גמ' חדא לחורבה דמתא כו'. לא קאמר תרוייהו בחורבה דמתא וחדא בעיר שרובה עובדי כוכבים. וחדא ברוב ישראל. אין זה קאי בלשון לסתר או לחורבה רק חורבה דמתא קרי לה סתר לגבי חורבה דדברא ודדברא קרי ליה סתם חורבה:
גמ' מסייע ליה לריב"ל כו'. קשה אמאי לא אמרו השבתנו ברוב פסולים מה תשיבנו על רוב כשרים ואף במעוברת כיון דלדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ובשבויה רוב פסולים ז"א דהשתא אומרים מה תשיבנו במדברת אף ברוב פסולים:
גמ' לא שתוקי וכשר כו'. מה שאמר שתוקי וכשר הוא לר"ג [והא דקאמר ד"ה שתוקי כל חד כדאית ליה] והכי קאמר בד"א דלר"ג נאמנת בגופה אבל בבת דברי הכל אינה נאמנת להכשירה לגמרי ושתוקי במקצת עכ"פ שאסורה לאכול בתרומה משום דבעינן מי שזרעו מיוחס אחריו ואם בן הוא פסול לעבודה ומ"ש רש"י והעובר יהיה זכר כו' טפי הו"ל למינקט נקיבה כדבברייתא. ולר"י שתוקי לגמרי. ובריב"ש מאריך בפשט הזה בדברים שאין צורך ומועילים לנו מאומה:
גמ' אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו כו'. הומ"ל א"כ היאך תלוי בכהנים עומדין וק"ל:
ברש"י בד"ה ותיפוק ליה כו' לר"י פריך נהי נמי דאין אפוטרופוס כו'. לא מפרש אהשבתנו על מעוברת תשובה גמורה כו' קפריך ותיפוק ליה כו' ואפ"ל דודאי ידע ברייתא דלעיל לסתר או לחורבה דנקיט תרוייהו לרב אסי לאשמועינן אפילו רוב פסולין אצלה רק התם בראוה שנבעלה והכא במדברת (ט) ואף דהתם קאי לרב אסי והכא לזעירי מ"מ אף לזעירי מצינו למימר דאית ליה ומנ"ל להקשות ודוחק ואפשר לפרש דמעוברת לא פסיקא להקשות דלמ"ד מכשיר אף בבת נקיט מעוברת לאשמועי' בתה יש לדמות קצת עובר שאין לו חזקה ורוב כשרים לשבויה שיש לה חזקה ורוב פסולים ומה"ט כתבו התוס' בד"ה מסייע ליה כו' ול"ל במדברת כו' סמוך מיעוטא לחזקה כו' דבמעוברת ובולד ליכא חזקה. ועכצ"ל הכי דע"ז לא קאי הך קושיא דא"כ מאי משני מסייע לריב"ל כו' דאף לדברי המכשיר ברוב פסולין היינו דוקא בדידה דהו"ל חזקה דכשרות וכמ"ש רש"י בדבור שאח"ז וא"כ אכתי תיפוק ליה במעוברת הכא רוב כשרים (י) אלא ע"כ צ"ל דע"ז לא קשה דמ"מ מייתי משבויה דבשבויה רוב פסולין וחזקה דכשרות ובבתה רוב כשרין ואין חזקה וכמעט דומיא וכנ"ל וק"ל. ולפי"ז לא קשה כלל קושית התוס' מאבא שאול וק"ל. ואולי הכרח תוס' [דר"ג מכשיר אף בבת אפילו רוב פסולין ובאמת קאי קושיא ותיפוק ליה אהשבתנו מעוברת ועלה משני אפילו רוב פסולין] מדלא משני בסמוך האיתביה בד"א בעדות אשה בגופה כו' אבל בבתה כו' [דמיירי ברוב פסולין] ודו"ק:
בתד"ה השבתנו פי' לדידן כו'. דלא תימא חזרה ובאמת הא לעיל פסק כר"ג:
