גמ' אמר ר"נ הכניסה לו עז כו' אמר ר"נ עיילא ליה גלימא כו'. בהשתנות הלשון לא ידעתי כעת וכל המימרא הראשונה הוא לשון מקרא ומימרא שניה תרגום:
גמ' והוא שאכלה דרך כבוד. שאכל אותה הגרוגרות וכן ראויה היתה בת שבע לדוד וכו' אלא שאכלה פגה שאכל אותה הבת שבע פגה שהוא מין תאנה כמ"ש במקום אחר [לעיל (כתובות דף ס"ה)]:
ברש"י בד"ה לגיזותיה כו' וה"ה כו' חלב וולדות. בעז לחלבה לא הוצרך לזה דחדא נקיט רק עתה למה משנה ונקיט דבר אחר:
ברש"י בד"ה אוכל וכו' איכא עורה וכו'. אף דהלכה כחנניא ואף בליכא שיור וכ"כ הר"ן באמת וטעמא משום דלא חייש למיתה מ"מ ניחא ליה לפרש לכ"ע:
ברש"י בד"ה עיילא ליה גלימא טלית בנכסי מלוג כו'. בהכניסה לו עז לא איצטריך לפרש דנקיט בהדיא עז לאכול חלבה דהיינו הפירות והגוף שלה וק"ל:
בתד"ה כמאן וכו' לרבותא נקיט וכו'. ולא נקיט כפל של בהמה מלוג לאשמעינן נמי דולד הוי לאשה ועוד דכפל דבהמה פשיטא דהוי לאשה דאם מתה האם אין כאן כי אם הכפל משא"כ כפל דולד במת הולד סוף סוף קיים האם:
בתד"ה פירי כו' פירי כיון דלא הוי מעלמא תקינו ליה רבנן וה"ה פירי דפירי הא פירי דפירי דאתי מעלמא לא תקינו ליה כו'. אף דאתי הפירי דמעלמא מפירי דלא מעלמא דהוי דידיה אפ"ה לא תקינו לי'. וכ"ש פירי דאתי מעלמא דאתי מקרן דידה דהוי דידה. וה"ה בלא אתי מעלמא הוי כ"ש פירי דפירי דידיה מהאי טעמא גופיה רק בתחלה קודם שידעינן אי תקינו רבנן פירי דפירי כלל דמריהטא דשמעתין משמע כאילו לא תקינו כלל פירי דפירי לזה כתבו וה"ה פירי דפירי אבל לבתר דידע שתקנו הוי כ"ש ודו"ק. ועיין ברי"ף שמתרץ בענין אחר ובאשר"י: