בצלה . משום דקא מתהני מאליל . ודוקא לישב דחיישינן שמא ישהה בישיבתו ואתי לכווני . דאי לאו הכי קיי"ל אפשר ולא מכוין שרי . אבל העברה בעלמא שרי . ותחתיה דאסור משום טומאת אליל . הר"נ : וכל זמן שלא עברה מידת אורך הצל את מידת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך . מכאן ואילך הצל דק וקלוש . רש"י : טמא . מ"ט , א"א דליכא תקרובת אליל ( ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו ) . מני , ריב"ב הוא , דאמר מנין לתקרוכת אליל שמטמא באוהל , שנאמר ויצמדו וגו' ויאכלו זבחי מתים , מה מת מטמא באהל אף תקרובת אליל וכו' . גמרא . ודוקא תקרובת , אבל באליל עצמה ליכא טומאת אוהל . ועתוי"ט : ועבר . בדאיכא דרכא אחריני ( הקצר כזה . תוס' ) משום הכי דיעבד אין , לכתחילה לא . אבל בדליכא דרכא אחריני עובר אף לכתחלה . גמרא : וקרא דמייתינן , אסמכתא היא . רש"י : אבל כו' . ולא קתני ואם זרע אסור כמו דאם עבר טמא , דלא אסרו ההנאה בדיעבד . הרא"ש : ולא קיי"ל כמתניתין דאבל לא בימות החמה . ועתוי"ט :