אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. כו' וגרך אשר בקרב מחנך וכו' לעברך בברית וכו'. ראוי להתבונן על אמרו תחילה נצבים היום כולכם. ואח"כ אמר ראשיכם וכו' שהוא מיותר שהוא נכללו במילת כולכם. גם אמרו כל איש ישראל מיותר. גם מדוע התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד והנראה לומר בזה כי הנה ידוע אשר עיקר גדול מעקרי ושרשי העבודה ופתח התשובה הוא להתאחד כאחד ולהתקשר בעבותות אהבת חבירים ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו ולא יתבונן בעוותתו ועל ידי זה נכסף ומתאווה להתדמות אליו במעשים הטובים וישוב אל ה' בכל לבבו גם ע"י מדה זו אשר אין אדם שם על לב קוצר יד חביריו במצות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו על ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם כמאמר הכתוב חיבור עצבים אפרים הנח לו ועי"כ השי"ת מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו ומעביר על פשעים ומתעורר עי"ז מדות ועובר על פשע וזהו אמרו אתם נצבים היום ביאורו שיש לכם התיצבות ותקומה לפני ה' מפני אשר ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' כל איש ישראל פי' שכולם הם כאיש אחד בלב א' לאהבה ואחוה וריעות גם ירמוז במלת כל אל הצדיק שנקרא כל כידוע שע"י התחברות אל הצדיקי הדור שהוא מקשר נשמותיהן לשרשם הם נעשים כאיש אחד וזהו לעברך בברית ובאלתו לשון ברית מורה על מדת גבורה ופי' שיהיה עובר על פשעם וימתקו הגבורו' ויתעוררו רחמי' עליה'.
א"י אתם נצבים ותחילה נבין עוד במלת לעברך בברית ופירש"י שכן דרך כורתי בריתות כענין שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. וגם זה צריך ביאור שאף על פי כן לא מצאנו לישראל שעשו כן. והנראה לרמוז בזה על פי מאמר הכתוב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו ודרשו חז"ל ירח שהלבנה מתכסה בו והענין הוא על פי מאמר חז"ל בגמרא ראש השנה דף י"ח כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וכו' אמר רבב"ח אמר ר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת הנה ראוי להתבונן מאי מודיענו בזה שנסקרין כאחד ואם בא לומר שיפחדו מאימת הדין האיום והנורא הלא יותר יש להתפחד באם לא היה נסקרין כאחד כי באולי יצא משפט הצדיקים כאור נוגה ראשונה ואח"כ יהיה הם נידונין לבדם באין הצדיקים בקרבם להגין בעדם אמנם הנה ידוע ליודעי בינה אשר כל מגמת כוונת תקיעתינו ותפילתינו בר"ה הוא כי מפני אשר הוא עת משפט לאלקי יעקב ומקום משפט הוא במדת מלכות שמים ומפני אשר מלכותו מלכות כל העולמים גם בעולמות התחתונים ע"כ יש מקום להממונים התחתונים ג"כ להתקרב ויבואו בני אלקים להתיצב על ה' ע"כ אנו תוקעים בשופר שהוא קול פשוט הבא ממוח ולב לעלות אל העתיקא שהוא הרצון הקדום ששם רחמים גמורים ולהמשיך משם רחמים אל המלכות שמים להשפיע לישראל וזה מאמר חז"ל דמכסי' בי' סיהרא שהוא רומז למלכות שמים כידוע ליודעים שהיא נכסית מפני המקטריגים ועולה אל הספי' הנעלמים וזהו מאמרינו בר"ה היום הרת עולם וכו' אם כבנים וכו' שמדרך האב לדבר עם בניו ולהמתיק סוד אתם במקום נעלם ונסתר וזהו בחי' הרת העולם שהעולם היה שם בבחי' הריון כידוע שעולם חסד יבנה והיה במדת בינה בבחי' העלם וידוע כי גם עבודות כהן גדול ביוה"כ היה הכל בבחי' העלם כידוע מספרים הקדושים ממהר"מק והאר"י זצוק"ל אשר רמזו במאמר הכה"ג אחת ואחת אחת ושתים וכו' שמילת אחת רומז לעולם התשובה שקדמה לעולם ועי"ז שישראל באין לבחי' העלם הם נכסין מכל המקטריגים וזהו מאמר חז"ל כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שמעתי מאדומו"ר הרב הקדוש רשכב"ה מוה' יעקב יצחקמלובלין זצוק"ל שפי' שרומז על ישראל שעוברין לפניו יתברך כבני אדונים אחרי שהם בניו יתברך ומרון לשון מרות ואדנות וע"ז אמר רבב"ח אמר ר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת פי' שהם נשגחים ונשפטים אז כשהם בבחי' אחת ירמז שע"י תשובתם ותקיעתם ותפילתם הם נכסין לבחי' הרת עולם שנקרא אחת והנה ידוע כי ספירת הויה שהוא זעיר אנפין הוא למטה מבחי' הרת עולם ושם אלקיכם שהוא מלכות כמאמר חז"ל בר"ה הוא סוף המדות וזהו אמרו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם לפני דייקא שאתם נכנסין לבחי' הרת עולם שהוא למעלה מזעיר אנפין ומדת מלכות וזהו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו שתעבור בתוך כל הגבורות וכל האלות ולא ירעו לך מפני שתהיה נכסה ממקטריגין כנ"ל.
א"י אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם וכו' הנה יש לדקדק על אמרו לשון נצבים ולא אמר עומדין כמי ואברהם עודנו עומד וכו' גם מלת לפני איני מדוקדק קצת והיותר היה לו לומר לנגד ה' ויראה לפרש עפ"י מש"כ בר"ה די"ח בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון מאי כבני מרון אר"י אמר שמואל כחיילות של בית דוד ופרש"י לשון מרות ואדנות ופירושו כי הנה עיקר כוונתינו בראש השנה להמליך עלינו ועל כל העולם כולו את מלך מ"ה הקב"ה ולהכיר אלהותו ית"ש ולזה אנו אומרים המלכיות גם המלך הקדוש והמלך המשפט ולזה אמרו רבותינו בר"ה מלך וציבור כו' מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון אף וצריך להבין הכי משא פנים יש בדבר חלילה אמנם ירמז בזה על ישראל אשר הם בנים לה' ונקראים ממלכת כהנים והם בני פלטין של מלך הקדוש ויודעים להמליכו ולקבל אלהותו אשר זה הוא כל חפץ ה' שיתגלה כבוד מלכותו ועיקר ההתגלות הוא בר"ה ומפני זה נידונין מקמי דליפוש חרון אף אחר שהם זהירין בכבודו ראוים שידונו בחסדי ה' וזהו שאמר הכתוב אתם נצבים פירושו כמו נצב מלך לשון אדנות כולכם היום דרשו חז"ל זה היום הוא ר"ה כמו ויהיה היום האמור באיוב א' ופירושו שמפני שאתם אדונים ובני עליון כולכם לזה דבר משפטיכם יבוא לפני ה' שהוא מדת הרחמים והוא בכבודו יהיה דיין לכם שהוא אלקיכם שקבלתם מלכותו עליכם וכמו שאמרו חז"ל בר"ה אני ה' אלהיכם זהו מלכיות.
א"י אתם נצבים היום כולכם וכו' ראשיכם שבטיכם וכו' כל איש ישראל טפכם נשיכם וכו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וכו' למען הקים וכו' ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה וכו'. הנה כבר דקדקתי מדוע פתח בלשון רבים אתם נצבים וכו' ראשיכם טפכם וסיים בלשון יחיד כל איש ישראל לעברך בברית והי' לו לומר כל אנשי ישראל לעברכם וכו' גם ראוי להבין מהו לעברך בברית ופרש"י ידוע כנ"ל ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע גם יש להבין בפרש"י ע"פ מדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל ק' קללות חסר ב' חוץ מ"ט שבת"כ הוריקו פניהם וכו' התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימים ועדיין בלתי מובן הפיוס הזה כי שמא קודם שהתרו בהם בכל האלות האלה עדיין לא היו ראוין לעונש משא"כ אחרי שומעם הקללות ואעפ"כ לא ישימו לבם להם אין זה מעלה ארוכה מה שלא נענשו קודם לכן ויראה לומר שמשה רבינו ע"ה נתן להם עצה איך ינצלו לבל יחול עליהם האלות האלה כי באמת באם ח"ו היו חלין מיד כשאין ישראל עושים רצונו של מקום ב"ה הי' קשה מאד להתקיים מפניהם ע"כ ניחם אותם משה רבינו ע"ה ומצא להם רפאות תעלה ומזור תרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות האלה והוא כי עיקר התריס בפני הפורעניות הוא האהבה והאחדות וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות וריעות בין זה לזה אין מקום לשום פורעניות לחול עליהם כמאמר הכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו שביאור שאפילו באם הם ח"ו עובדי ע"ז ויש ביניהם התתברות בלי פירוד לבבות הם שוקטים ונחים באין שטן ופגע רע ומתרחקים עי"ז כל הקללות והיסורין וזהו אמרו אתם נצבים היום כולכם ר"ל אעפ"כ ששמעתם כל האלות הברית הכתובות למעלה אעפ"כ תהיו נצבים ותהי' לכם תקומה ע"י שראשיכם ושופטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל שיהיו כולם בלב אחד ובאהבה הראשים והזקנים וכל ישראל כאיש אחד וזהו כל פירוש כולם יהיו איש ישראל היינו כאיש אחד וזהו אמרי לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו שע"י ההתחברות תוכל לעבור בין כל האלות ולא יגיעו עדיך כלל ולא יזיקו לך למען הקים אותך היום לו לעם פי' שע"י כן תהי' לך תקומה שתנצל מכל מיני פורעניות ואח"כ אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית כו' פי' שלא לדורו של משה לבד שהיו גדולי' הערך הובטח דבר זה להנצל מכל רע ע"י ההתחברות כי את אשר ישנו פה ואת אשר אינינו פה שאפילו כל דורות הבאים היבטח להם דבר זה לעבור בכל אלות הברית ושלא ירעו להם ע"י האחדות וההתתברות שיהי' ביניהם וק"ל.
א"י אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם כו' טפכם נשיכם וכו' מחוטב עציך וכו' לעברך בברית וכי' לדקדק יש על אמרו אתם נצבים ולא אמר עומדים כנ"ל גם למה חשב בפרטות כל אחד מהנצבים ויראה לרמוז עפ"י המדרש ע"פ איזן וחיקר שעשה אזנים לתורה משל לקופה מליאה פירות ולא היתה יכולה להטלטל בא פיקח אחד ועשה לה אזנים וכו' והענין הוא כי אורייתא וישראל וקוב"ה חד שהתורה כולה שמותיו של הקדוש ב"ה והיא נובלת החכמה עילאה ואיהו וחכמתי' חד והצדיק המדריך את עם בני ישראל איך לעבוד את השם ולדבקה בו יתברך ולהשיג מציאותו ית"ש ובזה הוא מקשר אותם בשרשם להתאחר ולהתדבק באחדותו הפשוט הצדיק הזה הוא דוגמת יד ובית אחיזת הכלי שכמו שע"י יד הכלי נוח לטלטל את הכלי ולאחוז אותו כן ע"י הצדיק נוח להתאחז ולהתקשר באחדותו שהוא מורה דרך איך לחזור בתשובה ולהתקרב לבוראו וזהו שעשה אזנים להתורה פירוש שעשה את עצמו דוגמת אוזן הכלי שאדם מטלטל אותו ע"י אזנו כן הוא נעשה אוזן ובית יד להשיג על ידו התורה שהיא חכמתו ולהתדבק בחכמה עילאה ואולם גם יתר עם בני ישראל מקטנם ועד גדלם הגם שאין עבדות כולם זכה כ"כ מ"מ כולם הם גורמים התגלות אלהותו בעולם ובירור העולמות ע"י שהם נצרפים בכור עוני ובקושי השעבוד ועומדין באמונתם וזהו כל מגמת עבודתינו בעולם לברור העולמות עד שתתגלה מלכותו יתברך ויקוים בנו ומלאה הארץ דעה את ה' ואפילו על עמי הארץ אמרו חז"ל דאלמלא עלים לא מתקיימו אסכלי' שפירושו שת"ח דומים לפירות האילון והע"ה לעלים שאלמלא העלים אין הפרי מתגדל וע"י שהם מתקשרים יחד בעבותות האהבה ויש אחדות ביניהם והם סומכים ועוזרים להת"ח הם גורמים עי"ז שתשרה השכינה ביניהם ושלא ישלוט בהם שום רע ומדת הדין וכמאמר הכתוב הנ"ל חבור עצבים אפרים הנח לו ואמרו חז"ל ע"ז שאפילו ח"ו עובדים ע"ז ויש שלום ביניהם אין מדת הדין יכולה לשלוט בהם ואלמלא הערב רב שע"י מעשיהם המקולקלים נותנים מקום לאומות העולם לערער כבר היו מתבררין העולמות והיו כל האומות מוכרחין להודות באלהותו ית' והי' מקוים בנו מאמר הנביא אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' נמצא שכל אחד מישראל הוא בית יד וכלי להשראות שכינתו בעולם ושתתגלה מלכותו בקרוב וזהו אמרו אתם נצבים היום כולכם וכו' פירש מלת נצבים כמו ויבוא גם הנצב אחר הלהב שבספר שופטים שפירושי בית יד של החרב כמו כן כאן פירושו שאתם כולכם בית יד ונצב להשראות שכינתו יתברך. וזהו לפני ה' אלקיכם שאתם כולכם גורמים התגלות אלהותו בעולם וזה שתשב ופרט ראשיכם שבטיכם כו' ולא זו בלבד אלא וגם טפכם ונשיכם וגרך כו' כולכם גורמים קיום התורה וזהו לעברך בברית ה' אלהיך.
א"י אתם נצבים וכו' ולתרץ ג"כ הדקדוקים הנ"ל ונוסיף בדקדוק השני שמכיון שאמר נצבים כולכם הרי כולם במשמע ולמה חזר ופרט אחר כן ראשיכם שבטיכם וכו' ויש לרמוז בזה ע"פ מאמר חז"ל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה וכו' בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ואמרינין מאי כבני מרון וכו' ר' יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד ופרש"י שכך היו מונין אותן זאח"ז בצאתן למלחמה אמר רבב"ח אמר ר"י וכולן נסרקין בסקירה אחת גם בזה יש לדקדק שתחילה אמר שעוברין לפניו כבני מרון דהיינו אחד אחד כחיילות של בית דוד ואח"כ אמר שנסקרין בסקירה אחת כולם יחד וא"כ אין זה כתיילות של בית דוד גם הקשו הראשונים על מה נידונים בר"ה אם על החיים הרי בפסח נידונין על התבואה ובעצרת על הפירות וא"כ כי יהיב רחמנא שבעא לחיי הוא דיהיב גם מאי כל באי עולם והל"ל כל העולם ויש לרמוז בזה עפ"י מה שיש לשים לב על מה שבימים נוראים החיוב לומר המלך המלך המשפט וכל פסוקי המלכיות ואנו ממליכין לאל עולם בכל התפילות הלא בכל השנה כולה הוא ג"כ מלך על כל האדץ ואנו מקבלין עול מלכותו ית"ש פעמים בכל יום ומדוע דווקא בימים הנוראים החיוב לומר פסוקי המלכיות והמלך הקדוש אמנם הענין הוא כי הנה כל כוונת בריאות העולם הראשית המחשבה בו הי' כדי שתתגלה מלכותו בתחתונים וכל הברואים יכירו וידעו ממלכותו יתברך וצימצום אלהותו יתב"ש ע"י עילה ועלול בהשתלשלת הי"ס ואבי"ע בכדי שיוכלו הברואים לקבל אור אלהותו וכל עולם הוא כלול מע"ס ונקודת המלכות נשתלשלה מראשית המחשבה בכל העולמות כמאמר הכתוב מלכותך מלכות כל העולמים שרומז שמדת המלכות נשתלשלה מראשית המתשבה בכל העולמות עד העולם העשי' והוא בצימצמום כ"כ עד שגם הסט"א יניקתם ממדת המלכות וע"י שנתצמצם כ"כ יש מקום לנטות ימין ושמאל בכדי שיהי' הבחירה חפשית למען יגדל שכר ההולכים בדרך הישר ולזה אנו אומרים בזמר לכה דידי מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחילה שרומז שהגם שמלכות הוא סוף המעשה הוא במחשבה תתילה שראשית המחשבה בבריאת העולם הי' למען יתגלה מלכותו בתחתונים ולכן כל עיקר עבדות ה' הוא שישים האדם כל מגמתו בתורה ובתפילה ובכל פרטי עבודתו לבנות קומת השכינה ולהעלות מדת המלכות שבכל העולמית מתתא לעילא עד ראשית המחשבה ועי"ז מתבטל אתיזת החיצונים שהם מסבבים ומפסיקים בינינו לבין אלקינו ומתגלה מלכותו יתברך והנה מאין בא זאת שהקליפות מסבב המלכות שמים ועושין מסך המבדיל הענין הוא כי בכל מיני עשיותיו של אדם כלולים עשר ספירות כי באם ירצה האדם לעשות איזה מעשה אזי מחשב תחילה בחכמתו ובינתו אם לעשות דבר זה אם לאו וכשגומר בדעתו לעשותו. הוא מפני שאוהב התועלת שיהי' לו בעשי' זו. וגם ירא מההיזק שיגיע לו כשלא יעשה דבר זה וגם התפארת שיש לעשי' זו. והוא נוצח המניעות המעכבין לעשות הדבר וכן כולם ואם האדם משים כל מגמת עשיתו לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו כלולים בכל מעשה ממעשיו העשר ספירות הקדושות ובזה בונה קומות השכינה ומעלה אותה ומיחד כל העולמות אכן חס ושלום להיפוך גורם ע"י מעשיו ח"ו שנאחזים החיצונים בהמדות ועל י"ז נעשה מחיצה המבדלת מלהכיר מלכותו יתברך שמו ולכן בעתים הללו ימים הנוראים שמגיע היקף השנה וזמן בריאת העולם וכוונת הבריאה היתה שתתגלה מלכותו בתחתונים ולכן העיקר העבדות אז להעלות מדת המלכות שבכל העשר ספירות שכל האחד מהספירות כלול מכל הי"ס כמו שהיתה בראשית המחשבה בזמן הבריאה שיתבטל עי"ז אחיזת החיצונים ויתגלה מלכותו בכל העולמות ולכן א'ש'ר'י עולה בגימטריא כמנין עשר פעמים הוי' אדני מנין ת'ת'ק'י מפני שצריך בחודש הזה ליחד כל בחי' המלכות שבכל העשר ספירות ולכן צריך לומר אז העשרה פסוקי מלכיות והמלך הקדוש ולכן טרם בוא יום ראש השנה צריך כל אדם לפשפש במעשיו היטיב הדק ואם ח"ו פגם באיזה מעשה או מדה הפגם מגיע בכל הספירות כי בכל מעשה כלולים כל הי' ספירות כנ"ל ולכן צריך למהר לתקן את אשר עיוות ועל ידי שמתקן המדות וכל מדה כלולה מי"ס הוא מעלה כל בחי' המלכות שבכל היו"ד ספירות כי כל ספירה כלולה מכל היו"ד רק מה שבעולם העליון הוא מלכות בעולם שלמטה ממנו הוא כתר וע"י שמתקן הפגם מתבטל אחיזת החיצונים ומתעלה המלכות שמים עד ראשית המחשבה וזהו פי' הגמרא בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ופירושו מאי כבני מרון כחיילות של בית דוד הנה באי עולם רומז לבחי' המלכות שבכל עולמות שמדת מלכות נשתלשלה למטה ובאה לעולם וכל באי עולם רומז לכל בחי' המלכות שבכל עולם ועולם שכולם יש להם עלי' אז בר"ה. וזהו כבני מרון כחיילות של בית דוד דהנה מלכות בית דוד רומז למלכות שמים שכל מגמת דוד המע"ה הי' לבנות קומת השכינה ולהעלות המ"ש כמאמר חז"ל ע"פ נאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של מלכות. ובר"ה המלכות מתעלה כמו שהוא מגמת נפשם של בית דוד שתתעלה מלכותו יתברך. וזהו כולם נסקרין בסקירה אחת פי' שבכל בחי' המלכות שהם באי עולם כנ"ל כולם מתעלין ומתיחדין יחד כאחד וזהו רומז בכתוב אתם נצבים היום כולכם כו' הנה מלת נצבים ביאורו כמו נציב מלך שבספר מלכים שהיא מלכות ואדנות ורומז שאתם נצבים כולכם ר"ל שאתם מקימים ומעלין המלכות שמים שהמלכות מתוארת בשם נציב כנ"ל לפני ה' אלהיכם רומז ע"ד מאמר חז"ל אני ה' אלהיכם זו מלכות ולפני ה' אלהיכם רומז שלפני בוא יום ר"ה שהיא זמן עליות המ"ש קודם לכן אתם מתקנים כל פגם כדי שתתעלה מלכותו יתברך. ולכן חזר ופרע ראשיכם שבעיכם כו' שחשב שם עשר בחינות זו למטה מזו לרמוז שהם ג"כ כלולים מעשר בחינות כנגד העשר קדושות ולכן ע"י קבלתם עול מלכות שמים הם מעלים בחי' המלכות שבכל קדושה מעשר קדושות.
הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת יראה הפי' ע"פי מה שמצינו בשם האר"י ז"ל על פסוק לך דומי' תהלה. שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו ופי' כי הנה ידוע לכל עובד ה' שאילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות כו' על אחת מאלף אלפי אלפים וכו' מהטובות שעשה עמנו בכל עת גם מי יתנה תוקף תהילותיו שאפילו משרתי עליון אשר יש להם כמה ראשין ובכל ראש אלף פיות וכו' כמובא במדרש אין מספיקין לומר קצת מתהילותיו ועיקר עבדות ה' ותהילתו הוא בלב שיותר ויותר ממה שהפה יכול לדבר הלב יכול לחשוב וה' יודע מחשבות אדם. אמנם מהצורך לסדר שבחים ותהילות בפה דווקא הוא למען יוכלו ללמד הבאים אחרינו הבאים לעבוד את ה' שאם לא היו מתפללין ומשבחין לה' אלא בלב לא יהי' ניכר עבדות כזה לזולתו שיוכל ללמוד ממנו ע"כ מן הצורך ללמוד ולהתפלל בפה בכדי שיקחו מוסר הבאים לשמוע בשמעם דברים יוצאים מן הלב בגודל אהבת ה' ויראתו כן יעשו גם הם וזהו פי' לך דומי' תהלה פי' עיקר תהלתך הוא בדומי' ובמחשבה שומע תפלה פי' מה שהתפילה נשמעת מפי עבדי ה' בני ישראל הוא למען עדיך כל בשר יבואו לעבדך באמת שיהי' להם ממה ללמוד עבדות השם וזה ג"כ פי' הנסתרות לה' אלהינו פי' עבדות ה' ראוי שתהי' בהסתר שהוא במחשבה שהוא היותר נסתר מבני אדם והנגלות פי' מפני זה התורה והתפילה היא בהתגלות הוא לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת פי' שילמדו בנינו לעבוד ה' ולעשות כל מצותיו ולהגות בתורתו שאי אפשר ללמוד זה ממחשבת זולתו כי אם מנראה מתפילתו הזכה ולימוד תורתו כנ"ל.
א"י הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם כו'. יש לרמוז בזה כי הנה ידוע שעיקר העבדות בתורה ובתפילה ובכל המצות היא האהבה והיראה שעושה בה המצוה ההיא שכפי גודל אור התלהבות האהבה והיראה שיש לו בעשיתה כן תגדל המצוה. והנה במצות עשה הגם שעיקר המצוה היא פנימיותה שהוא הדו"ר שיש לו בעשיתה מ"מ אי אפשר שיקיים המצוה מבלי מעשה שיעשה בגופו ממש כהנחת תפילין וציצית ומזוזה וכן כולם. וכן עסק התורה והתפילה ג"כ אי אפשר לקיימן מבלי מעשה הדיבור בפה אכן המצות לא תעשה שהמצוה הוא רק שישב ולא יעשה כלל מעשה העבירה הנה כל קיומה אינה רק ע"י האהבה והיראה שבממשבה שע"י שאוהב את השם ומתירא מפניו הוא יושב ואינו עושה העבירה והמצוה ל"ת מתקיימת בלי שום מעשה כלל רק על ידי האהבה והיראה שבמחשבתו ועיקר האהבה והיראה הוא במוח ולב שע"י שהמוח מחשב והלב מבין בגדולות יוצר בראשית עי"ז הוא אוהב את השם ומתירא מפניו וזה ביאור מאמר חז"ל ע"פ זה שמי לעולם וזה זכרי וכו' שמ"י עם י"ה שס"ה וזכר"י עם ו"ה רמ"ח שהם שש"ה מצות ל"ת ורמ"ח מצות עשה. ויש להבין מדוע המצות לא תעשה מתעלים יותר שבא חשבונם ע"י ב' אותיות הראשונות משם הוי"ה ב"ה ולמצות עשה נחשבין אותיות האחרונות משם הוי"ה. ולדרכינו יובן היטיב שמפני שמצות ל"ת כל קיומם אינו תלוי רק במחשבה שע"י האהבה והיראה שיש במחשבתו ובבינות לבו הוא נמנע מלעשות העבירה ולזה חשבון מנינם הוא ע"י אותיות י"ה דאינון מוחא ולבא עולם המחשבה ומצות עשה מפני שאי אפשר לקיימם רק ע"י מעשה בפועל לזה נתמלא חשבונן ע"י אותיות ו"ה שהם ז' ימי הבנין עולם המעשה. והנה ידוע שהעבודה היא צורך גבוה כמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים וע"י עבודת בני ישראל נתעלית השכינה הקדושה להתיחד עם דודה. ואולם עיקר יחודי העולמות העליונים ובנין קומת השכינה הם תלוים במחשבות המצות שכפי גודל יקר תבערת יקוד האהבה והיראה כן נעשים היחודים בעולמות העליונים שהרי הגם שנא' אל כביר לא ימאס שתפילות רבים אינם חוזרות ריקם אעפי"כ אנו רואים שזה כמה שנים שעברו אשר אנו מתפללים ומקיימין המצות ועדיין לא נגמר עליות השכינה ולא ביאת הגאו ה על ידי עשיתם יורה שהעיקר תלוי במחשבה ולכן מפני שעדיין לא היתה מחשבת המצות בתורה ובתפילה זך וברור מכל סיג. לכן עדיין לא נגמר היחוד ובירור העולמות שבמעשה המצוה הוא תועלת לעולמות התתתונים שבמעשה המצות הוא עושה כלי לקבל השפע מבריכה העליונה שנמשכת ע"י קיום המצוה וזהו אמרו הנסתרות לה' אלהינו פירוש הנסתר מהמצות שהם האהבה והיראה שיש לו בעשיתה הוא לה' אלהינו ר"ל שהוא צורך גבוה לבנות קומת השכינה ליחד הדודים והעולמות העליונים. והנגלות רומז אל מעשה המצות שהמעשה הוא נגלות. הם לנו ולבנינו שהמעשה הוא כלי לקבל שפע טוב היורד מעילא לתתא על הכנסת ישראל.
והיה כי יבאו עליך וכו' ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וכו' והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך כו' לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך יש להבין מהו לשון והותירך שאינו מובן גם אמרו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש וכו' אינו מובן ג"כ שמשמעותו מורה שהוא נתינת טעם שמפני כן תותר לטובה מפני שישיב ה' לשוש עליך והטעם הזה אין לו קישור לפי פשוטו גם אמרו אח"כ כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור וכו' הכתובה בספר התורה הזה כבר הקשה רש"י ז"ל לעיל שלמעלה אמר בספר התורה הזאת לשון נקבה וכאן הזה לשון זכר ויראה לומר בזה עפ"י מאמר הכתוב בכל עצב יהיה מותר וביאור הכתוב כי הנה בדרכי התשובה מצאנו וראינו כיתות בני אדם אשר יחשבו כי התשובה הוא לענות נפש ולכן יתענו ויסגפו עצמן בסיגופים ובעת סיגופיהם יתנו שמחה בלבם בחשבם שעי"ז יעלו במעלות ומדריגות ויקנו שלימות ועל אופן זה תסובב תשובתם ואנשים כאלה סופם שלא יעלו בידם מאומה וישארו בהתגברות המרה שחורה רח"ל אמנם התשובה העיקרת ואורח הישר הוא עפ"י מה שיוצא לנו מספר הזוהר הקדוש שהקשה על פסוק עבדו את ה' בשמחה שאיך אפשר לאדם לעבוד ה' בשמחה והלא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואדם השב צריך להתאינן על חטאיו ולהיות נעצב עליהם על הכעיסו את בראו ואיך תוכל להיות עבודתו בשמחה אמנם ביאור הדברים הענין הוא כי בתחילת עלות על לב האדם לעשות תשובה על גודל עיוותתו ויתחרט על מעלו אשר מעל אז אין מקום לשמוח כי יתעצב על אשר חטא והעוה אמנם אחר עצבון הזה שישפוך כמים לבו נוכח פני ה' ויתחרט מעומק הלב על חטאיו ויתמרמר עליהם ויכוף כאגמון ראשו ויתן לבו לשוב עליהם אז תיכף ומיד יבא לידי שמחה ואהבת השי"ת ויובן על דרך זה ג"כ מאמר התיקונים אשר דיברנו בו הרבה פעמים שהקשה שבמקום אחד אמרו חז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת והוא מאמר הכתוב ראשית חכמה יראת ה' ובמקום אחר אמרו אין בור ירא חטא שמשמעותו שהלימוד תורה צריך שיהיה קודם ליראת חטא ועיי"ש תירוצו דאית יראה ואית יראה והוא מאמר סתום וביאורו כי באמת טרם שלמד האדם ועודנו בל ידע מגדולות בוראו ויוצרו בבטן אז עדיין אין באפשרי לבא לידי יראה האמיתית שהוא היראה עילאה ליבוש ולפחד מפני גדולות בוראו ורוממתו וע"ז אמרו אין בור ירא חטא אכן עכ"פ גם קודם שלמד יש לו לירא עכ"פ יראה תתאה יראת עונש החטא שהיא בחי' נוקבא ועי"ז יבוא לידי אהבה תתאה שאחר אשר יבכה וידאג על חטאיו ויתך כמים לבו ישוב תיכף לשמחה ואהבה וזהו מאמר הכתוב בכל עצב יהי' מותר שאחר העצבון שיתעצב על חטאיו מעימק הלב יותר לו שמחה מאהבה ואחר זה יתן על לבו לכנוס בדרכי החכמה ולידע ולהבין מגדולת בוראו והבנה זו אין באפשרי שתהיה קודם הלימוד עד שילמוד תחילה ויכיר וידע גדולת יוצר בראשית ואח"כ יבוא לידי יראת הרוממת המביאה לידי אהבה עילאה להתענג בנועם אלהותו ולהשתעשע במלכותו יתברך וזהו היתה אהבת האבות להקב"ה וזהו מאמר הכתוב ג"כ והיה כי יבאו עליך הדברים האלה הברכה והקללה בצר לך ומצאוך וכו' אז תתן אל לבך לשוב מיראת הקללות והעונשין ועי"ז ושבת עד ה' אלקיך וכו' שתתחרט על מעשיך הקודמים ותתן על לבך לשוב עליהם אז השי"ת מבטיחך שהגם שתחילת תשובתך לא היתה בשמחה מחמת דאגות העונות מ"מ יותירך ה' רומז שתשיג השמחה והאהבה הנותרת מעצב וחרטת העוונות כמו שביארנו לעיל מאמר הכתוב בכל עצב יהיה מותר ועי"ז תעלה במעלות לבוא לידי יראה עילאה יראת הרוממת המביאה לידי אהבה ושעשועים ודביקות בנועם ה' אשר גם בעת התעסקו בדברים גשמיים תהיה מחשבתו קשורה באהבת ה' ודביקותו וזהו מאמר הכתוב בכל מעשה ידך בפרי בטנך וכו' ובפרי אדמתך לטובה שבכולם תהיה בשמחת נועם ה' ודביקותו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר כו' ביאורו כי אם תעשה כל האמור למעלה ותשוב בכל לבבך ובכל נפשך ועי"ז תבוא מירא' לאהבה ותעלה במעלות ממדריגה למדריגה לבא ליראה ואהבה ותשובה עילאה אז יתן ה' שמחה בלבך וגילה בה' יתברך כמו שהתענגו האבות בנועם ה' שהיא בחי' דכורא ולזה אמר כי תשמע בקול ה' וכו' הכתובה בספר התורה הזה לשון זכר שתשיג האהבה עילאה שהיא בחי' דכורא כנ"ל ודו"ק.
אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וכו' יש לדקדק על אמרו בקצה השמים וכי מי עלה למרום שיהיה נופל עליו הלשון שהוא בקצה השמים והיה לו לומר בקצה הארץ ויבואר עפ"י מה שפירשו בזו"הק ע"פ שאל נא לימים הראשוני' ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו' שמה שהוא מקצה השמים ועד קצהו אתה שואל ואי אתה שואל מה שלמעלה מזה ופי' הדבר כי העולם נברא עפ"י המדות והשתלשלו' הספירות והתגלות הבנין היה במדת החסד כנרמז בפ' עולם חסד יבנה וכל הששה קצוות הי' במדת בינה נעלמי' בבחי' הריון ולזה נקראת ספירה זו אימא עילאה והרת עולם מחמת שהוית העולם היה תחילה בהעלם בה כידוע ונרמז במה שאמרו תשובה קודמת לעולם שעולם התשובה היא בינה והעולם היה בה בהעלם בבחי' עובר וזה שאמר מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ולמעלה מהם אין אתה רשאי לשאול פי' שבג' ספירות הראשונות שהם כח"ב אין אתה רשאי לשאול בהם לזולתו כ"א להתבונן מדעתו כמו שאמרו חז"ל בחגיגה ומפני זה בינה נקראת כאן קצה שמים שממנה ואילך נשתלשל התגלית העולם והקצוות והיא התחלת הקצה וידוע שאדם השב הוא חוזר לבחי' הרת עולם משום שהוא נכסה מן המקטריגין והמשטינין ונעלם מהם וזהו אם היה נדחך בקצה השמים שתשוב תשובה שלימה ותהיה מודח ושפל ועי"ז תהיה בקצה השמים הוא מדת בינה עולם התשובה משם יקבצך ה' ומשם יקחך ויקבל תשובתך הרמתה ויקרבך אליו יתברך.
והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך וכו'. יראה פירוש הפסוקים ע"פ מה שאמרו חז"ל גבי רות דכתיב ותאכל ותשבע ותותר ודרשו מזה שהברכה היתה שרוי' במעי' של אותה צדקת וצריך להרחיב בביאור הדבר גם גבי אשתו של עובדיה כתיב ואת ובניכי תתי' בנותר ודרשו חז"ל שתחי' בזה עד תחית המתים וזה צריך הבנה והנראה לבאר בזה ע"פ מה שאמרו חז"ל כל יום היתה בת קול יוצאת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ופי' הדבר כי האדם הבא לעבוד ה' באמת אף אם הגדיל לעשות ועלתה בידו לא ידמה בנפשו שראוי שתהי' פרנסתו בריוח חלף עבודתו ופעלו גם אל יאמר שהוא צריך הרבה למען הרבות עבודת בוראו ושאי אפשר לו לעבוד עבודתו אם לא יהי' לו כל הצטרכותו בריוח זה לא יתכן אמנם ידע כי כל אשר חנן ה' אותו והטיב לו מיום היותו אינה אלא מתנת חנם ומחסדו הגדול שמתנהג עם בריותיו ולא שראוי ע"פ מדותיו ומעשיו הטובים כי אם אלף שנים יחי' ורגליו קלות כאליות יהיו לעשות רצון קונו לא יספיק עבודתו אחת מני אלף לנגד חסדי המקום עליו בכל עת ובכל שעה ומי שמכיר טובת ה' ויודע כי כל אשר חונן אותו הם מותרות ואין ראוי לה מפאת מעשיו הטובים צדקתו עומדת לעד לצאצאי מעיו ולכל העולם וזהו שאמרו שב"ק יוצאת שכל העולם ניזון בשביל וכו' וחנינא בני די לו וכו' פי' משום שהי' די אצלו בקב חרובין מע"ש לע"ש והי' גומר בדעתו שאינו ראוי מצד מעשיו לשום מתנה מאת הש"י וקב חרובין די להתחסד עמו לא יותר משום כן הי' כל העולם ניזון בזכותו וזהו הפי' שאת ובניכי תחי' בנותר שדרשו שיחיו עד תחית המתים מלת בנותר פי' שתדע שהוא נותר ושאינך ראוי לחסד הזה ומתנת חנם חונן אותך בשכר זה שאתה מכיר חסדי השם תחי' עד תחית המתים וגבי רות ג"כ הפי' כן שאף זה הקלי שנתן לה בועז החזיקה היא למותרות ושאינה ראוי' לשום חנינה מצד מפעלה וזהו ותותר שהחזיקה למותרות מפני זה היתה הברכה שרוי' במעי' וגם בועז מצינו שנתברך בשבילה כמו שנאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ודרשו חז"ל שהיא עשתה עמו טובה שנתברך בשבילה וגם אבותינו הקדושים אשר זכותם עומדת לנו לעד ובצילם נחי' בגוים מפני זה נשאר כל זכותם לזרעם אחריהם מאשר לא לקחו מאומה משכר עבודתם שלא הי' להם לפי דעתם לתבוע שום שכר (כמו שמצינו באברהם אבינו שאחר מלחמת המלכים הי' דואג שמא נתקבל כל שכרו וגם יעקב אבינו ע"ה אמר קטנתי מכל החסדים). וזהו והותירך ה' פי' אם תחשוב למותרת כל מה שחונן ה' אותך ואינך ראוי לחסדיו הגדולים אף ה' יותיר לך זכותך מכל מעשיך הטובים בפרי בטנך פי' לבניך אחריך ובפרי אדמתך שתשרה ברכה בכל הונך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך כאשר וכו' ירמז שיתן ה' בידך כל השש קצוות וכל העולם וגם שיהיו ניזונין בזכותך כאשר שש על אבותיך פי' כמו שהי' השש קצוות ביד אבותיך אברהם יצחק ויעקב.
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וכו' ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וכו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ראוי לתת לב בזה הרבה. א' אמרו לא נפלאת היא ופירש"י לא מכוסה היא ממך צריך הבנה ב' אמרו לא בשמים היא שהלשון מורה שהיא רק על הארץ לבדה ולא בשמים ובמה היא יותר על הארץ מבשמים גם אמרו לא מעבר לים היא מה לשון עבר הים הלא הים סובב את כל העולם ואין לו עבר השני כלל גם אמרו בפיך ובלבבך לפי ההשקפה הראשונה הי' לו לומר בהיפך שהרי מתחילה חובה להכין לבו קודם שידבר דבר. אמנם נראה לרמוז בזה כי הנה הבא למלא ידו לקרב אל העבודה עבודת הקודש לעבוד ה' ראוי לו שילמד ענינים הפנימים אשר רמוזים בהתורה ושתבוא נפשו בסודה וסוד המצות כי זה הוא יסוד לאהבה ויראה האמיתים ולהכיר גדולות בוראו יתברך. אכן בזמנינו זה לא יתכן לאדם לכווין כוונת התפילה המסורים בידינו בסידור האר"י ז"ל הן מתוך הכתב והן ללמדם ולכוונה בע"פ. וכן שמעתי מאדומ"ור הרב הקדוש האלקי רשכב"ה רב אלימלך זצוק"ל לבל יחשוב אדם מחשבות וחשבונות כוונת השמות רק קשר נגלו ונסתרו שהוא נפשו ורוחו ונשמתו בא"ס ב"ה ועי"ז הוא מקשר כל התגלות העולמות ופנימיות העולמות בו יתברך וכל כך תהי' מחשבתו דבוקה בנועם ה' עד שלא יהי' לו פנאי אפילו רגע לכווין הכוונות ואדם אשר בתפילתו בבחי' זו עשית הכוונות והייחודים מאליהם על ידי תפילתו. עוד זאת העצה היעוצה לבני עמינו ובפרט בדור יתום הזה לבל חשוב אדם להתדמות לפי דעתו לגדולים אשר בארץ המה ולקנות תחבולות ע"י שיעסוק בדברים המונים וידמה בנפשו להדבק במחשבתו למעלה בעת עשיתו הדברים ההם ובזה יעבוד ה' לפי דעתו לא זו הדרך ישכון אור העבודה התמה ובעל נפש אשר נוגע יראת ה' בלבבו יתרחק מדרך ההיא וימנע רגלו מנתיב האנשים המתדמים ללכת בדרך הזה ועינינו הרואות אשר כל צדיקי הדורות וקדושים אשר המה בארץ נתעסקו כל ימיהם בתורה שבכתב ובתורה בע"פ ומסרו נפשם בכל שעה על התורה והעבודה ומכל תנועות אבריהם וצעדי רגליהם הי' ניכר גודל פחדם ויראתם מפני הש"ית ומהדר גאונו ויצא שמם למרחוק לגודל סגופיהם ובקשתם את ה' בכל לב בדרך הזה יהלך כל המבקש ה' ונכסף להיות מעבדיו ועוד מתנאי העבודה התמימה לבל יפסיע האדם אפילו כחוט השערה שיעבור על אזהרות התורה ואזהרות חז"ל ובעלי האסופות האחרונים אשר דבריהם מלאו פני תבל בשלחן אשר ערכו וכל הפורש מדבריהם כפורש מחייו. והאנשים אשר יעשה להם כהיתר לוותר על דברי הפוסקים בחשבם כי באם לא יתפללו בזמנם תפילתם יותר מעולה וכדומה עבודתם אך שוא והבל וכל זאת יבחן כל אדם הבא לעבוד עבודה ועבודת משא דבר השם לידע ממי יקשיב לדעת את ה' וכל זה נרמוז במאמר הכתובים כי המצוה הזאת וכו' לא נפלאת היא פי' שלא תשים מגמת תפילתך ותורתך לכווין בהם דברים נפלאים ומכוסים שכסה אותם עתיק יומין ואח"כ אמר לא בשמים היא ביאורו כי לא תמצא דרכי התורה במי שמתדמה לעלות ומשוטט במחשבתו על פני השמים ובמעשיהו לא יהי' דבר חפץ מהו לאמר מי יעלה לנו השמימה פי' לבל יתקנא באיש המתהלך בדרך הזה ותאמר מי יעלה גם לנו להעלות אותנו ג"כ שנחשוב בדברים העליונים ויקחה לנו ביאורו שילמוד גם אותנו דבר זה כמו (יערוף כמטר לקחי) וישמיענו אותה ונעשנה ואח"כ אמר לא מעבר לים היא. ידוע כי התורה נקראת ים החכמה וים התלמוד ואמר לא תמצא דרכי השם מעבר לים פי' האנשים העוברים ומוותרים על התורה ומורין היתר לעצמם לעבור זמן התפילה וכדומיהן לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים. פי' שתאמר שאתה נכסף ומתאווה לעבור אליו ולהתדבק במי שעובר על ים התורה ויקחה שילמוד אותנו עניניו לא תעשה כן רק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך דייקא שהעיקר היא עסק התורה בפה לא לבקש גדולות שידמה לעסוק במעשה דברים בטלים ולהדבק במחשבתו בדברים העליונים רק בפיך תלמוד ובלבבך לעשותו ג"כ כנ"ל.