וידבר ה' אל משה לאמר גו' אשה כי תזריע גו' פי' רש"י ז"ל אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף יש לומר בקיצור כי הנה איתא במדרש אשה כי תזריע הה"ד אחור וקדם צרתני אמר ר' יוחנן כו' אמר ר' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון אנדרוגינוס בראו אמר רשב"ל בשעה שנבראו דו פרצופים נברא ונסרו הקב"ה לשנים הענין בקיצור דמ"א חדא ומ"א חדא ולא פליגי כי האדם נברא כדי להשפיע קדושה לכל העולמות כידוע תנו עוז לאלהים והוא בחי' דכר ויש לו כח לקבל השפעות טובות מכל העולמות כמד"א לקחת מתנות באדם והוא בחינת נוקבא וזהו פי' אנדרוגנוס בראו דהיינו שיש שני בחינות יחד בחי' דו"נ כמובן וח"א דו פרצופים וכו' פי' והוא בחינה אחרת כי האדם בהולך בקדושה אזי הוא בחינת פנים כי יונק מפנימיות העולמות הנקרא בשם פנים כמובן ואם ח"ו הולך בדרך לא טוב אזי יונק מאחוריים של העולמות שיש אחיזת ס"א באחוריים והוא אחור וקדם צרתני כמובן ועד"ז נוכל לפרש גם כאן כפי הנ"ל כי האדם בשני בחינות הנ"ל או בחי' פנים או בבחי' אחור ואיתא למה נברא אדם בשישי כדי שיכנס לסעודה מיד אי נמי יתוש קדמך במ"ב ואמת הוא כך אם הולך בתום בקדושה ויונק בחי' קדם דהיינו בחי' פנים אזי כולם נבראו בשבילו והוא היה ראשית המחשבה אזי הוא קדום וכולם נבראו בשבילו כדי שיכנס לסעודה מיד ואם ח"ו הולך מעיוקל אזי יונק מאחוריים כנ"ל אזי יתוש קדמך והנה כשאדם הולך בקדושה ומזכך את עצמו אזי כל תפילתו ותורתו מתקבלים למעלה כל פי' שאומר בתורה לכבוד שמים כמו שמבין בשכלו לצורך העולם אזי מקבלין למעלה תורתו כמו שמצינו אלעזר בני אומר כו' ושאר מעשיות בגמרא שקב"ה מקיים דרשת חכמים וזהו כוונת פי' רש"י הנ"ל כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה כו' כנ"ל או הוא בבחי' אחור או בבחי' קדם כנ"ל כי כולם לא נבראו אלא בשבילו כך תורתו לא נתפרשה כו' ר"ל לא נתפרשה למעלה שיקובל פירושו למעלה למעלה רק אחר תורת בהמה חיה ועוף ר"ל שיתקן בתורתו כל שנבראו בששת ימי בראשית אזי תורתו מתפרשת למעלה כאשר יאמר הפי' בתורה כך יקובל למעלה ולמטה כמובן.
עוד בפסוק הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר גו' אשה כי תזריע וילדה זכר כו' מדרש והובא ברש"י ז"ל אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף אף שדברי המדרש הלז נראים פשוטים יש לנו דברים בגו לפרשו עפ"י רמז וסוד ונקדים לבאר סמיכת הפרשיות מה שסיימה הפרשה הקודמת זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השורצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל הדקדוקים רבו מפני מה נאמר וזאת תורת הבהמה והעוף ולא נאמר ביניהם חיה רק כאמר בפ"ע וכל נפש החיה הרומשת במים ולא נאמר נפש חיה הרומשת על הארץ ומה הוציאה מן הכלל כי אח"כ נאמר ולכל נפש השורצת על הארץ ולא נאמר נפש החיה גם מה שנאמר בזו הסדרה כל מקום החיה כמו כל נפש החיה ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל כולה נאמר החיה בה' ידיעה מה ששייך הה"א ומה הודיע לנו בה גם בתחילת הפרשה נאמר דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ומדרש רבותינו ידוע ללמד שבהמה בכלל חיה ועדיין יש ללמוד מה בשנותו את טעמו דווקא כאן ללמד שהבהמה בכלל חיה הול"ל במקום אחר ונראה לי לפרש כי ידוע דכל דבר שהוא בעולם התחתון