שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק הענין הוא כך מי שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת אזי מחויב תמיד להשגיח על מעשיו דהיינו לא מבעי' שלא יעשה חלילה מעשה לא טוב אלא אפילו המעשים טובים שעושה ותפילתו ולימודו ימשמש היטיב אם היו בדחילו ורחימא כראוי ואם הם זכים וצלולים בלי שום מחשבת פסול או אל איזה פני' וזהו שכוונו בגמרא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו פי' יפשפש במעשיו הוא לראות אם לא עבר על לא תעשה או על עשה וימשמש במעשיו הכוונה היא למשמש במעשיו הטובים אם הם בכל תקוני' בדחילא ורחימא ובלי מחשבת פיסול ופני' כן שמעתי מאדמו"ר הרב מוה' יעקב יצחק לאנציטר זלה"ה וע"ז ג"כ הרמז במאמרם ז"ל צדיקים יצ"ט שופטן פי' ששופטים הם בעצמם את היצ"הט דהיינו תורה ומעש"ט שעשו שופטים הם אח"כ אם הם כראוי כנ"ל ואם מצאו במעשיהם הטובים איזה שמץ וקצת פיסול חלילה אזי עונשים הם א"ע ומקבלים עליהם בעצמם איזה יסורין ועונש כידוע והנה הצדיקים כאלה הממשמשים בכל עת בתורתם ועבודתם אם הם זכים וצלולים ועושים תשובה על זה צדיקים כאלה יש כח בידם להמתיק את הדינים בשרשם ולמשוך רחמים גמורים וטובית וחסדים על כנ"י ומשם בארה הפסוק הנ"ל שופטים ושוטרים תתן לך פי' שתתן לך בעצמך כנ"ל שצדיק צריך ליתן לו לעצמו שופטים לשפוט את היצ"הט שלו ושוטרים לענוש א"ע ולעשות תשובה בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך פי' דהיינו בכל שעורים דלי' שמשער בחכמה דהיינו החכמה שה' אלהיך נותן לך שנותן לו השי"ת במתנה שע"י יוכל לשער בשיעורין דילי' האיך לעשות תורה ומנות ומעש"ט את זה צריך לשפוט כנ"ל ( שעריך היא לשון נודע בשערים פי' בזו"הק בשיעורין דילי' ) ובכל השיעורין דילי' צריך לשפוט אם הם זכים וצלולים כנ"ל וקאמר הפסוק של אחריו ושפטו את העם משפט צדק פי' שהצדיקים שהם במדריגה זאת ושפטו את ישראל משפט צדק שימשכו על ישראל טובת וחסדים ורחמים גמורים ולהמתיק את הדינים בשורשם.
א"י שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' פי' רש"י שופטים דיינין הפוסקים את הדין ושוטרים הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתים במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט ראוי לתת לב על זה הלא תורתינו הקדושה היא ניצחת ומלמדת לאדם דעת כל הימים וא"כ יקשה הלא בזמן שהיה ישראל שרוין על אדמתם ועושין רצון קונם מתוך עושר מי יקבל על עצמו להיות שוטר ולהכות איש ישראלי גם מה היה צורך להשוטרים אז בשמעם לקול מוריהם הלא באות נפשם יאותו לקבל עליהם דין דייניהם ויראה לרמוז בזה כי תורתינו מודעת זאת לנו מהות הדיין ופרנס המתמנה על הציבור (כי בעוה"ר כאשר עינינו רואות הרבה כאלו) שבאם שהדיין הוא בלתי הגון במעשיו ואין כוונתו לשם שמים ולהקים דגלי התורה ומשפטי הדת על תלם הנה דיין ופרנס כזה אין מוראו מוטלת על בעלי דינים ובעל דין קשה לא ישמע לו אכן באם הדור זוכה אשר פרנסיו ומנהיגיו המנהלים לעם בני ישראל המה צדיקי וחסידי הדור האמיתים אוהבי ה' ועבדיו וכל היוצא מפיהם ואשר יגזרו הקב"ה מקיים על ידיהם לגודל צדקתם וקדושתם הנה שופטים כאלו הם בעצמם השוטרים כי יפול על עמם גודל פחדם (כמאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך) ויגורו מפניהם כמפני חרב מלעשות עול וכל מוצא שפתיהם יחישו לקיימם מפני אשר ידעו כי דיבורם עושה רושם וזהו אמרו שופטים ושוטרים תתן לך ביאורו שתתן לך שופטים שיהיה הם השוטרים ג"כ וכוונתו שיראו מפניהם מחמת קדושתם כמפני השוטר אשר יש לאל ידו לרדותו ולהכותו במקל ורצועה ואז ושפטו את העם משפט צדק.
א"י שופטים ושוטרים תתן לך וכו' כי השם ב"ה ברא במאמרו שחקים וברוח פיו כל צבאם ושרפים העומדים ממעל לו המיימינים ומשמאילים לזכות ולחובה וממינים לשפוט תבל בצדק ותחתיהם כמה ממונים אחרים וגרדוני נימוסין אשר יתמסר בידם הפיתקין וגזר הדין לשלם לאיש כמעשהו ואין שום דבר למטה שאין לו שר למעלה ואולם את הכל נתן ביד עבדיו הצדיקים האמיתיים המתהלכים לפני אלקי' כמאמר חז"ל הקב"ה גוזר וצדיקים מבטלים והעוז בידם בכח צדקתם להמשיך רחמים על עמם ולקרוע רוע גזר דינם ולהריק אליהם שפע כל טוב ולברך את כל מעשי ידיהם ולהצדיקם במשפט ביום הדין וזהו אמרו שופטים ושוטרים ירמז להשופטים העליונים ולהשוטרין הממינים הגבאין המחזירין תדיר ונפרעין מן האדם תתן לך פי' שתראה בכח כושר מפעלותיך שיהיו נתונים נתינים בידך וזהו רמז באמרו אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך כי כוונת הבריאה כן היתם ונתנם ה' לך שיהיו טפולים אליך וכבושים בידך ועי"ז ושפטו את העם משפט צדק.
צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך קשה מפני מה נאמר כפל הלשון צדק צדק גם מה הוא הלשון תרדוף. והענין הוא דהנה העשר ספירות כולם הגם שהם מיוחדים בתכלית היחוד כידוע אעפ"כ בכל אחד ואחד יש להם מדה בפני עצמה חוץ מהאחרונה שאינה מדה בפני עצמה רק שהיא מקבלת מכל המדות שמשפיעים בה איזה מדה והנהגה והיא נוקבא ומקבלת והנה האיש הישראלי מחויב שלא להיות בבחינת נוקבא ומקבל רק שיהי' בבחי' דכר ומשפיע ע"י מעשיו הטובים ותורתו ותפלתו והנה כבר נתבאר שתכלית האדם הוא לדבק א"ע בע"ס הקדושים עד א"ם ב"ה והנה לבא לדבק במדריגה אחרונה מע"ס הקדושה היא מדת יראה ומלכות שמים אלא מי שהוא צדיק הוא בנקל לבא אל פתחי שעריה כדכתיב זה השער לה' צדיקים יבואו בו אבל לבא להשיג אל מדריגה של מעלה ממנה גם לצדיק צריך התחזקת גדול ורדיפה לבא שם ובקושי גדול הוא להשיג שם איזה השגה ונקרא מדריגה זה ממדריגה שלמט' ממנה דבר שאין בו השגה וצריך האדם לרדוף שם וזה ידוע שלשון רדיפה הוא שייך אל דבר שאינו מושג בקל וצריך לרדוף אחריו ולתפוש ולהשיגה הדבר ההיא ואיתא בזו"הק איהו צדק ואיהו צדקה. ומשם בארה צדק צדק תרדוף פי' שתראה להשיג את המדריגה שאינו מושג לך וצריך לדרוף להשיג את הצדק שיהי' בבחי' דכר ולא בבחי' נוקבא רק להשפיע ממנה השפעות לכך נאמר כפל הלשון כי איהו צדק ואיהו צדקה שצריך להשיג הצדק ולעשות עמה צדקה פירוש להשפיע טובות על הכנ"י למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך פי' למען תתי' שתמשוך מלמעלה חיים וממילא יהי' לך הארץ דהיא כ"י בירושה ומתנה וזה וירשת את הארץ זהו כ"י אשר ה' אלהיך נותן לך שזה בנקל לבוא בפתחי שעריה כנ"ל רק שרדיפה ויגיעה גדולה תרדוף להשיג המדריגה שלמעלה ממנה כנ"ל.
א"י צדק צדק תרדוף כו' עפ"י דקדוקים הנ"ל יובן עפ"י מה דאמרו חז"ל במסכ' שבת ויוצא אותו החוצה וכו' אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי שאיני ראוי להוליד בן אמר לו צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה ומוקמינון ליה במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ובזה הראה השי"ת שבני ישראל אינם תחת ממשלת המזל ע"י שיש להם אחיזה בתורה שנבראת קודם הבריאת העולמות וכל העולמות יש להם חיות בהתורה וע"י שישראל עוסקים בתורה המה נותנים כח וחיות לכל העולמות ומזלות ע"כ אין מזל שולטת בהם אדרבא הם המושלים בהמזל כי המה נותנים חיות להם ע"י עסיקתם בתורה זאת מרמז לנו הכתוב צדק צדק תרדוף ר"ל התורה נקראת צדק ר"ל ע"י התורה יש שידוד מערכת לישראל אף דמזל צדק קאי במערב נוכל לרדפו למזרח כמו שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו כי ישראל אינם תחת ממשלת המזל.
א"י צדק צדק תרדוף למען תחי' כו' לא תטע לך אשרה כו' ולא תקים לך מצבה אשר שנא כו' יש לחקור על אמרו צדק צדק כפל הלשון כנ"ל שהוא מיותר גם על אמרו לא תטע לך אשרה לפי פשוטו אין ענינו למקרא שלפניו גם אמרו אשר תעשה לך הוא מיותר גם איננו מובן לפי פשוטו למה קראו להמזבח על שם היחיד הלא לכלל כל ישראל נעשה. גם אמרו לא תקים וכו' אשר שנא ה' מה היא השנאה ומה טעמה אמנם יראה לרמוז בזה עצה וגבורה למלחמה עם יצר לב האדם כי האדם העובד ה' ית"ש צריך ליתן אל לבו לבל יגדל בעיניו מעשהו ועבודת בוראו גם אם הרבה עשה ותורת אלהיו בקרבו ישים מגמתו לידע ולהוודע אשר עדיין לא יצא ידי חובתו גם אפס קצה העבודה התמה ואם אמר יאמר העובד השם כי כבר הוא שומר אמונים ומקיים כל האזהרות והצווים ואי' איפה מקום להקטין מעשהו בעיניו לזה באתה תורתינו הקדושה להזהיר ע"ז ובפרטות בימים הקדושים והנוראים אשר רמזו חז"ל באמרם בזמן שיש דין למטה אין דין למעלה שכוונתם שאם האדם דן את עצמו מפני אשר יראה בעיניו ולבבו יבין קוצר עבודת בוראו ומפני זה ידכה ישוח ויכנע לפני אלהיו אז אין דין למעלה שאין דנין אותו למעלה במדת הדין אפס מכריעין אותו לכף זכות. וכיוצא בזה אמרנו על פסוק שופטים ושוטרים תתן לך שרומז בזה שיתן ויהי' לעצמו שופט ושוטר וישפוט את עצמו תמיד על קוצר עבודתו. וזה אמרו צדק צדק תרדוף ביאורו שהגם שכבר שמרה נפשך האזהרות והצוויים ואתה בגדר צדק אעפי"כ צדק תרדוף שתראה לרדוף צדקה לדעת ולמצוא כי עוד לא השלמת פעולת היום ולהצדיק מעשיך יותר ויותר מכאן ולהבא ועי"ז מכריעוך לזכות ולא תהי' נידח במדת הדין כנזכר וזהו אמרו למען תחי' וירשתה את הארץ רומז להארץ העליונה ואחר כן מורה לנו הכתוב מהות ההכנעה לאיש השלם במעשיו כי הנה ידוע כי רוב התורה והמצות הם מכונים בשם מזבח כמאמר חז"ל ששלחנו של אדם מכפר עליו וגם עסק התורה מכפר. וגם אצל התפילה מצינו כתוב אומר ונשלמה פרים שפתינו וזהו אמרו לא תטע לך אשרה כל עץ. הנה ידוע שצדיק נקרא כל וגם נקרא עץ כמאמר הכתוב היש בה עץ. ואשרה הוא מלשון אשרי לשון תהלה ותפארת ורמז שלא יבא בקרבך שום התפארות על עסק עבודתך שתחזיק עצמך לצדיק וזהו כל עץ כמובן. וזהו אמרו אצל מזבח וכו' אשר תעשה לך ביאורו שאם תעשה לך מזבח מהתורה או מתפילה או הכנסת אורחים שהיא ג"כ דוגמת מזבח כנ"ל ששלחנו של אדם כו' לא תהי' תפארתך בזה כי הרבה עשית. והאיש אשר יעלה אל לבו שום פני' בעבודתו יתברך להתברך מעט בלבבו בזאת יבחן כי עוד לא תכון עבודתו ואחר זה רומז לנו הכתוב עוד ענין אחר להרגיש ע"י קוצר יד העבודה. כי הנה הגבר אשר הוקם על ונכון לבו בעבודת בוראו ראוי שיעלה במעלות גבוה מעל גבוה ולהוסיף יום יום שכל ואמיץ כח בעבודת הש"ית. אכן האיש אשר ישאר נצב במצב אחד ותפילתו היום כתמול שלשום בלי תוספות זה לאות כי עודנו במדריגה פחותה ולא השיג נעימות אור הש"ית ועבודתו וזהו לא תקים לך מצבה ביאורו שלא תשאר במצב אחד אשר שנא ה' אלהיך כי עבודה כזו בלתי רצוי' לפניו יתברך.
או יאמר צדק צדק תרדוף שבאם אתה רוצה להיות צדק אז צדק תרדוף דהיינו שתרדוף ותבריח את הצדק ממך שלא תהי' צדק בעיניך רק להיות שפל בעיניך למען תחיה וכו' כנ"ל.
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין כו' דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית כו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. הענין הוא כך כאשר אמרנו כמה פעמים שההשתלשלות הי' כדי לחזור מכל עביות וחומריות ולהדבק א"ע למעלה למעלה ולידע שהכל ציונים אל מדריגות העליונים. והנה צדיקי קדושי עליונים הם מדבקים א"ע עם כל בחינתם ומיחדים הכל למעלה למעלה לפלא עליון עד א"ס ב"ה ומשם ממשיכין המשפט דהיינו הרחמים גמורים לכנ"י והגבורות והדינים ממילא נמשכים על שונאי ישראל. והנה אם האיש הישראלי עדיין לא בא אל המדריגה הזאת ליחד הכל לפלא עליון והמדות הם אצלו בהתחלקות אזי העצה שיבא אל הצדיק שבדורו שיתפלל עליו ואזי מבוא הצדיק כל שהי' אצל האדם הזה בהתחלקות ומריבה אל מקום פלא עליון ומיחד הכל לשם וממשיך משם המשפט שהוא רחמים גמורים ומשם בארה פי' הפסוק כי יפלא ממך דבר למשפע פי' שתרצה להביא הדבר אל מקום פלא עליון ולמשוך משם המשפט הוא הרחמים גמורים בין דם לדם בין דין לדין דברי ריבות בשעריך פי' שיהי' דברי ריבות בהתחלקות אצלך וקמת ועלית אל המקום פי' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם פי' שתבוא אל הצדיק ושופט שיהי' בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט הגדה הוא לשון המשכה דבר חכמה (מלשון נגיד ונפיק) את דבר המשפע כידוע שמשפט מרמז לרחמים פי' שהצדיקים ימשיכו לך מפלא עליון שהיא החכמה את דבר המשפט שהיא רחמים גמורים כנ"ל.
א"י כי יפלא ממך דבר למשפט כו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם כו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השופט וכו'. קשה כי פליאת דבר המשפט מה הצטרכות אל הכהן כי הצטרכותו רק אל השופט להגיד לו דבר המשפט כי לדבר זה נתמנה לשופט להגיד דברי משפט לכל אשר ישאל מאתו משפט ועוד מה דייקא דכתיב אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך מה ראה לכתוב כאן העומד לשרת כו' גם ברישא כתיב אל הכהנים הלוים ואל השופט משמע דאי אפשר זה בלא זה רק לכהנים ולשופט ולבאר הדבר כי הספיקות דדינא הם מחמת העץ הדעת שאכל אד"הר כי מקדם הי' דבוק באילנא דחיי' וכשאכל מעץ הדעת טוב ורע נתבלבלו המחשבות ונפלו בהם ספיקות ומזה נתהווה תלמוד בבלי בכמה סכיקא דדינא ומחלוקות התנאים וכאשר איש הצדיק שמקשר עצמו בהש"ית ומדבק עצמו באילנא דחיי' עי"ז מגלין לו מקור החכמה ורזין עילאין דאורייתא בלי שום ספק כלל רק הלכות ברורות ופסוקות לזה אמרו חז"ל שדוד המע"ה שלא הי' ישן שיתין נשמין כי לא רצה לדבק עצמו באילנא דמותא רק באילנא דחיי' לכך נאמר אצלו וה' עמו שדרשו ז"ל שהלכה כמותו בכל מקום כי לא הי' אצלו שום הלכה בספק רק מבורר וצלול והבן וע"י שהאדם מדבק עצמו בצדיקים המתעוררים אותו לבוא ולשוב בתשובה שלימה עי"ז מדבק עצמו ורוחו ונשמתו ומחשבתו בא"ס ב"ה ועי"ז מגלין לו הלכות כרורות בלי ספיקות כלל כנ"ל אבל בהיפוך ח"ו נפלו כמה וכמה ספיקות בהלכותיו ובזה נבוא אל הביאור כי יפלא ממך דבר למשפט שיפול ספיקות בהלכותיו ודינים זאת נמשך מהעץ הדעת טוב ורע כנזכר לעיל ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט שא"א זה בלא זה ר"ל שמתחלה ילך אל הכהנים הלוים ר"ל לדבק עצמו בצדיקים ועל ידיהם ישוב בתשובה שלימה וידבק עצמו באילנא דחיי ואח"כ יתישבו לו דברי השופט אשר יאמר לו דבר המשפט יתישב בדעתו להלכה ברירה פסוקה ומבוררת אבל בהיפוך נאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך דייקא שאינו רוצה לדבק עצמו בצדיקים בכדי לקשר מחשבתו בהש"ית לכך נאמר או אל השופט או מחלקת בלתי קישור כנאמר ברישא ואל השופט כי עתה אף שישמע דברי השופט עדיין הספיקות לא נעקרו מלבו כי אינו דבוק באילנא דחיי וגמר אומר הכתוב ומת האיש ההוא. ר"ל שאינו דבוק באילנא דחיי רק באילנא דמותא כנ"ל.
א"י כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וכו' דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וכו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם וכו' ראוי להבין מה דברי ריבות בשעריך גם הי' לו לומר ובאת אל השופט ואח"כ אל הכהנים הלוים שהרי הכהנים עיקר עסקם הי' בהלכות עבודת הקרבנות ומראות נגעים והי' לו לומר כסדר הכתוב שלפניו שדבר המשפט שהוא בין דם לדם ובין דין לדין שכתוב תחילה בהפסוק שייך אל השופט שהוא ראש הסנהדרין ועניני מראות שכתבאח"כ שייך אל הכהנים והי' לו לומר תחילה ובאת אל השופט ואח"כ אל הכהנים הלוים. ונראה כי הנה ידוע בספרי קודש העיקר למוד התורה הוא שעל כל דבר אשר יוקשה לו ולא יבין לאשורו יהרהר בתשובה שלימה ועי"ז יסלק הקליפה מהלכה אמנם אי אפשר לבא לתשובה האמיתית כי אם ע"י התדבקות לצדיקי הדור שיורו לו דרכי התשובה ונקשרו נשמתו לשרשו ועי"ז יוסרו מעליו כל המסכים המבדילים ואז יבין הלכה ואמרו בזוהר הקדוש כי אלמלא צדיקי כל דור ודור המלמדים דרך ה' ח"ח שיראה דבר אחד בתורה על בריו ומצוה אחת על אמיתתה הגם שישאל לגדולים ממנו מה שיפלא מאתו אעפ"כ לא יבין על בוריו אם לא יקדים לעשות תשובה ולהסיר הקליפות והמקטריגים שמזה באים לאדם הקושיות שאינו מבין לימוד. כראוי וזה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וכו' דברי ריבות בשעריך בשעריך רומז לגופו של אדם כידוע מספר יצירה שבעה שערים בנפש דהיינו שיש עדיין דברי ריבות באדם שרומז להקליפות והמקטריגים ועי"ז מופלא ומכוסה ממנו דבר המשפט לזה אמר הכתוב העצה לזה הוא ובאת אל הכהני' הלוי' היינו אל צדיקי הדור האמיתים שנקראים כהנים לוים והם יורו לו דרכי התשובה להסיר מעליו המסכים המבדילים ויקשרו נשמתו בשרשה ואח"כ יבוא אל השופט אשר יהי' בימים ההם לשאול בדבר המשפט כי קודם לכי לא יועיל לו כלום לשאול לגדול הימנו מה שמופלא מאתו כי הגם שיאמר לו אעפ"כ טרם שיעשה תשובה אמיתית ע"פ הוראת צדיקי הדור לא ישיג שום דבר הלכה על מכונה והבן.
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל פי' רש"י ז"ל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו' ע"ש הענין הוא כמבואר למעלה שהצדיק מיחד הכל שמאל בימין והימין בשמאל וממתיק הדינים בשרשם וממילא נעשה משמאל שהוא דין ימין שהוא רחמים גמורים וזה שפרש"י ז"ל אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין וכו' כנ"ל.
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך וכו' והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים ופרש"י ז"ל את משנה התורה שתי ספרי תורות אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו והוא ע"י הגמרא דסנהדרין והנה אינו מובן מה הוא אחת שמונחת בבית גנזיו מאי מועיל לו זה הספר שמונח בבית גנזיו. ונראה דידוע מאן מלכי רבנין שהתלמידי חכמים הם מלכים כדכתיב בי מלכים ימלוכו והעיקר הגם שאדם ילמוד כל התורה וילמוד כל ספרי קודש ודברי חז"ל אינו מועיל לו לתשובה שלימה ולהסיר ממנו כל המסכים המבדילים אם אינו מתדבק לצדיקי הדור וקדושי ה' וכן שמעתי מאדומ"ור איש אלקים מו' אלימלך זצוק"ל כי בחר לו צדיק אחד בדור שהי' לו רבו ואת מי יבחור לרבו אלופו ומיודעו כשיראה צדיק שהנהגותיו ביציאתו ובביאתו הוא מתנהג ע"פ התורה הקדושה ואינו מיקל כלום חלילה הן בדאורייתא והן בדרבנין ובתוך לבו הוא יקד יקוד אש ביחודים ומחשבתו ניכר מתוך מעשיו זה יבחור לו לרבי וזה שום תשים עליך מלך מאן מלכי רבנין אשר יבחר ה' אלהיך בו את מי יבחר מרמז הפסוק וכתב לו את משנה התורה פירש"י ז"ל שני ספרי תורות אחת שנכנסת ויוצאת עמו דהיינו שמתנהג בצדקות ביציאתו ובביאתו כנ"ל ואחת שמונחת בבית גנזיו שבתוך לבבו ובבית גנזיו הוא ברשפי אש של תורה ביראה ואהבה וביחודים ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו את זה תבחור ודבר זה יש להצדיק הנ"ל בקבלה מקדושי עליונים שהיו רבותיו שקיבל מהם וזה מלפני הכהנים הלוים דהיינו מהצדיקים שנקראו כן כנ"ל.
א"י והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו כו' לבלתי רום לבבו מאחיו כו' רש"י ז"ל פירש ע"פי מדרש חז"ל משנה תורה שתי תורת אחת שמונחת לו בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו והדרש הזה פשוטו כמו זר נחשב שיקח ספר תורה ויסגרנו סגור ומסוגר ולא יראנה כי להקריאה די לאחת שנכנסת ויוצאת עמו גם אמרו מלפני הכהנים הלוים בלתי מובן הכי להם לבדם ניתנה התורה למורשה הלא כל ישראל שוין בה. גם מה מקום ליתן סימן על מקום התורה הלא יוכל ליקחנה מהארון גם אמרו למען ילמד ליראה צריך ביאור הלא הרבה מלכי יהודה היו מובחרים בישראל בעבדות השם כדוד וחזקי' ויאשי' גם שאול בחיר ה' הוי ובוודאי היו מלאים יראת ה' גם טרם מלכם על ישראל. האמת כי לפי מה שפשוטו מורה הוא שיהגה בתורת ה' לבל יפול ממדריגתו ולמען יוסיף יראה על יראתו אמנם עוד לאלקי מילין ויראה לרמוז בזה ע"פי מאמר הקדוש אדומ"ור מו"ה אלימלך זצוק"ל אשר אמר כי אם יסתר איש במסתרים הרתק מאדם ויתבודד לבדו ללמוד יומם ולילה בתורה ויקיים מן הבא בידו אשר ימצא כתוב. ובלי רב וחבר הנה האיש אשר כזה יוכל להיות במחשך מעשיהו כל ימיו ולא יגה עלוו אור נעימות השם יתבר' ולא ידע את ה' וכבר מנו חז"ל במ"ח דברים שהתורה ניקנת בהם שמהם הוא שימוש חכמים ודיבוק חבירים ואמרו בזוהר כי תצא כי אלמלא צדיקי כל דור ודור המלמדים דרך ה' ועבודתו יתברך אי אפשר לאדם שיראה דבר אחד בתורה על בוריו ומצוה אחת על אמיתתה. ועיקר ויסוד שהכל תלוי' בה הוא להתאבק בעפר רגלי חכמי' צדיקי הדור כל ימי חלדו והם יפקחו עיני שכלו לחזות בתורתינו הקדושה אשר לא ראו עיניו קודם לכן אף אם קרא פעמים ושלש והם יגלו לו תעלומות ענין עסק התורה לשמה למען יוסיף לבוש מחמדי סודותי' ונכסף ומתאווה לבא בחצרות קדשה אשר אין לזה ערך ושיעור ואמרו בזוה"ק שכל מה שיהיה נכסף להשיג יותר ויותר להתעדן בנעימות אור התורה הגם כי יפטור מן העולם טרם ישלים חוקו הנה שכרו ופעולתו לפניו לעמוד לקץ הימין ולהשיג אז אשר אותה וקותה נפשו ולא השלים חוקו ואז יתעדן בנעימות אור התורה והנה מדריגות התורה לשמה אין להם. שיעור ואחת מהם אשר בקומו בחצות הלילה יקיים מקרא היושבת בגנים חבירים מקשיבים לקולך השמיעני והוא שיקשר עצמו עם נשמת הצדיקים שבג"ע ויתאחד אתם להתעדן בנעימות עסק התורה ויקשר נפשו ורוחו ונשמתו בפנימיות אותיות התורה ולקשרם בא"ס בה' וליתד קוב"ה ושכינתא וגם זה הדרך אי אפשר להשיגו טרם ידבק עצמו בצדיקי הדור ולשקוד על דלתותם יום יום והמתאבק בעפר רגלוהם באמת ומקוה לָאור באור התורה הנה כל מה שלא השיג בעולם השפל הזה ישיג לקינו בג"ע וזהו תכלית תענוג העולם הבא להשיג האורות העליונים וליהנות מזיו השכינה תהו רמזו חז"ל באמרם שתי תורות יכתוב לו אחת שמונחת לו בבית גנזיו כוונתם שיחקוק ויכתוב בלוח לבו להיות נכסף ומתאוה לאור התורה וסודתי' ועל ידי זה תהיה התורה מונחת לו בבית גנזיו רמז לעולם הבא שתהיה שמורה לו להשיג אז וזהו רמז לנו הכתוב באמרו וכתב לו את משנה התורה וכו' מלפני הכהנים הלוים וכו' כהנים לוים דייקא ורמז לצדיקי הדור ומנהיגיו הנלוים אל ה' שיכתוב התורה על לוח לבו מאשר יורוהו ויפתחו לו שערי' לחזות בנועם ה' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו ביאורו שיוסיף כל ימים לבקש בפנימיות התורה כפי אשר יורוהו הכהנים והצדיקי הדור. ועי"ז ילמד ליראה האמיתית ומפתחי השפלת ההתנשאות וזהו אמרו לבלתי רום לבבו מאחיו שכל זה יוכל ללמוד אצל צדיקי הדור כנ"ל.
לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו הענין הוא בדרך רמז שיש צדיקים גדולים שהם בטבעם ומזגם מצד הגבורות וצדיקים כאלו צריכים שמירה גדולה שלא להמשיך מלמעלה למטה לכנסת ישראל שום המשכה כדי שלא ימשיכו חלילה גבורות ודינים על כנ"י רק שצדיקים כאלו צריכים שיעסקו בתורה ותפילה ובמצות בלהב אש כפי מזגם וזה פירש הפסוק לא יהיה לכהנים דהיינו לצדיקים הלוים פי' שבאים מבחינת גבורות שהוא מדת הלוים חלק ונחלה עם ישראל כו' וקאמר הפסוק אשי ה' ונחלתו יאכלון פי' תורה ותפילה בלהב אש (יאכלון מלשון לכו אכלו בלחמי) ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו כו' ה' הוא נחלתו כו'.
וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות הנה הכתוב הזה צריך ביאור וביותר מה שנאמר לבד ממכריו על האבות שאינו מובן כלל ורש"י ז"ל פי' לבד מה שמכרו לו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמורות שיטול זה שבת זה וזה שבת זה והנה לפירושו קשה הלא דבר זה ברוח הקודש על העתיד להיות והיה לו לומר לבד מאשר ימכרו האבות לשון עתיד וממכריו משמעותו שכבר נמכר אמנם יראה שכתוב ירמז לנו דרך בעבדות השי"ת כי הנה עיקר ההתדבקות לצדיקי הדור הוא כפי מה שראינו בימים הראשונים שכשנתעורר האדם מתרדמת הזמן ולבו היה בוער בקרבו כרשפי אש למצוא איזה דרך ישכון אור התשובה ולא מצא מנוח לאות נפשו אז בתבערת יקוד לבבו הי' נוסע לפני צדיקי הדור לפתוח לפניו פתחי התשובה ושיקשרו נשמתו לשרשו והצדיק אשר בחר בו ה' יש בכוחו להמשיך עולם התשובה על המבקש דרך ה' באמת שיוכל לתקן את כל אשר פגם מיום היותו על פני תבל ולהסיר מעליו המסכים המבדילים ולקשר נשמתו לשרשה ולא זו בלבד אלא שיוכל האדם המסתופף בצל הצדיק לפעול שתתוקן נשמתו מכל מיני פגם שפגמה גם בגילגולים הקודמים עד שורש שורשה אמנם כבר אמרנו זאת שכשהאדם רוצה להדביק עצמו אל הצדיק שיורהו מאורחותיו צריך להדביק עצמו היטיב אל אנשיו אשר גדלו על ברכיו מכבר והם יבינהו איככה יוכל לשאוב ממימיו הנאמנים כי מעצמו לא ישיג כלל דרכי הצדיק בלי דיבוק חבירים ואהבת חבירים אשר ידעו מדרכיו מלפנים וזהו מאמר הכתוב וכי יבא הלוי רומז לעובד השם שנקרא לוי מפני שנלוה אל השם להיות מעובדיו מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם פי' שכשיבא איזו אדם המבקש את השם מאחד מן המקומות שהוא גר שם שישראל הם גרים ונפוצים בארבעה רוחות עולם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' רומז שיבא באות נפשו שתתאוה לשוב בתשובה אל המקום אשר יבחר ה' רומז אל הצדיק שבחר בו השם לנהל עם בני ישראל ולהדריכם בדרכי השי"ת הכתוב נותן העצה איך להתקרב אל הצדיק ואמר ושרת בשם ה' ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' ר"ל שיתקרב עם אחיו הלוים הנלוים אל השם העומדים שם לפני ה' ומתאבקים בעפר רגליו של הצדיק מכבר וישרת בשם ה' אתם עמם בצוותא חדא אז חלק כחלק יאכלו שמחלקם יהיה חלקו ותעלה בידו ללמוד עבדות ה' גם הוא ואמר אח"כ לבד ממכריו על האבות פי' לבד זה הנזכר ופעול עוד לתקן את אשר התמכר לעשית הרע בגילגולים הקודמים ואשר פגמו אבותיו עד שורש שורשם את הכל יוכל לתקן.
שלש ערים תבדיל לך וכו' ושלשת את גבול ארצך כו' וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי כו' פן ירדוף גואל הדם אחר הרוצח וכו' כי ירבה הדרך כו' על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך כו' והנה לכאורה הוא תמוה הלא ארץ ישראל הי' ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והי' בה שלש ערי מקלט והיה לערך מאה פרסאות בין תחילת גבול א"י לעיר מקלט וכן בסופו לעיר מקלט וכן מתחילת מקלט לעיר מקלט אחר ולפי"ז עדיין יכול הגואל הדם לרדוף אותו ולהכות אותו מכת נפש ומאי פן ירדוף גואל כו כי ירבה הדרך כו" ע"כ אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך עדיין הדרך רב מאד ויוכל הגואל הדם להרוג אותו ונראה שהתורה היא נצחית ומרמז אותנו שידוע מה שכתבנו בפ' העבר בפ' ראה בשם כתבי האר"י ז"ל שיכוין האדם בחודש אלול היחוד של הנותן 'ב'י'ם 'ד'ר'ך דהיינו שהוא גימטריא שם קס"א ושם ס"ג כמנין 'ד'ר'ך עיין לעיל ששם הרחבנו הדיבור עיי"ש ושם 'ה'ו'י בניקוד צֵירי הוא עולם התשובה כי ביה ה' צור עולמים עיי"ש לעיל בפ' הנ"ל. והנה איתא בגמרא על תכין לך הדרך מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים ועל פסוק וזה דבר הרוצח איתא בגמרא דבר הרוצח על רוצח שגלה לעיר מקלט יאמר רוצח אני והוא לכאורה לפי פשוטו של מקרא אינו על אופניו ואינו מובן דהא כתיב וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי והאיך דרשו חז"ל לגנאי. ונראה דיובן עפ"י הנ"ל דדר"ך גימ' כנ"ל וגימט' שם הוי' בניקודתו כדלעיל שהוא מורה על עולם התשובה. והנה המצוה הי' על סנהדרי גדולה שימשכו על זה הדרך של ערי מקלט הכוונה הנ"ל שהוא בגימטריא 'ד'ר'ך וכל מי שהי' הולך על זה הדרך הי' מושך אותו לתשובה והנה הרוצח כשעבר ונסע לעיר מקלט הי' הדרך שגימטרי' כנ"ל הי' מושך אותו לתשובה שלימה וכשעבר בדרך הנ"ל הי' צועק ובוכה ומתודה ואמר רוצח אני בלב נשבר ונדכה שהי' מעורר אותו העולם התשובה והי' בתוך לבבו רשפי אש וצעק רוצח אני רוצח אני וממילא לא הי' הגואל הדם יכול לרצוח אותו בדרך הנ"ל מחמת התשובה שהי' עושה בדרך והי' מושך אותו ג"כ לתשובה וזה תכין לך הדרך גימטריא היחודים הנ"ל שימשכו הסנהדרין את הכוונות הנ"ל לזה הדרך של עיר מקלט. וזה שפרש"י והגמרא מקלט מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים ויובן ממילא והי' מושך אותו לתשובה ושלשת את גבול ארצך כידוע ליודעים שלשה יודי"ן משם ס"ג ואל"ף הוא שם א"ל כידוע וגם ושלשת הוא מרמז על שם הוי' בניקוד צֵירי ושם קס"א בניקוד סגול ושם ס"ג בניקוד חירק ששלשה שמות בנקודות גימטריא דרך כנ"ל בסדרה בפ' ראה. וזה ושלשת את גבול וכו' וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי דהיינו דיבור של הרוצח כדאיתא בגמרא כנ"ל דהיינו שצעק רוצח אני רוצח אני מחמת שבוער בלבו רשפי אש של תשובה בדר"ך כנ"ל וזה כן ירדוף גואל הדם כו' כי ירבה הדרך והכהו נפש כי' דהיינו שירבה ויתרחק ממנו הדר"ך המרמז לתשובה כנ"ל והכהו נפש כו' על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך דהיינו בכוונה לשם ד'ר'ך ולשלשה יודי"ן שבשם ס"ג כנ"ל ולשלשה שמות בניקודות הנ"ל ועי"ז לא יוכל לרצוח אותו מחמת שיתעורר עליו עולה התשובה כנ"ל.
א"י שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך כו' ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ כו' כי תשמור את כל המצוה הזאת כו' לאהבה את ה' אלהיך כו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה כו' והוא תמוה מאד מאי קאמר שאם ירחיב ה' את גבולך מפני שיהיו צדיקים גמורי' וזהו כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה כו' לאהב' את ה' אלהיך ללכת בדרכיו כו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. הא אם הם צדיקים למה להם ערי מקלט שהוא בשביל מכה נפש בשגגה הא לא יאונה לצדיק כל עון (ובכתבי האר"י ז"ל מביא זה הקושי' עי"ש מה שמתרץ) ונראה שידוע מספרים קדושים ממיתת ז' מלכים שנתפזרו הנצוצים הקדושים. והעיקר ביאת הנשמה לעו"הז שיפעול בעודו בעו"הז להעלות כל הנצוצים הקדושים שנפלו שישנו בכל דבר ודבר ניצוצים קדושים שהם בשבירה יראה ויבין האדם כל זאת שכל דברים שלמטה הם רק ציונים לדברים רוחנים וקדושים ולהעלות הכל למעלה למעלה לשרשו ולא יכול עוד הדבר למטה יותר כידוע ליודעים המחברים א"ע לצדיקי וקדושי עליונים שבכל מעשה אשר יעשה האדם בהשכל ודעת יש בה כל העשר מדריגות הקדושים והעיקר העבדות הוא להעלותם מלמטה למעלה לאיתנה הראשון אל מקום אשר הי' שם אהלה בתחילה והנה ידוע מספרים קדושים שהעיקר השבירה הי' בהמדות בהשש קצוות דהיינו אהבה נפולה ויראה נפולה וההתפארות ונצחים והודי' והתקשרות הנפולים וצריך האדם בהשתמש מאחת מהנה מהמדות הנפולים לחזור אח"כ בתשובה ולהעלותם משבירה למקומם הראשון כידוע ליודעים בזה הוא מעלה ניצוצים של מלכים שמתו אל מקומם ואיתנם הראשון ומיחד הכל ביחוד עליון עד א"ס ב"ה הנה יש צדיקים שמנעוריהם הם צדיקים ושמרו את כל ז' מדות שלהם ולא קלקלו כלום ומה הם מתקנים בביאתם בעו"הז. ובאמת העיקר ביאתם כדי לתקן ולהעלות ניצוצין ממטה למעלה ממקום השבירה לאיתנם ומקומם הראשון אך אעפי"כ כשנתבונן בדבר ימצא ג"כ לצדיקים מנעוריהם ג"כ לתקן דהיינו כאשר כתבנו למעלה שבכל דבר מעשה יש עשרה מדריגות שדוגמתם בע"ס וכשעושה צדיק איזה מעשה בלא דעת ותבונה או כשעושה דבר מצוה או תורה ותפילה בלי דעת או בפני' דקה מן הדקה אזי הגם שבשלשה ראשונות דהיינו חב"ד לא הי' שם שבירה אעפי"כ שייך כביכול ביטול שנתבטל החב"ד של אותו דבר שעשה ודוגמתו למעלה נוגע ואינו נוגע לשם ושייך אעפי"כ שקילקל וביטל בחב"ד וצריך ג"כ הצדיק דמעיקרא לתקן החב"ד בתשובה שלימה לתקן הכל בשרשו וזה אין ביכולת לתקן עתה רק בביאת המשיח במהרה בימינו. וזה ידוע שהשש ערי מקלט הי' לתקן השש קצוות. ולעתיד. והצדיקים יתקנו עוד מה שהי' ביטול קצת בשלשה מדריגות והם החב"ד ויהי' מושכים משם רחמים גמורים וחסדים טובים לכנ"י ומשם בארה לפסוק הנ"ל ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כו' כי תשמור את כל המצוה הזאת כו' לאהבה את כו' וללכת בדרכיו דהיינו לעתיד בימי המשיח שתהיו צדיקים גמורים במדריגה עליונה אזי ויספת לך עוד שלש ערים דהיינו שלשה מדריגות 'ח'ב'ד תתקנו ותמשכו ממקורות הרחמים רחמים וחסדים טובים לכנ"י וזהו שמרמז לנו הפסוק למעלה וזה דבר הרוצח אשר יכה את רעהו בבלי דעת כו' פי' ע"ד ריעך וריע אביך זה הקב"ה דהיינו הקלקול הי' שעשה בלי דעת וביטול קצת בחב"ד וכן למעלה פ' ואתחנן סי' ד' פסוק מ"ב לנוס שמה כו' אשר ירצח את רעהו בבלי דעת דהיינו ג"כ שקילקול בזה שעשה איזה דבר בלי דעת ותבונה כדאיתא בדברינו למעלה באריכות. ויספת לך עוד שלש ערים דהיינו לתקן השלשה מדריגות החב"ד ויוכלין אח"כ למשוך ממקורין דרחמים חסדים טובים ורחמים גמורים לכנסת ישראל אמן ודו"ק.
כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה וכו' רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת וכו' הנה מקרא זה כבר דרשוהו חז"ל על תלמידי חכמים שאם הוא ת"ח הגון ממנו תאכל ואותו לא תכרות ואם אינו הגון אותו תכרות ועוד לאלקי מילין לבא על פרשי הכתוב ע"פי דחז"ל ויש לרמוז באמרו כי תצור אל עיר ימים רבים הוא ע"פ דרך שדרשו חז"ל על פסוק עיר קטנה שרומז על גיף האדם וגם כאן רומז שבאם תצור על גופך ימים רבים לשבור תאוות החומריות ולתפוש ולכוף את החומר תחת השכל אז אף אם עלה בידך והכנעת החומר ע"י תעניותך ופרישתך מהמותרות לא תשחית את העצה לנדוח עליו גרזן וכו' מלשון היש בה עץ שהוא אדם צדיק ופירושו שלא תרים יד נגד צדיקי הדור האמיתים לדמות שאינך צריך אליהם כי ממנו תאכל שבהאמת אתה צריך אליו ללמוד ממנו עבודת השם מלשון לכו לחמי בלחמי וגם בזכותו תאכל שהוא מריק שפע טוב על העולם ואותו לא תכרות שלא תפרוש ממנו ותכריתנו ממך רק העץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת פי' שאם הוא בלתי הגון תפרוש ממנו.
א"י כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור וכו' הכתוב הזה אינו מובן ורש"י ז"ל כתב וז"ל הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כו' ועדיין אין זה מספיק ויראה לומר ע"ד הכתוב עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה וכו' ופירש"י עיר קטנה זה הגוף. ואנשים בה מעט אלו אברים של אדם. מלך גדול זה היצר הרע וכו' ואף אנו נאמר כאן ע"ד זה כי הנה נמצאים קצת בני אדם אשר התחילו ליכנס בדרכי התשובה וסיגפו עצמן בסיגופין גדולים איזה זמן ודימו בנפשם עי"ז שכבר הגיעו למדריגות הצדיקים וכי הם מבני עליה כאחד מגדולי הדור ועי"ז בבוא איש כזה אל הצדיק האמיתי לבו בל עמו להתקרב אליו ולהכנע מפניו כי מחזיק עצמו בחזקת שאינו צריך לזולתו הנה האיש אשר כזה גורם רעה לעצמו ולכל העולם כולו כי הצדיק האמיתי ע"י יחודיו שהוא מיחד כל העולמו' והעשר קדושות מתתא לעילא ומעילא לתתא הוא מתדבק בא"ס בה' וממשיך המוחין עילאין אל המדות וע"י זה שופע עליו אור כל העשר קדושות וממשיך השפעות טובות על כל העולם כולו והאיש הלזה אשר חושב שהוא גדול הערך ורוצה ליטול את השם שהוא צדיק אז לא די שלא פעל כלום בתשובתו וסיגופיו אלא שמוסיף לפגום נפשו יותר מכל מה שפגם מעודו כי ע"י ההתנשאות שלו ופרי גודל לבבו שמחזיק עצמו שזכה לעלות במעלות בזה הוא מדיח הקדושה השופעת על הצדיק האמיתי שלא תושפע ביושר על הצדיק ושתושפע לצדדין ומפריד עי"ז את הצדיק מדביקותו שהי' דבוק באור הקדושה העליונה שהיא התפשטות ונחלה בלי מצרים וע"י שמבלבלו ומפרידו מקדושתו ומדביקתו הוא מביאו במיצר וגבול ואז גורם להשפעה שממשיך הצדיק על הכנ"י ביושר שתושפע לצדדין וזהו אמרו כי תצור אל עיר ימים רבים וכו' עיר רומז לגוף האדם כנזכר וביאורו שבאם אתה עסוק ימים רבים במלחמת מצוה להכניע חומריות גופך ולהגביר השכל אל תדמה בנפשך להתדמות לגדולים ולהיות צדיק בעיני עצמך כי בזה אתה גורם השחתה להצדיק האמיתי מפני שאתה מדיח ממנו אור עשר הקדושות השופע עליו שיושפע לצדו שלא ביושר ועי"ז נפסק השפע השופע על הכני' ע"י הצדיק. וזהו אמרו לא תשחית את "עצה ע"ד היש בה עץ ביאורו שלא תגרום השחתה להצדיק שנקרא עץ ע"י שתסלק מאתו אור העשר קדושות שהם עשר הויות שהם גימטריא "גרזן וזהו "לנדוח "עליו "גרזן. עליו פירש כמו ועליו מטה מנשה שפירושו שלצדו היה מטה מנשה וכן כאן ר"ל לנדוח עליו שתדיח לצדו אור העשר הויות שהם גימ' "גרזן שיסתלקו מעליו כי ממנו תאכל מפני שאתה אוכל מהשפעה שהוא ממשיך לעולם לכן הזהר שאותו לא תכרות שלא תפרידנו מדביקותו באור העליון שהוא בהתפשטות בלי מצרים ותרידנו למקום שיש לו גבול ומצר וזהו אמרו כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור ביאורו שהצדיק שהוא אדם (דוגמת אדם העליון) והוא עץ השדה שהוא מגין על כל העולם הכי ראוי הוא "לבא "מפניך במצור פירש שיבוא על ידך במצר וגבול על ידי שתפרידו מדביקתו שהיה דבוק באור העשר קדושות שהם בהתפשטות בלי מצר ודו"ק.
במסכת ראש השנה תניא ר"א אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו האבות וכו' בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורים בר"ה בטלה עבודה מאבותינו וכו' ר' יהושיע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו האבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה כו' יש להבין מה זה שכולם מודים שבפסח נולד וצחק ובר"ה נפקדה שרה רחל וחנה כו' ויצא יוסף מבית האסורים ובטלה עבודה מאבותינו במצרים ונראה עפ"י מה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שהקשה על מחלוקת חז"ל הנ"ל איך יחלקו במציאות ואיך יצדק אלו ואלו דברי אלהים חיים ותירץ הוא ז"ל שדברי שניהם אמת ובתשרי היה הר"ת עולם ובניסן היה הלידה והבריאה בהתגלות ועדיין אינו מובן ועוד כתוב שם על המאמר הלז ע"ש. ונבאר דבריו כי הנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם היתה עיקר כוונת הבריאה ברצון הקדום כדי להטיב לברואיו וכדי שיתגלה מלכותו על הברואים ומסר כל המפתחות ביד המלכות שמים והמלכות יקבל כל השפעות טובות לחלק אספניא לכל הברואים ושם יש דין שדנין הבריאות לפי מעשיהם ומתחילה צימצום עצמו כביכול עד שהוציא נקודה שהוא מרמז אל קוצו של אות "יוד והיא נקרא עתיקא קדישא ואריך אנפין שהוא חיות כל העולמות ועדיין לא היה באפשרי להתגלות העולמות שלמטה עד שירד דרך צימצומים כידוע. והנה כל צימצום היא בחי' דין אלא שהיה מוכרח להיות כן מפני שלא היה באפשרי לברואים לקבל הטובה עד שנתצמצם לאות ה' ואח"כ לוי"ו קצות ומשם נמשכים י"ב צירופי הויות ואח"כ נתגלה ה' תתאה שהיא מלכות שמים ושם ב"ד דנין כל באי עולם והנה ידוע מכתבי האר"י ז"ל שי"ב צירופי הויות מהם נמשכים י"ב ראשי חדשים והם ניסן אייר כו' כל חודש וש לו צירוף אחר ובניסן מתחילין הצירופים של מלכות נוקבא דזעיר אנפין גולגלתא וב' אודנין וכו' עד אלול ובתשרי מתחילין הצירופין של זעיר אנפין עד אדר וכל העולמות צריכים להיות ע"י משפיע ומקבל וזה נקרא דכר וניקבא כידוע והנה כשזעיר אנפין מקבל מאריך אנפין מנקודא עילאה ונותן אח"כ לנוקבא שהוא מלכות שמים אזי כשיורד השפע מזעיר אנפין לנוקבא שהוא מלכות נתצמצם עוד והוא יותר דין משא"כ כשהנוקבא מקבלת בעצמה מנקודא עילאה אזי אינו כ"כ דין לפי שמה שהוא יותר למעלה אזי גם הצימצום הוא רחמים כידוע וזהו פלוגתת התנאים הנ"ל ר"א סבור בתשרי נברא העולם דהיינו בתשרי מתחילין הצירופים של זעיר אנפין כנ"ל ונברא העולם אז דהיינו שנתגלה מלכות שמים בעולם וממילא יש שם דין שזעיר אנפין מקבל השפע מנקודא עילאה ומשפיע לנוקבא שהיא מלכות שמים ומחמת שנתצמצם השפע כל כך הוא דין וזהו שאיתא שם שם בכתבי האר"י ז"ל דדינין דדכורא תקיפין ברישא מפני שהיה ע"י צימצומים ומשם עוד נתצמצם לנוקבא שהוא מלכות שמים ור"י סבור בניסן נברא העולם דהיינו כנ"ל שניסן הוא מרמז על הצירופים של הנוקבא דזעיר אנפין כידוע ושם נברא העולם שהוא מלכות שמים וממילא כשהמלכות שמים מקבלת בעצמה מנקודה עילאה אין הצימצום כ"כ ולכן אין הדינים שלה קשים ע"כ ביאור דברי האר"י ז"ל והנה איתא בכוונת של ר"ה על תקיעה שברים תרועה תקיעה שהוא להמתיק את יצחק שהוא מרמז על דין שיהיה באמצע אברהם בימינו יעקב בשמאלו עיי"ש בספרי קודש כדי שיצחק יהיה נמתק בחסד לאברהם וזהו אברהם הוליד את יצחק דהיינו שגם הלידה של יצחק שרומז לגבורה היה בבחי' אברהם שהוא חסד שיומתקו הגבירות ויהיו נכללים בהחסדים ויתגלו החסדים על כנ"י והנה ידוע שפסח מרמז על חסד אברהם ור"ה מרמז על דין ופחד יצחק וכו' וזה מרמז הגמרא אפי' לר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם נמצא נברא העולם בדין וזה ראש השנה מפני שאחר כן נתצמצום השפע מז"א לנוקבא שהוא מלכות שמים וכל צימצום הוא דין וכל מה שהוא יותר צימצומים הוא יותר דין כנ"ל אעפי"כ בפסח נולד יצחק כי עיקר בריאות העולמות היה ברצון הקדום כדי להטיב לברואיו ושיתגלה מלכותו בתחתונים אבל ע"כ היה מוכרח להיות ע"י צימצומים שזהו שורש הדין כדי לירא מפניו וזהו לידת יצחק כי יצחק הוא דין כדי לידע שאית דין ואית דיין והאלהים עשה שיראו מלפניו אבל ח"ו לא היה רצינו להתנהג עצמו בשורש הדין רק שהנהגה היתה ברצון הקדום להטיב לברואיו ע"כ גם כשיצא הצימצום דהיינו שורש הדין שהוא בחי' לידת יצחק הי' ברחמים רבים דהיינו בניסן שהוא שורש הרחמים ואברהם הוליד את יצחק דהיינו שאפילו הלידה של הגבורות היה ברחמים בכדי שיראו מלפניו יתברך ועל ידי זה יהיו נידונים בראש השנה ברחמים וע"כ מסכימים כל התנאים שבפסח נולד יצחק ר"ל שכל הדינים שמתעוררים בראש השנה ע"י מדת יצחק שמורה שאית דיין ומשפט אעפי"כ היה הכל ברצון הקדום כדי להטיב לברואיו ונמתק מיד הדין בשרשו ויוצא המשפט עפ"י אברהם ויעקב ויצחק נמתק מיד וממילא בר"ה נפקדו עקרות ובטלו הגזרות רעות ויצאו כל האסורים לחפשי ושאר כל הטובות לישראל כי כל התנאים מסכימים שבפסח נולד יצחק וכן בתשרי עתידים לגאול כמובן.