ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הנה הדקדוק ידוע מה בעי ללמדינו שאברהם הוליד את יצחק גם יש לדקדק הוה לי' לומר אברהם הוליד יצחק מאי את ונראה לפרש בדרך הרמז דהענין הוא שהשי"ת ב"ה ברא כל העולמות כדי להיטב לברואיו שכן דרך הטוב להיטב ורצונו יתברך הי' שיתנהגו בריותיו זה עם זה ג"כ במדת החסד ולדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' ועי"ז הם נעשים מרכבה למדת החסד ולמדת הרחמים ויומשכו עליהם חסדים גדולים ורחמים פשוטים ממקור הרחמים. והנה מעשרה דורות שמנח ועד אברהם קלקלו הדורות מעשיהם עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיים העולם ע"י שאחז במדת החסד להאכיל ולהשקות לכל באי עולם ולימד לבני דורו שיתנהגו חסד זה עם זה אח"כ בא יצחק בנו ואחז במדת הגבורה והפחד לימד לבני דורו שיראו ויפחדו מלפני הבורא ית"ש ושיתנהג העולם במדת הכחד בכדי שידעו דאית דין ואית דיין. והנה חלילה לחשוב שכל אחד מהצדיקים הנ"ל לא אחז רק במדתו שזה הי' ח"ו פרוד כידוע רק כל אחד אחז במדתו וכל שאר הספירות והמדות היו כלולים במדתו רק שהיו נבטלים במעוטם נגד המדה שהי' מוחזק בה אח"ז בא יעקב ונעשה מרכבה למדת הרחמים מדה הממוצעית בין השני מדות הנ"ל והכריע ביניהם והטה כלפי חסד שיכריע קו הימין מדת החסד ושיוכללו החסדים בגבורות ועי"ז נתקיים העולם ויתקיים לעולם שיתנהג העולם במדת הרחמים וזה נוכל לרמז שיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין כנ"ל. ועתה נבא לפרש הפסוקים ע"ד הרמז ואלה תולדות יצחק בן אברהם קאי על יעקב כמאמרם ז"ל ביצחק ולא כל יצחק שעיקר הזרע הי' נקרא על יעקב ומכרש הכתוב אח"ז אברהם הוליד את יצחק ר"ל ע"י יצחק שיצא ממנו יעקב מדה הממוצעת מדת הרחמים נטה הקו לצד ימין מדת החסד מדתו של אברהם וזהו אברהם הוליד את יצחק ר"ל שע"י תולדות יצחק שהוא יעקב כנ"ל. גם אברהם נולד עם יצחק כי יעקב נטה הקו לצד ימין חסד של אברהם וכאמור ויהי' מלת את פירושו עם היינו שגם אברהם שהוא חסד נולד עם יצחק היינו שע"י שיצחק הוליד את יעקב שהוא מרכבה למדת ת"ת קו המכריע ומטה כלפי חסד ע"י נולד גם אברהם מדת החסד ודוק היטב כי נכון הוא.
ואלה תולדת כו' אברהם הוליד את יצחק פירש"י אלה תולדות כו' יעקב ועשו האמורים בפרשה הנה יש להבין מאי בעי רש"י בזה פשיטא זיל קרי בי רב הוא אלא דרש"י ז"ל רמז לדבר חכמה כי כל דבריו ברוח הקודש עוד יש להבין למה לי אברהם הוליד את יצחק הא כבר כתיב יצחק בן אברהם עיין בפי רש"י ומפרשים ע"ז תרוצים ונראה דהענין הוא כך כי ידוע שיצחק אבינו עבד את השי"ת ביראה ואברהם באהבה ויעקב אבינו ע"ה באהבה וביראה והנה אברהם עבד רק באהבה כי אחד הי' אברהם אדם הגדול אבל באמת שאר בני אדם צריכים מתחלה לעבוד את הש"י ביראה תתאה היינו יראת עונש ואח"כ יוכל לבא לאהבה ומאהבה יבא ליראה עילאה שהיא יראה הרוממות כי אם יתחיל באהבה יוכל לבא לכמה מכשלות מפני היצה"ר שמפני שיהי' בשמחה יבא לידי גאוה ולידי שחוק והוללת ע"כ צריך לעבוד מתחלה ביראה ולכבוש היצה"ר ביראה כידוע להמתחברים אל הצדיקים ואח"כ כשמוחזק בתמימות ובצדקות יבא אח"כ ממילא למדת אהבה וזה הי' כוונת יצחק שלמד את ב"א לילך ביראה בעבדות הש"י והודיע להם שאית דין ואית דיין בעולם כי זה הוא העבדות האמת וכן אנחנו בניו מחויבים לילך כך בתחלה ביראה ואח"כ באהבה כנ"ל וזה מרמז הכסוק ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם פי' זה היה התולדות והולדות של יצחק בן אברהם שידוע ומפורסם שמדתו הי' לעבוד את ה' ביראה הי' הולדה שלו אח"כ אברהם פי' מדת אהבה שע"י שהאדם הולך בעבדות השי"ת ביראה באמת ובתמימות נולד לאדם אברהם היינו מדת אהבה שבא ממילא לאדם אח"כ כידוע למבינים אברהם הוליד את יצחק פי' אח"כ בא ליראה עילאה יראה הרוממות ופי רש"י ז"ל ברוח קדשו ומרמז על זה דלמה לא נלך בהתחלה במדת אהבה מדת אברהם ע"ה לזה מרמז רש"י ז"ל יעקב ועשו האמורים בפרשה פי' שיעקב ועשו מרמזים על היצה"ט והיצה"ר כדאיתא בספרי קודש ע"כ לפי שיש יצה"ר בעולם אם ילך אדם מתחלה במדת אהבה יוכל ח"ו ליכול בכמה מכשולות כאמור ע"כ צריך אדם מתחלה להתחיל עבודתו במדת היראה ומשם יבא לידי מדת אהבה כנ"ל ודו"ק.
עוד נוכל לומר דרך רמז כי איתא במדרש שאלו האומות לאבנימני הקרדי ולבלעם נזדווג לאומה זו אמרו הפילסיפי' הללו להאומות תלכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שלהם אם תראו תינוקת מצפצפי' בקולם אין אתם יכולים להם שנאמר הקול קול יעקב כו' כל זמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ע"ש וזה אלה תולדות יצחק וידוע שיצחק הי' לו בן עשו הרשע אשר חורש מחשבות לבלוע ח"ו אומה הישראלית ומורה יעלה על ראש איש הישראלי איך נוכל להתקיים מפניו על זה מרמז רש"י ז"ל יעקב ועשו האמורה בפרשה אמורה הוא לשון המתקה וחבה כלשון את ה' האמרת כו' ולשון רכה כלומר שיומתקו כל הדינין ע"י התנוקת של בית רבן ע"י קריאת הפרשה לפני רבים ואפילו ע"י קריאת התנוקת פרשה אחת אין כל אומה ולשון תוכל לשלוט בהם ומכ"ש ע"י גדולים העוסקים בתורה ונמתקו כל הדינים ויומשכו רחמי' וחסדי' גדולים על ישראל אמן.
עוד בפסוק הנ"ל לתרץ למה נאמר אברהם הוליד את יצחק כי ידוע שלשה אמות אמש הם השרשים של כל העולמות אויר מים אש והם השלשה אותיות י" "ה "ו וה' אחרונה היא המקבלת כל השפעות מהשלשה אותיות ראשוני' כמו היסוד עפר המקבל כל השלשה יסודות וד"ל והם הם האבות העולם והנה הם הפכיים כולם השלשה היסודות רק שבאים מאחדות הפשוט ע"כ באים לאחדות וכל הברואים הם מורכבים מהד' יסודות להורות שבאים מאחדות פשוטי והולכים לאחדות וממים יצא אש היינו אברהם הוליד את יצחק ע"כ ממילא כשנתגלו השני יסודות ממילא מוכרח להתגלות המכריע ביניתם היינו האויר כידוע ליודעים וזה יעקב האמור בפרשה וד"ל ויעתר יצחק כו' כי כן הוא בוודאי שיצחק ורבקה ידעו שמוכרח להתגלות היסוד השלישי המכריע בין מים לאש כנזכר לעיל וגם כן ידעו שיצא אתו הפסולת כולה דהיינו את זה לעומת זה והתאמצה רבקה שיהי' הפסולת על כל פנים נקבה להפכו שיהי' עשו נקבה וזה שאמר המדרש שזה שטוח על פניו ומתפלל שכל בנים שיהי' לו יהי' מצדיקת הזאת וזו מתפללת בזויות אחת שכל בנים שיהי' לה לא יהי' אלא מצדיק זה יוכל לומר כוונתם הי' כך שידעו שיגלה מהם יסוד המכריע ויצא סריחו עמו והי' רצונה שיהי' נקבה וידוע מאמרם ז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה וזהו תפלת רבקה שכל בנים שיהי' לה לא יהי' אלא מצדיק זה דהיינו שהוא מזריע תחלה ויהי' נקבה כי תלתה החסרון שבוודאי היא תגרום שיולד עשו כי הוא בת רשע ויהי' אחד בוודאי אחר אחי' כמובן ע"כ בקשה שהוא מזריע תחלה ויהי' נקבה כי מחמת שתלתה החסרון בה ע"כ התאמצה היא שיהי' עכ"פ נקבה ולא יוכל להרשיע כ"כ ויצחק מתפלל שהיא תזריע תחלה בכדי שיבא יעקב מצדו ויהי' צדיק גמור בלי שום ערוב רע ויעתר לו ה' לו ולא לה ר"ל שנשמע תפלת יצחק שהיא תזריע תחלה לידת יעקב ועל מה שהתפללה היא על עשו שיהי' נקבה לא נשמע תפלתה וק"ל.
ואלה תולדת יצחק בן אברהם יש לדקדק לפי פי' רש"י יעקב ועשו האמורי' בפרשה הלא כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים ומה מוסיף שייך בעשו ונקדים לפרש המדרש אברהם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם יעקב נקרא אברהם אברהם נקרא ישראל כו' הענין הוא דהנה איתא בגמרא שמשה רבינו ע"ה התפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן ויש להבין למה דוקא כמנין זה ונראה עפ"י דאיתא בגמרא חגיגה פ' אין דורשין מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ושבעה רקיעים הם ועובי של כל אחד מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע רגלי החיות כנגד כולן כו' עד כסא הכבוד כנגד כולן ועיין שם בתוס' ובחדושי אגדות העולה מדבריהם שם פירוש הפייט שבקדושת ראש השנה במוסף כף רגל חמש מאות חמש עשרה ישרה לכסא היינו חמש עשרה פעמים חמש מאות דהיינו מן הארץ לרקוע ושבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם וכף רגל חשיב לי' אויר הרי ט"ו פעמים ת"ק ויש להבין מהו הענין של חמש מאות שנה ונ"ל כי הנה כתיב ביה ה' צור עולמים דרשו חכמז"ל שעוה"ז נברא ב"ה דהיינו כל העולמות שלמטה מן המוחין העליונים הנקראים עוה"ב למטה מן המוחין נברא ב"ה והענין הוא שצמצם הקב"ה אור קדושתו בה' אחרונה שבשם הוי' ב"ה כדי שיוכלו הנבראים לקבל קדושתו ולא יתבטלו ממציאתם והנה זאת ה"ה נכללת בעשרה קדושות וכל קדושה כלולה מעשר נמצא העשרה קדושות עולי' מאה ה' פעמי' מאה הוא סוד חמש מאות שנה ומצאתי זאת בס' מגלה עמוקות וזה סוד מלוי שם שדי העולה ת"ק ע"ד שאמרו בגמרא שדי שאמר לעולמו די וכתבנו בדרושי' הקודמי' שר"ל שכך גזרה חכמתו ית"ש שישתלשלו העולמות בכדי שיוכלו הנבראים לקבל אור קדושת אלקינו ולא יתבטלו ממציאתם מחמת גודל הבהירות אור א"ס ב"ה ואם הי' משתלשלין יותר לא הי' ביכולת הנבראים להעלות העולמות מחמת חומרם העב ע"כ גזרה חכמתו שלא יתפשט יותר ואז יוכלו הנבראים לזכך אף חצוניות העולמות ע"י מעשיהם הטובים בתורה ובתפלה להופיע גם בעולמות החיצונים קדושת ההוויות ב"ה ולהבריח הקליפות והדינים שלא יתאחזו אף בחיצוניות העולמות כי שם שדי הוא שומר שלא יניקו הקליפות מהקדושה ומבריחים אותם ע"כ קבעו שם זה במזוזה וזהו סוד קדושי' רוממי שדי תמיד כו' ר"ל הקדושי' ע"י עסק תורתם ומעשיהם הטובים ועוצם תפילתם מאירים אור קדושת ההוויות על שמות אלקים ומבטלים הדינין ומגרשים הקליפות שלא יתאחזו בקדושה אף בחיצוניות העולמות וע"י זה מרוממים את השם שדי אשר מרמז לזה להבריח הקליפות נחזור לענינינו לבאר סוד שהתפלל משה תקט"ו תפילות ר"ל שעלתה תפלתו עד כסא הכבוד ונתאמץ להבריח כל הקליפות ולהכניע כל הדינים ולהאיר אור קדושות ההוויות אור המוחין על כל העולמות ובקע בתפלתו דרך כל הצמצומים והסיר אותם וזה נרמז בתקט"ו תפילות ר"ל ט"ו פעמים חמש מאות שנה כו' והנה היושב על הכסא הוא דמות אדם ונמצא בש"ס ובזוהר הקדוש שופרא דיעקב הוא שופרא דאדם קדמאה והענין הוא כשעל' ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ישראל עלה במחשבה ר"ל השעשועים והתענוגים שיהי' לו מיעקב אשר יהי מטתו שלימה מיחד כל העולמות מתתא לעילא זאת עלה במחשבתו עבור זה ברא כל העולמות וזהו סוד שופרא דיעקב הוא שופרא דאדם קדמאה ר"ל כשופרא והתענוגים שיהי' לו מיעקב הוא שופרא דאדם קדמאה שבעבור התענוגים אלו ברא הש"י כל העולמות וזה סוד דמות יעקב חקוק בכסא וזה סוד ועל הכסא כו' אדם יושב על הכסא ר"ל כי ישראל עלה במחשבה שופרא דיעקב היינו התענוגים שיהי' לו מיעקב הוא שופרא דאדם קדמאה ולזה מרמז הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו חז"ל באברהם ר"ל שראה המאציל שיהיה אברהם וממנו יצא יצחק ומיצחק יצא יעקב אשר יהי' לו ממנו תענוגים כנ"ל ע"כ ברא את העולמות וזה פי' המדרש אברהם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם יעקב נקרא אברהם ר"ל שעל כולן נאמר בהבראם שדרשו חכמז"ל באברהם כי עבור כולן נבראו העולמות היינו שיצא יעקב אשר עלה במחשבה אברהם נקרא ישראל יצחק נקרא ישראל יעקב נקרא ישראל ר"ל שכולן נבראו עבור ישראל שעלה במחשבה וזהו מרומז יעקב אשר פדה את אברהם ר"ל גם אברהם נברא על סובב זה עבור התענוגים שיהי' לו מיעקב שיהי' מטתו שלימה וכנ"ל. והנה עיקר הגורם שיצא יעקב הוא יצחק ורבקה והנה יצחק ורבקה עולה בגי' תקט"ו על דרך הנ"ל כסא הכבוד כנגד כולן ר"ל שגם בהכסא יש עוד צמצומים הנ"ל הרמוזים בט"ו פעמים חמש מאות ועל הכסא מראה אדם ישראל אשר עלה במחשבה כנ"ל נמצא שהכסא הוא רגלין של אותו האדם וזה פי' הכתוב ואלה וכו' ואלה עולה בגי' מ"ה בגי' אדם כי אלה עם הג' אותיות עולה ל"ט כדאיתא בשבת מנין הל"ט מלאכות דרשו חכמז"ל מן אלה הדברים כו' ועם הוא"ו של ואלה שהוא הפעולה עולה מ"ה מספר אדם רומז לאדם קדמאה ישראל אשר עלה במחשבה דמות יעקב אשר חקוק שם תולדות יצחק ר"ל שהוא תולדה ליצחק ולרבקה כאשר פרשנו המדרש אברהם נקרא ישראל יצחק נקרא ישראל כי הכל נברא עבור זה שישראל עלה במחשבה וכנ"ל ויצחק ורבקה הם רגלין אליו כי יצחק ורבקה עולה תקט"ו אשר בכסא כנ"ל כי כסא הכבוד כנגד כולן נמצא שרק יעקב לבדו נרמז בתיבת ואלה והוא באמת מוסיף על הראשונים כי הוא המובחר שבאבות.
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כו' איתא בזוה"ק א"ת ויעתר אלא ויחתר דחתר לגבי מזלא על בנין דהא בהאי אתר תלוין בנין וכדין ויעתר כו' ע"ש וכן איתא במדרש ויעתר ויחתור דאית אתרא דקריין לחתירה עתירה ע"ש וקיצור הפירוש הזוהר והמדרש הנ"ל הוא כך שמשך ממזל העליון שהוא השלשה הוויות שגימ' מזל"א שהם המקור של הי"ג תקוני דיקנא עילאה שהוא מקור הרחמים משך משם בנים וזהו ששינו המלה א"ת ויעתר אלא ויחתר. כי נמצא מזל תתאי ומזל עילאה היינו מזל עילאה הוא נוצר חסד מזל תתאה הוא ונקה והבנים באים ממזל עילאה ע"כ יצדק יותר לשון חתירה ר"ל שחתר למזלא עילאה אמנם צריך לדעת מהיכן הוציאו המדרש והזוה"ק שמשכו הבנים ממזלא וי"ל דמרומז בר"ת של "ויעתר "יצחק "לה' "לנוכח "אשתו שעולים הר"ת למנין מז"ל מזה הוציאו שמשך משם הבנים וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל יש להבין מלת לנוכח והנה רש"י פי' זה עומד בזוויות זו ומתפלל גם זה יש להבין מה משמיעינו בזה ונראה ע"פ מאמרם ז"ל כי בני חיי מזוני לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלא תלי' מלתא ופירושו ידוע בספרים הקדושים שפירשו במזלא היינו במזלא עילאה שמשם באה השפע לכנ"י והנה יצחק אבינו הי' מדתו מדת צפון שנמשך מעולם הבינה והי' רוצה למשוך שפע הבנים מעולם החכמה ועד שם הגיע בתפלתו ואמרו חכז"ל הרוצה להחכים ידרים נמצא ששם עיניו ולבו לצד דרום ורבקה הי' מדתה מדת דרום כי לא היתה מאש הגבורה כמו יצחק וקצת רמז לזה במדרש הנעלם פ' זו שפירש בת בתואל בתו של אל וכוונה בתפלתה לעולם הבינה לצד צפון שגם משם באים בנים כמש"ה וצפונך תמלא בטנם וזה נוכל לרמז במלת ויעתר שפירשו בו חכז"ל שהוא לשון עתר שמהפך התבואה ר"ל שהפך יצחק בתפלתו להמשיך שפע הבנים ממדריגה שהיא הפך מדתו ומסתמא גם היא עשתה כן וזהו מרמז הפסוק לנוכח אשתו כי היא כוונה בתפילתה לעולם הבינה והוא כוון בתפלתו לעולם החכמה כנ"ל וגם זאת ירומז במאמר הכתוב ויעתר לו ה' ר"ל שהפך מדתו אשר שם הי' שורשו לו ה' דייקא היינו מקום אשר הי' שורשו הפך כעתר כנ"ל להתפלל למקום החכמה הפך מדתו שהיה מעולם הבינה וזה מרומז גם בפי' רש"י ז"ל זה עומד בזוויות זו ומתפלל וזו עומדת בזוויות זו ומתפללת ר"ל שהוא הי' מתפלל למקום החכמה היינו להמשיך שפע הבנים דרך מקור החכמה והיא כוונה בתפלתה עד עולם הבינה היפך מדתה ודו"ק היטב.
ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך פי' רש"י שני גאים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקה מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת כו' יש לרמז בדבריו הקדושים ע"פ מאמר חכמז"ל עכשיו שולחנו של אדם מכפר ונראה שהוא ע"ד זה דהנה הדרך הצדיקים ההולכים בתורת ה' ואינם רודפים אחר התאות ואינם אוכלים רק מה שצריך להם מההכרח לקיום גופם לעבודת הש"י ממילא באכלם על שולחנם המה מושכים את ידם אף באמצע אכילתם ואף שהיצר בוער להסיתם ולעשות להם חשק לאיזה דבר טוב מהמאכל או מהמשקה הערב יותר הם מצננים את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד ואדרבה דואגים וחוזרים בתשובה על אשר כבר אכלו פן ואולי אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם וזה צנון וחזרת לשון צינן וחזרה כנ"ל שמצננין את יצרם וחוזרים בתשובה על אשר עשו לא כן הרשעים שאף אם יזדמן להם שעשו איזה מצוה בהתלהבות וחשק גדול מחמת תאות האכילה ושתי' הם מצננים עצמם וחוזרים מהתלהבותם זה מחמת תאוותם ההבל והן אצל הצדיקים והן אצל הרשעים יוצדק הצינון והחזרה וק"ל.
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. ויש להבין ענין האחיזה בעקב עשו והנראה דהענין הוא כך דיעקב ועשו מתנגדין זה לזה עשו וכת דלי' רוצים להגביר כוחות הדינין הנאחזים בשמות אלקים העולה בגי' הטבע מחמת שכופרים במציאות אלקות המהוה כל ההויות ואומרים שהעולם מתנהג ע"פ הטבע. אמנם יעקב ובניו בני ישראל עם קרובו מגבירים שמות הוויות הקדושים מחמת שמאמינים בקב"ה שהוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין עילת כל העילות עי"ז מופיעים אור קדושתו ית"ש אור ההוויות הקדושים על שמות אלקים ומאירים בהם ונמתקין כל הדינין וממילא נתבטל כחו של עשו וכת דלי' ונכנעים לפני הקדושה והנה שורש כל הדינין הם הק"כ צרופי אלקים דקדושה והיותר קשים הם שני פעמים אלקים הראשונים כמבואר בכתבים ושני פעמים אלקים עולה בגי' עקב אמנם כשמתגלה עליהם אות יו"ד שבהוי' מקור הרחמים אזי נמתקים ונעשה מהם יעקב הרומז לת"ת מקור הרחמים והנה אם תקח מתיבת עשו מנין עקב אזי ישאר ר"ד ר"ל ירידה היא לו כי יתבטל ולא יהי' לו כח להתגבר על סטרא דקדושה אומה הישראלית וזה פירש הפסוק וידו אוחזת בעקב עשו ר"ל היו"ד אוחזת בעקב של עשו העולה במספר שני פעמים אלקים היותר קשים ומופיע בהם אור הרחמים להמתיקם מהגבורות ומורידין הדינין שיהיו נכנעין לפני הקדושה ושיהיה ירידה לעשו ולכת דלי' ומתיבת עקב נעשה יעקב אשר הוא מרכבה למדת הרחמים ועם הוי"ו של וידו יהי' יעקב מלא רחמים גמורים כי הוי"ו רומזת להתפשטות החסדים ממקור הרחמים כרצון העליון ואותה נטל יעקב למשכון מאלי' שיבא ויבשר גאולת בניו במהרה אמן.
ויגדלו הנערי' ויהי עשו איש יודע ציד כו' ותרגם אונקלוס על איש ציד גבר נחשירכין וראיתי בציוני' על התרגו' הזה שהי' דמות נחש חקוק על ירכו יש עוד לאלקי מילין כי כל מגמת שר של עשו ונגע בכף ירכו שראה שלא יכול לעשות שום דבר ליעקב לבלבל אותו מעבודתו רק ע"י תורה שבע"פ ללמוד שלא לשמה לפלפל להתיהר כי זה עיקר המלחמה ובזה קל למאוד ללמוד תורה שבע"פ שלא לשמה כידוע בעו"ה בדור הזה שכמעט אין גם אחד שילמוד תורה לשמה לשם פעלה ובזה עוקר את האדם משרשו ית"ש וזהו ידוע מזוהר משפטים שהתנאין נקראו ירכים וגם בגמרא דרשו על פסוק חמוקי ירכיך כו' עיין דרשתם וזהו איש יודע ציד ותרגום גבר נחשירכין ר"ל שבזה יודע לצוד את הבריות שלומדי' התורה שבע"פ חדושי התנאי' הנקראי' ירכין בזהימת הנחש בהשאת היצר להתיהר ולקנטר ח"ו רחמנא ליצלן יזכינו להתקשר באור התורה לאור באור החיים אמן.
כי ציד בפיו פי' רש"י ומדרשו בפיו של עשו שהי' צד ורמוהו בדבריו כו' איך מעשרין את המלח ואת התבן הנה כמה מפרש"י תורה הקשו למה שואל דוקא על מלח ותבן הלא כמה דברי' שאינם חייבים במעשר ותו למה דוקא על חומרה זו של מעשר שאל אותו ונראה לרמז כי ידוע שעשו הוא היצ"הר המסטין ומסית לאדם לחטוא ועומד תמיד לבלבל האיש הישראלי מעבודת הבורא וזה הי' ידוע ליצחק שעשו זה לעומת זה נגד יעקב לבלבלו מעבודתו ח"ו ואין לעשו חלק כלל בהקדושה והנה ידוע שהדברים שחייבי' במעשר הן האוכלים העקריי' והמוץ והתבן והמלח שאינם עיקר המאכל פטור מן המעשר והענין הוא כי המעשר הוא חלק הקדושה כנודע וכל דבר מאכל מחויבי' אנו ליתן מעשר ממנו והוא חלק הקדושה שע"י זה נתקדש מותר המאכל שיהי' ראוי לאכילה אבל דבר שאינו של מאכל אין לו חלק בקדושה ע"כ אין צריך לעשרו אמנם כל דבר צריך לצרף לקדושה דהיינו שלוקחי' מלח לתקן המאכל ותבן לשכוב עליו וכדומה שאר דברים שנעשים כסוי לאדם ללבוש הדבר וע"י זה יש להדבר עלי' לקדושה וידוע שלעתיד יהי' היצ"הר מלאך הקדוש כי ע"י בא האדם וזוכה לעו"הב ע"י שמסית האדם לחטוא והוא מננחו כידוע המשל בזו"הק לבן המלך והזונה וע"ש ונבא אל הענין שזה הי' טענות עשו עם אביו שלו ג"כ יש חלק בהקדושה אף שהוא מסית ומתנגד כמובא בשם הזו"הק הנ"ל וזה פי' שאלתו אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן רומז בזה שהמעשר ממלח ותבן עולה ג"נ שהוא כנגד ג"נ סדרי דאורייתא ע"כ יש גם למלח ותבן חלק בקדושה אע"פ שאין עיקר המאכל רק שהוא לתקון המאכל או לצורך האדם כאשר כתבנו למעלה וע"כ גם לו יש חלק בקדושה אע"פ שאינו מעיקר הבריאה כי עיקר הבריאה הוא יעקב הנקרא ישראל וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל תרגם אונקלוס על כי ציד בפיו ארי מצידי' הוה אכיל ורבקה אוהבת את יעקב ונ"ל לדקדק גם כל המפירשי' הקשו איך נבין זאת שיצחק הצדיק אהב את הרשע עבור זה שאכל מצידו ונראה שבא לרמז דהנה כתיב ואהבת את ה' כו' בכל לבבך ודרשו חכמז"ל בכל לבבך בשני יצרך ביצ"הט וביצ"הר ולכאורה אינו מובן איך יכול אדם לעבוד את השי"ת ביצ"הר אמנם ע"ד הפשוט דהיינו שהיצ"הר מסית את האדם לחטוא ולילך אחר שרירות לבו והאדם כופף אותו ואינו שומע לו ואומר שילך אצל הרשעים כדאיתא במדרש הנעלם על פסוק הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי כו' ע"ש בזה הוא עובד את השי"ת ביצ"הר אכן אח"כ כשהולך היצ"הר מאתו והולך אצל הרשעים והצדיק עובד את עבודתו עבודה תמה אזי הצדיק הזה מחזיר את הרשעים אח"כ בתשובה ומוציא את בלעו מפיו של היצ"הר ומצידו הוא אוכל ר"ל מה שצד היצ"הר את נשמת הרשע מוציא הצדיק אח"כ ומחזירה להקדושה וזה מרומז בהפסיק ויאהב יצחק פי' את הקב"ה אהב את עשו ר"ל עם היצ"הר הנקרא עשו כאשר כתבנו בדרוש הקודם לזה כאשר כרשנו דרשת חכמז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביהצ"ט וביצ"הר והיינו שלא רצה לשמוע בקול היצ"הר המסיתו ודחוהו שילך אצל הרשעים אח"ז כתיב כי ציד בפיו ותרגומו ארי מצידי' הוה אכיל אכיל הוא לשון זיוג ע"ד את הלחם אשר הוא אוכל כפי פי' רש"י שם ר"ל שעשה יחידים וזיווגם ע"י שהעלה הניצוצי שהוציא בלעו מפיו של היצ"הר והחזיר את הרשעים בתשובה וכנ"ל אכן רבקה לא היתה במדריגה זו כ"כ לעבוד את הש"י ביצ"הר כיצחק רק עבודתה הי' ביצ"הט לבד ולזה כתיב ורבקה אוהבת את יעקב כי יעקב רומז ליצ"הר ור"ל שאהבתה להש"י לא הי' רק את יעקב לבד דהיינו היצ"הט ולא היתה יכולה להוציא בלעו מפיו של היצ"הר ודו"ק.
עוד יש לרמז בפרש"י ששאל עשו אבא האיך מעשרין את התבן וכו' להבין הענין למה הי' שאלתו דווקא על מלח ותבן י"ל דהנה כל עיקר עבודת האבות הקדושי' להביא הכל אל האחדות דהיינו ליחד כל העולמות מעילא לתתא ומתתא לעילא לא כן עשו הרשע הוא ההיפוך מעולם הפירוד אכן רצה לרמות לאביו שרוצה באחדות וזה רומז בשאלתו האיך מעשרין את התבן כו' תבן הוא בינה (לשון תבונה) חמשים שערי בינה המעשר מחמשים הוא חמשה מלח עם ג' אותיות שבו עולה פ"א המעשר שלו שמינה הרי ח' וה' עולה א' ח' ד' כלומר שרומז לאביו שרוצה ג"כ באחדות ודו"ק.
ויזרע יצחק בארץ ההוא כו' וימצא מאה שערי' כו' ופי' רש"י אומד זה למעשרות להבין פי' רש"י הנה ידוע שכל העבדו' שאדם עושה לעבודתו ית"ש נקרא בשם זריעה כמ"ש אור זרוע לצדיק וכל מה שהצדיק עובד ה' בכל עבודה ועבודה הוא בא להשגה יותר להשיג אלקותו יתב"ש מה שלא הבין מקודם ונפתחו לו שערים עליונים לילך יותר יותר בעבודתו ולזה נקראו השגת האלקות בשם שערים ע"ד דברי הזו"הק על פסוק נודע בשערי' לפום שעורי' דלבי' היינו מה שאדם משער בשכלו להבין מה שלא הבין עד עתה הי' אצל הצדיק כאלו נפתח לו שער לכנס בו מה שהי' סתום אצלו עד עתה וזהו ויזרע יצחק כו' ר"ל שסוגל מצות ומעש"ט הרמוז בלשון זריעה כאמור וימצא מאה שערי' ר"ל מאה השגות שהשיג אלקותו ית"ש מאה פעמי' על מה שהבין מקודם וזהו מרמז פי' רש"י ז"ל אומד זה למעשרות ר"ל שכל ההשגות הנרמז בלשון אומד דהיינו שעורי' דלבי' הי' הכל בקדושה וזהו למעשרות הנ"ל כי מעשר רומז לקדושה והבן.
עוד בפסוק הנ"ל ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד ועבודה רבה יש לדקדק על הלשון עבודה רבה ונראה בדרך רמז כי צריך לדעת כי א"א לבני אדם להבין מעשיו ודרכיו של הצדיק עד היכן מגיע השגתו מחמת שהצדיק הוא מופשט מגשמיות העולם הזה ואי אפשר לאדם שהוא מלובש בגשמיות זה העולם להבין השגות הצדיק עד היכן מגיע והוא במעשיו הקדושים וע"י עוסקו בתורה ובתפלה הוא המאיר לארץ ולדרים עליה ובפרט לאלו המתדבקים אליו וזורע בלבם אור הקדושה והתלהבות לעבודתו ית"ש וכל מה שהם עשים הוא הוא הגורם והמעורר וע"כ יקראו מעשיו הטובים בלשון זריעה שהוא זורע ומצמיח התלהבות הקדושה בלבות בני אדם הקרובים אליו והצדיק הזה בכל יום הולך וגדול וכמחז"ל בגמ' דתענית האי ת"ח דמיא לפרצודא דתותי קאלי כיון דנבט נבט. והנה הצדיקים גדולי הדור בבואם למדריגה גדולה ולהשגת המוחין יש ביכולת בידם להעלות נצוצים קדושים ממדריגות הנמוכים ליחד את הש"י בכל דרכיהם והנהגותיהם ואף בדברם דברים פשוטים כדבר איש אל רעהו כנרמז בפסוק בכל דרכיך דעהו והצדיקים כאלו המה מנהיגים עסקיהם הכל בהרחבה גדולה והכל בחכמה אמנם זאת לדעת כי כן קבלתי מרבותי הצדיקים נ"ע כי אף לאיזה צדיק שכל רחב כזה שיכול ליחד העולמות ולעשות יחודים בחכמתו בכל עניניו לא יסמוך על זה רק שמחויב לעבוד את בוראנו בעמל וביגיעה רבה ובמעשה ממש ולא יסמוך רק על חכמתו לבד כמאמר חכמז"ל כל שחכמתו מרובה כו' וזה ביאור הכתובים ויזרע יצחק בארץ ההיא ר"ל שהי' מסגל תורה ומצות ומעשים טובים ועי"ז זרע בלבות בני אדם ובפרט להאנשים המתקרבים אצלו אורות גדולות וקדושות עצומות וימצא כו' מאה שערים ומפרש התרגום על חד מאה בהשערוהו כאשר כתבנו כי אי אפשר לשער ולהשיג גודל קדושת הצדיק וילך הלך וגדול עד כי גדל מאוד כמאמר הגמרא שזכרנו האי ת"ח דמי' כו' שבכל יום ויום הלך וגדל בהשגות עצומות ויהי לו מקנה בקר כו' ר"ל שגדל כחו אף חכמתו עומדת לו להשיג השגות עצומות ולעשות יחודים אף בהתנהגותו בעשירות והרחבה רבה ואף כי מתנהג עצמו ובני ביתו כאחד המלכים בכל עניניו יכול להיות בדביקות בהש"י ועבודה רבה ר"ל שאעפ"כ אינו סומך א"ע על חכמתו רק שמתחזק את עצמו בעבדות הש"י במעשה ביגיעה ובעמל ובתפלה שהיא עיקר העבודה שהיא בלב בהתאמצות ודביקות גדול.
עוד בפסוק הנ"ל ופי' רש"י עד כי גדל מאוד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ויקנאו אותו פלשתים כו' לבאר הענין כי הנה לכל אדם יש קטנות ראשון וגדלות ראשון. קטנות שני וגדלות שני. ולהבין מעט נאמר דהנה האדם המתחיל מעט לעבוד את הש"י יש לו קטנות השכל כי לא יוכל ליתן עצות בנפשו איך לעבוד הבורא באמת עד שבא לגדלות ראשון שיש לו שכל להבין איך לשית עצות לגפשו לעבוד את ה' באמת אך כל זמן שלא נזדכך החומר לגמרי לבטל ממנו כל התאות הגשמיות ולא תיקן לגמרי כל החטאת נעורים נופל ממדריגתו ובא לקטנות שני וצריך ליתן עצות בנפשו בהתעוררות רב שיזדכך לגמרי ואז בא למדריגת גדלות שני דהיינו דביקות הבורא ית"ש ויוכל לעבוד את ה' בכל תנועותיו אפילו בעסקו בעניני עוה"ז אינו מזיק לו כלל שיפול ח"ו ממדריגתו בעבודת הבורא בדביקות רק שבעת התורה והתפלה הוא דבק מאוד ויש לו כמעט התפשטות הגשמיות. ואחר התפלה בעת שעוסק בעניני עוה"ז דהיינו באכילה ושתי' או בהתעסקו בדירות נאות וכדומה הוא הכל מקשר למלכות שמים ומי שחנן ה' אותו בבינה שבא למדריגה זו גדלות שני לזה האדם חונן ה' בכל טוב בדירות ומלבושים וכלים וסוסים ובהמות מחמת שיש לו שכל לקשר הכל להבורא ב"ה ולא יזיק לו העשירות ועל צדיק כזה יש קנאה גדולה מרשעי הזמן על מה שרואים שיש לצדיקים חלק בעניני עוה"ז וזה פירש הפסוק ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד פי' שבא למדריגת גדלות שני וזה מרמז רש"י עד שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך הנה זבל לשון דביקות כמש"ה יזבלני אישי ור"ל הזבל ר"ל הדביקות שהי' ליצחק בעת פרידתו מהדביקות הגדול שהי' לו בעת התפלה והי' עוסק בעניני עוה"ז ולא הי' לו אז רק השארת המוחין הם יותר מכספו וזהבו של אבימלך ר"ל כסף וזהב מרמז ליראה ואהבה כידוע ורצונינו בזה שהשארת המוחין שיש לצדיק גדול שבא למדריגת ג"ש הם יותר מהיראה ואהבה שיש לאבימלך היינו להאיש אשר מתחיל להכנס בעבודה כי אבי פירושו רצון מלשון ואבית תהלה היינו שאין לו רק רצון לעבוד עבודת המלך מה"מ הקב"ה ע"כ ויהי לו מקנה בקר כו' ועבודה רבה ר"ל מחמת עבודתו רבה שיש לו שכר גדול וגדלות המוחין לעבוד את הש"י בכל עניני עוה"ז. עי"ז נתן לו הש"י מקנה כו' ועי"ז ויקנאו אותו פלשתים כאמור למעלה ובזה יובנו שאר הכתובים שבפרשה ואבימלך הלך אליו מגרר כו' ויאמרו ראו ראינו כו' אם תעשה עמנו כו' כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה' והנה נבאר המשך הפסוקים גם יש לדקדק כי מלת רק הוא למותר וגם תיבת עמך אין לו הבנה והי' די וכאשר עשינו לך טוב ולדרכינו יבואר דהנה בעו"ה מחמת הקנאה שמקנאים הרשעים את הצדיק כנ"ל מחמת זה מוכרח הצדיק לעקור דירתו ממקומם מחמת גודל הקנאה והשנאה שאין יכולים לראות בטובת הצדיק שחנן אותו ה' וזו הטובה שעושים להצדיק שמניחים אותו לילך מאתם עם כל אשר לו ואינם גוזלים וחומסים רכושו לטובה גדולה יחשב אצלם כי לפעמים נמצאים רשעים גדולים מהם שאף לוקחים כל אשר להצדיק כי הוא כמעט כהפקר אצלם והרשעים כאלו אשר בסבתם הוכרח הצדיק לעקור דירתו מהם אחר שהצדיק עוקר דירתו מרגישים החסרון של העדר הצדיק כי בהיות הצדיק דר אצלם הי' להם שפע בזכותו ובהעדרו נחסר מהם זאת כידוע מאמר חכמז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכשמרגישים ההעדר אזי חוזרים ומפייסים את הצדיק אשר גרשו מאתם וזהו פירוש הפסוקים ואבימלך הלך אליו מגרר ואיתא במדרש מגרר מגורר שכל הלילה גזלו וחמסו אותו גזלנים והרגיש העדר הצדיק ממנו לזאת הלך אליו לפייסו כי לכאורה מלת מגרר הוא מיותר למאי נפקא מני' מאיזה מקום הלך וכבר ידענו שאבימלך מלך גרר ומשם הלך וגם לפי דברי המדרש שפי' מגרר מגורר עדיין לא ידענו מאי משמיענו בזה. ולדברינו יוצדק שע"כ הלך אליו לפייסו מגרר מחמת שהי' מגורר כפי פי' המדרש ע"כ הלך לפייסו וזה הי' הפיוס ראו ראינו כי הי' ה' עמך ע"כ נעשה שלום אם תעשה עמנו רעה כו' בעבור זאת שלא נגענוך שלא לקחנו מאתך כלום וזהו כאשר עשינו עמך רק טוב רק הוא מיעוט ור"ל עמך ר"ל אצלך הוא רק טוב היינו טובה מועטת מה שלא גזלנוך אמנם אצלינו הוא טובה גדולה מה ששלחנוך בשלום אתה עתה ברוך ה' ר"ל כי הצדיק ע"י קנאת הרשעים מבלבלים אותו מעבודתו שאינו יכול לעבוד עבודתו בדביקות גדול כדרכו כמובן ליודעים. אמנם עתה כשפייסו אותו ועשו שלום אתו אמרו לו אתה עתה ברוך ה' שתוכל לברך את הש"י כדרכך ויהי' עולה בידך העבודה בשלימות בלי שום קטרוג כלל ודו"ק כי נכון הוא מאוד.
וכל הבארות אשר חפרו כו' וימלאום עפר ויאמר אבימלך כו' וישב יצחק ויחפור את בארות המים כו' ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים כו' עד ואבימלך הלך אליו מגרר כו' ראו ראינו כי הי' ה' עמך כו'. ולכאורה יש לדקדק כי הפסוק וכל הבארות כו' הוא כנכנס בין הדביקים כי אחר שסיים הפסוק הקדום ויקנאו אותו פלשתים הי' לסמוך ענין לו ויאמר אבימלך כו' לך מעמנו כו' גם צריך להבין דברי המדרש על פסוק ויגידו לו על אודות הבאר כו' ויאמרו לו מצאנו מים איני יודע אם מצאו או לא כשהוא אומר וימצאו שם באר מים חיים הוי אומר שמצאו כו' ולכאורה אינו מובן ונראה דהענין הוא כך דאיתא בזוה"ק שהבארות שחפרו האבות הוא סוד האמונה והוא סוד טלית והתפילין יעו"ש בכרשה זו וידוע מספרי הקודש שהכ"א אזכרות שבתפילין של ראש רומזים לשם אהי' שהוא גימ' כ"א וכן בשל יד והארבעה פרשיות שבתפילין רומזים לשם הוי' ב"ה בין הכל שלשה שמות אהי' הוי' אהי' שלשתם עולים במספר "חיים שהם המוחין הנמשכים לשבעה מדות הקדושים. והנה ידוע שהאבות הקדושים הם הם שפרסמו אמונת אלקי עולם להודיע לכל באי עולם מאלקותו וכי הוא שברא כל העולמות ומהוה כל ההוויות והמשיכו השכינה בתחתונים והוא סוד התפילין להמשיך מוחין עילאין על העולמות התחתונים וזה הי' ענין הבארות שחפרו האבות הקדושים ולזה תמצא בפסוקים ז' בארות היינו וכל הבארות אשר חפרו מעוט בארות שנים שלשה בארות שקרא להם שמות עשק שטנה רחובות הרי חמשה ויכרו שם עבדי יצחק באר הרי ששה ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויקרא אותה שבעה הרי שבעה והפסוק וישב יצחק ויחפור את בארות המים אינם בחשבון כי זה קאי על בארות ראשונות שחזר וחפרם. והשבעה בארות רומזים לשבעה מדות הקדושים וזה מרמז וימצאו שם באר מים חיים רמז למוחין שהם השלשה שמות אהי' הוי אהי' בגי' חיים ר"ל שהמשיך המוחין להמדות וזה מרמז המדרש איני יודע אם מצאו אם לא מצאו רומז שאינו יודע אם המשיך המוחין להבארות הללו שרומזים להשבעה מדות כשהוא אומר מים 'ח'י'י'ם הוי אומר שהמשיכו השלשה שמות שהם גי' חיים כנ"ל לתוך המדות ועתה נבא לביאור הפסוקים כי מתחלה כתיב ויקנאו אותו פלשתים ויקשה מדוע יקנאו אותו הלא ידעו שהוא קדוש עליון כי כבר למדו האמונה מאברהם אבינו שישב בארץ פלשתים ימים רבים ולמדם סוד האמונה ופרסם אלקותו ית"ש לכל בני דורו. לזה כתיב וכל הבארות אשר חפרו וכו' בימי אברהם אביו כו' היינו סוד האמונה שנתגלה בימי אברהם סתמום פלשתים. היינו ששכחו הכל ונסתם מהם וימלאום עפר מלשון עפרורות וגשמיות שנתגשמו ונפלו מכל האמונה ע"כ אמרו ליצחק לך מעמנו כו' וישב יצחק ויחפור כו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו כו' שקרא והמשיך להבארות השמות אשר קרא והמשיך לתוכם אביו אברהם היינו השלשה שמות הקדושים הנ"ל סוד התפילין ושיב נתפרסם אלקותו ונתפשטו מעט העוביות הגשמיות ע"כ כתיב אחריו ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך כו' ר"ל שהרגישו גודל השגתו להמשיך מוחין עילאין לתוך המדות ע"כ פייסו אותו וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל הנה י"ל על לשון ויחפרו אשר חפרו מדוע לא כתיב לשון כירה ויכרה כמו כי יכרה איש בור והנראה דבא לרמז דהנה עיקר העבדות הוא שהאדם ימסור את נפשו על עבדות הש"י מחמת התלהבות והדביקות והתשוקה לא לשום פני' אחרת זה הוא הנקרא עובד ה' באמת והנה כבר כתבנו למעלה כי הגם שאברהם אבינו הי' מדתו מדת החסד ויצחק אחז מדת הפחד והגבורה אעפ"כ הי' כלולם זה מזה כי חלילה לקצוץ בנטיעות ח"ו כידוע ליודעים והנה ע"כ נקראו העובדי' ומעשיהם בפרסום אלקותו ית"ש בשם חפורות באר כמאמרינו בדרוש הקדום מחמת שכל מעשיהם של האבות הקדושים הי' במסורת נפשם על קיום מצות בוראם ועל זה רומז בא"ר שהוא נוטריקין בידך אפקיד רוחי ועתה נבא לבאר הפסוקים וכל הבארות אשר חפרו כו' סתמום פלישתים ר"ל ששכחו ונסתם מהם סוד האמונה שהמשיך אברהם ע"ה מחמת קילקול מעשיהם של פלשתים וישב יצחק ויחפור את כו' שחזר יצחק לגלות סוד האמונה ופרסום אלקותו ע"פ מדתו ושלא לחשוב ח"ו שכל אחד מאבותינו הקדושים אחז מדתו לבד והי' ח"ו קיצוץ לזה בא הכתוב לרמז בלשון חפירה כי חפר נוטריקין חסד פחד רחמים ורצונינו כי כל אחד מהאבות הי' כלול מכל המדות כולם כאשר כתבנו מזה בדרושים הקודמים ע"כ לא נכתב בלשון ויכרו כי בא לנו הכתוב לרמז סוד זה והנה נחל נוטריקין נוצר חסד לאלפים שהוא תיקון אחד מהי' ג מכולין דרחמי וזה מרמז לנו הכתוב ויחפרו עבדי יצחק בנחל היינו שגם יצחק שהי' מדתו גבורה ופחד אעפ"כ המשיך רחמים וחסדים גדולים מדיקנא עילאה וימצאו שם באר מים חיים באר רומז שעשו במסירת נפש כנ"ל מים חייס ר"ל שהמשיכן לתוך המדות המוחין עילאין סוד השלשה שמות אהי' הוי' אהי' שהם גי' חיים כמ"ש בדרוש הקדום ודו"ק וה' יראנו נפלאות.
ויהי כי זקן יצחק כו' ויקרא את עשו בנו כו' צא השדה וצודה לי ציד וכו' ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו כו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמור כו' וכל הפרשה הדקדוקים בפרשה זו רבו א' השני פעמים לאמור הם מיותרי' שאינם לאמר לזילת ב' האיך סמכה רבקה ליתן ליעקב עצה כזו אולי יחר ליצחק עליו ויקללנו ועיין ברש"י ז"ל ג' יצחק אמר לעשו בא אחיך במרמה כו' שהוא לשון רמאות לפי פשוטו הלא הוא בעצמו הסכים על הברכות וגם חלילה לחשוב על יעקב שבא בעקב ורמי' ח"ו הלא הוא הי' מדתו אמת ועיין ברש"י ונ"ל לפרש דאיתא במפורשי' על הקרי והכתב דלעיל דהקרי הוא וצודה לי ציד בלא ה' והכתיב הוא בה' שרומזת שאמר לו החמשה הלכות שחיטה שיזהור בהם ולהבין הענין לאמתו דהנה יצחק הי' רוצה להמשיך הברכות אלו מה' ראשונה שבשם הוי' שהוא מדריגת בינה שורש יצחק וע"כ אמר לו שיזהור בה' הלכות שחיטה ועי"כ יוכל למשוך הברכה אליו מה' ראשונה וע"י המטעמים יבין יצחק אם הזהיר בהם או לא כי איתא בספרים הקדושים שהשיג יצחק בהמטעמים מה שהשיג יעקב במראת הסולם ע"כ ציוה לו על החמשה הלכות שחיטה באם יקיים עשו זאת ויכוון במעשיו לכוונה הנ"ל אזי יוכל למשוך אליו הברכה מה' הנ"ל והנה רבקה אמנו כששמעה כל זאת יודעות הייתה בעשו שבוודאי לא יקיים דברי אביו כמבואר במדרשי' שהביא נבלות ע"כ אמרה ליעקב אבינו שהוא יביא לאביו המטעמים ויכוון הכוונה הנ"ל להמשיך לו הברכה מה' ראשונה שירשו של יצחק ועי"ז ידעה בוודאי שיברכהו אביו והגם שיתוודע אח"ז שלא יחרה כלל כ"כ יהי' מכוון הכוונה כראוי ואביו ירגיש זאת בהמטעמים וכן הי' באמת שהסכים על הברכות כי כן הי' שהרגיש שעשה הכל על נכון ובכוונה הראוי גם רבקה כשעשתה את המטעמי' כיוונה לזה ע"כ בטח לבה וידוע כי יעקב אבינו הוא מבחינת דעת ושרשו הוא למעלה מקום גבוה ורמה וכיון יעקב אבינו ע"ה שימשוך אליו הברכה ממקום גבוה ורמה שהוא שרשו ועתה נבא אל ביאור הפסוקי' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור דקדקה במלת לאמור אל פנימיות האמירה דהיינו שאמרה לו הכוונה שיכוון בהמטעמים ואמרה אח"כ הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך כו' ר"ל מה שדבר אל עשו וצודה לי צידה בה' המורה על החמשה הלכות שחיטה שיהי' נזהר בהם ידעתי שלא יקיים דבריו כדאיתא במדרשים וזו הוא לאמר הביאה לי ציד כלומר שלא יקיים הכתיב בה' ולא ישאר רק ציד האמורה לבד וזו הקרי ע"כ לא תפחד מאביך ועתה שמע בקולי וכו' ואעשה מטעמים לאביך על כוונה שמבקש אביך הראוי אליו לפי בחינתו וזאת מדויק במלת לאביך כלומר למדריגתו והנה יעקב אבינו קיים כל זאת והנה ידוע שבינה אתפשטותה עד הוד וכל ספירה כלולה מיוד עולה חמשים וזה שאמר יצחק לעשו ואוכל מכל וכו' כל גי' חמשים היינו שהרגשתי בהמטעמי' שהמשיך להם מה"ה ראשונה מדריגת בינה שהוא שרשו ע"כ ואברכהו גם ברוך יהי' כי הוא ראוי לברכה כנ"ל כשמוע עשו כו' ויאמר בא אחיך במרמה ר"ל מרמה לשון רמה והתנשאות פי' כי הי' ממשיך הברכה ממקום גבוה ורמה בחינת יעקב כי עשה הכל על הכוונה אשר חפצתי ע"כ גם ברכתי אותו ודו"ק.
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה והנה יש לדקדק על רבוי הכלים שצוה לו ליקח הלא בקשת לבד הי' די לצוד גם יש לדקדק על לשון שא הל"ל קח נא ונראה דהנה צריך הבנה איך יצחק אבינו רצה לברך את עשו הרש"י ואין ספק כי הכיר בו שהוא רשע כדמשמע מגמ' מגילה שדרשו על פסוק יוחן רשע ע"ש ובהכרח לומר שרצה יצחק שיעשה עשו תשובה מקודם כדי שיהי' כלי מוכן לקבל את הברכות וגם המעשים אשר הי' שקול בהם לכף זכות או לכף חוב יכריע אותם בתשובתו לכף זכות ויקשר את עצמו למעלה ואז יוכל לקבל הברכות וזהו פי' הפסוק ועתה עפ"י דרשות חכמז"ל במדרש אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל כו' רצונו בזה שיעשה תשובה שא נא כליך תליך ר"ל תגבה בכלים שלך שתהי כלי מוכשר לקבל הברכות וכל דברי' אשר היו תלוי' אצלך ושקולים לכף זכות או לכף חובה תכריע אותם לכף זכות וצא השדה ר"ל שתדבק א"ע לשדה תפוחין קדישין וצודה לי ציד ר"ל שתצדד עצמך לי ואז תוכל לקבל הברכות ע"י שתצדד מעשיך לקרב עצמך להקדישה. והנה יש להבין מה הי' דעתו של יצחק לברך את עשו שהי' מצדד צדדי' ומבקש תחבולת כדי לברכו י"ל דהנה ראיתי אצל צדיקים שמקבלים הנאה היינו איזה מתנה מרשעים ועי"כ היו יכולים להכניעם שלא יצליחו ברשעתם וכן ג"כ כאן כי יצחק הי' יודע שאין עולם הזה ראוי ליעקב ובניו כמאמר חכמז"ל יאה עניותא ליהודאי עד ביאת הגואל בב"י שאז ימלא שחוק פינו וישמח ה' במעשיו אמנם הי' ירא יצחק מעשו שלא ידחוק את בני יעקב בגלות עד למאוד ע"כ ציוה לו צא השדה וצודה לי ציד היינו שיקבל הנאה ממנו ובזה יכניעו שלא ישעבד הרבה בבני יעקב ולא יוכלו להרשיע הרבה ולפ"ז יתורץ קושית רש"י ז"ל על פסוק הן גבור שמתיו לך כו' זו הוא ברכה שביעי' כו' וע"ש ולדברינו אתי שפיר כי אחר שבא יעקב וקבל הברכות ושם אותו גבור לעשו וכל אחיו נתן לו לעבדי' וממילא נכנע עשו שלא יהי' לו הכח להרשיע ולהשתעבד הרבה בבני יעקב ע"כ קאמר שפיר ולך איפא מה אעשה בני כי אין מן הצורך לקבל מאתך הנאה ולא לברך אותך ובזה יובנו דברי חכמז"ל על וירח את ריח בגדיו דורשו חכז"ל ריח בוגדיו כי עד עתה הי' הדבר שקול אצל יצחק אם הוא יעקב או עשו כדכתיב ולא הכירו עד שהריח ריח בוגדיו בזה נתאמת אצלו שהוא עשו והריח הבוגדי' שיעמדו ממנו לזה ברכו תיכף שלא יוכלו להרשיע וק"ל.
עוד בפסוקים הנ"ל בהתעורר עוד איזה דקדוקים א' יצחק אמר לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי זה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הערבים לחיך הלא הצדיק אוכל לשובע נפשו ולאיזה צורך יבקש מטעמים גם בדברי רבקה נאמר ונשנה כמה פעמים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב אביו. גם מה שהשיב יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך יעויין שם ברש"י ועוד לאלקי מילין גם למה בחרה רבקה דוקא בגדי עזים ולא כבשים. ואף לדברי חכמז"ל שאחד יהי' לקרבן פסח כו' הלא גם כבש ראוי לק"פ גם מלת טובים צריך ביאור אמנם יראה לי לרמז בזה כי הנה מיצחק אבינו לא נעלם שיעקב ראוי לברכות יותר מעשו אמנם יצחק אבינו הי' מדתו גבורה וידע בנפשו כי גם אם יברך את עשו לא תחול הברכה כי אם בדין ובאם לא יזכו לא יעשו הברכות פרי ועל אופן זה שם מגמות פניו בברכתו לפקוד עשו בדינו הקשה ולזה אמר לו שיעשה לו מטעמים כאשר אהב כי הנה אמרו חכמז"ל סימנא מילתא היא וליכול אינש בריש שתא קרא ורובי' כו' וחכז"ל מנעו מאתנו מלאכול בראש השנה דברים חמוצים וחריפים והטעם כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים ודברים מתוקים הם ממדת חסד והחמוצים הם ממדת גבורה לזה אוכלים בר"ה דברים מתוקים ודבש ויצחק אבינו הי' מדתו מדת גבורה אהב ג"כ מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו ולכן צוה לו להביא לו מטעמים כאשר אהב היינו הרומזים למדתו כדי לעורר סטרא דגבורה. אמנם רבקה אמנו יראה לנפשה פן בברכתו לעשו יצא מפיו איזה דבר שיזיק ליעקב לכן ציותה ליעקב בנה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים ר"ל שהעזים הרומזים לדין כידוע ותעשה אותם טובים ר"ל שתמתקם ר"ל שימתיקו הגבורות ואף שיהיו המאכלים חמוצים כמדתו אמנם יהיו כבר גבורות ממותקים. ועתה נבא לבאר הפסוקים לך כו' וקח לי כו' גדיי עזים טובים כאשר אמרנו שיעשה העזים טובים שימתיקם ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב ר"ל שתמתיק הגבורות בשרשן כנ"ל ותתן את המטעמים ואת הלחם לחם אותיות מחל גם אותיות חלם כידוע שנקודת חולם רומז לרחמים גם לחם בג' מזלא שהוא מנק שלשה ההוויות שהם מקור הרחמים כל זה להאיר על הגבורות להמתיקם להמשיך על יעקב גבורות ממותקים ולזה הביא לו יין המשמח לבב אנוש ג"כ לכוונה זו להמתיק הגבורות בכדי שיברכהו בשובה ונחת וכן עלתה בידו וברכו הוי גביר לאחיך ביאור שמדת הגבורה יחול על אחיו ועליך יומשכו הרחמים ואח"כ כשבא עשו כתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה כו' כנ"ל שנתעורר אז מדתו מדת הגבורה והפחד. ולזה אמר יצחק הן גביר שמתיו לך ר"ל מזה שחזר למדתו פחד יצחק מזה הרגיש שאז כשברך ליעקב חלו הגבורות על ראש עשו ועל כן אין מקום לברכך כי כבר חלו עליך הגבורות ועל יעקב ובניו נתעוררו הרחמים פשוטים כן יהי רצון.
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו. ודרשו חכמז"ל כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ויש להבין כי לכאורה משמעות הפסוק הוא ח"ו אינו כן כמובן גם יש להבין מפני מה קול ראשון נכתב חסר ונקדים לבאר הפסוק וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להם אביו כו' וימצאו שם באר מים חיים כו' ויקרא שם הבאר עשק כו' ויקרא שמה שטנה כו' ויקרא שמה רחובות. לבאר הענין קריאת שמות הללו דהנה ידוע כי למעלה מחכמה ובינה אסור להרהר ובחכמה ובינה ניתן רשות קצת מה לדבר בהם אבל לא להרחיב הדבור מפני שהם מוחין והם פנימיות העולמות ולמטה מהם מתחילין המדות חסד כו' עד מלכות וכשאין המוחין מתפשטין בהמדות הם בבחינות קטנות היינו אחיזת החיצונים ויש תערובת טוב ברע ח"ו וכשהצדיק ממשיך המוחין עילאין להמדות הם מתמלאין מרצון עליון בחסדים מגולים בהשפעות טובות ונקרא אז בבחינות גדלות וזה נעשה הכל ע"י הצדיק כי כל זמן שהצדיק לא נזדכך מכל וכל והוא עדיין בקטנות המוחין שאינו יכול לשום עצות בנפשו להמלט מהמדות הרעות שלא יתבלבלו אותו היינו כשרוצה לאחוז במדת אהבת ה' מבלבל אותו מחשבת אהבה מגונה וכן בכל המדות אמנם כשנזדכך ע"י מסירת נפשו והסיר ממנו תאות הגשמיות ותיקן כל המדות שלא יהי' לשום מדה מגונה אחיזה בו לבלבלו הן באחיזתו במדת אהבת ה' שלא יתעורר בו ח"ו אהבה חיצוניות אזי נגד זה ממשיך במדות עליוניות המוחין עילאין שלא יהיה שום אחיזה לחיצונים בהמדות ואז נקרא בבחינה גדלות ומתמלאין המדות ברצון העליון והנה בינה אמא עילאה התפשטותה עד הוד היינו בחמשה מדות ונכללים ביסוד ע"כ נקרא מדת יסוד כל כי נכללין בו כללים החמשה מדות להשפיע למלכות כי כל ספירה כלולה מעשרה ומדת היסוד מקבל השפע החמשה מדות בכדי להשפיע למלכות ע"כ נקרא כל שהוא בגי' חמשים ואחר זה משפיע למלכות כללים כל הה' מדות ע"כ נקראה כלה כי היא כללים דכללים ובינה היא עולם התשובה אמא עילאה נקראת רחובות ששם אין דבר המיצר רק כולו רחמים והוא קול פנימי קלא דלא משתמע וזה מרמז הפסוק חכמת בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. ר"ל שמעולם הבינה מתפשטין הקולות בתוך המדות והן הז' קולות שבמזמור לדוד ונכללים בחמשה כי היסוד והמלכות הם הכללים וכללים דכללים וד"ל והנה יש חמשה חסדים וחמשה גבורות החסדים מכונים בשם הוויות והגבורות בשמות אלקים וכשהצדיק מיחד העולמות מתתא לעילא ע"י מ"נ עד בינה שהוא ה' עילאה ובינה דביקה בחכמה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין שהיא יו"ד אז הוא ממשיך המוחין להמדות ואמא עד הוד אתפשטת ומתגלין אותן הה' קולות ה' הוויות ומאירין שמות ההוויות על החמשה שמות אלקים ונכנעין הגבורות תחת החסדים ונכללין בהם ונעשה כולו חסד ורחמים וה' הוויות עולה מספרם ק"ל וזה נעשה הכל ע"י שהצדיק מיחד העולמות עד בינה קול פנימי ובינה דביקה בחכמה ע"י זה נמשכין החמשה הוויות ומאירין על הגבורות שמות אלקים ונכללים הגבורות בהחסדים וזהו שופר שלעתיד שעליו נאמר כנשוא נס כו' וכתקוע שופר תשמעו שנתעורר קול שופר שאותו קול שופר הוא מעולם התשובה עלמא דחירות ומזה נבא לבאר הפסוקים וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ואיתא בזוה"ק שהבארות רומזים על מעיינות החכמה ורוצה לומר שגם יצחק הי' חותר וביקש למצוא מעיינות החכמה כמו אביו ויקרא להן שמות כו' ר"ל שאיזה מדריגה אשר השיג קרא לה שם הראוי' לפי אותה ההשגה ולפי הבחינה אשר הי' אז וזהו ויחפרו וכו' וימצאו שם באר מים חיים רומז למדת אברהם שהוא חסד ויריבו רועי גרר ר"ל שהי' עליו עוד מקטרגים ששם עדיין אחיזת החיצונים ועומדים נגדו לבלבלו במחשבת חיצוניות כמבואר למעלה ע"כ קרא שמה עשק ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה רומז למדת גבורה ששם אחיזת חיצוני' יותר שרוצים לעורר גבורות חלילה. כי שטנה הוא מרמז לקטרג יותר מעשק כי עדיין לא הי' בבחינה המשכת המוחין עילאין על המדות להבריח את החיצוני' מכל וכל ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עלי' כו' ר"ל שהשיג עולם התשובה ה' עילאה אשר אין שם אחיזה להחיצונים לקטרג ולבלבל במחשבות חיצוניות ע"כ קרא שמה רחובות שהוא עולם התשובה ועל מדריגה זו נאמר וברחובות תתן קולה כנ"ל שהוא קול פנימי והוא קול יעקב ומעתה נבא לבאר הפסוקים אשר לפנינו ויגש יעקב אל יצחק אביו ר"ל שיצחק השיג מדתו של יעקב כו' ויאמר הקול קול יעקב ר"ל הה' הוויות קדושות שמספרם עולה ק"ל ע"י מה נמשכים הה' הוויות להאיר על המדות קול יעקב ע"י התעוררות בינה עילאה עולם התשובה שהוא קול פנימי קול יעקב משם נמשכים אורות ההוויות מאירות על המדות להבריח כל אחיזת החיצונים שלא יהי' להם שום אחיזה אף בהמדות שהם זרועות עולם וזהו והידים ידי עשו ר"ל שלעשו אין אחיזה רק בהידים שהם זרועות עולם ולא למעלה מהמדות ע"י כשמשיכין הקול פנימי קול יעקב שאין שם שום אחיזה להחיצונים שיאיר על המדות אזי נכנעין כל כחות החיצונים שלא יוכלו להרע לישראל וזה דרש הגמרא כל זמן שקול קול יעקב אין ידים ידי עשו כנ"ל כי נתבטלין ואין להם שום שליטה אמן.
עוד בפסוק הנ"ל והפירוש הוא כך כשקול ח"ו הקול יעקב ר"ל שאינו ממילא בדחילו ורחימו ליחד קו"בה ושכינתי' אזי ח"ו גורמי' שהידים ידי עשו וממילא כשקול יעקב אינו קול שממילא בכוונת הלב לשמה ונקרא קול יעקב מלא אז אין ידים ידי עשו שאין לו שום שליטה וכדרשת חכמז"ל כל זמן שהקול קול יעקב היינו שהוא מלא אז אין הידים כו' וזה ירומז בהפסוק והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה כו' דהיינו שכל עבודת יהי' באש ולהבה בהתלהבות אהבה ויראה אז ובית עשו לקש וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל דהנה האיש הישראלי צריך לעבוד את הש"י בכל חלקי נפשו שהם נרני"ח דהיינו שידבק כל חלקי נפשו באותיות התורה ותפילה בפנימיות הקדושה שבאותיות וכשאדם מדבק כל חלק מחלקיו הנזכרים בקדושת פנימיות האותיות אזי מדבק בה' פרצופי' העליוני' כידוע לי"ח ונעשה מכל חלק מחלקיו קומה שלימה כי בכל חלק נדבק בפרצוף שלמעלה וכן בכל חמשה חלקיו וכל פרצוף נקרא הוי' וחמשה פרצופי' הם חמשה הויות הם החמשה חסדי' שנכללים בהם החמשה גבורות בימין ועי"ז נמתקו הגבורות בשרשן כמובן וה' הויות גי' ק"ל וזה הפירש הקול קול יעקב כו' דהיינו שע"י קול יעקב שמדבק באותיות התורה ותפילה כל חמשה חלקיו ומדבק א"ע בחמשה פרצופי' שהם חמשה הויו"ת שעולים ק"ל אזי אין "הידים ידי עשו פי' שאין "ידים דהיינו ימין ושמאל רק הכל נכלל בימין שהוא רחמים שמאירים החמשה הויות על שמות אלקים ונכללי' שמות אלקים בהויות ורחמים עלינו ועל כל ישראל אמן.
ויגש יעקב כו' ויאמר הגישה לי כו' ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת כו' וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כו' ויתן לך פי' רש"י והמדרש יתן ויחזור ויתן ועוד פי' המדרש על ויתן לך יתן לך אלקותו יתן לך כבושיהון הנה יש לדקדק הרבה א' מלת לו השני הוא מיותר כיון דכבר כתיב ויגש לו ויאכל הי' די שיכתוב ויבא יין וישת ב' וירח את ריח בגדיו ויברכהו ולא פי' מה הוא הברכה זאת ואם הוא סובב על ברכת ויתן לך למה הפסיק במאמר ראה ריח בני בין ויברכהו לויתן לך ג' דברי יצחק ראה ריח בני למי אמר ראה כו' ד' גם את עשו בירך הנה משמני ארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל הרי גם את עשו בירך במשמני ארץ ובטל כמו ליעקב ומה רבותא דיעקב בברכה זו גם להבין דברי פי' רש"י והמדרשי' הן בדבריהם שיתן ויחזור ויתן שהוא בלתי מובן כלל האם קצרה חלילה ידו ית"ש מליתן בפעם אחת די שלא יצטרך ליתן לו פעם שני' גם המדרש יתן לך אלקותו יתן לך כבושיהון אין לו הבנה ולבאר כל זאת נקדים הנה כתיב עוטר אור כשלמה ופירשו בספרי' הקדושי' שהש "ת כביכול צמצם אורו ואלקותו בכמה מלבושי' וצמצומים כדי שיוכלו נבראי' להשיג ניצוץ אחד מאלפי אלפי' רבבות מעריבות אלקותו שלולא זאת לא הי' אפשר להשיג מחמת גודל הבהירו' כמבואר כמה פעמי' בדרושי' הקודמי' ואף מה שמשיגי' הוא רק כמאן דארח ריחא כי להשיג עצם אלקותי הוא מן הנמנע רק מתוך פעולותיו ונפלאותיו אנו מכירין ומשיגי' מציאות אלקותו ואחדותו ית"ש והנה בבחינה זו הם ג"כ מדריגת הצדיקים שהם מלבושים בקשתם במלבושי' שאין השומע דבריהם מבין פנימיות מחשבתם ומדמה שהוא מדבר דברים פשוטי' אמנם האמת אינו כן רק פנימיות מחשבתם הוא למעלה למעלה עד אין תכלית ואפילו המלאכים אינם מבינים המכוון של תפלתם רק השי"ת לבדו כי הוא היודע המחשבות וכדרך שפרשנו המדרש על פסוק ויעתר פי' המדרש מלמד ששפך תפלתו בעושר ואמרנו כי הנה מדרך הצדיקי' להעלים התפלה להלביש אותה בדבר אחר כדי שלא יהי' עלי' קטרוג כי המחשבה ופנימיות התפלה גם המלאכים אין ידוע להם ולזה למי שצריך בנים יש עצה שיתפלל על עשירות וידוע שלמה לו לאדם עשירות רק בשביל בנים להלבישם ולהנעילם ולהחזיקם לת"ת ולהשיאם ולשדך אותם עם ת"ח ממילא הוא תפלה על בנים וכן עשה יצחק ששפך תפילתו בעושר היינו שהי' צריך בנים והתפלל על עשירות ותוכן מחשבתו על הבנים ולאו דוקא בתפלה רק אף בדברי' אחרי' שאינם מעניני תפלה רק שמדברי' דברי' אחרי' מעניני העולם יכולי' לקשר מחשבתם ולהעלים בתוך הדבורי' תפלתם וכן בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' בחינה זו בקרבן שאדם מקריב בהמה על גבי המזבח ועלה לרצון לפני הש"ית ובוודאי אין חפץ לה' באלים רק שעיקר מה שעלה לרצון לפניו הוא כוונת הלב שהאדם המביא הקרבן כשהי' רואה שחיטת הבהמה וזריקת דמה והפשיטה ונתיחה וכשנקטרת ונשרפת ע"ג האש הי' חושב שכל זה הי' מהראוי להעשות בו בעצמו מפני חטאיו ונשבר לבו בקרבו עד שבא לידי מסירות נפשו על הש"י וע"י עליות העשן למעלה נעשה מאודם לבן ונתגלה לובן העליון ונעשה כולו רחמים וזהו אשה ריח נחוח כמאן דארח ריחא ועתה בעו"ה התפלה היא במקום קרבן ג"כ על בחינה זו ואין להאריך בזה וזה פי' הפסוק רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם ר"ל שהשי"ת עושה רצון יראיו היינו הרצון שלהם ומחשבתם וע"י מה ע"י ששועתם ישמע ויושיעם שהוא שומע קול שועתם לבד שהוא קול פשוט ובזה מלובש כוונת תפילתם והש"י בעצמו היא היודע ומכיר והנה ידוע שבעשרה מאמרות נברא העולם שהם עשרה קדושות וע"י הי' תתאה מלכות שמים מתנהגים כל העולמות ומלכות שמים תולה במעשה תחתונים שהיא כנ"י היינו כשהם מטיבין מעשיהם אזי מדת מלכות מוליכות מעשיהם למעלה ואומרי' חזי במאי ברא אתינא לגבך ומוסיפי' כח בפמליא של מעלה כדכתיב תנו עוז לאלקים ועי"ז מקבלת שפע חדשה ומשפעת למטה כדכתיב כל הנחלים הולכי' כו' כידוע מספרי קודש ובזו"הק מביא דוגמא על זה מאור הנר שכבה שעומד למטה ולמעלה ממנו אור וכשעולה העשן נדלק האור למעלה ולכאורה הוא להיפך כאשר יעיד על זה חוש הראות דאדרבה הנר שלמטה שכבה נדלק על ידי עליות העשן לנר הדולק למעלה ונדלק ממנו אמנם הענין הוא מחמת שעולה העשן מלמטה נתרבה אור וכח לנר שלמעלה הדולק עד שיש בו כח להדליק הנר שלמטה שכבה וכן אנו במעשים מוספי' כח למעלה שע"י זה יורד ההשפעה למטה וכן בכל יום ויום ע"י תורתינו ועשיות המצות מעלי' אנחנו מ"נ ועי"ז נשפעין רחמים וחסדים גדולים על הכנ"י ואפילו אם ח"ו נגזר איזה גזירה לא טובה בר"ה נתהפך הכל לטובה על ידי תשובה וסגול המצות ומעשי' הטובי' בכל יום ויום לא כן הרשעים אומות העילם אחר שכבר נגזר עליהם לרעה בר"ה כן יקום ולא יתבטל וזה פי' הפסוק לעשות משפט עבדו כו' דבר יום ביומו ר"ל שבכל יום יוכל להתחדש עליהם לטובה ולבטל כל הגזירות לא כאו"ה שתלוים רק ביום א' הוא ר"ה ומזה נבוא לביאור הפסוקים ויגש לו ויאכל כפי אשר ביארנו למעלה שיעקב אבינו המשך לו במטעמים כפי בחינתו מעולמי' העליונים וזהו ויבאו לו לו דייקא היינו מבחינתו של יעקב היינו מבחינו' דעת המשך לו יין ע"ד דאיתא בזוה"ק חמרא ללואה היינו להמתיק את הדינים של יצחק ולשמוח אותו כי יין ישמח כו' והנה איתא במדרש כשבא יעקב אצל אביו התפלל שיר המעלות כו' בצרתה לי כו' ולכאורה האיך הי' לו עת להתפלל. אמנם ע"ד דברינו הנ"ל שהצדיקים מלבישים תפילתם בתוך דבורים פשוטים וכן עשה יעקב אבינו אמנם יצחק אבינו הריח בהם וזהו ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו בגדים היינו מלבושים שהלביש יעקב אבינו בתוכם את תפלתו הריח בהם יצחק ע"כ ויברכהו ומהו הברכה ויאמר ראה ריח בני והיינו שאמר להקב"ה ראה ריח בני והתפלל על יעקב בני שיתקבל תפלת בנו פי' ויאמר לקב"ה כריח שדה כו' ויתן לך ופי' רש"י יתן ויחזור ויתן ע"ד הפסוק כל הנחלים הולכים אל כו' אל מקום שהנחלים כו' כאשר פרשנו למעלה ומובא בספרים קדושים היינו ע"פ המדרש יתן לך אלקותו כפי פי' המתנת כהונה לשון חוזק ר"ל שיתן לך כח ליתן תוקף ועוז למעלה לעורר מה' להשפיע השפעות טובות למטה וזהו יחזיר ויתן ויתן לך כבושיהון לשון בהדי כבשי דרחמנא שהוא לשון סוד והעלמה ר"ל ויתן לך מה שבפנימיות בקשת הצדיק ע"ד שפרשנו לעיל על פסוק רצון יראיו יעשה כו' וזאת נעשה בכל יום ויום לכנסת ישראל ואף אם ח"ו נגזרה איזה גזירה לא טובה מתבטלת ע"י תפלת הצדיקים ומעשיהם הטובים וגם זה מרומז ויתן ויחזור ויתן ר"ל שבכל יום ויום יכולים בני ישראל לחדש השפעות טובות משא"כ לעשו לא אמר ויתן רק משמני הארץ יהי' מושבך כו' היינו שלא ברכו רק יהי' מושבך ר"ל מה שנגזר עליו אמנם לא יוכל לשנות מאומה דו"ק.
ויתן לך האלקים כו' במדרש תן לך כיבושיהון וכבר כ' למעלה בזה ויש לפרש ע"פ פשוטו ע"ד דאיתא בש"ס ר"ה נושא עון חד אמר נושא וחד אמר כובש יעויי"ש וזו ויתן לך כיבושיהון היינו כובש הדינים או שיש לומר כיבושיהן הוא לשון סוד ור"ל שבירכו שיתגלה לו סודות התורה שהוא סוד אלקותו יתברך עוד יש במדרש ויתן לך האלקים כו' שיתן לך אלקותו ועיין במ"כ ונ"ל ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה וזה יתן לך אלקותו שיהי' אלקותו ית"ש נמסר ביד הצדיק וק"ל.
עוד בפרש"י ויתן ויחזור ויתן כו' וגם בעשו לא נאמר לשון נתינה או ברכה רק יהי' מושבך כו' לשון קיים וטעמא בעי ונ"ל ע"פ פשוטו דהנה מצינו בר"ח ב"ד שיצא ב"ק כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' והענין הוא דהנה הצדיקים ע"י היחודים ממשיכים שפע מעילא לתתא ואינם מחזיקים השפע לעצמם מה שנשפע להם רק נותנים צדקה ולשאר דברים שבקדושה ואינם מחזיקים השפע שנשפע להם מיום זה ליום המחרת כי בכל יום עושין יחודים דבר יום ביומו ואין יחוד יום זה דומה ליחוד של יום אחר ע"כ כל מה שהמשיכו ביום זה ע"י היחוד שעשו ביום זה מחלקין לצדקה ולדברים שבקדושה באותו יום עצמו וביום שלאחריו עושים יחודים אחרים וממשיכים השפעות אחרים ומחלקין ג"כ באותו יום וכן בכל יום ויום כן מתנהגים תמיד וזהו ויתן ויחזור ויתן כו' ר"ל כנ"ל שבכל יום מחלקין לדברים שבקדושה כל מה שנשפע להם ועי"ז יחזור ויתן להם השפעות אמנם לא כן עשו הרשע מה שנשפע לו מחזיק לעצמו וע"כ אמר לו יהי' לשון קיום שיהיה לו ויחזיק לעצמו בלתי עשות צדקה בממונו. וע"פ סוד נאמר כי הנה השי"ת עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות עבור האומה הישראלית שראה חכמתו ית"ש שיקבלו מלכותו עליהם ויעבדוהו ויעלו העולמות מתתא לעילא ויהיה לו תענוגים ושעשועין ולעומת זה ישפיע להם טובות וחסדים גדולים וזה הי' חפצו ורצונו כי חפץ חסד הוא להטיב לברואיו אמנם הי' גלוי לפניו שיהי' זמן אשר יתרשלו בניו בעבודתו ויהי' קטרוג ח"ו שלא יוכל להשפיע להם מטובתו ע"כ האלקים עשה שייראו מלפניו כדמיון האב אשר מגביה שבטו על בנו ידידו ואין דעתו ליסרו רק ליראות אותו כדי שישוב הבן ויכנע מלפניו וכאשר יכנע יכמרו רחמי האב על הבן מרים השבט וישוב וירחמהו כן מתנהג עמנו אבינו אב הרחמן ברא כוחות הדינין למען נירא מלפניו ית"ש ונשוב לעבודתו. וצדיקי הדור מעוררים את לבות בני האדם שיעשו תשובה ומעוררים עולם התשובה עלמא דחירות וממשיכין הקדושות ואור ההויות שיאירו על שמות אלקים כוחות הדינין וממתיקים אותם לכוללם ברחמים גמורים על כנ"י יהי רצון מלפניו שגם עתה יעורר רחמים עלינו רחמים פשוטים וחסדים מגולים ויסיר מעלינו שבט אפו. וכן מצינו באדון הנביאים משה רבינו ע"ה כאשר עשו ישראל מה שעשו ונתעוררו הדינין עמד ונתאמץ בתפלה להגביר כח הרחמים על הכנ"י עולם התשובה ושם נאמר שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר לו אם יעשו בני כסדר הזה אז אמחול לעוונותיהם ר"ל אם יעשו ויתנהגו כסדר הזה במדותי להתנהג במדת הרחמים וחנינות ולעצור במדת הרגזנות ולהתרחק משקרים וכן בכולם כמבואר בס' תומר דבורה מהרמ"ק זצוקל"הה. אז אעורר עליהן במדת הרחמים י"ג מכילין דרתמי דארוך אשר מקורם שלשה הויות העולים בגימ' מזל"א והי"ב אותיות אשר בהם עם המקור הם י"ג הם שורש הי"ג תיקונים ובזה יומתקו כל הדינים. אכן מצינו במרגלים שהוצרך משה רבינו ע"ה לעורר רחמים על כנ"י ולא הזכיר רק ט' מדות והן ט' תיקונים שבזעיר אנפין ומקורם שלשה אותיות הראשונים של שם הוי' שהוא 'י'ה'ו וכל אות הוא כלול מג' אותיות שהן עולים ט' ר"ל כי בז"א הוא דכר ונוקבא והתיקונים הם רק של זכר ע"כ לא נרמז רק ג' אותיות של שם יה"ו והג' אותיות במילוי אלפי"ן עולים ט"ל ובהזכיר הט' מדות של רחמים הי' מעלה מ"נ מתתא לעילא עד עולם האריך ומוריד שפע רחמים משם מעילא לתתא כי אין שם תערומת דין רק רחמים פשוטים וזהו פרש"י ויתן לך האלקים מטל השמים ר"ל ט"ל הוא מספר הג' אותיות 'י'ה'ו שהם מקור הט' תיקונים שבז"א הנקרא שמים ויחזור ויתן לך עוד ט"ל שני פעמים ט"ל עולה בגי' 'מ'ז'ל'א מספר שלשה הויו"ת עם מקורם הם י"ג תיקונא דיקנא שבארוך כידוע להוריד רחמים פשוטים מעולמות עליונים אשר אין שם תערובות דין ולהאיר למטה שיהיה רק רחמים וחסדים גדולים על כנ"י אמן.
הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמי' מעל יש לרמז דהנה ידוע שהנס של חנוכה הי' ע"י פך שמן הנמצא כדאיתא במם' שבת וע"י השמן שאנו מדליקין בנרות חנוכה אנו מאירים בעולמות העליונים וממשיכים למטה השפעות טובות משמן עליון הרומז לחכמה כידוע מאמר חז"ל הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה וכל הנסים ונפלאות שנעשים בעולם הכל נעשה בחכמה כידוע פלאות חכמה וד"ל ונמתקים הגבורות בשרשן שלא יהי' שליטה לחיצונים כלל רק חסדים ורחמים יתגלה עלינו וזהו פי' הפסוק הנה משמני הארץ כו' היינו ע"י השמן הנמצא בארץ בימי חשמונאים אזי יהי' מושבך ר"ל שישיב האויב לאחור ויתיש כוחו שלא יוכל להרע לישראל 'ו'מ'ט'ל השמים מעל ר"ל שעי"ז יתגלו האורות וחסדים הרמוזים 'ב'ט'ל כידוע שנהפכו הדינים לרחמים אמן.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה פרש"י ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה פרש"י זו תמוה מה זה השלשה לשונות הודה זיוה הדרה שכולם פירושם לשון יופי ולמה הביא שלשה לשונות על לשון יופי ע"כ נ"ל לפרש דהנה העבדות של הצדיק בעירו הוא שיתגלה עבדות אלקותו ית"ש בשלימות באמת ובתמים אבל זה ידוע שלעולם יש התנגדות לצדיק בעבודתו ית"ש כי הסט"א אינו מניח שיגלה כבוד שמים בפרהסיא ע"י מעשה הצדיקים כי יתבטל הבחירה ע"כ יש התנגדות גדול על הצדיקים האמיתים ועיקר עבודתם כדי לנצח לסט"א וע"כ מוכרחים המתנגדים להודות לצדיק שעבודתו היא אמת ויציב וזהו פי' בזמן שצדיק בעיר הוא הודה ר"ל שמוכרחים כל השונאים להודות לצדיק שעבודתו היא אמת ויציב וזהו דרך האמת לבורא ב"ה כמו שצדיק עושה וכשיצא משם אין להם למי להודה ופי' הוא זיוה כי כל זמן שצדיק בעיר נותן חיות לכל בני עיר ומעורר חיותם לעבוד לה' לבדו וזהו זיוה כי זיו היא חיות כמו זיוי לאילנא והוא הדרה ר"ל כל זמן שצדיק בעיר ע"י עבודתו מעורר ב"א לתשובה והיא הדרה לשון הדרה בי שחוזר בתשובה על העבר וכשיצא הצדיק מן העיר אין מי שיעורר לבות בני אדם בתשובה וזהו פנה הדרה.