קונם שאיני נהנה לבני נח וכו'. הא דלא תנא הנודר מבני נח וכו', דומיא דמשניות הקודמות. י"ל משום סיפא הוא, דלא שייך לשון זה כי אם לשון שאני נהנה או שאיני נהנה וכיוצא בו:
אם שומעין לו. אצטריך לאשמועינן, דמוכר ביותר דקתני ר"ל יותר מכדי שוויו, דלא תימא יותר מן הפחות אע"פ שהוא פחות מכדי שוויו או כדי שוויו, דשכיחי על כיוצא בזה לוקחים הרבה. והתי"ט כתב דבר אחר, ולע"ד זה הוא יותר מוסכם:
שאין הערלה קרויה אלא לשם גוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכו'. וא"א לומר שכוונת הפסוק לומר שכלם הם ערלים בלי מילה, שהרי א"א שלא יהיו קצתם מהולים מעת לדתם, וכ"ש שבפירוש אמרו רז"ל (אבות דר"נ פ"ב ה) שבלעם נולד מהול, אלא ודאי שכוונת המקרא הוא לומר ששמם כך הוא. וא"ת לעולם אימא לך דערלים ממש קאמר ולא חש למעוט המהולים כי הוא בטל ברוב, להכי קאמר ואומר והיה הפלשתי הערל הזה, והוא לא ידע אם היה ערל או מהול וקרי ליה ערל ש"מ ששמו הוא כך. וא"ת דעדיין לא שמענו שיקראו ערלים סתם, כי הנביא אמר עכו"ם ערלים, ודוד אמר הפלשתי הערל, אבל שיקראו ערלים סתם לא ידענו, עד שנאמר שהנודר מן הערלים אסור בגוים כלם דווקא ולא בישראל אע"פי שהוא ערל, להכי קאמר ואומר פן תעלוזנה בנות פלשתים פן תשמחנה בנות הערלים, הרי שנקראו ערלים סתם, משא"כ ישראל שאף אם הוא ערל לא נקרא ערל סתם אלא ערל ישראל בלשון בני אדם, אע"פי שבלשון תורה [ו]כל ערל לא יאכל בו (שמות יב, מח) בישראל קמיירי. והתי"ט כתב דרך אחרת בשם הר"ן:
רא"א מאוסה ערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר (ירמיה ט כה) כי כל הגוים ערלים. ועל פי האמת פירושא דקרא הוא שכך שמם, ומדבזה אותם באמור שנקראים כך, ש"מ דגנאי גדול הוא הערלה ששמה לבד שם גנאי הוא:
שלש עשרה בריתות. אע"ג דהתי"ט השוה י"ג בריתות לי"ג מדות דרחמים, ונראה שהוא רמז נאה, מ"מ הטעם שרצה לומר להיות שלשה מאלו בפרשה אחת (בראשית יז, יט-כא) ועשרה בפרשה אחרת (שם, ב-יד), באמור שהשלשה הם כנגד שלשה שמות שאינם נמחקים הנזכרים בי"ג מדות, אינו נכון, כי על פי כתבי הא"רי הי"ג מדות מתחילים מאל, וה' ה' הוא בעל המדות כידוע לי"ח, ועיין בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר קדשים מסכת אריך פוז"ח. ושם במפתח הכוונות סדר מועד מסכת שארית האצילות פ' ח' ט' י' י"א, ויותר נכון בעיני לומר שנכתבו עשרה במקום אחד ושלשה במקום אחר, כנגד יוד דשדי המתגלת ע"י המילה, ושע"י נעשה שם שדי בעל שלשה אותיות שלמות:
למשה הצדיק. שם צדיק צודק על המילה כידוע לי"ח, משום הכי נראה שנזכר כאן במשה, מה שלא נזכר בתאר זה בשום מקום. ועוד אפשר דרמז מקום משה העליון כי באמת שרשו צומח ע"י המילה כידוע לחכמי בינה, ועיין בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר קדשים מסכת לאה פרק ג' פיסקא א':