דין החתן כשהוא בשנה ראשונה
דין החתן כשהוא נושא אשה באותה שנה צריך לעמוד בעירו שנה שלימה לכל הפחות כדי לשמוח עמה כדין תורה כמו שנאמר בפרשת כי תצא כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח ד"א אמרו חכמים הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ויהא ראש מטתו ופניו בעת שיבעול לצד מזרח.
ועוד אמרו חכמים כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. ואמרו כמו כן על אלו הדברים כל העושה אותו קרוב למיתה מן החיים. ישן עומד הקיז דם עומד. או ששימש באותה לילה כשהקיז לא ינצל מן המיתה. ושימש מטתו ערום בלא מכסה או מעומד. ושימש מטתו על גבי קרקע. ועוד המשמש מטתו לאור הנר יהיו לו בנים נכפין ר"ל.
ועוד אמרו חכמים שאסור לאדם ליגע באשתו כל ימי נדותה אפילו באחת מאיבריה ולא באצבע קטנה ואסורות כמו כן להתקשט ולהתנאו' ולייפות עצמן לפניהן ואסור להושיט לה שום דבר ולכל הפחות כל דבר של מאכל משתה מנהג טוב להזהר שלא יושיט מידו לידה ומידה לידו.
וכן הנדה ויולדת והמפלת בין ולד של קיימא בין נפל דין שהן אסורות וטמאות כל אותו הימים שהן רואות עד שאינן טהורות כדין תורה וכדברי' חכמי'. ואי איפשר לפתיח' הקבר בלא דם וחשוב' כאילו ילד' בזוב. וצריכה לספור עד מלאת מ' יום לזכר כמו שנ' בפרשת אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דוותה תטמא. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה וגו' עד מלאת ימי טהרה הז' ימים ראשונים אינו למנות עם ספירת מ' יום. אלא הז' אחרים שהיא מטהרת עצמה מכל טומאתה וכשתמנה אות' הרי הן מ' יום ולילה אחת לזכר. ואם נקבה תלד וטמאה שבעיים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה. הרי הן פ' ימים ולילה אחת כשהיא יולדת נקיבה או וולד של קיימא או נפל שהן צריכות ומצוות לשמור עצמן מ' ימים לזכר ופ' ימים לנקבה כמו שאמרנו לעיל.
וצריכה לפרוש אפי' אם אינה רואה אותה הלילה של מ' שלזכר ופ' שלנקבה שהיא אסורה לשמש עד שאינ' טהור' כדין תורה וכדברי חכמי' בענין זה שהיא צריכה לשמור כל ימים לזכר לבד מיום הלידה וז' ימים ראשונים שהיא נקראת טמאה זבה דווה שנ' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. חוץ מאותו יום שהיא יולדת שאינו בספירת ז' ימים שנ' כימי נדת דוותה תטמא. ובתוך אותו ז' ימים יעשה לה מרחץ במים פושרין. ואם היא יכולה לעשות ב' או ג' מרחצאות הרשות בידה וכמו שהיא רגילה וטוב לה על כל דבר הרגל.
ואחר אילו ז' ימים אם אינה רואה דם תמיד תבדוק עצמה בתוך ג' ושלשת ימים שהיא צריכה לישב ולשמור כמו שנ' תשב בדמי טהרה. ויש מהן שאינן מחשבין למנות הז' ימים ראשונים הבאים אחר יום הליד' אלא אחר ז' ימים אחרים שהיא מטהרת עצמה מכל טומאתה וסופרת מ'. וקודם אלו ועד שאינה טהורה כדי תורה אסור לשמש וכשהיא קרובה לז' ימים אחרונים מחשבון ספירתה של מ' יעשה לה מרחץ אם אינה רואה ויעמוד ז' נקיים ואחרי כן תטהר עצמה במים פושרין ותטבול לערב לצאת הכוכבים וזאת הטבילה כשירה ומצוה והיא בזמנה ומותרת לבעלה. ועתה פירשתי לך כדין תורה וכדברי חכמי'.
ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה. מלמד שאסור להזדווג עם בעלה ולשמש קודם פ' לבד חשבון י"ד ימים ראשוני' שבאים אחר יום של לידה הרי הם ארבעה עשר ימים ראשונים שבאי' אחר יום של לידה הרי הם י"ד ימים ראשונים שהיא זובה. דוה וטמא' נקראת והיא צריכ' לשמור ולישב עצמ' תמיד ששים וששת ימים. ובתוך ס"ו ימים אם אינה רואה תמיד תבדוק עצמה יום ולילה עד שהיא טהורה. שנאמר תשב על דמי טהרה. ובמלואות ימי טהר'.
כשהיא קרובה לז' ימי אחרוני' של ספירת הפ' יום לבד י"ד שכתבנו אחרי כן יעשה לה מרחץ ותטהר עצמה במים פושרין ויעמוד ז' ימי' ואילו נקראי' ז' נקיים. ואם אינה רואה בתוך אלו ז' נקיים יעשה לה מרחץ ותטבול לעת ערב לצאת הכוכבים. וזו הטבילה בזמנה ומצוה היא לעשותה ומותרת לבעלה. וספירת ז' נקיים אחרונים שכתבנו לזכר הם בחשבון מ' לזכר ושהם מ' יום לא פחות ולא יותר. וזאת תורת היולדת לזכר. וכמו כן ספירת ז' נקיים שכתבנו למעלה לנקיבה הם בחשבון ס"ו שהם ששים יום וששת ימים הרי הם לא יתר ולא פחות. וזאת תורת היולדת לנקבה.
ועתה פירשתי לך כדין תור' כלים שהנדה והיולדת והמפלת והמעוברת ומיניקת שאינן טהורות או שראו דם והן נוגעות בהן בזמן הזה טהורין הם אצל בעליהן רק שלא תשתה ושלא תאכל בהן האשה שהרי בני אדם בזמן הזה מטמאין בקברות. ובאהל המת ובשרץ. ולא יטהרו לעולם עד שיזרוק עלינו מלכנו מים טהורים לטהרינו כך הכלים שהנדה נוגעת בהן מותרין ליגע ולהשתמש בהם לאכול בהן אבל אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו אוכלין עמה בקערה אחת שלה ולא משיורי מאכלה. ואין אנו יושבין במקום שהיא יושבת בספסל אחד עמה על מושבה ואין אנו נוגעין בה ולא בבגדי'. ולא בשום דבר שלה שהיא נוגעת. ואין אנו מקבלין ממנה שום דבר מידה. וכל מה שנוכל להרחיק מן מטתה וממנה. ונותנין לה כלי מים. וקערה וכוס. ומטפחת. וסדין. וכר וכסת. וכל מה שהיא צריכה תמיד להשתמש בימי טומאתה ובעת טהרתה מכבסת בגדי' הטמאי' במים ומעביר מהן הכתם וכל אשר אתה ידיח יפה ויטהר עצמו במרחץ ובמי' פושרין.
ויושבת ז' ימים הנקראי' ז' נקיים. ובסיום אלו ז' נקיים מטהרת עצמה במרחץ חם פעם אחת וטובלת לערב לצאת הכוכבי'. ואם היא עוברת מחשבון ז' נקיים אפילו יום אחד או יותר בטוב היא יכולה לטבול עצמה מבעוד יום קוד' צאת הכוכבי' והוא כדין תורה ומנהג זה יפה וטוב לישראל לנהוג מפני שלא יבואו לידי טומאה והרגל עביר' ועון. אבל איסור טומאה ליכא.
ויש נשים שנמנעות מליכנס לבית הכנסת בעת נדותן מלראות ספר תורה ומליגע בספר חומרא בעלמא הוא ומקום טהר' להן ויפה הן עושות ואשריהן חלקם בעול' הזה ולעול' הבא. ד"א דין מעוברת ומינקת שראו דם יש מהן שרואות עד ט' חדשי' הרי הן כאשר כל הנשי' בין לז' יום בין לטבילה. ד"א דין נדה שפסקה סופרת ז' נקיי' כמו שמפורש לעיל לא מיום שפוסקת מלראות.
אבל יום האחד חוץ מאותו יום שפוסקת שזהו מנהג כותי' שסופרין אותו יום שפוסקת ולפיכך נקראות טמאות כדתנן בנות כותים נדות מעריסתן. ומפרש בגמ' לפי שיום שפוסקת בו סופרתו למניין ז' לפיכך בנות ישר' נוהגות ז' נקיי' חוץ מאותו יום שפוסקת בו שאם רוא' טיפת דם כחרדל מונה ז' והוא. ואם ב' או ג' ימי' מונה ז' ימי' והם. וכבר היו אנשי' שחלקו על רבינו שלמה בר' יצחק נ"ע בכך שהיו אומר' מיו' שפוסקת בו סופרתו למניין ז' נקיי'. והשיב להם רבינו שלמה אם כן כאשר אמרתם לי בניכ' ממזרי' שעל כן בנות כותים נדות מעריסתן לפי שיום הפוסקת בו סופרתו והשיב להם מן התשובה שלאחריו שהשיב רב אחא אנן נמי נסבריה. והשיב להם רבינו והלא תשובת רב אחא בצידו שהשיבו רבא דאם כן בניה' ממזרי' מן התורה ונאמר לא יבא ממזר לקהל י"י גם דור עשירי לא יבא וגו'.
אמרו חכמי' בכמה עניינים נקרא האד' ממזר. ואילו הן י' ממזרי' ואינן ממזרי' אם לא באו עליה כל אילו המומי' ולא נולד ממנה בני' אינן ממזרי' מן התורה. ואילו הן בני נדה. בני נידוי בני אמה. בני שנואה. בני שיטיה. בני גרושה. בני מפותה. בני אנוסה. בני חצופה. ובני טהרת ספק. ואם לא באו עליה על אותו האמורי' אינם ממזרי'. תנו רבנן אם אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה. ואמרו חכמי' כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרי'. שכ' והתקדשתם והיית' קדושי'. וכתי' אשה כי תזריע וילדה זכר.
ועוד אמרו כל הזהיר בטבילה הוויין לו בני' שמורין הוראות בישראל שכן מצינו באלישע שהזהיר עצמו בטבילה והיה לו בן שהורה הוראה בישראל ומי הוא רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. אמרו עליו על אלישע שהיה צדיק גמור ולא היו מתקיימים לו בני' בשע' שהיו יולדין מיד היו מתים. אמרה לו אשתו אדוני בעלי מפני מה הללו צדיקי' גמורי' יש להם בנים הגוני' כמותם. ואנו אין לנו אפי' בן אחד. השיב לה אלישע ואמר בתי מפני שהן נוהגים בעצמם טבילה בשעה שעולין למטה. ומטבילי' ומקדישי' הם ונשיה'. אמרה לו אשתו אדוני נעשה כן גם אנו נוהגי' בעצמינו כך מיד קיבלו על עצמם לטהר ולקדש. פעם אחת עלתה לבית הטבילה אל המקו' וטבלה ועלתה מבית המקוה וראתה לפניה חזיר. חזרה עוד פעם אחרת לבית הטבילה וטבלה. וכשעלתה משם ראתה לפניה גמל. חזרה עוד פעם אחרת וטבלה ועלתה. וכן מצאה פגעים רעים הרבה פעמי' ועשתה בכל פעם ופע' שמצאה פגעי' טבלה עד מ' פעמי'. לסוף מ' פעמי' אמר הקב"ה לגבריאל רד ועמוד לפני צדקת זו ותתעבר זו הלילה שעתידה לצאת ממנו בן זכר וצדיק גמור ור' ישמעאל שמו והוא עתיד להיות כהן גדול לפני. באותה שעה ירד גבריאל המלאך ונתעטף וקישט את עצמו כחתן ועמד על פתח המקוה ומכאן אתה למד שצריך אדם לקשט את עצמו בבגדי' נאים ולטבול גם הוא ולטהר עצמו במים פושרין בשעה שהן עולין למיטה וכשאשתו עולה מבית הטבילה ילך כנגדה לפניה באותה שעה. וכשעמד גבריאל על פתח המקוה נדמה לה כדמות אלישע בעלה והיא ראתה אותו והלכה לביתה ונתעברה באותה הלילה מר' ישמעאל כהן גדול. וכשנולד רבי ישמעאל הוה דמותו כדמות גבריאל המלאך ונעשה גבריאל סנדק לרבי ישמעאל וכל זמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם והיה עולה וגבריאל היה מספר לו כל מה שהוא רוצה ולא עוד אלא שהראה לו כל גנזי ישועות ונחמות כל מה שעתידין להיות על ישראל. וכן אתה למד מרב גידל ומר' יוחנן דהוו יתבי על שערי טבילה כו':
ועל כל זאת צריכה האשה שהיא מזדהרת בעצמה אימתי בזמן שהיא טובלת אם חזרה ופגעה בכלב ואם יש בה יראת שמים לא תניח בעלה לשמש עמה באותה הלילה שלא יעמדו בנים מכוערי' ופניה' כדמות כלב עד שתחזור ותטבול פעם שניי'. ואם חזרה ופגעה בחמור אין לה רשות לבוא לשמש עם בעלה שלא יעמדו בנים טפשים עד שתחזור ותטבול פעם שלישית. ואם פגעה בעם הארץ אסור לשמש עם בעלה באותו לילה עד שתחזור ותטבול. ואם חזרה ופגעה בסוס תעלה ותשמש. אלו הם שבניה' דומין לכלב אותם שהולכין בשוק ואוכלים והרוק שלהן יורד על זקנם ולשונם נפסק מלדבר. ואם ראית איש במידה זו דע כי בשעה שטבלה אמו כשחזרה משם נפגע בכלב. ואות' שבניה' דומי' לחמו' לבם מיפט ואינם לומדי תורה. מחוסרין בהליכתן. אם ראית איש במידה זו דע כי בשעה שחזרה אמו מן הטבילה היא פגע' בחמור. ואלו שבניהן המדברין ואינן נאים בדיבורן לומדין ושוכחין מה שהן לומדין. ומשהין בהליכתן בדרך וכל הבריות משחקין. אם ראית במידה זו דע כי בשעה שחזרה אמו מן הטבילה פגעה בעם הארץ. ואם פגעה בסוס בניה נאין בהליכתן. נאים בדיבורן שומעין ומעיינים לומדי' תורה ומשנה. ולא עוד אלא שאימתם על הבריות. ואם ראית איש תם בדרכיו מהלך ומשפיל קומתו מדבר ודבריו נשמעי' מהרה דע כי בשעה שחזרה אמו מן הטבילה היא פגעה בסוס. אם ראית נער שהוא מחלף לשונו מהפך את ידיו לידיו דע שבשעה ששימש אביו עם אמו ונשקה והי' יוצא הרוק מתוך פיו של בעלה.
אלו שהן חוברות את בעליהן ואינם נזהרת בנדתה סופה ללקות בצרעת. וגם האיש עמה. האשה שאמרה לבעלה טמאה אני בשעה ששכבה עמו בלילה צריכה לבדוק עצמה. ובמה יקח צור של פוך יש אומר שהוא טוציאה וידיקנו לתוך פיה ומוציאו ומקפלו עד הבקר אם ראהו מוציא ניצוצין של אש היא נדה ואם לאו אינה נדה. וכל מי שאינו מזדהר בעצמו ממנה סופה וסופו ללקות בצרעת. והמשמש באשתו וגס הוא ולבו מהרהר באשה אחרת או היא באיש אחר ועיברה אשתו באותה הלילה סוף שהוולד לוקה בג' מומי' ואילו הן אילם. עיור. וחרש. וזה אחד מן העונו' שאמ' הכתו' פוקד עון אבות על בנים וגו'. ואע"פ שלא אמר על הנשים גם הם בכלל העונות אם הן חוטאות לפי שאינם מולידות בלא איש. ד"א עשרה תקנות תיקון עזרא הסופר התקין שהיו קוראי' בתורה בשני ובחמישי. התקין שיהא אשה משכמת ואופ' הפת בערבי שבתות כדי שתהא מצויה ליתן צדקה לעניים. התקין שיהא אוכלי' מן השומים בערבי שבתות כדי שנזקקין עם נשותיהן בלילי שבת דאמר מר אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
אלו הן תלמידי חכמי' שאין משמשין מטותיהן אלא פעם אחת בשבת. והתקין שיהו הנשי' מדברות כשהן עומדי' בבית הכסא כדי שלא יבוא אדם ביניהן. התקין טבילה לבעלי קריין. התקין שיהו הרוכלין הולכין ומחזרין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל. התקין שתהא אשה חוגרת מכנסי בגד פשתן כסינר כל ימי שהיא רואה כדי שלא יזוב דם טומאתה בקרקע ולא יבואו לידי בזיון. התקין שתהא יושבת ומכבדת את הבית מפני כבוד עולם. ד"א דין יצירת הולד. ר' אלעזר אומר האיש מזריע לבן והאשה מזרעת אדום ומתערבין זה בזה ומהם הולד נוצר כרצונו של הקב"ה הולכת טיפה סרוחה ונופלת לתוכו. כיון שהולכת טיפה סרוחה ונופלת לתוכו מיד קפא כחלב שנאמר הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבשיני וגו'.
ומנין שאין הולד נוצר אלא מראשו שנ' ממעי אמי אתה גוזי. אבא שאול אומר מטיבורו משלח שרשיו אילך ואילך מארבעים יום ועד ששים יום ניכר אם זכר ואם נקבה. ואמר כי ביום תשעים אסור לשמש מטתו. וכל המשמש מטתו ביום תשעים הרי זה כאילו שופך דמים. ג' חדשי' הראשוני' הולד דר במדור התחתון. ג' חדשי' האמצעי' הולד במדור האמצעי. האחרוני' הולד דר במדור העליון.
עד שלשה ימים יבקש אדם רחמי' לפני הקב"ה שלא יסריח. משלשה ועד ארבעי' יום יבקש רחמי' שיהא בן זכר. ומארבעי' יום ועד שלשה חדשי' יבקש אדם רחמי' שלא יהא סנדל. ומשלשה חדשי' ועד ששה יבקש אדם רחמי' שלא יהא נפל. ומששה ועד ט' חדשי' יבקש רחמי' שיצא לשלום. וכי אדם יכול להוציאו משם לשלום לא אלא הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו של מלך מלכי המלכי' עושה לו דלתות ובריחים ומוציאו משם לשלו' רבי אליעזר אומר כשם שדלתות לבית כן יש דלתות לאשה שנאמר כי סגר דלתי בטני. רבי יהושע אומר כשם שמפתיחות לבית כך מפתיחות לאשה שנ' וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. ר' עקיבא אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה שנ' ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. תינוקת שלא הגיע זמנה להנשא ונשאת בית שמאי אומרים משמשת במוך שמא תתעבר ותמות. ובית הלל אומרי' משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו אותה. זכתה האם ולא זכה האב. אי נמי זכה האב ולא זכתה האם אין הולד מתקיים עד שיהיו שניהם שוים כאחד בתפלה וברחמים שנ' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו מכאן אתה למד כי שלשה שותפין יש בו באדם. ואלו הן הקב"ה ואביו ואמו. לבן שהאיש מזריע ממנו נוצרים עצמות וגידים ומוח וציפרנים ולובן שבעיני'. אדום שהאשה מזרעת ממנה נוצרים עור ובשר ודם ושחור שבעינים. ורוח ונשמה וקלסתר פנים חכמה ודיעה בינה וגבורה נותנין מלפני המקו' וכיון שנפטר אדם לעולמו נאמן הקב"ה נוטל חלק וחלק אביו ואמו ועמלם מניחו לפניה'.
אמר רבי אליעזר אין יצירת האיברי' של אדם אלא כפירות מה פירות הללו קליפה שלהן נוצר תחלה ואחר כך נגמר הפרי בתוך הקליפה ואף גם העור של אדם נוצר תחלה ואחר כך נוצרין עצמות וגידין והורידין ומוח הראש והקרומות שבתוך הגולגולת ושיקוי העצמות של רמ"ח אברי' של אדם שאלו נוצרין העצמות תחלה היו מפקיעין את מעיה וממיתי' את האש' הא כיצד בא מלאך הממונ' על ההריון ונוטל טיפה של זרע שניה' כאחת ועומד לפני הקב"ה ואומר רבש"ע נטלתי טיפה זו של זרע שניהם כאחת מה אתה אומר וגוזר עליה חכם יהא או טיפש יהא עני יהא או עשי' יהא חיגר יהא או אילם יהא ואלו צדיק או רשע יהא אינו אומר לו.
אלא מי שגוזר לאותו מלאך הממונה על ההריון ואותו המלאך לילה שמו ולמה נקרא שמו לילה מפני שאין אומנתו אלא בלילה מפני זה אמר ר' יוחנן שאסור לאדם לשמש ביום שנאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר.
כיצד הולד דר במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ראשו מונח לו בין ירכותיו וב' ידיו על צדיו ושתי אציליו על שתי עקיביו פיו וכל נקביו סתומים אך טיבורו שהוא פתוח משם יורד המאכל ממה שאמו אוכלת ושותה ואינו מוצא רוח מן שום נקב שאם יצא רוח מן הנקבים שמא יהרג את אמו אבל נר דלוק מונחת לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי וגו'.
ואל תתמה כי כמו שהאדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא וכשמתעורר משנתו אין לו מאומה בידו ממה שראה כך דין הולד וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח וכיון שהגיע זמנו לצאת הקב"ה אומר לו בני הוי יודע שאני יצרתיך ואני עתיד לעשות עמך דין וחשבון הוי לפני צדיק ותמים ואל תהי לפני רשע ואפילו אם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע שאפילו שיחה קלה שבין אשה לבעלה מגידין לו בשעת מיתתו שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו ובעבור כל זה אינו יוצא משם אלא עד שמשביעו שנאמר בי נשבעתי נאם ה' ולא מפי צדקה ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה תשבע כל לשון זה יום הלידה.
ואם תאמר לאיש פלוני ממון ולי אין ממון כל הממון שלי הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.ואם תאמר איש פלוני עשיר ואני עני ואין לי עושר דע לך פלוני שאין כל אדם זוכה לשתי שולחנות אם זכית לממון עשה מהן צדקה עד שהן בידך שהרי כנפים יש לו ובשמים הוא פורח שנאמר התעיף עיניך בו וגו' ואם תאמר איש פלוני גבור ואני איני גבור אינו נקרא גבור אלא בתורה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושה דברו וגו' דברי אלה יהיו על לבבך ודע מה למעלה אל תשמיע לאזניך דברים בטלים שהן מאזינות אותו לדיכה של גיהנם אל תתן עיניך בממון שאינו שלך ועל אשת איש שאינה שלך שאלו העניינים מאפילות אותו כאישון חושך ואל ידבר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדין אל ימצא בידך גזל שכל איבריך מעידין בך אל יקדמוך רגליך לדבר עבירה שמא יקדמוהו מלאכי מות.
אל תתירא מבית דין שלמטה שהרי עידיך אומר הוי ממון הן הוי מתיירא מבית דין של מעלה שהרי עדים יש לך שם אם עשית דברי אלה בשמחה הרי פמלייא שלי תצא לקדמך ואני בעצמי אצא לשחרך ואומר בואך לשלום.
אזנך שלא השמעת דברים בטלי' הן מאזינות אותך לעולם הבא עיניך שלא נתת בממון חבירך הן מאירות אותך באישון חושך. פיך שעוסקת בתורה בו יתברכו כל בעלי תורה. לשונך שלא סיפרת לשון הרע עליו נהרגו כל בעלי הריגה. ידיך שלא נמצא בהם דבר גזל מה יעשו לך בני עוולה. רגליך שלא יקדמוך לדבר עבירה מה יעשו לך מלאכי מות בכל זמן ובכל עידן זכור את בוראך בכל עת דברי אלה יהיו על לבבך ושמור פיך ולשונך ושמור מצרות נפשך. ד"א שלשה חדשים הראשונים הוולד דר במדור האמצעי.
שלשה חדשים האחרונים הוולד דר במדור העליון וכיון שהגיעו זמנו לצאת מתגלגל ויורד ממדור למדור והם הם חבלי' של אשה איש יורד פניו למטה ואשה פניה למעלה סימן זה יהי' בידך הוא כדרכו והיא כדרכה שמתוך הדבר הזה אתה למד שמתוך הלבן ומלובן ומזורז הוולד נוצר הוי יודע שאין לו ימים טובים לאדם אלא באותם הימים ששרוי במעי אמו שנאמר מי יתנני כירחי קדם לעולם אל יגנה אדם מקום ביתו אפי' אדם בא מפיה של אשה או מעיניה עד אין מכוער היה ועכשיו שיצא ממקום שאין העין יכולה לראותו מלוכלך ומטונף מכל אבריו.
עליו אמר אליפז התימני עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בראשונה היו אומרי' שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר וזאת הפרשה מוכיח לך שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר ולא פ' חכמים את המקרא הזה עד שבא ר' יצחק ופירש שנ' אנשים דורכי קשת מרב' בנים ובני בנים למה נאמר אנשים דורכי קשת מפני שבשעת ביאתן כובשין את יצרן ומשהין את עצמם.
וממתינים לנשותיהם שמזריעות תחלה ואחר כך מזריעין הן לפיכך נאמר בהם אנשים גיבורים דורכי קשת ואומר אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב ואת דינה בתו וכי בתו של יעקב ולא בתו של לאה הא למדת שאם איש מזריע תחלה יולדת נקבה ואם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואומר זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה ואומר זאת תורת הבהמה והעוף וכי מה ענין הי' אצל שקצים הא למדת שאם תזוח דעתו של אדם עליו אמור לו אל תזוח דעתך עליו שהרי יתוש גדול ממך במעשה בראשית. ולא עוד אלא שאמר דוד בספר תהלים הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות והדר מלכי ארץ וכל לאומים וגו'.
ד"א כל הנשים גרגרניות הן וחוה מעידה בהן שנאמר ותקח מן העץ ותאכל. כל הנשים כחשניות הן שרה מעידה בהן שנאמר ותכחש שרה בקרבה לאמר. כל הנשים מלאות תאוותן לדבר תשמיש לאה העידה בהן שנאמר ותאמר אלי תבא. כל הנשים קנאות הן רחל מעידה בהן שנאמר ותקנא רחל באחותה. כל הנשים גנבתות הן רחל מעידה בהן שנאמר ותגנוב רחל את התרפים. כל הנשים דברניות הן מרים מעידה בהן שנאמר ותדבר מרים ואהרן.לעולם אין האיש יכול לעמוד בלא אשה ואין האשה יכולה לעמוד בלא האיש כל ימיה ומה האיש שאינו נקוב אלא כמלא מחט אי אפשר לעמוד עליו בשעת יצרו אשה שכל ראשה של ולד יוצא ממעיה על אחת כמה וכמה.
ד"א ששה דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.ואלו הן השכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחין וביקור חולים והכנסת כלה ולוית המת ועיון תפלה והמגדל את בניו לתלמוד תורה וקידוש היין בערבי שבתות והדן את חבירו לכף זכות והבאת שלום לבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.
ד"א הדן שלא בפניו שכך שנו חכמים הדן בזכות דנין אותו לחובה מעשיו של אדם מקרבין אותו ומעשיו מרחקין אותו שכך כתיב מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך.