ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו וכו'. הנה חז"ל אמרו כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים וראוי להבין מה הוסיף כאן ויראה לרמוז ע"פ מה שאמרו חז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי וכו' והנה למעלה בפר' ויגש נאמר אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך וכו' תיבת אנכי רומז למדריגה גדולה ששם הבטיחו הקב"ה שהוא בעצמו ובכבודו ירד עמו בחי' לבדו ואולם זה הבטיחו שירד עמו תיכף בעת ירידת יעקב אבינו שאז עדיין לא התחיל השיעבוד ולא ירדה עדיין פמלי דליה אמנם אחר שמת יעקב ויוסף ויתר השבטים והתחיל השעבוד מצאנו בזוהר הקדוש דנחית קב"ה ושכינתיה וכמה מאה אלפין רתיכין ג"כ כדי להיות בגלות עם ישראל וזהו מעת שהתחיל השיעבוד ואילך וזהו רומז הכתוב ואלה שמות ואלה מוסיף על הראשונים שבעת ירידת יעקב לא ירד עדיין רק הש"ית בעצמו ובכבודו לא פמלי' דליה ועתה כשהתחיל הגלות ירדו גם המלאכים ושמות רומז לשמותיו ית' ורומז ג"כ להמלאכים שהם משתנים בשמותיהם בני ישראל היינו בני ישראל סבא וזהו הבאים לשון הוה מצרימה את יעקב ביאורו שבאו להיות עם יעקב בגלות ואמר אח"כ ג"כ איש וביתו באו איש זה הקב"ה שנקרא איש מלחמה וביתו היא השכינה דאיהו בית דלי' באו ג"כ להיות בגלות את יעקב וכמדומה לי שהדברים האלה נרמזו בזו"הק אעפ"כ אין מדרש בלא חידוש ודו"ק.
עוד ירמז ואלה שמות בהקדם עוד לדקדק מהו לשון הבאים הא כבר באו והיה לו לומר אשר באו והנראה לרמוז כי הנה ידוע שעיקר בריאת העולם הזה החומרי והגשמי הי' כי הש"ית משתעשע בזה כשאדם מזכך עצמו מתוך עומק החומריות והגשמיות ומדבק עצמו לשרשו ועי"ז יש יכולת ביד האדם לזכך עצמו ולקשר עצמו לשרשו היא על ידי התורה שכל הברואים כולם יש להם אחיזה בתורה או באות או בנקודה וזולת זה לא היו יכולין להתקיים וע"י שיש להם אחיזה באותיות התורה ובנקודותיה ואותיות התורה ונקודותיה כולם נאצלו ויצאו משם הוי' ב"ה ועי"ז יש יכולת ביד האדם לחזור ולקשר עצמו לשרשו ולקשר עצמו בא"ס ב"ה ואולם העיקר לזה שיחזור האדם להזדכך ולקשר עצמו לשרשו הוא ע"י הצדיקים שהם דביקים תמיד במחשבתם למעלה בעולמות העליונים והם הם המקשרים נפשות עם בני ישראל לשרשם ע"י שמעוררין את לבם לשוב אליו יתברך ועפ"ז יבואר מאמר ז"ל במדרש והארץ היתה תהו ובהו וכו' אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי שהוא חפץ במעשי צדיקים ולא במעשי הרשעים ולכאורה הוא תמוה דהאיך יעלה על הדעת לומר שחפץ במעשי הרשעים אמנם הנראה בזה שמעשי הרשעים ביאורו מה שהרשעים שבים מדרכם הרעה ואף על פי כן אמר במדרש שהקב"ה חפץ יותר במעשי הצדיקים שהם צדיקים מעיקרם כמו שאמרנו מפני שהצדיקים הם הם הגורמים לרשעים שישובו ע"י שהם מעוררים לבבם לעזוב דרכם ולשוב אליו יתברך ולקשר עצמם לשרשם והנה איש אשר אלה לו שהוא מדבק עצמו לשרשו צריך שיעלה מדריגה אחר מדריגה שעיקר השתלשלות העולמות מלמעלה למטה עד העולם הזה החומריי היתה על כוונה זו שיחזור האדם מתתא לעילא מעולם העשי' לעולם היצירה וממנו לעולם הבריאה וממנו לאצילות עד שיקשר עצמו בא"ס אמנם כאשר האדם הולך מעולם לעולם יוכלו ח"ו החיצונים להתאחז בו ולבלבלו מדביקותו שהאוירים מלאים מהם ולכן איתא בזוהר הקדוש שהעלי' הוא בכח שם מ"ב שכאשר האדם מכוון בשם מ"ב השם הלז נעשה לו עטוף ומלבוש לנשמתו ורוחו לבל יתאחזו בו התיצונים בעלייתו מעולם לעולם ויש בזה כמה יחודים והכל מסתעפים משם מ"ב שהוא לו למחסה ולמגן בפני החיצונים וכמו כן באם האדם זוכה ויכול לכוון שם זה בעת פטירתו מה טוב להעטיף נשמתו להסתיר אותה בפני החיצונים וזה נרמז בכתוב ואלה שמות 'ו'א'ל'ה גימטריא מ"ב שהשמות והיחודים היוצאים משם מ"ב הם באו מצרימה רומז לעולם הזה שהוא נקרא מיצר ים מפני רוב הצימצומים שבו ורומז שהשמות הללו באים עם בני ישראל לעולם הזה שהוא מיצר ים בכדי שיהיה להם למחסר ולמסתור מן המקטריגים והחיצונים הרוצים להאחז בהם איש וביתו באו בית רומז לצירוף כמאמר הספר יצירה שלשה אבנים בונות ששה בתים כ"א בא עם הצרופים השייכים לשרשו בכדי שיהיו לו לעיטוף ומגן בפני החיצונים ויוכל לדבק עצמו לשרשו.
עוד יראה לימר מה שהוא מוסיף על הראשונים במילת ואלה עפ"י מאמר המדרש שהשבטים הזכרו כאן בשמותיהם על שם גאולת ישראל ראובן שנאמר ראה ראיתי את עני עמי שמעון על שם וישמע אלקים לוי ע"ש שנתחבר להם הקב"ה ונתגלה מתוך הסנה כמאמר הכתיב עמו אנכי בצרה עיי"ש והוא לכאורה תמוה שהרי הכתוב אומר למעלה שנקראו על שם המאורע בעת לידתם ראובן כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני וכו' וכן שמעון כי שנואה וכו' עוד יש להתבונן במה שנאמר למטה ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי וכו' ואת צעקתם שמעתי וכו' וארד להצילו וכו' ועתה הנה צעקת בני ישראל בא אלי וכו' הנה הכתוב הזה כולו מיותר שהרי כבר נאמר ראה ראיתי ואת צעקתם שמעתי נ"ל כי ידוע שתורתינו הקדושה היא נצחיית וישנה בכל עת וזמן מחמת כי רוח הקודש הוא דבר שאין לה הפסק והגם כי בעת שנאמר רו"הק הוא על ענין שהוא באותו זמן אעפי"כ נתלבש באותו רו"הק ענין נצחיי וא"ס ולכן כמו כן בקריאת שם השבטים הגם שנקראו בשמות ע"ש המאורע כמבואר בהפסוקים מ"מ כיון שנקראו בשמות עפ"י רו"הק בוודאי שנתלבש בקריאת שמותם ענין נצחיי וזהו כוונת מאמרם ז"ל שהשבטים הוזכרו כאן ע"ש הגאולה ראובן ע"ש ראה ראיתי את עני עמי כו' וכן כולם והענין הוא כי כל אחד משבטים בבואם למצרים המשיך משרשו גאולת מצרים לעתיד לבוא ראובן המשיך ענין ראיתי את עני עמי וכן כולם שיראה ה' בעניות של ישראל וישמע צעקתם בהתחננם אליו ית"ש ויתחבר להם בכל צרתם לו צר כביכול וכמו שאמרו חז"ל שבזכות השבטים נגאלו ישראל וזהו פי' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כו' ר"ל שבעת בואם למצרים אלה שמותם ע"ש ביאתם למצרים שנרמז בשמותם ענין המשכתם גאולות העתידות וזהו הבאים לשון הוה כי בכל הגליות זכות השבטים עומד לנו לגאלינו וזהו ואלה מוסיף על הראשונים היינו שנתוסף ענין קריאת שמותם ע"ש ביאתם למצרים להמשיך הגאולה על אשר מקודם לכן נקראו ע"ש המאורע וזהו ג"כ פי' הפסוקים ראה ראיתי את עני עמי כו' ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו' ועתה דייקא צעקת בני ישראל כבא המה השבטים בעצמם צעקתם ותפלתם להמשיך הגאולה בביאתם למצרים מיד הנה עתה שהגיע הזמן להגאל בא אלי צעקת השבטים כי עד כה עדיין לא הגיע זמן הגאולה לשמוע צעקת השבטים הגם שהתפללו מיד בביאתם למצרים על הגאולה וכאמור והבן.
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו וכו' וארד להצילו וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש לדקדק יש קצת שהיה ל"ל את צעקתם אני שומע לשון הווה שאז הרי עדיין היו צועקים מידי יום ביומו מצרת השעיבוד גם מה לבשר להם תיכף שביאתם תהי לארץ טובה זבת חלב הלא לעת כזאת רב להם אם ינצלו מהעבודה הקשה אשר עובד בם ויראה לומר כי הנה ידוע שהשי"ת ברא כל הברואים לכבודו להללו ולשבחו ובפרטות לישראל עם קדושו שהם משבחים ומהללים לשמו הגדול בכל עת אמנם עיקר עבדות ה' הן בתורה הן בתפילה צריך שתהי' מתוך שמחה כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל וזהו עיקר נחת רוח לפניו יתברך כשישראל משמיעין קולם בתורה או בתפילה מתוך שמחה וחדוה ועבדות ה' הנעשה מתוך עצבות הוא פוגם מאוד בעולמות העליונים ולכן הזהירו חז"ל שלא יתפלל אדם לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכן אמרו בגמרא שקודם הלימוד הוי אמרי מילתא דבדיחותא מטעם דכתיב עבדו את ה' בשמחה אמנם האדם אשר עיני בשר לו אינו יכול להבחין זאת לאמיתו אם עבדותו הוא מתוך שמחה כראוי או לא שהגם שיראה לו שעובד מתוך שמחה יוכל להיות שיש בו קצת עצבות רק הבוחן לבבות הוא היודע האמת אם הוא מתוך שמחה כראוי או לא וזהו ביאור הכתוב ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי כלומר שרואה אני את ענים שמחמתו אי אפשר להם לעבוד עבודתם לשמו יתברך מתוך שמחה והם עובדין אותי מתוך עצבות מחמת צרת השעיבוד ואין נחת רוח לפני בזה ואולם את צעקתם שמעתי מפני נגשיו תיבת מפני הוא כמו לפני בא יום ה' שביאורו קודם בא וכאן ג"כ ביאורו שמאז קודם שנגשו אותם שמעתי את צעקתם שהיה קולם ערב עלי בעת צעקתם כהרימם קולם בהלל וזמרה מתוך שמחה וגמר אומר כי ידעתי את מכאוביו פי' שאל תדמה לשפוט למראה עיניך שגם כעת הם עובדים בשמחה שאני הוא הבוחן לבות וידעתי את מכאוביו שאי אפשר להם שתהיה עבודתם בשמחה מצרת השעיבוד וכן תאמר להם שאעלה אותם אל ארץ טובה ורחבה וכו' ויהיה להם רחבת ידים ואז ישמחו וירננו ויעבדיני מתוך שמחה ויהיו נחת רוח לפני.
עוד יאמר בהקדם עוד לדקדק שהיה די באמרו ואת צעקתם שמעתי ומפני נוגשיו מיותר גם וארד להצילו יקשה מדוע בחר בלשון ירידה שהוא בלתי מתואר אצלו יתברך כלל ואוציאם מיד מצרים ונראה לבאר ע"פ המדרש ראה ראיתי אתה רואה ראי' אחת וכו' שבאים לסיני לקבל התורה כו' ואני רואה ראיית מעשה העגל שנאמר ראיתי את העם הזה כו' כי ידעתי את מכאוביו כמה עתידים להכאיביני במדבר והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל על מאמר אני ולא מלאך שהטומאה היתה גדולה במצרי' שאפי' המלאכים יראה ללכת שם שלא יתגשמו שמה באויר הטמא ואם ישראל היה שם אף רגע יותר היו כשקעים ח"ו בנו"ן שערי טומאה לכן כביכול ירד השית"ב בעצמו ונתגלה במצרים וגאל את הישראל גוי מקרב גוי כו' כעובר הנשמט וכו' והנה כבר כתבנו למעלה בפ' ויחי שביציאת מצרים נתגלה על כנסת ישראל המוחין עילאין והיה ההתעוררות מני' ובי' כמו בשעת בריאת העולם שהיה היחוד מני' ובי' וזה שפי' הז"הק פ' בשלח בעתיקא תלי' ע"ש לפי שהיו בירידה התחתונה אילולי שהשי"ת הוציאם בחפזון וזה פי' הפסוק ראה ראיתי את עני עמי אין עני אלא מדעת היינו שהם בשפלות כאשר אמרו במדרש אני רואה מעשה העגל כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו פי' ששכחו להתפלל כראוי רק הם צועקים מפני צרתם וענויים שעושים להם המצריים ואין להם שכל להתפלל אלי כי ידעתי את מכאוביו כפי' המדרש הנ"ל ולכן וארד להצילו מיד מצרים וארד דייקא שאני צריך בעצמי לירד לשם ולעוררם תחילה בלי איתערותא דלתתא. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי דייקא כדברי הזוהר בפסוק מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תלי' מלתא כדברינו למעלה.
ויאמר משה כו' מי אנכי וכו' וכי אוציא את בני ישראל וכו' ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות וכו' פירש"י מי אנכי מה אני חשוב לדבר עם המלכים וכו' כי אהיה עמך השיבו על ראשון ראשון שאמרת מי אנכי לא שלך היא וכו' כי אנכי שלחתיך ותצליח בשליחותי כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק עכ"ל והוא תמוה שהכי הי' משה ירא מפני פרעה שהוא מלך שלא יהרגנו שזה לא יעלה על הדעת שודאי ידע משה רבינו ע"ה שהש"ית כל יכול ולא יגיע לו היזק מזה ושאדרבה שיעשה לו כבוד רק שאלתו הי' מה אני חשוב לדבר עם המלכים שמפני ענוותנותו לא רצה ליטול עטרה לעצמו שיגיע לעמוד במקום גדולים וא"כ אין התשובה שלא יוזק מתישבת על שאלתו. אמנם יראה לבאר ע"פ מה בשמעתי מאמ"ור איש אלקים קדוש רבינו אלימלך על פסוק כשופר הרם קולך שביאורי הוא שכמו שהשופר אינו מתגאה בקול היוצא ממנו אם הוא יפה ונעים כך הדורש ומרים קולו בתוכחת מוסר לא יתגאה כלל. והנה משה רבינו ע"ה נתיירא שכשיעשה דבר גדול כזה לגאול את ישראל ע"י ושיהי' בגדולה יותר מכל ישראל אפילו מאחיו אהרן שהי' מפורסם לנביא ה' יבוא עי"ז להתנשאות בעיני עצמו וילכד במוקש הגאוה לכן לא רצה ליטול עטרה זו אמנם השי"ת למדו איזה דרך ישכיל אור להנצל מזה ושלא יתנשא מזה השליחות כי הנה הש"ית ברא כל ברואיו קטנות עם גדולות בצביונם ותוארם וקומתם זה גדול מזה וזה קטן מזה וזה משונה בטבעו מזה הכל כמו שעלה ברצונו יתברך ולא גרם לזה מעלת ברי' זו שיהי' תוארו נאה ושפלות ברי' זו שתהיה בלתי נאה רק הכל הי' מפני שעלה ברצונו הפשוט לברוא כל אחד בתואר המיוחד לו שאין שייכות לומר כלל שמעשי ברי' זו גרמה לה שתהיה נאה מחברתה וכמו כן כשמגביה השי"ת לאדם רצונו כך שיהי' הוא הראש ולא שמעלתו ומעשיו גרמו זה וזה שהראה הקב"ה למשה דוגמא מהסנה שהסנה הזה הוא השפל שבאילנות בתוארו וקומתו ובודאי לא יתנשא לומר שמפני חשיבותו בחר בו הש"ית ומזה יוכל משה רבינו ע"ה ללמוד שיהיה ג"כ כמוהו ולא תהיה נודעת לו ההתנשאות שלו כמו שאינו יודע הסנה משום התנשאות מדוע בחר בו הש"ית כמו שהי' מרגלא בפי אדמ"ור הקדוש מו"ה יעקב יצחק הלוי זצוק"ל על המשנה חביב אדם שנברא בצלם אלקים חיבה יתירה נודעת לו וכו' והבנתי מדברי קדשו הפי' שזו היא יתירה ועודף ללא צורך שיהיה האדם יודע מזה ושיתגאה במה שנברא בצלם אלקים וזה שפרש"י שהשיבו על ראשון ראשון שאמרת מי אנכי לא שלך היא כ"א שלי פי' שאני הוא שרצוני שתהיה אתה השליח כמו שהיה ברצוני לברוא כמה מיני ברואים זה נאה מזה ולא גרמה לזה מעשי הברי' הזאת שתהי' נאה בתוארה ועי"ז לא תפול בשחיתות הגאוה ואהיה עמך וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כנ"ל ותצליח בשליחותי כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כו' כי' שתלמוד מהסנה שתצליח בשל חותך שלא להתנשא בו ולבוא לידי גיאות ע"י שכמו שהסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל שבודאי הסנה אינו משיג שום התנשאות מזה שהרי הוא השפל שבאילנות ולא גרמה לו חשיבתו ואין לו שום גאוה כך תלך בשליחותי ולא תהיה ניזוק כלומר שלא יגיע היזק לנפשך ליפול בשחיתות הגאוה.
ויהי בימים הרבים ההם וכו' ויאנחו ב"י מן העבוד' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקי' מן העבודה וישמע אלקי' וכו' וירא אלקי' וכו' י"ל למה בחר בלשון זעקה ולא נאמר ויתפללו הגם שהיא ג"כ מעשרה לשונות של תפלה כנזכר במדרש אעפ"כ טעמא בעי למה לא נאמר ויתפללו וכתב לשון זעקה ושועה עוד י"ל באמרו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה תיבות מן העבודה נראה מיותר שכבר כתב ויאנחו ב"י מן העבודה עוד י"ל מהלשון וידע חלקים לכאורה אין לו ביאור ונ"ל כי ידוע מהגמרא גדולה תפלה יותר ממע"ט גם איתא במדרשים ובזוהר מעלת התפלה שהיא במקום עבודה אמנם יש עתים שאין התחלה יכולה לעלות למעלה מפני הקטרוגים שמפסיקים כחומת ברזל כ"ש כי עונותיכם מבדילים והתקנה לזה אי' בזוה"ק לזעוק מעומקא דליבא בכל כוונתו שהיא רק קול לבד בלא דיבור והוא נקרא זעקה ושועה ומזה אין המקטרגים יודעי' רק הקב"ה בעצמו פונה לזעקה זו כשהיא באמת מעומקא דליבא ועונה לקוראיו וזה חשוב יותר יותר מהתפילה שהיא בדיבור בחיתוך אותיות ותיבות שמבינים המלאכים ויוכל להיות קטרוג עלי' לא כן בזעקה הנ"ל בלא דבור השי"ת לבד יודע מחשבותיו ומבוקשו וממלא משאלות לבו לטובה וכדא' בשם האר"י ז"ל על פסוק שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו שפי' שמה שצריך להשמיע התפלה שהלא השי"ת יודע מחשבות ויודע בקשת כ"א והי' די רק להרהר מגמתיו וצרכיו במחשבה אמר הכתוב עדיך כל בשר יבואו למען ישמעו ב"א שהצדיק מתפלל וילמדו גם הם להתפלל ע"ש באריכות אכן כשיש קטרוג אזי תקנה לזעוק בקול פשוט בלא דיבורי' כנ"ל ואז נשמע תפלתו כי השי"ת רצון יראיו יעשה ועתה נבוא לביאר הכתובי' וימת מלך מצרים פיר' שהיתה לו ירידה ושכלות שזה נקרא מיתה כידוע ועי"מ היתה שפלות ואומר הכתוב ויאנחו בנ"י מן העבודה מלת ויאנחו פירש לשון הנחה ר"ל שהניחו התפלה שהיא בחיתוך אותיות ותיבות שנקראת עבודה רק ויזעקו היינו בקול לבד וזה' ויאנחו מן העבודה שהניחו העבודה שהיא תפלה בפה כשעשו כך אז ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה ר"ל שעלתה השועה שהיא ג"כ מעומקא דליבא כנ"ל יותר למעלה מהתפלה בפה שנק' עבודה ופי' מן העבודה ר"ל יותר מן העבודה ואמר אחר כך וישמע אלקים את נאקתם פי' הגם שנאקה בחינתה קטנה מבחינת זעקה ושועה אעפ"כ נשמע ג"כ אח"כ ועי"ז ויזכור אלקים את בריתו וגמר אומר וידע אלק' ר"ל שמפני זה נשמע צעקתם מחמת שלא ידע ממנה כ"א הש"י לבדו וע"כ לא הי' עלי' שום קטרוג כנ"ל.
ומשה היה רועה כו' וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר וכו' וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה נראה בדרך רמז ע"פ מה שאמרנו למעלה בפ' ויחי בפסוק ושמע' אל ישראל שהעיקר כל העבדות הוא להבין ולהשכיל שיש אלקים המושל ומשגיח בדרכי הפרטיות ומנהיג את כל העולמות ולית אתר פנוי מני' אמנם צריך לזה יגיעות גדולות להשיג זה באמת לאמתו וצריך להתבודד ולדקדק היטיב בכל עניניו ולהשגיח על עצמו בכל תנועה ותנועה וגם שיהא לבו בוער כאש להבה בהתלהבות והשתוקקות להבורא ית"ש אזי יוכל לבוא לזה לידע מאלהותו ית' באמת לאמיתו וזה עיקר הכל כמאמר דהע"ה דע את אלהי אביך וכו' וזו עיקר הנסיע' להסתופף בצל צדיקי הדור כדי שיבוא לזה לידע דאיהו עיקרא ושרשא דכל עלמין ובזה נבוא לביאור הכתוב ומשה הי' רועה דאי במדרש כ"מ שנא' הי' מתוקן לכך מששת י"ב וביאור הכתוב שמשה היה מוכן להיות רועה ישראל ומנהיגם משי"ב ומנהג את הצאן רומז לישראל שנקראים צאן קדשים אחר המדבר מלת המדבר מל' דבר אחד לדור שהוא לשון מנהיג ר"ל שהי' מנהיג את ישראל אחר השי"ת שהוא הדבר והמנהיג כל העולמות לידע אלקותו ית"ש ויבא אל הר האלקי' חרבה רומז שהמתיק הדינים כמחז"ל מפני מה נקרא שמו חורב שמשם ירדה חורבה לא"ה ועי"ז וירא מלאך ה' אליו שהשיג מציאות אלקותו ומפ' הכתוב ע"י מה השיג זאת אמר בלבת אש ר"ל שהי' לבו בוער תמיד כאש להבה לעבודת הבורא ית' מתוך הסנה ר"ל שאף שהגוף הוא בעביות וחומריות דוגמת סנה אעפ"כ אם לבו בוער תמיד להבורא ית"ש אז יוכל להשיג השגה הנ"ל.
ויאמר משה הנה אנכי וכו' מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אהיה אשר אהי' ויאמ' עוד אלקי' וכו' ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' יש להתבונן בכונ' מרע"ה מה שאמר שישאלו מה שמו שאם נאמ' שכונתו שישראל לא יאמינו בשליחותו ולכן ישאלו על שם ה' א"כ גם אם יאמר להם אהי' שלחני וכו' שמא לא יאמינו לו ויאמרו שבודה הכל מלבו גם אומרו ה' אלקי אבותי' במה יתאמן להם הדבר באמרו זאת גם אומרו אלקי אברהם וכו' למה כפל ה' ג' פעמי והי' די לומר אלקי אברהם יצחק ויעקב ונראה לפרש עפי' מאמר דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' שגם מדברים הנראים בעולם התחתון הזה נוכל לדעת גדולת יוצרינו ונפלאות בוראינו מהילוך השמש והירח וכוכבי השמים והגלגלים גם מתבל ומלואה ימים וכל אשר בהם נוכל לראות שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו ומנהיג את כל העולם כולו כמבואר כל זה בספרי המחקרים ובח"ה עניני הבחינה בברואים וכן בכל עולם ועולם רואים נפלאות הבורא שהוא בורא כל העולמים ואין עוד בלתו וזאת הי' דרך הקודש לאאע"ה שלא רצה לעבוד מצות אנשים מלומדה ללמוד מתרח אביו לעבוד ע"ז רק רצה להשיג המציאות ביגיעתו ושכלו שמתחלה סבר שהשמש הוא המנהיג ובראותו שקיעתה ביום ראשון ולמחר עלתה ממזרח כיום אתמול הבין שמוכרח להיות גם לה מושל ומנהיג וכן ללבנה ולכוכבים ולגלגלים עד שהשיג ממקור חכמתו מציאות אלקותו ית' שהוא המנהיג ובורא כל וכן יצחק אבינו בראותו את אברהם אביו שלא רצה לעשות מצות אנשים מלומדה גם הוא דרך בעקבותיו וחקר ג"כ מציאת אלקותו כפי דרכו דרך הקדש עד שהשיג מציאת אלקותו ית' וכן יעקב לא רצה ללמוד מאבותיו לעשות כמעשיהם מבלי שהשיג בשכלו לכן יש כמה שמות להקב"ה שכל א' וא' כפי עבודתו עבודת הקודש והשגתו יקרא שם להש"י שאאע"ה שהיתה בחינת עבודתו במידת אהבה וחסד ולהכיר גדולתו קראו הגדול ויצחק שהיתה בחינתו לעבדו ביראה ופחד קראו הגבור ויעקב בבחינת עבודתו קראו הנורא וזה הגדול הגבור והנורא שמרמז שכל א' מהאבו' קרא לו שם כפי השגתו ובזה נבוא לבאר שמשה אמר להש"ית כשישראל ישאלו שמו האיך נקרא כפי בחינתם שיוכלו לעבדו בבחינת שם זה מה כוונתו מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים וכו' כה תאמר וכו' אהי' שלחני אליכם פי' השם אהי' ביאורו שאהי' נקרא לכל א' כפי בחינת עבודתו ר"ל שתאמר להם שלא יעשו מצות אנשים מלומדה ללמוד ממך לעבדנו בהשם שקראת כפי בחינתך לכך ויאמר עוד וכו' אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' ויחד ה' על כל א' וא' ר"ל שתלמדו מהאבות שכל א' עובד כפי בחינתו ויגע להשיג מציאותו ולא מצות אנשים מלומדים לכן כל אחד קרא לי שם כפי בחינתו ואמר אח"כ זה שמי לעלם ר"ל שהשם הקדוש שם אהי' שאמרתי לך היא נעלם וסוד מופלא ומכוסה וזה זכרי לדר דר ר"ל זכרון ה' מורה שגם לדר דר היינו לדורות הבאים אהי' נקרא לכל א' כפי בחינתו והשגתו דווקא והבן.
עוד נוכל לפרש בהקדם לדקדק מה שאמר לו הש"י ג"פ שם אהי' ועוד יקשה למה אמר ה' אלקי אבותיכם וכו' הי' די במה שאמר שם אהי' שיאמר להם כשישאלו ממנו שמו עוד י"ל אומרו זה שמי לעולם וזה זכרי השני לשונות שמי וזכרי ומפני מה לעלם חסר וא"ו ודרשו חכמינו ז"ל ידוע ונראה עפ"י מ"ש למעלה שיש עתים שאין התפלה יכולה לעלות מפני המקטריגים והדינים שיש למעלה והתקנה למשוך ממוחין עילאין שמות ההוויו"ת רחמים גדולים וחסדים מגולים על כ"י ואז נמתקים כל הדינים עוד ידוע שכהשם הוי"ה היא כסדר בר"ת של הפסוק הוא מורה על רחמים פשוטים וכשהוא בס"ת מורה שהרחמים הם בתוך הדינים ועדיין אינם רחמים פשוטים והנה בגלות מצרים היו קטריגים גדולים על ישראל כדמצינו שאפילו שנגאלו והיו אצל הים היה עדיין קטרוג גדול הללו עע"ז והללו עע"ז מכ"ש בהיותם במצרים שהיו קטרוגים גדולים ודיני' קשים ר"ל והראי' שקושי השעבוד היה משלים הזמן שעדיין היו רחמים מעורבים בתוך הדיני' ולא היו עדיין רחמים פשוטים ע"כ סירב משה בשליחות והנה בששים רבוא ישראל בוודאי היו חכמים גדולי' ובעלי רו"הק שהבינו זאת מהשמו' שהרחמי' הם עדיין מעורבים בתוך הדיני' ע"כ אמ' מרע"ה ואמרו' לי "מה "שמו מה אומר אליהם וכו' שמרומז השם הוי"ה בס"ת וזה מורה שרחמים אינם פשוטים והאיך אפשר להיות הגאולה כשישאלו אותי כך מה אשיב להם (ומרומזים דברי אלה ברמב"ן פ' זו) ואמר לו ה' אהיה אשר אהיה שהוא רחמים עי"כ יכולים ליגאל והוסיף עוד לאמר כה תאמר לב"י אהיה שלחני אליכם פעם ג' ר"ל באם שישאלו עוד הלא ב' פעמים אהיה עולה מ"ב שהוא שם של גבורה והאיך אפשר ליגאל עדיין ע"כ אמר לו פעם ג' אהי' ששלשה פעמים אהיה גי' ס"ג ושם ס"ג הוא בבינה כידוע שהיא עלמא דחירו' יובל הגדול ומשם היה הגאולה ממצרי' כידוע מזה"ק בפסוק וחמושים עלו ב"י ואמר עוד כה תאמר וכו' אלקי אבותיכם אלקי וכו' לפי שבבינה הגם שהיא עלמא דחירו מ"מ דינין מתערין מינה כידוע וא"כ עדיין ישאלו איך אפשר שיגאלו ע"כ אמר לו עוד שיאמר להם מההמשכה ממוחין עילאין שהם הג' שמות הויות שנמשכין משם י"ג ת"ד עילאין שהם חב"ד וזו אלקי אברהם אלהי יצחק יאלקי יעקב היינו חב"ד שמשם יכולין להמתיק כל הדיני' ולמשוך משם רחמים גמורים וחסדים מגולים ועי"ז יהיה להם הגאולה וזה שא"ל השי"תב זה שמי לעלם ח' וא"ו שהוא לשון העלמה שהשמות הללו הם בהעלם גדול והם מוחין עילאין ועמוק עמוק מי ימצאנו וזה זכרי לדר דר ר"ל שע"י שמות הללו שהן מוחין עילאין יכולין בכל דור ודור להמתיק הדיני' שהם בבחי' נוקבא ולמשוך על כ"י רחמים גמורים וחסדים מגולים שיהיה בבחי' דכר ולא נוקבא וז"ש וזה זכרי שיהיה בבחינת זכר רחמים גמורים לדור דור פי' שבכל דור ודור יכולים לפעול ולהמשיך רחמים גדולים על כ"י אמן.
