וראש השנה לעתיד לבא. ובראש חדש קתני להבא. וטעמא נ"ל משום דרבותא דקמ"לן התנא בר"ח, הוא בהיותו שני ימים שהיום הראשון נמנה עם החדש שעבר, ולא הוי בכלל הימים של חדש הבא, ואעפ"כ חשבינן ליה להבא משום לישנא דבני אדם כמ"ש הר"ב, ומשום הכי לא שייך לומר בו לעתיד לבא כי באמת אינו נחשב לעתיד ממש, משא"כ ראש השנה שממנו אנו מתחילין לחשוב שנה העתידה, והתי"ט הביא על זה טעמים אחרים.
אבל עדיין קשה לי דהאי דר"ה פשיטא הוא ואמאי לא הקשו עליו בש"ס כמו שהקשו (דף ס:) בשבת ור"ח, ונראה דהואיל ונזכר בכאן יום שבת ר"ח ר"ה ושבוע שהם חמשה זמנים, כשמצינו שהשלשה ראשונים אצטריכו אין אנו מוכרחים למצוא צריכותא לשנים אחרונים כי נאמר דנשנו אגב המרובה כי הם המועט, ומשום הכי לא הקשה הש"ס מר"ח ואילך פשיטא, ומ"מ לא נחא דעתיה דש"ס במה שהצריך יום ושבת לבד עד כי רצה להצריך גם ר"ח, משום דיום ושבת הצריכים היו פחותים מהבלתי צריכים להיותם שנים לבד והנשארים הם שלשה, ואין זה ראוי שיהיה מה שנשנה אגב מרובה על מה שנשנה לצורך, (ואע"פ שהתוספות בריש פ' גיד הנשה (חולין פט: ד"ה מוקדשין) ניחא ליה אפילו בהאי גוונא) משום הכי הצריכה נמי ר"ח שהוא הזמן השלשי, שע"י זה לא יהיה מה שנשנה אגב מרובה על העיקר. אבל עוד יש להקשות אמאי לא תני נמי יובל זה מה דינו, וליכא למימר דתני ושייר דהא לא שייר מידי מהזמנים המסויימים כי אם זה, ומאי שייר דהאי שייר. וי"ל דשייריה משום דלא פסיקא ליה, דפלוגתא דר' יהודה ורבנן הוא אם נחשב להבא או לשעבר כדאיתא בש"ס (דף סא.):