ה' באמת כידוע מדברי חז"ל בתלמוד בכמה מקומות בב"מ וב"ב ועיקר האסיפה היה בשבת כי בשבת יש להצדיק הזה קדושה גדולה והשגות גדולות בתורה ומוסר ויכול להורות לעם ה' דרכי ה' ע"פ דבורו הקדוש וטוב ולזה הצדיק יש לו אסיפה וקיבוץ חבירים כמעט בכל שבת ושבת אנשים וחבירים אחרים כי שבת נקרא שבת מלכתא ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ר"ל כנ"ל שכל צדיק שמקדש פיו ולשונו בתורה ובתפילה אזי יש לו בשבת כח בפה לפרש תורה שבע"פ ע"פ תורה שבכתב וזהו פי' הכתובים הנ"ל ויקהל משה את כל עדת בנ"י ר"ל שזה היה מחרת יוה"כ שירד משה מן ההר בקדושה גדולה שקיבל בהר ארבעים יום ע"כ היה נאספים כל ישראל אליו מחמת שידעו שישמעו ממנו דיבורים קדושים תורת חדשות שלא שמעו עדיין מעולם וזהו שפי' רש"י ע"פ דיבורו הם נאספים ר"ל ע"פ שהיה לו דיבורים קדושים נאספים אליו מעצמם לשמוע ממנו תורת ועצות לעבודת השם וזהו פי' ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ר"ל כמו שאתם נאספים אלי מחמת שאתם שמעו ממני דבורים קדושים ותורת חדשות כן תעשו גם אתם לקדש עצמיכם בכל קדושת כדי שתהיה לכם ג"כ דבורים קדושים ותהיה יכולים לאסוף אנשים חבירים לקבל מכם תורת וקדושת ועצות לעבודת ה' וזהו הסמיכות ששת ימים כו' וביום השביעי יהיה לכם קודש ר"ל שיהיה לכם קדושה יתירה בשבת והיה לכם כח לקבץ ב"א להורות להעם הדרך ה' לעבודתו ית"ש.
או יש לומר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים כו' וביום השביעי יהיה לכם קודש דהנה מצינו בכל מצות שבת לא נאמר רק לאוין ולא מצאנו שום מצות עשה בשבת רק מצות עשה של שבת מצאנו בדברי חז"ל שסמכוהו על המקרא זכור את יום השבת לקדשו שצריך לקדש השבת בכניסתו וביציאתו על היין ועיקר הוא הקידוש בפה ממש וזהו הדיבור שצריך לומר הקידוש בשינון בחיתוך הדיבור הן בכניסתו והן ביציאתו בהבדלה ג"כ מצוה הוא הדיבור וזהו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים כו' ר"ל שמצות שצוה השם בשבת למצות עשה דהיינו לעשות אותם דווקא הם רק אלה הדברים ר"ל דיבורים שנצטווינו לאמר הקידוש בשבת בדיבור זהו מצות עשה של שבת הגם שהסעודת שבת ג"כ מצוה אבל לא נמצא להם רמז בתורה בעשרת הדברות רק קודם מתן תורה בפ' המן שכתיב אכלוהו היום כי שבת היום כו' שדרשוהו חז"ל על שלש סעודות ואח"ז לא נמצא בתורה רמז לסעודת שבת ע"כ לא מצינו שום מצות עשה של שבת יהיה נרמז בתורה רק הקידוש בדיבור פה בעשרת הדברות עצמם כנ"ל.
עוד על הפסוקים הנ"ל בהתעורר עוד איזה דקדוקים ויקהל משה את כל עדת בנ"י כו' אלה הדברים כו' לעשות אותם ששת ימים כו' לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר כו' קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' יש להעיר בזה הרבה א' אמרו אלה הדברים הול"ל אלה מעשים שבדברים לא יתכן לשון עשי' כנ"ל ב' אמרו ששת ימים תעשה מלאכה כו' משמעותו מורה שמצות עשה היא לעשות מלאכה בימי המעשה והלא אם יבחר האדם בעבודת ה' כלימיו ולא יעשה כל מלאכה קדוש יאמר לו וייטב בעיני ה' גם מה ענין שבת לכאן ואם לאמור שאין מלאכת המשכן דוחה שבת כבר נאמר זה למעלה בפ' כי תשא אך את שבתותי תשמרו שמלמד ע"ז גם אמרו אשר צוה ה' לאמר מילת לאמר מיותר שלמי יאמרו עדת ישראל גם קחו מאתכם מלת מאתכם מיותר ודי לאמר קחו תרומה גם כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' תיבת את אין לו קישור שהיה לו לומר יביא תרומת ה' זהב ובאמרו יביאה את תרומת כו' יראה ביאורו שעם תרומת ה' יביא זהב וכסף כו' ומהו התרומה עצמה אמנם יראה לבאר עפ"י פשוטו כי הנה כבר נאמר זה כמה פעמים שעיקר כוונת בריאת העולם היה למען תהיה שכינתו בתחתונים ושתהיה אור קדושתו יתברך בעולם הזה ולזה הכוונה נצטוו ג"כ על מלאכת המשכן כמאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והמשכת אור קדושתו יתברך אל המשכן היה ע"י שכל מה שהביאו למלאכת המשכן הזמינוה בפה שהם מביאים נדבה זו לצורך מלאכת המשכן שישכון כבוד ה' בו וכמאמרינו למעלה ע"פ ויקחו לי תרומה שקיחה אינו אלא בדברים וכמו שאמרו חז"ל על פסוק קח את אהרן וכן קח את הלוים והזמנה מילתא היא שע"י הזמנה זו המשיכו קדושה אל הנדבה ההיא וכן כל דבר ודבר שהביאו הביאו בתבערת יקוד נדבת לבם ודברי בפיהם שהם מביאים לשם נדבת מלאכת המשכן ועי"ז היה יכולת ביד בצלאל לחבר האוהל להיות אחד כלי מוכן להשראת קדושתו יתברך שכבר חלה קדושה בכל אחד מחפציו ע"י מביאיהם והנה עתה בעו"ה אשר אין לנו משכן ומקדש ה' צריך האדם להמשיך קדושה אל כל מעשיו וכמאמרם בזוה"ק על פסוק ואכלו אותם אשר כופר בהם שמה שאיכות הכפרה היה ע"י האכילה הוא מפני שע"י שהאדם מזמין הקרבן בפיו לחטאתו או לאשמו או לזבחי שלמים הוא ממשיך קדושה אל הקרבן ההוא ואח"כ הכהנים בעבודתם ע"י גודל יחודיהם בסדרי העבודה הם מוסיפים בו קדושה על קדושה עד שאח"כ ע"י אכילת הקרבן חלה הקדושה שבו על האדם ומשתברין ע"י אכילה זו כל תאוותיו הגשמיות שהם כוחות היצה"ר ועי"ז מתכפר החטא שעשה מפאת היצה"ר כי כלה גרש יגרש מתוך האדם ע"י אכילה זו וכן בכל עניני אכילת האדם הנה בפ' ב' דביצה אמרו חז"ל על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה היה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואכל את הראשונה אבל הילל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש"ש שנאמר ברוך ה' יום יום ותני נ"ה בש"א מחד בשבך לשבת ובה"א ברוך ה' יום יום ביאור דבריהם הוא עפ"י מאמרם בזוהר יתרו ר"י אמר כתיב ויברך אלקים את יום השביעי וכתיב במן וביום השביעי שבת לא יהיה בו כיון דלא משתכחו בי' מזוני מה ברכתא אשתכח בי' אלא הכי תאנא כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלין כו' דהאי יומא מתברכין מני' כל שיתא יומין עלאין וכל חד וחד יהיב מזוני לתתא כל חד ביומוי מההיא ברכה דמתברכין ביומא שביעאה עכ"ל נחזור לענינו ולכן תיקנו לנו הראשונים ז"ל לומר כל יום בשיר של יום היום יום ראשון בשבת היום יום שני בשבת וכן בכל יום כדי להמשיך בפיו ע"י אמירתו קדושת שבת אל היום ההוא וכן בכל מעשה אשר יעשה יאמר שעושה זה כדי להרויח לקנות בריוח צרכי עונג שבת ועי"ז תשרה קדושה במעשי ידיו או באם תהיה כוונתו במעשהו ליתן צדקה ויאמר שהוא עושה כדי ליתן צדקה ממה שירויח או להכניס אורחים בזה ג"כ הוא ממשיך מעין קדושת שבת ויזכה עי"ז להניח ברכה אל תוך ביתו ולהמשיך שפע אל ימי המעשה מברכאין דיומא שביעאה גם באם זאת כוונתו ודיבורו בכל מעשהו הוא גורם לעצמו שכאשר יכנס לשבת תגדל השפעת קדושה אליו שהרי הכין עצמו לשבת כל השבוע ועי"ז תגדל ג"כ השפעת שבת להריק אל ימים הבאים וע"ז רמזו ז"ל באמרם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וזהו הוא ענין שמאי והילל ששמאי היתה מדתו להכין עצמו בפיו לשבת הבאה ועי"ז כל מאכל שאכל מחמת שהכין את הבהמה הזו בפיו מתחילה לכבוד שבת חלה עלי' קדושה מקדושת שבת הבאה ובאכלו המאכל קיבל קדושת שבת הבאה מאחד בשבת ואילך וב"ה היתה מדתו בכל מעשיו לש"ש וממילא נמשך קדושה אל כל מעשיו וקדושת שבת קיבל משבת שעבר וכמאמר הזוה"ק דכל חד וחד יהיב ביומוי מהאי ברכה דמתברכין ביומא שביעאה וזה אמרו ז"ל בה"א ברוך ה יום יום ואיש אשר לו יש בו כח להמשיך עליו ועל כל העולם כולו שפע ברכה מברכאין דיומא שביעאה וממילא מי שבוטח בה' ומאמין בו יתברך כי הוא המריק שפע ברכה ע"י הכנה זו שהאדם מכין עצמו לכבוד השבת או לעשות צדקה וגמ"ח בכל עסקיו איש כזה הוא נותן נדבות בלב שמח ונפש חפיצה ומקבל את השבת מתוך רוב שמחה והא בהא תלי' להגדיל קדושתו להבא משא"כ איש אשר יעשה כל מלאכה בלי התבוננות כבהמה אז כשיגיע השבת יהי' עליו לעול ולמשא כי יפריעו ממעשיו וידמה אליו שמפסיד בזה במה שמתבטל ממלאכתו גם במעשה הצדקה ג"כ אי אפשר לו ליתן בטוב עין מאפס ההתבוננות כי כל כבוד עשרו הוא מתוסף ע"י הכנות הקדושה שהוא מכוין. ומעתה נבוא לביאור הכתובים ויקהל משה כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם מלת אותם כמו ויתנכלו אותו שפי' בו רש"י ז"ל כמו אתו עמו באורו שאלה הדיבורים אשר צוה ה' שכל מה שתעשו תעשו אתם פי' שתאמרו הדיבורים בכל עשיתכם וביאר אח"כ מה הם הדיבורים ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש כלומר שכל מה שתעשו בששת ימי המעשה תעשו באופן זה שתזכירו ותאמרו שאתם עושים זאת בשביל שביום השביעי יהיה לכם קודש וצריך לענגו וכמו שעשה שמאי הזקן שכשקנה בהמה באחד בשבת אמר בפיו שקונה אותה לכבוד שבת ואח"כ צוה ג"כ דוגמתו במלאכת המשכן שכל מה שתתנו תזמינוהו ג"כ בפה כדי להמשיך בו קדושה עליונה וזהו אמרו זה הדבר אשר צוה ה' לאמר לאמר דייקא שתאמרו בפה שאתם לוקחים תרומה לשם ה' ועי"ז קחו מאתכם תרומה לה' פי' שע"י שתזמינו נדבתכם בדיבור ובמעשה לשמו יתברך עי"ז תרימו עצמכם אל ה' ותשיגו קדושתו יתברך ואמר אח"כ כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכו' ביאורו שכשהאדם עושה זה שנצטוה למעלה שכל מה שיעשה יאמר בפיו שעושה לכבוד שבת או כשיתן נדבה יאמר שנותן לשם ה' אדם כזה הוא נדיב לב באמת שמאמין ובוטח שלא יחסר לו ע"י מה שמבזבז להוצאות שבת ונדבות ושעי"ז יריק עליו שפע וברכה מברכאין דלעילא וכמו שאמרנו למעלה הנה אדם כזה הוא ממשיך ברכה והשפעות טובות עליו ועל כל ישראל וזה אמרו כל נדיב לב יביאה את תרומת ה' פי' מי שהוא נדיב לב באמת ומאמין באמונה שלימה שלא יחסר ע"י מה שינדב ואדרבה יורק עליו שפע וברכה הנה איש כזה יביא את תרומת ה' פי' עם תרומתו והתרוממותו אל ה' יביא מעילא לתתא השפעות טובות ועושר וכבוד וזהו זהב וכסף ונחושת ודו"ק.
עוד בפסוקים הנ"ל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כו' ופירש"י ז"ל הקדים הכתוב אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת וקשה הא כבר פירשו זאת בפ' כי תשא ששם ג"כ נאמר אזהרת שבת אצל מלאכת המשכן ועוד קשה שבכאן נכתב אזהרת שבת קודם למלאכת המשכן ובפ' כי תשא נכתב אזהרת שבת אחר מלאכת המשכן שמקודם נאמר ראה קראתי בשם בצלאל ואח"כ נכתב אזהרת שבת עוד יש לדקדק שבפ' כי תשא נאמר ראה קראתי בשם בצלאל שאמר הש"ית זאת למשה לבדו וכאן בפ' ויקהל נאמר ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' משמע שזה צוה לישראל שבצלאל יעשה דווקא המשכן ועוד קשה שבתחילה לא פירש שמו של בצלאל רק וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כו' משמעותו שנצטוו כל חכמי ישראל שיעשו מלאכת המשכן ואח"כ הי' עיקר הציווי לבצלאל ונראה לפרש עפ"י המדרש בפ' תרומה ד"א שדי לא מצאנוהו שגיא כח והבאתי למעלה בפ' זו משעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמי' ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן וכו' לכך אמר משה יושב בסתר עליון כו' מהו בצל שדי יתלונן בצל אל בצל רחום בצל חנון אין כתיב כאן אלא בצל שדי בצל שעשה בצלאל כו' וזה המדרש לכאורה הוא סתום וחתום מהו המשמעות שבצל שדי שיהיה משמע בצל שעשה בצלאל גם המדרש שבפ' ויקהל דאיתא כל הבינה שהי' בבצלאל משל שדי הי' ג"כ צריך ביאור מפני מה דווקא משם שדי ויראה לפרש בכל זה דאיתא בגמ' יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ומצינו בזוה"ק ובספרי קודש שהמשכן הי' דוגמת מעשי בראשית יש לפרש כך כמובא לעיל כמה פעמים כי כוונת הבורא ב"ה הי' במעשי בראשית שיתגלה מלכותו בעולם ויהיה שכינתו בתחתונים ובריותיו ידעו מאלהותו ית"ש אך מחמת גודל בהירות קדושת אלהותו לא יכלו בני אדם לקבל הבהירות ההוא למשל כמו שבלתי אפשר להביט בזוהר החמה בעת תוקף בהירתו כך ק"ו באלף אלפי אלפים הבדלות בבהירות אלהותו ית"ש לכך עילות כל העילות שילשל העולמות זה למטה מזה וכל מה שהעולמות המה יותר למטה הרוחניות שבו יותר קטן והבהירות אינו מבהיק כ"כ והוא מצומצם כדי שמאותו בהירות יוכלו בני אדם לקבל בהירות שלמעלה ממנו ולבא במעלות מעולם אל עולם ושיוכל לקבל אח"כ האורות היותר גדולים עד א"ס ב"ה ואמרו חז"ל בשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די וביאור הדבר שראה הש"ית שבאם יתפשט עוד ויתגשם יותר אז לא יהיה ביכולת באדם לחזור ולקשר עצמו בשרשו לא"ס ב"ה לכך אמר השי"ת לעולמו די לבל יתגשם יותר ועיקר שעשועי השי"ת הם בהיות האדם מזכך חומריותו ובוחר בטוב ומקשר עצמו בשרשו ולכן הוריד הקב"ה קדושת שבת שהוא נחלה בלי מצרים והוא התפשטות הרוחניות בלי שום גשמיות ובאם הי' התפשטות הגשמיות קצת יותר לא הי' יכולת אח"כ להתפשט קדושה של שבת שהיא התפשטות הרוחניות ולכן אמר לעולמו די לבל יתגשם יותר רק כפי מה שיוכל לסבול הרוחניות אח"כ שהוא קדושת שבת וזהו שאמרו נכנס בו כחוט השערה ופירושו שבשבת עשה גבול ותחום להגשמיות שלא יתפשט יותר עוד ע"י קדושת שבת לא יהי' כח בהגשמיות אף בששת ימי החול להתגשם יותר כי התפשטות קדושת שבת הוא מתנוצץ אף בששת ימי המעשה וזהו שברא הש"ית העולם באל שדי שאמר לעולמו די לבל יתרחב ויתגשם יותר ועיקר הכוונה הי' בבריאת העולם להיות שכינתו בתחתונים אמנם אח"כ שקלקלו הדורות את מעשיהם כמו דור המבול ודור הפלגה וע"י מעשיהם הרעים נסתלקה השכינה ונכסה ונתעלם ההתגלות אלהות ואח"כ במתן תורה פסקה זוהמא ואז הי' התגלות אלהות והשראת השכינה בתחתונים אכן אח"כ חזר הקילקול לאיתנו ע"י מעשה עגל ועי"ז עשו מסך המבדיל ולא הי' התגלות אלהות לכן צוה השי"ת לעשות המשכן עם כל כליו כדי להשרות השכינה בתוכו ויתגלה אלהותו ביניהם כמו שא"ה ושכנתי בתוכם ובזה יהי' נשלם כוונת הבריאה בראשית המחשבה שיהי' התגלות אלהותו ולכן אמרו שהמשכן הי' דוגמת מעשי בראשית מפני שהיה נשלם בו כוונת הבריאה ולכך היו צריכים לבנות המשכן בכוונות גדולות מאד למשוך בו רוחניות גדולה ושלא יתגשם איזה דבר בבנינו רק שיהיה בגשמיות כשיעור שיסבול הרוחניות היותר גדול וכמו שתיחם הקב"ה את העולם שלא יתרחב ויתגשם אף כחוט השערה כמו שאמרו נכנס בו כחוט השערה כך היו צריכים כוונה רבה בבנין המשכן שלא יתגשם יותר מכשיעור הצריך להמשכת הקדושה אפילו כמלא נימה כי אם הי' הגשמיות יותר קצת אף כחוט השערה לא היה עולה הכוונה על מכונה וזהו דוגמת מעשה בראשית ובצלאל הוא האיש אשר נתן בו הש"ית חכמה בינה ודעת והי' יודע להמשיך הרוחניות הצריך להמשכן ולכל כלי וכלי אותו רוחניות הצריך לו ושלא יהיה הגשמיות יותר מהצריך להסבלת הקדושה ולא יותר אף כמלא נימא וזהו שאמרו ז"ל בצלאל הי' יודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ כפי' הנ"ל וממילא יובן וזהו פי' המדרש הנ"ל בצל שדי בצל שעשה בצלאל היינו כפי שמבואר לעיל שתיחם בבריאת העולם בשם שדי שאמר לעולמו די לבל להתגשם עוד יותר אף כחוט השערה הכוונה זו עצמה היה צריך בצלאל לבנין המשכן וכליו לבל להתגשם יותר אף כחוט השערה גם עפי"ז יובן המדרש שבפ' זו הנ"ל דאיתא כל הבינה שהי' בבצלאל משל שדי הי' שפי' ג"כ שעשה גשמיות כל כלי רק כפי הצריך לרוחניות וזה ג"כ ביאור שם שדי שאמר לעולמו די שלא יתגשם יותר ועפ"י דברינו יובן על נכון. ועתה נבוא אל ביאור הפסוקים כי זאת צריך למודעי שמהיכן למד בצלאל לבנות המשכן בכוונות האלו לבל להתגשם בו אף כחוט השערה יותר מהצריך זאת למד מקדושת שבת בראשית שהמשיך הקב"ה קדושת שבת שהוא התפשטות הרוחניות בכדי שלא יתפשט הגשמיות עוד להלן אף על חוט השערה כמו כן למד עצמו מזה לבנין המשכן שלא להתגשם בו כלל יותר רק כפי הצריך לקיום סבלות הרוחניות ולא יותר כלל רק למשוך בו התפשטות הרוחניות לכך נאמר בפ' כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל כי בוודאי משה רבינו ע"ה לא הקפיד ע"ז מפני מה בצלאל הוא מקורב יותר למלאכה זו מזולתו כי ישוער כי הוא יותר הגון להמשיך בו הרוחניות כפי הצריך ואמר לו אח"כ השי"ת מהיכן ילמוד זאת בצלאל לבנות המשכן וכליו בכוונות אלו לבל להתגשם בו קצת יותר אף כחוט השערה לכך אמר לו הש"ית אח"כ אך את שבתותי תשמרו כי מכוונת שבת ילמוד בצלאל כוונת המשכן לבל להתגשם כלל יותר אף כחוט השערה וכמו שהמשיך הקב"ה קדושת שבת שהיא התפשטות הרוחניות כך ימשוך בו הרוחניות בהתפשטות לכך נאמר אח"כ אזהרת שבת וכאן בפ' ויקהל נאמר כאן הציווי לישראל להביא נדבתם כמושא"ה קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו כו' והי' רוצה השי"ת שלא יתגשמו בהבאת נדבתם כי יתלהבו בהתלהבות גדול להביא למצוה זו נדבת המשכן יביאו הרבה מאד בכדי להיות גדול מאד ובזה יתגשמו ולא יביאו בכוונה עצומה הנ"ל להמשיך בו התפשטות הרוחניות כפי הנ"ל ובהיות שבני ישראל יתגשמו בהבאת נדבתם לא יהי' ביכולת אח"כ ביד בצלאל להמשיך בו הרוחניות כ"כ כפי הכיוון בציווי השי"ת ב"ה לכך הקדים כאן אזהרת שבת לבני ישראל קודם לנדבת המשכן בכדי שבני ישראל ילמדו מקדושת שבת לבל להתגשם נדבתם רק מכשיעור הסבלות הקדושות הרוחניות והעיקר הוא להמשיך בנדבתם התפשטות הרוחניות וזאת ילמדו עצמם מקדושת שבת כפי הנ"ל ואז יהי' אח"כ יכולת ביד בצלאל להמשיך בו הרוחניות על מכונו כציווי הש"ית וא"כ הבאת נדבתם בהמשכת הרוחניות לבל להתגשם ילמדו מקדושת שבת א"כ ידעו ויבינו כמו שקדושת שבת אינו שוה לכל נפש רק כל או"א כפי הכנתו בששת ימי המעשה דהיינו כפי יותר הכנתו בקדושה בששת ימי המעשה כך יגדיל עליו קדושת שבת ממילא יובנו שיש לבצלאל יותר קדושה מקדושת זולתו ממילא הוא ראוי ונכון והגון לבנין המשכן יותר מזולתו ולא יקפידו על זה מפני מה הוא נבחר להתקרב למלאכה זו יותר מזולתו כי יבינו זאת מקדושת שבת שבצלאל הוא היודע יותר לכוין להמשכת הרוחניות ולא להתגשם כלל יותר אף כחוט השערה ועל פי זה יובן דכתיב ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש כו' ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא כו' והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר ותיבת אותה הוא מיותר לכאורה הול"ל רק לעשות גם מפני מה נאמר אותה לשון נקבה אך עפ"י הנ"ל אתא שפיר דכוונת בנין המשכן הוא לעשות עלי' לשכינתו הקדושה ביניהם בזה העולם התחתון וזהו תיקון ועשי' כי הרוחניות היותר למטה בצימצום גדול וע"י מעשי בני אדם המעלים אותה הקדושה למעלה למעלה ע"י מעשיהם הקדושים אז אותו הקדושה מאירה יותר ויותר מבראשונה קודם ירידתה למטה ע"כ בזה העלי' נעשה תיקון ועשי' ושכינתי' היא נוקבא וזהו שאמר הכתוב והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה דהיינו עשי' ותיקון השכינה ע"י בנין זה יהי' יכולת לעשות עלי' לשכינתי' אבל אם יהיה יותר גדול קצת בגשמיות אף כחוט השערה בהבאת נדבתם לא יהי' יכולת לעשות עלי' לשכינתי' כנ"ל לכך ויכלא העם מהביא והבן.
קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב וכו' ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה וכו' וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה' את המשכן וכו' ואת מנורת המאור וכו' ואת שמן המאור וכו' ויש לדקדק למעלה בנדבת בני ישראל כתיב שיקחו שמן למאור בשמים לשמן המשחה ובחכמי לב כתיב שיבואו ויעשו כל אשר יצוה ה' וכו' כתיב מנורת המאור ושמן המאור הלא העדיין לא האיר המנורה וגם השמן עדיין לא האיר עד אחר הקמת המשכן בשעת עבודה כשהדליק הנרות וגם הבשמים כתיב למעלה לשמן המשחה בחכמי לב כתיב שמן המשחה הלא עדיין לא משחו ממנו כלום הי' גם כאן לכתוב שמן למשחה אבל יראה לפרש ע"פ הנ"ל שכתבנו תועלת גדולה שיש בהתחברות פשוטי העם לצדיקי הדור כי פשוטי העם אין להם לב להבין איך לעבוד ה' באמת ואיך לעשות כל מעשיה' בבהירות שיאירו כל מעשיהם לה' רק ע"י שמתחברים עצמם לצדיקי הדור והם מעוררים לבבם בהתלהבות ע"י דבריהם הקדושים ואז יבינו איך לעבוד ה' באמת וצדיק הדור אשר כל עבודותיו הם בהירים ומאירים בכל העולמות ע"כ בהתחברות' אליו מאיר גם בנשמות ישראל שיאירו מעשיהם ג"כ ויעלו ריח ניחוח לה' בבשמים וזהו פי' הפסוקים הנ"ל קחו מאתכם ר"ל שפשוטי העם יקחו מעצמם נדבתם לה' כל מה שכתו' בפרשה כדי להאיר להם בנשמתם הארה וקדושה ע"י הצדיקים וזהו שמן למאור ר"ל שיקחו נדבתם כדי להאיר להם ע"י הצדיקים וכל חכם לב בכם ר"ל החכמים הם הצדיקים אשר להם שכל גדול יכולים לעשות מעשיהם ע"פ שכל שיאירו כל מעשיהם וגם להאיר ולהדליק נשמת ישראל שיאירו וזהו שכתב בחכמי ישראל שיבואו ויעשו כל המעשים ומנורת המאור ושמן המאור ושמן המשחה כי כל מעשיהם מאירים מאד להם ולכל ישראל.
ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו וכו' כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני וכו' כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' כו' יש לרמוז בסדר הכתובי' האלו שבתחילה הביאו תנופת זהב ואח"כ תכלת וארגמן ואח"כ כסף ונחושת יש לומר כך דהנה נדבת המשכן הי' לכפר על חטא העגל והנה תשובה צריך להיות כך שצריך האדם לתקן הכל מה שפגם במדות דהיינו מה שפגם באהבת רעות או ביראת רעות ח"ו או בהתפארות רעות ח"ו דהיינו גאוה ושאר התפארות לא טובים וכן שאר המדות לא טובים הכל צריך לתקן בתשובה שלימה דהיינו לאחוז במדת אברהם אבינו לאהוב ה' באמת שורש האהבה וכן ביראה צריך לאחוז במדת יצחק לירא מפני ה' ית' וכן בהתפארות צריך לאחוז במדת יעקב שהוא שורש התפארת לפאר להבורא יתברך באמת וממילא כשאוחז האדם במדריגת האבות הקדושים ממילא מגביה כל האהבת הנפילים ויראת הנפילים והתפארות הנפילים לשרשם ויתוקן הכל וזהו הי' כוונת בני ישראל בנדבת המשכן כסדר המדריגות דהנה איתא במדרש פ' זו זהב זהו אברהם שנבחן בכבשן וכסף זהו יצחק שנצרף ע"ג המזבח ונחושת זהו יעקב שנאמר נחשתי וכו' וזהו פי' הפסוקים הנ"ל ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו וכו' כל כלי זהב הביאו ר"ל בתחילה הביאו זהב לתקן האהבת הנפילים והביאו זהב לאחוז במדריגת אברהם לתקן שורש אהבה ואח"כ הביאו תכלת וארגמן כי תכלת הוא מרמז לירא' פחותה כי תכלת היא מדת מלכות שבידה להעניש לכל העוברים על רצונו וזהו תכלת וארגמן מרמז למלאכי מעלה שבידם ג"כ כח להעניש ואח"כ הביאו כסף ונחושת להרים הכל למדת יצחק ויעקב לתקן כל היראת רעות והתפארת לא טובים ואחזו במדת יצחק ויעקב לרומם הכל לשרשם כמובן.
כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם וכו' הביאו בני ישראל נדבה לה' הנה הכתוב הזה נראה כולו מיותר שהרי כבר פרט הכתוב נדבת כולם כמו שנאמ' ויבאו כל איש אשר נשאו וכו' כל נדיב לב הביאו וכל יותר הכתובים אשר נפרט כל פרטי נדבתם למה לי כל זה הפסוק כל איש ואשה וכו' הביאו בני ישראל נדבה לה' ונראה לפרש ע"פ פשוטו כי אמרו חז"ל האומר על קן צפור יגיע רחמיך ועל הטוב יזכר שמך משתקין אותו כי עושה מדותיו של הקב"ה רחמנות ואינם אלא גזירות וגם איתא בגמרא לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי והקב"ה גזר עלי ר"ל כי יש כמה עבירות אשר גם בעיני אדם מאוס בטבע לא ידמה בעיני אדם אשר אינו עושה הדבר הזה מחמת שהוא מאוס בעיניו רק צריך לשבר הטבע ויראה שיעשה רק מחמת גזירת המלך לעבדיו וכן כמה מצות שהשכל מחייבם לעשותם לא יעשה מחמת שהשכל מחייבם רק יעשה הכל מחמת ציות הבורא ב"ה שגזר כך כאדון על עבדיו וע' לעיל בפ' משפטים מזה הענין זהו בעסק כל המצות אבל במצות צדקה צריך לעבוד ה' בהפך ממדריגה הנ"ל כי הנה טבע האדם לאהוב הרבה הממון ולרדוף אחר הממון ומכ"ש שלא לחסרו דהיינו לפזרו לצדקה הוא נגד הטבע ע"כ צותה התורה במצות הצדקה לא ירע לבבך בתתך לו כי טבע ב"א שמיצר בחסרון ממונו ע"כ צריך האדם לשבר עצמו שלא ירע לבבו רק יתן באהבה וזהו קשה מאד אבל יש עוד מדריגה גדולה בצדקה אצל יחידי סגולה שממש מצפים בכל רגע מתי יבוא לידם איזה עני או שאר גמילות חסדים לעשות וכשהקב"ה מזמין להם איזה דבר לעשו' צדקה אזי יש להם שמחה גדולה מאד כאלו ה' נתן להם איזה מתנה טובה וכן איתא בזוה"ק שהמסכנא הוא דורן לבעה"ב כי באמת היא למי שחנן ה' לו דעה ובינה מבין זאת בשכלו כל מה שנותן צדקה וגמילת חסד הוא מתנה לו מאת הש"ית שזיכה אותו במתנה זו להאכיל עניים ולהלביש ערומים ולהכניס כלות ויתומים לחופה ומשבח ומפאר להבורא ית"ש שזיכה אותו במצות אלו וזהו פי' הפסוק הנ"ל שכך נתנו בני ישראל נדבתם למשכן בשמחה ובטוב לב שחשבו להקב"ה לנדבה להם שזיכה אותם במצוה זו וזהו הביאו בני ישראל נדבה לה' ר"ל שחשבו זאת לנדבה לקב"ה שזיכה אותם בכך.
ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת וכו' ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב כו' לקרבה אל המלאכה לעשות אותה. הנה הכתובים אלו סותרים אלו את אלו מתחילה כתיב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר צוה ה' משמע שכבר עשו ואח"כ ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב וכו' לקרבה אל המלאכה לעשות אותה שעתה ציוה אותם לעשות המלאכה הלא כתיב בפסוק הקודם שכבר עשו ונראה לפרש ע"פ פשוטו ע"פ המדרש בפרשה זו וז"ל תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל וכו' אמר לו בצלאל והיכן התורה ניתנה אמר לו משה משאנו עושים אנו עושים את הארון אמר לו רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושים הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שנקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון עד כאן המדר' והנה בגמ' ברכות אמרו בהיפוך וז"ל בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר הקב"ה לך אמור לבצלאל עשה משכן וארון וכלים הלך משה והיפך הדברים ואמר לבצלאל עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו רבינו משה אדם בונה בית ואחר כך מכניס כלים לתוכו כלים שאעשה להיכן אכניסם שמא כך נאמר לך עשה משכן וארון וכלים ע"כ הנה דברי הגמ' הם להיפך ממש דברי המדרש הנ"ל ואין סברא שיהי' פלוגתא רחוקה כ"כ במציאות ונראה להשוות דבריהם ז"ל ע"פ מאמר הגמר' שבת כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל למאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד ע"ש גם הגמרא זו סותרת את עצמו מהיפך להיפך כי מדברי ת"ק משמע כי היראה היא קודמת לתורה כי המשיל היראה למפתחות החיצוניות ואח"כ אמר ר' ינאי חבל על דלית דרתא דהיינו התורה ותרעא לדרתא עביד ר"ל ויש לי יראה בלא תורה ועשה התורה לעיקר ויראה לטפל ונראה הכל לפרש על פי מאמר בהקדמת תקוני הזוהר ז"ל דרגא חמישאה ביראת ה' אוקמוה מארי מתניתין כל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל הקודם חכמתו ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת דכל הקודם חכמתו ליראת חטאו דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימים וכו' ארח רזא אדני תמן י' יראת ה' ואילין ד' אתווין אינון מפתחות החיצונים דלה י' מן יהו"ה איהו חכמה וד' אתווין דהאי שמא אינון מפתחות הפנים כו' ע"ש באורך כי גם התקונים מקשה זה הקושי' הלא אין בור ירא חטא ע"ש ויש לפרש מעט לפי חלישות כח שכלי כך כי הנה איתא בזוה"ק אית יראה ואית יראה וכמה דרגין ביראת ה' כמו שמבואר בהקדמת התקונים כמה מדריגות יראה והנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' כי בוודאי א"א לאדם לעשות שום דבר הן תורה הן תפילה הן שאר עובדת ומעשים טובים בלתי שיקדים אצלו איזה יראת שמים כי זה בוודאי שערי השמים אשר בלעדו א"א ליכנס לשום תורה ותפילה ועבודה בלתי שיקדים לו יראה וראשית היראה היא יראת חטא שירא מן העונש וזה ידוע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ צריך כל אדם להיות כל ימיו בתשובה כמאמר חז"ל שוב יום אחד כו' כי בלתי תשובה א"א לילך ולהתחיל שום תורה או עבודה כנזכר לעיל בדברינו כמה פעמים בשם רבינו מו"ה יעקב יצחק הלוי מלובלין זצ"ל שאמר סמך ע"ז הפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ע"כ צריך כל אדם קודם שמתחיל ללמוד או להתפלל להרהר בתשובה אבל בוודאי אם עדיין אין לאדם תורה בוודאי א"א לבוא לעיקר היראה שהיא יראה עלאה מחמת שהבורא ב"ה איהו עקרא ושרשא דכל עלמין זה א"א להשיג רק שצריך להיות מקודם בעל תורה וע"י התורה יוכל להשיג בכל יום יותר גדלות ורוממות אלהותו ית"ש ע"כ לאחר שנעשה אדם בעל תורה צריך אח"כ לעשות תשובה יתירה כי עיקר התשובה היא לידע כמה גדול כח הפגם ולפני מי פגם וזה אי אפשר רק אחר שיודע עיקרו התורה הגם שקודם שמתחיל ללמוד צריך ג"כ לעשות תשובה אבל זה נקרא יראה תתאה אבל אחר שנעשה חכם בתורה אז יודע שורש ועיקר היראה עלאה מחמת גדולתו ורוממותו יתברך שמו וזהו הרמז בתקונים הנ"ל י' של אדני תמן יראת ה' כי אדני היא מדת מלכות והיא כרסיא דדינא כידוע מהזוה"ק ותקונים ע"כ היוד של אדני מרמז ליראת העונש כנ"ל וזהו ידוע ג"כ כי היו"ד של אדני מרמז לחכמה תתאה כי יוד רמז לחכמה בכל מקום ויוד של הוי"ה היא חכמה היא מרמזת ליראה עלאה דהיינו אחר שהוא חכם בחכמת התורה אז בא ליראה עלאה שהוא שוה לאהבה ולפעמים גדולה מאהבה אשר א"א להאריך בזה כאן ועפ"ז אתי שפיר המדרש הנ"ל שאינו סותרים עם הגמרא שלנו כי כך מתחיל המדרש על זה הפסוק תן לחכם ויחכם עוד וכן הוא בגמרא ה' יהיב חכמה לחכימן ופי' הוא כנ"ל מי שיש בו חכמה תתאי דהיינו יראת שמים ויראת חטא ע"כ יוכל ללמוד תורה ולהתפלל כי כן צריך קודם לימוד התורה ועבודה צריך תחילה יראה ותשובה כנ"ל דאל"כ אסור להתחיל ללמוד כנ"ל ע"כ מי שיש בו חכמה תתאי ה' יהיב לי' יותר חכמה דהיינו שמבין בתורה ויכול לבוא ליוד של הוי' שהיא חכמה עלאה וזהו תן לחכם ויחכם עוד כנ"ל ומפרש כיצד הוא זאת ואמר זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מה המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה אמר לו והיכן התורה ניתנה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון אמר לו רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושים הארון ואח"כ משכן דהיינו כך היה משא ומתן של משה עם בצלאל שמשה רבינו אמר לו שצריך לעשות הכנה להשראת השכינה לקבל החכמה עלאה שהיא התורה אמר לו בצלאל א"א ללמוד תורה תחילה קודם היראה דהיינו שצריך תחילה לבוא למדריגת אדני שהוא היכל הוי' דהיינו כיסוי להוי' דהיינו כמו ארון לתורה כי בתחילה קודם לימוד התורה צריך יראה ותשובה שהוא מרמז לארון וכפורת כנ"ל בדברינו בפ' תרומה וזהו שאמר לו אין כבודו של תורה בכך ללמוד תורה קודם שבא למדריגת יראה ע"כ אמר לו אלא אנו נעשה ארון תחילה דהיינו לעשות תשובה ולקבל יראת שמים המרומז ביו"ד של אדני ואח"כ אנו עושים המשכן להשראת השכינה ללמוד תורה מפי הקב"ה ופי' הגמרא היא ג"כ על זה הכוונה כי בגמרא לא נזכר שהמשכן נעשה ללמוד תורה מפי הקב"ה כמו שאיתא במדרש ע"כ נוכל לומר שמשכן הנאמר בגמרא מרמז לשם אדני דהיינו יראה תתאי וארון מרמז לתורה ע"כ אמר בצלאל דרכו של אדם לבנות בית תחילה ואח"כ מכניס כלים לתוכו דהיינו מרמז ליראה ואח"כ ללמוד תורה המרמז לחכמה עלאה ואמר לו בצלאל היית וידעת ר"ל צל של אל הוא אדני כנ"ל נמצא מובן מכל הנ"ל שקודם צריך האדם להיות כלי מוכן לקבל חכמת התורה דהיינו להיות מקודם יראת חטא גדול ובעל תשובה באמת ואח"כ יכול לבוא לחכמה עלאה לחכמת התורה ולהשגות אלהות וזהו פי' הכתובים הנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב ר"ל שעשו מקודם תשובה ויראת חטא כדי שיהי' יכולים לקבל חכמת אלהות לעשות מלאכת המשכן עפ"י חכמת התורה ואח"כ צוה להם משה לעשות מלאכת המשכן ממש ולפי' הנ"ל גם הגמרא שבת אתי שפיר כי יראה היא שער לתורה כנ"ל ותורה שער ליראה פנימיות דהיינו חכמה עילאה ולזה צריך דרתא קודם לתרעא כנ"ל ודו"ק.
עוד על פסוק הנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת וכו' ויקרא משה אל בצלאל כו' ויקחו מלפני משה וכו' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבואו כל החכמים וכו' מרבים העם להביא וכו' ויצו משה ויעבירו וכו' איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כו' ויכלא העם מהביא כו' הדקדוקים רבו במקראי קודש הללו א' אמרו ועשה בצלאל לשון עבר שמשמע שכבר עשה ואח"כ אמר ויקרא משה ויקחו מלפני משה שאח"כ הוא שלקחו לעשות לא קודם ב' אמרו חכמה ותבונה בהמה לדעת מהראוי שיאמר חכמה ותבונה ודעת בהמה כמאמרו למעלה מזה בחכמה ובתבונה ובדעת גם גוף הפסוק של ועשה כו' לדעת הרכתו וקישרו צריך ביאור ומילת לדעת אין לו ביאור ג' מאד יקשה ממה שבאו החכמים עושי המלאכה ואמרו מרבים העם ממה ידעו ממרבית העם להביא הלא הם לקחו מלפני משה ועשו כל אחד בביתם כמאמר הכתוב ויקחו מלפני משה והעם לא הביאו אליהם כ"א אל משה גם מה להם אם ירבו להביא וישתייר לאוצרות בית ה' ולמה חרדו לבא אל משה שלא יביאו עוד גם אמרו ויעבירו קול כו' אל יעשו עוד מלאכה היה לו להכריז שלא להביא עוד ואם נאמר שקורא ההבאה מלאכה וכמו שפירש"י בפסוק והמלאכה היתה דים היה לו לסיים ג"כ בלשון עשי' ויכלא העם מלעשות והנראה בזה עפ"י שאמרנו למעלה ג"כ דהנה עיקר הכוונה בבריאת העולם היה כדי שיהיה שכינתו בתחתונים וזה ג"כ ענין ציוויו יתברך על מלאכת המשכן וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש וכו' ולכן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ שבריאת שמים וארץ וציוויו מלאכת המשכן ענין אחד להם שתופיע אור קדושתו יתברך בעולמות התחתונים והעושים במלאכת הקודש היו מיחדים יחודים גדולים בכל עשי' ועשי' שהיו עושים למלאכת המשכן וע"כ מילא השי"ת את העושים במלאכת הקודש בחכמה ובתבונה ובדעת שהם ענינים המוזכרים בבריאת שמים וארץ כי היה צריך לזה קדושה יתירה והזדככות גדולה שיפעלו בייחודם במלאכתם לעשות מקום מוכן להשראת שכינתו יתברך ולהוציא מכח אל הפועל כוונת הבריאה ואולם איש אשר חונן ה' אותו ומזכהו לעלות בסולם המדריגה כזו בוודאי הוא מחזיק א"ע לאין ומחזיק א"ע לאינו ראוי למדריגה זו כי מי שמחזיק את עצמו לראוי והוא יקר בעיני עצמו אין הש"ית מזכהו למדריגות כאלו וכמו שאמרו ג"כ שכל מה שזכה משה רבע"ה היה מחמת גודל ענותנותו שהיה מחזיק עצמו לאינו ראוי שיתגלה השי"ת אליו וכמאמרם בשכר שלש זכה לשלש ולכן בצלאל ויתר חכמי לב כשראו שנבחרו מאתו יתברך לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש כזה אז הוסיפו קדושה על קדושה ועבודה על עבודה מחמת שעדיין לא החזיקו את עצמן שיהיו שלימים במדע והשכל הזה לעשות משכן לכבודו יתברך ומחמת גודל קדושתו במלאכת העבודה הזו המשיכו קדושה ורוח נדיבה בלב עם בני ישראל שכשאלו היו עסוקים בעבודה והיו מקישים במקבות ובכלי מלאכתם היה נכנס תבערת יקוד אהבה ונדבה בלב עם בני ישראל להביא עוד יותר ויותר אמנם כבר אמרו ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד והענין הוא שהיחודים שנעשים בעולמות העליונים המה מיוחדים לכל מצוה ומצוה לא ראי זה כראי זה והנפעל ע"י התפילה אינו היחוד שנפעל ע"י התורה ואי אפשר לערבב היחודים של זה בזה ולכן ג"כ בפורים זמן המשלוח מנות וזמן הסעודה אינם ביחד מטעם זה וכמו כן אלו המביאים הנדבה למלאכת המשכן פעלו בהבאתם יחודים אחרים ואלו העושים היו מיחדין ג"כ יחודים אחרים שהם מיוחדים לעשות המלאכה ולכן כל זמן שהיו אלו מביאין לא היו העושים יכולין ליחד כראוי היחודים של מלאכת העשי' ומעתה נבוא לביאור הכתובים שכשהודיעו משה ובצלאל שקרא ה' בשמו ובשם יתר החכמים שהם יעשו עבודת מלאכת המשכן והם לא היו מחזיקין עצמן שיהיו שלימים בהזדככות ובמדע לעשות מלאכה יקרה כזו ולצרף צירופים כאלו שנבראו בהם שמים וארץ ומפני זה היתה כל עבודתם וכל עשיתם בעבדות ה' לבקש מלפניו יתברך שהוא יתן להם מדע והשכל לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' וזהו מאמר הכתוב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה וכו' שכל עשיתם וכל מגמתם היה לבקש מלפני השי"ת שהוא יתברך יורם שידעו לעשות מלאכה כזו שצריך לה יחודים וצירופים כאלו יעשו פעולות ועבודות קדושות שיהיו נכונים וראוים לזה וזהו לדעת לעשות שלא החזיקו את עצמם עדיין שהיו בהם דעה למלאכת הקודש כזאת ועשו הכנות קדושות שיחוננם ה' לדעת לעשות ואחר שכבר הי' להם הכנות אלו אז ויקרא משה וכו' לקרבה אל המלאכה וכו' ויקחו מלפני משה וכו' ואז בעת התחילם לעשות במלאכתם במקבות וכלי ברזל המיוחדים למלאכתם ע"י גודל יחודיהם שהיו מיחדים כזה עי"ז שולח התעוררו' רוח נדיבה בלב בני ישראל להביא עוד נדבות וזהו ויקחו וכו' לעשות אותה והם הביאו אליו עוד נדבה שע"י שהם התחילו לעשות שולח התעוררו' זה בלב בנ"י להביא עוד ועוד. אמנם כשאלו הי' עסוקים בהבאה ובהיחודים שנעשים ע"י הנדיבות וההבאה לא היו אלו יכולין לעשות היחודים שלמלאכת העשי' כראוי ולכן הרגישו בזה שמרבין העם להביא ולכן באו אל משהו אמרו שמרבין העם להביא ואי אפשר להם ליחד היחודי' של מלאכת העשי' בכל עוד שאלו מיחדין היחודי' של ההבאה אמנם משה רבינו הרגיש בזה ג"כ שמה שאלו מרבין להביא הוא מחמת שנתעורר להם בלבם ע"י עושי המלאכה ולכן צוה להכריז שלא לעשות המלאכה עדי יתקררו מעט מתשובת ההבאה שגורם להם העשית המלאכה עי"ז ממילא יכלא העם מהביא ואז יחזרו לעשות מלאכתם ויחודים הצריכים לה.