בתד"ה מסייע כו' סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. יש לעיין לעיל בהאי דפ"פ כו' שהקשו תוס' בד"ה ואבע"א בס"ס נמי תיאסר דס' אונס כמאן דליתא דמיא וכו' הא הוי שפיר ס"ס ס' אינו תחתיו ואת"ל תחתיו וסמוך מיעוט דאונס לחזקה דהיתר והו"ל פלגא ופלגא נגד רצון מיהו בעלמא פליגי ר"מ ורבנן בהא אי אמרי' סמוך ועי' בריב"ש סי' שי"ב העיר בזה:
בתד"ה מכשיר כו'. יש להקשות דלמא אבא שאול קמ"ל דאף ברוב פסולין בולד שאין לו חזקה דכשרות כשרה לכהונה וכמו שאמר היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו כו' והכא לא שמעינן אלא לענין שתהא היא עצמה נאמנת אף ברוב פסולין דאיכא חדא לטיבותא דהיינו חזקה ועיין בפירש"י בד"ה מכשיר אפילו ברוב פסולין דאמרי' אוקמה אחזקה כו' משמע דוקא היכא שיש לה חזקה כנגדה וכ"כ רש"י לקמן (כתובות דף י"ד) סוף ע"ב ועיין. ואפ"ל דמדקאמרי השבתנו על המעוברת דמשמע בהא דמעוברת נצחם שפיר ולמאן דמכשיר בבת נקיט מעוברת לאשמעי' בתה והא לא נצחם בבת דהיינו מעוברת אי אמרי' דוקא ברוב כשרים אצלה מכשיר ולא ברוב פסולין אלא למאן דמכשיר מכשיר לגמרי אף בבת וברוב פסולין [ועיין מ"ש הגאון למעלה ברש"י בד"ה ותיפוק ליה ע"ש]:
בא"ד והל"ל וכן אמר א"ש וכו'. דאי הקושיא מאי קמ"ל א"ש תנינא וכו' לק"מ דשפיר משני התם דאין לו לא"ש לסמוך על האמורא המפרש לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל אי קאי על רבי הקשו שפיר דלמ"ד מכשיר אפילו ברוב פסולין מאי מתרץ דאכתי הול"ל וכן ופשוט וכ"ה בח"ש אבל לכאורה אפ"ה הו"מ להקשות וכ"ת דאין לו לא"ש לסמוך וכו' א"כ מאי מקשה הגמ' שם למאי דבעי למימר מעיקרא דא"ש אתי להכשיר בבת הניחא כו' וק"ל:
בתד"ה זרעו מיוחס אחריו כו' הראשון ראוי כו'. לאפוקי שני ס' ממזר דדלמא בן ט' לראשון ובא על אשת אח שלא במקום מצוה שהרי היה לו בנים משא"כ ולד ראשון כשר בממה נפשך ואשומרת יבם שלא המתינו ג' חדשים קאי. ודו"ק:
חילוקי שאמרתי בהלכה זו תחלת הזמן אייר שצ"א בעזה"י [בפלוגתא דזעירי ור"א יש שני צדדים בפירושם] צד האחד זעירי שאמר מדברת נסתרה ר"ל באומרת לא נבעלתי ואפ"ה לא מהימנא לר"י דלא הוי ס"ס שאין אפוטרופוס לעריות ולא הוי אלא ס' אחד ס' לכשר או לפסול ואתיא לישנא דאין אפוטרופוס לעריות כפשוטא ולפי"ז א"ש נמי קושיא דאין אוסרין על היחוד ולפ"ז מצי סבר רב אסי דבאומרת נבעלתי לא מהימנא [במגו. ולא פליג אזעירי רק באומרת לא נבעלתי] נאמנת משום ס"ס. צד השני כמסקנת התוס' דאף לזעירי באומרת לא נבעלתי מהימנא רק באומרת נבעלתי לכשר אינה נאמנת במגו משום דאין אפוטרופוס כו' לפי שיראה לומר לא נבעלתי וכפירוש התוס' בד"ה השבתנו ולפי"ז צ"ל דסבר רב אסי דאפילו באומרת נבעלתי מהימנא במגו ולפי"ז כתבו התוס' בדבור