הלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה וכו'. בשבת דף כ"ח ודף ק"ח לתפילין יליף מדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ונראה שם בש"ס שהיא דרשא פשוטה וכן כתבו התוס' שם כאשר יראה הרואה:
דרש ורמז למען תהיה תורת ה' בפיך אפשר במ"ש בז"ח דגאולה זו שתהיה ב"ב היא בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא. גם אמרו רז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות נגאלים. ולפ"ז נמצא דבזכות תורה שבע"פ תהיה הגאולה. ואפשר דהטעם כי הן בעון השכינה היא בגלות ובשבילה תהיה הגאולה כמ"ש רז"ל במדרשים ובזהר הק' וידוע דתורה שבע"פ רומז לשכינה ומשום הכי בזכות תורה שבע"פ תבא הגאולה וז"ש גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ואפ' לומר במה שידוע שארז"ל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ואפשר שהטעה במ"ש רבינו מהר"ם קורדובי"רו זצ"ל בטעם י"ט שני בח"ל שיש איזה חלק לשר שישראל תחת רשותו בח"ל איזה דבר בתורה ומצות שלומדים ועושים ישראל בארצו. וז"ש גם כי יתנו בגוים מלשון שינון הגם שילמדו בגוים פירוש בהיותם בח"ל דאין הלימוד בר ונקי עם כל זה אם יהיה בתשובה וז"ש עתה שרומז לתשובה כמשז"ל אקבצם תהיה הגאולה כי הלימוד יועיל לברר ניצוצי הקדושה ותהיה הגאולה. וז"ש למען גימטריא קץ שיהיה קץ הגאולה בלימוד תורה שבע"פ וז"ש תהיה תורת ה' בפיך כלומר תורה שבע"פ ובזה יהיה קץ הגאולה הרמוז בתיבת למען שגימט' קץ. גם תורת ה' בפיך ס"ת תכ"ה גי' משיח בן דוד עם הכולל. וסיים הכתוב כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. כלומר דע"מ כן הוציאנו לקבל תורתו ובזכות התורה יצאנו ממצרים כמש"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו' ועד אחרן הגאולה העתידה בב"א היא בזכות התורה וזה רמז הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ס"ת ואביטה נפלאות מתורתך בגי' משיח בן דוד כי ע"י עסק התורה בא משיח:
פירוש אין כותבין ספרים. יש גורסין אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות לא על עור וכו' נכרכין בשערן לקשור אגרות הפרשיות בשער בהמה טהורה ולתופרן בגיד בהמה טהורה: בשערן. י"ל של מין הקלף של טהורה. רש"י בשבת דף כ"ח: על עור בהמה טהורה ותופרן בגידין וכורכן כצ"ל שמסרגליו פירוש שמשרטטין: בקנה פי' ולא בעופרת ע"כ ז"ל: שהוא סמוך לו מן המקרא כלומר שיש לו סמך מן המקרא:
תוספות
ספרים וכו'. הרב נחלת יעקב (חדש פירוש על מסכתא זו ויתר מסכתות קטנות) כתב דגרסינן ספרים תפילין ומזוזות וכ"כ הטור י"ד סי' רע"א וכתב מרן דהכי איתא פ"ק דמסכ' סופרים ועפ"ז מיושב קושית הרב מעדני מלך על הא דקתני וכורכן בשערן דהיכן מצינו כריכת שער לגבי ספרים ואי גרסינן ספרים תפילין ומזוזות לק"מ דנקטי' משום תפילין ז"התד הרב נחלת יעקב. ואני עני בקצת הגהות על מסכת סופרים בקונטוריס ככר לאדן כתבתי על דבריו שגם הרב מעדני מלך הביא גירסת מרן בב"י וכתב דכפי גירסת הרא"ש ז"ל קשה ע"ש ומה שכתבתי אני הדל שם אשר בקצור פסקי הרא"ש כתוב תפילין והזכירו הרב מעדני מלך ז"ל ועתה ראיתי בהלכות קטנות של הרא"ש שנדפסו סבי להלכות קטנות של הרי"ף שכתוב בדברי הרא"ש עצמו תפילין וה"ג בס' התרומה סי' קפ"ט. ויש להעיר על הרב מעדני מלך ז"ל כי הוא ז"ל הגם שראה בטור ובית יוסף וקצור פסקי הרא"ש ז"ל דהגירסא תפילין היה קשה בעיניו משום דהרא"ש כתב ספרים לבד ואלו הרב ז"ל היה רואה שגם בדברי הרא"ש אשר סביב הרי"ף כתוב תפילין היה מכריע דט"ס הוא במסכת סופרים דקמן ובדברי הרא"ש והוה גריס כנסא הכתוב בהרא"ש עצמו בספ' הרי"ף וכמ"ש הטור וקפ"ה וב"י וס' התרומה. גם הרב נחלת יעקב לא זכר קפ"ה וגירסת הלק"ט הרא"ש שבס' הרי"ף וס' התרומה דמסייעי ליה. איברא דמרן עצמו בכסף משנה פ"ט דס"ת הביא לשון מסכ' סופרים אין כותבין ספרים לא על עורות וכו'. ונראה שרצה לקצר שהוא עצמו בב"י סי' רע"א הביא לשון מ"ס ספרים תפילין ומזוזות:
אמנם ראיתי לרבינו ירוחם ז"ל חלק אדם נתיב ב' חלק ב' הביא הלשון כנסחא דקמן בדפוס ספרים לבד ולכל הדברות ל"ק קושית הרב מעד"מ דהגם דלא גרסינן אלא ספרים לבד תני דיני עור בהמה טמאה וקאמר דאין כורכין בשערן מקום שצריך לכרוך והיינו תפילין. ופוק חזי בס' התרומה סי' ר"ג שהביא מ"ס וירושלמי פ"ק דמגילה פירוש חלוקות הראשונות לס"ת וכורכן בשערן לתפילין ע"ש:
(ב) וכורכן בשערן. פ' במה מדליקין דף כ"ח תני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד וס"ד דהש"ס לומר דאתא לאשמועי' לכרכן בשערן והקשו התוס' אמרי נקט עור במילתיה ואני עניי יישבתי בדוחק בקונט' ככר לאדן דף קע"ח. ודע דיש ט"ס וחסר בשיטה י"ג וכן הקשו התוס' ואפשר כצ"ל ובס' יד דוד שם פרק שפיר ע"ש:
והנה בירושלמי פ"ק דמגילה אמרו. הל"מ שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשער וטולין במטלת ודובקין בדבק ותופרין בגידין וכו':
וראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שכתב וז"ל כתב הרב נמקי יוסף וכורכין וטולין במטלת כלומר אם נקרא הגויל או הקלף עושין לו מבחוץ טלאי של בגד ותופרין או תופרין בגידין ע"כ מדבריו נראה דכורכין בשער אנקרע קאי ותימה איך יכרוך בשער הקרע וכו' וע"ק לפי דבריו אף ודובקין בדבק ותופריק אקרע קאי ומלשון הירושלמי משמע דלכתחילה דובקין בדבק וכו' לכן נ"ל דכלן אתפילין קאי וכו' ע"ש. ואני הדל אומר דאין לתלות בוקי סריקי בגדולים ופשיטא דלא עלה על דעת הרב נמקי יוסף ז"ל כך ותיבת וכורכין שכתוב בדברן הנ"י סמי מכאן והוא ט"ס. ודברי אמת ניכרין מטבע הלשון. וכבר הרב נמקי יוסף עצמו בהלכות תפילין פירש כורכי בשערן לתפילין ע"ש. ומ"ש דלפי דבריו אף ודובקין ותופרין אקרע קאי. לישר"י לן מר דאינו מוכרח ואפשר דגם הרב נ"י מפרש ודובקין שהיא חלוקה אחרת. ומ"ש הרב נ"י ותופרין או תופרין הרי הוא דיבור בפני עצמו ואינו נמשך על מ"ש למעלה. וזה פשוט. שוב ראיתי בס' התרומה סי' ר"ג דמייתי הירושלמי ומפרש טולין במטלת אקרע וגם דובקין בדבק. וכורכין בשערן לתפילין ע"ש ונעלם מהרב קרבן העדה ז"ל. ומדברי הרב שדה יהושע פ"ק דמגילה מבין ריסי עיניו ניכר דגם לנ"י וכורכן בשערן קאי לתפילין. ומ"ש שם דכתב נמקי יוסף דובקין בדבק אביו יריעה וכו' לא ראיתי בנ"י שכתב כן. וגם אשתמיטיתיה להרב קרבן העדה דברי סמ"ג עשין כ"ב דמייתי הירוש' ומפרש דובקין אקרע ותופרין יריעה בחבירתה ע"ש:
(ג) הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכו'. איכא פלוגתא דרבוותא דרש"י סבר דמשרטטין ס"ת בכל שיטה ושיטה ולכן פירש מ"ש בספ"ק דמגילה ואמת שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה שר"ל כמו הס"ת אכן ר"ת פירש כאמיתה של תורה מזוזה אבל ס"ת אין צריך לשרטט כי אם שיטה ראשונה וכו' וז"ש מסרגלין היינו שיטה ראשונה ור"י הכריע כרש"י כמ"ש ס' התרומה סי' קצ"ו ועיין בתוספות במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת וכן הסמ"ג עשין כ"ה הביא דברי רש"י ור"ת ור"י:
וראיתי להרב כנסת הגדולה י"ד סי' רע"א הגהת בית יוסף שכתב וז"ל צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וכו' סמ"ג בה' ס"ת תפס פירש"י ובה' מגילה תפס פירוש ר"ת עכ"ל וזו של כת' הקודמין היא הרב שלטי הגבורים בה' ס"ת שכתב צ"ע על סמ"ג דבהס"ת מוכח דס"ל דפירוש כאמיתה של תורה ר"ל כס"ת וכו' ע"ש. ואפשר דנשמט בכנה"ג המורה מקום וצ"ל בסוף שה"ג ה' ס"ת. כמו שראיתי במקומות אחרים דנשמט מלשין כנה"ג המ"מ. אם האמת כן שינה קצת דהרב שה"ג כתבו בדרך תמיהא. ועוד דהרב שה"ג כתב מוכח דס"ל והוא כתב בפשיטות תפס פירש"י. והאמת דהסמ"ג לא גילה דעתו רק הביא דברי ר"ת ואח"ך כתב ור"י מפרש כפירש"י וכן מוכיח בירושלמי וכו' ע"ש ולזה כתב הרב שה"ג דמוכח דס"ל כרש"י והיינו דהביא דברי ר"י באחרונה וכתב וכן מוכיח בירושלמי ומזה מוכח דהסמ"ג ס"ל דפי' כאמיתה של תורה כס"ת כדפירש"י:
ואפשר לישב לסמ"ג דהגם דרגילי רבוואתא לומר מדהביא זה באחרונה הכי סבירא ליה בכגון זו לא אתמר דבענין זה כך היו סדר הדברים דר"ת חלק על רש"י. ור"י בא על דברי ר"ת והכריע כרש"י ומאי דקאמר סמ"ג וכן מוכיח בירושלמי הוא מדברי ר"י דר"י תוכיח מהירושלמי כרש"י כמו שמוכח מדברי ס' התרומה סי' קצ"ו ע"ש ואם כן אפשר לומר דלענין דינא ס"ל לסמ"ג כרש"י ור"י והרמב"ם דס"ת צריך שרטוט בכל שיטה. אמנם בפירוש מ"ש פ"ק דמגילה בש"ס צריכה שרטוט כאמיתה של תורה סובר הסמ"ג דפירושו כמזוזה מדנקט אמיתה של תורה לחוד ולא קאמר דכתיב אמת קנה כמ"ש בירושלמי ומשו"ה כתב כן בה' מגילה ולא נפקא לן מידי לענין דינא ולפי זה אין סתירה לסמ"ג מיניה וביה כמבואר:
ואיברא דיש להעיר על הרב שלטי הגבורים ז"ל שהרי הסמ"ג בעשין כ"ג ה' מזוזה כתב וז"ל והרמב"ם כתב דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה ונ"ל ראיתו מדאמר במס' מגילה דמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה פירוש מזוזה שיש בה אמיתות מלכות שמים ודריש ליה מדכתיב דברי ש' ואמת וא"כ אם היתה מזוזה צריכה עיבוד לשמה גם מגילה היתה צריכה עיבוד לשמה ורבי יוחנן אומר דהקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד יצא משמע דאינה צריכה עיבוד לשמה ויש לחלק בדבר עכ"ל. עין רואה דהסמ"ג בפשיטות קאמר דפירוש מ"ש במגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה הוא מזוזה ומזה הביא ראיה לדעת הרמב"ם דמזוזה א"צ עיבוד לשמה: וכפ"ז מוכרח לומר דבעשין כ"ה דמייתי פירש"י ור"ת ור"י שפירש כרש"י לא הוצרך לומר דסובר הוא כר"ת דאמיתה של תורה הוא מזוזה דכבר גילה דעתו בעשין כ"ג דכתב בפשיטות כפירוש ר"ת כאמור והרב שה"ג לא זכר מ"ש הסמ"ג בעשין כ"ג וכתב דהסמ"ג בה' ס"ת מוכח דתפס פירש"י והוקשה לו ממ"ש ה' מגילה ואלו זכר מ"ש בעשין כ"ג לא היה מקשה דברי הסמ"ג דידיה אדידיה דהסמ"ג קדים בה' מזוה לגלות דעתו והיינו כמ"ש בה' מגילה ועמ"ש אני בעניי בברכי יוסף י"ד סי' פר"ח:
האמנם יש להבין דברי הסמ"ג בעשין כ"ג דמאי ראיה מייתו לדעת הרמב"ם ממ"ש כאמיתה של תורה והוא מזוזה הרי פירש"י ור"י דהוא ס"ת וא"כ מה זו ראיה מאחר דיש שני פירושים במ"ש כחמיתה של תורה ואפשר דהסמ"ג סבר דהרמב"ם מפרש כאמיתה של תורה מזוזה וכפי דעתו יש לו ראיה. אך קשה דהרמב"ם פ"ב דמגילה כתב וצריכה שרטוט כתורה עצמה (נ"א כספר תורה עצמה) ומזה מוכח דהוא מפרש מ"ש בש"ס כאמיתה של תורה כפירש"י דהוא ס"ת ולכן כתב הרמב"ם כתורה עצמה ואם כן מה יוכיח הוכח שראית הרמב"ם ממ"ש כאמיתה של תורה דהוא מזוזה הרי הרמב"ם מפרש פו' אחר דהוא ס"ת כאמור. ואחרי כן ראיתי בס' יד אהרן סי' תרצ"א שהקשה כן על הסמ"ג ותמ"ה תמ"ה יקרא:
ואפשר לישב דהסמ"ג סובר דהרמב"ם מפרש כאמיתה של תורה כמזוזת כפירוש ר"ת דהכי מתישב הטב לשון הש"ס כאמיתה של תורה ודרך הרמב"ם לפרש הדק הטב לשון הש"ס בפשיטות. וכן קבלנו מפום רבוואתא דארחיה דהרמב"ם לפרש דרך פשוט בש"ס וכאשר שמענו כן ראינו בפירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה כ"י דמפרש פירוש פשוט יותר מרש"י ז"ל וזמנין דמייתי שם פירוש רבינו מהר"י ן' מיגאש ז"ל בש"ס וכותב עליו ולא דחיק. ופירוש רבינו מהר"י ן' מיגאש ז"ל הוא פירוש רש"י. ומשם למדנו דדרך הרמב"ם ז"ל לפרש בש"ס פירוש פשוט מאד. גם ידוע דאין דרך הרמב"ם על הרוב לכתוב לימוד הש"ס מהכתוב. וזמנין דמשכחת דמייתי כתוב אחר ללימוד הדין ולא מייתי פסוק דמייתי הש"ס וכמ"ש נושאי כליו של הרמב"ם דלא קפיד לאתויי קרא דמייתי הש"ס. וכבר נודע מתק שפתי הרמב"ם ז"ל וחין ערכו והשביע בצחצחות לשונו לשון הזהב ועוד איזן וחקר בהפלגת סדרו כמ"ש הרב המגיד בה' שבת בהקדמתו. איכו השתא סובר הסמ"ג דהרמב"ם ז"ל מפרש מ"ש צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו מזוזה דבהכי דייק לשון הש"ס וגם דלא מייתי קרא דאמת קנה ואל תמכור. ומ"ש הרמב"ם ז"ל וצריכה שרטוט כתורה עצמה אין כונתו לרמוז לימוד הש"ס דכתיב דברי ש' ואמת ומפרש ס"ת. דעל הרוב אין דרכו בכך לאתויי לימודי הש"ס ולא נתכוון לזה רק הוא מצחות לשונו דבתחילה כתב אין כותבין את המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה דהוא דין הספר שיהיה על הגויל וכו' ואח"ך כתב וצריכה שרטוט כתורה עצמה דהוא דין התורה שתכתב בשרטוט. ומסדור לשונו עין לו ראתה לסמ"ג שראיתו לדין עיבוד הוא מדין דיחיד יוצא בקריאת מגילה כתובה בין הכתובים. שהרמב"ם כתב דין יחיד בקורא מגילה בין הכתובים. וסמוך כתב דין השרטוט ואחריו דא"צ עיבוד לשמה. ורמז שראיתו מדין מגילה בין הכתובים כמ"ש סמ"ג בה' מגילה וכתב ונ"ל שראיתו וכו' ולא כתב ונ"ל ראיה לדבריו. כלומר שהוא גילה בסדור דינים אלו שזה ראיתו. על דרך שכתב הרשב"א בתשובה שהתלמוד מלמדנו כמה דברים בסדור הדברים לבד. וגם ממ"ש הרמב"ם דין שרטוט ועיבוד סמוכים רמז דא"צ עיבוד לשמה במזוזה כמ"ש הסמ"ג בעשין כ"ג ונ"ל שראיתו וכו':
ועיני ראו להרב שלטי הגבורים פ"ב דמגילה שהקשה שהסמ"ג כתב בעשין כ"ה דמגילה צריכה עבוד לשמה ובה' מגילה כתב דברי הרמב"ם דא"צ במגילה עבוד לשמה וצ"ע. והרב כנה"ג א"ח סי' תרצ"א תירץ דבעשין כ"ה הם דברי ר"ת וכו' ע"ש ולא הזכיר הרב שלטי הגבורים כארחיה ואני הד"ל לא מצאתי בסמ"ג עשין כ"ה שכתב דמגילה צריכה עבוד לשמה. דמ"ש שם פסק רבינו יעקב שקלפים וכו' ומגילה וס"ת וכו' אין ראיה מזה כלל:
ואחרי כתבי ראיתי להרב אדמת קדש בח"ב סי' ו' שכתב בסוף הסי' וז"ל גם זו ראיתי שכתב לשון רבינו ישעיה האחרון הובאו דבריו מה' קטנות מהרא"ש וכו' וצ"ע על הסמ"ג דבה' ס"ת מוכח דפי' צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וכו' לק"מ דעיקר פי' הוי כמו שפי' בה' ס"ת דאמיתה של תורה פי' כס"ת וכ"כ רש"י ומ"ש בה' מגיל' הוא לסברת הרמב"ם דס"ל דמגילה א"צ עיבוד לשמה ושם בא לתת טעם לדעתו של הרמב"ם ויגיד עליו רעו מ"ש בה' מזוזה שכתב שם פ' זה לדעת הרמב"ם וכו' וליה לא ס"ל שכן נראה בסיום דבריו ובכן אזדא לה קושית רבינו ישעיה האחרון ז"ל עכ"ל. והרב ז"ל נתחלף לו שלטי הגבורים בריא"ז דמי שהקשה על הסמ"ג קושיא הנז' הוא שלטי הגבורים כמבואר בא"ר לח"י רוא"י ופשוט. ובר מן דין הרי בלשון זה מזכיר לטור וריא"ז קדם לטור. וגם אין דרך ריא"ז להזכיר סמ"ג ולהקשות קושיות. ובעיקר דבריו יש להשיב דמ"ש סמ"ג בה' מגילה אבל צריכה שרטוט וכו' הוא דין בפני עצמו. ואין לו קשר עם דברי הרמב"ם ועוד דאין הכרח בעשין כ"ה ולא בעשין כ"ג דהוא דבר כפירש"י כאשר יראה הרואה:
ואגב קלט העי"ן במ"ש הרב אדמת קדש שם אשו"ר ברהטי"ם ואגב רהטאי חזה הוית הביא מה שהקש' האשל הגדול הרב מהר"ר אברהם אמיגו ז"ל על מ"ש בקצור פסקי הרא"ש פ"ב דמגילה וכתב עליו דשלא בדקדוק כתב הרב הנז' והאריך לבאר דברי הרא"ש כאשר יראה המעיין שם. ואני תמיה עליו דעיקר מה שהי"ל לבאר הכחידי תחת לשונו. וזהו עיקרן של דברים דמ"ש בקצור פסקו הרא"ש אם כיוין לכתוב שורה העליונה ביושר אפי' בלא שרטוט מותר לכתוב לא קאי על תפילין וכיוצא דודאי לא סגי במכוין לכתוב שורה העליונה ביושר וצריך שרטוט ודאי. אמנם בכותב תיבות מפסיק דבעי שרטוט אם כתב שיטה עליונה מדברים בעלמא וכיוין לכתוב ביושר ובשיטה שניה או שלישית כותב תיבות מפסוק א"צ לשרטט דשיטה עליונה במקום שרטוט וזהו כונת הרא"ש ז"ל ובזה מיירי בקצור פסקי הרא"ש והם דברים ברורים ופשוטים:
גם אשו"ר מאי דמייתי הרב אדמת קדש ז"ל דברי הגאון הרב ברכת הזבח פ"ג דמנחות דף ק' מספרו שכתב על הרב פרישה י"ד סי' רפ"ד ושרי לי' מאריה דלא דק בלשון הרא"ש והרב אדמת קדש כתב עליו דהתפלל על חבירו והוא צריך לכפרה דכן כתב להדיא הרב פרישה סי' רפ"ד אות ד' עש"ב. ואני בעניי אומר דתפלת הרב ברכת הזבח על הרב פרישה תפלה כתקנה. והרב אדמת קודש שניה לא עלתה לו מר ניהו בעי לכפורי"ה וכפר אדמת"ו כי דברי הרב פרישה שם אות ה' קשים לשמוע ועל זה כיוין הרב ברכת הזבח ז"ל. וז"ל הרב פרישה אות ה'. כי היכי דאמרינן גבי תפילין ק"ק מאי אולמיה דתפילין מס"ת ועוד מאי הלכך אני אומר וכו' דקאמר הא הוא הדבר בעצמו שכתב ר"ת ונראה דלק"מ דר"ת אמר עיקר דבריו אתפילין וכו' ומ"ש רבינו וכתב עוד כיון ששרטוט וכו' ר"ל ר"ת כתב כן גבי תפילין ולכן כתב הרא"ש שפיר הלכך אני אומר וכו' ר"ל כמ"ש ר"ת גבי תפילין שא"צ שרטוט אלא שיטה העליונה ה"נ א"צ בס"ת אלא שיטה העליונה דכי היכי דאמרינן גבי תפילין וכו' ר"ל ושם מוכרח הוא לומר כן מכח קושיא וכו' עכ"לח הרב פרישה אות ה'. ודבריו מרפסן איגרי וטל זה כתב הרב ברכת הזבח ושרי ליה מאריה דכונת הרא"ש מבוארת דבא להתיר לכתוב תיבות מפסוק בלא שרטוט בשכותבם בשיטה שניה או ג' דהיינו דבשיטה העליונה לא יש תיבות פסוק וכתבה בלא שרטוט שאין צריך ודאי וכתבה ביושר שיטה העליונה אז כשכתוב בשיטה ב' או ג' תיבות פסוק א"צ שרטוט דשיטה העליונה הוי כמו שרטוט. וז"ש הרא"ש שם במגילה על דברי ר"ת הלכך אני אומר הא דאמרינן ג' אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט וכו' פי' מכאן ואילך שאם שיטה ראשונה לא יש תיבות מפסוק רק דברים אחרים ובשיטה ב' או ג' כותב תיבות מפסוק א"צ שרטוט דשיטה העליונה שכתב מדברים אחרים בלא שרטוט אותה שיטה העליונה הוי כמו שרטוט וע"ז כתב ולא מסתבר לחלק וכו' והדברים פשוטים ומבוארים. ומ"ש הרב פרישה אות ה' דבריו תמוהים ומאן דכר שמיה ס"ת. ותו דנראה מדבריו דדעת הרא"ש דס"ת כתפילין והרי הרא"ש סבר דס"ת בעי שרטוט בכל שיטה כמ"ש בה' ס"ת וכ"כ הטור בסוף סי' רע"א. ותו דר"ת דיבר על ס"ת כמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת ומאי קאמר דלמד הרא"ש בס"ת מדברי ר"ת בתפילין. והיותר מתמיה שהרב פרישה עצמו בסמוך באות ד' כתב בכונת הרא"ש כמו שכתבנו ואיך תוך כדי דיבור כתב מ"ש באות ה'. וזה יש להרגיש על הרב ברכת הזבח שהיל"ל דבסמוך כתב בהפך באות ד' ושינה את טעמו באות ה' והרב אדמת קדש ז"ל תמה על הרב ברכת הזבח ולא ראה מ"ש הרב פרישה באות ה' ואין להאריך ודי בזה:
ואגב אביע אומר דראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובות הנדפסות מקרוב בפיורדא סי' תרמ"ח שכתב וז"ל שאלת עמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' ס"ת ומותר לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט ופ"ד דחליצה כתב שאסור ג' תיבות. תשובה יפה שאלת וליכא למי' דהוא ט"ס שהרי בעל ההגהה כתב פ"ז וכו' ובה' חליצה כתב וכו' הלכך ליכא טעותא וכו' ותמהתי על בעל ההגהה שכתב שתי הלשונות וראה דפליג דידיה אדידיה ולא דיבר בו כלום עכ"ל. ואני תמיה על הרב ז"ל דבהגהות מימוניות אחר הלשון דפ"ז דס"ת שהעתיק הרב ז"ל בסוף הלשון כתב וז"ל שוב ראיתי כי ט"ס יש כאן בעמוד שהרי רבינו המחבר פסק גם כן כר' יצחק סוף פ"ד מה' יבום וחליצה עכ"ל ושם בה' חליצה רמז לפ"ז דס"ת ע"ש ואיך הרדב"ז ז"ל הביא ראיה מההגהות שאינו ט"ס ותמה על בעל הגהות שלא דיבר כלים וח"ו לא שלטו מאורי אור עיניו בסוף הלשון דפ"ז דה' ס"ת שכתב בהג"מיי דהוא ט"ס והביאו הרב ב"ח סי' רפ"ד והרב לח"מ ה' חליצה. ועל מרן בכ"מ ק"ק שבפ"ז דס"ת הביא מ"ש הנגיד רבינו יהושע ז"ל דכתב. דהעיקר כמ"ש בה' ס"ת ולא זכר דברי ההגהות שכתבו דהוא ט"ס בה' ס"ת. שוב ראיתי שכן הקשה על מרן הכ"מ הרב כנה"ג ז"ל בתשובותיו שנדפסו מקרוב בי"ד סי' ר"ל בסופו:
עוד ראיתי להרב אדמת קדש שהביא מה שהקשה מרן בב"י סי' רפ"ד על מ"ש הטור שם ור"ת פי' דוקא כשכותבים הפסוק לשם דרשה וכו' והביא ישוב לזה בשם מהרי"ע וקלסיה ע"ש ולא זכרו דכ"כ הרב ב"ח וכ"כ הרב כנה"ג בשם מהר"א ן' וילייסיד והשיב על דבריו וכ"כ הרב בתשו' י"ד סי' ר"ל הנז' באורך. ועל הרב כנ"הג ז"ל יש להעיר שלא זכר דברי הרב בית חדש ז"ל הגם שלא זכר הב"ח דברי מרן בכ"מ עיין בדבריהם וזהו לפום ריהטא ולא עמדתי בענין זה דג' תיבות במה שכתבו קמאי ובתראי:
שוב אשוב אליך לדברי הסמ"ג שהביא ראיה בה' מגילה לדעת הרמב"ם דמגילה אינה צריכה עבוד לשמה מדביחיד קורא במגילה הכתובה בין הכתובים. ורבינו הרא"ם בתוספותיו לסמ"ג כתב על דברי הסמ"ג וז"ל מדקרינן במגילה הכתובה בין הכתובים וכתובים לא בעו עיבוד לשמן וא"כ מגילה נמי דכתיבא בהדייהו לא היתה מעובדת לשמה וקשה דהא כתובים לא בעו שרטוט. ולא תפירה בגידין ולא דיו והיכי מכשר במגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד אלא עכ"ל בדאיכא שרטוט וגידין ודיו ה"נ נימא בדאיכא עבוד לשמה וצ"ע עכ"ל. וראיתי להגאון מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל בתשובותיו סי' צ"ז שכתב על דברי הרא"ם וז"ל ולק"מ דבשלמא שרטוט ואינך דכוותיה דמילתא דמנכר הוא והקחזי ליה אי אית ביה שרטוט ודיו או לא וכיון דבהדיא אמרינן דצריכה שרטוט וגידין מהיכא תיתי להכשיר בין הכתובים וכו' אבל לענין עבוד לשמה דהוא מידי דלא מנכר וכו' זה כתבתי לפ"ד הרא"ם ז"ל אבל עיקר דבריו תמוהים דבהדיא אמרו בגמ' דף ח' ע"ב על משנת אין בין ספרים לתפילין דלענין לתפרן בגידין זה וזה שוין וכן לענין דיו ופירש"י דמיירי בס"ת נביאים וכתובים וכו' וכן לענין שרטוט אמרינן פ"ק דגיטין דף ו' וכו' וכתב ליה בלא שרטוט וא"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין ועוד כמה עובדי מייתינן מאמוראי דמשרטטי וכתבי פסוקים מתהלים ונביאים הרי מפורש דאף נביאים וכתובים צריכים שרטוט והתימה מהרא"ם שנתעלמו ממנו הלכות אלו אף שיש לחלק בין שרטוט שורה ראשונה לבד לשרטוט של כל השורות שאר כל התמיהות קיימות הן עכ"ל:
ומה שיישב לקושית הרא"ם על הסמ"ג יש להשיב דכונת הרא"ם דהסמ"ג מייתי ראיה לדעת הרמב"ם ויש לדחות דכי היכי דצ"ל בדאיכא שרטוט ודיו וגידין ה"נ נימא בדאיכא עבוד לשמה ומה איכפת לנו אם ניכר למראית העין שרטוט ודיו וגידין ועיבוד לשמה אינו ניכר נימא דנודע דהיה עבוד לשמה וכל דאיכא למדחי אינה ראיה. ומה גם דמסתמא זה הקורא המגילה בין הכתובים הוא מאריה דהני כתובים והוא ידע דנעבד לשמה ולגבי דידיה ניכר ואינו ניכר כי הדדי נינהו:
אמנם מה שתמה על הרא"ם ז"ל מסוגית דף ח' דגם בנביאים וכתובים בעי גידין ודיו זה תמיהא פליאה נשגבה על רבינו הרא"ם ז"ל. ומה שהוסיף מפ"ק דגיטין דא"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין. וכו' ואיך נעלמו הלכות אלו מהרא"ם אף שיש לחלק בין שרטוט שורה ראשונה וכו' ק"ק דזה פשוט ודקארי מאי קארי לה. ועוד אני תמיה על הגאון מהר"ר צבי איך עלה על דעתו להקשות לרא"ם והיה העלמ"ה מהלכות דפ"ק דגיטין ורעותיה אחריה מובאות הלא הרא"ם ז"ל שם בדיבור שאחר זה תוך כדי דיבור כתב וז"ל ושרטוט דמגילה ודמזוזה לר"ת או אף ס"ת לרש"י היינו בין שיטה לשיטה אבל שיטה אחת למעלה וכו' הא ק"ל פ"ק דגיטין ב' כותבין ג' אין כותבין עכ"ל הרי דהרא"ם שם כתב חילוק זה דשורה ראשונה לבין כל שיטה ואייתי מפ"ק דגיטין ותימה על מהר"ץ איך לא ראה דברי הרא"ם שכתב שם סמוך ממש. ומ"ש הרב מהר"ץ שאר כל התמיהות וכו' לישנא בעלמא הוא אגב רהטא דליכא אלא תמיהא אחת דסוגית דף ח' לגידין ודיו. כי תירוצו לקושית הרא"ם אינו תמיהא אלא ישוב לקושיתו כמבואר. ועיין ביד אהכן ומרכבת המשנה. ואחר זמן אנכי חזון הרבתי להרב מהרח"א ז"ל בס' מקראי קדש דף פ"ג ע"א שדחה קושית הרא"ם כמ"ש מהר"ץ ז"ל דעיבוד אינו ניכר ועוד תירץ דשרטוט ודיו וגידין יליף מקראי משא"כ עיבוד עש"ב ולדעתי הקצרה זה אינו מעלה ארוכה לדחיית הרא"ם דיליף מקראי וגם מאי דאינו ניכר כבר כתבתי דיש להשיב. ומ"מ ק' על הרב מהרח"א ז"ל דאזיל ומודה להרא"ם דכתובים אינן צריכין גידין ודיו ואשתמיטיתיה סוגית פ"ק דף ח' הנז' וכמו שהקשה מהר"ץ ז"ל על הרא"ם ז"ל כמ"ש בסמוך:
עוד הקשה הרב מהר"ר צבי ז"ל על הרב הלבוש שפסק כארחות חיים דבמגילה בשרטוט שורה ראשונה סגי עיין בדבריו באורך. ובאמת דעל מרן ב"י קשה שהביא סברת א"ח בסתמא ולא פירש שהיא כנגד כל הפוסקים וכבר תמה עליו מור"ם בדרכי משה. והרב הלבוש אשר חזה דברי מרן ז"ל שהביאו בסתם חשב שכך סבר מרן ז"ל ולכך גם הוא פסק כמותו ולא חקר בדברי הראשונים. האמנם לפי האמת ודאי מרן ז"ל לא כיוין לפסוק כא"ח ובש"ע כתב כתורה עצמה כלשון הרמב"ם דצריך בס"ת בין שיטה לשיטה. והתימא על הרב מגן אברהם ז"ל דעל דברי מרן בש"ע כתב דסגי בשיטה הראשונה מדברי הלבוש ע"ש והוא הפך כל הפוסקים. ולא מצאתי כי אם בס' הכלבו שכתב כארחות חיים וידוע שס' הכלבו הולך תדיר בעקבות א"ח ולכן נראה לענין דינא שהמגילה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה ולא סגי בשיטה ראשונה ובדיעבד נמי פסולה ודלא כהרב כנ"הג ז"ל בתשובותיו א"ח ח"ב סי' נ"ד שהכשיר. וכבר הרב הגאון מהר"ר צבי ז"ל פסק שהמגילה צריכה שרטוט בכל השורות הפך הרב הלבוש. ואני עני אומר שאפי' בדיעבד פסולה כי חפשתי בכל הפוסקים ולא ראיתי מי שסובר כא"ח כי אם ס' הכלבו הנגרר אחריו וגם סברת ס' א"ח זו היא שקשה כמ"ש אני עני בקונטריס שיורי ברכה א"ח סי' תרצ"א ושם כתבתי דנעלמו דברי הכלבו מהרב כנה"ג והרב מהר"ץ כי בדבריו אין להקשות להרב הלבוש דידיה אדידיה כדקא קשיא להו ז"ל על הרב הלבוש ז"ל ע"ש. אמנם לפי האמת קשה על הרב הלבוש עצמו כי ס' ארחות חיים לא היה בדפוס וס' הכלבו אינו מזכיר בב"י ולדידיה שס"ת צריך בין שיטה לשיטה ובש"ס אמרו צריכה שרטוט כאמיתה של תורה איך הונח לו לפסוק בס"ת בכל שיטה ומגילה בשיטה ראשונה והוו תרתי דסתרן. דאנן דזכינו לס' א"ח וחזינן להכלבו ידענו דיש סברא זו בס"ת בכל שיטה ומגילה בראשונה אבל הרב הלבוש דלא ראה א"ח ומסתמא לא ראה הכלבו קשה:
והנה רבינו ירוחם ז"ל כתיב ב' ח"ב הביא פירש"י ופירוש ר"ת במ"ש כאמיתה של תורה ומסיק דהרמב"ם כרש"י דס"ת צריך שרטוט ולזה הסכים הרא"ש לפיכך צריך לשרטט בס"ת בין כל שיטה ושיטה ובנתיב עשירי ח"ב כתב וז"ל צריך לשרטט המגילה כשכותבה כמו המזוזה שהיא אמיתה של תורה כך פשוט במגילה עכ"ל. והיה מקום להקשות עליו כקושית הרב שלטי הגבורים על סמ"ג כמו שכתבתי לעיל אך יש לישב כמו שישבתי אני עני לעיל לסמ"ג ונעלמו מהרב אדמת קדש דברי רבינו ירוחם שבדבריו לא היה לו מקום לומר כמו שאמר על הסמ"ג:
והנה הרשב"א ז"ל בתשובותיו ח"א סי' אלף ר"ך כתב וז"ל שאלת גט מה טעם צריך שרשוט וכו' דע כי הטעם הוא מפני שכתוב ספר כריתות וכל שנקרא ספר צריך לשרטט. וכדאמרינן גבי מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה משום דאקרי ספר וכו' ואעג"ב דדברים אלו אין להם עיקר מדין הגמרא ואדרבא יש בזה מן הקושיות ואפ"ה בערוה האמורה בתורה צריך לחוש לכתחילה כדי שלא יעמוד בית דין ויערער עכ"ל והרב משפט צדק ח"א סי' יו"ד הקשה על דברי הרשב"א הללו דאיך כתב דמגילה צריכה שרטוט וכו' משום דאקרי ספר דלא היא דלאו משום דאקרי ספר מפקינן לה אלא ממילת אמת ומדינא בעי הכי שהרי פ"ק דמגילה אמרינן וכו' דברי שלום ואמת מלמד דמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה הרי דממלת אמת מפיק לה ולא משום דאקרי ספר וכו' ע"ש וכבר הרב יד אהרן א"ח סי' תרצ"א פריק שפיר לקושיא זו שהקשה הרב משפט צדק ודבריו ברורים וכמו שהביא שם מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו ודברי הר"ן ע"ש וכ"כ הריטב"א בחידושיו. ואני הדל מוסיף דאשתמיטיתיה להרב משפט צדק בריתא דמסכת סופרים פי"ג דתני התם מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא עכ"ל הרי דמכילתין קתני כדברי הרשב"א כאמיתה של תורה משום דאקי ספר והיינו כמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"ן דמשום דנקראת אגרת לכך יליף דבהא נכלל במה שנקראת ספר. וק"ק על הרב משפט צדק איך לא דקדק לשון הרשב"א ז"ל דכתוב צריכה שרטוט כאמיתה של תורה משום דאקרי ספר ולמה ליה לומר כאמיתה של תורה נימא צריכה שרטוט משום דנקראת ספר. אלא ודאי דרצה לרמוז דרשת הש"ס דדריש שלום ואמת כאמיתה של תורה והוסיף משום דאקרי ספר לומר דשלום ואמת גילה דגם זה בכלל מה שנקראת ספר. לאפוקי דזה אינו בכלל מה שנקראת אגרת. ונראה דזה כונת הבריתא דמכילתין פי"ג שהבאתי דקתני מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא דמ"ש כאמיתה של תורה רמזה דרשת דברי ש' ואמת דאמרו בש"ס צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וקאמר ספר נקרא כלומר דמשם נלמוד דלענין שרטוט נמי נקראת ספר והגם דבש"ס אמרה רבי חייא בר אבין אמר רב אסי. אפשר דהבריתא שלנו הות פשיטא לה דרשא זו. ואבע"א דכתב הרא"ש דמס' סופרים נתחברה אחר התלמוד כידוע:
ומכלל הדברים אמורים אתה תחזה דמ"ש הרב נחלת יעקב בפירושו למכילתין שם פי"ג בבריתא הנז' וז"ל ספר נקרא ומש"ה בעי שרטוט כמו הס"ת דהלכה למשה מסיני דבעינן שרטוט ה"ה במגילה ובמסכת מגילה ילפינן לה מקרא אחרינא והכי איתא שם דברי ש' ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה עכ"ל אין דברי' מחוורין דבריתא שלנו מכוונת עם הש"ס והכונה כדאמרן וכמ"ש הרשב"א והר"ן והריטב"א דהני לימודים להורות דהוא בכלל מאי דנקראת ספר והכי מוכח בהדיא מדקתני צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהכונה מדכתיב ש' ואמת דאי לא לימא צריכה שרטוט ספר נקרא אלא ודאי כמו שכתבנו:
עוד ראיתי להרב משפט צדק שם דאחר הקושיא הנז' שהקשה להרשב"א ז"ל בתשובה הנז' כתב וז"ל וא"ת דסבר כסברת ר"ת דהטור סי' תרצ"א כתב ור"ת כתב כיון דנקראת ספר נותנין לה כל דין ס"ת וכו' ס"ס מה תקון הוא זה דאף לר"ת קשה דאחר דלפי דעתו נותנין עליה כל דין ס"ת משום דאקרי ספר וכו' א"כ להצרך בה שרטוט אמאי אצטריך לאפוקא בגמ' ממלת אמת תפוק לי משום דאקרי ספר דכולל הכל דיש ליתן בה כל דיני ספר עכ"ל. ויש לתמוה עליו דר"ת סבר דס"ת אינו צריך שרטוט ומפרש כאמיתה של תורה מזוזה דמגילה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה כמזוזה וכמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב וסוטה דף י"ז וס' התרומה והסמ"ג והרא"ש בה' ס"ת והטור ושאר רבוותא וא"כ מאי מקשה לר"ת דאמאי מפיק לה מאמת תפוק לי משום דאקרי ספרי הא ר"ת סבר דס"ת א"צ שרטוט ומגילה עדיפא ומשו"ה יליף מאמת דהוי מזוזה דהוא אמיתה של תורה. והיינו דלענין שרטוט אינו בכלל מאי דנקראת ספר. והתימא על הרב יד אהרן בסי' תרצ"א שהביא קושיתו על הרשב"א ועל ר"ת הנז' ופריק להו בחדא מחתא דגילה ואמת שזה בכלל ספר ע"ש והא ניחא לקושיתו על הרשב"א אבל מה שהקש' על ר"ת הוא העלם דבר דלר"ת ס"ת אין צריך שרטוט ואמיתה של תורה היא מזוזה דצריכה שרטוט טפי מס"ת ולהכי יליף מגילה שהיא כמזוזה טפי מס"ת והא הו"ל להרב יד אהרן לתמוה על קושיתו לר"ת:
והנה בריתא דמכילתין פי"ג הלזו שהבאתי דקתני כאמיתה של תורה ספר נקרא אתיא כפירש"י דפירש צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו ס"ת כמבואר וכן פירש"י בסוטה סוף דף י"ז וז"ל אגרת בלא שרטוט. בספר אמר רחמנא והלכה למשה מסיני שהספרים צריכים שרטוט עכ"ל ובמנחות דף ל"ב ע"ב פירש"י ז"ל וז"ל כתבה אגרת בלא שרטוט וכו'. כתיבה כתיבה וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר וכו' ע"ש וכתב עליו בס' התרומה סי' קצ"ו נראה שסובר הגאון דכל מקום שנאמר ספר בעי שרטוט ולכך בעי ס"ת וגט שרטוט עכ"ל ובפסיקתא פ' תצא גבי גט אמרו ספר מלמד שצריך שרטוט כספר כריתות ספר כורתה וכו' ע"ש וק"ק על הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ר"כ הנז' שכתב שאין לדברים אלו שרטוט כספר כריתות ספר כורתה וכו' ע"ש וק"ק על הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ר"כ הנז' שכתב שאין לדברים אלו שרטוט ודבוק וכו' עיקר מן הגמרא. גם בתשו' הרשב"א ק"ק שנדפס באותיות מרובעות סי' שס"ג הביא ראיות דאינו צריך שרטוט גם בתשובות הרשב"א בס' הבתים כ"י ח"ב בית ג' סי' ל"ד כתב שאין זכר באחד מן התלמודים שרטוט וכיוצא ואדרבא שנינו שכותב על יד העבד ואין משרטטין יד העבד וכו' ע"ש. והו"ל להזכיר סברת רש"י ואתמר בפסיקתא כוותיה דגט בעי שרטוט. ועיין להרב מהר"י בכ"ר דוד ז"ל בס' דברי אמת בקונטריסים דף כ"ו ע"ב:
נחזור למ"ש דבריתא דמכילתין פי"ג הנז' אתיא כפירש"י. וראיתי בס' המנהיג ה' מגילה אות י"א שכתב וז"ל פירש"י כאמיתה של תורה כס"ת וכן ראיתי בירושלמי כתיב הכא ואמת וכתיב התם אמת קנה ואל תמכור הא למדת שאמיתה של תורה הוא ס"ת ובאות י"ב כתב ומצאתי במס' סופרים בהלכות ס"ת הל"מ שמסרגלין בקנה וכו' ובאות י"ג כתב וז"ל וכתב רבינו יעקב וכו' ועדיין חמורה מס"ת לענין שרטוט שלא תמצא בתלמוד לספר אלא במס' סופרים ובמגלה שנינו שצריכה שרטוט כך פירש ר"ת ז"ל עכ"ל. ויש להרגיש בדברי רבינו בעל המנהיג ז"ל הללו שהביא הירושלמי דריש מגילה כתיב הכא ואמת ואחר זה כתב ומצאתי במס' סופרים הל"מ שמסרגלין בקנה והרי הא דמסרגלין בקנה הוא תלמוד ירושלמי גם כן שם פ"ק הלכה ט' וז"ל הל"מ שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכו' ע"ש והביאוהו הרי"ף והרא"ש סוף ה' ס"ת. וכן יש להרגיש במ"ש אות י"ג בשם ר"ת שלא ימצא שרטוט בס"ת בתלמוד אלא במסכת סופרים. והרי נמצא בתלמוד ירושלמי דאתמר התם כמו מס סופרים ועוד יש לדקדק לעיל שכתב ומצאתי במ"ס שמסרגלין בקנה דהא א"ת מפרש הא דמ"ס דמסרגלין בקנה בשיטה עליונה כמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת. הן אמת שהוא דוחק כמ"ש בס' התרומה סי' קצ"ו. וגם מ"ש הל"מ שיהיו מסרגלין קשה דאמאי בעי הל"מ הרי כך הוא בנביאים וכתובים כמ"ש פ"ק דגיטין וצ"ל דיפרש ר"ת הל"מ על כל תנ"ך וקאי על שיטה ראשונה והריטב"א בחי' למגילה הביא מב"ר דסירגול הוא בכל שיטה ע"ש. ומ"מ יש להרגיש עמ"ש רבינו בעל המנהיג ז"ל בשם ר"ת שלא נמצא שרטוט בתלמוד לס"ת חלא במ"ם. והרי הא דמ"ס מפרש לה ר"ת בשיטה ראשונה וזה נמצא בתלמוד פ"ק דגיטין אפי' בנביאים וכתובים:
ועוד יש להרגיש על ר"ת ועל רבינו בעל המנהיג ועל הסמ"ג דעמיה דמפרשי מ"ש בש"ס דידן דברי ש' ואמה בעי שרטוט כאמיתה של תורה ומפרשי ר"ח ור"ת והסמ"ג מזוזה דהרי בפי"ג דמ"ס אמרו כאמיתה של תורה ספר נקרא הרי מוכח דפירושו ספר תורה כמו שפירש"י כמ"ש ספר נקרא. אמנם כבר כתבנו לעיל דמשמע ליה לסמ"ג מדסתים בש"ס דידן ולא קאמר כירושלמי דכתיב אמת קנה דפי' כמזוזה. ואה"נ דמ"ס אתי כירושלמי אך אכתי יש להרגיש על רבינו תם דאיך מפרש מ"ש במ"ס מסרגלין בקנה בשיטה ראשונה והרי פי"ג קתני כאמיתה של תורה ספר נקרא ומוכח דס"ת בעי שרטוט בין כל שיטה. גם רבינו המנהיג דכתב אות י"ב מצאתי במ"ס מסרגלין הו"ל לאתויי מ"ש במ"ס פי"ג דמשם מוכח פירוש כאמיתה של תורה דהוא כרש"י על הס"ת. וגם הירו' דקאמר מסרגלין וכו' מוכרח דהוא בין שיטה לשיטה דהא בירוש' ריש פ"ק אמרו כתיב שלום ואמת וכתיב אמה קנה ש"מ דהוא על ס"ת ויליף מגילה מס"ת דישרטט בין שיטה לשיטה:
ומתוך מה שכתבנו אתה תחזה דמ"ש הרב נחלת יעקב בפירושו בהלכה ראשונה דמכילתין דקאימנא בה וז"ל ואי קאי הא דמסרגלין אס"ת או לא הוא מחלקת הפוסקים בב"י סי' רע"א. ובפ' הקומץ הביאו התוס' בשם ר"ת דלא קאי אלא על מזוזה ולא על ס"ת וע"ש בדף ל"ב ע"ב עכ"ל. אין דבריו מחוורין דלכ"ע בריתא שלנו אס"ת קאי ודאי אלא דר"ת מפרשה בשיטה ראשונה כמ"ש התוס' שם פ' הקומץ דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת. והרמב"ם ור"י והרא"ש וסיעתם מפרשי דס"ת בעי שרטוט בכל שיטה: