יד. חסרונות1עי' רצה"ח, אמרי בינה סי' ב, ירושלים לונץ ז' 77–147 ורטנר באהצ"ו בכ"מ.
ע"י הקיצורים, שלא תמיד נשרדו בהעתקות אחרות של הירושלמי, נשמטו בירוש' כמה דברים שהיו סדורים בסוגיא שחלקה מקבילה למקום אחר (כחסרון שבמכות וע"ז, עי' לעיל).
אבל ישנם חסרונות של פרקים שלמים בסופי מסכות, שאינם בנוסחאות שלנו והיו עוד לפני כמה מן הראשונים:
א. סוף שבת
בשבת חסר הירוש' לד' פרקים האחרונים. בכי"ל כתוב בסוף פ"כ: לא מצאתי ממנו יותר בתלמוד ירושלמי, וכבר חסרו בקטע שפירסמתי בתרביץ ש"ג, שהיא גומר (שם 245): פרק כא, חסרה מסכתא זו ארבעה פר[קים נוטל אדם את] בנו וחבית שנשברה: ושואל אדם [מח]בירו: ומי שהחשיך בדרך: וימל[א ה' חסרוננו] פנימי וחיצון: וכו'.
והמשניות של ד' פרקים אלו אינם בכי"ל, ובד"ו העירו המדפיסים לפני משניות אלו:
באלו הארבעה פרקים שלפנינו לא מצאנו להם בריתות (תלמוד) בארבעה העתקות ישנות שהיו לפנינו.
אפשר שהיו עוד מצויים בספרים שהיו לפני הראשונים; "אפשר", אבל אין שום ראיה מפורשת לזה2ולא כאהצ"ו, שבת 166. במ"ע שבת פכ"ג טו, בד"ו: ופרק שואל ובירושלמי (ולא "בירושלמי", כדפוסים חדשים), והוא ה"ירוש' " לביצה שהביא הרי"ף בביצה פ"ה סי' תתקכ"ה, ואחרים אחריו, אבל שגו בדברי ר"ח לביצה שם (עי' ראבי"ה ח"ב 487 הערה 5). ובנמק"י ב"מ פ"ז סי' ת"ק: ושמעינן נמי מהכא דאפי' לומר לנכרי בחול שיעשה מלאכה בשבת אסור וכו' כ"כ הרשב"א ז"ל, והרנב"ר ז"ל הביא ראיה אחרת מדאיצטריך היתירא למי שהחשיך לו בדרך ליתן כיסו לנברי לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו כדאיתא בירושלמי בריש מי שהחשיך דאילו מהכא אין נראה לו כ"כ ראיה וכו' משא"כ כשאומר לו בחול וכו'. כאן "בירושלמי" ט"ס במקום "בריש" ("בירוש") שאצלו, וכיוון לבבלי שבת קנג א, ועי' ר"ן שם בחידושיו (המיוחסים לריטב"א): מ"ט שרו ליה רבנן, פי' דכשם שאסור לומר לנכרי בשבת לעשות לו מלאכה כך אסור לומר לו מערב שבת שיעשה מלאכה בשבת וכו' (ועי' שם קנא א ד"ה ואומר לו)..
ב. מכות
במכות אין לנו ירוש' לפ"ג ואחרי המשנה של פ"ג כתוב בכי"ל: לא מצאתי (והוגה: מצאני. וכן בד"ו) גמרא ירושלמית בפרק הזה (וחסר כנראה כבר בספרו של הרמב"ן, עי' לעיל).
אבל הירוש' לפרק זה היה עוד לפני הראשונים והאחרונים:
1) הרשב"ץ במגן אבות, אבות פ"ב מ"ט, מביאו: ואמרו במדרש רבה3ב"ר פס"ח ט, תיאודור 777, ועי' שם במ"י. ובירושלמי בסוף מסכת מכות מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שנאמ' ויפגע במקום שהיא מקומו של עולם אמר רבי יוסי בן חלפתא איני יודע אם הוא מקום עולמו או עולמו מקומו וכו'. וכן במ"כ לב"ר שם: ה"ג בילקוט ואין עולמו מקומו א"ר יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו מן מה וכו', וגירסת הירושלמי במסכת מכות סוף פר' אלו הן הגולין (צ"ל: הלוקין) נוטה לגי' הספר. ושם ד"ה משופעים: ובירושלמי גרס לא הסוס סובל את הגבור אלא הגבור סובל את הסוס.
ז"א שהיה לפניהם בירוש' שם כל הענין שבב"ר שם. זהו אפוא בוודאי ירוש' לפ"ג מט"ז (רצה המקום לזכות וכו', כברוב כי"י).
2) ר' בחיי, תצא (כה ג): ומצינו בירושלמי מנין לרצועה שהיא מכופלת שנאמר והפילו השופט אל תקרא והפילו אלא והכפילו (בבלי כג א בשם ר' יוחנן).
זה אפוא ירוש' לפ"ג מי"ב (כפולה)4ועי' גם פירוש הגאונים, 62 ובהערתי שם. אבל מה שנמצא באו"ז ח"ב סוף סי' שכב: ירושלמי סוף מכות מהו להדליק שמן שריפה לחנוכה וכו' – ט"ס הוא וצ"ל: סוף תרומות (סוף פי"א, מח סע"ב)..
ג. נדה
בנדה יש לנו ירוש' לג' פרקים, ומן פ"ד – רק המשנה של הפרק ואחריה ברייתא קצרה (בבלי סה ב); חסר איפוא ירוש' לפ"ד – פ"י.
אבל לראשונים היה עוד יותר מירוש' נדה, לכל הפחות לפ"ד – פ"ז:
בתוס' נדה סו ע"א ד"ה ותיבדוק: וכן משמע בירושלמי בפרק דם הנדה (פרק ז'!) דפריך ותיבדוק עצמה בבעל שני ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות, ובאו"ז ח"א סי' שנו: וגרסי' בירוש' סוף נדה ותבדוק וכו'.
א"כ נראה שגם לפניהם חסרו כבר בנדה פ"ח־פ"י וחשבו פ"ז ל"סוף נדה".
ועי' ב"ר פי"ח א, תיאודור 160, הלקוח כנראה מתלמוד א"י השייך לנדה פ"ה מ"ו5אלבק, מבוא 73..