יש לו שורש מלמעלה כי כל עשב יש לו כוכב הממונה עליו מלאך שאומר לו גדל כמו כן דומם צח"ם הכל נשרש בעולמות עליוניות וכל דבר אשר יש לו נפש חיה כמו בהמות חיות ועופות המה בשרשם בחיות הקודש שבמרכבה הקדושה וע"י האדם העוסק בתורה ומצות ה' יתברך הוא מדבק ומקשר הכל למעלה בשורשו וממשיך השפעה וחיות מעילא לתתא לכל דבר ודבר באכילת הצדיק שהוא אוכל מאכליו בקדושה ובטהרה מדבק כל דבר בשורשו כל מאכל ומאכל בשורש השייך לאותו מאכל וזהו שאמר הכתוב ביחזקאל ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה ועוד נאמר שם ודמות פניהם פני אדם ופני ארי' אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן ופי' רש"י מפני מה נאמר דמות אדם להנה הא כמו כן היה דמות ארי' ושור ונשר ופי' רש"י מפני שדמות אדם הוא דמות יעקב אבינו הוא החשוב שבכולם מפני כן אמר דמות אדם להנה ועפ"י דברינו ידויק על נכון כי כל נפש החיוני' אשר על הארץ כמו הבהמות וחיות ועופות המה בשרשם בחיות הקודש שלמעלה כמו החיות בשורש ארי' שבמרכבה והבהמות בשורש שור שבמרכבה ועופות בשורש נשר שבמרכבה והכל הוא נשרש למעלה ע"י האדם המקשר הכל למעלה זהו שנאמר דמות אדם להנה וזהו שנאמר ופני ארי' אל הימין כי ארי' הוא הגבור שבחיות והוא מדת גבורה ע"כ הוא בימין שהוא במדת אברהם אבינו מדת החסד להיות נכלל הגבורה בחסד ויהיה כולו רחמים ופני השור לשמאל אף שמדת השור הוא ג"כ גבורה שהוא הגבור שבבהמות אעפ"כ אין מדתו מדת גבורה כמו מדת ארי' ע"כ אף בשמאל נוכל להמתיק מדת השור ופני נשר הוא מדת יעקב שהוא רחמים גמורים והכל נמתקים ע"י הצדיק שממתיק ומקשר הכל למעלה לשרשו וממשיך ההשפעה מעילא לתתא מהחיות הקדושות וזהו שנאמר דמות אדם להנה והנה למעלה במרכבה נקראים הכל חיות אף דמות השור והנשר נקראים חיות כמש"ה ומתוכה דמות ארבע חיות ומשם בארה הוא הביאור הפסוק שלפנינו וזאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ר"ל באם תאכלו מאכלכם רק בקדושה ובטהרה אז אף הבהמות וארציות היינו מהגשמיות נעשה קדושה ונדבק הכל למעלה בחיות הקודש וזהו הבהמה בכלל חיה היינו שאף הגשמיות נדבק בחיות וקדושות של מעלה וזהו שאמר הכתוב זאת תורת הבהמה והעוף הבהמה הוא השור שבמרכבה והעוף שהוא הנשר שבמרכבה שהמה למעלה רחמים גמורים וכל נפש החיה הרומשת במים חיה הוא בדמות ארי' שבמרכבה שהוא נמתק במים שהוא מדת החסד לאברהם ולזה כתיב "בה' הידועה היא החיה הידועה שבמרכבה הקדושה ולכל נפש השורצת על הארץ ר"ל כל הארציות והגשמיות אדם הצדיק מדבק הכל למעלה בחיות הקודש שבמרכבה להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל ובין החיה הנאכלת ר"ל אותם החיות אשר נאכלים למטה ובכללם גם הבהמות ועופות הנקראים ג"כ חיות למעלה הכל נדבק למעלה נמצא נזכרים בפרשה של מעלה שלשה החיות שבמרכבה היינו דמות ארי' ושור ונשר לכך נאמר אח"כ אשה כי תזריע זהו תורת אדם הוא החיה הרביעי שבמרכבה החשוב שבהחיות הנ"ל כמו שאמר הכתוב דמות אדם להנה שהכל נקשר למעלה ע"י האדם הצדיק וזה ודברי ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית ר"ל במרכבה הקדושה הכל נמתק ע"י האדם הצדיק כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף ר"ל שכל בהמות חיות ועופות נדבק למעלה ע"י תורת אדם הצדיק המדבק הכל למעלה וממשיך השפעה מעילא לתתא והבן.
עוד יש לרמז במדרש הנ"ל כי הנה יש לדקדק איך תלה הטעם שלכך תורתו מתפרשת אחר בהמה חיה ועוף מפני שיצירתו הי' אחר כל בהמה חיה ועוף הלא היצירה ראוי' שתהי' אחר בהמה חיה ועוף כדי שימצא הכל מוכן וכמו שאמרו חז"ל כנ"ל אבל התורה הקדושה אינה אלא בשביל האדם איך יתנהג עם בהמות חיות ועופות מאיזה מהם יפרוש עצמו ואיזה מהם יאכל מן הראוי הוא שבתחיל' יתפרש תורתו איך יתנהג עם עצמו ואח"כ תורת בהמות חיות ועופות איך יתנהג עמהם ומה גם שהתורה היא קודמת לעולם לזאת ראוי היא להיות נתפרשות קודם לכל דבר. ונראה בזה דאיתא בתקונים ובזה"ק אלמלא לא חטא אדה"ר לא היינו צריכים להבדיל בין איסור להיתר בין כשר לפסול בין טומאה לטהרה והיינו לומדים פנימיות התורה אך ע"י שחטא אד"הר נתערבו טוב ברע לכן אנו צריכים להבדיל את עצמינו ממאכלות אסורות ומטמאות כדי לברר האוכל מתוך הפסולת ולהעלות הניצוצות הקדושים. והנה בעולם עשי' הפסולת רבה על האוכל הרבה והקדושה שבעולם העשי' הוא בצימצום גדול ובעולם היצירה אין שם כ"כ פסולת כמו בעולם העשי' ואעפי"כ מעורב בו טו"ר ובעולם הבריאה הקדושה רבה על הפסולת ואין שם פסולת כי אם מעט מזעיר והעולם אצילו' כולה קדושה לכן מי שיש לו נשמה מעולם האצילות אין חטא בא על ידו ששם אין שום אחיזה לסט"א כלל וכנגד ד' העולמות אלו יש ד' תורות תורה דאצילות ותורה דבריאה ותורה דיצירה ותורה דעשי' פשטות התורה היא דעשי' ודרוש התורה היא היצירה ורמזי התורה היא דבריאה וסודות התורה היא דאצילות וכנגדם יש באדם נפש רוח נשמה יחידה הנפש היא דעשי' לכן הנפש נוטה לתאות הגשמיות לכן צריך האדם לזכך נפשו שיבדיל את עצמו ממאכלות האסורות ומטמאות אפילו בדבר שאינו אלא מדרבנן וצריך כל אבריו והעינים והפה לשמור אותם שלא לפגום אותם חלילה שהם ג"כ מדברים הנוגעים לתיקון הנפש ואם מיקל לעצמו אפילו בדרבנן אינו מתקן נפשו כראוי ואי אפשר לו שיזכה לרוח רק אם הוא שומר את עצמו מכל וכל הוא משיג פשטות התורה ואח"כ זוכה לרוח ומשיג דרוש התורה ואח"כ זוכה לנשמה ומשיג רמזי התורה ומנשמה הוא בא ליחידה ומשיג סודות התורה לכן בתחילה כתיב ויברא אלקים את התנינים הגדולים ויברא רומז לעולם הבריא' ושם הוא תערובת מעט של הסט"א בהקדושה ואח"כ כתיב ויאמר אלקים תוצא ארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגו' ויעש אלקים וגו' כתיב בהם מעולם הבריאה עד עולם העשיה והאדם צריך להעלות הנצוצות להעולם האצילות לכן נברא אח"כ להעלות הניצוצות לכן אח"כ כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וגו' ויברא רומז לעולם הבריאה ונשמה הי' מעולם האצילות כמו שכתו' בצלמו ואח"כ כתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וייצר רומז לעולם היצירה ובעולם היצירה צריך תיקון ע"י התורה של פשטי התורה של טומאה וטהרה ואיסור והיתר וכשמתקן א"ע ושומר א"ע מכל איסור ופסולו טומאה אז מתקן א"ע ואת עולם היצירה שיכול למשוך על עצמו בחי' רוח ע"י שעוסק בדרשות התורה מה שדרשו חז"ל שזה כשר וזה טריפה וזה טמא וזה טהור וממשיך על עצמו בחי' רוח מעולם היצירה ואח"כ יוכל למשוך על עצמו בחי' נשמה ויזכה לתורת הבריאה ויכול להשיג הרמזי תורה ואח"כ יוכל להשיג תורת אצילות דהיינו סודות התורה אבל אם אינו מתקן א"ע ע"י פשוטי התורה ודרשות התורה דהיינו שאינו משמר א"ע מאיסורי תורה וטומאה ופסול אזי אינו מתקן את עולם עשי' ויצירה ואינו יכול לבוא לרמזי התורה ולסודות התורה כנ"ל וזהו כשם שיצירתו של אדם היה אחר יצירת בהמה חיה ועוף שנברא שגם יתקן עולם היצירה דהיינו שאדם בלול מכל העולמות ועיקר הבירור הוא מעולם העשי' ויצירה ולכן נברא מעולם היצירה אחר יצירת בהמה חיה ועוף שיש להם ג"כ חלק מאלו עולמות להעלות אותן לכך תורתו אינה מתפרשת אלא אחר כל בהמה וכו' ור"ל אם אינו משמר עצמו ממאכלים אסורים ומטומאה וטהרה אינו יכול לבוא לשום השגות התורה כנ"ל.
אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' במדרש הה"ד אחור וקדם צרתני אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל ב' עולמות העולם הזה והבא אמר ר' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדה"ר אדרוגינוס בראו א"ר לקיש בשעה שנבראו דו פרצופים נברא ונסרו הקב"ה לשנים וצריך להבין איך תלה המדרש הזה בפסוק אשה כי תזריע ובתחילה נקדים המשנה דאבות רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות גם המשנה זו אומרת דרשיני ונראה בזה דהנה אמרו חז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקיבה וביאור הענין שעיקר העבודת ה' היא שיזכך האדם א"ע עד שנעשה דבוק בו ית"ש ואז הוא מייחד העולמות מתתא לעילא ומעורר מ"נ מתתא לעילא וממשיך עי"ז השפעות טובות על כנ"י מעילא לתתא אף שהקב"ה יכול להמשיך כל השפעות טובות בלא זה אך כשברא הקב"ה את העולם רצה שכל השפעות טובות יתמשכו ע"י אתערותא דלתתא לכן כשהאדם מעורר את עצמו מלמטה ומזכך את עצמו מן החומריות מכל וכל ומשתוקק להשיג השגות אלהות כאשה שמשתוקקת לבעלה ומקשר העולמות התחתונים בעולמות העליונים הוא מעורר מ"נ וממשיך השפעות טובות ואורות העליונים על הכנ"י וקודם שברא הקב"ה את העולם כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם כדי להטיב לברואיו הי' היחוד מני' ובי' שאז לא הי' מי שיעורר ואחר שברא הקב"ה את העולם נמשכין כל השפעות טובות ע"י אתערותא דלתתא שמיחד העולמות העליונים עם העולמות התחתונים וזהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר שבאם יש אתערותא דלתתא תחילה יורדים ההשפעות בבחינת דכר ברחמים בהתפשטות משא"כ כשאין אתערותא דלתתא ואיש מזריע תחילה אז יורדין ההשפעות בבחי' נוקבא שהוא בצימצום. והנה המיחד הראשת הי' יעקב אבינו אף שאברהם אבינו היה מיחד ומקשר העולמות אך מדתו הי' מדת חסד וע"י החסד לבד אי אפשר שיתנהג העולם שכן מצינו בדור המבול שהופיע להם הקב"ה טובות הרבה ומרדו בו ויצחק הי' ג"כ מקשר ומיחד העולמות אך מדתו מדת גבורה וע"י גבורות לבד ג"כ אי אפשר שיתנהג העולם והמיחד האמיתי הוא יעקב שהוא מדת תפארת והוא הי' המחבר חו"ג שהוא בריח התיכון והוא המחבר הששה קצוות ומיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומכניע הגבורות תחת החסדים ונמתקו הגבורות בשרשן וממשיך השפעות טובות על כנ"י. וזהו שאמר רבינו הקדוש איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם פי' שיזכך א"ע מן החומריות מכל וכל וע"י אתערותא דלתתא שהוא משתוקק להשיג השגת אלהות הוא מיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים וממשיך השפעות טובות על כנ"י והיא מדת תפארת מדתו של יעקב אבינו שהוא הי' מחבר הקצוות ומשפיע למלכות וזהו שרמז הברטנורא בשם הרמב"ם כל שהיא תפארת לעושיה היינו שילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני קצוות והביא משל ע"ז ורומז בדבריו הקדושים שיתפוס מדתו של יעקב אבינו שהוא תפארת והוא הי' המחבר הקצוות כלומר שיתפוס מדת תפארת שיחבר הקצוות וייחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים וזהו כל שהיא תפארת לעושיה פי' ליחד תפארת ומלכות שנקראת עשי' נגד הספירות שלמעלה ותפארת לו מן האדם כלומר שיורדין כל השפעות על ידו מן האדם העליון היושב על הכסא והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה פי' שכנ"י דהיינו מלכות הוא ה' תתאה ונקרא קלה כידוע מכתבי האר"י ז"ל ובעשית המצוה צריך ליחד הה' תחאה עם יה"ו ואז מאירין היה"ו בהה' תתאה ונתיחדו העולמות כולן עד אין סוף ב"ה וזהו הוי זהיר מלשון אור וזוהר כלומר שתאיר היה"ו שהן אותיות הוי' במצוה קלה פי' ע"י המצות תאיר ותזהיר אותיות של ה"ו"י בה' תתאה שהיא המלכות שמים שנקראת קלה וזהו ה"ו"י זהיר במצוה קלה כבחמורה בעשית מצוה קלה כבעשית מצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות כלומר שהעיקר מתן שכרן של הצדיקים הוא ליחד כל העולמות בא"ס ב"ה וזהו שאי"ן אתה יודע פי' יודע הוא מלשון והאדם ידע וביאורו כשאתה יודע ומיחד כל העולמות לקשרם למקום שנקרא אי"ן זהו מתן שכרן של מצות וזהו שכר שאין לשערו ועין לא ראתה אלהים זולתך. ומזה נבוא לביאור אשה כי תזריע וילדה זכר פי' מי שהוא משתוקק להשיג השגות אלהות הוא דוגמת אשה שמשתוקקת אל בעלה כי תזריע פי' שע"י אתערותא דלתתא הוא מזריע שמעורר מ"נ וילדה זכר היינו מ"ד שהן השפעות טובות דהיינו שהוא מייחד העולמות העליונים עם העולמות התחתונים מתתא לעילא וממשיך השפעות מובות מעילא לתתא הה"ד אחור וקדם צרתני פי' שהקב"ה ברא את האדם שיהי' מעורר ומיחד מתתא לעילא וממשיך השפעות טובות מעילא לתתא וזהו אחור וקדם צרתני פי' שמיחד מתתא לעילא ומעילא לתתא אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל ב' עולמות עוה"ז והבא פי' אם זכה אדם שהזיכך את עצמו מהחומריות מכל וכל הוא נוחל ב' עולמות העוה"ז והבא היינו שממשיך השפעות טובות וגם הקדושה העליונה ואורות עליונים משל עוה"ב לזה העולם ע"י שמיחד עולם הזה ועולם הבא אמר ר' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדה"ר אנדרוגינוס בראו שאחר הבריאה באים כל השפעות ע"י אתערותא דלתתא שאדם מיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים אבל בשעה שעלה במחשבה ראשונה לפניו ית' לברוא את העולם כדי להטיב לברואיו הי' היחוד מני' ובי' וזהו בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר היינו בראשית המחשבה אנדרוגינוס בראו הי' היחוד מני' ובי' ופירש ריש לקיש את דבריו בשעה שנבראו דו פרצופים נברא שהי' הכל חד ונסרו הקב"ה לשנים וצריך האדם ליחד עולמות עליונים עם העולמות התחתונים ע"י אתערותא דלתתא ע"י מ"נ והי' היחוד פא"פ וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר שע"י המ"נ תרד ההשפעה בבחינת דכר והבן.
אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים גו' נראה לי לפרש כי כשמתחיל להתנוצץ יראת ה' בלב האדם בא לאדם התלהבות וחשקות לעבודת הש"ית ומלהיב בלבו כלפיד אש לעשות רצון הבורא או שיש לו מדריגה זו שיוכל לדבק עצמו בהש"ית ובתורתו איזה שעות או שבא לו בהירות קדושות ועכ"ז בהיות לו מדריגות הנ"ל משיאו היצר לחטוא ליוצר לחשוב מחשבות שהוא צדיק ובעל מדריגות כיון שרואה עצמו שיש מעט התלהבות ודביקות ובהירות כנ"ל שמוח ישמח בהם ולצדיק יחשב בעיני עצמו זהו הסתת היצה"ר לחשוב מחשבות זרות ההם ובהיות כן חושב הוא נופל למטה מכל המדריגות וזהו פי' הפסוק אדם כי יהיה בעור בשרו שא"ת הוא מלשון משיאין משואות שיש בו איזה התלהבות לעבודת הבורא או ספחת הוא לשון דביקות שיש לו איזה דביקות בעבודת הש"ית או בהרת הוא מלשון בהירות שיש לו איזה בהירות בעבודת הבורא ית"ש והיה כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה שיש לו בזה שמחה להחשיב עצמו לצדיק. בעור בשרו לנגע צרעת מהעונג והשמחה הלז בא לו נגע כי לנגע יחשב לו כמו שאמרו אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע ורפואתו יהי' ע"י שידבק עצמו לצדיקי הדור ללמוד מהם הכנעה ושברון לב להחשיב עצמו לאפס ולאין ושב ורפא לו וזהו והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים ר"ל לחבר עצמו לצדיקי הדור ונרפא כנ"ל.
עוד על פסוק הנ"ל אדם כי יהיה בעור בשרו שאת גו' או בהרת גו' יש לתת לב להבין למה תלה הכתוב מראות נגעים וטומאה וטהרה דווקא עפ"י הכהן כי ראוי לתת לב להבין סימני נגעים אבות הטומאה שאת ובהרת ואיתא במשנה בהרת עזה כשלג שאת כצמר לבן והם האבות הטומאה דווקא בבחי' הלבנונית ביותר ואם כהה מראיתו בהסגר הוא סימן טהרה וצריך עוד להסגר י"ל הטעם ע"פ פשיטא כך הוא כי עיקר חיות האדם הוא הדם כי הדם הוא הנפש כי נפש האדם הוא שורה בהדם ואם אדם הולך בקדושה ומזכך את עצמו הן בעשית המצוה או בעסק תורה ותפילה אזי פניו מצהיבות שנראה בפניו אדמימות מחמת שנתגלה בפניו קדושת נפשו ואם ח"ו הולך בדרך לא טוב אזי גורם במעשיו שנעקר ממנו הנפש כידוע מגמרא כל הכועס כו' ואיתא בזוה"ק שע"י הכעס נעקר נשמתו ממנו וא"א להחזירה רק ע"י תשובה עלאה והלואי יחזירהו וחוש הראות רואה שבשעת הכעס נעשה אדם לבן ביותר והולך ממנו כל אדמימות שבפניו וזהו סימן הסתלקות הנפש הקדושה וגם איתא כל המלבין פני חבירו כו' הוא ג"כ מחמת שנוטל ממנו החיות שלו שאזל סומקא ואתא חיורא נמצא מכאן אנו למדין שהלבלינות באדם מראה הסתלקות החיות וממילא כשילך מאדם החיות שלו הוא נקרא טמא כידוע ע"כ כשנסתלק כל החיות נקרא אבי אבות הטומאה וממילא כשילך מקצת חיות הוא ג"כ טמא ובוודאי בשעת הכעס או בשעת הלבנת פנים כל אדם מכיר הסתלקות החיות כי נשאר כולה לבן אבל בעבירה קלה כל דהוא ג"כ נעקר מאדם איזה חיות קדושה מאיזה אבר שפגם בו ונשאר אותו אבר בלא חיות ונראה בו הסתלקות החיות דהיינו הלבנינות כנ"ל באותו אבר וזה לא ניכר לכל אדם כי לא נלבן רק אבר אחד ואפילו לא כולה רק מקצתה כי שיעור בהרת הוא כגריס סימן טומאה שמראה בעצמו שהלך החיות הקדושה מזה האבר ע"כ אי אפשר לאדם אחר לעמוד ע"ז רק הכהן שהולך תמיד בקדושה הוא מבין איך נטמא וגרם הסתלקות החיות מאותו אבר ע"כ בשהוכהה מראיתו בהסגר הראשון הוא סימן שחזר בתשובה מעט והמשיך לעצמו מעט חיות באבר ההוא שהלך הלבנינות מעט והוכהה מראות הלבנינות ע"כ הוזכר עוד שישוב בתשובה שלימה להחזיר כל החיות לאותו אבר וילך הלבנינות לגמרי ויטהר כמובן.
עוד יש לרמז בזה וגם בפסוק שלאחריו והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וגו' לכאורה אינו מובן שאמר הכתוב וראה הכהן את הנגע גו' ושער בנגע הפך לבן וכי מאין יודע הכהן שעתה נהפך ללבן הלא לא ראהו קודם לכן שלא הי' לבן. ונראה לפרש דהנה בוודאי הרשעים שפרקו עול מלכות שמים מעליהם בפרהסיא יוכל האדם לשמור עצמו ולהתרחק מהם שרואה שמעשיהם בלתי טובים אבל אלו שמראין עצמם שהן מיושבי בית המדרש ומתנהגין בחסידות ופרישות ובקרבם ישימו ארבם ועושין מעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס מאיש כזה צריך האדם לשמור א"ע ויתרחק ממנו כמו שמתרחקים משור שחור ביומי דניסן כי משחית עבודת הכשרים כשבא לכנסי' יחד עמם לתורה או לתפילה מחמת שיש בו ניצוץ הקדוש הנוטה אל שרשו רק שהוא מעורב טוב ברע וכשבא לכנסי' יחד עם עובדי השם הניצוץ נוטה אל שרשו אל הקדושה ונפשו משוקע בתאוות רעות ועי"ז הוא מביאם לעצבות או לעצלות והם נופלים מהתלהבות שלהם ומתשוקתם והעובד ה' באמת יוכל לידע זאת כשרואה שנופל מההתלהבות שלו בתחילתו או בתורתו בוודאי הוא מחמת שיש בכנסי' זו איזה מן הצבועין שמראה עצמו לכשר והנגע שלו הוא בפנים וזהו פי' הפסוק אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת ואיתא בספרים שהן שמות העבירות פי' שיהי' בעור בשרו העבירות דהיינו שבקרבו ישים ארבו ומתראה לבני אדם איש טוב וישר והובא אל אהרן הכהן והובא הוא מלשון כי בא השמש פי' ע"י שבא לכנסי' יחד עמהם גורם שהעובד ה' שנקרא בשם כהן הוא נופל מההתלהבות שלו או אל אחד מבניו הכהנים פי' שגורם לאחד מתלמידיו של העובד ה' שנופל מההתלהבות שלו וראה הכהן את הנגע בעור הבשר פי' שעובד ה' שמכונה בשם כהן הוא רואה שפנימיות שלו הוא רע מאד ושער בנגע הפך לבן פי' שהוא מהפך עצמו ללבן שהוא מ"ע לבני אדם לאיש טוב וצדיק אבל באמת ומראה הנגע עמוק מעור בשרו שבקרבו הוא משים ארבו ותוך שלו הוא רע מאד נגע צרעת הוא וטמאו הכהן.
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא נראה לומר ג"כ ע"פ פשוטו כי האדם צריך לקדש עצמו אפילו במותר לו וכ"ש שלא יתאווה למותרות רק צריך להסתפק די הסיפוק בכל אופנים הן במאכלים הן בכל הדברים צריך להשליך המותרות וידוע שהשערות הראש הם מותרות בגוף ע"כ צריכים הכהנים בעבודתם והלוים לגלח השערות להראות שאינם רוצים במותרות רק די הסיפוק בלבד וכ"ש בשימרט ראשו לגמרי שלא יצמחו עוד הוא סימן טוב באדם שהשליך כל המותרות ממנו ע"כ הוא סימן טהרה וזהו שאמר קרח הוא טהור הוא.
או י"ל הפסוק קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא יש לרמז כך דהנה כשאדם מתפלל בדו"ר בהתלהבות ודביקות אי אפשר שלא יעשה תנועות באבריו כידוע מזוה"ק כי אדם הישראלי שמאיר בו קדושת נשמתו ע"כ א"א לעמוד על עמדו בתפילתו רק מנענע עצמו כמו הנר בשעה שדולק ומאיר נראה השלהבת כמו מנענע עצמו עיי"ש ע"כ א"א לאדם שמתפלל בדביקות שיתפלל בלא תנועות ובאיזה אבר שעושה התנועה באותו אבר מתגלה יותר קדושת נשמתו ומראה בתנועתו באיזה מקום אחיזתו בעולמות עליונים ויש בני אדם בעת דביקותם בתפילה עולים במחשבתם עד עתיקא ויש עד מוחין עלאין עד י"ג תקונא דיקנא וזהו פי' הפסוק ואיש כי ימרט ראשו ר"ל בעת דביקותו בתפילה אוחז עצמו בראשו שכמעט רוצה לעקור שערות ראשו קרח הוא הוא סימן שעלה במחשבתו עד עתיקא כפי' רש"י בחומש בקרחתו בעתיקותא כמובן כי שם בעתיקא אין שום השגה כלל והוא כמו העורף שאי אפשר לאדם לראות עורף שלו כך הוא מדת עתיקא שאין יכול להשיגו ואם מפאת פניו ימרט ראשו ר"ל שיעשה תנועה בעת תפילתו שאוחז את ראשו בפניו זהו מראה שעלה המוחין בי"ג תיקונא דיקנא וזהו גבח הוא שהוא גימט' י"ג וטהור הוא וה' יכפר עון.
א"י ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא. פרש"י משפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת ומשפוע קדקוד כלפי אחוריו קרוי קרחת ועדיין לא פירש"י מפני מה כלפי פניו קרוי גבחת מה לשון גבחת לפנים וכמו כן לא פרש"י מפני מה כלפי אחוריו קרוי קרחת מה לשון קרחת לאחוריו ואף שפי' רש"י אצל קרחת וגבחת שנאמר אצל בגדים כאילו נכתב באחריתו או בקדמיתו עדיין יש להקשות מנין זה לפרש כן שיהי' פירושו באילו נכתב באחריתו או בקדמיתו ונראה לי בדרך רמז כי השי"ת השתלשל העולמות מעולם אל עולם מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשי' והשתלשל כן העולמות עד אין ערך ואין שיעור עד העולם התחתון הזה ובהעולמות אשר השתלשל יותר למטה בצימצום יותר קדושת אלהותו בלבושים יתירים ובכל דבר ודבר שבעולמות התחתונים נטמן בו קדושת אלהותו אך הוא בלבושים ומסכים גדולים וזאת עלה כך ברצונו הפשוט לבראות העולמות כך בהשתלשלות בכדי להיות בחירה ורצון ושכר ועונש כי בעוד שהאדם מטיב דרכו ללכת בדרכי הש"ית אזי המסכים ולבושים הגשמיים נופלים ונתגלה ויצהיר ויאיר לאדם קדושת אלהותו ית"ש שהיה נטמן בכל דבר ודבר אבל לזה צריך יגיעות רבות לזכך עצמו ולטהר עצמו בקדושות יתירות להיות מחשבתו תמיד זכה וברורה לעבודת ה' ית"ש בכל ענינים בתורה ותפילה ומעש"ט אבל זאת ג"כ קשה מאד לבא למדריגה זו שיהי' תמיד לאדם מחשבה זכה וברורה זולת שמקודם צריך לתקן השבע מדות כמו אהבה ויראה התפארות נצחון וכדומה שלא לאהוב רק דברים אשר המה לעבודת הבורא ב"ה וכמו כן היראה ישאר המדות וכאשר כבר תיקן הז' המדות יוכל אח"כ לבוא למדריגה זו שיוכל להיות לו תמיד מחשבה זכה בלי מחשבת פיגול הן לתורה ותפילה ומעש"ט וגם זאת צריכים למודעי שלא לבקש המותרות הן אהבה ויראה ותענוג וכדומה רק מה שנוגע לו לעבודת הבורא ב"ה זולת באהבת ויראת הש"ית אין שיעור ואין ערך ואף ממותרות המוחין ימנע עצמו היינו שבהיות אדם בעל מדריגה ובא עד מקום שרואה שאין לו עוד השגה להלן כי המקום שרואה שאין לו בו עוד השגה יראה שלא לחשוב יותר כי אותו מקום נקרא עתיק שהוא נעתק ומכוסה וכמוס ממנו ולא ניתן לו רשות לחשוב יותר כי הוא נחשב כמו מחשבה זרה מחמת שרואה שלא ניתן לו רשות להשיג יותר והוא חושב בו נקרא מחשבה זרה והוא מותרות המוחין שלא לחשוב יותר רק מה שרואה שמשיג וניתן לו רשות וזהו שלא ניתן רשות לשאול מה למעלה וכו' רק עד מקום שרואה שיש לו השגה בי"ג ת"ד הורשה לו לחשוב ולא ביותר שמובדל ממנו חלילה לו לשאול מה למעלה וזהו פי' הפסוק ואיש כי ימרט ראשו היינו שימרט שערותיו המה השערות עליונות הוא זקן עליון כי כל שער יש לו מעין תחתיו הצומח ממנו כמו שנאמר באיוב לשטף תעלה עיין במדרש על זה הפסוק המה מעיינות החכמה וזהו שערות עליונות היינו שימרט ממנו המותרות המוחין שלא לחשוב למעלה באותו מקום שרואה שלא ניתן לו רשות לחשוב בו הוא נקרא מותרות כמו שערות הראש שהמה מותרות ואינו חושב רק עד אותו מקום שרואה שניתן לו רשות קרח הוא טהור הוא היינו שפי' רש"י משפוע קדקוד כלפי אחוריו שאינו רואה אותו מקום היינו שלא ניתן לו רשות לראות ולהשיג שם שום דבר כי הוא נעתק וכמוס ממנו כמו אחוריו ואם מפאת פניו ימרט ראשו פנים נקרא אותו מקום שרואה שניתן לו רשות להשיג בי"ג ת"ד גב"ח הוא גב"ח גימטריא י"ג ת"ד כנ"ל טהור הוא והבן.
או יאמר איש כי ימרט וגו' כי הנה יש להבין עוד הלא אם ימרט ראשו אין כאן שום מראה מד' מראות נגעים ומה צריך הכתוב להשמיעני שהוא טהור שהוא דבר פשוט. ונראה לרמוז בזה דהנה עיקר עבדות ה' הוא שיזכך האדם א"ע מן החומריות ואז זוכה להשגות התורה לתורה דבריאה ולתורה דאצילות דהיינו לרמזי תורה ולסודות התורה כמאמרינו לעיל כמו שהיו אבותינו מזככים א"ע בימי הספירה ובאו להשגות התורה במ"ת אך האדם יש לו יצה"ר אף שיצ"ט ג"כ אתו אעפ"כ היצה"ר מסיתו בכל יום ויום לבל ילך בדרך טובים לכן צריך האדם להגביר היצ"ט על היצה"ר ולהכניע היצה"ר תחת היצ"ט שיצ"ט הוא מסטרא דימין ויצה"ר הוא מסטרא דשמאל ובמה שהוא מגביר היצ"ט על היצה"ר דהיינו הימין על שמאל מתגבר גם בעולמות העליונים הימין על שמאל ונכללו הגבורות תחת החסדים ונמתקו הגבורות בשרשן ומאירין החסדים על הגבורות ונעשה כולן חסדים ובהנחת תפילין הוא מכניע היצ"הר תחת היצ"ט לכן אנו אומרים בלשם יחוד להכניע עבד תחת אדוניו ושפחה תחת גבירתה ועשר קדושות הן ובכל אחד יש שם הוי"ה ושם אלקים ושמות הויות הן חסדים ושמות אלהים הן גבורות וכשמגביר הימין על השמאל מתגברין החסדים על הגבורות ומאירין השמות הויות על שמות אלקים ונעשה כולה רחמים וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים ששמות הויות מאירין בשמות אלקים שהם בגימטריא ה'ט'ב'ע ועי"ז יוצאים למעלה מן הטבע וזאת ידוע ששמות הויות הן פנימיות העולמות ושמות אלהים הן בחינת אחורים וכשמיחד העולמות העליונים עם העולמו' התחתונים והגבורות נכללו תחת החסדים מאירין השמות הויות בשמות אלקים ונתברר גם בחינת אחורים ונעשה היחוד פנים אל פנים ומתיחדין ההויות עד א"ס ב"ה ונמשכו הי"ג מכילין דרחמים על כנ"י והוא פלא עליון פלאות החכמה ונמשוך פלאות וניסים על כנ"י וזהו דו פרצופים בראו ונסרו לשנים כדי שיהי' היחוד פא"פ וזהו שאנו מתפללין יהא שמי' רבא מברך היינו שהויות יאירו בהשמות אלקים ויתיחדו הויות עד א"ס ב"ה ומזה נבוא לביאור הפסוק ואיש כי ימרט ראשו פי' אם יזכך א"ע ומיחד העולמות העליונים עם העולמות התחתונים ומכניע הגבורות תחת החסדים ויוד הויות של רחמים שהן פנימיות העולמות מאירין על יוד שמות אלהים שהן בחינת אחוריים ונתברר גם בחינת אחוריים ויוד הויות הם בגימטריא ר"ס כמנין ימר"ט עם הכולל וזהו כי ימרט ראשו שראש הוא עיקר של כל הגוף והיינו שמיחד היוד הויות שהן בגימריא ר"ס כמנין ימרט עם הכולל (עם שמות אלהים) קרח הוא טהור הוא פי' שגם בחי' אחוריים נתלבנו ותבררו וזהו שפרש"י משפוע קדקוד כלפי אחוריו קרוי קרחת פי' שגם בחי' אחוריים נתבררו כנ"ל ואם מפאת פניו ימרט ראשו פי' ואם היחוד של יוד הויות שהן בגימטריא ר"ס נעשה פא"פ 'ג'ב'ח הוא טהור הוא פי' שממשיך הי"ג מכילין דרחמין על הכנ"י שהן בגימ' י"ג כמנין 'ג'ב'ח וזהו שפרש"י משפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת כי בפנים יש הדיקנא וזהו מפאת פניו ימר"ט ר"ל שמאיר העשר הויות בהפנים ומעורר הדיקנא ובדיקנא יש י"ג מכילין וזהו גב"ח הוא ר"ל שמעורר הי"ג תיקונא דיקנא של רחמים וטהור הוא.