אלה הדברים אשר דבר משה אל כ"י בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב. פי' רש"י ז"ל אלה הדברים לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום ב"ה לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל במדבר כו' בשביל מה שהכעיסהו במדבר וכן כל הפסוק זה מונה והולך המקומות שהכעיסו לפני המקום ב"ה עיי"ש ברש"י ז"ל הדיקדוקים רבו א' שכל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ומה פוסל את הראשונים שייך כאן. ב' שרש"י ז"ל כתב מפני כבודן של ישראל הזכירן ברמז ומה שאמר תיבות במדבר רמז להם מה שחטאו במדבר וכן כולם. וקשה הלא בכל המקומות שחטאו כנגדן עשו שם מצות ומעש"ט כהובא במדרש ע"פ שחורה אני ונאווה שחורה אני במדבר שאמרו מי יתן מותינו במדבר ונאווה אני במדבר שעשו משכן ארון וכלים וכן בכל המקומות עיין במדרש. וא"כ מאין הבינו במה שאמר להם תיבות במדבר שבא להזכיר סרחונן שמא בא להזכיר שבחן עכ מוכרחים אנו אנו לומר כשאמר להם במדבר הזכיר להם גם קצת מן החטא כדי שלא יסברו שלספר בשבחן בא וא"כ איך כתב רש"י שאמר להם ברמז עוד קשה כפי הנראה לא הוכיחן על הסדר ומה שעשו ראשונה הזכיר באחרונה או באמצע. עוד קשה על מה שכתב רש"י ויהי בארבעים וגו' מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ומפני ד' דברים אין מוכיחין לאדם אלא סמוך למיתה א' שלא יהי' מוכיחו וחוזר ומוכיחו כו' ודבריו אינו מובן הלא מצות הוכחה היא אפילו עד מא"פ כמו שדרשו חז"ל הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים והדקדוק הראשון נראה לתרץ שמצינו כמה פעמים שהוכיח משה את ישראל ונטל את שלו מתחת ידן וכמו שתעו נא המורים נגזר עליו לכן לא תביאו את העם וכו'. ויקצוף משה על פקודי החיל עי"ז נענש שנעלם ממנו הלכות געולי עכו"ם ועל זה נענש מפני שהוכיחן בגלוי והבין שטעה במה שהוכיחן בגלוי ולקח לעצמו דרך אחר היינו שיוכיחן ברמז לכן קיבל שכר על תוכחה זו כמו שאיתא במדרש על שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה נאמר עליו מוכיח אדם אחרי חן ימצא וכך כתיב כאן אלה שפוסל דברי תוכחת הראשונים שעל הראשונים נענש ועל אלה הדברים קיבל שכר ויש עוד לאלקי מילין דהנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול עטרה לעצמו שהוא יוכיח את ישראל אחרי הקב"ה וחן ימצא אדרבה לא די שלא ימצא חן אלא גם מתבזה כי הוא אינו יודע נגעי לבבות בני אדם מה שחסר להם לתקן ויוכל להיות שיבוא לאיזה קהילה וידרוש לפניהם שצריכין לתקן למשל ענין נדיבות או ביטול תורה והן לא פגמו בענינים אלו כלל שהם נדיבי לב ועוסקים בתורה יומם ולילה אזי דבריו לא יכנסו בלבם כלל. גם יחשב בעיניהם כאחד מן השוטים שאומר דברים שאינם ולהוכיח את ישראל אחר הקב"ה לזה צריך קדוש וטהור אשר יודע נגעי לבבות בני אדם מה שחסר להם לתקן ורוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו מהענין שצריכים לתקן מוכיח כזה חן ימצא ודבריו נכנסים לאוזן השומעים דבריו ומביאין לידי תשובה אך הצדיק ההוא אינו רוצה להוכיח לשום אדם בגלוי לפרוש לו מה שעיוות וקילקל חדא שלא לביישו כמו שאיתא בזו"הק הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא וכו' הוא ז"ל שלא לפרוש לו החטא שלא לביישוהו. אך טעם זה לבד אינו מספיק שמסתמא דברה תורה מאיש אשר הוא רוצה לקבל מוסר שעל אלו שאינם רוצים לקבל מוסר אמר שלמה המע"ה אל תוכח לץ כו' והאיש אשר יחפוץ לקבל יקבל בצמאון דברי הצדיק אף אם יביישו. אך הענין הוא שהצדיק הוא בעיני עצמו שכל ערך ואינו מאמין בעצמו פלל שלבו חלל בקרבו ודבריו יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב ע"כ חושב בלבו מה יועיל שיאמר לפניהם דברי כבושים הלא דברי אינם יוצאים מן הלב ולא יכנסו ללב השומע רק ע"י סיפורי מעשיות ושיחות חולין של הצדיק יוכל האדם לבוא לידי תשובה והענין הוא שהצדיק הוא מפשפש במעשיו תמיד ובמדותיו אם הם ברורים וצלולים בלתי לה' לבדו ולפעמים נופל לו במחשבתו איזה ספק באיזה מדה למשל שנופל לו ספק כחוט השערה במדות בטחון או באמונה ונדמה לו שהוא מחוסר בטחון או חסר אמונה מיד הוא רואה לתקן מדה זו ומחשבתו משוטטת במדה זו לתקן אותה ובעת הזאת שיחתו וסיפורי מעשיות שלו הן התנצלותו מענין זה וסיפר איזה מעשה מענין בטחון או אמונה וכל השומע מפיו המעשה ההיא נזכר בעצמו שהוא פגם במדות בטחון או אמונה ומתעורר עצמו לעשות תשובה ע"ז ולתקן מה שפגם וכי באמת דברי הצדיק נכנסין ללבו שכוונת הצדיק היא לשמים לתקן הספק שנולד לו בענין זה ואחר זמן נולד לצדיק איזה ספק מענין אהבה או יראה והשומע ממנו אז איזה סיפור מעשה מענין אהבה או יראה ונזכר בעצמו שהוא פגום בענין זה ויראה לתקן אותה ולפי המעשה שהוא שומע מן הצדיק כן נזכר בעצמו מה שהוא צריך לתקן ולפעמים מה שחטא אתמול שומע למחרתו ומה שפגם בקטנותו שומע אחר זמן רב כי הסיפור מעשיות של הצדיק הן כפי הספק שנולד לו. אך קודם הסתלקותו של הצדיק לעלות למרום אז הוברר אצלו שכוונתו לשמים כי אפילו פשוטי העם כשהגיע עת פטירתן כל מוצא שפתים לשמים ומפני זה אמרו רז"ל מצוה לקיים דברי המת שאז בוודאי כוונתו לשמים וכ"ש הצדיק בעת הזאת ע"כ קודם פטירתו מוכיח לאנשים שרוצים לקבל מוסר שאז לבו בטוח שדבריו יכנסו ללב השומעים. וזהו שכתב רש"י מפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה א' שלא יהי' מוכיחו וחוזר ומוכיחו פי' כשהצדיק הוא בחיים חיותו הוא מחזיק א"ע שדבריו אין יוצאין מן הלב ומתירא להוכיח שדבריו לא יכנסו לאוזן השומעת מחמת שאין יוצאין מן הלב ויצטרך להוכיחו פעם שנית ושמא גם בפעם השנית לא יצאו מן הלב לכן אינו מוכיח כלל אלא סמוך למיתה כנ"ל ובדרך רמז כשיצטרך הוא בעצמו לספר מאותו ענין. ומשה רבינו כשהגיע עתו שנתבקש בישיבה של מעלה הגם שלבו היה בטוח שישמעו דבריו ויקחו מוסר אעפי"כ לא רצה להוכיחן אלא דרך רמז מפני כבודן של ישראל וסיפר לפניהם איזה מעשה ונזכרו בעצמם מה שפגמו במדבר ולא שאמר להם תיבות במדבר לבד אלא ע"י הסיפור שלו נזכר מה שעשו במדבר וכן כולם לכן לא נכתבו על הסדר שלא הוכיחן בפירוש רק ע"י סיפור מעשיות וכפי המעשה ששמעו ממנו כן נזכרו בעצמם. ודברי תוכחות אלו החזירן למוטב מיום ההוא והלאה כמו שכתוב ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע משא"כ קודם הסתלקותו אף שקבלו דבריו לא החזירן למוטב כמו דברים אלו לכך נאמר אלה שפוסל את הראשונים שלא באו לתכלית האמיתי כמו עתה.
א"י אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב פירש"י ז"ל לפי שהן דברי תוכחות מנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל לכאורה קשה שבדברים אלו הי' משה רבינו מרמז בערבה בשביל מה שהכעיסו בערבה מול סוף שהכעיסו בים סוף ומה שתפלו על המן ודי זהב שעשו את העגל והלא משה דיבר כאן אם באי הארץ והם לא חטאו כלל בדברים אלו שבהם לא הי' איש ממתי מדבר רק כולם עמדו לחיים וכשחטאו אבותיהם עדיין הם לא היו בני עשרים שנה ועוד יש לדקדק כיון שבא לזכור ברמז המקומות הי' לו לזכור כסדר ולמה כתיב ודי זהב באחרונה שזו המעשה הי' קודם בערבה ועוד קשה שהתיבת אל הוא לכאורה מיותר והי' די לנו באומרו לכל בני ישראל ובתורתינו הקדושה אינו מיותר אפילו נקודה קטנה. ונראה ע"ד הנ"ל דהנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול לאמור לי נאה להוכיח את ישראל כי לזה צריך יראת שמים והתבוננות גדול ואינו בנמצא איש אשר היכולת בידו להוכיח את ישראל כי אם יחידי סגולה ואיש אשר בא להוכיח אותם בדברי מוסר צריך להתחזק בשני מדות אלו האחד שלא לבייש לשום איש מהשומעים כמו שראיתי מצדיקים שהיו מספרים איזה מעשה שלפי הנראה הי' הדברים שיחת חולין ממש וכל א"וא לקח לעצמו מזה המעשה מוסר גדול ואפילו היו שומעים מאה אנשים או יותר הי' נראה לא"וא שבשבילו דיבר הצדיק דברים אלו מחמת שכל א"וא הי' מוצא בדברי צדיק מוסר השכל לעניניו נמצא שלא הי' מבייש לשום ברי' כלל שלא ידע שום אחד למי המוכיח מוכיח והמדה השנית שצריך המוכיח להמליץ עבור ישראל לפני הבורא ב"ה כשמוכיח אותם ואיש אשר הוא מוכיח על אופן זה לו יאה להוכיח את ישראל וממי למידן זאת ממשה רבינו אבי החכמה כשבא להוכיח את ישראל והי' רוצה שלא לביישם כלל והי' מספר לפניהם המעשה של אביהם האיך חטאו וזה ג"כ אמר ברמז במדבר בערבה וכו' וכל אחד מישראל לקח עצמו מאלה הדברים מוסר גדול כי אין צדיק בארץ שלא יחטא כלל שיפגום בענינים האלו אף שהי' דקה מן הדקה אעפ"כ גם על זה צריך לשוב והי' מזכיר את עצמו ע"י ספורי הדברים של משה ומה שאמר אל כל ישראל וגם מהשהזכיר באחרונה ודי זהב מחמת שבאמרו ודי זהב הי' ממליץ עבור ישראל שכל מה שחטאו הוא בשביל רוב הזהב שהשפעת להם משל למלך כדאיתא במדרש ושם הוא מביא שעל העגל הי' ממליץ כן והוא הי' ממליץ בזה על כל העבירות שעשו כי באמת היא מליצה גדולה כמו שמליצה היא טובה עבור העני שמחמת דחקות חלילה עשה שלא כהוגן כן היא המליצה עבור העשיר. וזה פי' הכתובים אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל פי' והוא מלשון אל חמי' ואל הלקח ארון אלקים) פירש עבור היינו עבור כל ישראל שבדברים אלו הי' ממליץ עבורם ובמה שהי' מספר לפניהם בערבה מול סוף הי' כל אחד לקח לעצמו מוסר והוא כא הי' מבייש אותם כלל ובאחרונה אמר ודי זהב ובדברים אלו הי' המליצה כדאי' במדרש בשביל זהב שהשפעת להם כנ"ל.
א"י אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה וכו' אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כו' הואיל משה באר את התורה הזאת פירש"י ז"ל לפי שהן דברי תיכחה ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו כו' אחד עשר יום מחורב פירש"י שגם זה מן התוכחה אמר להם ראו מה גרמתם וכו' בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת פירש"י בשבעים לשון פרשה להם ראוי להבין הלא בכל הסדרא עוד לא ביאר את התורה כלל רק פרשה זו עד פרשת ואתחנן כולה תוכחות ומוסרים עד התחלת עשרת הדברות ומי הראוי היה שיכתוב מקרא זה בפרשת ואתחנן קודם עשרת הדברות שנאמר שם וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכו' בעבר הירדן בגיא כו' שם הי' לו לכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת ששם נאמרה פרשת עשרת הדברות ופרשת שמע ושארי המצות שהם מקור לכל התורה והנראה לי כי הנה מצאנו בספרי קודש וכן שמעתי מרובותי הקדושים נ"ע שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה קודם ישיבתו ללמוד תורה או קודם עשיתו מעשה המצות ואדו"מור הרב בוצינא קדישא רשכ"ה מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלין זצוק"ל אמר שאם האדם אינו עושה תשובה קודם לימוד התורה עליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כו' משא"כ שבאם מהרהר בתשובה קודם הלימוד אזי נקרא צדיק כמו שאמרו חז"ל בקידושין המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אעפ"י שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה וע"כ רשאי אח"כ ללמוד התורה הקדושה וזה נרמז כאן שלכך הקדים להם משה דברי התוכחות ומנה כאן את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום לפי שהיה רוצה לבאר להם את התורה ע"כ רמז להם כללות כל העבירות שעשו עד אותו היום כדי שיהרהרו תשובה על כולם קודם שישמעו דברי התורה וזה ביאר הכתובים אלה הדברים כו' בעבר הירדן וכו' בין פארן וכו' שכל זה הוכיחם וכל כך מפני אשר הואיל משה באר את התורה הזאת ע"כ הוכיחם תחילה כדי שיעשו תשובה על כל עוונותיהם קודם שילמדו ממנו ביאר התורה.
א"י אלה הדברים כו' בערבה מול סוף בהדקדק עוד מפני מה נכתב כאן כמה עבירות מה שלא עשו כלום שהרי אלו שיצאו ממצרים ועשו אלו עבירות דהיינו מה שרמזו להם במדבר כפירש"י שאמרו מי יתן מותינו במדבר גם מול סוף מה שהמרו בים סוף המבלי אין קברים במצרים כו' וכן בנוסעם מתוך הים כו' גם ודי זהב שעשו את העגל בשביל רוב זהב וכו' אלו שעשו אלו עבירות כבר מתו כולם ולא נשאר כי אם אלו הנולדים במדבר ואלו לא חטאו כלל בעבירות הנ"ל והאיך הוכיחם בדרך כלל גם על אלו העבירות מה שלא עשו כלל ולא היו בעולם אז כלל ונראה לי לפרש ע"ד הנ"ל בדרך פשוט שאיתא בספרי קודש וכן ראיתי אצל רבותי הקדושים זצוק"ל כשהיו מוכיחם איזה אנשים לא היו מוכיחם לנוכח כך וכך עשית רק ברמיזא בעלמא ואם כך הילוכו בקודש הוא מעשה צדיק וכדומה וממילא נשבר לב השימע לשנים עשר קרעים ומהרהר בתשובה לפי שאם מוכיחים אותו לנוכח אז מתבייש בפני כולם ונשפך דמו והוא עבירה גדולה ע"כ צריך להטמין ברמז לפי"ז אתי שפיר לפי שמשה רבע"ה רצה להוכיח כל הדור ההוא דהיינו כל ישראל על כל עבירות שעשו כדי שיהרהרו בתשובה כנ"ל ע"כ פיהו פתח בחכמה דאם לא הזכיר רק בפרטות המקומות שהכעיסו הם לבדם דהיינו בערבה כפירש"י בשביל הערבה בשיטים בערבות מואב וכדומה המקומות שהכעיסו לפני השי"ת היו מתביישין על כן הזכיר כל המקומות בדרך כלל ברמז הגם שלא היו עדיין בעולם קצת מהן ובכמה מקומות לא היה כלל מהם עדיין בעולם כדי שיוכיחם גם מה שעשו במקומות מה שהכעיסו הם בעצמם ג"כ ויהרהרו בתשובה בלבם והכל בחכמה עשו כנ"ל.
א"י אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצירות ודי זהב הנה יש לדקדק מה זה אשר דיבר משה אל כל ישראל וכי כל ישראל כאחד חטאו בחצירות במחלוקתו של קרח אל כל הקהל עשו את העגל וכן שאר הדברים שהזכיר לא היה דעת כולם שוים בו ובפרט שהדור הזה היו מאותן שכתיב בהם חיים כלכם היום עדה שלימה ולא עשו כלום אותם הדברים שהוכיח בהם שלא היו בעולם כלל כשחטאו אבותם ועשו אותן הדברים ומהם היו קטנים אז ומה זה שהוכיחם משה רבינו ע"ה בדברים אלו כנ"ל הענין הוא כך דהנה בהתאספו זרע ישראל ביחד אל איזה צדיק המפורסים בדורם הבחינה היא שיובחן בו לידע באמת שהוא בחינת צדיק יסוד עולם והוא כולל כל אותם אנשים שבאים אליו הוא כך הבתי' לו זה שנופל עליהם אימה ופחד בנוסעם אל הצדיק האיך באיזה אפין יתראו לפניו וכל אחד ואחד בוש מלפני חבירו מפני שבאים לו כל הענינים ומעשים לא טובים שעשה מימיו ומהרהר בתשובה ומורא יעלה על ראשו שהצדיק יבין את כל מעשיו לא טובים אשר עשה עד הנה ונעשה שפל בעיניו עד למאד ובוש כל אחד מלפני חבירו ובבואו אל הבית והחדר שהצדיק חונה שם הוא במורא ופחד שממש אינו יודע היכן הוא מגודל הבושה והפחד שלא יאמר לו כל מעשיו שעשה עד הנה והצדיק אעפ"כ אינו אומר לו כלום בכל זה אינינו נבחן שהוא צדיק יסוד עולם באמת רק הבחינה האמיתית היא זאת כאשר ידוע ומפורסים מאדמ"ור איש אלקי' מו"ה אלימלך זצוק"ל שהי' עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעגולה והוא הי' עומד באמצע וסיפר איזה מעשה באיזה ענין לפניהם וכל או"א מהם הי' לבו נשבר על שנים עשר קרעים וכל אחד מהם סבר שסיפר המעשה הזאת עבורו ומרמז על מעשיו אשר לא טובים אשר עשה. וזה סבר שאליו הדברים מגיעים כן הי' אצל כל אחד ואחד. הגם שהצדיק כוונתו בסיפר המעשה לאיזה ענין הצריך לו או שמכווין שיצא מהם איזה מוסר והנהגה אף עפי"כ עליהו לא יבול והם שוים לכל נפש השומעים דבריו וזה אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד ובזה הצדיק יבחן לידע ולהודיע אם זה כוחו אזי הוא בחינת ציון וצדיק יסוד עולם באמת ומשם בארה הוא ביאור הפסוקים שלפנינו אלה הדברים אשר דיבר משה דייקא וכן כל צדיק וצדיק אמיתי בדורו הוא משה כמאמרם ז"ל משה שפיר קאמרת במדבר בערבה מול סוף בין פארן ותופל ולבן וחצירות ודי זהב שבדיבורו שדיבר אל כל ישראל היה מגיע רמז מוסר אל כל אחד ואחד וכל אחד סבר שאליו הדברים מגיעים וכל אלו האנשים שדיבר להם משה רבינו ע"ה היו מגולגלים מאבותם וכל א"וא הבין דבר המגיע אליו וזה במדבר וכו' זה הרגיש כך ותופל ולבן וכו' וזה הרגיש כך וחצירות ודי זהב אלו הרגישו זאת ואלו הרגישו דבר אחר כל א"וא הבין הדברים שהיו מגיעים אליו וזה מרומז במדרש רבה בסדרא זאת אלה הדברים הלכה כו' אמר הקב"ה מרפא לשון עץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה כו' ועליהו לתרופה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר לתרפיון וח"א כל שהוא אלם וליעט הימנו לשונו מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה כו' שכן משה מתחילה אמר לא איש דברים אנכי ועכשיו ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל מרמז כנ"ל שהתורה מרפא לשון ועלהו לתרופה שיחת חולין שלו צריכה לימוד ודו"ק והבן.
א"י אלה הדברים וכו' ע"פ דקדוקים הנ"ל בנוסף נופך שקשה עוד מפני מה לא הוכיחם כסדר חטאם שחטאו כי מול סוף הוא החטא הראשון מנה אותו שלישי כן בערבה שהיא היתה האחרון לכולם מנה אותו שני' וכן ודי זהב היא העגל היא היתה ראשונה בשנה ראשונה לצאתם מארץ מצרים מנה אותו אחרון לכלם. ולבאר הענין כי צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אף שהוא צדיק גדול ולא הפעיל רע כל ימיו אעפ"כ יש לו לעשות תשובה על חטאת נעורים המה חטאים אשר אדם דש בעקבו ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לבו לעולם צריך האדם בעל תשובה לשומם לבו להזכיר פרט מעשיו שפעל בימי הקטנות ולעשות תשובה שלימה ושמעתי מצדיקים שצריך האדם לעשות תשובה אף על ימי העבור שהים בבטן אמו שגרם צער לאמו אף בימי הנקה שינק מדדי אמו ועשה לה צער באיזה נשיכה או צער אחר על כן מחויב אדם לעשות תשובה על חטאת נעורים אף שהחטאים קטנים מאד כי נעו מעגלותי' לא תדע מה החטא קטן גורם או מה החטא גדול גורם ואף שהחטא שהיא כחוט השערה מחויב להדמות לו כהר גבוה לעשות עלי' תשובה שלימה ולבא להתעוררת תשובה זו אי אפשר לבא רק ע"י צדיקי הדור המלמד דרכי תשובה ומעורר לבבם אף על חטא דקה מן הדקה ומבואר בזו"הק שהרוצה להוכיח בני אדם להביא אותם לתשובה שלימה אין לו למוכיח להוכיח את האיש לפרש לו לנוכח את מעשה חטאיו כנ"ל רק ישוח וידבר דברים על עצמו או דברים שיהי' נראה שמוכיח כל ישראל ומתוכם ילמוד כל יחיד ויחיד דרכי התשובה על חטאיו פרטי ואף שנאמר על כלל ישראל ידמה לכל איש ואיש כאלו היפרט חטאיו כמבוא' לעיל ולזאת צריך הצדיק הדור לעשות בשכל רב וזך שיוכיח את כל ישראל ויהי' מרומז בו פרטי כל איש ואיש לעוררם לתשובה אף על חטאת נעורים שהיא דקה מאד וזה שאמר הכתוב אשר דבר משה אל כל ישראל ר"ל שאמר דבוריו הזכי' ותוכחה על כלל ישראל והי' מרומז בהם לכל יחיד ויחיד פרטי מעשיו החטאים אשר עשה באותו מקום שחטא להתעורר לבבם להביאם לתשובה שלימה על חטאים קטנים כגדולים כמבואר לעיל לזאת הקדים להם מעשיהם אשר פעלו וחטאו אשר אין החטא גדול כל כך כמעשי העגל ולבסוף אמר ודי זהב הוא העגל ר"ל שהביאם לתשובה כ"כ על מעשי החטאים הקטנים כהחטא הגדול שהיא מעשה העגל שצריך האדם לעשות תשובה אף על החטא קטן כגדול וק"ל.
ה' אלהינו דבר אלינו בחורב רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי הנה יש להבין מה זה לאמר הא כתיב בפירש ה' אלקינו דבר אלינו בחורב ולמה לי שוב תיבת לאמר. הענין הוא כך דאיתא בגמרא דסוכה לעתיד לבא מביא היצ"הר וכו' לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כשער הללו בוכים והללו בוכים וכו' ויש להבין למה באמת לאלו נראה להר ולאלו נראה לשער אלא הענין הוא כך שלכאורה נראה לאנשים שיש להם מניעת מעבדות השם יתברך לזה מחמת הפרנסה לזה מחמת חובות לזה כך ולזה כך אבל באמת לעובדי הש"י הן המה הצדיקי אמת אין שום דבר בעולם להם מניעה מעבדות הש"י שנחשב להם כל מניעה לתבן ולקש ואין בעיניהם זה להר ותל גדול כאשר נדמה לשאר אנשים שהוא הר גבוה ואצל הצדיקי אמת אפילו המניעה הוא גדול כהר אעפ"כ אינו נחשב בעיניהם רק לתבן וקש ושער בעלמא ולפיכך להיפך לפני הרשעים אפילו שהמניעה באמת כחוט השערה אעפ"כ נדמה להם להר גבוה ותל גדול ומבטל את עבודת השם מפני כך ולזה מדה כנגד מדה לעתיד לפני הרשעים נדמה לחוט השער ומראים להם שגדולה שבגדולות שבמניעות הוא הי' רק כחוט השערה אם הי' רוצה לעמוד כנגדה ולהצדיק מראים לו שהי' כהר גבוה ואעפי"כ לא השגיח עליו והי' נחשב אליו כתבן ושער נמצא מי שהגיע לעבודת השם באמת ולומד התורה לשמה אז כל המניעות מעו"הז נחשבו אליו כתבן ושער ואין צריך ליגע את עצמו בעבודה גדולה נגד מניעות או בתפילה נגד המחשבות אבל העיקר העבודה אצלו שיהי' יוכל לשפוך נפשו לפני ה' בדביקות גדול באהבה ושמחה וחיבה על זה הוא מייגע את עצמו זה הוא הר הגדול לפניו שיהי' יוכל לבא לזה באמת ובתמים ומשם בתרה זה הוא הרמז בפ' הזה ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר פירש מהמכוון מה דבר שדבר אלינו בחורב שלמדו וקבלו משם התורה כולו הי' המכוון ממנו וזה לאמר רב לכם שבת בהר הזה פי' שאל תאמרו על כל דבר מניעה שהוא הר ואל תיגעו ותעבדו עליו בעבודה גדולה אלא שתשחקו עליו וידמה בעיניכם כתבן וקש ושער רק על מה תייגע את עצמיכם אלא על זה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי פי' האמורי הוא מלשון אמירה וגם לשון חיבה פי' שעל זה הר שהוא הר גדול האמורי שתוכלו לאמר אמירה לפני ה' שיהי' בלשון חיבה ובדביקות ושמחה אל זה ההר פנו וסעו לכם על זה צריך לייגע את עצמו בעבודה גדולה לבא לזה באמת ובתמים ודו"ק.
ואמר אלכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב ה' אלהי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים כו' הבו לכם אנשים כו' ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר כו' ופרש"י ז"ל שבזה הי' מוכיחם שהי' להם להשיב ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצעערת עלי' ויש לדקדק שלפי המשמעות הי' יכולת בידו של משה לשאת אותם אלא שלא היו רוצים ללמוד ממנו והאיך אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ובאמת הי' ביכולתו לשאת אותם ב' שאמר והרבה אתכם פירש"י הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינים הלא זה שייך לומר על דייני פחות ערך ממשה שהיא באפשר שיטען את הדין ח"ו אבל משה שלמד מפי הגבורה בוודאי לא הי' טועה בדין אין שייך כלל לומר שהרים אותם למעלה ממנו ג' על והנכם היום ככוכבי השמים לרוב פירש"י כחמה וכלבנה והלא אינם אלא שנים ונראה בזה עפ"י מה דאמרינן הארון נושא את נושאיו דהנה שמעתי מפי הרב הקדוש בוצינא קדישא מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל והאופנים ינשאו לעומתם דהנה האיש אשר הולך ומחזיר ומסבב איך לעבוד הש"י ואינו יכול להשיג אותה ויש לו מסכים ומבדילים ואינו יכול ללמוד ולהתפלל כראוי ולבו מתמרמר עליו והולך בהכנעה ובמרירות לבו אל איזה צדיק אולי ימצא משם מרגוע לנפשו ויהי' לו תועלת אצל הצדיק בעבודת ה' אז גורם להצדיק גם כן הכנעה כי כשהצדיק רואה איך הוא משים כל מגמתו שיוכל לעבוד להש' ית ורואה הכנעה שלו אז נראה לצדיק שהוא טוב יותר ממנו ועי"ז הצדיק מתנשא בעבדות ה' ועבדותו אז גבוה מעל גבוה ואז יוכל הצדיק להנשא את ראש האיש ההוא בעבדות ה' ונמצא מגיע לשניהם תועלת גדול וזהו ארון. הוא הצדיק שהוא מלא תורה ונמשל לארון הוא נושא את נושאיו פי' הוא מנשא את ראש האנשים הבאים אליו בהכנעה שהיו גורמים בזה גם להצדיק נשיאת ראש בעבדות ה' וכן הוא בזוה"ק שאו שערים ראשיכם פי' העולמות התחתונים ישאו את העולמות העליונים שהם ראשים עליהם וזהו פי' הפסוק ואופנים ינשאו לעומת השרפים פי' אותם שהם בבחינת אופן שהם מחזרים ומסבבים אחר עבדות ה' ינשאו לעומת שרפים פי' שגורמים נשיאת ראש לצדיקים גדולים שהם בבחינת שרפים מה שאין כן אם האדם אינו מחזיר אחר עבדות ה' ואינו הולך לצדיק בהכנעה שיגיע לי אצל הצדיק איזה תועלת בעבדות ה' ונראה לו שהוא עובד הש"י כראוי והולך לצדיק בלתי הכנעה שמדומה לו שאין צריך לטובתו אז אינו גורם להצדיק נשיאת ראש בעבדות ה' וגם לאיש ההוא אינו מגיע שום תועלת מפני שהאיש ההוא אינו בבחי' אופן לכן לא יגיע ממנו נשיאת ראש להצדיק וממילא אין לאיש ההוא תועלת אצל הצדיק מחמת שהוא מחזיק עצמו ג"כ לצדיק ואי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד כחמה ולבנה שהם היו ראשונים שאמרו שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ונבוא לביאר הפסוקים ואומר אליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי שאת אתכם פי' שאינו יכול לנשא אתכם לעבדות ה' מחמת מה אמר הכתוב ה' אלהיכם הרבה אתכם הגדיל אתכם על דייניכם פי' שאין אתם באים אצלי בהכנעה רק שאתם בעיניכם צדיקים יותר מרבותיכם ואי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד והנכם היום ככוכבי השמים כחמה וכלבנה שהם אמרו אי אפשר לשני מלכים כנ"ל לכן צריכים אתם לתפוס מדות הכנעה כלבנה שמעיטה את עצמה לכן ישראל מונין ללבנה. ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם פי' יוסיף עליכם מדות הכנעה "ככם פי' נוטריקין "ככבוד "מלכותו היינו לבנה שרומזת למלכות שמים ואז הבו לכם אנשים חכמים פי' אם תתפסו מדות הכנעה אפי' צדיקים שהם פחותים הרבה ממשה רבינו ינשאו אתכם לעבדות ה'.
א"י ואומר אליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי שאת אתכם ואיתא במדרש יכול הייתי לטעון מאה כיוצא בכם כו' וקשה אם באמת הי' יכול לטעון מאה כיוצא בהם והמניעה לא היתה מצדו איך הוציא מפיו בלשון לא אוכל שנראה חלילה כאלו שקר דיבר. גם קשה שאמר עוד איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם אם הוא לא יכול לישא את משא העם מפני שהיו טרחנים איך התנה עם יהושע כשהסמיך אותו ע"מ שהן טרחנים וסרבנים ורוגנים והטיל עליו מה שהוא בעצמו לא יכול לשאת ונראה לרמוז בזה דהנה אצל משה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים ואיתא בזו"הק על זה הני שלשה ירחים הן תמוז אב טבת. והענין הוא נשמתו של משה נחצבת ממקום רם ונשא מהמוחין וירדה לעולם לתקן נשמת ישראל להוריד להם התורה מן השמים ובג' חדשים אלו הוא התגברות החיצוניות לכן בג' חדשים אלו הוא בהסתר שלא יתגברו החיצונים יותר ולהבינך אגלה טפת ואכסה טפחיים והנה שם הוי' ב"ה הוא נשמות וחיות של כל העולמות והוא שם העצם ושם אדני הוא היכל קדשו והוא היכל ולבוש לשם הוי' ב"ה וכל השמות והכנוים לבושים הם זה לזה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה הן ע"י צירופן שהקב"ה צימצם אלהותו ית"ש מעילה לעלול כדי שיהי' באפשרי להשיג אלהותו ית"ש כמאמרינו לעיל שמשם הוי' ב"ה נשתלשלו כ"ב אתווין דאורייתא וכולן הן צירופים לאין מספר ושם הוי' ב"ה הוא מקור של כולן והוא מאיר לכל העולמות דרך לבושים דהיינו שהוא מאיר לשם אדנ"י ושם אדנ"י הוא פנימיות לשם שהוא למטה הימנו וכן כל השמות והכנוים מה שהוא לבוש לשם של מעלה הימנו הוא פנימיות לשם של מטה הימנו ולעתיד כתיב והיו עיניך רואות את מוריך ששם הוי' ב"ה יאיר בלי לבוש וצימצום כלל לא כן עתה עבודת הצדיקים הוא להמשיך אור עצמותו ית"ש דרך לבושים ליחד העולמות מתתא לעילא ולהמשיך אור אלהותו ית"ש שיתיחד שם הוי' ב"ה עם שם אדני ויאיר דרך לבושים לכל העולמות ויתמשך רחמים על כנ"י ועל שם הוי' ב"ה כתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב שלא לאמרו בשפתיו רק יכווין אותו וכן הדין בש"ע כשאומר ברוך אתה ה' שיאמר שם אדני ויכווין השם הוי' ב"ה שיהיו משולבין יחד הוי' ואדני וע"י יחוד זה נמשכין המוחין להספירות ויורדין השפעות טובות על הכנ"י ובג' חדשים אלו תמוז אב וטבת איתא בזו"הק ובהאר"י ז"ל כוונת של ג' ראשונות בש"ע בברכה ראשונה יכווין האותיות שלפני שם הוי' דהיינו טדה"ד ובשני' יכווין האותיות שלאחר שם הוי' והן כוז"ו ובברכה ג' יכווין שם הוי' בא"ת ב"ש והן אותיות מצפ"ץ ולהבין זאת מפני שאז הוא תגבורת הסט"א ואם יכווין ביושר הוי' אדני כמו בשאר ימות השנה יניקו גם הם מהקדושה ויתגברו יותר לכן צריך לכוון על דרך הנ"ל כדי שילכו ההשפטות בהסתר שלא יניקו גם הם מהקדושה וכשישראל הוצרכו לרחמים עמד משה בתפילה וביקש עליהם רחמים ופעם אחד הזכיר י"ג מכילין דרחמי ופעם אחד לא הזכיר אלא ט' והן י"ג מכ"ד וט' תיקוני דיקנא. וזהו בעת רצון יכולין אנו לעורר הי"ג מכ"ד וט' תיקונא דיקנא בגלוי לא כן בג' חדשים אלו שהוא התגברות הסט"א צריכים אנו לעורר הרחמים הגדולים דרך הסתר. וזהו שאנו מכוונים בראשונה האותיות שלפני שם הוי' שהן טדה"ד שהוא עולה בגימט' כ"ב כמנין י"ג מכ"ד וט' ת"ד והאותיות שלאחר שם הוי' ב"ה שהן כוז"ו עולין ט"ל ואיתא בגמרא ברית כרותה לט"ל שאינו נעצר לעולם והוא טל של תחי' והוא ג"כ רחמים והאותיות של א"ת ב"ש שהן מצפ"ץ עולין בגימ' שי"ן וש' מורה על גבורות ש' שורקת. אך ע"י שהשם הוי' ב"ה מאיר בו נמתק ונעשה רחמים וכל זה צריכים אנו לכוונים בין המצרים ג' שמות אלו כדי שיתיחד חכמה בינה דרך נסתר ברמז ויתמשכו רחמים על כנ"י וזהו ותצפנהו שלשה ירחים ר"ל בג' חדשים אלו אין מאירין המוחין גדולים של משה בקו היושר רק בהעלם דרך ג' שמות אלו כדי שלא יתגברו הסט"א כנ"ל. ומזה נבוא לביאר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם פי' הר"ת של "לא "אוכל "לבדי "שאת "אתכם עולין בגימ' שס"ב כמנין השמות שאנו מכוונים בין המצרים שמספרם עם הכולל עולה ג"כ שס"ב ור"ל שמשה אמר להן שבעת ההיא דהיינו בין המצרים המוחין של משה הן נעלמים וצפונים ואין מאירין בקו היושר דהיינו השם הוי' לשם אדני בלי לבוש רק חז צריכים אנו לכוין השם הוי ע"י ג' שמות אלו שעולים בגימט' שס"ב ויתיחד חכמה בינה ג"כ דרך נסתר בכדי שלא יבינו הסט"א. וזאת רמז להן בפסוק איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. כי ר"ת של "איכה "אשא "לבדי הוא 'א'א'ל שהן בגימ' ל"ב והוא ל"ב נתיבות החכמה והוא היו"ד ור"ת של טרחכם ומשאכם וריבכם הוא טו"ו שהן בגימ' כ"א כשם אהי' שהוא בינה ובזה הוכיח אותן שהוא לא אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם אלא עת ההיא שהוא בנעלם דהיינו בין המצרים והם סברו שמשה אמר כן על זמן תמידי השי"ת יורינו ויאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן.
ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. פירש"י ז"ל הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים והנה במדרש רבה איתא רק ככוכבים דייקא ולא כחמה ולבנה שעתידין לעתיד לבא להתבייש שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה עיי"ש. והנה יש להבין מה זה חיים וקיימים לעולם ככוכבים וכי חיו אותו הדור לעולם ככוכבים הלא מתו ומה זה הנכם קיימים לעולם הענין הוא כך דאיתא בגמרא אמרה הלבנה לפני הקב"ה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי מעטי את עצמך. דהנה כל העולמות מקבלים ומשפיעים לדוגמא הארץ מקבלת השפע מן השמים והשמים מעולם שלמעלה והעולם שלמעלה מעולם העליון ועליון מעליון ממנו עד א"ס ב"ה וב"ש שהוא יחיד ומיוחד וכל שאר העולמות הם משפיעים ומקבלים משפיעים למה שלמטה מהם ומקבלים ממה שלמעלה מהם וגם הארץ מקבלת השפע מלמעלה ומשפיע לבני אדם ובני אדם ג"כ משפיעים ומקבלים כמובן לנבונים מתוך ספרים קדושים. והנה השמש מקבלת השפע מלמעלה ומשפיע ללבנה והיא משפיע ג"כ למטה והיא מקבלת ומשפיע ג"כ כשמש. וזה שטענה הלבנה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב"ה לכי מעטי את עצמך פי' שאעפי"כ צריך המקבל להיות קטן מהמשפיע ע"כ לכי ומעטי את עצמך והנה איתא בגמרא אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא ארכיות ארכיות יש. נמצא כשיגיע זמנו של הצדיק זה שיהי' הוא בדורו המשפיע צריך אחר לדחוי לפניו כי ארכיות ארכיות יש ואין מלכות נוגעת בחברתה לאפוקי אם הצדיקים בדורם אינם רוצים זה להיות להם איזה התמנות רק רוצים שיהי' להם חברותא לעבוד את ה' ית"ש עם חבירים יחד להתחזק זה את זה לעבדות ה' אזי אין צריך לדחות אחר מפניו. והנה סגולה זאת מצאנו ראינו בכוכבים שאין כוכב אחד משפיע בחבירו כחמה ולבנה רק כל אחד הוא ממונה על איזה דבר ועל הסגולה המיוחדת לו וכל הכוכבים הם חבירים ביחד ועובדים הש"ית ומשם בארה זה הוא ככוכבי השמים שהם קיימים לעולם אף אתם קיימים לעולם בזמן שתהיו דוגמת הכוכבים שהם חבירים ביחד תהיו קיימים לעולם ולא יצטרכו לדחות אחד מפני חבירו כמו שנאמר לעתיד ולא ילמדו איש את רעהו וכו' ודו"ק והבן.
א"י ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב לכאורה מלת לרב נראה כמיותר והנראה בזה דאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל חד. ואיתא באורייתא ברא קב"ה עלמא והענין הוא דהנה הקב"ה ברא כל העולמות להיטיב לברואיו שנוכל להשיג אלהותו ית"ש לכן צימצם אלהותו ית"ש ונשתלשלו העולמות מני' ובי' ומשלו חכמי האמת למי שרוצה להביט בשמש שצריך לעשות צימצומים כדי שיוכל להביט בה כן צימצם הקב"ה אלהותו ית"ש כדי שנוכל להשיג מעט מעט אלהותו ית"ש ונשלתלשלו העולמות מני' ובי' ויצאו י' מדות והן עשרה. הויות והן פנימיות וחיות של כל העולמות ומשם הוי' ב"ה נשתלשלו כ"ב אתווין דאירייתא נמצא כל אות ואות הוא דבוק בשם הוי' ב"ה ובכל אות ואות יש כל הכ"ב אותיות שכלאות ואות מצטרף עם כל הכ"ב אותיות והן רל"א שערים פנים ואחור נמצא בשם הוי' ב"ה נכללין כל הרל"א שערים פנים ואחור וע"י כל אות ואות נבראו כמה אלפים עולמות ובשם הוי' ב"ה יש ד' מילואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובכל אות מהמילואין יש כמה וכמה צירופי אותיות ובכל שם מד' שמות אלו נכללין רל"א שערים פנים ואחור ונודע שנוטריקון של ישרא"ל הוא "יש "ששים "ריבוא "אותיות "לתורה והפי' הוא שכל אוש ואיש מישראל יש לו חלק באות מאותיות התורה ואיתא בספרים שהאדם הוא מרכבה לשכינה וכל אבר ואבר מרמזין על רזין עילאין ומי שמזדכך עצמו וזוכה שנעשה מרכבה לשכינה יוכל להמשיך לעצמותו כל התורה כולה עם כל הצירופים שכן מצינו במשה שאיתא בילקוט ששני ידיו של משה הי' שני לוחות ויוד אצבעותיו היו עשרת הדברות וכל אדם יוכל להשיג ולבא למדריגת משה וכן מצינו בר' אליעזר הגדול שקודם פטירתו הגביה ידיו למעלה ואמר שני ידי הן שני תורות. ומזה נבוא לביאר ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב פי' שאותיות כוכב כ"ו כ"ב ור"ל השם הוי' ב"ה שעולה בגימ' כ"ו ובו נכללין כל הצירופין של כ"ב אותיות התורה שהן רל"א שערים פנים ואחור וקודם הסתלקות משה היו ישראל במדריגה גדולה כ"כ שהשיגו כל הצירופים מד' שמות המילואים וזהו שאמר להם והנכם היום ככוכבי השמים לשון רבים שהשיגו אז כל הצירופים של ד' שמות הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וזהו לר"ב שד' שמות הנ' ל עולין בגימ' לר"ב וגם רל"א שערים עם השורש עולה ג"כ רל"ב וגמר אומר הכתוב ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ר"ל משה בירך אותן שישיגו עוד אלף ידות יותר ממה שהשיגו עתה וא"כ אין קצבה לברכתו של משה ויברך אתכם כאשר דבר לכם שזהו רצון הבורא ב"ה שישיגו ישראל אלהותו יתברך לאין שיעור וקצבה.
או יאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם וכו' ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכו' קשה מפני מה דייקא אלף פעמים ומה שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם שאמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכותינו וכו' אמר להם זו משלי הוא וכו' קשה מה זו משלי משמע שאותן הברכות שלו המה שהוא נותנם לישראל מאין הי' לו הברכות. ולבאר הדבר נקדים המאמר האר"י זלה"ה וז"ל האר"י ז"ל ישמח משה במתנת חלקו סוד ישמח משה במתנת חלקו כשעלה משה להר לקבל את התורה ניתנה לו אלף חלקים אור וכשעשו ישראל את העגל נאבדו ממנו בעון ישראל ואז נשאר לו חלק אחד לבד מכל האלף חלקים ולכן א' דויקרא זעירא ואמנם משה לא חטא שיאבדו ממנו רק בעון ישראל הי' זה ולכן הקב"ה משלים אותו אליו משל ישראל והם האורות והכתרים עדים של ישראל שהתנצלו מהם בחורב נטלה משה להשלים מה שנחסר לו ואמנם כל ע"ש בלילה חוזר משה לקבל אותם אלף חלקים שאבד ואז הוא מחזיר הכתרים שלקח מישראל כי כיון שניתן לו חלקו הוא שמח בחלקו ואינו מתאוה לחלקים של ישראל וחוזר להם חלקם ואינו אומר אחר שאני לא חטאתי והם חטאו כבר אני זכיתי בחלקם ואקח את שלי ושלהם אמנם הוא שמח בחלקו ומחזיר את שלהם כי הלא עבד נאמן קראת לו וביאר מה מתנת חלקו ואמר שהוא כליל תפארת בראשו נתת לו וכו'. ובזה מבואר הכתוב שאמר יוסף עליכם ככם אלף פעמים ר"ל אותם האלף כתרים שניתן לו במתנה מעדים של ישראל הוא נותן אותם להם רק יושאר לו חלק אחד בכלל ישראל שמגיע לו חלק אחד שלו ואמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתינו שהם לא הבינו את הסוד הנ"ל לזאת פירש להם זהו משלי ד"ל אותם אלף חלקים אור המה בכוחי לתנם לכם כי המה שלי במתנה מאת הש"י אני מחזיר אותם אליכם אבל יותר אין בידי להוסיף לכם רק הש"י יברך אתכם וכו' כפתור ופרח.
א"י ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכו' הענין הוא מה שמבואר למעלה מעניני כוכבים שנמשלו להם ישראל כי זה נראה לעינים שהכוכבים מתנענעים א"ע ואין אנו רואים זה בחמה ולבנה זה הוא מחמת יראת השי"ת שיש להם הם מתנענעים א"ע באימה ופחד והנה אנו רואים מזוג של הפעמון שמקשקש בקרבו מחמת שנוגע בפנים ונרתע לאחריו הוא משמיע קול והנה ישראל נמשלו לכוכבים כאמור להם למעלה והנכם היום ככוכבי השמים שעובדין השי"ת ביראה ופחד ומתנענעים א"ע מחמת שהם נגערין באיזה הארה ונתרעים לאחריהם מחמת יראה וכן דרך בני ישראל הצדיקים לשוטט במחשבתו יראת ואהבת השי"ת ובזה הוא מתנענע בטבע שהנשמה מתקשקש בתוכו. והנה כל מדריגה והארה כולל עשרה וכל עשרה כלול מעשרה עד שמגיע לאלף וזה מדריגה עליונה וזה שאמר להם משה רבע"ה והנכם היום ככוכבי השמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ופעמים הוא לשון פעמון פעימה וקישקש כלשון הולם פעם פעמון ורימון שהיא מדריגת הכוכבים להתנענע ולקשקש מחמת יראת הש"י והנכם היום ככוכבים במדריגה ויוסף עליכם ככם אלף פעמים שהיא מדריגה העליונה ודו"ק והבן.
א"י והנכם היום ככוכבי השמים כו' ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים הענין הוא כשיש בדור הרבה צדיקים אנשי מעשה ומופת אזי טוב לכל העולם ולכל הצדיקים בעצמם מפני כשהאדם זוכה והוא מטהר ומקדש א"ע עדיין אינו יודע אם הוא באמת לאמיתו צדיק או לאו רק זה הוא הסימן אם נענה בתפילתו וכדומה אם נעשה כדבריו אזי יוכל לידע שהוא חשוב למעלה אבל עדיין יוכל לבא לידי גיאות שהוא במעלה עליונה משאר בני אדם אבל כשיש הרבה צדיקים בדור אנשי מופת אזי אינו בא לידי גאוה כיון שהרבה בני אדם יכולים ג"כ דבר זה כידוע מספר תולדות יעקב יוסף מהרב דק"ק פולנאי על מאמר ואם הגיס דעתו מקנה אף עולה כו' בשם הבעש"ט זצוק"ל עיי"ש בדברי קדשו עוד תועלת כשיש הרבה צדיקים אנשי מופת בדור אזי בוש כל צדיק מחבירו כידוע כי כל אחד נכוה בחופתו של חבירו כי לא הרי זה כהרי זה כל אחד יש לו מעלה משא"כ בחבירו משא"כ חלילה כשהם מועטים אזי אינו בוש וגדול מאד בעיניו והנה מצאנו בחמה ולבנה שנאמר בהם וחפרה הלבנה ובושה החמה אבל בכוכבים לא מצאנו בהם בושה וזה ביאור הכתוב בדרך הלצה שאמר להם משה רבינו ע"ה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב דהיינו כל אחד אינו בוש ממעשיו וגדול מאד בעיני עצמו ככוכבים שאינם בושים כנ"ל ע"כ אמר אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים דהיינו שיהיו הרבה צדיקים ואזי לא תבואו לידי גאוה ותהיו בושים זה מפני זה מפני מעלת חבירו שגדול ממנו כנ"ל.
ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו ופירש"י ז"ל ובין גרו זה בעל דינו שאוגר עליו דברים הענין נראה לי דידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החבירים זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים כאמרם ז"ל על פסוק חיבור אפרים עצבים הנח לו ואפילו אי איכא כנסי' חדא באמת לאמיתו בהתחברות ואהבה וחיבה תוכל הגאולה לבא עי"ז כשהם צדיקים כדאיתא בזו"הק וזה נרמז כאן כי ידוע אשר שמע הוא לשון אסיפה מלשון וישמע שאול את העם וכו' וזהו שמוע בין אחיכם ביאורו שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות ועי"ז ושפטתם צדק כידוע מספרי קודש כי צדק הוא מדת מלכות ודינא דמלכותא ומשפט הוא רחמים והוא עמודא דאמצעיתא שיהיה צדק נמתק ברחמים בין איש ובין אחיו ובין גרו דהיינו בעל דינו שאוגר עליו דברים כפירש"י ר"ל שמסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים ע"י התחברות כנ"ל.
ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו כו' את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן וייטב בעיני הדבר כו' ראוי להבין מה הלשון ויחפרו היה לו לומר ויתורו עוד יש לתת לב על אמרו וייטב בעיני הדבר ויקשה קושית רש"י שאם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות עוד אמרו ויאמרו טובה הארץ הלא מרגלים גינו אותה והוציאו דיבה עלי' ועיין ברש"י ז"ל אמנם הענין הוא עפ"י מה שאמרנו למעלה בפ' מסעי כי מה שבקשו בני ראובן ובני גד את ארץ סיחון ועוג היתה כוונתם לש"ש יעו"ש באורך (וכן עתה באו ברמאות למשה לרמות אותו יעו"ש במפרשים לפי דרך המדרש שדרשו ויחפרו פירושו לגלות מטמוניות שחפרו הכנענים וטמנו בארץ) ולדרכינו יתכן שכך אמרו למשה רבינו שאין רצונם שיספרו המרגלים בשבח הארץ בזבת חלב ודבש מפני אשר אין כוונתם לתאוות חמדת תענוגי תבל ומאכלים הערבים רק כוונתם לנחול את הארץ הקדושה מפני אשר אוירה מחכים בתורה ואין תורה כתורת א"י ושם שער השמים שיעלו התפילות דרך שם כידוע ועל זה שמו מגמת פניהם בביאת הארץ וענין שילוח מרגלים כבר פירש האלשיך הקדוש מפני שהגם שידעו עפ"י הנביא הנאמן את דרכם עם כל זאת אינו דומה שומע דבר הנאמר בנבואה לבדה לשומע דבר מפי איש נאמן אשר ראה אותו בחוש הריאות ועיני בשר למען ידעו בחוש את הדרך אשר יעלו בו ובאיזה הערים אשר יבואו בהם בראשונה ומפני זה שלחו המרגלים וזהו ביאור הכתוב באמרם ויחפרו לנו את הארץ לשון חרפה שהיא שאינם רוצים לשמוע בשבחה למען תהיה כוונתכם רק לשם שמים ואדרבא מרוצים הם שיגנו איתה המרגלים למען תהיה ביאתם בלתי לה' לבדו להגות בתורתו וענין שילוח מרגלים היא רק שישיבו אותנו דבר ביאורו באיזה לשון הם מדברים ומה צרכם לדעת זאת יעויין במפרשים גם למען ידעו הדרך והערים בחוש לא בתורת אמונת הנבואה כנ"ל וע"כ כששמע משה דבריהם הוטב בעיניו מפני כי האמין לדבריהם אשר יכוונו לשם שמים וזה אמרו וייטב בעיני הדבר ולפי דרכינו גם זה היה מן התוכחות מה שאמר וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ כי המרגלים עשו היפך השליחות שהרי ישראל אמרו שאין חפצם בשבח משמני הארץ ודשנה מפני אשר כוונתם רצוי' בלתי לה' והמרגלים לא כן עשו רק אמרו באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש וזה פרי' ומעלו בשליחות ישראל נוסף על מה שגינו אותה באמרם אפס כי עז העם.
ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה' אלי ונסב את הר שעיר ימים רבים ויאמר ה' אלי לאמר רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מחד כו' ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל כו' האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים וכו' והמואבים יקראו להם אמים ובשעיר ישבו החורים לפנים וכו' וידבר ה' אלי לאמר אתה עובר היום את גבול כו' וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם וכו' והעמנים יקראו להם זמזמים יש לדקדק בזה כאן משמע שבפקודת המקום סבבו את הר שעיר שלא נסעו מכאן עד שאמר להם הקב"ה רב לכם כו' ולא מצאנו בשום מקום שצוה הקב"ה לסבב את הר שפיר ועוד יש לדקדק על פסוק והאמים לפנים ישבו בה חדא מה לנו לידע מי ישב בה קודם ועוד שאמר הכתוב והמואבים יקראו אמים והלא בזה הפסוק עצמו כתיב והאמים לפנים ישבו בה הרי שעד שלא קראו להם שם זה נקראו אמים וגם בפסוק ובשעיר ישבו החורים לפנים והפסוק והעמונים יקראו להם זמזמים נראים כמיותר לכאורה מה משמיעני בזה ונראה לרמוז בזה דהנה הקב"ה נתן לאברהם אבינו ע"ה ארץ עשרה עמים ובני ישראל לא כבשו אלא ז' אומות וקני קניזי וקדמוני שהם שעיר ומואב ועמק לא כבשי וכתב האר"י ז"ל על ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו' שהם ז' מלכין קדמאין שנפלו בשבירה וג' הראשונות לא נפלו אלא הם בבחינת ביטל ולהבין זאת דקב"ה ברא כל עלמין היתה עיקר הכוונה להטיב לברואיו כי אין מלך בלא עם אך שהיה רוצה שלא יאכל נהמא דכסופא אלא עפ"י מעשיו הטובים וכדי שיהי' שכר ועונש היה מוכרח לברוא מדת הנפילים וזה לעומת זה עשה אלקים לכן תפלו ז' מדות בשבירה ונתערב טוב ברע ויוכל האדם לטעות מאהבה טובה לאהבה רעה וכן בכל הז' מדות וכל האדם לבא לידי טעות חלילה ואם האדם יהי' מואס ברע ובוחר בטוב עושה בזה נחת רוח ליוצרו ושכרו מאתו תצא שיוכל לברר הניצוצות הקדושות ולהענות אותם אל הקדושה. וכתב עוד האר"י זלה"ה שכנגד שלשה הראשונות הם קני קניזי וקדמוני שהם שעיר ועמון ומואב ושעיר הוא כנגד כתר שהוא עולם דלית מחשבה תפיסה בי' רק שאנו צריכים לשער אותו. ומואב הוא לנגד חכמה שאב הוא חכמה. ועמון הוא כנגד בינה שנועם הוא בינה ולהבין החילוק שבין שבירה לביטול הוא כך שז' מדות נפלו בשבירה ונתפזרו הניצוצות והכלים נשתברו ונתערב טוב ברע לכן אפשר לברר הנינוצות ולהעלות אותם אל הקדושה ע"י כשרון מעשיו שימאוס ברע ויבחר בטוב אבל שלש הראשונות אינם בשבירה כי אם בביטול וזה לעומת זה עשה אלהים לכן גם השלש קליפות שכנגדו אף הם עדיין בחוזקם ע"כ אי אפשר לברר הניצוצות דהיינו להכריע אותם שיודו הכל שהוא אחד ושמו אחד כי בהקדושה עצמה אין בו השגה ואסור להרחיב הדיבור בזה ואפילו הרהר אסור בה. ועל זה נאמר מקצה השמים ועד קצה השמים ודרשו חז"ל מקצה השמים ועד קצה השמים אתה רשאי לדרוש ואי אתה רשאי לדרוש מה למעלה ומה למטה וזה לעומת זה ברא אלהים לכן ג"כ אסור להכניס מחשבתו ולעיין בחכמת החיצונים כדי לבטל אותם ולהכריע אותם שיודו הכל שהוא אחד ושמו אחד מחמת שהם בתקפם עדיין כמאמרינו לעיל וזה הוא מינות שעל זה נאמר אל תקרב אל פתח ביתה ודרשו מז"ל זה מינות ואמרינן בגמרא שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כונה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו מקרא זה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאין יום ואין לילה ותלמיד חכמת יונית הרי לך שאפילו לאדם שלמד כל התורה כולה לא הניחו ר' ישמעאל ללמוד חכמת יונית היינו חיצונים ואפילו בימי המקדש לא הי' ביכולת לבטל אותם עד שיבא לציון גואל ואז יהי' מלאה הארץ דעה את ה' ויהי' אז ברורי עולמות ויודו הכל שהוא אחד ושמו אחד לכן לא כבשו ישראל אלא ז' עממין מפני שהי' בכחם לבטל אותם אבל ארץ שעיר ומואב ועמון לא כבשו מפני שהם כנגד שלש ראשונות והם בתקפם ואי אפשר לבטל אותם עדיין. והנה כתר הוא שכל העולמות הם שם בהעלם וחכמה הוא היעולי עולמות דהיינו שם היו ג' שרשי עולמות במחשבה והיינו דאיתא בספר יצירה שלש אמות אמ"ש ושלש אמות הם ג' שרשי עולמות "אויר "מים "אש והם. אותיות אמ"ש שהם כמו אם לבנים והם יו"ד ה"י וי"ו יה"ו ובינה ה"א הרת עולם שכל העולמות וכל הברואים היו שם בהריון דהיינו במחשבה. ועתה נבוא לביאר הפסוקים ונסב את הר שעיר ימים רבים וכו' פי' שבני ישראל שמו מגמת פניהם לבטל המוחין של הקליפות ויאמר ה' אלי לאמר רב לכם סב את ההר הזה. פי' דבר גדול עשיתם שסבבתם אותה אבל לבטל אותה אי אפשר פנו לכם צפונה פי' תנו דעתכם אל הסתום וצפון בדבר זה שאין ביכולת עתה לבטל אותה ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר ונשמרתם מאד כלומר תשמרו מאד שאל תכנסו לעיין בחכמתם לבטל אותה כי היא כנגד כתר וכמו שבכתר אין בו שום אחיזה ולית מחשבה תפיסא בי' כן זה לעומת זה מהקליפה שגם שכנגדה חזקה ואסור לחשוב בזה כל עיקר ואי אפשר לבטל אותה וגם על מואב צוה הקב"ה אל תתגר בם ואמר הכתוב האמים לפנים ישבו בה כלומר שהיא כנגד חכמה ששלשה אמות אמ"ש היינו שלשה שרשי עולמות "אויר "מים "אש לפנים ישבו בה פי' היו שם במחשבה קודם בריאת העולמות עם גדול ורב ורם כענקים פי' שהוא עולם גבוה שאין בו השגה לכינך הקליפה שכנגד החכמה שזה לעומת זה היא ג"כ קשה וחזקה לכן אי אפשר לבטל אותה והמוחבים יקראו להם אמים פי' שהמואבים יקראו להקליפה שלהם אמים פי' שפחד ומורא הוא לספר הימנו וקראו להם אמים מלשון אימה ובשעיר ישבו החורים לפכים פי' ששעיר הוא כנגד כתר ששם היו לפנים קודם בריאת עולמות חכמה ראשונה של יו"ד מלכין ור"ת של חרי"ם היא "חכמה "ראשונה "יו"ד "מלכין וגם על בני עמון צוה הקב"ה וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם ואמר הכתוב מפני מה מפני שהעמונים יקראו להם זמומים פי' שהיא כנגד בינה שהיא עולם המחשבה ואין בו השגה לכן את זה לעומת זה הקליפה שכנגדה היא ג"כ אין בה אחיזה והיא בתוקפה לכן אי אפשר לבטל אותה וזמזמים היא מחשבה והיא מלשון עשה ה' כאשר זמם לשון מחשבה ולעתיד אז יהי' מלאה הארץ דעה ויהי' אז ברורי עולמות אז יודו כולם שהוא אחד ושמו אחד ויבטלו החיצונים מכל וכל.
ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר. והנה יש לדקדק האיך שלח לסיחון דברי שלום ה' הש"ית אמר לו החל רש והתגר בו מלחמה. ראה נתתי בידך את סיחון (ועיין בטו"ר וברמב"ן והאלשיך ז"ל שהקשו ג"כ קושי' זו ע"ש) והנראה לתרץ כי רש"י ז"ל הביא בפרשת בראשית אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו האומות ליסטים אתם שכבשתם כו' ואמרו להם כל הארץ של הקב"ה הוא בראם ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לאשר ישר בעיניו ע"כ נמצא שע"י התורה שכח מעשיו הגיד לעמו שברא את כל העולם כולו ע"י נטלו ישראל בהתר את ארצות הגוים וידוע לכל שהתורה נקראת שלום כדכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. עפי"ז יפרש הפסוק כפשוטו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות כפירש"י ז"ל היא התורה שקדמה לעולם אל סיחון כו' דברי שלום ר"ל לא שפתח אליו לשלום כלל וכלל רק לאמר פי' דברי שלום היא התורה שהיא נקראת דברי שלום לאמר שע"י התורה לא יוכל סיחון לאמר שהם ליסטים כי הארץ שלו היא וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ הארץ שלנו היא ובדין אנו נוטלין ממך ארצך שהש"ית נתנה לנו וק"ל (ודעת לנבון נקל לפרש הפסוק אעברה בארצך כו' עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ פי' שיקחו להם ארצו לחלוטין אח"כ וזהו אעברה בארצך שבאמת עברו דרך סיחון ועוג אל הירדן לארץ ולא בקשו ממנו לשלום כלום ודו"ק).
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלא הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש והנה יש להתבונן בפסוק זה כי האיך אפשר לפי פשוטו להבין זאת כי לפי מאמרי חז"ל במס' ברכות פרק הרואה שמשה רבינו ע"ה הכה בקרסולו והי' ל' אמו' עד קרסולו והאיך אפשר שיהי' ערשו רק תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה ולפי פרש"י ותרגום באמת עוג לא ידעינין אמתו ומידתו האיך הוא ועוד יש להבין הלשון של באמת איש הולך באמתו אך הענין הוא כך דאיתא בספר יצירה עשר ולא תשע ועשר ולא אחד עשר הנה מדריגות הקדושות נחלקות לעשרה וכדאיתא במשנה עשר קדושות הן ונחלקות ג"כ לארבע מדריגות כידוע מספרים קדושים ארבעה מיני מתכות ונמשלים בהם ארבעה מלכיות זהב וכסף ונחושת וברזל. והם סוד הארבעה מדריגות של הקדושה כדאיתא בספרים הקדושים וישראל נמשלו לעפר והנה עפר היא למטה מכולן שכל מיני מתכות באים ממנה וחוזרים אליו אבל לבסוף הוא מכלה את כל המתכות ועולה על כולן וכדאיתא המאמרם הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר אפילו גלגל חמה והכוונה על עפר עליונה שהיא הי"א והנה אצל הקדושה הכל הוא באחדות גמור כדאיתא כשלהבת הקשירה בגחלת וזה אין להבין בשכל אנושי כלל האיך וכיצד הוא שהם מיוחדים בתכלית היחוד אבל מ"מ אמת כך הוא שהם מיוחדים זה בזה עד אין סוף ב"ה וב"ש ביחוד גמור ומדריגה הקטנה מארבעה היא מיוחדת היחוד גמור ועולה למעלה למעלה עד א"ס ב"ה וב"ש והנה אצל כל אדם ואדם מישראל יש אלו ארבעה מסכים מה שראה יחזקאל הנביא עליו השלום רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה ומתוכה כעין החשמל הוא ניצוץ הקדוש שהוא חלק אלוקי ממעל ובאלו מסכים ארבעה נאחזים כל שרי אומות בהם להמשיך את איש הישראלי כל אחד מהם ממשיך אותו אל תאוה אחרת וענין אחר ולזה צריך האיש הישראלי להעביר מעליו את כל המסכים הנ"ל ולבוא לדביקות הגמור באין סוף ב"ה וב"ש ועי"כ נהרסים כל שרי אומות ממדריגתם ואינם מתיחדים אלא הם מתפרדין ונעשה על ידי איש הישראלי למעלה בקדושה יחוד גמור. והמדריגה התחתונה של המדריגות קדושות נתעלה ביחוד גמור למעלה למעלה עד אין סוף ברוך הוא וב"ש. אבל בסטרא אחרא הגם שאת זה לעומת זה והם מתדמים נגד הקדושה כקוף בפני אדם ונחלקים המדריגות של הסט"א ג"כ לארבעה אבל פתח בחיבורא וסיים בפירודא והם נחלקים כל מדריגה לבדה וגם אין להם המדריגה של עשרה כי הם עשתי עשרה או תשעה כי אם היה חלילה להם המדריגה של עשרה הי' חלילה להם יכולת לדמות לסטרא דקדושא בכל וכל אבל אצלם נתהפך "עשרה "לרעש דהיינו "עשר נתהפך להם "לרעש נמצא שאצלם בסט"א יש תרתי לריעותא לא יש אצלם מדריגה של עשר וגם עוד ריעותא שאין מתיחדים המדר גות שלהם מה שנחלקים ג"כ לארבעה מדריגות נגד הדרגה של קדושה שנחלק לארבעה כנ"ל כי הקדושה ארבעה מדריגות הנ"ל הם מתיחדים ביחוד גמור והמדריגה התחתונה נתעלה למעלה למעלה עד אין סוף ב"ה וב"ש ביחוד גמור אבל בסט"א כל אחד וא' לבד ואינו עולה עד עליונה ביחוד חלילה אבל בקדושה ע"י איש הישראלי המעביר מעליו המסכים הארבעה כנ"ל ומדבק עצמו באלקות באמת גמור ע"י מתיחדים כל המדריגות הארבעה הנ"ל עד למעלה למעלה ולא ניכר מה התחתונה ועליונה כי הם מיוחדים ביחוד גמור עד אין סוף ב"ה וב"ש משא"כ בסט"א הם מחולקים המדריגות וזה ידוע שסט"א מה שגבוה יותר הוא יותר בנקל לשבר אותה וזה העולם החומרי יותר מתאחזים הקליפות וצריך יותר התחזקות ואמיץ כח כדי שיוכל להכניע ולשבר אותם נמצא לשבר כח הברזל מה שמרומז נגד המדריגות הסט"א במדריגה העליונה נקל לאיש הישראלי לשבר כח ההיא מלשבר כח הנחושת וזהב וכסף המרומז בסט"א במדריגות התחתונים כי יש להם יותר כח והקליפות והחיצונים מתאחזים ביותר במדריגות התחתונים וקשה יותר לשבר אותם אלא א"כ ביגיעה רבה ועצום למאד. ומשם בארה הביאור הפסוק שהתחלנו בו שהפסוק מרמז כחם של האומות של מלכי האמורי שלקחו את ארצם כדכתיב בפסוק ח' ויקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן מנחל ארנון כו' כי רק עוג מלך הבשן כו' הנה ע'ר'ש'ו ע'ר'ש ברזל מרומז לנו כחו עד היכן הי' מגיע ע'ר'ש'ו ע'ר'ש ברזל דהיינו עשר נתהפך ל'ע'ר'ש ברזל נגד המדריגה העליונה שמרומז במדריגות של הסט"א שהיא נקל לשבר כחו משל כסף וזהב ונחושת שיש להם אחיזה יותר הקליפות החיצוניות כנ"ל וקשה מאד לכבוש אותם אבל זה הי' ברזל כנ"ל עוד מספר לנו התורה תשע אמות ארכה ולא עשר מדריגות כאשר היא בקדושה עשר קדושות כאשר לתבאר שאין להם מדריגות עשרה עוד מספר לנו התורה ארבע אמות רחבה באמת איש פירש שמה שנחלקים הסט"א לארבעה מדריגות כקוף בפני אדם נגד הקדושה כנ"ל אבל היא לגריעותא שאינם מתיחדים המדות כמדריגות של הקדושה שמתיחדים המדריגות עד שאין ניכר מה התחתונה ומה העליונה ונתעלה המדריגה התחתונה עד למעלה למעלה באין סוף ב"ה וב"ש ביחוד גמור. אבל אצלם וארבע אמות רחבה באמת איש במדה של איש של בן אדם שכל מדה ומדה היא בפני עצמו ואינם מתיחדים ולא כמדה אלקים שמתיחדים במדה יחדיו ידבקו ביחוד גמור עד א"ס ב"ה וב"ש ודו"ק והבן.