ויאמר משה אל ה' בי אדני וכו' כי כבד פה וכו' ויאמר וכו' מי שם פה כו' ויאמ' שלח נא ביד תשלח ויחר וכו' י"ל מפני מה מיאן משה בשליחות עד שחרה בו אף ה' ועשתה רושם כדברי ר' יוסי שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי עוד צריך לדעת מה שייכי' הרושם להליכתו שאחר עשיית הרושם הלך תיכף ונוכל לומר בדרך רמז כי הנה יש צדיקים שבחי' עבודתם היא בבחי' גבורה להמשיך גבורות על שונאי ישראל ויש ג"כ צדיקי' שעבודתם ג"כ בבחי' גבורה להמתיק הגבורו' בשורשם מעל ב"י ויש צדיקים אשר הם מצד החסדי' וצדיקים כאלו אינם יכולים להמתיק הגבורות מעל ישראל וכן אין יכולים להמשיך הגבורות על שונאי ישראל רק להמשיך תמיד חסדים גדולים ורחמי' על כ"י וכן הצדיקי' שהם בבחי' גבורה אין יכולים להמשיך חסדי' רק להמתיק הדיני' על ב"י או להמשיך הגבורו' על שונאי ישראל אך הצדיק הגדול שהוא הכוללת של כל המדות יכול לפעול בכולם להמשיך חסדים על כנ"י ולהמתיק הדיני' מעליהם ולהמשיך הגבורו' על שונאיהם והכל נעשה ע"י מעשה ודבור ומחשבה שמביא במעשה ובדבר ובמחשבה כל המדות למקור העליון בי"ב צירופי הוי"ה שבמלכות שמים שמשם נפעלו כל המדות כ"א לפי מדתו וזהו שאמר משה אל ה' בי אדני ב"י גי' י"ב שהם י"ב צירופי הוי"ה אדני הוא מלכות שמים היינו שבי נכללים הי"ב צרופי הוי' שבמלכות שמים ואני כולל החסדים לכן לא איש דברים אנכי דיבור הוא לשון קשה דהיינו הקשות שהם הגבורות אינם בי כי כבד פה וכבד לשון אנכי "כבד עולה כ"ו מנין שם הוי' כבד פה היינו התגלות וכבד לשון הוא ה' מוצאות הפה המדובקי' להחיך שדבוק בהמוח ורומז למוחין גדולים היינו שהן בהתגלות והן בנסתרות שבי היינו במוחין בכולם נכלל בי הוי' ב"ה ואני מצד הגבורות רק כולו חסד ואיך אוכל לילך בשליחות להמשיך גבורות על פרעה ועמו ואמר לו הש"י מי שם כו' אלים או חרש או עור כו' והוא מרמז לדיני וגבורות הלא אנכי ה' שאין השגות מדת החסד מחמת מעשי הצדיק רק השגה זאת הוא במתנה מהש"י אשר חנן להצדיק ההוא וכמו כן אתן לך במתנה מדת הגבורה ג"כ ותוכל לפעול גם גבורות בשליחות ואעפ"כ אמר משה בי אדוני שלח נא כו' שעדיין אין בי מדת גבורה לכך ויחר אף ה' במשה ר"ל שהביא במשה מדת הגבורה שהוא בחי' אף ולכן אמרו חז"ל שעשתה רושם שנא' הלא אהרן אחיך הלוי שהכהני' הם מדת החסד והלוים הם בחי' גבורה לזה אמר שמשה היה ראוי להיות כהן מדת חסד ואהרן לוי מדת גבורה ומחמת המיאין בשליחות להיותו מצד החסד וכנ"ל הוכרח שיהיה לוי מדת גבורה להמשיך דינים על פרעה על עמו.