ראשון אבל נסתרה מודה ר"י כו' במגו כו' ומה שהקשו התוס' לצד הראשון מפרק השני יש לישב שפיר דה"ק הניחא לזעירי כו' מגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי דהוי טענה מעולה ביותר שכשירה לכה"ג וכה"ג וכמו מגו דמשארסתני נאנסתי כמ"ש התוס' לעיל והתוס' הוסיפו מעצמן מלת מהימנא [דכתבו מגו דאי בעי אומרת לא נבעלתי מהימנא] עי"ל בגמרא ותראה. ולפי האמת בעיוני בסוגיא לקמן הפי' כן הוא הניחא לזעירי קאמר שפיר ומודה ר"י במגו אע"ג דפלגינא עלך במגו בפ"ק היינו משום דלא הוי מגו גמור דהא אפילו אמרה לא נבעלתי אינה נאמנת משא"כ מגו דלא היה של אביך מעולם דהוי מגו גמור וכמ"ש התוס' בפי' התם שור שחוט כו' אלא לר"א דאמר נבעלה אין כאן מגו כלל דהא ראו עדים שנבעלה אך הא קשה דלצד הראשון לר"א באומרת נבעלתי לא מהימנא במגו משום דאין אפוטרופוס כו' לקמן דקאמר תיובתא דר"א תיובתא לישני דה"ק השבתנו על המעוברת שישנו עדים שנבעלה דהיינו שבויה מה תשיבנו על המדברת דהיינו בלא ראוה שנבעלה רק נסתרה והיא אומרת נבעלתי ולכשר ואתיא ברייתא כהוגן לרב אסי כמו השתא [בצד השני] לזעירי. במיתיבי הראשון [לסתר ולחורבה] לא הייתי יכול להקשות לישני התרתי לר"א כמו לזעירי ולסתר היינו באומרת נבעלתי אף שיש לה מגו וחדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י. ודאי לעיל [דפריך ממתני'] בשלמח לזעירי היינו דקתני תרתי כו' אלא לר"א כו' שם לק"מ כיון דר"א מפרש מדברת נבעלה וקתני ראוה שנבעלה א"כ תרתי למ"ל וק"ל [אבל במיתיבי מסתר כו' לישני לר"א כמו לזעירי] י"ל דה"ק בשלמא לזעירי קאי בל' דסתם סתר אין מיוחד לבעילה דהיינו טענת לא נבעלתי קאי בסתר וסתם חורבה היא מקום בעילה וקאי בו נבעלה אבל לר"א ע"כ שניהם איירי בנבעלה רק חדא באומרת היא וחדא ביש עדים והיאך קאי זה בל' משמעות סתר וחורבה וק"ל. דמה"ט נמי לא משני חדא בה וחדא בבתה. או תרוייהו בחורבה דמתא וחדא ברוב כשרין וחדא ברוב פסולין וק"ל רק נגד חורבה דדברא מיקרו חורבה דמתא סתר. [ואף ד]בצד השני דמודה זעירי באומרת לא נבעלתי באמת אין קאי זה בלשון [ואפ"ה קאמר הגמרא בשלמא לזעירי ניחא] מ"מ בצד הראשון לא אוכל להקשות דא"ל דה"ק בשלמא לזעירי קאי בלשון אלא לר"א כו' וכנ"ל וק"ל. [אבל מאי דקאמר תיובתא דרב אסי קשה. ואי צד השני והשתא קאמר שפיר תיובתא שאין לך צד אליבא דר"א בליכא עדים שנבעלה שיסבור ר"י לא מהימנא ואהיכא קאי רוב עובדי כוכבים פרוצים וכו'. [הא בראוה שנבעלה] אין לך פרוץ כו'. וכ"ת ס"ס מנ"ל להגמ' לפרש כן לר"א ולהקשות דלמא כצד הראשון י"ל שיש להגמרא דיוק מדמוציא מדברת מפשטה ודחיק לומר לישנא מעליא ולא מפרש כמשמעותיה ובאומרת נבעלתי דמודה בה וכ"ת א"כ היאך שייך צד הראשון. י"ל [דלצד הראשון י"ל] דס"ל להגמ' שאין זה דיוק דודאי לדינא ס"ל לר"א כן אבל לפרש המתני' כן א"א שהרי מתני' לא קתני שהיא אומרת שנבעלה ואין לפרש רק או כזעירי ולא קתני נבעלתי שאדרבה באמת אמרה לא נבעלתי או כר"א שראוה שנבעלה ולא קאמרה נבעלתי שיש עידי בעילה אבל אם נפרש ראוה שנסתרה והיא לא אמרה רק איש פלוני וכהן הוא אמאי לא מהימנא לר"י ע"כ משום דאמרה נבעלתי א"כ העיקר חסר וק"ל וכ"ת היא גופה קשיא באמת [לצד הראשון] למה לא השמיענו מתני' ברישא רבותא לר"י אפילו ראוה נסתרה והיא אומרת נבעלתי י"ל דלר"א כוונת המתני' להכשיר בבתה ואי תני רישא באומרת נבעלתי ה"א סיפא נמי להכשיר בה ולאשמועינן דאפילו ראו שנבעלה מהימנא לר"ג אבל עתה דקתני ברישא ראוה שנבעלה סיפא למ"ל ע"כ להכשיר בבתה ומעט קשה לפי"ז דמ"מ לאשמועי' ברישא רבותא באומרת דנבעלה וסיפא יפרש ג"כ בהדיא דנאמנת אף אבת ואין זה קושיא כ"כ. וכ"ת לצד השני קשה הק"ק דבתום' י"ל דלרב אסי ודאי בס' אחד אסרי' ולכן ביש עידי בעילה אסורה מס' דלפסול נבעלה וכ"ת התם נמי הוי חדא ס' אם זינתה אם לא י"ל ודאי ביש עידי יחוד אה"נ דנאסרה וכעובדא דהאי נואף ואצ"ל נואף שאני וה"פ אין אוסרין על היחוד אם היא אומרת ייחדתי עם פלוני אע"ג דלא הוי אלא חד ס' מ"מ נאמנת במגו דלא ייחדתי ומלקין על היחוד [אף] אם היא אומרת ייחדתי משום פריצות אבל הכא לר"א ביש עידי בעילה אין כאן מגו והיכא שיש מגו דהיינו בליכא עידי בעילה לר"א ה"נ דנאמן במגו אבל לזעירי דאמר נסתרה ואומרת נבעלתי דיש לה מגו לומר לא נבעלתי דמהימנא אף לזעירי בצד זה אפ"ה לא אמרי' [מגו פריך שפיר]. אך מ"מ קשה דע"כ אין הפירוש כן דא"כ תיקשי זעירי מיניה וביה באמרה נבעלתי לא מהימנא במגו ומתני' קתני ראוה שנסתרה לאשמועי' רבותא לר"י דאפילו לא ראוה שנסתרה רק היא אומרת נסתרתי ונבעלתי לכשר אפ"ה לא מהימנא דא"ל דהוי טעי בסיפא (כ) דליתני ראוה מדברת בסיפא ועוד דלזעירי אין המכוון אבתה א"ו בזה מהימנא במגו דלא יחדתי ש"מ שיש לו מגו וכ"מ בתוס' לקמן בהדיא עכ"פ עידי סתירה בעינן אע"כ צ"ל דודאי בדליכא עידי סתירה מהימן במגו דאי בעי שתוק אבל תיכף שיש עידי סתירה לא מהימנין לה לומר נבעלתי לכשר במגו דלא נבעלתי משום דאין אפוטרופוס ויראה לומר לא נבעלה א"כ גם הגמרא לא מקשה מידי אזעירי מרב דאין אוסרין על היחוד וק"ל ע"כ צ"ל דאין אוסרין כו' נמי פי' ע"פ עדים שנתיחדה דהשתא מקשה שפיר א"כ חוזר וניעור ליקשי לר"א. אלא לעולם צד השני כמסקנת התוס' וקושית הק"ק יש לישב בענין אחר ויתורץ תימא הראשון [שבד"ה מעלה כו'] דתי' ר"ת דחוק מאד וכתבתי תי' זה מקודם בעמוד שלפני זה וק"ל: