ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. פירש"י ז"ל אין חינון בכל מקום אלא מתנת חנם אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנות חנם כבר נתעוררו בזה מפורשי התורה הלא אסור לשמש ע"מ לקבל פרס ואיך אמר שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים. ונוכל לתרץ הגם שאסור לשמש ע"מ לקבל פרס. אך זאת מותר לצדיק לתבוע מאת המקום שיוסיף לו חיים בשביל לעבוד עוד את הש"ית שכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. אך גם לכי זה לא אתי שפיר הלשון לתלות במעשיהם הטובים כי הלא לא יתבעו חיים לעבודתו ית"ש בשביל מעשיהם הטובים רק לחשקם בעבודתו ית"ש. ונקדים המדרש אמר ר' מכאן שאין לשום ברי' כלום אנל בוראו כו אמר לו הקב"ה למשה וחנותי את אשר אחון מי שיש לו בידי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו. גם המדרש הזה אין לו פירוש דמי שיש לו בידו אמאי יצטרך לרחמים ונקדים עוד קושיות אדומ"ור הרב הקדוש רבינו אלימלך זצוק"ל כיון ששכר מצוה מצוה א"כ הצדיק הוא מוכרח להיות צדיק כי כשעשה מצוה שכרו שיעשה מצוה אחרת וכן לעולם. והנראה בזה דהנה בענין הבחירה והידיעה כבר נתעוררו קדמאי והרמב"ם ז"ל כתב כמו שהידיעה אינו מושג בשכל אנושי כמו כן הבחירה אינה מושגת בשכל אנושי. והאר"י ז"ל כתב שהדיעה היא למעלה מן הבריאה והבחירה היא בבריאה ולהבין זה הענין הוא מי שהוא הולך בתומו צדיק ועושה מצות ומעש"ט ע"פ התורה הקדושה ואינו מתחכם לעשות מגמת עבודתו כדי להתדבק באור אין סוף ב"ה נדמה לו שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה שמאס ברע ובחר בטוב ותבוע שכר מאת הקב"ה הואיל ומסר הקב"ה הבחירה ליד האדם הבחירה הוא בידו לאשר יחפוץ יטנה. ובאמת ע"פ פשטות התורה הבחירה ביד אדם כנאמר ובחרת בחיים אבל הצדיק האמיתי שכל מגמת נפשו בעבודתו להתדבק באור א"ס ב"ה ובפנימיות התורה שהיא קדומה לעולם אלפים שנה ושם קודם הבריאה אין שם אלא התורה הקדומה ונשמות הצדיקים וקודם הבריאה כשעלה ברצונו הקדום לברוא את העולם שם היא הידיעה אשר בלתי מושגת לשום נברא ומה שייך שם בחירה ששם הוא כולו טוב רק למטה בבריאה יש ימין ושמאל שם נאמר ובחרת בחיים כמו שמצינו באברהם אבינו עד שלא קיים התורה הי' עומד תחת המזל כמאמר חז"ל אברם אינו מוליד כו' ואחר שנכנס לגופה של תורה הי' למעלה מן המזל ושידד לו הקב"ה המערכת. הגם שהמזל הוא אמת וע"פ המזל ראוי להיות כן מ"מ הצדיק יוכל לשדד המערכת ולבטל הגזירה כיון שהצדיק הוא למעלה מן המזל כמו כן הגם ע"פ פשטות התורה הבחירה ביד אדם. אבל הצדיק שהוא למעלה ודבק בפנימיות התורה ושם הידיעה בלתי מושגת והצדיק ההוא נפשו יודעת מאד שהוא אינו עושה כלום ומה שהוא עובד את הש"ית הוא כמוכרח ואינו תובע כלום אצל בוראו. ולענין עונש מחזיק עצמו שהבחירה בידו והאיש ההוא שלא הגיע למדריגת הצדיק מחזיק א"ע שהבחירה בידו הן לטוב הן למוטב ותובע שכר מאת המקום ב"ה והקב"ה אינו מקפח שכר שום ברי' ונותן לו שכרו מדה במדה מעולם שיש בו השגה ואף גם זאת ברחמים כי האמת האמיתי שאין לשום ברי' כלום אצל בוראו כי אלמלא עוזרו לא הי' יכול לו. והצדיק האמיתי שהוא דבוק בפנימיות התורה נפשו יודעת מאד שאין לו אצל הבורא ב"ה כלום כנ"ל הקב"ה נותן לו מעולם שאין בו השגה כלל שמשם יוצא החנינה של חנם כי העולם של וחנותי את אשר אחון אין בו השגה כלל ואפילו הנביא לא השיגו וצוח מדוע דרך רשעים צלחה וזה פי' המדרש מי שיש לו אצלי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו פי' האיש אשר לא עלה למדריגת הצדיק האמיתי נדמה לו שהבחירה בידו ויש לו אצלי שכר במדת הרחמים אני עושה עמו כי באמת אין לו כי כחומר ביד היוצר כן אתם בידי וגו' רק ברחמים אני נותן לו שרומז לעולם שיש בו השגה ומי שאין לו בידי ר"ל הצדיק האמיתי שנפשו יודעת שהוא אינו עושה כלום כמבואר למעלה ואין לו לתבוע שום שכר אז וחנותי את אשר אחון במתנת חנם אני עושה עמו כלומ' שגם אני מודד לו מדה כנגד מדה מעולם שאין בו השגה שממנו יוצא מתנות חנם וזה ביאור דברי חז"ל אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים. פי' שמצד הבחירה מאסו ברע ובחרו בטוב והי' להם לתלות במעשיהם הטובים שכוחן ועוצם ידם פעל כל אלה ויקבלו עליהם שכר אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם ר"ל אין תשוקתם אלא להשיג עריבות נעימות ידידות אלהותו יתברך שיטעימן מעולם של וחנותי את אשר אחון שהוא עולם שאין בו השגה.
ובדרך רמז ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. אדני אלהים כו' ולכאורה תיבת בעת ההיא נראה כמיותר גם מלת לאמר אך למותר והנראה בזה דהנה כל מגמת נפשו של משה שהפציר והרבה בתפילה שיכנס לארץ הי' כמו שאיתא בספרי קודש שאם נכנס משה לארץ ישראל לא הי' נבנת בית מקדשינו ע"י ילוד אשה ולא הי' שולטין בו מגע נכרים ולא גלו ישראל מעל אדמתם כי הי' ברורי העולמות ולפעול דבר גדול כזה להמתיק כל הגבורות שיהיה ברורי עולמות צריך ליחד יחוד גבוה מעל גבוה והנה יחוד הוי' ואדני הגם שגם לזה לאו כל אדם זוכה לזה מ"מ מי שהוא פושט מחשבתו מהבלי עולם ומעשיו הן לשמים ובעת תפילתו ותורתו ועשיות מצות מכוין לקבל עול מלכותו באמת עי"ז מיחד הוי' אדנ"י שהוא קול ודיבור ויחוד הוי' אדני הוא הקטן שביחודים והוא תפארת ומלכות ויחוד רם ממנו הוא אדני הוי' אהי' שהן קול ודיבור ומחשבה ומי שהוא זוכה לעשות יחוד זה הוא מעלה הגבורות לשרשן וממשיך רחמים על כנ"י אמנם יש יחוד גדול ונורא על כולם הוי"ה אהי"ה אהו"ה ושם אהו"ה הוא למעלה משם אהי' ששם אהי"ה הוא בינה ושם אהו"ה הוא דעת והוא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא והוא נרמז בפסוק "את "השמים "ואת "הארץ וע"י שם זה נוכל ליחד כל העולמות מנקודה התחתונה שבארץ עד אין סוף ב"ה ומעלה כל הגבורות לשרשן ונתבטלו החיצונים מכל וכל ונתגלה אלהותו יתברך על כל העולמות ועל זה אנו מקוים במהרה שיתבררו העולמות ע"י שם "אהוה ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד ויחוד זה הי' בכוחו של משה ליחד שמשה הוא הדעת וכשהתפלל לפני הש"י שיכנס לארץ עשה בתפלתו יחוד זה שכוונתו הי' שיכנם לארץ ויתברר העולמות כנ"ל הגם שלא כעל בתכלתו אז שלא הי' רצון הבורא ב"ה אז מ"מ רמז לנו בפסוק זה היחודים שעשה בתפלתו הקדושה למען ידעו צדיקי הדורות איך ליחד יחודים וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא פי' שעשר הויות ועשר אקיות עולים בגימט' "עת ותיבת ההוא כתיב בוי"ו והקרי היא ביו"ד הקרי עולה כ"א כמנין "אהי' והכתיב עולה י"ז כמנין אהו"ה נמצא בשני תיבות אלו משולבים יחד הוי' אהי' אהו"ה כי בתיבת עת הוא הוי' אהי' ובתיבת ההוא יש אהי' אהו"ה כנ"ל וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההוא ר"ל שהתפלל משה בהיחודים שנרמזים בתיבות עת ההוא כנ"ל והב' מן בעת היא הפעולה ומה הי' כוונתו ביחודים אלו אמר הכתוב לאמר אדני יהוה ר"ל שיכנס לארץ כדי שיהי' ברורי עולמות ויהי' ה' אחד ושמו אחד ונאמר בפה ה' שם הוי' ב"ה אשר עתה בגלות הוא בנעלם ואנו מכוונים בשם אדני וזהו לאמר אדני "יהוה ר"ל שכוונתו של משה הי' שיהי' ה' אחד ושמו אחד ונוכל לומר בפה ה' השם הוי' ככתבו כמו שיהי' לע"ל.
א"י ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אדני ה' אתה החילות וכו' קשה מה נאמר בעת ההיא הא כ"מ שנאמר בעת ההיא לשון נוקבא היא עת לא טוב וכאן משה רבינו שהתפלל על עצמו בוודאי הי' לו לראות עת רצון להתפלל גם הוא מיותר מה לי בעת ההיא או בעת אחר גם תיבת לאמר הוא מיותר ואין לו שחר כי כל מקום שנאמר לאמר משמעו שנצטוה לאמר לבני ישראל ומה לאמר שייך כאן גם צריכים והבין מפני מה הזכיר כאן השני שויות אדני הוי'. לבאר הדרך שהקב"ה ברא העולמות עם כל הברואים הכל לכבודו ברא להללו ולשבחו ולספר הודו להיות התגלות אלהותו יתב' ושכינתו בתחתונים כבעליונים אך הרשעים המה דוחים רגלי השכינה ובעת גדלה רשעתם יותר אזי יותר הסתרת פניו מרקיע אל רקיע עד שנעלם בעולם ההענם כידוע ליודעי חן אך זה לעומת זה עשה אלקים שיש צדיקים בכל דור ודור אשר ממשיכים קדושת השכינה למטה ונתגלה קדושת ית' ובני אדם הדוחים רגלי השכינה במה הם דוחין כי באמת מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מני' רק בני אדם אשר דעת בהמה להם וממשיכים עצמם אחר הטבע העולם שאוכלים ושותים ושמחים ועוסקים במשא ובמתן ואין ממשיכים עצמם כלום אחר אלהותו ית' בזה המה דוחין רגלי השכינה ובאמת הכל בטבע עשה אלהים כי גם הטבע הוא מהבורא ית"ש כי הכל בחכמה עשה בעת שעובדין הש"י כתקון אין צריכים שידוד מערכות רק בחכמת הטבע הוא מנהיג עולמו ובכל רגע ורגע השגחתו פרטיות על כל העולמות וברואיו ולכולם יש כח וחיות מאתו יתברך בלי שום הפסקה כלל כמו שמצאנו דוגמא לזה בימי ר' שמעון בן שטח שצררו חכמים דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם ע' במס' תענית אך בני אדם הממשיכים עצמם ומבלים כל ימיהם ושנותיהם רק בהטבע המה מפרידים אלהותו מהטבע כי אין ממשיכים עצמם אחר אלהותו רק בהטבע לבד בזה המה דוחים רגלי השכינה כביכול וצדיקי הדור במה המה ממשיכים קדושת השכינה למטה זאת היא העצה שממשיכים קדושת השכינה בחכמת הטבע היינו אף שאוכלים ושותים שהוא מעשי הטבעיות אעפ"כ תיכף ומיד התקשר ונפשם ורוחם ונשמתם באלהותו ית"ש ונתדבקו בא"ס ית"ש ממשיכים אלהותו בחכמת הטבע ובזה מחזירים קדושת השכינה ונתגלה בעולמות התחתונים מה שהי' נכסה בעין בנ"א כנ"ל וידוע ששם אלהים בגימטרי' הטבע היא קטנות המוחין ע"כ אליהו הנביא שצעק ה' הוא אלהים ג"כ תיקון בזה שהיו הדור מפרידים אלהותו מהטבע והיו ממשיכים עצמם רק אחר הטבע לבד ע"כ אמר ה' הוא אלקים היינו ה' הוא הוי' שהוא גדלות המוחין הי' ממשיך בחכמת הטבע והי' ממשיך התגלות אלהותו בעולם התחתון ובזה צדקו דברי חז"ל שהיו אומרים ביומא דשוקא אליהו שכיח היינו ביומא דשוקא שהעולם ממשיכים עצמם אחר הטבע במו"מ ובשאר דברי טבעיות הוא בא ומזכיר אותם ה' הוא אלקי' להמשיך קדושת השכינה בהטבע כנ"ל וזאת רימז לנו משה רבינו ופתח לנו שער האיך להמשיך קדושת השכינה למטה בעולמות התחתונים ואמר ואתחנן אל ה' ר"ל זאת היא תחינת מהשי"ת בעת ההיא הוא לשון נקיבה ר"ל בעת שיהי' עקתא ודינין ויהי' הסתרת פניו בעון ב"א כנ"ל לאמר אדני ה' ר"ל שצדיקי הדור יאמרו ה' אלקים היינו בתפילתם ובמעשיהם הטובים ימשיכו קדושת אלהותו בחכמת הטבע הוא שיכלול השם אלהי"ם הוא גימ' הטבע בהוי' כנ"ל ויהי' התגלות אלהותו ית"ש בעולמות התחתונים והבין.
א"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אדני ה' אתה החילות וכו' להבין יש מה לאמר עוד למה אמר שני שמות אלו אדני אלקים תחילה בשם אדני ואח"כ בשם הוי'. והנראה כי הנה ידוע לכל שבחוצה לארץ אסור להזכיר השם ככתבו גם בארץ לא הותר רק במקדש ונוכל לומר שזהו היתה בקשת משה רבינו שיעבור את הארץ כדי שיבוא לבית הבחירה מקום שמותר להזכיר השם ככתבו וזהו ואתחנן אל ה' וכו' לאמר אדני הוי' וכו' פי' שזה היתה בקשתו שיאמר אדני ה' שהשם הוי' שאנו קורין עתה בשם אדני שיוכל לאמרו בשם הוי' ככתבו כמו שהיו קורין במקדש ע"י שיעבור הירדן ויבוא לבית הבחירה וזהו ע"י שאעברה נא ואראה ההר הטוב והלבנון זה בית המקדש.
א"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר איתא בספרים שמשה רבינו התפלל תקט"ו תפילות כמנין ואתחנן וצריך להבין למה התפלל דוקא תקט"ו תפילות ולא פחות ולא יותר וגם צריך להבין המדרש שאיתא שם שלא הניח משה שום זויות ברקיע שלא נתחבט בה בשביל ישראל במעשה עגל ומסתמא עבורו ג"כ עשה כן ונראה לפרש עפ"י מה דאיתא בגמרא למה נקרא שמו "שדי שאמר לעולמו די שאלולי כן עדיין היו מותחין והולכים וקשה וכי לא היה יכיל ליתן די סיפוקם אפילו אם היו מותחים והולכים תמיד ולמה אמר לעולמו די ונראה דקב"ה ברא כל עלמין היה רצונו הפשוט רק להיטיב לברואיו אך שרצונו היה להטיב להם ע"י שיעשו שעשועין לפניו ית"ש לכן צימצם אלהותו ית"ש מעילה לעילה עד שברא עולם הגשמיי הזה ונתן לפניהם את הרע ואת הטוב כדי שיבחור אדם בחיים ע"י שימשול ביוצרו וימאוס ברע ויבחור בטוב ואין שום דבר שלא יהיה בו פנימיות אלהותו ממש ואף בזה העולם מאיר פנימיות אלהותו רק שהיא בהעלם מאד לכן יכול האדם לנטות א"ע לאיזה דרך שיבחר ואם האדם נתפס חלילה באיזה עבירה יכול להזכיר א"ע לחזור בתשובה לפניו מחמת פנימיות אלהותו שמאיר בזה העולם והבין הקב"ה בחכמתו אם יצמצם אלהותו יותר יתגשם העולם יותר ויהיה בלתי אפשרי שהאדם יוכל לנטות את עצמו לדרך הטוב לעשות רצונו ית"ש ולא יוכל לקבל הטובות מאת המקום ב"ה ועיקר כוונת הבריאה הי' כדי להשפיע להם טובה לכן אמר לעולמו די ואיתא בגמרא שמארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ובין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בכל הרקיעים עד רקיע הז' ועד בכלל ורגלי החיות כנגד כולן ופרסות החיות כנגד כולם וכנ"ל ומילוי של שם "שדי עולה ת"ק כמנין שמארץ עד לרקיע ומרקיע עד לרקיע לכן צוה הקב"ה לכתוב שם שדי על המזוזה שעל ידי שם זה הוא מבריח הקליפות ויוכל האדם לזכור ולישא עליו עול מלכות שמים והנה שבעה רקיעים הם ושבע אוירין הם וכל רקיע מהלך ת"ק שנה ואויר של כל רקיע מהלך ת"ק שנה ומרקיע לארץ מהלך ת"ק שנה נמצא שהחיות הם ט"ו פעמים ת"ק וזהו כוונת הפייטין כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ישרה לכסא כי רגלי החיות כנגד כולם שהם ט"ו פעמים ת"ק כמנין "ישרה שהוא תקט"ו וזהו פירש הפסוקים ורגליהם רגל ישרה כי רגלי החיות כנגד כולם ותיבת "ישרה עולה בגימטריא תקט"ו וזהו מה דאיתא במדרש שלא הניח משה זויות ברקיע שלא נתחבט עלי' פי' שתפילתו של משה היתה עצומה כ"כ שהיתה הולכת ובוקעת כל העולמות וזהו פי' ואתחנן שמשה התפלל תקט"ו תפילות כמנין ואתחנן היינו שתפילתו של משה היתה עולה למעלה מכל העולמות עד עולם הכסא שהוא כנגד כולם שהם ט"ו פעמים ת"ק כנ"ל.
אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך זה הלשון יש לדקדק מה כמעשיך וכגבורתיך ואח"כ כתיב אעברה נא ואראה את הארץ הטובה איזה סמיכת שייך לראית גבורת השם לבקש בשביל זה אעברה נא וכו' ונראה כי מדרך בני אדם בשעה שבכעס על אח' והוא במדה של גבורות אזי אי אפשר לו בעת וברגע הזאת להשתמש במדת החסד. מה שאין כן אצל הבורא ית"ש נראה עין בעין אצליהם ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב באותו רגע בעצמו השתמש במדת החסד לישראל וגבורה למצרים דהיינו גבורות שבחסד ע"כ מכח זה שראה משה רבינו ע"ה זאת נתחזק לבו להתפלל הגם שאמר לו במדת הגבורה שלא יבוא לארץ אף על פ"כ אפשר לו באותו מדה בעצמו להתחסד עמו במדת החסד ויבא לארץ וזה אתה התלות להראות את עבדך את גדלך זו מדת החסד ואת ידך החזקה זו מדת הגבורות אשר מי אל בשמים וארץ אשר יעשה כמעשיך זו מדת החסד שהוא עושה תמיד עם כל הברואים. וכגבורותיך זו מדת גבורה ביחד להשתמש בהם ע"כ בקשתי אעברה נא ואראה את הארץ. הגם שאמרת במדת הגבורה שלא אבוא לארץ הא באותו מדה ג"כ בעצמו הוא חסד ודו"ק.
ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם וכו' יש להבין מה ענין סמיכות זה לזה שכתב ועתה בוי"ו שהפעולה מורה שקאי על דסמיך ליה. משום ונשב בגיא מול בית פעור ישמע אל החוקים. בלא זה ג"כ אנו מחויבים לשמוע אל חוקי התורה גם קשה שאמר אשר אנכי מלמד אתכם איך תלה הגדולה בעצמו ונראה בזה דהנה קודם שנסתלק משה הוכיח את ישראל למען ילכו בדרך טובים והי' שוקד על טובתם עד סוף כל הדורות למען יתנו עצות לנפשם לבל יפלו ח"ו במצודת הסט"א וראה שהקליפה של בית פעור הוא קשה מאוד ובאם חלילה תתגברה. יכולה להרע לישראל ח"ו שלא יהי' להם תקומה קיבל על עצמו שנקבר בגיא מול בית פעור כדי להחליש כחה כמו שאיתא קברו של משה הוא כנגד בית פעור וכשהקליפה של ב"פ מתנשאת להתגבר רואת קברו של משה ותשוב אחור כל זה קיבל משה על עצמו לטובת ישראל שלא תתגבר עליהם וזה פי' הפסוק ונשב בגיא מול בית פעור ר"ל משה אמר כן על עצמו שהוא נתישב להיות קבור שמה לטובת ישראל כנ"ל ע"ז אמר ועתה שיש לכם סיוע זו ממני עד סוף כל הדורות שמע ישראל אל החקים ר"ל תוכלו ליתן עצות לנפשותיכם איך להנצל מפחד היצה"ר לשמוע אל החוקים מפני שהיא הוא המסייע עד סוף כל הדורות אמר אשר אנכי מלמד אתכם.
ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום. רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו'. הדקדוקים רבו וזה הדקדוקים מבואר שנאמר כי מי גוי גדול כו' האיך היא נתינת טעם על שהחוקים האלה היינו התורה היא חכמתם ובינתם לעיני העמים בשביל הטעם כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו שמשמע שהיא נתינת טעם ועוד קשה שבעו"הר נראה בזמן הזה שאנו שפלים ונבזים בעיניהם ואינם אומרים רק עם חנם ונבון הגוי הגדול הזה ועוד שאר דקדוקים כאשר יראה המעיין ומדקדק בכתובים ונראה לי ע"פ מה דאיתא בספרים קדושים. וגם שמעתי ממעשיות מקדושי העליונים כי כשאיש ישראלי הוא לומד התורה בהתלהבות ודביקות גדול אזי מתלהט אש סביבותיו ואז רואה הכל כאז במתן תורה שנפתח לישראל כל השבעה רקיעים וכאשר איש ישראני עוסק כך בתורה בהתלהבות כ"כ אזי גם תפילתו עשאה רושם למעלה ונתקבלה בעולמות עליונים ומשפיע שפע טובות לכל באי עולם המשתוקקים לתפילתו אף לאיש נכרי אשר לא מבני ישראל המבקש ממנו שיתפלל עבורו לפעול לו איזה דבר והצדיק הלז רואה שיהי' עי"ז קדוש השם אזי יוכל ג"כ לפעול לו תיכף בתפילתו וכאשר הצדיק פועל לו ענינו אזי רואה בעין הערל שקרוב ה' לתפילתו של הצדיק לקבלו תיכף ובזה נתעלו בני ישראל אף אצל הגוים כי רואים בחוש שהקב"ה קרוב אצלם לשמוע בתפילתם. וזה הוא ע"י תורתם הנעשות בהתלהבות אזי גם תפילתם נתקבל תיכף לפעול למעלה אבל אם אינם עוסקים בהתורה בהתלהבות כ"כ אזי גם אין תפילתם נתקבל כל כך ואז אין כבוד בני ישראל נתגדל בין אומות כי רואים שהש"ית רחוק מתפילתם שאין מקבל תפילתם ומשם בארה היא הביאור הפסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והטעם לזה שיאמרו שבני ישראל חכמים ונבונים ויתגדל כבודם בין האומות הוא בשביל כך שיהיו רואים כי מי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו עי"ז יהיו מוכרחים להודות שהש"ית ישמע תיכף בתפילתם וקרוב הוא לכל קוראיו באמת עי"ז יתגדל כבוד בני ישראל בין העמים. ומפרש הכתוב ע"י מה הקב"ה קרוב לתפילתם הוא ע"י ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת כו' הוא ע"י שעוסקים בתורה בהתלהבות גדול ולהט האש סביבותיו כאשר נתנה בסיני באש. אז תפילתו ג"כ פועלת למעלה ויתגדל כבוד בני ישראל גם אצל האומות ומזהיר הכתוב רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו' היינו באם ח"ו תשתכחו התורה ולא תעסקו בה כל כך בהתלהבות אז גם תפילתו לא תפעול למעלה כדאמרו חז"ל מסיר אזנו משמוע תורה כו' אזי גם תשפול כבודכם אצל האומות כנ"ל והבן.
ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו' פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה. תבנית כל בהמה וכו' תבנית כל צפור וכו' תבנית כל רומש באדמה וכו' ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח כו' ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. קשה מאד שמקודם נאמר ראה למדתי אתכם וכו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וכו' ונתקרבו לקבלת התורה והיו במדריגה גדולה מאד ואח"כ אמר להם פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל ח"ו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. גם אינו מקומו כאן ומקומות של הפסוקים הנ"ל הוא בעשרת הדברות אחר שאמר להם לא תעשה לך פסל וכל תמונה הי' לו לאמר להם הפסוקים הנ"ל גם מה שאמר ופן תשא עיניך השמימה צריכים ג"כ להבין שכבר אמר שאין לעבוד רק להבורא יר"ש ולא לשום דבר אחר וכבר הזכיר שאין לעבוד לשום דבר נביא מה לו ברואי ארץ או שמש וירח. גם קשה הלשון אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים מה הלשון חלק שאין לו שחר. ולהבין הענין כי כבר אמר הכתוב אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש כי אין לדמות ולפנות להש"ית שום דבר ואף שכבר נאמר עיני ה' פותח יד וכדומה הוא רק לשבר את האוזן ובעצם אלהותו ית"ש אין לכנות שום דבר ושום מחשבה לא תפיסה בי' ואף שחכמינו ז"ל כינו קדושת אלהותו ית"ש שהוא כשלהבת הקשורה בגחלת היא ג"כ רק לשבר את האוזן רק שהיא בחינה יותר דקה להתבונן בגדולת יוצרינו אבל בעצם אלהותו מה דמות תערכו לו שח"ו אין לחשוב שום מחשבה ח"ו לשער ולכנות לו כי הכל עצם הבהירות שום מחשבה לא תפיסא בי' ואף המרכבה עליונה המה החיות הנושאות לכסא מכונים בשם שור נשר ארי' אדם ח"ו לדמות שהמה חיות דמות שור או דמות נשר כנ"ל רק הכל לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע ללמוד לבני אדם גדולת אלהינו אבל באמת הכל אורות עליונים שאין לדמות ולכנות לשום דבר גשמי' ח"ו וכאשר האדם מתוקן במעשיו והזדכך גופו ונפשו הוא מתדבק בהש"ית ורואה שהכל בהירות עולמות עליונים ואינו חושב ח"ו לדמות לשום דבר גופני' כי הכל אורות גדולים מה שאין לשער במחשבה כלל גם בעת שאנו עוסקים בתורה ובתפילה ובכ"ב אותיות התורה ומזכירים התוארים בתפילה ומיחדים שמות הקדושים. חלילה וחלילה לגשם שום תואר או אות מכ"ב אותיות או שם כי הכל בהירות ואורות עליונים שאין לשער במחשבה כלל אך כאשר האדם אין מתוקן מאד בהזדככות הוא בא ח"ו במחשבה זרה וחושב ח"ו לדמות לאיזה דבר גופני' וזאת הזהיר הכתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו' ר"ל להזדכך מאד גופם ונפשותם ולא לחטא כלל. ואמר הכתוב פן תשחיתון ר"ל שלא יהי' לכם הזדככות נפש ועשיתם לכם פסל ר"ל שיבוא על מחשבותיכם לדמות גדולת אלהינו לאיזה דבר גופני' ח"ו וחושב והולך תבנית זכר וכו' תבנית כל בהמה וכו' ר"ל שיעלה על מחשבתיכם ח"ו לכנות האורות העליונים לאיזה דבר גשמי' לזה אמר ונשמרתם מאד כי לא ראיתם כל תמונה רק הכל אורות ובהירות ועוד אמר הכתוב ופן תשא עיניך השמימה וכו' ר"ל שהזהיר את בני ישראל אף שאותות השמים יהיו מראים על איזה דבר רע שיהיה בעולם שלא יהיו יראים מדבר זה רק שיתפללו להשי"ת שהוא יוכל לשדד המערכת שיהפוך הכל לטובה כי מאותות השמים אל תחתו יחתו הגוים המה שהמה תחת המזל אבל לישראל כבר אמרו חז"ל אין מזל לישראל ר"ל שאינם תחת ממשלת המזל כי השי"ת משדד להם המערכת ואמר הכתוב ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ר"ל שיהיה מראה אותותם על איזה דבר רע ונדחת והשתחוית להם ר"ל לא נעבד ממש רק שתפחד מהם זהו ג"כ כאלו עובד ע"ז ח"ו שחושב שיש בהם ממש כי אין לך להיות שום פחד מהם כי בני ישראל אינם תחת המזל וזהו שאמר הכתוב אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ר"ל יחתו הגוים המה שהמה תחת ממשלת המזל אבל בני ישראל אין להם לפחוד מאותותם רק להתפלל להשי"ת לשדד המערכות שיהפוך הכל לטובה ודו"ק והבין.
א"י ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וכו' ועבדתם אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל השמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו וכו' וכבר צוחו קמאי דקמאי מאי אשר חלק לכל העמים עיין בפרש"י ז"ל תו יש לדקדק מאי ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים הול"ל ויוציא חתכם ממצרים מאי הכונה בזה שהזכיר מכור הברזל. ונ"ל ע"ד הנ"ל דהנה ידוע כי בדור הפלגה חלק ה' ע' אומות כל אומה לשר אחד שהוא ממונה על אותה אומה והוא שופע על אומתו דרך המזלות ומערכת השמים ואומה הישראלי לקח הש"י לחלקו ולגרלו ואין עלי' שום שר ומזל וכוכב ואין מזל לישראל והם יכולים לשנות את המזל והנה המצרים בכשפיהם ובקסמיהם ובלעם הקוסם אסרו את ישראל בשלשלי דפרזלא תחת הסט"א ותחת המערכת עד שסברו כולם שאי אפשר לעולם ולעולמי עולמים לצאת ממצרים אלא שהקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו שידד את המערכת והיתר את ישראל משלשלא דפרזלא ושיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע. ומשם בארה הוא הביאור הפסוק שלפנינו ופן תשא עיניך וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים דהיינו המערכת והשתחוית להם ועבדתם דהיינו שתסבר שאתה תחת המערכת ואתה מושפע מהם אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים דהיינו כפשוטו אשר חלק השם דהיינו האומות הם לחלקם והם תחת המזלות והמערכת ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים דהיינו ששיבר שלשלא דפרזלא שאסרו המצרים את ישראל תחת מערכת השמים ותחת הסט"א והש"י הוציא אתכם מכור הברזל ושיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע נמצא אתם למעלה ממערכת השמים ואתם יכולים לשנות את המערכת להיות לו לעם נחלה כהיום הזה ואתם חלק אלקי ממעל וק"ל.
ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשיך יש לדקדק שפתח הכתוב בלשון רבים ובקשתם משם וסיים בלשון יחיד ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך הכל בלשון יחיד. ונראה לי דהנה האדם מחרב לזכך א"ע בהזדככו' גדול אבל עיקר הזדככות הוא ע"י תפלה בכונה והוא העיקר עבדות בדורות הללו שיהי' התפלה ביראה ואהבה רבה ועי"ז יוכל לבא לידי מעלות גדולות ורמות ולידי מדריגות גדולות כמו שאמר הרב החסיד בוצינא קדישא מו"ה משה זצוק"ל מפשעווארסק שזה רמז ד"המ ע"ה פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ודפח"ח אבל העיקר הוא להתכלל דווקא עם הציבור דווקא הגם שמתפללים במהירות או באריכות מחויב לדחוק את עצמו להתפלל דווקא בציבור ולא ביחידות ואז יוכל לבא לידי מדריגות גדולות והנה הגם שמתפללים אלף אנשים ביחד בציבור מ"מ אינו דומה תפלת זה האדם לזה האדם שכל אחד מוצא אלקותו יתברך לפי כוונתו והכנתו שעשה קודם התפלה. ונבוח אל ביאו' הכתובים ובקשתם משם את ה' אלהיך דהיינו בציבור לכן נכתב לשון רבים ובקשתם וסיים ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך וכו' הכל בלשון יחיד כי כל אחד מוצא אלהותו ית' לפי הזדככותו ולפי הכנותו כנ"ל וגם אח"כ כתיב בצר לך ומצאוך וכו' ושבת עד ה' אלהיך הכל בלשון יחיד כי התשובה טובה ביחוד כ"א בפני עצמו כי כל אדם יודע נגעו לבבו על מה לעשות תשובה לכן נכתב בלשון יחיד.
כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כו' השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באותות ובמופתים ובמלחמה כו' ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. אתה הראת לדעת כו' ויש להבין מה זה שבא ללמד כאן על קומתו של האדם הראשון הענין כך הוא שהש"י השתלשל העולמות כדי שיוכלו להחזיר אליו שבאמת מצאנו מעת בריאת העולם שהש"י היתה עיקר שכינתו בתחתונים ודיבר עם אדם הראשון וגם עם קין דיבר ואדם הראשון הי' במעלה יותר ממלאכי מעלה והי' מלאכי מעלה צולים לו בשר כדאיתא במאמרי חז"ל עד אחר שנתקלקלו הדורות ואפילו אדם הראשון בעצמו אחר החטא כתיב ויתחבא האדם ואשתו כו' עד אח"כ שצרפו ונתלבנו בני ישראל בגלות ולקח אותם גוי מקרב גוי במסת באותות ובמופתים כו' ממצרים כדאיתא בספרים הקדושים שאח"כ במתן תורה במעמד הר סיני באו כמדריגת אדם הראשון מקודם החטא וראו עין בעין כבודו וחזר והשרה שכינתו ביניהם ומשם בארה שמשה רבינו אמר לישראל העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כו' והפיץ אתכם בעמים כו' ובקשתם משם כו' ומצאתי כי תדרשנו כו' באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' כו' כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקנה השמים עד קצה השמים כפי המדרש שקאי על אדם הראשון שהי' על הארץ ומגיע עד קצה השמים ואותו השיעור בעצמו הוא מקצה השמים עד קצה השמים הנהי' כדבר הזה או הנשמע כמוהו פי' שהי' באמת כך (שהרבה תמיהות מתקיימות עיי' פירש"י בכמה מקומות) כגון מאדם הראשון השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי פי' שקאי אאדם הראשון שהי' כללות כל הקומות והי' שומע ויחי בוודאי. רק אח"כ כשנתקלקלו הדורות. או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ובמופתים ובמוראים גדולים ככל אשר עשה כו' במצרים לעיניך פי' שאח"כ היה צריך לקחת לו גוי מקרב גוי כו' אתה הראת לדעת כו' כל זה תשים אל לבך שבאמת עיקר דירת השכינה היתה בתחתונים מתחילה בבריאת העולם ודיבר עם האדם וחי ודו"ק.
לא את אבותינו כרת את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש אנכי עומד בין ה' וביניכם כו' ויש להבין האיך קאמר לא את אבותינו כרת את הברית הזאת הא באמת צוה לאבותם התורה ותו מה זה כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים הא הי' כמה וכמה מזה הדור שלא היו במתן תורה. אמנם הענין הוא כך שמצאנו במאמרם ז"ל על פסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו שקאי על ישראל במתן תורה שהי' מהם שפיתוהו רק בפיהם ולא הי' בלבם כך. וכן בעת קריעת ים סוף הי' עמהם פסל מיכה עד גלות הארץ והנה העיקר נתינת התורה הי' רק שנלמד התורה באימה וביראה בהתלהבות אש כעת נתינת התורה בלהבי אש ועל זה הכיון הי' נתינת התורה שנחזור מזה העלמא דשקרא וכל תאוותיו ולהדבק למעלה ע"י התורה שהוא להב אש ונלמר אותה כנ"ל. עד שהאש תלהט סביב העוסק בה כנתינתה מאש. והנה הדור שהיו במתן תורה מצאנו שמהם פיתוהו בפיהם וכו' ונמצא שעיקר המכוין בנתינת התורה לא נתקיים בהם רק בדור ההוא שזכו לכנס לארץ הם היו העיקר שנתנה התורה והברית שהם היו בזה המדריגה שנא' בהם חיים כולכם היום ומשם בארה לא את אבותינו כרת את הברית הזאת פי' שבהם לא נתקיים המכוין בנתינת התורה. כי אתנו אלה פה היום כלנו חיים פירוש המכוין בנתינת התורה והברית היו על האנשים שהם במדריגה הדור הזה שהיו לומדים תורה כנתינתה פנים בפנים דיבר פי' פנימיות אלהותו יתברך הי' מדבר פנימיות שלכם וכל אחד שמע לפי פנימיותו וכוונתו הרצוי וגודל הכנתו בהתהלבות והנה שמעתי בשם הרב המגיד איש אלקי' מו"ה יחיאל מיכל מזלאטשוב זצוק"ל על פסוק אנכי עומד בין ה' וביניכם פי' כשאיש הישראלי מחזיק בעצמו שהוא מעולה באיזה מעלה בתורה או בעבדות ה' אזי הוא עושה מסך מבדיל בינו לבין קונו וזה אנכי שמי שמחזיק עצמו ליש וסובר שהוא במדריגה ישיות אז עומד בין כו' פי' שדבר זה הוא חוצץ ומסך מבדיל בין האדם להש"י ע"כ והנה הוא כתפוחי זהב במשכיות הכסף מצורף לדברים למעלה. פנים בפנים דיבר ה' עמכם כו' פירוש שהוא משגיח על פנימיות של איש הישראלי שיהי' בלהבת אש וזה פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש פי' פנימיותו בפנימיות שלכם שכל אחד השיג לפי פנימיותו וזהו כשהוא עצמו אין ונתבטל ממציאתו מחמת יראה ואימה שלומד מתוך אש כנתינתה ולא כשהוא בעצמו חשוב לדבר שהוא למדן וחסיד ובעל מעלה וזה שסמוך אחריו אנכי עומד בין ה' וביניכם כפי' הרב המגיד הנ"ל כשהוא במדריגת אנכי זה עומד בין וכו' ועושה מסך מבדיל ואינו משיג מהשגת אלהותו יתברך כנ"ל ודו"ק.
שמור את יום השבת לקדשו כו' ובדברות הראשונות נאמר זכור את יום השבת כו' ויש להבין מה שאנו אומרים בפזמן לכה דודי שמור וזכור בדיבור אחד כו' ולמה שונה הפייטן לכתוב שמור קודם זכור הענין דאיתא לעולם יכנס אדם שני פתחים ואח"כ יתפלל והרבה פרושים נאמרו על זה ועיקר הפרושים של שני הפתחים הוא יראה ואהבה שהם שני שערים ופתחים שעי"ז יוכל להתפלל ותעלה תפילתו למעלה כי צלותא בלא דחילו ורחימא לא פורחת לעילא והיראה היא מדת מלכות שמים והוא השער לה' צדיקים יבואו בו והיא הפתח ושער הראשון ואחריו הוא השער האהבה ואיתא בזו"הק תרי שבתות שבת דמעלי שבתא ושבת דיומא שבתא ושמור הוא מדת מלכות שבת דמעלי שבתא וזכור הוא יומא שבתא ולפי זה שפיר יסד הפיוט שמור וזכור בדיבר אחד ברישא שמור והדר זכור כי יראת שמים הוא שער הראשון אשר צדיקים יבואו בו.
כבד את אביך וכו' למען יטב לך בגמרא מסכת ב"ק שאל ר' חנינא בן עגיל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב אמרלו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שואלני אם נאמר בהם טוב אם לאו כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהי' רגיל אצל ר' יהושיע בן לוי שהי' בקי באגדה אזיל לגבי' וכו' הואיל וסופן להשתבר וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר ר' אשי ח"ו פסקה טובה מישראל ע"כ. הפי' הוא כך דאיתא בגמרא אור שברא הקב"ה ביום ראשון הי' אדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו כשצפה בדור המבול ובדור הפלגה עמד וגנזו וירא אלהים את האורכי טוב כי טוב לגנזו שאין הרשעים כדאי להשתמש בו והנה יש לדקדק וכי כדאי הם הרשעים להשתמש באור של עכשיו וממ"נ בשביל איזה דבר שראוים במאורות של עכשיו לא יגנז ג"כ אור של יום ראשון אלא הענין הוא כך דאיתא במדרש נתעטף באור וברא את העולם שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' הכוונה על האור של הספירות והענין הוא כך שאור הראשון מעשר ספירות הוא דבוק בא"ש ב"ה וכל העשר ספירות הם מיוחדים בתכלית היחוד כשלהבת הקשורה בגחלת ומשתלשלים עד עולם המלאכים ושרים שלמעלה שהם שוטרים על זה העולם וממונים על הדין ונפרעים מן האדם על מעשיו והנה השתלשלות העולמות הי' כדי שיוכל לחזור מזה העולם ותאותו אל עולם שלמעלה וממעלה למעלה עד הדבק הכל לאור הראשון הדבק בא"ס יחד הכל ע"כ הכח והממשלה להם שיהיו יכילים לבטל כל הגזירות מהשוטרים על ידי שמדבקים עצמם באור הראשון עד א"ס ששם רחמים גמורים וזה הכח הוא ביד הצדיקים (וזה אור של יום ראשון אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו שיוכל האדם לראות הבהירות מקטן שבברואים מיחוש הקטנה וזה סוף העולם ועד סופו ומיחד עד שחוזר הכל לאור הראשון) וזה הפי' אור של יום ראשון וכו' מסוף העולם וכו' וראה שטוב לגנזו מפני הרשעים וגנזו לצדיקים לע"ל פי' לצדיקים העתידים לבוא שיש להם כח ליחד הכל על ידי אור הראשון שרואים הבהירות ומיחדים כל השתלשלות למעלה. משא"כ הרשעים אין להם זה הכח חלילה להדבק באור הראשון שהם מעלמא דפרודא. ומשם בארה שר"ח בר אבא השיב שאינו יודע כו' פי' מאי נפקא מני' אם נאמר בה טוב כלך אצל ר' תנחם שבקי בהגדות שאלו ואמר הראשונות ניתנו בפומבי' לא נאמר טוב שרומז לאור הראשון מה שאם כן דברות האחרונות הי' בחשאי והפנימיות הי' גדול מאד וע"כ נאמר טוב שרומז על האור הראשון. ע"כ השיב לו אלו הי' כתוב על הלוחות הראשונות ונשברה חלילה פסקה טובה ולא היו יכולים לחזור ולהדבק באור הראשון ע"כ לא נאמר בהם טוב. רק בדברות האחרונות שלא נשברה נאמר טוב ודו"ק.
את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם וכו' קול גדול ולא יסף וכו' ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי קרב אתה ושמע וכו' יש לדקדק כי כל מפורשי התורה מפורשים קול גדול ולא יסף ולא פסק צריך להבין דלא פסק משמע דעדיין אינו פוסק ועוד קשה שהפסוקים נראים כסותרים אהדדי כתיב היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכתיב ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע וכו' כי מי כל בשר ועוד למעלה כתיב כי ידבר אלהים את האדם וכו' ואח"כ כתיב אלהים חיים ועוד מלת כמונו לכאורה הוא מיותר ונראה בזה דאיתא בזו"הק ונהר יוצא מעדן יצא אין כתיב אלא יוצא שהוא ייצא תמיד ואיתא שבינה נקראת רחובת הנהר והוא עולם התשובה והוא יוצא תמיד שבת קול מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים ואז מתעורר כל אדם לתשובה וכל אחד מרגיש בעצמו העת הזאת שבאותו רגע בא אליו הרהר תשובה ואלמלא עולם התשובה לא היה העולם מתקיים וקוב"ה ברא עלמין עיקר כוונתו היה להטיב לברואיו רק שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שיקבלו שכר טוב ולא יאכלו מנהמא דכסופא צמצם אלהותו ית"ש מעילה לעילה עד שברא עולם הגשמי' ואם האדם מזדכך את עצמו ומוסר גופו ונפשו להקב"ה אז מסיר כל המסכים ומבדלים ומשיג אלהותו ית' ועיקר שכר הטוב הוא השגות אלהותו ית"ש אך להשיג אלהותו ית"ש אי אפשר בלתי כי אם שיזדכך א"ע מהחומר מכל וכל ויעבוד את השי"ת במסירת נפשי וגופו וממונו באהבה הרוממות וביראה הרוממות עד כלות הנפש אליו ית' אז הוא משיג אלהותו ית"ש ונובלת חכמה של מעלה תורה פי' פשטות התורה היא נובלת חכמה של מעלה ופנימיות התורה הוא חכמה של מעלה עצמה והיא בינה שחכמה בינה תרין רעין דלא מתפרשין ולהשיג פנימיות התורה אי אפשר עד שיזדכך עצמו מהחומר מכל וכל וכל חמדת עו"הז היו בעיניו כלא ויהיה לו התפשטות הגשמיות אז יוכל להשיג פנימיות התורה ועולם התפארת והיא יו"ד שהיא יעקב ושם ג"כ עדיין פנימיות התורה וקול האחרון היא קול ה' יחולל אילות והיא מלכות ושם התורה מלובש בפשטות התורה שבכתב ותורה שבע"פ ופנימיות היא אספקלריא המאירה ופשטות התורה היא אספקלריא שאינה המאירה ופשטות התורה יוכל אדם להשיג אף שעדיין אינו נזדכך מכל וכל מ"מ גם לזה צריך מסירת נפש (כי השגה) כדאמרינן בגמ' שמשה ראה מאספקלריא המאירה ושאר הנביאים ראו מאספקלריא שאינה המאירה והקב"ה כשנתן התורה לישראל היה מדבר עמהם מעולם הבינה והיינו פנים בפנים דיבר ה' עמכם מפנימיות התורה לפנימיות הנשמה ומשה רבינו שהיה לו התפשטות הגשמיות מכל וכל לפיכך הי ביכולתו לקבל הדיבר ההוא ובני ישראל שלא הכינו את עצמו כמשה לא היה בכחם לקבל הדיבר ההוא ועתה נבוא לביאור הפסוקים את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף פי' שהקב"ה דבר עמהם מעולם הבינה שהיא עולם התשובה שהוא קלא דלא פסק כמאמרינו לעיל ותאמרו הן הראנו ה' אלהים את כבודו זו חכמה שמלת "כבוד בגימ' ל"ב שהיא ל"ב נתיבות החכמה ואת גדלו היא בינה שהיא גדלות המוחין וחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין ואת קולו שמענו מתוך האש פי' ששמענו את הקול אבל לא השגנו מפני שעדיין לא נזדכך מהחומר מכל וכל היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי פי' כי שם אלהים היא מלכות ששם אלקים מורה על הממשלה (שגם הסט"א נקראים ג"כ אלהים אחרים על שם שחלק להם השי"ת ממשלה) והיינו כי ידבר אלקים את האדם פי' אם הדיבור יהיה בבחינת מלכות שהיא פשטות התורה וחי היינו שיש בכוחם להשיג פשטות התורה ועתה למה נמות וכו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו היינו השם המיוחד עוד ומתנו שאין בכוחינו להשיג פנימיות התורה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש פירש כי שם אלהים לחוד הוא מורה על מדת מלכות כנ"ל ואלהים חיים מורה על עולם הבינה שהיא חיות של כל העולמות והיינו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים היינו מעולם הבינה כמוני פי' כערכינו שלא הי' לנו הכנה ראוי לזה ויחי לכן קרב אתה ושמע.
ותקרבון אלי וכו' ותאמרו הן הראנו וכו' היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה וכו' ויש להבין הלא זה סותר למה שאמרו מקודם שהרי אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי אמנם יראה לומר כי הנה ידוע אשר הקליפות הם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה וכו' ואותם ראה יחזקאל קודם שראה המרכבה והם סובבים הקדושה. וכל הנכנסין לפרדס ולעבור בעולמות העליונים צריכים לשבר ולעבור תחילה באותם הקליפיות והיותר קשה לעבור הוא בקליפות אש מתלקחת כי ח"ו יוכלין לשקוע בה ולכן הד' שנכנסו לפרדס לא יצאו כלם בשלום. והנה גם במעמד הר סיני שירדה עליו המרכבה ג"כ נאמר את כל הדברים האלה דיבר ה' וכו' מתוך האש הענן והערפל וכו' ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך רומז גם כן על אותן הקליפות ולכן אמרו ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה רומז ג"כ לקליפות אש מתלקחת הנ"ל ולכן בחרו במשה רבינו שיעבור ויקרב עבור' בכדי שישבר אותן הקליפות ברוב צדקתו כי יראו לנפשם לעבור בהם. כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. קשה מה שאמרו כמונו ר"ל אדם כמותם לא יכלו לשמוע דברי אלהים חיים אבל איש אחר ח"ו יוכל לקבל לשמוע דברי אלקים חיים ולבאר הדבר כי כבר פרשתי הפסוק וישב משה את דברי העם אל ה' שאף משה רבינו הפליג בדבר הזה שאמר ג"כ רצונינו לראות את מלכינו ומכל שכן שישראל עשו שלא כהוגן מה שביקשו לראות את מלכם כי אין לאדם אף שהוא צדיק גדול אין לו לבקש השגות גדולות רק מחויב לעבוד להשם יתב' מיראה ומאהבה ובמעשים טובים והשגות בעולמות עליונים יבואו לו ממילא כפי יחנן אותו השי"ת כי כאשר יבקש האדם השגות גדולות הוא אינו מדרך ענוה כי כבר אמרו חז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא כמו שאמר הכתוב ראשית חכמה יראת ה'. גם אמר הכתוב עקב ענוה יראת ה'. וזש"ה והתיצבו בתחתית ההר ר"ל שהר סיני הי' במדריגת ענוה יותר מבני ישראל כי הוא הי' עניו מאד כידוע ובני ישראל אמרו רצונינו לראות את מלכינו והוא אינו מגדר ענוה כי לא הי' להם אז הזדככות גדול כ"כ והיו רוצים להשיג השגות גדולות מה שלא הי' להם לבקש אך אחר קבלת התורה הי' להם הזדככות יותר והיו אח"כ מבינים בעצמם שעשו שלא כהוגן מה שאמרו רצונינו לראות את מלכינו שביקשו השגות גדולות לזה אמרו כי מי כל בשר כו' ר"ל שיש בו עוד הבשריות שעדיין אין לו הזדככות חומריות. מדבר מתוך האש כמונו ויחי ר"ל כמונו ויחי ר"ל כמונו שלא הי' לנו הזדככות כ"כ ובקשנו גדולות ממנו ואעפי"כ עשה לנו נס שנשארנו בחיים ואמרו אח"כ קרב אתה ושמע כו' לזה אמר השם יתברך הטיבו את אשר דברו שבאו להזדככות ובמדריגה זאת שהבינו בעצמם שעשו שלא כהוגן שבקשו גדולות ועתה באו למדריגה ענוה יותר והבין.
ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר יטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כו' והנה יש להתבונן מה זה ושמעת ושמרת לעשות אשר יטב לך ואשר תרבון מאד האיך צוה שנעבוד מחמת קיבול שכר ואדרבא מצינו באבות הציווי היפוך על תהיו כעבדים כו' ע"מ לקבל פרס ותו מה סמיכות הפרשה של שמע ישראל ואהבת בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאדך ונראה אדרבא הפסוק לומד אותנו שלא נעשות המצות ע"מ לקבל פרס רק אדרבא להיות במסירות הנפש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך כי ידוע כל מקום שנאר השמר אינו אלא לא תעשה וזה ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר יטב לך ואשר תרבון מאד פירוש ושמרת לעשות שלא לעשות ע"מ שיטב לך ואשר תרבון מאד כדי שיטב לך ותרבון מאד כאשר דבר כו' זבת חלב ודבש שלא לעשות ע"מ כן וזה שכתוב אחריו פרשת שמע ישראל פסוק של היחוד ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך פירוש במסירת הנפש ולא ע"מ לקבל פרס כדאיתא באבות ודו"ק.
וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך ופירש"י ז"ל על שם מנין פרשיותיהם נקראו טוטפות טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ראוי לשום לב להתבונן מה זאת שמצות תפילין שהוא חמורה כ"כ שהוא יסוד של כל דת יהודית לא נאמרה מנין פרשיותיהם בתורה אלא ברמז על שם המקומות הללו שבכתפי קורין לטט שתים ובאפריקי קורין לפת שתים הרי ארבעה והענין הוא דהנה הקדמונים סדרו לנו פרשיות של כל השנה ועל פיהם אנו קורין בשבת נחמו פ' ואתחנן ובוודאי גם זאת עפ"י סוד ובפרשה זו כתיב שלשה פעמים שמע. ועתה ישראל שמע אל החקים ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל וגו' וגם שמע ישראל של ק"ש. והענין דהנה הצירוף של חודש אב הוא "הסכת "ושמע "ישראל "היום ואיתא בספר יצירה המליך אות ט' בשמיעה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארי' בעולם ואב בשנה נשמע מזה שבחודש אב המליך אות ט' בשמיעה ולהבין זאת דאיתא בגמרא ששאל ר' חנינא בן עגיל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב וכו'. אמר לי' הואיל וסופן להשתבר וחס ושלום פסקה טובה מישראל לכן בדברות האחרונו' שהן קיימים כתיב בהם אשר ייטב לך ומה היא טוב שכתוב בדברות האחרונות היא הטוב הגנוז כדאי' במדרש וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וכו' ודרשו חז"ל אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית אדם מביט בה מסוף עולם ועד סופו כיון שנסתכל בדור המבול ובדור הפלגה עמד וגנזו לצדיקים לע"ל והנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצם אלהותו ית' מעילה לעליל ונשתלשלו העולמות מני' ובי' ויצאו עשר קדושות והן עשר ההויות וט' מהן הן בחינות דכורא שהן משפיעין והעשירית היא בחינות נוקבא שהיא מקבלת מהן וצריכין אנו ליחד מתתא לעילא ולהמשיך מעילא לתתא אור בהירות אלהותו יתברך על כל העולמות שיהי' ביטל החיצוניות מכל וכל ויתגלה אור אלוהותו ית' אור הקדמון שהוא טוב הגנוז ויהי' ה' אחד ושמו אחד וזה שאנו קורין בשבת נחמו פ' ואתחנן שנזכר בה כמה פעמים שמע כי מר"ח אב עד שבת זו הי' התגברות הדינין בט' ימים אלו ואח"כ שהחשכות הלך לו אנו קורין פ' ואתחנן שנזכר בה כמה פעמים שמע שזאת נחמתינו שאנו מקוים לאל ית"ש שיגאול אותנו בקרוב ויתגלה הט' שהמליך בשמיטה שהוא הטוב הגנוז שהוא אור הקדמון וזהו שאיתא בספר יצירה שהמליך אות ט' באב כי בט' באב עשו המרגלים בכי' לדורות שלא אמרו טובת ארץ ישראל רק יהושע וכלב שאמרו טובה הארץ מאד מאד ואנו מצפים שיתוקן זאת במהרה והמליך אות ט' באב ר"ל שיתגלה הט' שהיא טוב הגנוז ואנו קורין בשבת נחמו הדברות האחרונות שכתוב בהן אשר ייטב לך ונחמתינו שלא יפסוק הטוב ההוא ממנו וזה סוד שאנו קורין בכל יום שמע ישראל בבוקר בתפילין שאנו מיחדין באמירת אחד מתתא לעילא הט' הויות וממשיכין אור בהירות אלהותו ע"י הע' הויות למלכות שהוא בחי' נוקבא וזהו אחד אח' הן ט' הויות וד' הוא כנ"י שהיא עתה בגלות המר בדלות ובגלות נאמר עלי' עני' סוערה לא רוחמה וע"י שאנו מיחדין הט' הויות מתתא לעילא באמירת אחד בתפילין אנו מעוררין התפילין דמרא עלמא שהוא ית"ש מתפאר בנו וממשיכין מעילא לתתא ע"י ט' הויות אור בהירות אלהותו על כנ"י שיהי' במהרה ה' אחד ושמו אחד והנה כתיב מבשרי אחזה אלוה דהנה האדם הוא קומה ודרכו של אדם שהראש הוא בגלוי וגופו מכוסה בלבושים כמו כן בריבוי רבבות הבדלות לאין שיעור המוחין הגדולים הן בלתי צימצם והכתפין ומכתפין למטה הוא בצימצם ע"י לבושים וע"י שאנו מיחדין בתפילין שאנו קורין בהן ק"ש אנו מיחדין מתתא לעילא הט' הויות ועי"ז אנו ממשיכים מאריך אנפין לז"א דהיינו מהמוח להכתפין ומכתפין למטה עכנ"י שהיא נוקבא בחי' מקבל ואנו מיחדין הט' הויות מתתא לעילא ומעיל' לתתא והיינו ב' פעמי' ט' וזה וט"ט בכתפי שתים ר"ל בהכתפין הן שני פעמי' ט"ט מתתא לעלא ומעיל' לתתא ופ"ת באפריקי שני פי' ע"י מה אנו מיחדין הט' הויות ע"י הוי' אדני שאנו מקבלין עלינו מלכות שמים שלימה באמירת ק"ש נתיחד הוי' אדני ואנו מיחדין מתתא לעילא עד שנתיחד חכמה בינה ונמשכין המוחין להמדות והנה עשרה פעמים הוי' אדני עולין בגימ' תתק"ו ועם נון שערי בינה עולין תתק"ס שהוא מנון לוגין שבמקוה לרמז שבעל קרי אסיר בקריא' שמע ובתפילין ושני פעמים פ"ת עולה בגימ' תתק"ס וזהו פת באפריקי שתי' ששני פעמי' פת עולה תתק"ס ובאפריקי רומז לסוד שמן כי שמן עם הכולל עולה במנין אפרקי.
וידעת כי ה' אלהיך הוא אלהים כו' לאוהביו ולשומרי מצותינו לאלף דור קושית רש"י ולהלן הוא אומר לאלפים וכו' כאן מאהבה כאן מיראה וזה התירץ דחוק כי כאן נאמר לאהביו ולשומרי מצותיו ולהלן גם כן נאמר לאוהביו ולשומרי מצותיו ולי נראה לתרץ בדרך פשוט כי להלן הוא אומר ועושה חסד לאלפים ר"ל שזה הוא כולו חסד היא לאלפים דור וכאן נאמר הוא אלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד ר"ל שהוא מדת גבורה "אלהים הוא החסד של גבורה הוא אינו מסכים לאלפים דור רק אעפ"כ הוא לאלף דור שגם הגבורות מסכימים לעשו' חסד לאלף דור וק"ל.