בשם מגיד מישרים אחל לכתוב פי׳ שיר השירים:
אני אל אל אדרוש ואודנו בראש בטרם שאפרוש דברים הישרים:
לפנים בפדותו בנו החכים אותו ומימינו דתו שמורה לדורים:
ורוח חן העיר לבנימין צעיר ועל ילדי העיר ימין שכלו הרים:
למעלת הוד יעל כגבר הוקם על לזאת חקתי על שמו שיר השירים:
נאום אברהם הספרדי אפרש הספר בכל מאדי:
על פי אשר תשיג ידי אם יהיה אלהים עמדי:
ולהיותי בדרכיו תמים בארתיו שלש׳ פעמים:
בפעם הא׳ אגלה כל מלה צפונה:
ובשנית אודיע משפטו על דרך פשוטו:
ובשלישית יהיה מפורש על נתיבות המדרש:
הפעם הב'
זה ספר נכבד מכל השירים אשר חבר שלמה וחלילה חלילה להיותו בדברי חשק כי אם על דרך משל כנבואת יחזקאל על [כנסת] ישראל והנה עתך עת דודים שדים נכונו ואכסה ערותך ותהיי לי ובגלות כה אמר י״י אי זה ספר כריתות אמכם ולעתיד כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ולולי היותו במעלה גדולה שנאמ׳ ברוח הקדש לא היה מטמא הידים (וזה הפשט) [ובפעם השלישית אפרשנו ואמשלנו]:
הפעם הג'
יש אומרים כי בנות ירושלם הם אמות העולם כענין ונתתי אתהן (לך) לבנות [ולא מבריתך] וי״א כי בנות ירושלם [הם בנות המלאכים וירושלם היא בזבול והקרוב אלי שבנות ירושלם הם] בנות ממש והאם כנסת ישראל כאדם שמדבר עם מחשבותיו כענין יתברר לך מאי [זה] ספר כריתות אמכם וכמוהו ישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם ואומ׳ הודע את ירושלם והחל בהיותם במצרים כן החל שלמה מימי אברהם שהוא הראש: