הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך. קשה דלא סידר התנא רישא זו לא ע"ד הסיפא ולא איפכא, דבשלמא בסיפא מתחיל מבחוץ שהיא הרחבה, ונכנס במדרגה מחוצה ולפנים, באמרו הר הבית והעזרות שלפנים ממנו, והדר יוצא מפנימה ולחוץ וקחשיב הבור שבאמצע הדרך אחר העזרות. ועוד קשה דיש יותר רבותא בהר הבית שבעיר מן הבור שבאמצע הדרך, וא"כ ה"ל לשנותו ברישא:
כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת. הפסיק ברחבה שמתפללים בה בתעניות, לבה"כ שמתפללים בה כל השנה, במרחץ שאין מתפללים בו כלל, לאשמועינן אגב ארחיה דאין ברחבה שום קדושה, כחכמים דפליגי את"ק דמגילה פ"ג משנה א' ע"ש:
והכותב חלקו לנשיא. ז"ל הש"ס (דף מח.) שהזכיר הר"ב, והכותב חלקו לנשיא אמאי מיתסר, אמר רב ששת הכי קתני ומה תקנתן יכתבו (פי' כל אחד מהם) חלקו לנשיא, ע"כ. וזה הדבר רק הוא ממני ולא ידעתי אמאי לא אמרו בש"ס חסורי מחסרא והכי קתני, שהרי בכל החסורי מחסרא שנזכרו על המשנה לא מצאתי היותר כמוס וחתום בכח המשנה שכמעט נראה חסרון ממש כמו ענין זה, ואין בידי לישב לישנא דמתניתין על פי הש"ס אלא בדרך זה הרחוק, והוא דוהכותב לנשיא, הוא כמו הקורה שאמרו דעירובין (פ"א מ"ג), דהמחבר שואל ומשיב וממילא אנו שומעין דזהו תקנתן של האסורים בדבר של אותה העיר, וה"פ והכותב חלקו לנשיא שהזכירו רז"ל לתקנת הנודרים הנ"ל, פליגי בפירושו ר"י ורבנן, דר"י ס"ל דהכותב חלקו לנשיא שאמרו לאו דווקא הוא אלא ה"ה להדיוט, ולא הזכירו נשיא אלא משום דלנשיא די בכתיבה אבל להדיוט צריך לזכות, ורבנן סל"הו דכמו דלהדיוט צריך לזכות כך לנשיא צריך לזכות, דכותב לאו דווקא הוא, כמו שנשיא לאו דווקא דה"ה להדיוט שלא דברו בנשיא אלא בהוה, ובזה לא שייך להקשות דחכמים היינו ת"ק, דמה שכתב התי"ט דלפרושי טעמא דת"ק קא אתו לא ניחא בעיני, דלא דמי זה למה שכתבתי בזה בכיוצא בזה במשנה ב' פ"ד דכתובות בד"ה משהשיאה, דהתם ממש הם מביאים ראיה לדברי ת"ק משא"כ הכא, ועוד דהתם אתי שפיר לפרש הכי דהת"ק אמר מילתא ואפליגו עלה וחזר והביא ראיה לדבריו, ודרכו של רבי המחבר להזכירו אח"כ בלשון רבים משום דעל הרוב סתם מתניתין כרבים נסתמו דקתני אמרו לו וכו', אבל הכא לא קתני אמרו לו וכו' אלא וחכ"א דמשמע דעתה הוא תחילת דבורם, וסתם התנא דבורו בענין שנראה כאילו כותב חלקו לנשיא הוא נכלל בדברים של אותה העיר ששניהם אסורים בה, לרמוז מ"ש התי"ט בשם הר"ן שאין דרך הנשיא לאסור הנאתו על הבריות, ולכן אע"פי שכתב חלקו לו הרי היא ברשות כל בני אותה העיר כבתחילה לענין שהנית כלם שוה בה. ועוד רמז לנו במה שלא רצה לגלות היתר כתיבת חלקו לאחר בפירוש, דלא נכון לעשות כן מתחילה לנדור כדי שאח"כ יצטרך לכתוב חלקו לאחר אם ירצה להנהות, שבין כך ובין כך אתי לידי תקלה, והיינו דקמ"לן נמי ר"י בהזכירו מה שעשו אנשי גליל לתקנת ביניהם, שכתבו דברים של אותה העיר לנשיא, כדי שאם ידורו ביניהם לא יהיה הנדר חל עליהם מתחילה, ש"מ דבלאו הכי שקדם הנדר לכתיבה יש לחוש: