1
גמרא שופטים לכל שבט ושבט כו'. נ"ב ב״ד כולל ממונה לשבט שאם יפלו דברי ריבות בשערי העיירות בין עיר לעיר הן בד"נ או בד״מ שהזיק אחד מבני עיר אחת לבן עיר אחרת משבט אחד אם בגופו או בממונו. וכן במה ששייך לכללות עיר ועיר תוצאות העיר בגבוליה שדותיה וחצריה ומגרשיה. ידון אותם ב"ד הכולל של אותו שבט (ובחנם נסתבך בזה הרמב״ן בפירושו על התורה בר"פ שופטים) ואם יקרה כזה בין שבט לשבט יקריבו למשפט לפני ב"ד הגדול שבירושלם:
2
שם מצוה בשבט לדון את שבטו. נ״ב נראה דאהכי סמכו שבט בנימן שלא אבו לשמוע בקול אחיהם בני ישראל בפילגש בגבעה והשבט לא ראו לעשות משפט זה כי אמרו לא עלינו מוטל דבר זה (שאין לדון אלא בין עיר לעיר) אלא על יושבי הגבעה לדון את בני עירם. אך בני ישראל חשבו כיון שבע״ד העשוק משבט אחר הוא א"כ על ב"ד הגדול שבישראל מוטל. וע"ס אם לבינה: